זוהר חדש יתרו מג - מה ​​ שיעור 15

ג עולמות מחשבה דבור מעשה

האדם בנוי מהבחינות של מחשבה שהיא הנשמה, דבור צד הרוח, ומעשה שהוא צד הגוף. וכשבאים לפעול יש למצות את שלושת הבחינות הללו. המחשבה תלויה בדבור והמעשה בקשר של שותפות. מעשה נכון תלוי במחשבה ובדיבור. וכך מעשה סתמי שאינו קשור למחשבה והעליונה לא יניב תוצאות שמקרבות לתכלית.

קסב אנשי אמת שבכתוב ואתה תחזה, ניכרים בצורת הפנים, בחוטם, בקווי המצח, בזקן שעל הפנים, בשערות שמעל לעינים. קריצין פירושו שערות, מלשון ועושה תפיסת קורצין. אין מדובר בסימנים חיצוניים למרות שיש גם סימנים כאלו, ולא ניתן לאבחן רק בנתון אחד, אלא על מכלול סימנים.

חכמה היא כח-מה, כאשר מה הוא גימטריה אדם, הוא שם הויה במילוי אלפין, יוד, הא, ואו, הא. כח נלמד מעשרים ושמונה אותיות בפסוק הראשון במעשה בראשית.

קסג ג שותפים הם, אדם דבריאה, אדם דעשיה, נשמה היא שאדם חושב בה, וזו נק ודאי עולם המחשבה, הרוח הוא אדם דיצירה והוא עולם הדבור. כשהמחשבה מתלבשת בדיבור, הדיבור חושב בה, ומצייר ציורים של קווים וצורות, ואע"פ שחושב בהם אין כח אל הדבור להוציאם מאותו הכח, שנאמר בו שהוציאם מהכח אל הפועל, עד שהנשמה והרוח מתלבשים בנפש, ובה מוציאים את הכל לפועל, משום שהנפש היא עולם המעשה.

קסד ועם הנפש, מכה הרוח במצח ועושה קווים, מכה בעינים ועושה שערות, מכה בעינים ועושה צבעים, מכה בפנים ועושה צבעים ותקונים, יורד למטה ומכה בידים ועושה קווים, מכה בכל האברים של הגוף ועושה צורות, ואין כח למשבה או לרוח להוציא הכח אל הפועל בלי הנפש. ההכאה להוצאה מהכח אל הפועל יוצרת סימנים, לכן יש ללמוד כראוי את הפעולות להוציא מהכח אל הפועל.

קסה ועם כל זה, אע"פ שיש ג שותפים אלו באדם, אין מחשבה, היינו נשמה שיהיה לה כח לחשוב בלי השכינה העליונה, שהיא בינה, ששם החכמה. ואין רוח שיהיה לו רשות לצייר בלי ת"ת שהוא כולל ששה קצוות. והנפש אין לה כח לעשות מעשה בלי מלכות שהיא מעשה בראשית, עליה נאמר תוצא הארץ נפש חיה. באופן שהנשמה של האדם מקבלת מבינה, הרוח מקבל מת"ת והנפש מקבלת ממלכות. כל בחינה נשמה רוח נפש מקבלת מבחינה שמאפשרת לה להיות עצמה

קסו אבל בריאה היא בשם אלקים שהוא בינה, הוא שכתוב, בראשית ברא אלקים, ויברא אלקים את שני המאורות הגדולים, ויברא אלקים את האדם בצלמו. הויה הוא ביצירה, הוא שכתוב יהי אור ויהי אור, אשר יהי ה"ס הויה ואור ה"ס יצירה שכתוב יוצר אור. ובכל מקום שכתוב ויהי כן הוא ת"ת שה"ס יצירה הכולל ששה קצוות, הו הת"ת, טוב הנאמר בכל ימי בראשית והוא צייר יצר הטוב שנאמר בו וייצר הויה אלקים כי ביצירה תמצא הויה.

קסז מי מאלו המלאכים הממונים על קבלת התפלה, רוצה לפעול עשיה היינו לעשות לו כמו שהתפלל, אין לו רשות לעשות מעשה על ידי התפלה התלויה בדבור, אלא בזכות מעשים טובים שעשה, התלוים במעשה שבהם יורדת השכינה עליו שהיא עולם המעשה, שהיא מעשה בראשית, שהיא פועל, כלומר שהיא מוציאה מהכח אל הפועל. כשיש לאדם מחשבה והוא רוצה להוציאה לפועל, חייב הוא לעשות מעשים טובים, דיבור לבד לא מספיק. הכח נמצא בנשמה, והמחשבה צריכה להאיר מה שלמעלה מהדעת ומה שתחת לדעת, כך שניתן גם לתפוס מחשבה של גדולים מאיתנו, ולהורידה לתודעה. ויש גם שאדם גדול כמו רב, תופס נקודה עליונה, ע"י שאלה של תחתון, שאפילו לא מודע לדבר.

קסח ובינה היא כח כלומר שהיא בחינת הכח שצריכים להוציא לפועל, שה"ס כ"ח אותיות שבפסוק ראשון בבראשית, והיא כח הויה דאלפין בגי' מ"ה שהם אותיות חכמה, הנק מחשבה שה"ס המוחין דז"א וה"ס כ"ח אותיות שבג' שמות, היה אלוקינו הויה עם ג שמות כוז"ו במוכס"ז כוז"ו שהם אותיות השניות להויה אלקינו הויה, כי אחרי י דהויה היא כ של כוז"ו, אחרי ה היא ו אחרי ו היא ז ואחרי ז היא ז ואחרי ה היא ו ועד"ז האותיות אלקינו שאחר א היא ב אחרי ל היא מ וכו עד"ז. הפעולה של כח זה שהוא בינה, אינה אלא במעשה שהוא הפועל, שהוא שם אדני שהיא מלכות, וזו היא היציאה מהכח אל הפועל. והפועל שהוא אדני, אין לו לפעול בלי דבור שהוא הוי"ה שהוא ת"ת הכולל הכל.

קסט כאן אין קצוץ ופירוד במחשבה דבור ומעשה שהם בינה ות"ת ומלכות, כי הת"ת כולל הכל, כל ג וכך נכלל הכל בבינה וכך נכלל הכל במלכות.

קע מחשבה היא מבינה ולמעלה עד אין סוף, וממנה למטה עד אין תכלית. כלומר שהיא מאירה בחינת מחשבה בכל המדרגות שממנה ולמעלה וממנה ולמטה, כי אפילו במדרגות שלמעלה ממנה אין בחינת בינה, אלא מהתכללות הבינה בהם וכן למה וכן הדבור שהוא בת"ת הוא ממעלה למטה וממטה למעלה, כלומר שכל מקום שתמצא ת"ת הוא מחמת שנכלל שם הת"ת בין למעלה ובין למטה. ועד"ז עשיה שהיא במלכות היא ממטה למעלה וממעלה למטה באופן שאין לך מדרגה הן למטה והן למעלה שלא תמצא בה מחשבה דבור ומעשה שהם בינה ת"ת ומלכות. בגלל חוק ההתכללות.

זוהר חדש יתרו מ - מב ​​ שיעור 14

נימי השערות

קנו ויש נימי שערות של אותו שנאמר בו, ועתיק יומין יתיב לבושיה כשלג לבן ושער ראשו כעמר נקי, וכולן הן רחמים. אין שערה שאין לה מבוע, המבוע הוא י שערה ארוכה שהיא ו שערה מקומטת היא ה קטנה, שערה ארוכה ומקומטת למטה, זו ה עליונה דהויה שהיא בינה, שיש בה דין ורחמים שערה מקומטת ואינה ארוכה, זו ה תחתונה דהוי"ה שהיא כולה דין. כל סערת נפש נובעת מרצון לקבל שאינו ממומש. על האדם ללמד לנהל את סערות הנפש, להתגבר ולהיות מסוגל לוותר על קבלת האור, כדי לאפשר לאחר מכן קבלה בדרך השפעה נכונה, שאם לא האור/התענוג יגיע לקליפות.

גם סערות הנפש הללו הם כנגד אותיות שם הויה. בעבודת הנפש, גם בסערות הנפש יש לפעול בחסדים, כלומר לכוון את סערות הנפש, כדי להתקדם ולייצר אהבה, וזאת ע"י מעשים סויימים, שהרי אחרי המעשים נמשכים הלבבות.

שורש האדם הוא שם הויה במילוי אלפין, יוד, הא, ואו, הא גימטרייה 45 אדם. האדם מורכב מי"ג שזו בחינת אהבה, ול"ב שהם בחינות החסדים, אשר בלעדיהם אין אהבה אמיתית.

בכל סערת נפש יש לגלות את השבילים, ל"ב שהם צד ההשפעה, אותם יש לחבר לרצון לקבל חכמה/שפע. זהו כוח היראה, היכולת לדחות ולוותר על קבלת האור. ​​ 

קנז וכל שערה ושערה היא עולם שלם, ועליהם נאמר ועלמות עולמות אין מספר. משום זה אמרו בעלי המשנה, כל צדיק וצדיק יש לו עולם בפני עצמו, והיא שערה אחת של הקב"ה שהיא עולם שלם, ובשבילה נאמר הקב"ה מדקדק עם הצדיקים אפילו כחוט השערה לפי אותה סערת נפש מסויימת של הצדיק, היא הנקודה אותה בא לתקן, ועבורו היא עולם שלם.

קנח ותפלת שחרית כשמסתלקים כל בעלי הדין, הכל הוא רחמים בחינת אברהם אבינו, לכן מסתלקים הדינים, ואין מעכבים אותה מלהכנס, שערה ירוקה שהיא בחינת ת"ת אין שם דין כלל, כי שערות ירוקות יפות הן כלולות מלבן ואדום והן כולן רחמים. כי אחר שקו השמאל שהיא דין נכלל בימין, נעשה גם הוא רחמים, וכשהתפלה עולה בהן, כל הצבאות של השערות מקבלים אותה בשמחה ואהבה.

