בראשית זוהר חדש מט - נא שעור 17

צורת האות ו בשם הויה

בשפת הקודש ישנה משמעות גם לצורת האות. לכאורה היינו מצפים מהאות ו שבשם הויה, שיתפשטו ממנה שש הארות, אך אין זה כך. יש כאן שש קצוות המאירים כאחד, וכך גם השמש מאיר ללבנה. זו הארה מופשטת בסוד האמונה, הבאה מימין, כאשר השמאל נותן את בחינת השלמות.

רק כאשר ההארה אינה שלמה, ועליה לבוא בסדר של עבודה נפשית, בצורה של ג קווים, אז היא מופיעה בצורת האות א בה נראים ג קווים.

לעיתים על האדם לקבל השפעה שלמה באמונה, בלא פירוט, שאז זו בחינת האות ו ולעיתים יש לקבל את הפרטים של ההשפעה, ועל הנברא לחבר אותם.

קכ הצורה של האות ו דהויה בסוד הקדוש, אות זו רומזת לעולם העליון שהוא ז"א פושט התפשטות להאיר למטה אל המלכות וההתפשטות ההיא היא בשש קצוות חג"ת נה"י כלולים כאחד בחיבור אחד, זה כעין זה כלומר שאין שינוי הארה מזה לזה. בחג"ת נה"י האלו וכולם מתחברים באלו המרכבות.

קכא ואות ו זו היא רושם של ששה קצוות הכלולים כאחד, וזו ו היא שמאירה אל הלבנה שהיא המלכות בסוד ששה קצוות הכלולים כאחד, כי כשמתחברים ז"א ומלכות כאחד, ששה קצוות מתפשטים במופשט וכולם הם בצורת ו שהיא צורת אדם שה"ס הויה דאלפין גימטרייה אדם ואע"פ שהם ששה קצוות אין נראה בהתפשטות רק גוף אחד של ו

קכב סוד הסודות לאלו המסתכלים בדרך ישר בצורת האותיות כאן באות הזו חג"ת נה"י כולם בחבור אחד להראות שכולם נמצאים בקיום הגוף שהוא ת"ת הנק ו ונקרא גוף. שהגוף לוקח הכל שהוא שולט על כל הו"ק וכל האור הוא רק מבחינת חסדים מכוסים כמו הת"ת שלמעלה מחזה שנק ו וכשאות הזו שהיא ו היי הת"ת נמצא כך בחיבור אחד, הנה הוא מוכן להשפיע לנוקבא שהיא המלכות כשהוא מופשט ונשלל מכל השינויים שבימין ושמאל כי אינו בחינת חכמה שבשמאל אלא חסדים. וגם אינו בחינת חכמה שבשמאל אלא חסדים וגם אינו בחינת חסדים דימין אלא חסדים פנימיים דאו"א החשובים כג"ר ולפיכך נשלל מכל הבחינות שבימין ושמאל, שה"ס צורת הגוף שהוא ו דהויה וצורת אדם שה"ס הויה במילוי אלפים גימטרייה אדם וכשמסתכלים הנה הזרועות שמצד זה ימין ומצד זה שמאל. הן מתחברות בגוף הזה שהוא ו באופן שאינו נראה, רק הגוף בלבד. משום שכולם כלולים בו להיותו חסדים כמו ימין ולהיותו ג"ר כמו החכמה שבשמאל וע"כ אין ימין ושמאל נראים בו אלא כולל אותם בתוכו השמאל נותן ג"ר אך בגלל שאלו חסדים שלמים, שבאים מאו"א עילאין אז לא ניראית נפרדות

קכג שואל מתי הימין והשמאל נראים בת"ת שהוא ו ומשיב בשעה שאות ו מתפשטת ונק א שנראית כמו ו שאות י עלאה ה"ס ימין ואות י תתאה ה"ס שמאל והגוף שהוא ו עומד ביניהם באמצע היי קו הנטוי באמצע של ב היודין שהוא בצורת ו כזה א שאות י עליונה היא ימין והתחתונה שמאל ו ה"ס קו אמצעי המכריע ביניהם. כאשר הז"א מתפשט בסוד א אז נראית בו החלוקה.

קכד וע"כ האלף היא הראש לכל האותיות משום שתקון זה של ג קווים כשהוא נמצא הוא ראש לכל מה שיוצא מעולם הבא שהוא בינה כי שום אור אינו נמשך מבינה אלא בדרך ג קווים א מייצג את ג הקווים והוא הראש לכל היציאה ואע"פ שסודות עליונים אחרים נאמרו בסוד א אבל זה הוא בירורו של הדבר כי סוד הדבר הוא כמו שהוא בספרים וכאן הוא בירורו של הסוד. ומכאן מאות א שה"ס ג קווים התפשטות אותיות האחרות כולן בצד שלהן כל אחת ואחת בקו הראוי לה כי האותיות מתחלקות לפי סדרם של ג קווים.

קכה ואות הזו היי ו א כל הוא אחת ואין בינהן אלא מה שזו ו סותמת העל בתוכה כי הפרטים דחג"ת נה"י אינם נראים בה וזו א מראה כל צורתה שהימין ושמאל ואמצע ניכרים בה, ואם תאמר הרי ב ברכים שהם נצח והוד אינם נראים באות א כך הוא ודאי שאינם צריכים להראות בה. כי ג צדים ימין שמאל אמצע ניכרים בה ואם תאמר הרי ב ברכים שהם נצח והוד אינם נראים באות א כך הוא ודאי שאינם צריכים להראות בה כי ג צדדים ימין שמאל אמצע שבאות א שהם חג"ת הם סוד של ג האחרים שהם נה"י כי אין בין חג"ת לנה"י אלא החג"ת הם ג קווים שלמעלה מחזה ונה"י הם ג קווים שלמטה מחזה וע"כ כיוון שהתגשמו באות א ג קווים כבר כלולים בהם גם נה"י מה שמראים החסד והגבורה הוא שיש ב קווים ואות ו היא קו אמצעי ואין צורך להראות שוב שיש ג קווים, לכן הנה"י שצריכים להראות ג קווים אינם מגולים, אלא שהוראה גם שלהם ניתנת דרך החג"ת.

קכו אלו ג קוום שבאות א הם סוד תורה שבכתב שהיא חג"ת דז"א שהיא כלל הכל ומכאן יוצאים כל השאר כמו זה נביאים וכתובים כולם יחד.

שהם יוצאים ג"כ בג' קווים כי נביאים היי נצח והוד הנק נביאים הרי היסוד הוא קו אמצעי שלהם, וכן הכתובים שה"ס המלכות יש בה ג"כ ק קווים. א היא אחד משום שהוא סוד של ג גוונים ביחד היי ג קווים המיחדים כאחד שהם נק אבות שהם חג"ת וכשהאבות מתחברים יחד הם אחד וע"כ נק א אחד מפי שהיא ראש אחד לכל האותיות שה"ס תורה שבכתב.

בראשית זוהר חדש מו - מח שעור 16

צורת אות ה שבשם הויה

הלבנה בשלמות כאשר מקבלת בנוסף על החסדים מז"א, גם חוכמה מהלבושים שלה שנקראים בתולות. הלבנה היא כנגד הלב, עולם הרגש של האדם, שלעיתים שלמה ולעיתים רק חצי.

האני האמיתי של האדם בא לבטא את הקשר לעליון. כך הלבנה צריכה לבטא את המשפיע, השמש. הטבע של הנברא הוא רצון לקבל, אך עליו לוותר, להסכים תחילה להיות "חצי דבר" לקבל חסדים בלבד ואל תענוג פרטי.

כדי להגיע לשלמות, על המלכות/הרצון להתנהג כמו הבינה/השפעה. וכשהבינה והמלכות באים לבחינה משותפת אחת אז תגיע לשלמות

קיא ​​ ביאור צורת האותיות בסוד הקדוש ה אחרונה שאמרנו שה"ס המקדש שהוא המלכות הלבנה שהיא מלכות, כששולטת ומתקשטת אל השמש שהוא ז"א לקבל ממנו אור הם עומדים כב' אוהבים זה מול זה, ואלו הבתולות הנמצאות עמה מתקשטות ומתקנות בתקונים, אחת לאחוריה למערב ואחת לפניה למזרח ואחת לדרום ואחת לצפון והיא עומדת באמצע.

קיב וע"ב סנהדרין שה"ס השם ע"ב היוצא מג' פסוקים ויסע ויבא ויט, עומדים כחצי גורן עגולה לעשות גוף ללבנה שהיא המלכות לקשט המלכה לבעלה והיא עומדת כעין זה כחצי הלבנה.

קיג וזו היא נקודה שבאמצע שמכוונת כנגד קו האמצעי שהוא ז"א כי נקודה זו המלכות מקבלת אור מהשמש שהוא ז"א להאיר לכל הגוף וזה סוד הנקודה העומדת בחצי העין כלומר שהעין נראית כחצי עיגול ובאמצע הנקודה שנק בת עין היא המלכות שכל האור שבעין נמצא באותה הנקודה העומדת באמצע העין שהיא לקחת כל האור להאיר לכל העין וכן הלבנה שהיא המלכות אינה מאירה אלא מתוך נקודה אחת העומדת ונסתמת באמצעה ואע"פ שהנקודה אינה נראית בלבנה ישנה נקודה שדרכה מאיר הכל, מנקודה זו מושתת העולם שהוא כנגד כלים דעיגולים. נקודת המרכז היא מעין האני של העיגול.

קיד אין לך עגול בעולם שאינו נעשה מתוך נקודה אחת העומדת באמצעו ומשום זה גם העגול של הלבנה מתוך נקודה אחת הנסתמת בתוכה באמצע נעשה הכל ונקודה זו העומדת באמצע לוקחת כל האור ומאירה אל הגוף ע"י אור חוזר ואף שהמלכות לא מאירה באור ישר, למרות זאת כל מה שמאיר, מאיר ממנה ומאיר הכל.

למעשה מתאר כאן את הרצון לקבל שהקב"ה נתן באדם כטבע, כאשר תפקיד האדם להפוך חומר גלם זה לכלי של אור חוזר.

קטו סוד הסודות לאלו המסתכלים בסודות החכמה, ה זו שהיא חצי הגוף של הלבנה שהיא המלכות, והיא בעיגול כמו שאמרנו בנקודה העומדת באמצעה יש לשאול משום שהיא סתומה מצד זה ופתוחה מצד זה כנקבה הפתוחה אל הזכר, לקבלו בתוכה ולהאיר ממנו ולהתחבר עמו, וע"כ היא פתוחה אליו לקבלו ואז נק ה מה היא ה היא כמי שאומר הנה אני כלומר הא בלשון ארמי פרושו הנה וע"כ בשעה שמלכות מוכנות לקבלת מז"א היא כאלו אומרת לו הנה אני וע"כ נק הא.

ג בחינות שי שהן נשמה גוף לבושי הגוש וגם כאן בציור ה מבאר אותה על פי ג בחינות ההן וז"ש בשעה שהמלכות מזדווגת עם ז"ר הנק שמש לקבל ממנו אור, כלומר ששניהם נמצאים אז בבחינה אחת וכמו שז"א הוא בבחינת חסדים מכוסים שמקבלם מאו"א עלאין אף המלכות היא בחסדים מכוסים כמוהו. וזה נבחן שהם גורמים לאו"א עלאין הנק והארת הזווג הזה שמקבלת מז"א היא עיקר האור שלה. והיא בחינת נשמה אל המלכות, רומז על השם הקדוש ע"ב היוצא מג' הפסוקים ויסע ויבא ויט שה"ס חג"ת דז"א הנק גוף, שע"ב סנהדרין עושים בחינת הגוף אל המלכות שבו מתלבשת הנשמה. והגוף של המלכות נעשה על ידיהם כחצי גורן עגולה, כי כך היא צורת הלבנה מטרם שהיא במילואה שענינה יתבאר לפנינו. ואחר שביאר בחינת הנשמה והגוף של המלכות, מבאר בחינת הלבושים שלה שהן המדרגות הנמשכות מכלים דאחורים של המלכות ולפי שאין המלכות מקבלת חכמה אלא בכלים דאחורים "כ צריכה לאלו הבתולות שישלימו הכלים דאחרוים שלה והן נחשבות ללבושים אל הגוף שלה. הבתולות הן כלים דאחוריים

אחר שביאר סוד ג הבחינות נשמה גוף לבושים שבמלכות חוזר לבאר היטב ענין הארת הזווג שמקבלת מז"א שהיא עיקר הארתה שהיא בחינת נשמה שלה. כי נקודה אמצעית ה"ס יסוד דמלכות המקבלת מזווג השלם של פנימיות ז"א הנק שמש כי רק היא מוכשרת לקבל הארת הזווג דז"א שהיא מקבלת מפנימיות ז"א מרוח השלם שלו, שזה כולל כל האור שבה, כי אין לה אז רק אור החסדים הזה השלם שמקבלת מז"א וז"ש כי שלמות הלבנה היא בב' אורותיה ביחד בחכמה ובחסדים ומתוך שאינה מקבלת בעת הזווג רק חסדים בלבד ע"כ נבחנת שהיא במחצית הגוף שלה היי רק בחסדים. היי שהיא סתומה מלקבל חכמה שהיא פתוחה רק לקבל חסדים מבעלה וע"כ אין לה אלא מחצית גופה היי כמו שאומרת לז"א הנה אני מוכנת לקבל אור החסדים שלך.