קנט שערות שחורות יפות, כל שערה ושערה שלהן נק עולם שלו, ז"ש ועלמות אין מספר והן צבאות של שבת. ותפלת שבת היא שקולה כמו תורה אין בה תחנון, אין בקשות, וכמה תלי תלים של מלאכים התלוים מהן, נק קווצותיו תל-תלים. תל=חמש פעמים אלקים, תל תלים 10 פעמים שמיעוט רבים שנים

קס שערות לבנות הן מצד החסד, שערות אדומות הן מצד גבורה, שערות ירוקות הן מצד ת"ת, שערות שחורות הן מצד מלכות, שנאמר בה שחורה אני ונאוה הנה ארבעה תקונים של שערות, לבנות אדומות ירוקות שחורות, ששורות עליהן ד אותיות הוי"ה יכול גם להיות שערות הזקן, אך אלו כנגד י"ג מידות הרחמים, כלומר אלו סערות נפש מהרצון לקרבה להשם

קסא היראה באה מבינה, מהשמיעה, לכן יש להסיר השערות מהאוזניים. י"ג תקונים הם התלוים משערות, כי ד תקונים הנ"ל חגת"ם היינו ג קווים ומלכות המקבלתם, שהם ד צדדים דרום צפון מזרח ומערב, וכשנכללים זה מזה, יש ג בכל צד מד' הצדדים שהם ג קוים שיש בכל אחד מחגת"ם שהם י"ב ועם הכולל הם י"ג הכולל הוא הבחינה העתידית והם ואו גימ י"ג ועליהם נאמר קווצותיו תלתלים ואלו י"ג תקונים הם בג' צדדי הראש שהם ימין ושמאל של הראש ואחורי הראש ד בכל צד ועם הכולל הם י"ג ולמעלה בראש במחצית הראש, היינו באמצע הראש, מתחלקים דרכים בשערות לל"ב שבילים בחשבון יוד הא הא ועם י"ג תקונים שבשערות שה"ס ואו הם יוד הו ואוא הוא וכל השבילים הם בים שהוא המוח שה"ס ל"ב נתיבות החכמה המאירים בבינה, ואלו התקונים הם בראש של גוף ההוא שבגן עדן, וכל התקונים יש בו עד כאן יראי אלקים. החכמה באה בשבילים, ומאירה דרך ל"ב נתיבות הבינה, כלומר חכמה המתקבלת דרך ז"ת דבינה

השם הויה במילוי אלפין ה"ס ז"א וע"כ נק אדם משום שהויה במילוי אלפין, הוא בגי מ"ה כמספר אדם והמספר הזה מתחלק לב' בחינות לבחינת י"ג שה"ס ואו ולבחינת ל"ב שה"ס יוד הא הא וההפרש שבהם הוא במציאות המלכות. כי הן המספר ל"ב והן המספר י"ג שורשם הוא מד' אותיות הויה, שה"ס ג קווים שהם יה"ו ומלכות המקבלתם.

אלא כשד' אלו נכללים זה משה יש ב אופני התכללות.

א היא בפשיטות שכל אחד מהד' נכלל מכל הד' והם י"ו ואופן זה ה"ס ל"ב נתיבות החכמה, כי יש ד פנים בכל חיה, הכלולים מאלו מאלו והם י"ו פנים. ויש ד כנפים בכל חיה הכלולות אלו מאלו והם י"ו כנפים והם ל"ב. והטעם שאנו חושבים הפנים בפני עצמם והכנפים בפני עצמן, הוא כי שורש הכל הוא קו האמצעי, המיחד ומשלים הימין ושמאל, שהם י"ה ומשפיע לה' אחרונה, וקו האמצעי נק משום זה קו המדה, וסוד קו המדה התבאר לעיל, שע"כ נק קו המדה משום שהקו הוא ו ויוצא מהמדה שהוא י שה"ס המסך.

לפיכך נבחנים ב בחינות י"ו כי מצד ו נבחנים י"ו פנים ומצד י שהיא המסך שבמלכות הדבוקה בו נבחנים י"ו כנפים שזה המסך. הקו וו י המסך.

אופן ב של התכללות הוא שכל אחד מהד' נכלל רק מג' משום שבבחינה זו נעלמת המלכות אפילו במלכות עצמה שנגנזה ברדלא, כי אפילו במלכות אין יותר רק ג קווים ומכל שכן בכל אחד מג' קווים שאין יוותר מג' קווים וע"כ הם ד פעמים ג שהם י"ב ועצמות המלכות נגנזת בסוד א דמילוי ואו והנה התבארו ב אופני התכללות שאם חושבים גם את המלכות בהתכללות הם דפ"ד שהם י"ו וי"ו שבפנים עם י"ו שבכנפים הם ל"ב ואם אין חושבים המלכות, הם דפ"ג שהם י"ב ועם הכולל י"ג כשמדבר מז"א הם נק ואו = 13 זו עבודה בג' קווים. זו בחינת י"ב ועם הכולל י"ג. בחינת ל"ב הם פעמים 16 שכאן כוללים גם את המלכות, וגם י שהיא מסך, סה"כ ל"ב

עתה יש להבין טעם הדברים למה בל"ב שבילים שואל למה חושבים את המלכות בהתכללות ובי"ג אין חושבים את המלכות, והנה שורש הדברים הוא במוחין כי יש בז"א כלומר הנמשכים מאו"א שהם ד מוחין חכמה בינה ימין דדעת שהוא בחינת ז"א ושמאל דדעת שהוא מלכות, ויש בו מוחין מבחינת ישסו"ת שהם רק ג מוחין חכמה בינה דעת.

והטעם הוא כי במוחין דוא"א מושפעים רק חסדים י שה"ס מכלות אינה יוצאת מאויר חסדים שלהם. וע"כ יש בקו אמצעי שתי בחינות. ימין דדעת שהוא ז"א ושמאל דדעת שהיא מלכות. משא"כ בישסו"ת שהמלכות יוצאת מאויר שלהם וקו אמצעי מיחד הימין ושמאל להמשיך מהם חכמה, ע"כ נכללת המלכות ונעלמת הז"א בסוד המסך דחירק ואינה ניראת לבחינה בפ"ע וע"כ אין יותר מג' מוחין חב"ד ולפיכך נמשכים מהם ב מיני התכללות של ג קווים ומלכות המקבלתם.

א ההתכללות מצד המוחין דאו"א שהם חסדים שבהם נכנסת גם המלכות בהתכללות, ויש בכל אחד מהד' כל הד' והם י"ו בחינות. ועם י"ו כנפנים הם ל"ב שבילים.

ב ההתכללות הנמשכת מצד המוחין דישסו"ת שהם חכמה שבהם אפילו במוחין אי המלכות נבחנת למוח ד ואין שם אלא ג וחין ע"כ ההתכללות דד' הנמשכת מהם אין המלכות ​​ נכנסת בהתכללות ואין שם אלא ג"פ ד שהם י"ב שעם הכולל הם י"ג כחשבון הוא"ו דהויה.

ובראש יש חוורתי קרקפת לבנה ויש שערות המשפיעות חכמה, והחוורתי משפיעות חסדים, והטעם כי אין החכמה מתגלית אלא עם דינים לרשעים הרוצים להמשיך החכמה ממעלה למטה, ולפיכך השפעתם מחוברת בשערות. כי שערותן הם מלשון סערות שהם דינים.

אמנם החוורתי שבין השערות מורה על השפעת החסדים שאין בהן דין והם לבנים, ואע"פ שבז"א נבחנים חסדים לו"ק בלי ראש, אמנם החסדים המושפעים מהחוורתי נבחנים לג"ר משום שהם נכללים עם השערות שיש בהם שפע החכמה, והתבאר שיש ב בחינות השפעות בראש. השפעת החסדים שה"ס חוורתי והשפעת החכמה שה"ס שערות.

והשפעת החוורתי נמשכת מישסו"ת שבהם ג מוחין ונמצא שהשפעת החוורתי הוא בסוד ל"ב שבילים והשפעת השערות הוא בסוד י"ג תקונים שה"ס הוא"ו.

כי ארבע אותיות הויה הן כנגד ג קווים שהם יה"ו ומלכות המקבלתם שהיא ה תתאה וכבר ידעת שבד' תקונים אלו יש ב מיני התכללות שבסוד השפעת החכמה אין המלכות נכנסת בהתכללות וכל אחד מד' נכלל רק מג' וה"ס וא"ו דהויה גימ י"ג כי השערות שה"ס השפעת החכמה שהיא נמשכת מישסו"ת, אין המלכות נכנסת שם בהתכללות ואין שם אלא י"ג תקונים היינו ג' לכל צד לד' צדדים שעם הכולל הם י"ג, הוא ואו שה"ס ואו דהויה שהיא בחשבון י"ג הרומזת לי"ג תקונים אלו. וכ"ז בשערות שהן השפעת החכמה הנמשכת מישסו"ת.

אמנם בחוורתי היינו בלבן שבין השערות, ששורשן הוא השביל הלבן שבאמצע הראש, שמשם מתחלקות השערות לימין ושמאל, שה"ס השפעת החסדים הנמשכים מאו"א עלאין, נכנסת המלכות בהתכללות ד התקונים, וכל אחד מהד' נכלל מכל הד' שהם י"ו אשר בסוד י"ו פנים וי"ו כנפים ה"ס ל"ב.

השביל הלבן החוצה את שערות הראש באמצע הראש, מתפלגים שבילים בשער לל"ב שבילים בחשבון יוד הוא הא כי להיותם השפעת החסדים מאו"א עלאין, ע"כ המלכות נכנסת בהתכללות ד התקונים והם י"ו פנים וי"ו כנפים שהם ל"ב שבילים. והם כחשבון יוד הא הא גימ ל"ב היינו כמו שהשם הויה יש בו ב בחינות י"ג ול"ב שהם ואו דהויה יוד הא הא והטעם הוא כמו שהמוחין דז"א הם בב' בחינות שהם או"א וישסו"ת כך התכללות הקוים באים בב' בחינות שמצד או"א עלאין הם יו ד הא הא שהם בחשבון ל"ב שבילים, ומצד ישסו"ת ה"ס ואו שהיא בחשבון י"ג ובשערות מאירת ואו ובלגתוי דשערי והדרכים הלבנים שבין השערות מאירים יוד הא הא.

זוהר חדש יתרו לד - לו ​​ שיעור 12

גלגול אדה"ר באברהם יצחק ויעקב

הנשמה ניתנת באדם רק כפוטנציאל, אשר עליו לממשו ע"י גלגולים, כלומר תיקונים. לשם כך עליו לבטל עצמו ולבוא בצורת הסתכלות אחרת, עם צורת גוון הלבן שבעין, צורת החסד.

קכז ועתה צריך לפרש האדם שמצד הטהור. כשהתלבש האדם מצד הטהור באברהם, התלבן בו היינו שהשיג הארת החסד שהוא לבן זה הגלגול הראשון, וכשהתלבש ביצחק נצרף באש הגבורה שלו שהוריד את כל הסיגים, ז"ש וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב, וכשהתלבש בגלגול השלישי ביעקב הארה צורותו ועשה תולדות מי שמוליד הוא קו אמצעי, תפארת, יעקב.

קחכ למה היה צריך אדם הראשון להתגלגל כל כך בשלשת הגלגולים הללו, ומשיב אלא הקב"ה צווה ליצר הטוב וליצר הרע שהם אדם טוב ואדם רע, שלש מצוות עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים. ע.ז הוא שכתוב ויצו ה' אלקים על האדם לאמר לומד מפסוק זה את שלושלת הגלגולים והתקונים. ואמרו בעלי המשנה, אין צו אלא ע.ז. על האדם זה שפיחות דמים, לאמר זה גילוי עריות. על שלושלת מצוות אלו נאמר יהרג ובל יעבור

קכט ובצווי זה הצטוו היצר הטוב והיצר הרע ביחד, שהם אדם הטוב ואדם בליעל. אחר שעבר היצר הרע על מצוות הקב"ה גזר עליו מיתה, אמר היצר הרע, מה אעשה אם אני אמות, יקח הוא היצר הטוב עבד אחר, כי היצר הרע הוא עבד ובת זוגו היא שפחה, ואותו העבד שיקח יירש מקומי. היצר הרע יודע שהוא עבד, ולא רוצה שיקחו את מקומו, מאחר ואין לו קיום כאשר משתמש ברצון לקבל לעצמו, ויכול להשאר בתפקידו כל עוד האדם חוטא, ולכן הסיטו לאכול מעץ הדעת

אדם בליעל שאינו רוצה עבודה נפשית לתיקון שה"ס היצר הרה היה מלאך קדוש והיה הגדול בין המלאכים ששמשו לאדם הראשון בקן עדן, ואיסור עץ הדעת טוב ורה היה חל גם על מלאכי מעלה, וסמאל שהוא אדם בליעל מאחר ועבר על איסור ההוא ואכל מעץ הדעת, שפירושו שעורר את ההשתוקקות הגדולה שהמשיך הארת החכמה מקו שמאל ממעלה למטה, ואז נפגמה קדושתו, ונעשה אדם בליעל וטמא. ובזה נגזרה עליו מיתה כי צד הטומאה סופו שיתבטל מהארץ, כי רק הקדושה היא נצחית. וכיוון שסמאל נפל לצד הטמא, ממילא סופו שימות ויתבטל מהעולם.

מכאן שמי שמושך תענוג שאינו ראוי, לא ישאר ממנו כלום וז"ש לבתר דעבר יצה"ר על ציווי הקב"ה גזר עליו מיתה, היינו שנפגם ויצא מצד הקדוש לצד הטמא, שבזה נגזרה עליו מיתה, כי צד הטמא סופו שיתבטל מהעלום. וז"ש אמר מה העבד אם אני אמות איהו נטיל עבד אחר, כי מקודם שנפל מקדושתו היה המשמש הגדול לאדם הראשון בגן עדן ואחר שנטמא הבין, שאדם הראשון יקח מלאך קדוש שישמש במקומו בגן עדן. לפיכך חשב למטה גם את אדם וחווה כדי שישאר בשמושו כמקודם לכן. ניצחיות ניתן להשיג רק בצד הקדושה

קל מה עשה, הלך הוא ואשתו לילית לפתות את אדם ואשתו שמצד הטוב, היינו אדם וחוה, בת זוגו של יצר הרע שהיא לילית פיתתה את אדם שהוא יצר הטוב, ועליה נאמר האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מהעץ ונק גם חוה הראשונה. והיצר הרע פיתה את חווה וגרמו להם מות.

פירוש שבאכילת עץ הדעת נבחן שאדם הראשון השפיע השפע הקדוש אל אשת סמאל ועירב הקדושה בטומאה וסמאל השפיע הזוהמא שלו אל חווה.

קלא משום זה הפשיט הקב"ה את אדם הראשון שהוא יצר הטוב מגופו שבגן עדן, וממלבושיו אותו ואת אשתו, ז"ש וידעו כי ערומים הם, וגירש אותם מגן עדן ז"ש ויגרש את האדם, את בא לרבות שבת זוגתו חווה גורשה עמו. הלבוש הוא בחינת דרכי ההיגיון, ולאחר שהפשיטו, הלבישו בהיגיון חדש דרכו יתפוס את המציאות. היו להם לבושי אור (חוזר שתוקנו) והלבישם לבושי עור. נתן להם לבושים של תאנה, היינו של בחינת שלא לשמה, דרכה יוכלו להגיע ללשמה, אם יפעלו ברצון כראוי. אדם הראשון עשה תשובה מאה ושלושים שנה, גימטריה סיני, גימטריה סלם, כלומר נתן את חלקו האפשרי שהוא חמש פעמים שם הויה.

קלב והקב"ה הורידם את אדם וחווה לשבע ארצות שהן גיא נשיה ציה ארקא ארץ אדמה תבל. כשעשה תשובה היה מצפצף ועלה, ועכ"ז היה ערום בלי לבוש הוא ואשתו. ישנם טועים המבקשים שיחרור מלבושים, וחושבים לקבל בלי אור חוזר. את הערווה יש לחסות ששם נמשך האור לתאוות הפרטיות, ודווקא כאן דרוש מסך ואור חוזר. החטא גורם שלא יהיה כוח לייצר אור חוזר, לכן נפל האור חוזר תחת הפרסה. ​​ כעת יש לעשות את העבודה בשלשה קווים, הכנעה הבדלה המתקה, שהם שלושה הגלגולים של האבות שבאים לתקן את החטא.

אור חוזר הוא כלי, שגם כלי זה מאיר לאדם, ע"י ההשפעה שבו. היכולת להתנגד לקבלה מופקרת לדחות סיפוקים, היא תחילת העבודה לבניית כלי

קלג ​​ מה עשה הקב"ה, הביא את אדם הראשון בגלגול באברהם ואת אשתו חווה הביא בגלגול בשרה, והקב"ה היה מצרף אותו בכור שלכסף המעורב באבר שהוא עופרת שהיא בחינת קליפה. מיד אנשי נמרוד הטילו את אברהם באש באור כשדים, התלבן הכסף והוציא מתוכו הזוהמא שהיא עופרת לחוץ. כמו זה התלבן אדם הראשון שהיה מגולגל באברהם והוציא מתוכו הזוהמא לחוץ, זה ישמעאל שהוא הזוהמא שהטיל הנחש שהוא לילית בחווה.

קלד אח"כ בת זוגתו של אדם שהיא חוה התגלגלה ביצחק ונתאדם באש הדינים, והוציא מתוכו הזוהמא לחוץ שהוא עשיו, והאדום שלו הוא כדם השחיטה, הרומז לעקדת יצחק. ומשום שהנקבה שהיא חוה התגלגלה ביצחק שהוא קו שמאל, ע"כ נק קו השמאל נקבה.

אדם וחוה ה"ס ימין ושמאל ולפיכך האדם הראשון שהוא ימין התגלגל ונתתקן באברהם שהוא ימין. חוה שהיא שמאל התגלגלה וניתקנה ביצחק שהוא קו שמאל משום שהשמאל הוא נקבה, ע"כ התגלגלה הנקבה ביצחק. בד"כ אין גלגול באשה אלא בזכר, מפני שצד אשה הוא צד המקרה, וצד הזכר הוא צד הצורה. את הצורה יש לשנות, לכן הגלגול הוא לתקן בשלשה גלגולים בד"כ מצורה של בעל מנת לקבל, דרך להשפיע בעל מנת להשפיע, עד לתכלית של לקבל על מנת להשפיע. גלגול גמטריה חסד, וזה הזכר צריך להתגלגל

קלה אח"כ באו שניהם אדם וחוה ביעקב ובת זוגתו, הוציאו ממנו זרע והגוון שלו ירוק המסבב אותו, וזה הוא הן כל אלה יפעל אל פעמים שלוש עם גבר, היינו ג גלגולים של אדם הראשון באברהם יצחק ויעקב. אם רוצים לתקן, התיקון צריך להיות ע"י גלגול, כלומר שינוי נפשי לצד האדם שבאדם בכל פעולה.