קטז וכשהיא מאירה ממנו ומתחברים זה בזה והלבנה מתמלאת אז נשלמת ה זו והלבנה מתמלאת מכל היי שגם החכמה שבה מאירה ואז במקום שהית ה שהיא רק מחצית הלבנה נעשית ם שהיא הלבנה במילואה היי גוף שלם

אע"פ שבעת הזווג היא רק בקבלת החסדים שהיא מחצית גופה, אמנם גם הלבושים מאירים בה מרחוק בכלים דאחורים שלה שה"ס בתוליה ולאחר הזווג אחר שהתמלאה באור החסדים נשלמת הארת החכמה שבאחורים שלה ונכללים זה בזה ואז הלבנה היא במילואה בגוף שלם מחסדים וחכמה יחד בסוד ​​ ם סתומה אמנם יש ב' בחינות ם סתומה אחת לפני הזווג שאז היא חכמה בלי חסדים ואינ יכולה להאיר ואחת לאחר הזווג שכבר היא מלאה בחסדם ואז גם החכמה יכולה להאיר והיא בכל השלמות כשהלבנה במילואה גם החכמה שבה מאירה, כלומר שמקבלת חכמה בנוסף לחסדים

קיז ונמצאת המלכות שהיא ם סתומה כמו אמא עלאה שהיא ינה שהיא ם סתומה כמו שהעמדנו בסו"ה דלםרבה המשרה שהאות ם סתומה שבאמצע האותיות מראה על השלמות של חכמה וחסדים יחדיו, היי בחינה ב' ם סתומה ועתה עומדת הלבנה במילואה העולם התחתון שהוא מלכות הוא כעין עולם העליון שהוא בינה וזה הוא הסוד של האות ם ם זו היא בחינת הרחם שניתן ללבנה בסוד ב דלתות וב' צירים, שיהיה לה מקום להולדה.

קיח אות זו ם אינה אלא בעגול כי מאחר שהלבנה עומדת במילואה והכל ממה שהיתה מקודם בסוד אות ה כמו שאמרנו, שמתחילה היתה פתוחה בסוד ה לקבל מבעלה שפע החסדים בשלמות ולאחר שנשלמה מבעלה בחסדים התמלאה במילואה, היי שגם החכמה שבה האירה בה ואז נעשית אות ם כעין העליונה שהוא עולם הבא היי בינה כמו שאמרנו. ומשום זה יש ה עליונה בינה ה תחתונה מלכות וכן ם עליונה בינה ם תחתונה מלכות הכל זו כעין זו שהמלכות דומה לבינה וזה הוא סוד אחד שהעליונה ותחתונה היי בינה ומלכות הן כאחת. שהתחתון עולה לעליון נעשה כמוהו.

קיט עולם העליון שהוא בינה היא פתוחה מתחילה בסוד ה שהיא תלילה בסוד מ פתוחה כמו המלכות שהיא תחילה בסוד ה פתוחה, וכשהבינה מתמלאת בחכמה מאלו ל"ב שבילים החכמה העליונים והאירה להאיר היא מתפשטת ומשתלמת ונעשית ם והכל הבינה והמלכות הן בסוד אחד.

בראשית זוהר חדש מג - מה שעור 15

ספירת היסוד שבאות ו

בצד הזכר שבאדם ישנה ההכרה הגבוהה המופשטת, ויש את התודעה שבאה לפעול את הרצון. היסוד, הוא ברית של מחויבות המאפשרת חיבור וזיווג רוחני בין עליון לתחתון. לא כל אחד מסוגל להגיע להויה פנימית זו, אך חובה עליו להתקדם לנקודה פנימית זו.

בכדי להגיע לנקודה פנימית זו, יש לבוא בוויתור גמור על כל הרצונות הפרטיים. ובנקודה זו נבחן האדם, האם הוא בא בנקיות לזיווג הרוחני.

קו כשהמבוע שהוא יסוד כורה בנקודה זו שהיא המלכות היי שממעט אותה מג"ר דחכמה ונכנס בתוכה אז כל אלו שמות העליונים אל אלקים הוי"ה וכל אלו צדדים העליונים שאמרנו שהם ימין שמאל ואמצע שלמעלה מחזה דז"א ששפעם הוא חסדים מכוסים כולם נכנסים בתוך המלכות. בתשוקה ברוח השלם למעלה היי שהלם בבחינת או"א עלאין בדבור הסמוך. בתשוקה נכנסים בה ולא בדבר אחר הכל ברוח ולא בגוף. כמו בעל הנשלל מכל לבושיו בשעה שב להתחבר באשתו, אף כאן כל אלו המרכות שאמרנו שלמעלה ושלמטה כולם מסבבים אותה מרחוק והם מכסים עליה ובעלה שהוא ז"א נשלל מכולם וע"כ אינם באים כל אלו האברים להתחבר בה אלא ברוח ממש ואז הכל הוא רצון אחד.

התבאר שיש ג בחינות שהן נשמה גוף לבושים שאו"א עלאין שאינם נודעים כלל בהארת חכמה שהם בחינת אור החסדים הנק רוח נבחנים לנשמה וחג"ת דז"א שהם נודעים בחכמה רק להשפיע למטה מחזה ולא כלום לעצמם כי לעצמם הם בחסדים מכוסים מחכה נבחנים לגוף שהנשמה שהיא או"א עלאין מלובשת בו ונצח והוד שבהם מתגלה החכמה לעצמם נק לבושים שהם מלבישים על הגוף שהוא חג"ת מבחוץ.

ברוח השלם של או"א שהוא בבחינת ג"ר שה"ס פנימיות הנמשך מהנשמה המלובשת בו שהיא או"א ולא במלה אחרת היי בגוף ולבושים ומפרש דבריו שהכל מושפע בבחינת רוח השלם דאו"א עלאין ואל בגופא ולא מבחינת חג"ת גז"א הנק גוף ואל כל שכן מבחינת הלבושים המלבישים את הגוף שהם נצח והוד. כי אינו משפיע בה אלא מבחינת רוח השלם שבפנימיות החג"ת הנק גוף, היי אברי הגוף שהם חג"ת אלא ברוח ממש היי רוח השלם דאו"א המלובשים בפנימיות חג"ת שהרצון דאו"א שולט בז"א וביסוד ובמלכות בבחינת רצון אחד. בחינת נשמה הם או"א עילעין, חג"ת גוף, נצח הוד לבושים. כאן רואים שהחסדים מחברים את הכל לאחד

קז  ​​​​ וע"כ בשעה שהקב"ה נועד עמה עם המלכות וישראל אינם כשרים להיות פתילה אליה היי אור חוזר להאיר כלומר שאינם ראוים להעלות מ"ן לצורך זווג ז"א ומלכות. מה שכתוב, פשטתי את כתנתי איכה אלבשנה הלבושים הם הכינויים המלבישים לגוף, לחג"ת רחצתי את רגלי איככה אטנפם. היי אלו הכינויים שאמרנו שה"ס נו"ה שהם נבחנים ללבושים שכשמתחברים כולם הם נבחנים לכותונת של הקב"ה וכשהוא נועד אצלה הוא נשלל מכל הלבושים כדי להתחבר עמה וע"כ אמר הקב"ה פשטתי את כתנתי היי כדי להתתקן ולהיות נכון להטיב לך ואת אינך מתוקנת כראוי. עתה איככה אלבשנה, איך אתלבש שוב באלו הלבושים של נצח הוד שאינם מאירים אלא בבחינת אחורים מרחוק, אחזור ואסתלק ממך. איך אוכל להשפיע לך ביסוד דגדלות בהיכל או"א, חסדים מכוסים, רוחניות, כל עוד אינך מעלה ביקוש אמיתי ע"י נשמות הצדיקים

קח רחצתי את רגלי איככה אטנפם, הרי שרחצתי את רגלי מטינוף ההוא ומה הוא, כי כאשר התקנתי ונודעדתי לך העברתי צד האחר הטמא ההוא מלפני רגלי עתה איך אחזור לשים טנופת ההיא לכסות על המקדש מאחר שאת אינך מוכנה בתקוניך להתתקן אלי. מכאן למדנו כשרוח הטומאה עובר מהעולם אז מתגדל הכל למעלה ולמטה ועל זה רחצתי את רגלי איככה אטנפם כמקודם לכן. העליון רוצה לתת החכמה, אך כשזה בא בטומאה ולא מתקדשים מלמטה הוא מסתלק

כשרוצים להרחיק את הס"א ולתקן את המלכות שתהיה ראויה לזווג עם ז"א צריכים לתת מוקש לס"א בסו"ה ונתתי את החחים בלחייך שפירושו שנותנים לו תחילה אחיזה בקדושה חיסרון בבינה, ואז הס"א בטוח שיוכל להפיל את המלכות, אך אז משתמשים בכח הבינה להפילו שבזה מפילים אותו אח"כ לגמרי, היי בעת שהמלכות נתתקנת להיות ראויה לזווג היי עי"ז שנתן לו תחילה אחיזה בקדושה שעי"ז הפילו אח"כ והרחיקוהו לגמרי. אם שוב תחזור ותתרחק ממנו ואהיה מוכרח לתת שוב אחיזה לס"א במקדש כדי להפילו שאחיזה המוקדמת הזו נבחנת לטינוף הרגלים. מלמד בעל הסולם שיש לשים לס"א מלכודת, ע"י שמעוררים את התשוקה ומביאים אותה למקום גבוה, את המלכות, את הרצון לבינה, פעולה שעושה חיסרון בבינה, ואז בכוח הבינה מוותרים לגמרי על הרצון.

כשמעלים את הס"א לבינה, הוא שמח ובטוח שיוכל לינוק מזון יותר גדול. לבד הס"א לא יכול להתעסק עם הבינה, אך הוא מנצל ועולה עם המלכות שעושה שם חיסרון. אך אין הוא יודע שיש בבינה גם את כח החסדים המכוסים של חפץ חסד. ​​ 

קט ומשום זה הוא מתפשט מכל אלו הכינויים בשעה שמבוע הזה כורה בנקודה ההיא והסתים בתוכה. ואז כשמבוע ההוא הסתים החסדים בתוכה מהארת החכמה אז מאיר הכל והבאר מתמלאת מהמבוע שנכנס בתוכה והתסים בה בלחש ​​ ואז אלו הכינויים מכסים עליה ומתפשטים לצד ימין ולצד שמאל היי גם בהארת חכמה שבשמאל. מפני שהסכימה לקבל באמונה גדולה את החסדים המכוסים. אי אפשר להתחבר לעליון בלי ויתור מוקדם על הרצון העצמי

קי ואלו הם בחינת קרומים הדקים של האגוז העומדים וחופפים בפנים על המוח של האגוז שהוא הפרי. שהם נאכלים עם הרי ואינם נחשבים לקליפות ממש. אבל אותה הקליפה הקשה של האגוז החיצונה שהיא קליפה ממש כבר נשברה ואינה עומדת שם בעת הזווג ואז הכל בסוד עליון ללכת בסודות האלו אשרי הם המסתכלים ברצון שלהם, דברים של סודות העליונים ללכת בדרך אמת. לזכות בעולם הזה ולהאיר להם לעולם הבא, עליהם כתוב והמשכילים יזהירו וקו אשריהם בעוה"ז ובבא.