זוהר חדש יתרו לד - לו ​​ שיעור 12

גלגול אדה"ר באברהם יצחק ויעקב

הנשמה ניתנת באדם רק כפוטנציאל, אשר עליו לממשו ע"י גלגולים, כלומר תיקונים. לשם כך עליו לבטל עצמו ולבוא בצורת הסתכלות אחרת, עם צורת גוון הלבן שבעין, צורת החסד.

קכז ועתה צריך לפרש האדם שמצד הטהור. כשהתלבש האדם מצד הטהור באברהם, התלבן בו היינו שהשיג הארת החסד שהוא לבן זה הגלגול הראשון, וכשהתלבש ביצחק נצרף באש הגבורה שלו שהוריד את כל הסיגים, ז"ש וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב, וכשהתלבש בגלגול השלישי ביעקב הארה צורותו ועשה תולדות מי שמוליד הוא קו אמצעי, תפארת, יעקב.

קחכ למה היה צריך אדם הראשון להתגלגל כל כך בשלשת הגלגולים הללו, ומשיב אלא הקב"ה צווה ליצר הטוב וליצר הרע שהם אדם טוב ואדם רע, שלש מצוות עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים. ע.ז הוא שכתוב ויצו ה' אלקים על האדם לאמר לומד מפסוק זה את שלושלת הגלגולים והתקונים. ואמרו בעלי המשנה, אין צו אלא ע.ז. על האדם זה שפיחות דמים, לאמר זה גילוי עריות. על שלושלת מצוות אלו נאמר יהרג ובל יעבור

קכט ובצווי זה הצטוו היצר הטוב והיצר הרע ביחד, שהם אדם הטוב ואדם בליעל. אחר שעבר היצר הרע על מצוות הקב"ה גזר עליו מיתה, אמר היצר הרע, מה אעשה אם אני אמות, יקח הוא היצר הטוב עבד אחר, כי היצר הרע הוא עבד ובת זוגו היא שפחה, ואותו העבד שיקח יירש מקומי. היצר הרע יודע שהוא עבד, ולא רוצה שיקחו את מקומו, מאחר ואין לו קיום כאשר משתמש ברצון לקבל לעצמו, ויכול להשאר בתפקידו כל עוד האדם חוטא, ולכן הסיטו לאכול מעץ הדעת

אדם בליעל שאינו רוצה עבודה נפשית לתיקון שה"ס היצר הרה היה מלאך קדוש והיה הגדול בין המלאכים ששמשו לאדם הראשון בקן עדן, ואיסור עץ הדעת טוב ורה היה חל גם על מלאכי מעלה, וסמאל שהוא אדם בליעל מאחר ועבר על איסור ההוא ואכל מעץ הדעת, שפירושו שעורר את ההשתוקקות הגדולה שהמשיך הארת החכמה מקו שמאל ממעלה למטה, ואז נפגמה קדושתו, ונעשה אדם בליעל וטמא. ובזה נגזרה עליו מיתה כי צד הטומאה סופו שיתבטל מהארץ, כי רק הקדושה היא נצחית. וכיוון שסמאל נפל לצד הטמא, ממילא סופו שימות ויתבטל מהעולם.

מכאן שמי שמושך תענוג שאינו ראוי, לא ישאר ממנו כלום וז"ש לבתר דעבר יצה"ר על ציווי הקב"ה גזר עליו מיתה, היינו שנפגם ויצא מצד הקדוש לצד הטמא, שבזה נגזרה עליו מיתה, כי צד הטמא סופו שיתבטל מהעלום. וז"ש אמר מה העבד אם אני אמות איהו נטיל עבד אחר, כי מקודם שנפל מקדושתו היה המשמש הגדול לאדם הראשון בגן עדן ואחר שנטמא הבין, שאדם הראשון יקח מלאך קדוש שישמש במקומו בגן עדן. לפיכך חשב למטה גם את אדם וחווה כדי שישאר בשמושו כמקודם לכן. ניצחיות ניתן להשיג רק בצד הקדושה

קל מה עשה, הלך הוא ואשתו לילית לפתות את אדם ואשתו שמצד הטוב, היינו אדם וחוה, בת זוגו של יצר הרע שהיא לילית פיתתה את אדם שהוא יצר הטוב, ועליה נאמר האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מהעץ ונק גם חוה הראשונה. והיצר הרע פיתה את חווה וגרמו להם מות.

פירוש שבאכילת עץ הדעת נבחן שאדם הראשון השפיע השפע הקדוש אל אשת סמאל ועירב הקדושה בטומאה וסמאל השפיע הזוהמא שלו אל חווה.

קלא משום זה הפשיט הקב"ה את אדם הראשון שהוא יצר הטוב מגופו שבגן עדן, וממלבושיו אותו ואת אשתו, ז"ש וידעו כי ערומים הם, וגירש אותם מגן עדן ז"ש ויגרש את האדם, את בא לרבות שבת זוגתו חווה גורשה עמו. הלבוש הוא בחינת דרכי ההיגיון, ולאחר שהפשיטו, הלבישו בהיגיון חדש דרכו יתפוס את המציאות. היו להם לבושי אור (חוזר שתוקנו) והלבישם לבושי עור. נתן להם לבושים של תאנה, היינו של בחינת שלא לשמה, דרכה יוכלו להגיע ללשמה, אם יפעלו ברצון כראוי. אדם הראשון עשה תשובה מאה ושלושים שנה, גימטריה סיני, גימטריה סלם, כלומר נתן את חלקו האפשרי שהוא חמש פעמים שם הויה.

קלב והקב"ה הורידם את אדם וחווה לשבע ארצות שהן גיא נשיה ציה ארקא ארץ אדמה תבל. כשעשה תשובה היה מצפצף ועלה, ועכ"ז היה ערום בלי לבוש הוא ואשתו. ישנם טועים המבקשים שיחרור מלבושים, וחושבים לקבל בלי אור חוזר. את הערווה יש לחסות ששם נמשך האור לתאוות הפרטיות, ודווקא כאן דרוש מסך ואור חוזר. החטא גורם שלא יהיה כוח לייצר אור חוזר, לכן נפל האור חוזר תחת הפרסה. ​​ כעת יש לעשות את העבודה בשלשה קווים, הכנעה הבדלה המתקה, שהם שלושה הגלגולים של האבות שבאים לתקן את החטא.

אור חוזר הוא כלי, שגם כלי זה מאיר לאדם, ע"י ההשפעה שבו. היכולת להתנגד לקבלה מופקרת לדחות סיפוקים, היא תחילת העבודה לבניית כלי

קלג ​​ מה עשה הקב"ה, הביא את אדם הראשון בגלגול באברהם ואת אשתו חווה הביא בגלגול בשרה, והקב"ה היה מצרף אותו בכור שלכסף המעורב באבר שהוא עופרת שהיא בחינת קליפה. מיד אנשי נמרוד הטילו את אברהם באש באור כשדים, התלבן הכסף והוציא מתוכו הזוהמא שהיא עופרת לחוץ. כמו זה התלבן אדם הראשון שהיה מגולגל באברהם והוציא מתוכו הזוהמא לחוץ, זה ישמעאל שהוא הזוהמא שהטיל הנחש שהוא לילית בחווה.

קלד אח"כ בת זוגתו של אדם שהיא חוה התגלגלה ביצחק ונתאדם באש הדינים, והוציא מתוכו הזוהמא לחוץ שהוא עשיו, והאדום שלו הוא כדם השחיטה, הרומז לעקדת יצחק. ומשום שהנקבה שהיא חוה התגלגלה ביצחק שהוא קו שמאל, ע"כ נק קו השמאל נקבה.

אדם וחוה ה"ס ימין ושמאל ולפיכך האדם הראשון שהוא ימין התגלגל ונתתקן באברהם שהוא ימין. חוה שהיא שמאל התגלגלה וניתקנה ביצחק שהוא קו שמאל משום שהשמאל הוא נקבה, ע"כ התגלגלה הנקבה ביצחק. בד"כ אין גלגול באשה אלא בזכר, מפני שצד אשה הוא צד המקרה, וצד הזכר הוא צד הצורה. את הצורה יש לשנות, לכן הגלגול הוא לתקן בשלשה גלגולים בד"כ מצורה של בעל מנת לקבל, דרך להשפיע בעל מנת להשפיע, עד לתכלית של לקבל על מנת להשפיע. גלגול גמטריה חסד, וזה הזכר צריך להתגלגל

קלה אח"כ באו שניהם אדם וחוה ביעקב ובת זוגתו, הוציאו ממנו זרע והגוון שלו ירוק המסבב אותו, וזה הוא הן כל אלה יפעל אל פעמים שלוש עם גבר, היינו ג גלגולים של אדם הראשון באברהם יצחק ויעקב. אם רוצים לתקן, התיקון צריך להיות ע"י גלגול, כלומר שינוי נפשי לצד האדם שבאדם בכל פעולה.

זוהר חדש יתרו ל - לג ​​ שיעור 11

גווני העיניים

הספירות הן התפיסה של העולם העליון, והן מאירות לאדם בתורה. האורות באצילות הן ללא גבול מפני ששם הדבקות בבורא שלמה. כדי לקבל הארה אין סופית, על האדם לתת יגיעה נכונה, ותלויה במעשי האדם.

יגיעה מחייבת תנועה, התנועה מייצרת צורה מופשטת דרכה ניתן ללמוד את החוקים בעליונים ולזכות באור התורה בהסתכלות נכונה.

התנועה הראשונה שצריך לעשות היא בחינת החסד, היינו ביטול האגו, עליו לעזוב את עצמו, ולהיות בהשפעה בלבד.

תנועה שניה, ניקוד צירה, גבורה היא היכולת לראות ב דברים, קונפיקט, שאלה, הבחנה בין רצון הבורא לבין רצון הנברא.

תפארת ניקוד חולם, היא חיבור וכאן התנועה הנדרשת היא לחבר גם את העובדה שאני עוזב את עצמי, לבין הרגשה עצמית, שילוב ביחד.

נצח, בחינת ניקוד חיריק, היא נקודה מופשטת ואז לבוא לניקוד קובוץ בו מקבצים בנפש את כל הרצונות לקדושה.

אלו התנועות המנענעות את הרצון כדי שיוכל לראות כראוי את האמת. הסתכלות נכונה אומר שאדם מפנים שהכל טוב, גם יודע שבכוחו לתת יגיעה ולעשות עבודה, וגם שילוב של הרצון הפרטי, הכפוף לרצון הבורא.

קיא וצריכים לחזור לדבר הקודם. עיניים ירוקות שמצד הטהור הן רחמים מצד הת"ת והגוון הירוק שבהן הוא מצדו. כי גוון הת"ת הוא ירוק, מאיר באור של אבן מרגליות

קיב כי משום זה נקראים הספירות ספירות, משום שהגוונים שלהן מאירים כספירים יקרים ואל כספירים שהם פסולת של העולם השפל, אלא כאבנים יקרות ומרגליות של גן העדן שהאור שלהם הוא מסוף העולם עד סופו ממלכות עד בינה ואלו הן הספירות המאירות לאדם בתורה כולה עד אין שיעור בהסתכלות דרך ת"ת, עיניים ירוקות, רואים מסוף העולם ועד סופו.

קיג כי יש מרגליות ואבני יקר שהן מנשמה רוח ונפש של כסא הכבוד שהוא עולם הבריאה שמשם הנשמה, והמלאכים שמעולם היצירה שמשם הרוח, וד' רוחות העולם העשיה, שמשם הנפש צד האופנים. האור של המרגליות האלו, יש לו שיעור, ויש לו ראש וסוף, אבל לאור של נשמה רוח ונפש שהם בדרך אצילות, מבינה ת"ת ומלכות אין לו שיעור.

קיד ואלו הנשמות הם בדרך אצילות שהם מבינה ת"ת ומלכות דאצילות, אבל נשמות אחרות נאמר בהם ספיר גזרתם. כמו שהעמידו הראשונים שכל הנשמות גזורות וחצובות מכסא הכבוד שהוא עולם הבריאה. רובם נמצאים בתחתית עולם עשיה

קטו ואל אלו י"ג הגוונים מאירים בעינים שבגוף של גן עדן ובהן שבחה התורה שהוא ז"א לשכינה שנאמר הנך יפה עיניך יונים ומשה משום שהתלבש בגוף ההוא של גן עדן התחתון נאמר בו וייראו מגשת אליו.

קיז כעין זה יש בתורה כמה לבושים כמה פנים הנק פנים הנראים ופנים שאינם נראים. והקב"ה אינו מתגלה בתורה, אלא לכל אחד כפי מעשיו וכפי נשמה רוח נפש שלו לפי המקום שנחצבו הקב"ה לא נימצא באף מקום, ההשפעה שלו נמצאת בכל מקום. ז"א לא יורד לבי"ע. עצמותו יתברך מחוץ לרצון לקבל, אך השפעתו בכל מקום בבריאה ואין עוד כוח מלבדו, לכן מצד כוחו הוא יתברך בכל מקום.

קיח העיניים צורת ההסתכלות של האדם הן כעין גלגל המגלגל עגולים מצד דחיפת המים, וזה הוא סוד הגלגלים והולכים בקו המדה באורך שבהן ובעומק שבהן.

קיט וסוד הדבר מי מדד בשעלו מים, והם ה מדידות ומדד בה כגון זה והם נקודות אלו ה"ס חג"ת נ"ה כיצד, מי מדד בשעלו מים א וזה הוא חסד ושמים בזרת כתן א וזה הוא גבורה כי זרת הוא גבורה, וכל בשליש עפר הארץ א שהוא ת"ת שהוא שליש היי קו הג' ושקל בפלס הרים א שהוא נצח, וגבעות במאזנים א שהוא הוד ששם בית המקדש.

מי יכול ללמד אותנו את דרכי התורה, האם הרצונות הגויים שלנו. הנקודות יוצרות תנועה בכלים, כך יש תנועות שעושה אדם בגלגל העין, כלומר בצורת ההסתכלות, ובלימוד פנימי יוכל להסתכל כראוי בחוקים העליונים.

קכ וסם סוד ו שהיא ז"א קו אמצעי היוצא מהמדה שהיא י שה"ס המסך דחירק שבכחו מכריע ומיחד ב הקווים ימין ושמאל ומשלימם, ומודד בהם ה מדידות בחשמש ספירות שהוא מודד ג קווים מחזה ולמעלה שהם חג"ת וב' קווים מחשז ולהמטה שהם נ"ה הכלולות ב אות ה תחתונה שהיא מלכות, ודאי י שלה היא המדה שלה.

המסך דחירק שקו אמצעי פועל מודד עמו ​​ שיעור הארת ימין ושמאל שלמעלה מחזה שהם חו"ג והארת ימין ושמאל שלמטה מחזה שהם נ"ה הוא לקוח מהמלכות כי כל מסך הוא בחינת מלות ונמצא ש י שממנו יוצא קו אמצעי הוא מלכות, וז"ש שאות י של ו היא מדה של המלכות.

קכא ואלו ד גוונים שבעין לבן אדום ירוק שחור שהם חג"ת ומלכות, קו המדה אמצעי המודד בהם לד' רוחות דרום צפון מזרח שהם חג"ת ומערב שהוא מלכות, וקו המדה הוא ו י היא גלגל שהיא עגולה כגלגל. וגלגל עם ו נעשה גלגול שעולה בחשבון ע"ב

סוד ג קווים המאירים בהארת חכמה ה"ס השם ע"ב היוצא מג' פסוקים ויסע ויבא ויט וסדר הארתו הוא רק בגלגל בתלת דוכתי, היי שהאור מתגלה בג' קווים בזה אחר זה בג' מקומות וגלגול הזה נעשה על ידי קו אמצעי שהוא קו המדה, היי ו שהיא קו אמצעי היוצת מהמדה שהיא י שהיא המסך דחירק, ועיקר כח הקו אמצעי לוקח מהמדה שהיא המסך לפיכך נבחנת י לגלגל שהיא המגלגלת את ג הקווים להאיר כסדרם בזה אחר זה. אמנם ו היא הפועלת את זה כי עצם הגלגל הוא י שהיא המסך המכניע את השמאל, אבל ו היא הפועלת את זה וע"כ מרמז שה ו הנוספת על הגלגל עושה גלגול, כלומר שהגלגול על תלת דוכתי מגלה את שם ע"ב המגלה הארת החכמה וע"ז בא הרמז שגלגול הוא גימ' ע"ב

וו הוא הכוח המניעה, הגלגל אות י הוא הכלי, והחכמה מתגלית רק בכלי. כאשר מסתכל אדם בצורת השפעה, צבע לבן החסד, אז אם יעסוק בתורה יהיה חכם.

קכב כשגלגל העין של האדם מתהפך על ידי הקו שהוא ו והעין מתהפכת על ידו ללבן שהוא חסד, היי שהחסד שולט על כל צבעי העין מתגלה באדם שזה הגלגול שלו מזמן הראשון היי מיום הראשון שהוא מצד החסד ואם יעסוק בתורה יהיה חכם שהוא מקו ימין כי החכמה היא בקו ימין משום ששם נאמר בה הרוצה להחכים ידרים.

קכג ואם לא יעסוק בתורה יהיה חכם בדברי העולם שיצייר בידו כמה ציורים וכמה מלאכות, אע,פ שלא למדו אותו בעולם הזה, ומי שאינו עושה דבריו מלבו וממחשבתו מטרם שלמדו אותו, אין זה מגלגול הזה כלל שהאו גלגול החסד.

קכד וכשגלגל העין מתהפך באדם לשמאל באדום השולט על הגוונים האחרים שבעין, הגלגול שלו הוא מזמן השני היי מסוד יום שני שהוא גבורה, וזה יהיה עשיר בלי יגיעה ובלי עזרת המזל. עליו נאמר הרוצה להעשיר יצפין היי שימשיך מקו שמאל שהוא צפון היי גבורה. וטוב לאדם שיתקרב אליו כי הוא נדיב בכספו משום שלא התיגע בו, כי אותו שהתיגע להשיג כספו, אל תקרב אליו כי הוא קמצן. יש להתקרב לאדם שהוא עשיר בדברי תורה, שהוא יודע שהכל בא מהבורא, ולאן אינו קמצן.

וכשגלגל העין של האדם נהפך לגוון ירוק השולט על שאר הגוונים שבעין, אדם זה הוא בגלגול שלישי היי מסוד יום ג שהוא ת"ת וקו אמצעי ויהיה חכם בתורה ועושר בכסף שלא התיגע בו. זה הוא שלם בכל מצד יעקב שנאמר בו ויעקב איש תם. וזה סוד הכתוב הן כל אלו יפעל אל פעמים שלש עם גבר שה"ס ג גלגולים בג' גוונים לבן אדום ירוק

קכו ועתה צריך לפרש מי הוא העין המתהפך בגלגול של שלשה גוונים לבן אדום ירוק. ואומר זה הוא אדם הראשון שמצד הטהור כי יש אדם אחר שמצד הטומאה ולא עוד אלא ג אדם הם, אדם דבריאה, אדם דיצירה, אדם דעשיה, שהם מצד הטהור ויש אחר מצד הטמא שהוא אדם בליעל, אי אוו, יצר הרע. אדם טוב הוא יצר הטוב כי כך העמידו הראשונים, גם את לעומת זה עשה האלקים, שיש אדם מצד הטהור כנגד אדם בליעל שמצד הטומאה. צריך גם את צד הרע כדי לקחת ממנו כל פעם רצונות אותם מחזיקות הקליפות כדי לתקנם.