אותם הדבקים בקב"ה באמת הרצון שלהם מדריך אותם שילכו בעבודתם כפי המתוקן למעלה בעולמות העליונים בסו"ה וילך אברם כאשר צוה אותו ה' ולפיכך כשהם מסתכלים אח"כ ברצון שלהם הם יועדים סודות העליונים כי הם מסתכלים בנטיות שברצון שלהם ויודעים איך נקבעים למעלה סודות העליונים. הרצון של הצדיק מתאר לו בדיוק מה קורה למעלה, וכאשר הוא רוצה משהו, הרצון מותאם לרצון העליון. אדם יכול לבדוק עצמו האם הוא באמת דבק בהשם לפי הרצון, האם הוא רוצה מה שמתחשק לו או רוצה לעשות רצון השם, תוך שהוא מוותר על הרצון הפרטי. התשוקה האמיתית נבחנת לפי החסדים המכוסים

בראשית זוהר חדש מ - מב שעור 14

ספירת היסוד שבאות ו

היסוד הוא הברית שכוחו לחבר עליונים ותחתונים. היסוד הוא תשוקה למעלה ולמטה ומכאן יכולותו להשפיע למלכות, שהיא רצון שאין בכוחה לקבל חסדים, כמו בור שצריך את הקשר למבוע המים כדי להיות בחינת באר שמימיו אינם פוסקים.

היסוד הוא הגורם לנתב את ההשתוקקות של הנקבה לבוא לקו אמצעי שרק דרכו ניתן לקבל חסדים, שהם הדבק לקבלת הארה. אין קבלת תענוג אמיתי בלי קשר לעליון.

היסוד מאפשר למלכות למעט עצמה ולוותר על הרצון הפרטי הגדול שלא ניתן להשתמש בו, כמו בעץ הדעת, ולהפוך לכלי ראוי שבא למקום היחד.

על האדם לבנות את ליבו כאשר בתחילה הוא מוותר על ההשתוקקות הגדולה, שם לעצמו גבולות הלכה,

ק אחר שביאר סוד נצח והוד של ו דהויה מבאר עתה היסוד שלו ואומר המבוע שבבאר שבימין היי השפע אינם נפסקים לעולם. הבאר היא המלכות והמבוע הוא היסוד, זה היסוד. מקיים קיום לקיים את הכל וכל העליונים וכל התחתונים נמצאים בזה לאהבת התשוקה למעלה ולטה להאיר את הפנים ולהשקות את הגן שהוא המלכות כי השלמת היסוד בכלים מוציא ג"ר באורות ונמצא שמאיר את הפנים וכן הוא המשפיע אל המלכות היסוד מקבל כוחו מהדעת העליון ומאפשר קבלת אורות ג"ר, מצב גדלות המאפשר הארה למלכות, שאז כל נשמות הצדיקים מקבלים שהם נובעים מהמלכות.

קא ביסוד אין מרכבה עומדת להתגלות בו אלא הכל הוא סתום בסתימה ואינו עומד בגלוי אלא כל השמות העליונים וכל המרכבות כולם באים אליו בלחש. ת"ת היא קו אמצעי למעלה מחזה, ויסוד קו אמצעי תחת לחזה

היסו הוא קו אמצעי שלמטה מחזה ואע"פ שכולל חכמה וחסדים עיקר השליטה בו היא החסדים המכוסים מחכה וז"ש שמרכבה אינה מתגלה בו בהארת החכמה שלא כלום שמות עליונים שהם חג"ת וכולם מרכבות שהם בחינת נו"ה שכולם כל חג"ת נ"ה באים אל היסוד שמשפיעים אליו שפעם ונכללים בו בלחישה, שאין הארת החכמה נשמעת בו. כי הרמת קול מורה על הארת חכמה היי שאע"פ שהיא כולל הן חכמה והן חסדים עכ"ז החכמה אינם נשמעת בו אלא החסדים בלבד היי שבשעת הזווג אין ז"א משפיע אל המלכות רק חסדים בלבד. גם החכמה עוברת דרכו, אך השפע שלו הוא חסדים שאז המלכות יכולה לבטא את החכמה ולא להיות ים קפוא

קב כשאלו השמות שה"ס חג"ת דז"א באים שהארתם נמשכת אל היסוד אלו המרכבות שהם בחינת נו"ה פרושים וחופפים לכל צד למדרגה זו שהוא יסוד ולמדרגה שלמטה שהיא מלכות, ואלו נק כנפים של בעלה של המלכות, לכסות על הכל ומדרגה זו היסוד נכנס בלחש כמבוע בתוך באר שמימיו אינם נפסקים לעולם והמבוע אינו נפרד לעולם והכל הוא באר, היי היסוד והמלכות ביחד נק באר שכתוב באר חפרוה שרים באר מים חיים.

אע"פ שסוד הזווג הוא בחסדים מכוסים בלבד עכ"ז גם הארת החכמה מושפעת אל המלכות מצד אחד הוא נותן לה את הלובן, החסדים, מצד שני יש חכמה במדרגה אלא לא בבחינת הזווג פב"פ אלא בדרך הארת אחורים חכמה בלי חסדים מסביב לה וגם כאן ביסוד שהוא המשפיע בעת הזווג. אומר ג"כ כי עיקר השפעתו הוא בחסדים ולא בחכמה, עכ"ז המרכבות המאירות בהארת חכמה פורשות מחוץ לבחינת הזווג ומשפיעות הארת חכמה בחינת האחורים. ומשם שהארתן היא בדך אחורים ולא פנים ע"כ נק כנפים המכסות על היסו ועל המלכות שיש בה ב שמשמעות. א שעל ידי הארת החכמה שלהם הן מכסות ומגינות על הארת הזווג מפני התקרבות החיצונים כי הארת הכמה מרחקת החיצונים מכל אחיזה בהארת הזווג כאשר הקליפות מציאות כאן תענוג, אומרים לה יש כבר כאן חוכמה

ב כי הארת אחורים נמשכת בדינים אשר הדינים הללו הם כמו מכסה וכפנים על הארת החכמה עצמה המגיעה אל הזווג שלא יינקו מנה החיצונים כי פחד הדינים עליהם. את הארת החכמה ניתן לראות כאור או כדינים. מצד האור שבה מגינה משפני שכבר יש את התענוג גם אם לא משתמשים בו, ולא מבקשים יותר. מצד הכלים הם דינים, כמו י"א יריעות השכן הבאים לשמור בגבורה מפני החיצונים

קג המנוע של הבאר הזה שהוא יסוד סתום מחכמה. אל הבאר ההיא שהיא המלכות כי נכנס אליה בלחש שהארת החכמה אינה נשמעת בו וזה היסוד. כורה תוך נקודה ההיא שאמרנו שהיא סוד ה אחרונה היי המלכות וכורה בה ונכנס לתוכה ולא נודע כלל

בעת שהמלכות מקבלת מקו שמאל דבינה שהוא חכמה בלי חסדים נעשית גם היא מרוחקת מז"א שה"ס ימין והיא אז חשך ולא אור כי החכמה שבה לא תוכל להאיר בלי חסדים. והתקון לזה הוא כמו שהתבאר אצל היחוד דימין שמאל שבבינה שקו אמצעי מעורר את המסך דחירק ועל ידו הוא ממעט הג"ר דחכמה דקו שמאל, שעי"ז נכנע השמאל מתיחס עם הימין וכלפי המלכות נבחן היסוד לקו אמצעי וגם הוא ע"י מסך דחירק שבו ממעט את הג"ר דחכמה מהמלכות ואז מתרצית המלכות להזדווג עם ז"א שהוא ימין.

ומיעוט הזה דג"ר דחכמה מהמלכות שעושה היסוד נק בשם כריה מב' טעמים

א כי המלכות שלמה היתה בהארת חכמה ובא היסוד עם המסך דחירק ועשה בה חסרון היי החסרון ג"ר דחכמה שחסרון הזה נבחן לנקב שכרה היסוד בה ע"י מסך דחיריק

ב כי בעוד שהמלכות דבוקה בשמאל דבינה והיא בחכמה בלי חסדים אע"פ שהיא שלמה בפני עצמה בחכמה עם כל זה אינה יכולה להאיר כלום לתחתונים כי אין החכמה מאירה בלי חסדים. וכל עוד שהיא דבוקה בשמאל דבינה אין לה בית קבול לקבל חסדים מז"א שתוכל להאיר לתחתונים ונמצא שעל ידי זה שהיסוד מיעט את הג"ר דחכמה שבה, קנתה בית קבלול לקבל מז"א חסדים כי רק אז נתרצית להזדווג עם ז"א ולפיכך נבחן המיעוט דג"ר שעשה היסוד כמו כורה במלכות ועושה בה בית קבול.

הנקודה שאמר שממעט אותה מג"ר ע"י המסך דחיריק שבו, שבזה כורה ועושה בה בית קבול, שאם לא היה כורה בה ועשה בה בית קבול, לא היה יכול לכנוס ולהשפיע בה כי אינה עוזבת את קו השמאל דבינה מטרם שהתמעטה מג"ר דחכמה שבו, נמצא שעל ידי זה שכרה בה הוא יכול לכנוס בה היי שמשפיע בה חסדים מכוסים מחכה הנבחנים ללא נודעים כלל בחכמה. היסוד גורם למלכות לבוא לקו אמצעי ע"י שמגייס את התשוקה שלה ליחד ולא לעצמה, שאז לא תוכל לקבל חסדים. כדי שתוכל לקבל החסדים עליה למעט עצמה, לוותר על הג"ר ולהסתפק בו"ק. והכל הוא לטובתה, שלולא מיעוט זה הייתה נכנסת לדכאון מאחר וההשתוקקות הגדולה של לא הייתה יכולה לבוא לידי ביטוי.

קד כשהא' מתחברת עם ה או י מתחברת עם ה ואז ה זו היא בנקודה אחת להטיב לעולם כמו א"ה או י"ה כי אז אותו המבוע של הבאר כרה בתוך נקודה ההיא ונכנס לתוכה ולא נודע, כלומר כי צירוף הזה א"ה או י"ה רומז שכבר היא בזווג עם ז"א שהסוד משפיע בה חסדים כי א ה"ס חסדים וכן י וב' הצירופים האלו נמצאים בשם אהי"ה

קה ואז עומדת הנקודה שהיא המלכות בסוד קדש הקדשם במקום שיציאת הרוח נמצא בגרון שנק אהיה היי בבינה הנק בשם אהיה. נק גרון שזו בינה שיצא מראש שא"א בצמצום ב. גרון זה בפנימיות או"א משום שזה המקום שעומד קדש הקדשים הוא קול גדול ואינו נודע ואין הוא רוח ממש, ואז היא ה בחיבור של אותיות עליונות שהם יה"ו והכל שם אחד הויה להאיר מלמעלה למטה.

יסוד דז"א דגדלות הנבחן שמימיו לא פסיק לעלמין ודבוק תמיד במלכות שה"ס באר היי דווקא בשעה שז"א ומלכות עולים לאו"א עלאין שז"א מלביש לאבא עלאה והמלכות מלבשת לאמא עלאה ואז כמו שזווג או"א עלאין הוא תמידי ואינו נפסק לעולם גם זווג ז"א ומלכות הם בבחינה זו שזווגם אינו נפסק לעולם וע"כ אומר היי בחסדים שהארת חכמה לא נשמעת בהם כי יסוד דז"א הוא אז כמו אבא עלאה שהוא בחינת ג"ר דבינה המשפיע רק חסדים ולא חכמה כי יסוד ומלכות הם אז כמו יסוד ומלכות דאו"א שזיווגיהו לא פסיק לעלמין וז"ש שהמבוע שהוא יסוד אינו נפרד לעולם מהבאר שגם המבוע שהיא יסוד נחשב לחלק מהבאר משום שאינו נפרד ממנו.

שסוד זווג שלה הוא בסוד קדש הקדשם שהיא בינה היי ג"ר דבינה שה"ס יציאת הרוח הנמצא בגרון כלומר קומת החסדים הנק רוח היוצאת ומושפעת מאמא עלאה הנק אהיה ונק גרון וגם המלכות היא בקבלת חסדים כמוה שה"ס רוח היוצא מהגרון, כי החסדים שהם במקום קדש הקדשים שהוא ג"ר דבינה נק קול גדול להיותם בבחינת גדלות וג"ר כמו החכמה ועכ"ז שאינו נודע בחכמה כלל אלא כולו חסדים וז"ש שאע"פ שאנו מכנים השפע משם בבחינת רוח שהוא חסדים עכ"ז אינו רוח ממש כי רוח הוא בבחינת ו"ק אבל חסדים אלו שבקדש הקדשים הם בחינת ג"ר. וכשהמלכות היא בחנה הזאת כי כל ג אותיות יה"ו מאירים בה שהו' היא ז"א והם מלבישים לאו"א עלאין שה"ס י"ה ואז וכלא שמא חדא שי"ה הם אחד עם הו"ה כי הם מלבישים זה את זה כי ההארה לעילא שהיא מאו"א עלאין וההארה מלתת שהיא מז"א ומלכות מאירות בשווה. הזיווג התדיר של או"א בא לקיום המציאות ללא קשר למעשי התחתונים. השיכלול הוא בזיווג דודים כן תלוי במעשיהם. ​​ 

בראשית זוהר חדש לז - לט שעור 13

קו האמצעי של ו דהויה

הנצח הוא מסמלים את הרגלים שמחוץ לגוף. הם מגלים את החכמה אשר מכוסה במקום הגוף. הכינויים של שמות הקודש הם בחינת הלבושים לגוף.

פז גוון שלישי שהרוח התחזק בו היי קו אמצעי של ו אלו השנים היוצאים ממנו אחד נק שוכן עד ואחד נק קדוש ומאלו מתפשטים האורות למטה וכולם הם מרכבות אלו לאלו וכולם הם כינויים שהקב"ה נק בהם וכולם ניכרים על פי הצד השולט עליהם.

פח כעין זה יש ג צדדים ימין שמאל ואמצע שהם נצח הוד יסוד היוצאים מאלו צדדים עליונים שאמרנו שהם ימין שמאל ואמצע שבו היי מחג"ת דז"א ואלו נה"י יוצאים לחוץ מהם כי נה"י יוצאים לחוץ מהגוף שהוא חג"ת ורק שנים מהם שהם נצח והוד עומדים בחוץ אבל השלישי שהוא יסוד אינו נחשב על כך לחוץ כי ברית וגוף נחשבים כאחד וכולם לוקחים מרכבות למטה מחזה דז"א כעין שהתבאר בחג"ת העליונים שלמעלה מחזה אע"פ שאינם עליונים כמוהם.

פט ואלו נה"י שלמטה מחזה דז"א היוצאים מאלו צדדים העליונים שאמרנו שהם חג"ת הם כמוהם אחד, נצח נק ימין ואחד הוד נק שמאל ואחד יסוד העומד באמצע הדבוק בתוך אמצע ההוא שאמרנו שהוא ת"ת כי יסוד דבוק בת"ת כמו יוסף ביעקב וכולם כל הנה"י כלולים באלו שלשה העליונים שהם חג"ת וכולם כל חג"ת נה"י כלולים בסוד אות ו שהוא ז"א שהוא כולל את כולם כי ז"א כולל חג"ת נה"י וכולם במרכבות ידועות מתחלקות לפי הצד שלהן. עיקר הז"א הוא חג"ת מפני שהוא מבטא את הבינה.

צ ואלו נה"י אינם נק בשמות ידועים כמו החג"ת אלא באלו הכינויים שלמטה כעין אלו כינויים העליונים הנאמרים בתשע מרכבות היוצאים מחג"ת ואלו התחתונים אחוזים בעליונים שנה"י אחוזים בחג"ת אלא שאלו ג האחרים נה"י הם מרכבות שבחוץ לגוף החג"ת וכבר העמדנו.

צא אלו שני עמודים נצח והוד סומכים שמבחוץ והם ב קווים ימין ושמאל ונק חסדי דוד ואלו צבאות של מעלה הם מרכבה שלהם. הם שנם העומדים ועושים שליחות בנביאי האמת כי הנביאים מקבלים מנצח והוד. זו בחינה של נבואה רגילה, נבואת משה רבינו מגיע ממקום גבוה יותר

צב ומשם מנצח והוד באים מעשה ה' בעולם בגלוי, כלומר שהארת החכמה אינה מתגלה למעלה מחזה דז"א אלא למטה מחזה דז"א ששם נצח והוד. ומעשים פירושו מוחין כאשר יש את כלי המעשה אז יש מוחין בראש, וז"ס שכתוב גדולים מעשה ה' נק גדולים משום שיוצאים מן גדול שה"ס הארת חכמה הנק גדלות ואלו נק רחמיך רבים ה' וכן איה חסדיך הראשונים ה וכן זכור רחמיך ה' חסדיך הראשונים ה' וכן זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה. שכל אלו סובבים על נצח והוד שהם נק רחמים רבים, וחסדים הראשונים. ואע"פ שהעמדנו שהם החסדים והרחמים הם למעלה מחזה, בחג"ת הם ג,כ מתפשטים למטה בנצח והוד כעין שלמעלה, שכתוב מעולם המה פירושו למטה. הכן הם למעלה אך אינם מגולים שהם בחסדים מכוסים, ולמטה החכמה מגלה חסדים אלו, לכן נראה הגילוי בנצח הוד, למרות שמקומם למעלה מחזה

צג ועל כן אין הנצח וההוד נק בשמות כמו שנק בשמות אלו שלמעלה, החג"ת אלא בכנוים כי הם כעין שלמעלה אבל הם בכלל אלו העומדים לחוץ מחג"ת והם סומכים של התורה שהוא ת"ת כי נו"ה סומכים את הגוף הנק ת"ת היוצאים ממרכבות העליונים דחג"ת ואלו הם שהזכיר דוד המלך שקראם רחמים רבים וחסדים הראשונים. וזה הוא שהזכיר דוד תמיד בדרך כלל, רחמים רבים וחסדים הראשונים שמקורם בחג"ת ומתגלים בנה"י.

צד כל אלו השמות העליונים מאלו העשרה שהם שמות דחג"ת אל, אלקים, הויה שאמרנו שאינם נמחקים יפה הוא, אבל מרכבות אלו שלהם היי ט המרכבות היוצאים מכל אחד מחג"ת שהם שמות הנק כינויים למה הם נמחקים.

צה סוד הזה כבר למדנו בספרו של רב המנונא סבא, שכל אלו שמות העליונים עומדים כגוף לנשמה העליונה שהיא בינה שלא נודעת ולא נתגלית הם עומדים בצורה נצחים שאין לפגום בהם שהם באים ממדרגה נצחית, בינה ואלו הכינויים הם לבוש אל השמות שהם כגוף שבאים מצד הנפש, קליפת נוגה טוב ורע והם כעין האגוז שיש לו קליפה לקליפה או אלו הפרחים שיש להם קליפה לקליפה ומוח בפנים. כפי שיש לאדם מידות, שמבקש לחיות אותם, עליו לעשות עבודה, אך עדיין אין זו עבודת השם, גם גוי צריך לעבוד על המידות. עבודת השם שייכת ליהודי ויש ללמוד לשלב בעבודת השם, וגם לעבוד על הכינויים וגם על שמות אלוקים עם הקשר הנצחי להשם.

צו כך אלו עשרת השמות כולם הם כעין קליפה הזו אל המוח לכן גם לכינויים יש להתייחס בכבוד. ואע"פ שכולם מוח שגם השמות הם מוח, כולם אורות עליונים ובשמים עליונים אין מי שיעמדו בקיומם אבל כולם הם כעין קליפה כלפי מה שאינו ידוע ואינו נמצא כלל בחכמה וכל שכן לסוד אין סוף המלובש בתוכם וע"כ בערכם נק השמות קליפות. ואלו הכינויים הם קליפה אל השמות והכל הוא זה בתוך זה ומוחא סתימאה דא"א לפני ולפנים שאינו נודע כלל ועל כן קליפה האחרונה היי הכינויים אין אנו דואגים להם שלא ימחקו, אבל אע"פ שהם נמחקים עם כל זה לא ניתנה רשות למחוק אפילו אות קטנה שבתורה. בדומה לדברי רבי חיים ויטאל שהתלמוד הבבלי הוא מעין קליפה לפנימיות התורה, אך וודאי שתלמוד זה קדוש וחשוב. עבודת המצוות באה מהנפש האלוקית, ועבודת המידות חשובה, שהם הכלים להחזיק את המצוות.

צז ואם תאמר אם כן ה אחרונה שאמרנו היי המלכות תאמר גם כן שהיא קליפה אחרונה לאלו הכינויים. ומשיב אינו כן, היא קליפה כלפי הספירות העליונות אבל לא אל הכינויים האלו כי אין משתמשים עמה אלא השמות העליונים שהם חג"ת ולא הכינויים האלו. המדרגה של הפנימיות היא רציפה של אותיות הויה ורק דרכה ניתן להתחבר לעליון, עליה יש לבושים כמו גדול רחום חנון, והמלכות נמצאת באותו קו ישר למרות שהיא תחתונה, עדיין אינה חיצונית.

צח אלא כשהיא המלכות עולה למעלה לז"א להתעטר ולהתאחד בסוד ימין ושמאל דז"א כל המרכבות האלו שהם כינויים כולם סובבים אותה ומכסים עליה סביב סביב כבעל לאשתו שפורש כנפו עליה כך אלו הכינויים פורשים עליה כנפי בעלה, ז"א ומכסים אותה מכל צד והיא משמשת בבעלה וזה סימן ואפרוש כנפי עליך, ופרשת כנפיך על אמתך מראה כאן דרך נוספת שהמלכות גם מחוברת לעליון לז"א ולא צריכה להתחבר אליו דרך הלבושים, הכינויים.

צט ומשום זה הכינויים הם מבחוץ למלכות שהם חופפים עליה והמלכות היא מבפנים הכינויים והיא המלכות בפנים היי השמות העליונים דחג"ת וכך הכינויים הם מבפנים כלפי התחתונים מהם והם מבחוץ כלפי המלכות. מה שהוא בפנים נחשב שהוא לחוץ כלפי העליונים ממנו והכל יפה, אשרי חלקם של אלו היודעים ללכת בדרך הישר שלא יסורו לימין ולא לשמאל, כי ישרים דרכי ה'

ג בחינות הן, א פנימי פנימיות שנק מוחא ונק נשמה, שהם נעלמים ואינם נודעים כלל וה"ס מוחא סתימאה וא"א הנעלמים מחכמה.

ב פנימיות שנק גוף שהוא חג"ת דז"א והם נק בשמות אל אלקים הויה והם נודעים בחכמה כדי להשפיע לתחתונים שמחזה ולמטה אבל הם עצמם נמצאים בחסדי מכוסים חכמה.

ג חיצוניות שהם לחוץ מהגוף היי נצח והוד שמחזה ולמטה דז"א נבחנים ללבוש אל הגוף והם אינם נק בשמות אלא בכינויים אבל בהם מתגלה החכמה.

אל אלקים הויה היי חג"ת דז"א כי הם מכונים גוף שהיא מוחא סתימאה דא"א ואו"א שהם נצח והוד שהם כינויים הם קליה אל הג"ת שהם שמות ונק גוף שהכל הם זה בתוך זה שחג"ת הם בתוך הנה"י שהוא סוד הנשמה והמוח שהוא פנימי פנימיות.

כיון שהמלכות היא אחר נצח והוד א"כ היא קליפה וחיצוניות לנצח והוד ומשיב שאין משתמשים עם המלכות רק השמות העליונים שהם חג"ת ולא הכינויים שהם נה"י.

בשעה שהמלכות מאירה בהארת החכמה היא נק ערב או לילה מפני שאנים הארת החכמה מאירה אלא עם דינים וחשכות הארת חושך אומר שמכיר את הרצון ומאיר שיש לבוא לאידיאל והחג"ת דז"א נק יום או בוקר מפני שהם מאירים חסדים בשפע גדול אמנם החכמה מכוסה בהם וז"ס והיה ערב ויהי בקר היי שערב ובקר שהם מכלות וז"א מזדווגים זה עם זה אז נק שניהם יום אחד. היי אפילו המלכות נהפכת אז לקבלת החסדים והחכמה נעלמת בה כמו בחג"ת דז"א וע"כ בשעת הזווג נק גם היא יום.

שהמלכות נחשבת ללבוש ולקליפה על חג"ת ד"א שלמעלה מחזה כי היא מלבשת אותם ומקבלת מהם חסדים מכוסים בעת הזווג. אבל לגבי הכינויים שהם נצח והוד שהם משפיעם חכמה אינו כן בעת הזווג אלא אינון שמות עילאין אלא אלקים הויה שהם חג"ת המשפיעים לה חסדים מכוסים מחכה ואל הכינויים שהם נצח והוד המשפעים חכמה.

ועכ"ז גם בעת הזווג אין השפעת החכמה נעלמת לגמרי מהמלכות אלא שנבחן שנצח והוד מסבבים אותה בעת ההוא מבחוץ מרחוק ומשפיעים לה חכמה בכלים דאחורים שלה מבחוץ. כשהמלכות עולה לזווג עם ז"א כל המרכבות כינויים שהם נו"ה וכן המרכבות תחתונים דחג"ת הנק ספירות קטנות כולם מקיפים וחופים עליה שהנצח והוד המשפיעים חכמה למעשה משפעים לה רק גירוי וחימום לזיווג אשר בא מקו אמצעי מהעליון זיווג בין ז"א למלכות ושאר המרכבות שכמוהם מסבבים את המלכות חופפים עליה מבחוץ שבנצח והוד מכונים כנפי ז"א כלומר שמשפיעם לה גם מצד שמאל, היא משמשת עם בעלה כי בחינת הזווג אינה בנצח והוד דז"א אלא בחג"ת דז"א שהם מכונים בעלה של המלכות. משום שמקבלת מהם בעת הזווג חסדים מכוסים מחכה והארת נצח והוד המאירים הארת חכמה אינה בבחינת זווג אלא הארה דאחוריים בלבד.