זוהר חדש יתרו כח - ל ​​ שיעור 10

אריה שור נשר אדם

המרכבות העליונות הן הבחינות המאפשרות חיבור בין התחתון לעליון. דמויות של אריה שור נשר, הם צורות התגלות אותם יכול לצייר אדם בנפשו, ובעזרת הדמיון להתחבר כדי לקבל את אור החכמה, הוא אור האהבה. חוכמה זו ניתן לקבל דרך ל"ב נתיבות חכמה, נתיבות שמכוסות ע"י צורות החיות.

האדם לא יכול לתפוס מהות של דבר, אלא כיצד הוא מצטייר ופועל עליו, כלומר דרך הלבושים יכול ללמוד ולפתח כלים לקשר, לפי הדרכת החכמים.

האני של האדם הוא בחינת המלכות, שעוד בעולמות העליונים היא הנשמה שבחרה ביתר דבקות בבורא, ולא ניתן להפר רצון והתחייבות בעליון, אלא על האדם הרוצה להגיע לתכליתו, לפעול כראוי ולשאוף ליתר דבקות.

בתהליך הבניה לא ניתן לקבל בזמן תיקון את מלוא ההטבה, אלא בונים ביראת פנימיות דרך בחינות ההשפעה. לתכלית מצד הזמן קוראים שבת, ומצד המקום זה עץ הדעת בו הכשיל הנחש את האדם שניסה טרם הזמן לקבל את מלוא ההטבה. כלומר בשלב זה לא ניתן לעבוד עם עצם בחינת האדם הראוי למלא ההטבה, אלא עובדים בדרך שלשה קווים שהם אריה שור נשר, ימין שמאל ואמצע, דרכם ניתן להגיע רק לתפיסה של התכללות, אך לא לעצם המלכות, לבחינת האדם, אלא למלכות שהתכללה בהשפעה. זוהי בחינה זמנית לזמן התיקון, כמו השבת שהיא רק מעין או טעימה של השבת השלמה בגמר תיקון.

קה וסוד הדבר בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף אלו י"ב הגוונים שהן הצורות שא' עליונה שהיא ת"ת אדם היי ז"א מתלבשת בהן. שהוא יוד הא ואו הא אלו הם נתיבות החכמה היי שבהם מתגלית החכמה והנתיב דלא ידעו עיט שהוא א שהוא אדם היי המלכות, עליו נאמר במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור, כי היא התעטרה בי"ב גוונים שהם ו"ו כלומר שהתלבשה בהם והיא עצמה לא התגלתה, עליו נאמר כי לא ראיתם כל תמונה.

יש ב בחינות אדם. א הוא ז"א שנק אדם בסוד הויה במילוי אלפין, יוד הא ואו הא גימרטרייה מ"ה כמספר אדם. ב היא המלכות שנק אדם בסוד חיה הרביעית שהיא פני אדם. שאלו י"ב גוונים המרומזים ב וו מתלבש בהם ז"א שנקרא א עליונה ונק אדם בסוד ת"ת אדם שה"ס יוד הא ואו הא גימ' אדם שבהם מתגלה החכמה. נתיב לא ידעו עיט, א הוא אדם, היינו המלכות שנק אדם וה"ס א במילוי ב ווין בסוד נתיב דלא ידעו עיט, היי המלכות מבחינתה עצמה שהיא נגנזה ונעלמה, עליה נאמר במופלא ממך אל תדרוש משום שנגנזה. שהיא מתעטרת בי"ב גוונים והיא עצמה לא התגלתה.

קו ויש למטה דמות אדם ולא אדם, עליה נאמר ותמונת ה' יביט, וזו היא נפש השכלית מצד המלכות, הרשומה בכל גוונים אלו והיא נק ג"כ יוד הא ואו הא וזה השם מ"ה שלמטה במלכות.

כבר התבאר שעצם המלכות שה"ס המלכות דמדת הדין נגנזה ונעלמה ומה שנגלה בספירת המלכות היא רק המלכות הממותקת בבינה שהיא נחשבת ליסוד ולא למלכות עצמה. אדם ממש זו המלכות שנגנזה ברדלא, התמונה היא ציור, התכללות.

שיש במלכות למטה דמות אדם היי צורת מלכות ואינה צורת אדם, כי עצם המלכות נגנזה ואינה. ע"כ נבחנת לפני אדם שהיא מקבלת לתוכה ג הקווים אריה שור נשר, אבל ולא אדם, שעצם בחינת אדם אין בה. שהוא הסבה שאין יותר מי"ב קוונים, עליה נאמר ותמונת השם יביט, כלומר היא המלכות הנגלית, אבל עצם המלכות אינה נגלית. שזו המלכות היי הממותקת בבינה המקבלת לתוכה כל הגוונים היי שה"ס חיה רביעית ולא בחינתה עצמה. יש מלכות, החיה הרבעית, אך אפשר רק להתכלל, אין בה צד האדם שנגנז, לכן רק ג קווים שנותנים י"ב בחינות

קז הרוח שהוא ת"ת רושם רשימות במלאכים שהם ארבעה, מיכאל גבריאל נוריאל רפאל, ועולים שולטים לעשרה שהם אראלים, שפרים, חשמלים, שנאנים, תרשישים, אופנים, אלקים, אישים, חיות, בני אלקים.

קח וכולם מתלבשים ומאירים בגוונים של ד פנים, היי פני אריה פני נשר וכו שבהם י"ג גוונים כי הגוונים לבושים למלאכים כמו גוף המתלבש בלבושים, והם מראים הצורות בלבושים אלו אל הנביאים. והרוח שהוא ת"ת רוכב במלאכים ברוח שהוא רוכב בגוף, כלומר שעולם היצירה ששם המלאכים, הם בחינת גוף לת"ת דאצילות והת"ת הוא הרוח המתלבש בגוף ההוא. וסוד הדבר, כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה.

קט הנשמה היא מצד הבינה ועליה שורה מחשבה שאין לה סוף, ובה אין דמיון ואין צורה ואין דמות. משום שהיא עולם הבא, היי בינה שאין בה לא צורה ולא דמות, כמו שהעמידו בעלי המשנה, העולם הבא אין בו לא גוף ולא אבר. והנשמה שהיא בינה מתלבשת בכסא שהוא אדם שבעולם הבריאה, ובארבע רוחות של אותו עולם, שם בנשמה נאמר כי לא ראיתם כל תמונה עליה נאמר עין לא ראתה אלקים זולתך. לא ניתן להבין דבר בנשמה, אלא לפי הלבושים

קי ובמחשבה הזו היו מציירים כל הנביאים כל הדמיונות וכל הציורים שלמטה ממנה, ולמעלה ממנה אין תופסים ציור כלל. בה לא היו יכולים לתפוש ציור ולא שום גוון, כל שכן למעלה ממנה.

זוהר חדש יתרו כה - כז ​​ שיעור 9

אריה שור נשר אדם

הקשר בין האדם לבורא מתבטא בתכונות הנפש האדם, שהם הבחינות המרכבה, אלו מידות וגוונים שיש לעבוד אתם נכון כדי להתחבר. הימין, הלבן, החסד הוא תכונת הרצון להשפיע שנמצא ברצון לקבל שבאדם, כאשר הרצון לקבל עצמו הוא אדום, השמאל.

בסופו של דבר צריך האדם לעבוד עם הרצון לקבל הגדול בצורה שלמה, אך בזמן התיקון לא ניתן, והרצון הזה נגנז. כעת ניתן לעבוד רק בבחינת ג' קווים של אריה שור נשר, ולא ניתן עדיין לחיות לגמרי את צד האדם, שזו עבודה עם אור שלא ניתן לעמוד בפניו, ומביא את האדם לרצות מעבר למה שמסוגל, כשאין לו כלי ראוי. כעת לא עובדים על עצם הרצון, אלא על התכללות, עבודה בג' קווים.

צט ומשום זה ד יסודות שהם אש רוח מים עפר כנגד ד חיות שהם אריה שור נשר אדם שהם חו"ג תו"מ כל אחד עושה מלאכתו. אחד הוא אריה שהוא חסד השני שור אדום כשושנה נוטה לשמאל, לקח גוון של אש ועושה ציורים ושרטוטים באדם ומקומו בלב והוא גבורה.

ק השלישי הוא נשר ומקומו בגוף שהוא ת"ת לוקח רוח הכלול בפה נוטה לאחור, היי למערב ששם המלכות ולוקח צבע אחד מהלבנה שהיא המלכות שצבעה שחור, נוטה לפניו היי למזרח שהוא ת"ת ולוקח צבע אחד מהשמש שהוא ת"ת שצבעו ירוק. נוטה לימין ולשמאל שהם דרום צפון ששם חסד וגבורה ולוקח ב צבעים מהם שהם לבן ואדום. נמצא שהנשר כלול מכל הצבעים וזה הוא נשר הגדול, בעל הנוצה גדול הכנפים שכל הצבעים נראים בו.

קא הרביעי האו אדם נוטה למעלה ושורה בצורת הפנים של אדם התחתון ורושם שם צורת כל ד החיות ומתלבש בכולן וצורתו נראית בהן. ז"ש ודמות פניהם פני אדם ופני אריה אל הימין לארבעתם ופני שור מהשמאל לארבעתן ופני נשר לארבעתן ורושם בהן צורות וצבעים של הפנים וקוים של המצח.

קב בהן בד' החיות רושם ל"ב שבילים שהם נתיבות פליאות חכמה, היי ל"ב נתיבות החכמה וכולם מתכסים בל"ב מבין פנים וכנפים של החיות, כי ד החיות כלולות זו מזו וע"כ יש ט"ז פנים לארבעתן לד' החיות וט"ז כנפים לארבעתן שעולים ל"ב וכן הם הקווים שעל המצח והקווים שעל העינים.