בראשית זוהר חדש לד - לו שעור 12

קו האמצעי של ו דהויה

ישנה חשיבות בידיעת שמות הקודש והכינויים, כדי לכוון בתפילה את הרגש למקום הנכון אליו באים להתחבר.

האות ו בשם הויה היא בחינת זעיר אנפין, היא המחברת עליונים ותחתונים, קו אמצעי המחבר גם ימין ושמאל. כך גם תפקיד האדם לחבר בין עליונים ותחתונים, וכך תפקידו של עם ישראל לחבר את כל האנושות עם הקב"ה, לכן ישראל נקראים אדם.

קו זה נקרא גם נורא מלשון יראת הרוממות אשר בלעדיה לא ייתכן חיבור לעליון. תכונה זו של ויתור על הגאווה, היא המרכזית, תכונה שראוי לפתח כל מי שחפץ חיים.

ראוי לו לאדם ללמוד על השמות והכינויים הקדושים, כדי לכוון נפשו לאותן תכונות שהם מבטאים, ובכך ליישר ליבו לפי תבנית החוקים העליונים המהווים את שורש נשמתו.

עה/ב ועל כן מי שבא ליחד את השם הקדוש צריך לדעת כל אחד ואחד מאלו השמות של הכנוים על מה הם עומדים ומי הוא השם השולט עליהם ואותו הצד שהמרכבות עומדות. והכל בסוד השם הקדוש באלו ד אותיות שהקב"ה נק בהם. אשריהם הצדיקים שהולכים בדרך הישר, אשריהם בעולם הזה ובבא שהקב"ה אוהב אותם.

עו ההתחלה בצד האמצעי היי בקו אמצעי של ו שהוא ת"ת הוא בפתח המזרח כי פתח המזרח עומד באמצעי כי ת"ת נק צד מזרח והוא קו אמצעי, הוא לוקח ב צדדים לתקנם בבריחים ודלתות בצד זה ובצד זה.

החשך שבשמאל שמחמת המחלוקת שלו על קו ימין ננעלו כל האורות שבשמאל ונעשה חשך. אמנם עם כל זה עוד לא רצה השמאל להכנע ולהתיחד עם הימין, עד שבא קו אמצעי ומיעט את הג"ר דשמאל עם המסך דחיריק שבו, ואז נכנע השמאל והתיחד עם הימין. וזס"ה ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז כי הדלת לבד אינה מספיקה כדי ליחד השמאל עם הימין אלא שצריכים עוד לוח ארז שה"ס המסך דחיריק הממעט הג"ר דשמאל והוא נק ג"כ בריח כי הוא דומה כמו בריח המחזק את הדלת שלא יפרצוה. כי הדלת לבד חלשה היא מלשמור על הבית. הנך מוצא שהדלת היא בקו שמאל והברית הוא בקו אמצעי ואחר שג' קווים נכללים זה ומזה נמצאים בכולם דלת ובריח.

שפתח המזרח הוא קו האמצעי שהוא לוקח ב צדדים ימין ושמאל לתקן אותם בבריחים ודלתות כי ע"י קו אמצעי נתקן בריח על הדלת וע"י התכללותם זב"ז נמצא דלת ובריח בשמאל וכן בימין כי כלולים זה בזה. יש להכניע את צד השמאל, הרצון לקבל המבקש להישאר במקומו. כאשר מדברים מקדושה, אז גם קו ימין וגם שמאל מכילים ג' קווים בזכות הקו האמצעי.

עז פתח המזרח העומד בת"ת בקו אמצעי הזה כלול מכל אלו המרכבות שאמרנו בקו ימין ובקו שמאל ו וזה עומד על מרכבה העליונה והיא המרכבה העומדת בסוד אות ו כלומר שהיא קו אמצעי הפרטי שבאות ו שהוא ז"א כי ו הוא כלל של כל אלו של ג הקווים חג"ת שבו וזו ו עומדת בסוד כל ששת הצדדים העליונים שהם חג"ת נה"י וזו ו עומדת על מרכבה אחת שהיא שלשה קווים בימין שהם חסד וגבורה ובחינתה עצמה שהיא ת"ת הם יוצאים מהנר שהיא בינה ומפרש כיצד ג הקווים של ו שהיא ז"א נק רוח, יוצאים מהבינה ואומר כשהרוח שהוא ז"א הנושב בי"ב ריחין של בשמים שיש לו י"ב בחינות היי י"ב צירופי הויה עולה אל הבינה. בעת שימין ושמאל דבינה מעלים ריח ואינם מעלים, כלומר בעת שיש מחלוקת בימין ושמאל דבינה ולפעמים מעלים ריח, שהוא הארת חכמה ולפעמים אין מעלים שיש מחלוקת ולא ניתן לקבל עדיין את האור, הנה אז רוח הזה מאיר באורו כלומר שמכריע ומתקן הימין והשמאל דבינה שמייחדם זה בזה. וזה הוא רוח שהוא שלו ונק שלום משום שעושה שלום בין ימין ושמאל דבינה וע"י שמתקן הקווים דבינה זוכה גם ו באותם ג קווים בסוד תלת מחד נפקי חד בתלת קיימא ואז נפרד מהבינה ובא למקומו.

עח רוח הזה שהוא ז"א שתקן הקווים בבינה כאשר נפרד מהבינה ובא למקומו הוא מתחלק בשלשה גוונים שהם ג קווים היי שגם הוא השיג ג גוונים כמו הבינה בסוד תלת מחד נפקי. שהם לוהטים באש רוח ומים שאש הוא קו שמאל, רוח אמצעי ומים קו ימין. כל אחד ואחד לוהט במקומו בז"א ונותן חיזוק לג הקווים שבבינה, כלומר שכל קו וקו שיצא בז"א הוא משום שנתן חיזוק לקו שכנגדו בבינה בסוד תלת מחד נפקי ע"כ חד בתלת קיימא.

התחתון נותן חיזוק לעליון בזה שהוא מקיים את רצון העליון, כאשר הוא בא עם ביקוש אמיתי.

עט הארה הזו המתפשטת מאותו הרוח לכל צד וצד מאלו ג קווים הפרטיים שלו שהם ג קווים שבקו אמצעי של ו הנה גוון אחד לוהט באש ומחזק אותו שהוא קו שמאל גוון אחר לוהט במים ומכבה אותו שהוא קו ימין, גוון שלישי לוהט ברוח שהוא קו אמצעי ומאיר לו כארגמן ולוהט בב צדדים אלו בימין ומשמאל כי קו אמצעי כולל בתוכו ימין ושמאל ואלו ג גוונים הם מרכבה אחת בסוד אות ו כלומר שהם מרכבה לקו אמצעי של ו והוא סוד אות ו כי קו אמצעי הפרטי של ו נק גן כן ו כמו ו משם הויה כי כל קו אמצעי בכל מקום שהוא הוא סוד ו החיבור בין ימין ושמאל, מים ואש הוא ע"י קו אמצעי, ולכן כסימן מי שחולם על סיר, רואה בחלום שלום.

פ ואלו ג קווים הפרטיים של קו אמצעי של ו הם כינויים שהקב"ה נק בהם, שהקב"ה נק בכל אלו השמות ואלו הכינויים הכלולים בסוד השם הקדוש שאותו צד אמצעי של ו נק בו כי קו אמצעי של ו נק בשם הויה וג קווים הפרטיים שלו נק בכינויים ואע"פ שהוא נק בסוד אות ו היי רק קו אמצעי שבו, עם כל זה הוא לוקח כל השמות העליונים והתחתונים וכל ד אותיות של השם הקדוש הויה אחוזים בו משום שלוקח כל הצדדים למעלה ולמטה כי הוא כולל חג"ת שלמעלה ונה"י שלמטה וזה סוד של השם יה"ו כאן תלוי השם הזה

לקו אמצעי נבנית מרכבה חדשה המכונה ארגמן מלשון שאורג את הימין ושמאל.

פא והוא השם הויה שהוא ז"א לקוח ב אותיות למעלה שהם י"ה שם ימין ושמאל הנק חכמה ובינה ולוקח אות אחת למטה שהיא ה אחרונה דהויה והוא עומד באמצע בין מעלה ומטה היי בין י"ה ובין ה אחרונה ובין צדדים שהם ימין ושמאל שהוא קו אמצעי המכריע בין ימין ושמאל.

פב המרכבה שלו של קו אמצעי של ו נק נורא בדרך כלל. כשמתחלק מרכבה ההיא שהיא אותו הרוח, היי קו אמצעי של ו ומתחלק לג' גוונים אחרים היי לג' קווים הפרטיים שלו שה"ס אש מים רוח, הם נק נורא אמת, נוצר חסד אלו הם ג שהם מרכבה קדושה לאותו הצד העומד באמצעי היי בקו אמצעי של ו

פג אלו ג הגוונים שהם מרכבה קדושה לקו האמצעי של אות ו לוהטים ומאירים למטה וכל גוון מאלו השלושה מתחלק לשני קווים אחרים לכל צד עש שנעשו בחשבון ג ג לכל צד שהם תשע בחינות כי כל קו כלול משלושתם והם תשעה ואות השם הקדוש הויה השולט עליהם משלימם לעשרה

פד וכל אחד ואחד מאלו ג צדים שאמרנו באות ו שהם ימין שמאל ואמצע שבאות ו כל אחד ואחד הוא בסוד המרכבות שלו במספר עשרה ובאות ע"א לשמאל ובאות פ"ג לאמצעי משום שהכל למעלה ולמטה הם בהשלמה אחת של עשר ספירות עשרה מאמרות. וכל אלו המרכבות עומדות באותו צד השולט עליהם נק עשר ספירות עשרה מאמרות. ומשום זה כל אחד ואחד מאלו הצדדים עולה לעש מרכבות לכל צד מימין שמאל ואמצע של ו עד שעולים כל אחד ואחד לחשבון גדול.

כל אלו המרכבות כשהן מתפשטות בצד שלהן כולם נק באותו השם השולט עליהן אם הן ממרכבת הימין נק אל ואם משמאל נק אלקים ואם מאמצעי נק הויה ובסוד אות ההוא הפרטי ממש הן נק בשעה שהן מאירות למטה. אם המרכבה היא מבחינת קו ימין דימין היא נק למטה גדול ואם מקו שמאל דשמאל נק למטה דיין.

הכלל של כל שם וכינוי משמאל יהיה השם אלוקים, ושל השמות והכינויים מימין הוא שם אל, וכולם תחת הכלל של שם הויה.

פה השנים היוצאים מנקודה אחת היי מימין ג קווים של קו אמצעי שבאות ו אחד נק נושא עון ואחד נק עובר על פשע, אלו הם מאותו הגוון שהתחזק בו מים, היי מימין של ג קווים של ו. השנים היוצאים מתו גוון שהתחזק בו אש היי משמאל שבג' קווים של ו אחד נקרא מרום ואחד רם.

פו ובסוד ספרו של חנוך כתוב שמות אלו מרום רם כלולים בסוד עולם הבא שהוא בינה וכאן בצד ההוא השמאל שבג' קווים של ו אחד נק בוחן לבבות ואחד נק מרום כמו שאתה אומר משפטיך מנגדו שסובב על ז"א וכתוב אדיר במרום ה' ואע"פ שהשם עומד בעולם הבא שהוא בינה הנה כתוב מרום גם בז"א ועל זה התחבר עולם הבא בכל אלו המרכבות דשמאל וכך נק הבינה בשם אלקים כמו הגוונים של שמאל של ו היי משום שהבינה התחברה עם השמאל דז"א והכל אחד. הז"א שהעלה ביקוש לבינה מקבל ממנה את הבחינות של השמות והכינויים שבה.

בראשית זוהר חדש לא - לג שעור 11

קו השמאל של ה דהויה

סח עתה מפרש ג הקווים שבקו שמאל דז"א ואומר אלו ג הגוונים היי ג הקווים מאירים בג' הצדדים בימין שמאל ואמצע. של האש שהוא קו השמאל והם אש בגוון חשך אש בגוון אדום ואש בגוון שחור. אלו ג גוונים המתחלקים מרוח ההוא היי מקו שמאל דז"א היוצא מהנר שהיא בינה כל אחד ואחד מהם סומך לב' צדדים ונמצא שהם תשע בחינות.

סט גון אחד התלהט היינו קו ימין הפרטי שבשמאל והתחזק בו האש שהוא בגוון חשך שהוא בצד שמאל. היי בקו ימין דצד שמאל. גוון אחר התלהט היי קו שמאל הפרטי שבצד שמאל והתחזק בו האש של גוון אדום שהוא בצד שמאל ההוא. גוון שלישי התלהט היי קו אמצעי הפרטי שבצד שמאל והתתקן בו האש דגוון שחור שהוא בצד שמאל ההוא.

ע ואלו ג גוונים הם מרכבה אחת לצד שמאל דבינה בסוד או ו ג קווים של ז"א כלומר שהם כולם צד שמאל של האות ו שהם מרכבה לצד שמאל דבינה, אלו נק כינויים לקב"ה בסוד השמאל, כי השמאל דז"א בכללו נק אלקים שהוא מהשמות שאינם נמחקים ואלו ב קווים ימין ואמצעי הכלולים בו נק כינויים. אחד הימין שבשמאל נק אדיר, האמצעי שבשמאל נק חזק והכל בכלל אחד נק אלקים. וכבר העמדנו לכמה בחינות שנק אלקים, כי גם הבינה נק אלקים וגם המלכות, והצד השמאל דז"א שהוא גבורה נק ג"כ אלקים.

עא אלו ג גוונים שהם בצד שמאל מלהטים ומאירים למטה וכל גוון מאלו שלשה גוונים מתחלק לב' אחרים לכל צד מהם עד שהם בחשבון שלשה לכל צד, שביחד הם תשעה כמו שהעמדנו בצד ימין והשמאל הזה הכללי דז"א הרוכב עליהם משלימם לעשרה.

עב שני הקווים היוצאים מתו גוון אחד הכלול באש של גוון החשך, שהוא ימין דשמאל, אחד אמצעי נק שופט ואחד שמאל נק דיין כמו שאתה אומר אלקים שופט וכתוב אבי יתומים ודיין אלמנות אלקים

עג שני קוים היוצאים מגוון אחד הכלול מא אדום שהוא שמאל דשמאל, אחד הימין נק כביר כח, האמצעי נק איש מלחמה, שני קווים היוצאים מגוון אחד הכולל ומתחזק בגוון אש שחור שהוא אמצעי דשמאל, אחד השמאל נק פוקד עוון הימין נק משלם גמול

עד ומכאן הם מתפשטים למטה לכמה גבורות שאין להם חשבון וכולם כל ט קווים הם בצד שמאל והקב"ה נק נק בכולם וכולם הם מרכבות למטה תחת כל צד וצד והכל הוא בסוד אות ו היי בצד שמאל דז"א שנק וו.

עה/א כי כל אות ואות מד' אותיות האלו שבסוד השם הקדוש כולן עומדות על מרכבות קדושות הוסומכים אותם היי על מה שהן נסמכות. וכולם רשומים על כל אחד ואחד כראוי לו. ואלו המרכבות הם כינויים לשם הקדוש ההוא על מה שהם עומדים כי ט הקווים שהם ט מרכות לצד ימין הנה הצד ימין נק בשם אל וט' המרכבות נק הם כינויים לשם הקדוש על מה שהם עומדים כי ט הקוים שהם ט מרכבות לצד ימין הנה צד ימין נק אל והט' מרכבות נק בכינויים ועד"ז הצד שמאל דז"א שנק אלקים וט' מרכבות ​​ שהם ט קווים פרטיים נק בכינויים. צריך כל אחד לדעת כיצד להפעיל בנפשו את הכינויים של שמות הקודש. כאשר האדם רוצה לעשות כוונה, עליו להכיר את תכונות נפש אלו. כשעושה פעולות ונפגש עם המציאות עליו להרגיש את התכונות, שהרי כל הרוצה להתדבק בו, יידבק במידותיו.

אדם שבא לעשות עבודת ייחודים עליו להיות מדויק ולהכיר כל צד בנפשו. ידיעה זו לא פשוטה, לכן באה החסידות, ובעיקר בעל הסולם המלמד לשלב את תכונות הנפש עם הידע הקבלי.

בראשית זוהר חדש כח - ל שעור 10

קו השמאל של ה דהויה

וו דהויה הוא בחינת כלל, ימין שמאל ואמצע ומלכות שמקבלת בלבד.

רשע הוא גאוותן המבקש את האור בעל מנת לקבל לפרטיות. כאשר מתעורר רצון גדול לפרטיות, זהו הגיהינום הרודף אחריו, שהרי לא ניתן לקבל את האור לפרטיות, מכאן הדרך קצרה לתסכול ודיכאון.

בעולם הזה לא רואים שהאור הוא חושך, לכן יש לפעול באמונה ולוותר על הפרטיות בה נראה לכאורה אור. ומי שאינו מוותר נמכר לעבד שלא יכול להחליט על גורלו.

על האדם לבנות נפשו לפי התבנית המתוקנת של עולם האצילות בו אין פגם. כאשר משהו לא מסתדר לאדם במציאות, זהו סימן שעליו לחזק את הצד הנפשי שבו. העולם החיצוני משמש כמנוף לכניסה לעולם הנפש. לתוך נקודה פנימית שלא אצילות בנפש האדם יש להעלות את כל הרצונות כדי לתקנם.

כל תיקון של הדינים והרצון העצמי באים דרך קו אמצעי, כלומר שהשמאל, הרצון לקבל בא ליחד, ופועל ממטה למעלה, בתנועה שמראה שאני מטה בחשיבות ויש עליון מעלי. וכך להגיע לרגש נכון מאוזן ואוהב.

סה ההתחלה שבצד השמאל של וו דהויה שהוא גבורה דז"א הוא סוד החשך שהוא בקו שמאל דבינה המתפשט בחשך למטה עד שנברא ממנו הגיהנם הלוהט מאותו החשך של האש החזק האדום והשחור החשך מכיל אש מכך שאור גדול מידי שלא ניתן לקבלו הוא חשך. וכאין לוהטים שביבי אש חזקים המתפשטים ונמשכים מתוך החשך שהוא שמאל לצד הזה היי לצד השמאל שלמטה.

בשעה שיוצא קו השמאל בבינה היי בישסו"ת שהוא חכמה בלי חסדים. נעשה חשך כלומר ששום אור אינו מאיר בו כי החכמה שבו אינה יכולה להאיר בלי חסדים וע"כ נעשה בו חשך ומחשך הזה נמשכים דינים וקליפות למטה שממנו נברא הגיהנם, היי בתחילת יציאת אור השמאל בבינה שהוא חכמה בלי חסדים, אז הוא בסוד החשך כי אפילו החכמה אינה מאירה בו, כי אינה יכולה להאיר מחמת חסרון החסדים, שמחשך הזה דקו שמאל דישסו"ת נמשכים דינים למטה וממנו יוצא הגיהנם לדון בו את הרשעים.

שהגיהנם לוהט מחשך ההוא באש חזק, באש אדום ואש שחור. והדינים דבינה מכונים אש אדום והדינים דבחינת המלכות המעורבים בדינים דבינה נק אש שחור. וכאן בקו שמאל דישסו"ת לוהטים שביבי אש חזקים היי דינים, שמהם נמשכים למטה לדון בו בני אדם וכל השביבים והדינים נמשכים מתוך החשך שהוא שמאל דישסו"ת היי לדבקים בקו שמאל. יש בז"א קו שמאל אותו צריך להעניק לנוקבא, ממנה מקבלים נשמות הצדיקים. קו זה הוא חושך.

סו חוץ כשעולה הנר היי בינה שהיא ישסו"ת מתוך מדידת המסך, כלומר שהבינה ממשכת אור העליון המזודווג על מסך דחירק שז"א העלה אליה למ"ן שע"י הזווג דהכאה הזה יוצאת קומת חסדים דבחי"א המיחד ב קווים זה בזה, וזוג דהכאה הזה שהבינה עושה נק מדידת המסך כי אז מודד המסך שיעור הקומה ומאיר לצד ימין שקומת החסדים שיצאה על המסך מאיר ומחזק את החסדים. מאיר אל החשך, שבקו שמאל ומגיעים האורות דקומת חסדים, אל אש ההוא היי לדינים דשמאל ונמצאים קרבים אל אש ההיא שבקו שמאל, ואל קו ימין ההוא כלומר שקומת החסדים קרבה לשמאל ומיחדת אותו עם הימין ומאיר ממנו. שאז מאיר השמאל החכמה שבו כי אחר שהחכמה דשמאל התיחדה עם החסדים שבימין היא נשלמת ויכולה להאיר.

סז אז מתפשט ומאיר מתוך הנר שהוא בינה היי ישסו"ת רוח אחד הלוהט והנה הוא מתפשט להיות מרכבה לצד שמאל ההוא דבינה והוא מתפשט בסוד ג גוונים היי ג קווים אל אותו הצד שנק צפון, ורוח הזה אינו עולה כבשמים ואינו מעלה ריח, משום ששמאל הזה דבינה נסמך על רוח ההוא המפורש בג' גוונים אלו.

אחר שהבינה תקנה את קו השמאל שבה ע"י קומת החסדים שיצאה על מסך דז"א שנק רוח זכה גם ז"א בהארת קו השמאל ההיא כי כל האור שתחתון גורם לעליון זוכה בו גם התחתון היי ז"א שנק רוח מתפשט בהארת השמאל הלוהט ויוצא מתוך הנר שהוא בינה דז"א מתפשט בקו שמאל שלו להיות מרכבה לקו שמאל דבינה, כלומר שאין עצם קו השמאל דבינה מתפשט בו אלא הארתו בלבד ​​ כדי שיהיה מרכבה אליו שז"א מתפשט בבחינת ג קווים לצד ההוא שנק צפון שהוא קו שמאל היי ע"ד שהתבאר בקו ימין, ונודע שאע"פ שקו השמאל דז"א ממשיך החכמה מקו שמאל דבינה מכל מקום ​​ אין החכמה מתגלית בקו שמאל דז"א אלא שהוא משפיע החכמה למלכות ובמלכות מתגלה החכמה והארת החכמה מכונה בשמים או ריח. ולא ריחא שרוח הזה היי קו שמאל דז"א אינה עולה בבשמים ולא בריח שה"ס הארת החכמה חכמה היא ריח וכאן אינו עולה ריח מפני שהעביר חוכמה זו למלכות. משום שקו השמאל דבינה נסמך ומאיר לרוח ההוא שהוא קו שמאל דז"א ועל כן הארתו מרובה ואם היה מאיר בעצמו בחכמה היתה נמשכת בבחינת ג"ר דחכמה שמשם כל הדינים וע"כ הוא מאיר אל המלכות שהיא מאירה רק ממטה למעלה בבחינת ו"ק וכבר ידעת שאי אפשר שיהיה יחוד השמאל עם הימין אלא אם כן השמאל יאיר ממטה למעלה.

אות ו דהויה ​​ כה - כז שעור 9

נג הסוד של אות ו של שם הויה הוא מרכבה עליונה קדושה העומדת בקיום שלם. ו זו מתחלקת לב אותיות שהם ב ווין היי ו"ו כי ו במבטא נשמעת ו"ו זה כעין זה כי ו הראשונה רומזת לת"ת ז"א, מצד התלבשות אורות בכלים ת"ת הוא ז"א ומצד הכלים ת"ת הוא נצח ו שניה ליסוד וכל מה שיש בת"ת יש ביסוד והם י"ב סודות עליונים כי יש בה ג קווים ומלכות המקבלתם וכלולם זה מזה ויש בכל אחד מארבע ג הקווים וה"ס י"ב צירופי הויה שיש בז"א הנק ו דהויה.

נד ו זו העליונה היי הראשונה מב' הווין הרומזת לת"ת היא עומדת ב חמש סומכים עליונים שאות ה העליונים שהיא בינה עומדת עליהם ו הזו אע"פ שהוא ששה כי ו היא במספר שש והיא סוד שש כי הת"ת כולל שש ספירות חג"ת נה"י היא חמשה וסוד חמש והכל הוא כראוי.

כי ה ספירות שמחזה ולמטה דישסו"ת הכולל שהוא ה ראשונה דהויה נק ה סומכים מפני שמקום גילוי החכמה היא מחזה ולמטה דישסו"ת והחכמה סומכת את הפרצוף ואלו ה סומכים מתלבשים ומאירים במוחין דז"א כי תנה"י דישסו"ת מאירים לז"א ומהם יוצאים ה ספירות חג"ת נ"ה דז"א. כי ז"א שהוא ו"ו יש לו שש ספירות חג"ת נה"י עם כל זה רק ה ספירות חג"ת נ"ה נמשכים מתנה"י דישסו"ת כי ספירה שישית יסוד אינה בחינה נוספת על חמש הספירות אלא שכוללת אותן באופן שאין יותר מחמש ספירות כי היסוד אינו אלא כולל של ה ספירות בלבד ונמצא שאלו שש הספירות חג"ת נה"י אינן יותר מחמש. יסוד כן נחשב לספירה. סופרים חמש שמצד מה שמקבלת מבינה הם חמישה חסדים, ומה שהיא וו היא 6 הכולל כל מה שמעביר למלכות.