קג י"ג צבעים הם בציורי הפנים של קו המדה שהוא קו האמצעי וכל הצבעים הולכים בדר אמת בקו המדה שהוא ז"א וקו אמצעי שה"ס ו ונקרא אמת כולם רשומים באות ו כי ו במילוי הוא בגי' י"ג גוונים ול"ב שבילי החכמה בין י"ג לל"ב נתיב הוא דרך הבינה, חכמה שעוברת דרך ז"ת דבינה ונק ל"ב נתיבות החכמה, וכך מתקבלת החכמה באצילות. . בשם הויה במילוי אלפין ישנה האות א במילוי ואו שזו האהבה, שעולה למספר 45 = אדם

קד י"ב גוונים של ג חיות שהם ו"ו ודמות פניהם פני אדם, היא א המתלבשת בתוך ב הווין ומתכסה בהן. ו למטה ו למעלה. ו שלמעלה היא ששה גוונים עליונים ו שלמטה היא ששה גוונים תחתונים. בששה גוונים עליונים פרח למעלה ובששה גוונים תחתונים פרח למטה.

החיות הן ארבע, אריה שור נשר אדם, וה"ס חסד גבורת ת"ת ומלכות. וה"ס ד גוונים לבן אדום ירוק שחור. וכשהחיות נכללות זו מזו, היו צריכים להיות בהן ט"ז גוונים כי כל חיה נכללת מארבעתן וד"פ ד הוא ט"ז. אמנם אין בהן אלא י"ג גוונים והטעם הוא כמ"ש בהתכללות ג קווים ומלכות שבז"א זו מזו שאין בהן ט"ז בחינות אלא י"ב בחינות, משום שבחינת עצם המלכות שהיא המלכות דמת הדין נגנזה ורק מלכות הנכללת בבינה היא מתגלית. וע"כ חסרה המלכות מבחינתה עצמה אי אפשר להשתמש במלכות דמלכות, היא נגנזה, היא מנעולא שישתמשו בה בגמר תיקון, זו בחינת אבן מאסו הבונים, ואין בה אלא ט ספירות ראשונות הכלולות בה שמקבלת מז"א ובחינתה עצמה נעלמת

לפיכך נבחן שיש ד חיות שהם אריה שור ונשר שהם ג קווים חג"ת דז"א ואדם שהוא מלכות המקבלת ג קווים מז"א וכשנכללים זה מזה אין בכל אחד מד' החיות רק ג קווים ולא המלכות מרובע הוא בחינת צמצום א, צמצום ב הוא ג קווים שניתן לעלות באלכסון, בזמן תיקון ניתן להשתמש בהתכללות שבמלכות

כי עצם המלכות חסרה בכל אחד שהרי אפילו המלכות עצמה, אין בה רק ג הקווים שמקבלת מז"א ובחינתה עצמה אין בה, מכל שכן שהיא חסרה בכל אחד מג' קווים. ומשום זה אחר שנכללות זו מזו אין בהן ט"ז בחינות אלא י"ב בחינות בלבד. וז"ס י"ב צירופי הויה וז"ס י"ב גוונים אשר עם המלכות הגנוזה והנעלמת הם י"ג גוונים.

כי ד החיות אריה שור נשר אדם שהם בז"א כשנכללות זו מזו אין בכל אחת מהן אלא ג חיות אריה שור נשר, שה"ס ג קווים. אופן שיש באריה, אריה שור ונשר, ויש בשור אריה שור ונשר, ויש בנשר אריה שור ונשר, ויש באדם אריה שור ונשר.

אבל עצם האדם שה"ס עצם המלכות שה"ס המלכות דמדת הדין נעלמה אפילו מחיה הד' שהיא אדם, כי אין בה אלא אריה שור נשר וחסרה אדם. כיוון שאין בו עצם שניתן להשתמש בו, חסר באדם בחינת האדם שבאדם

ומכ"ש בשאר החיות, וע"כ אין בהם ט"ז גוונים אלא י"ב שה"ס ו"ו כי ז"א ה"ס ו שבשם הויה. וכשאומרים ו נשמע ו"ו היי ב קווים שהם רומזים לי"ב גוונים. שפני אדם שה"ס המלכות נעלמה מכל ד החיות ואפילו מחיה הרביעית שהיא מלכות עצמה, ונק אדם עכ"ז אין בה אלא מלכות הממותקת בבינה, שנחשבת ליסוד דמלכות, ולא מלכות עצמה, והמלכות הנעלמת הזו נרמזה בא' של מילוי ואו וז"ש א זו הרומזת על מלכות מבחינתה עצמה נעלמת בין י"ב הגוונים שה"ס ו"ו שהיא בחינת הכלל שנעלמת כפי שאת הכלל אנו תופסים דרך הפרטים

והנה התבאר סוד י"ב גוונים שהם ד חיות אריה שור נשר אדם הנכללות זו מזו ויש בכל אחת מד' החיות, ג חיות אריה שור נשר, וד"פ ג הוא י"ב ונק י"ב גוונים.

ונבחן שששה גוונים מהם הם למעלה היי ג שבאריה שהוא חסד, ג שבשור שהוא גבורה הם למעלה, כי הן אינן חינת ז"א עצמו אלא שמקבלים מבינה, וששה גוונים מהם למטה היי בז"א ובמלכות שהם ג שבנשר ג שבאדם.

שששה גוונים שבאריה שור הם למעלה ושש שבנשר ואדם הם למטה, היי שז"א פורח למעלה אל הבינה ומקבל ממנה שפע, שבששת התחתונים שהם ג דנשר ג דאדם הוא פורח ומשפיע אותם אל הנוקבא התחתונה.

זוהר חדש יתרו כב - כד ​​ שיעור 8

אריה שור נשר אדם

כל העולם נברא בששת ימי בראשית, כבר עם היסודות שעומדים להתגלות בגאולה השלמה, יסודות אלו הם בחינות האבות, שכבר הושתתו בבריאה. ​​ 

פא ובזמן שיבא המשיח, כל אחד ואחד מהאבות אברהם יצחק יעקב, יראה פעולתו. ז"ש תוצא הארץ נפש חיה למינה שפירושו הארץ שהיא חיתו ארץ, היי החיות שבארץ הוציא זרעו, כל אחד לפי יחוסו היי לפי שורשו שמשם הוא נמשך וזהו זרעו של יצחק, שהוא נפש חיה למינה שזרעו של יצחק הם מינה דנפש חיה, וזרע שלה באומה זו בישראל הם זרע של עמי הארץ הם אלו שרוצים את הארציות, את הרצון לקבל לעצמם שבהם כי חיה, היא שור שהוא מדרגת יצחק.

פב ויאמר אלקים ישרצו המים, אלו הם בעלי החכמה שהם נפש חיה שהם כדגים המתרבים בים התורה. והם מצד האריה שבים שהוא כמו שר בים. כי אריה של הצד האחר הוא פסול והוא ביבשה. ואריה הים הוא לימין שהוא אברהם ובו הרוצה להחכים ידרים שזו בחינתו של אברהם, צד החסד. כאן מרמז על אברהם ומקשר אותו לבראשית שכוחו יגיע לגילוי לזמן התכלית.

פג ועוף יעופף על הארץ על פני רקיע השמים זה הוא פני נשר, ואלו הם זרעו של יעקב, שהם בעלי מצוות התורה. שיעקב הוא בחינת קו אמצעי, ת"ת. בחינת השבת היא היכולת לקבל את התענוג בלי היגיעה

פד ויאמר אלקים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה. היבשה זו היא אדם שנלקח מד' צדדים, דרום צפון מזרח ומערב שבעפר. כשיתקיים בה יבשה בארץ ממי המבול שהם הקליפות יצאו מהגלות. וסוד הדבר שיבשה היא האדם, כי נאמר ויהי כן. שהוא שבעים שנה כי כ"ן בגימטרייה שבעים כלומר, שנברא האדם ששנותיו שבעים שנה דוד המלך לקח שבעים שנה מאדם הראשון, שהם נק ז תחתונות שהם תיקון ז"ת. תיקונים אלו נראים באבות המרכבה, ומשוייכים למעשי בראשית. לכן עושה כאן השוואה בין העולם לבין האדם, ויש לראות את היחס בין החוץ לפנים, שכל תפיסת האדם היא מהחוץ לפנים.

ז ימי בראשית

כאן מלמד על הסדר של יציאת מצרים, שבלי שאדם יוצא ממיצרי הנפש של עבודה זרה, מתפיסת המקרה, העולם הזה, הוא בכלל לא מתחיל את עבודת היהודי שבנפש ואין אפשרות לעולם להתקיים. שהרי כל מה שברא הקב"ה את העולם, שאדם עולם קטן, עליו לצאת מהתפיסה החיצונית של שם אלקים, ולבוא לתפיסה הפנימית של שם הויה.

פה ביום הראשון שהוא חסד עשה מלאכתו להאיר להם, ז"ש ולכול בני ישראל היה אור, ועוד וה' הולך לפניהם יומם וגו. כמו שהיה במצרים. ביום השני שהוא גבורה בו הייתה הבדלה נאמר בו, ויהיה מבדיל בין מים למים, היי שהבדיל את ישראל מהמצרים, ז"ש ולא קרב זה אל זה כל הלילה. זו הבדלה שלצד ישראל שבאדם האיר אור ולצד הרצונות הגויים שבנפש חושך. כשאדם זוכה להבחנה זו, יכול הוא לצאת ממצרים. אדם החושב בתפיסה חיצונית, ואינו רואה שהאור מאיר בנקודה הפנימית, מבחינתו עוד לא נברא העולם הרוחני, כלומר אין מה לדבר בו בכלל על תחילת התיקון הנדרש.