קו ימין של ו דהויה

נה ההתחלה שבצד ימין דז"א הנק ו דהויה שה"ס ספירת החסד דז"א. הסוד של אור הראשון הזה עומד על מרכבה אחת שהיא ג ג ולא ארבעה, ואע"פ שאין מרכבה אלא בארבעה שהם ג קווים ומלכות המקבלתם, הכל כאן הוא בסוד שלשה שלשה כמו שהאותיות הולכו בשם הקדוש, היי האותיות יה"ו שהן שלש כי ה אחרונה ואות ה ראשונה הם צורת אות אחת ונמצא שד' אותיות הוי"ה אינם אלא ג אותיות יה"ו ומשום זה הכל הולך בג' ג

כי סוד המרכבה היא ג קווין ומלכות המקבלתם וכשהם נכללים זה מזה היה כל אחד מהם צריך להיות כלול מאלו הארבעה והיו צריכים להיות ט"ז בחינות. אמנם אינו כן אלא אפילו אחר שהתכללו זה מזה אין בכל אחד מארבע אלו אלא ג בחינות והם רק י"ב בחינות והטעם הוא כי עיקר המרכבה הוא רק ג קווין אבל המלכות אינה פועלת כלום אלא שמקבלת לתוכה ג הקווין ומשום זה אין בכל אחד אלא ג קווין וכן במלכות יש ג קווין שמקבלת ואינם אלא י"ב בחינות שה"ס י"ב צירופי הויה.

אין מרכבה פתוחה מג קווין ומלכות הכא ברזא בתלת תלת כאן הייו כשהם נכללים זה מזה אין בכל אחד רק שלשה שלשה כי כל אחד נכלל רק מג' קווין ואינו נכלל מהמלכות, כי אין המלכות נבחנת לשום בחינה נוספת אלא למקבלת בלבד. כמו שיש בד' אותיות השם רק י"ב צירופים כלומר שאפילו באות ה עצמה שהיא הרביעית שבמרכבה אין בה אחר התכללות ארבע בחינות אלא ג בחינות בלבד שהם ג קווים ובחינתה עצמה אינה נחשבת כאן. זו הספירה בשלש בלבד מפני שהמלכות נגנזה ברדלא ואינם פעילה כאן.

נז המרכבה שלצד דרום שהוא ימין היא בשלשה קווין היוצאים מתוך הנר שהיא בינה. ג קווין שבימין דז"א מבינה ואומר כשהרוח הנושב בי"ב רוחות שהוא ז"א שבו י"ב בחינות עולה אל הבינה שהימין ושמאל שבה מעלים ריח שהיא הארת חכמה ואינם מעלים ריח מפני שהימין ושמאל שבה במחלוקת. הרוח נכלל נכלל בג' גוונים כלומר שהרוח שעלה לבינה מיחד הימין ושמאל שבבינה ויוצאים בה ג גוונים. ימין שמאל ואמצע שהם חכמה בינה ודעת. יוצא שז"א שעלה לבינה יצר בה ג קווים הרוח מאיר באור הימין שבבינה ונשאב בתוך אור השמאל כלומר שהרוח מתקן אור השמאל שלא יאיר אלא ממטה למעלה שזה נבחן שהמקבל ההארה שואב אותה מתוך השמאל כשהוא במקום השמאל אבל לא יוכל להמשיך ההארה ממעלה למטה, אבל באור הימין מאיר כדרכו ואז יוצאים ג קווים, אחד לוהט באש היי השמאל ואחד לוהט במים היי הימין ואחד לוהט ברוח היי קו אמצעי ונשלמו ג הקווין שבבינה ואז הרוח נפרד מהבינה ובא למקומו ונעשה ג קווים גם הוא. שזה הוא על דרך המובא תלת מחד נפקי חד בתלת קיימא היי כיון שהרוח שהוא ז"א הוציא ג קווים שעל ידו נתקנו חב"ד בבינה , זכה גם הוא בג' קווים אלו כי כל האור שהתחתון גורם שיאיר בעליון זוכה בו גם התחתון. כל אור שהתחתון גורם שיאיר בעליון, זוכה בו גם התחתון.

נח רוח הז שהכריע בבה קוים שבבינה כאשר נפרד מהבינה ובא למקומו ונעשה שלשה גוונים היי משום שגרם ג קווים בבינה השיג גם הוא ג קווים. אלו ג קווים הם אש ואין הם מים ואין הם רוח, כלומר שאין הם עצמם ג קווים ימין שמאל ואמצע שיצאו בבינה, רק הארתם בלבד שהיא נמשכה לז"א, אלא רוח הזה כאשר נפרד מבינה למקומו, כל אחד ואחד מב' הקווים ימין ושמאל שבקו אמצעי האיר ולה ונתן חיזוק למקום שעלו שהוא בינה ואח"כ נעשה הארת הרוח עצמו לקו אמצעי שהוא סומך תחתיהם שהוא מיחדם ומתקנם כמו שעשה בבינה. ג קווים גז"א אינם ג קווים ממש אלא שהרויח אותם בסוד מה שנתן חיזוק למקום שעליו בסוד תלת מחד נפקי חד בתלת קיימא כי כל האור שהתחתון גורם שיאיר בעליון זוכה בו גם התחתון לכן כאשר הנברא מעלה ביקוש לאהבה, ליתר דבקות בבורא, זה האור/התענוג שיקבל ליחד. ואם מבקש הנאה לפרטיות, אין אפשרות שיקבל. וע"כ הרויח ב קווים מין ושאל מבינה ובחינת עצמו הוא ג קווים.

נט גוון אחד התלהט והתקיף בו אש שהיא הדינים דשמאל שנכלל בצד ימין ההוא היי קו השמאל הנכלל בג' קווים שבימין. גוון אחר התלהט והתקיף בו מים שהוא חסד, שנכלל בצד ימין היי קו ימין שנכלל בג' קווי הימין. קוון אחר התלהט והתקיף בו רוח שהוא רחמים הנכלל בצד הזה של ימין היי קו האמצעי דג' קווים שבימין ואלו ג קוונים הם מרכבה אחת שבצד ימין בסוד אות ה שהיא בינה כי המרכבה נמשכת מבינה.

ס ואלו הם הכינויים שיש בקב"ה בסוד השמות שנק בהם וע"כ השם של הקב"ה נק בכמה שמות וכולם נכללים בכל סוד וסוד מאלו הצדדים ימין שמאל ואמצע העליונים שהם שמות שאינם נמחקים.

ג קווים הכוללים שבאות ו שהוא ז"א נק בשמות שאינם נמחקים אבל אותם ג קווים הפרטיים הנכללים בכל קו נק כינויים ואינם בכלל עשרה שמות שאינם נמחקים.

סא צד זה שהוא ימין נק אל המרכבה שלו שהם ג קווים הפרטיים הנכללים בימין נק בדרך כלל גדול לקו ימין ג קווים פרטיים שבכל קו נקראים כינויים וכאן אומר שצד הימין נק אל ויש לז"א גם ג קווים, חסין לקו שמאל, קדוש לקו אמצעי אלא ג כינויים הם מרכבה לימין הכולל שהוא חסד דז"א הנק אל שהוא סוד עליון מאלו עשרה השמות שאינם נמחקים, מה שאין כן אלו ג הכינויים גדול ימין חסין שמאל קדוש אמצע. השם אל שהוא הימין של החסד לא נמחק. הכינויים הם התכללות של קו ימין מג' בחינות

סב אלו שלשה גוונים היי קווים הפרטיים שהם מרכבה לצד ימין לוהטים ומאירים וכל גוון וגוון מאלו הג' נפרט לשני אחרים לכל צד כי אלו ג קווים הפרטיים נכללים כ"כ זה מזה ויוצא ג קווים בכל אחד מהם היי שהתווסף לכל אחד ב קווים עד שנכנסים בחשבון שלוש פעם שלוש שהם תשע וקו ימין הכולל שהוא חסד דז"א הרוכב עליהם משלימם לעשרה וכל אלו נק ג"כ ספירות עליונות וקטנות שג' קווים הכוללים דז"א נק ספירות עליונות ותשע קווים הפרטיים שבכל קו נק ספירות קטנות וכולם הם מדותיו של הקב"ה שיש עצם והתכללות, כאשר העצם גדול, בלתי נמחק ובלתי משתנה, וניתן לראותו בצורות מגוונות

סג ומפרש הכינויים של תשע קווים הפרטיים הכלולים בקו ימין הכולל שני קווים השמאל והאמצעי היוצאים מתוך הגוון שהתקיף בו מים היי מקו ימין הפרטי הגדול, אחד נק רחום ואחד חנון. קו אמצעי נק רחום ושמאל נק חנון, אלו הם מאותו הגוון שהתחזק במים היי מקו ימין הפרטי. ושני קווים ימין ואמצע היוצאים מאותו גוון שהתחזק בו אש היי מקו שמאל הפרטי שנק חסין. אחד הקו האמצעי הנקרא ארך אפיים ואחד קו ימין הנק רב חסד, אלו הם מאותו הגוון שהתחזק בו אש, היי מקו שמאל הפרי וני הקווים ימין ושמאל היוצאים מאותו הגוון שהתחזק בו רוח היי מקו אמצעי הפרטי הנק קדוש. אחד הימין הנקרא חסיד ואחד שמאל הנקרא סולח ובסוד ספרו של חנוך כתוב שזה הימין נק טוב וזה השמאל נק ישר וסימנך טוב וישר ה' שהוא קו אמצעי המכונה טוב וישר.

סד מאלו תשעה קווים מתפשטים אורות למטה אל המלכות וכולן הן מרכבות אלו לאלו וכל תשעת הכינויים הם מבחוץ לשם אל שהוא קו ימין הכולל דז"א אבל אינם נתבקים באלו ג קווים הכוללים שהם חג"ת גז"א שהם למעלה. וכולם כלולים בצד ימין הכולל שהוא השם אל. וכולם הם אחד לצד הזה דימין והכל הוא בסוד אות ו שהוא ז"א

אות ה אחרונה דהויה ​​ כב - כד ​​ שעור 8

כאשר מתעוררת השתוקקות עצמית חזקה, ניתן כח לקליפות לכסות ולסתום את האור כדי שלא יגיע לתחתון. כדי לתקן זאת יש לעורר את הקב"ה כמו למשל בתקיעת שופר, מעוררים את החסדים לחיבור.

האלכסון באות א מייצג את האמצע, מלכות שהתכללה בבינה, חיבור במשקל נכון עליו כתוב נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. האדם הוא א + דם שבכח זה ניתנת השלמה של אלופו של עולם לדם שהם גימטריה אב ואם.

קו אמצעי הוא הצד המאוזן, המשקל שבאדם, המאפשר לו לשקול את הדברים מעבר לרצון העצמי שהוא המלכות, ולבחון גם את צד העליון, הבינה.

מה ומשום זה כל שם ושם מהשמות הקדושים נכללת בו מרכבה קדושה וזה הוא שם קדוש כראוי, וכן לכל אותו ואות מאלו ארבע האותיות שבשם הקדוש יש מרכבה כי אלו ארבע האותיות הן סוד המרכבה לאותו שאינו נודע, כלומר שהן מגלות הבלתי נודע וע"כ נק מרכבה אליו ולכל אות ואות מאלו ארבע אותיות השם. יש לה מרכבה הנכללת בתוכה ונרשמת באותה האות ממש באות י אות ה ראשונה ואות ה אחרונה.

מו ה זו היא שתים עשרה ד רוחות העולם וג' קווים בכל צד ועם נקודה זו העומדת למעלה היא שלש עשרה מדות הרחמים למטה כעין י"ג מדות הרחמים למעלה בא"א, אלו שתים עשרה שבה' הן י"ב גבולים והם לד' רוחות העולם ג לכל רוח.

כי סוד ה ה"ס ד רוחות העולם שה"ס ג קווים ימין שנאצל ואמצע ומלכות המקבלתם וכשהם כלולים זה בזה יש בכל רוח ג קווים והם י"ב ונק י"ב גבולים ועם כללות המלכות הם י"ג וז"ש שד' סטרי עלמא ה"ס ג קוים ומלכות המקבלתם והם נכללים ה בזה ואז הם ג בכל רוח ונק י"ב גבולים. היכולת של אדם לייצר גבול היא ע"י מסך. בלי מסך לא ניתן לקבל אור וכך גם בלי גבול. לכן י"ב גבולי אלכסון מאפשרים את קבלת האור, וכך י"ג מידות הרחמים.