פו ביום השלישי שהוא ת"ת העביר אותם בים. ז"ש ויאמר אלקים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה. כתוב כאן ותראה היבשה, וכתוב שם וישם את הים לחרבה. הים הוא המקום הגולמי, וכאשר נבקע הים לאדם זוהי זכות שיכול לבוא למקום היבשה, שהוא מקום העבודה, זוהי מציאות נעלית. יבשה, חרבה היא בחינת הר חורב, וכן בחינת העולמות שנחרבו, עליהם יש לבנות את עולם האדם.

פז האור שנברא ביום הראשון ממעשה בראשית שהוא חסד ממנו מאירים השמש והבנה ביום הרביעי ממעשה בראשית שהוא נצח. ושניהם הם קו ימין ועליהם נאמר וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך שה"ס ז"א שנק שמש, ולילה בעמוד אש להאיר להם שה"ס המלכות שנק לבנה. על האדם למצוא מורה דרך ואליו להתבטל, כפי שביציאת מצרים השם הלך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם דרך. ההדרכה היא גם בהסתרה שנק ענן, לילה וגם בעמוד האש להאיר כמו היום. ההשגחה מלמעלה נראית כאן בעולם השקר הפוכה. הצדיקים מלמדים שלא כל דבר מגלים להמון העם, אלא יש להסתיר ולגלות דברים מסויימים בזמן הנכון.

פח יום השני ממעשה בראשית בו נברא הים, ז"ש יהי רקיע בתוך המים ויום החמישי ממעשה בראשית, הוציא ממנו מהים דגי הים. כי כמו שהמאורות של יום הרביעי תלוים ביום הראשון ששניהם הם בקו ימין כנ"ל בסמוך, כך הדגים של יום החמישי תלוים ביום השני משום ששניהם הם בקו השמאל. דגי הים הם בחינת הדאגות הנפשיות כפי שרואים בחודש אב, גבורה של דין שבא לידי ביטוי בחיתוך והבדלה ברקיע השמים. כאשר כל הדאגות של האדם הם חיוביים כלומר מכוונים לתכלית, אפשר לראות בהם את הדבר הנכון, מרגלית, כמו דג בשבת.

זוהר חדש יתרו יט - כא ​​ שיעור 7

עינים אדומות

נשמה נבראית עם שלוש בחינות, ראש תוך סוף, או ראש, לב, ויצרים. צד שצריך לחבר את הגוף, צד נשמה, וצד שמחבר ביניהם. אדם שחי את הנפש הבהמית, את הצד הנמוך אינו מרגיש את הנשמה. הנפש הבהמית היא הצד שמחשיב את המקרה, וזה הצד אצל הרשעים שבחייהם נק מתים

עב והימים של כל אחד שנולד במזל שור, מתחלקים לג' צדדים כעין נשמה רוח נפש, הנשמה היא מכסא הכבוד שהוא עולם הבריאה והיא מרכבה בראש כל כוכב ומזל. הרוח הוא מהמלאכים היי מעולם היצירה ששם המלאכים והוא מרכבה באמצע כל כוכב ומזל. והנפש היא שותפת באה ממקור הבהמה והעופות בעולם העשיה וכל התאוות של עולם השפל והיא מרכבה בסוף כל שעה ובסוף כל כוכב ומזל.

עג ומצד נפש הבהמי ימיו של אדם קצרים והם מעט ורעים כי כל ימיו של אדם שהם בעניות וצער ודחק אין הם חיים וכל שכן אם הימים הם בעלי תורה ומצות שאין הם חיים. כל הצדדים של הנפש הבהמית, ושל הרוח נמצאים בכל אדם, השאלה היא איזה צד הוא בוחר לחיות. רוב בני האדם חיים את צד הנפש הבהמית, את התאוות של העולם הזה לכן חייהם קצרים ורעים. על האדם לעלות מעל לתפיסה של הנפש הבהמית, ולעלות למדרגת הרוח.

עד/א אם חזר בתשובה אע"פ שהוא בזנב טלה שהוא המזל הראשון כנגד חודש ניסן או שור שבכל מזל ומזל היי מבחינת נפש הבהמית מוסיף בו הקב"ה רוח יתרה מהמלאכים ועולה מזנב המזלות להיות בינוני היי באמצע כל כוכב ומזל בבחינת הרוח, זכה יותר לחזור בתשובה במחשבתו מחשבה היא הצורה לפיה מעבד ומפרש את המציאות אז הקב"ה נותן לו נשמה מכסא הכבוד, ועולה להיות ראש בתחילת כל כוכב ומזל כבחינת הנשמה.

עד/ב ומשום זה אין מזל לישראל כלומר שיוצא מבחינת הרצון שבא לשמש לפרטיות, ובא לרצון להשפיע, לרצון ישר-אל ואע"פ שנולד בראש השעה והוא בראש כל כוכב ומזל, וקלקל מעשיו הקב"ה מורידו מראש לגוף שיהיה בינוני באמצע כל כוכב ומזל. ואם מקלקל מעשיו יותר מורידו לסוף של כל מזל ומזל. וזה שהוא בסוף כל מזל הוא תלוי במזל ואין לו שליטה על חייו, והמזל רוכב עליו ושולט עליו, אבל בזמן שנשמתו שולטת ורוכבת על המזל המזל הוא טפל אל הרוכבת עליו. המזל הוא המעשה, המקרה. האדם נבחן האם הוא רוכב על המזל, על המקרה, או להיות כפוף למקרה. התפיסה הנשמתית היא מעל למקרה. כדי לשלוט במזל יש לחיות כישראל, אותיות לי-ראש, לא להיות מושפע מהמקרה, לחיות את המחשבה שקיבל מתחת לכיסא הכבוד, ולא לחיות את הנפש הבהמית ולהיות כפוף לשליטת המזל.

עד/ג ואם המזל שהוא טפל לרוכב שולט עליו נאמר בו הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה ואתה תרד מטה מטה הוא ילווך ילווה לך תענוג מזויף ואתה לא תלוונו תהיה נתון ומחויב לו הוא יהיה לראש ואתה תהיה לזנב ונאמר על נשמתו ורוחו והיו חייך תלואים לך מנגד. אם אדם אומר לעצמו המקרה קובע, נוח לי לתפוס כך את המציאות, אומר לו הקב"ה זה לא התפקיד שלך ללכת בקרי, התפקיד שלך לחיות חיים אחרים. בטבעו צריך להיות המזל טפל לרוכב, וכאשר אדם חי את העולם הזה, אז המזל שלוט בו והוא מקולל. צריך לדעת שאין דבר בעולם שעומד בפני התשובה.

עה ואם חזר בתשובה לאחר שהרגיש שהמזל שולט בו יחזרו אליו רוחו ונשמתו והתקיים בו המקרא שכתוב, ונתנך ה' אלקיך לראש תהיה למוביל ולא מובל ולא לזנב והיית רק למעלה ולא תהיה למטה כי תשמע אל מצות ה' אלקיך במצות הוא זוכה לרוח בתורה הוא זוכה לנשמה. שבלי המצווה והתורה, שפועל רק את הגוף, אז נשאר בבחינת נפש בלבד.

עיניים ירוקות

הן בחינת תפארת, בה יכולה להיות מחשבה טובה, אך יש בה גם סכנה של גאווה. מחשבה היא כנגד האגוז בו יש קליפה ואת התוך.

עו עיניים ירוקות של הצד האחר הן מדידה היי קו שמנשך ממנו סוד התוהו שהוא קו ירוק. והיא קליפת האגוז.

עז ושלוש קליפות הן הנראות בעיניים של הס"א. תהו, שהוא צבע ירוק הוא קליפה ראשונה של האגוז. בוהו שהוא צבע לבן הוא הקליפה השניה של האגוז והיא הלבן שבעיניים. חשך הוא קליפה שלישית של האגוז והוא אדום כמו עשן המצטבע באדום שבאש והוא אדום והוא חושך, מרה שחורה היא סוד תהום שהוא חלל האגוז וזהו לבוש היצר הרע.

עח לוקח מרה הירוקה שמצד תהו ועושה ציורים וקווים בגופות בני אדם כפי עוונות בני אדם. כל הציורים והקווים עם עקומים ואינם בדרך היושר. וכן החוטם והפנים והעיניים, כי בכל מקום שהיצר הרע שהוא נחש הרע שורה, הוא עקום וכל הציורים שלו עקומים.

עט לוקח מרה האדומה שהיא מצד חשך ועושה ציורים וקווים בגופי בני אדם, לוקח מרה שחורה שהיא מצד תהום שהיא חלל האגוז ועושה ציורים וקוים בבני אדם.

פ שלשה קשרים יש באדם מצד הטהור והם נפש רוח ונשמה. הנפש לוקחת ד יסודות עפר מים אש ורוח. נפש הזו נוטה לימין צד האריה שהוא חסד ולוקחת מים הכלולים בפה האריה שהוא חסד ועושה ציורים בגוף האדם הדמיון הוא לפי מידת החסד וההטבה. ומים ההם שלוקחת הם ממוח הנחלק לארבעה מוחין במצב זיווג המוחין הם ג חב"ד כשאין זיווג הדעת מחולקת בשלב הנפש לשנים, חכמה ובינה חסד דדעת, וגבורה דדעת, וסוד הדבר ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים שהם גיחון פישון פרת וחדקל. בחינות אלו מייצרות את הבחינות שניתן לקבל מוחין. צד העיניים הירוקות הם היכולת להחשיב את הצד הראוי, גם דרך קליפות האגוז המסמל את המוח, יכול האדם לחדור למחשבות הפנימיות