מז ואלו ג הקווים הנכללים בכל רוח הם תשעה לכל רוח כי גם ג הקווים שבכל רוח כלולים זה מזה והם תשעה בכל רוח והם לרוח מזרח תשעה ולרוח מערב תשעה ולרוח צפון תשעה ולרוח דרום תשעה ונקודה זו שהיא ה אחרונה העומדת עליהם באמצע נמצאת נקודה הזו שמשלמת לכל רוח שיהיה בו עשר שמשום שעומדת באמצע היא מצטרפת לכל רוח ונמצא שיש ברוח מזרח עשר, במערב בצפון ובדרום עשר שהוא סוד עשר ספירות לכל רוח ואלו הן מ אותיות של השם מ"ב הנמצאות בסוד הכתוב בראשית עד ב של ובוהו הנמצאות למטה במלכות בסוד השם הקדוש ושנים הם ליחדם בימין ושמאל הם מ"ב וכולם עומדים בסוד ה

כמו שיש שם מ"ב למעלה בג"ר מצד האורות שה"ס מ"ב אותיות שבפסוק בראשית עד ב של המלה ובהו כן יש שם מ"ב למטה במלכות וה"ס ד פעמים עשר אותיות שבכל רוח שהם מ ועם ב כללות של ימין ושמאל שבהם הם מ"ב כמו למעלה. התחתון בכל מקום נוצר מהעליון השלם, אזי גם התחתון שלם כל זמן ששומר על הקשר ומקבל שהוא נולד מהעליון שלו

מח עתה נמצא שאות ה זו היא נמצאת בכל הסודות העליונים כי היא בסוד המרכבה הקדושה ההיא ובאלו י"ב גבולים ובסוד עשר ספירות לכל רוח שבה ובסוד מ"ב אותיות החקוקות בשם הקדוש הכל נכלל בצורה הזו של ה

מט וכולם עומדים באלכסון בסוד הנקודה העומדת באמצע המכרעת את כולם בדרך ישר צד זה בצד זה וכן לד' רוחות כולם עומדים במשקל מאזנים העומדים לתקן את הכל.

האלכסון הוא מסך המאפשר לתחתונים לעלות למעלה ולעליונים לרדת ומראה על חיבור של מלכות ובינה

דרך הישר היא קו אמצעי בלי נטיה לימין או שמאל. ​​ 

ה זו שמשלימה לעשר עומדת באמצע להראות שהיא קו אמצעי וכך מתקנת את שאר הבחינות

נ בסוד הזה שהתבאר באות ה אחרונה שהיא המלכות נבראו ונתקנו כל אלו התחתונים כלומר כל הבריאה שאנו חווים באה בסוד צמצום ב ע"כ כתוב ויאמר אלקים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו נעשה ודאי היא ה שהיא המלכות הנק עשיה וכל אלו העומדים למטה מתאחדים בה כצורתה ממש כמו שנק ה עד שהתבאר בכל סודותיה וע"כ אמרה בצלמנו כדמותנו חוץ מה שיש ה אחת למעלה שהיא בינה אין לתחתונים אחיזה בבינה שהיא אינה העליון שלהם אלא דרך המלכות. אפשר לעלות אליה בזמנים מיוחדים, אך הנברא בעשיה. במה שהתחתונים אינם נראים כלל בצורתה ואינם נרשמים בה להראות כי אין לתחתונים אחיזה אלא במלכות.

נא כשהמלכות נק ה היא מזדמנת בכל אלו הסודות היא הכל משום זה עומדת נקודה זו בתוך האמצע של ד רוחות שבה משום שהיא מתאחדת בכולם, אלו ט שברוח מזרח מתאחדים בה והיא עמהם, אלו ט שברוח דרום מתאחדים בה, אלו שברוח צפון ומשום זה היא בכולם וכולם בה והכל היא ה וע"כ כתוב נעשה אדם שהוא דברי המלכות ​​ שנק עשיה והיא ה. וכתוב ויאמר אלקים שסובב על בינה הכל הוא בסוד עליון כראוי. נעשה אדם, בכוח המלכות שעולה לבינה, בשונה מבעלי חיים שבאים רק ממלכות. לכן באדם שני צדדים, כאשר הוא חי את הצד הכלול בבינה, ההשפעה, אזי הוא חי את צד האדם שבו. לכן גם המצוות לא עוזרות אלא הן מגרות ומעוררות את צד האדם, ולא ישפיעו על גוי.

נב וכל הסודות האלו וכל סודות העליונים כולם נודעים באותיות האלו ונרשמים באות ההיא ממש להתיחד השם הקדוש כראוי והכל הוא סוד עליון בשם הקדוש. עד כאן נרמזה חכמה עליונה בסוד אות ה אחרונה מארבע אותיות השם. אשרי חלקו של מי שנכנס בחכמה ויצא ממנה בשלום ויודע דרכיו של הקב"ה להכנס בלא בושה לעולם הבא. כפי שאמר הרשב"י שאינו רוצה להיכנס בבושה לעולם הבא בגלל שאינו מגלה הסודות.

ה דהויה ​​ יט - כא ​​ שעור 7

כח ההכללה מתקבל ע"י חסדי הימין, שמידת החסד מוכנה לוותר על כל הפרטים כדי להשיג את הכלל, ולקבל את הפרטים כמרכבה.

בזכות החסדים שמקבלת המלכות מז"א היא נחשבת לכלל ויכולה להתחבר לעליון.

כשאדם עובד ופועל נכון, ומקבל אור, חווה תענוג זהו סימן שהכין כלי ראוי, וכאן עליו להתעורר ולהמשיך להכין כלים להתחברות. כאשר רודפים אחרי תענוג לא ראוי, ידע שהכלי לא ראוי, שאחריו תגיע ריקנות ותסכול, כך שגם החושך מביא להתעוררות.

יכול אדם לבדוק האם הוא צורך תענוג אמיתי, כאשר ביכולתו לדחות את האור, שהחסדים יקדימו את הרצון, ולבחון האם הוא תואם את המודלים העליונים. לכן מבחן התוצאה החיצוני של הרגשה בלבד אינו קובע.

השאיפה האמיתית היא לא לקבלת האור, אלא לחיבור לעליון, וכך יוצאים מהגלות הנפשית.

לו אמר ר שמעון הקב"ה נקרא אחד שכתוב ה' אלקינו ה' אחד. הקב"ה נק ראשון שכתוב אני ראשון. שה"ס הנקודה הראשונה שה"ס י דהויה הקב"ה נק אחרות שכתוב ואני אחרון שה"ס ה אחרונה דהויה. ברוך הוא וברוך שמו לעולם ולעולמי עולמים. לתפיסת הבורא אצל הנברא נקודת מבט שונות הבאות לידי ביטוי באות ה אחרונה בשם הויה

לז ה היא סוד שכתוב ואני אחרון שזה ה אחרונה השם הקדוש. המרכבה הקדושה שבאחרון הוא שכתוב ואת אחרונים אני הוא. אחרון ואחרונים כולם הם סוד אחד, כי אחרות הוא ה אחרונה דהויה ואחרונים הם המרכבה שלה. ונכללו אלו באלו הסוד של ה הוא ד שה"ס ג קווים ומלכות המקבלתם וז"ס המרכבה ואלו ד הם נק אחרונים וכולם נמצאים מצד שלמעלה היי מצד ה ראשונה דהויה ומצד שלמטה היי מצד ה אחרונה דהויה. בקדושה המלכות כלולה בבינה, כלומר ה אחרונה הכלולה באות ה ראשונה

לח מרכבה הזו היא מיכאל גבריאל רפאל אוריאל כי מיכאל ה"ס קו ימין וגבריאל קו שמאל ואוריאל קו האמצעי. ורפאל הוא מלכות המקבלת הארת ג הקווים, אלו הם ארבעה ועם נקודה אחת העומדת עליהם שהיא המלכות עצמה. הם ה וזו אינה נק ה אלא בסוד אלו ארבעה המלאכים שהם המרכבה שלה, ונקודה אחרונה שהיא המלכות העומדת עליהם שהיא המלכות עצמה. הם ה וזו אינה נק ה אלא בסוד אלו ארבעה המלאכים שהם המרכבה שלה. ונקודה האחרונה שהיא המלכות העומדת עליהם וסוד ה זו היתה ד שהם המרכבה ועל ידי אותה הנקודה השורה עליהם באמצע שהיא המלכות נעשית ה.

ד של המרכבה ה"ס המשכת החכמה השלמת כלים ומטרם שהמלכות נתדבקה בקו האמצעי היתה המרכבה שלה תחת שליטת החכמה הרצון לקבל שהקו שמאל לא היה מתחבר עם קו הימין וע"כ היתה דלה ועניה משום שלא יכלה להאיר בלי החסדים ועל שם זה נק אז ד מלשון דלות. היי בעת שהיתה בסוד המרכבה שלה בלי קו אמצעי היתה דלה שלא יכלה להאיר אחר שהמלכות נתדבקה שהמלכות נתדבקה בז"א שה"ס קו האמצעי ונעשית גם היא נקודה דאמצעיתא והיא שורה ממעל המרכבה שלה שאז החכמה מתלבשת בחסדים המרובים דז"א.

לא החכמה מוציאה את האדם מהדלות והעוני, אלא החסדים.

ללא זיווג עם ז"א נק המלכות ד מלשון דלה ועניה שאין לה מעצמה כלום, אלא מה שנותן לה בעלה, בזכות הזיווג עם ז"א בו היא מקבלת את החסדים, שאז יכולה החכמה שבה לבוא לידי ביטוי, שאז יוצאת מהדלות והופכת להיות אות ה

לט ובסוד ספרו של חנוך כתוב, יש ה אחרונה למטה שהיא המלכות שנמצאת מקושרת בה' זו הראשונה שהיא בינה וכולה אחת באחת. כלומר שהמלכות מתדבקת כולה בבינה והם כאחת שאז שולט אור החכמה שבשמאל דבינה במלכות כי זה סוד מצב א שבמלכות מטרם שמתדבקת בקו אמצעי ואז הוא עת לבכות כי אז הוא זמן הינים והמוחין דקטנות המכונים בכיה וסימנך אהה שבמלה זו מחוברת ב ההין הרומזות לבינה ומלכות ומלה זו היא לשון צער ובכיה וזה מורה שחיבור ב ההין גורם צער ובכיה. הבכיה היא העלאת מן במצב הקטנות ובאה כדי להוריד את המלכות חזרה למקומה רק לאחר שזכתה בניצוצי השפעה מהתכללותה בבינה.

מ משום שהסבוב של רע למטה היי כח רע שדרכו להקיף את הדבר שניתן לו רשות להקיף, כדי לסתום אורו שלא יגיע למטה לתחתונים המכסה כעין דל"ת ומסבב ארבע המלאכים האלו ואת נקודה הזו היינו המלכות, בעודה דבוקה בבינה ואינה בקו אמצעי, ואז נמצא בנקודה זו קליפה קשה המכסה עליה ואז מתכסה הלבנה שהיא המלכות והאור שלה מתכסה שלא יגיע לתחתונים ואז ניתנה רשות לדון העולם בדינים רעים.

והסוד הוא כי ה הראשונה שהיא בינה וה אחרונה שהיא מלכות, שתיהן הן בנקודה אחת היי ה"ה ביחד כי אז הדין ניתן בסוד הכתוב בגזרת עירין פתגמא קדישים שאילתא עד דברת וג'

כשהמלכות עולה לבינה, בחינת רות ונעמי זהו תיקון גדול, אך כאן אומר שאלו דינים. מצד נעמי יש בחינה של ג"ר דבינה, ויש בינה שנק קו שמאל שנותנת אור חוכמה, גבורה להשלמת כלים. זהו אור חכמה של צמצום א ג"ר שבא רק כדי לעורר הרצונות ולא לקבלת אור.

מא מרכבה זו של ד המלאכים עומדת באות ה אחרונה דהויה שהיא המלכות ואינן נפרדות זו מזו לעולם, שהמלכות אינה נפרדת ממרכבתה והמרכבה שלה אינה נפרדת ממנה. ובכל מקום שנמצא מיכאל שהוא ראש למלאכים של המרכבה שם השכינה כי המרכבה אינה נפרדת לעולם מהשכינה, הכל מתקשר זה בזה, היי כל ד המלאכים נכללים ומקושרים זב"ז והם מתקשרים תוך נקודה ההיא שהיא המלכות והכל ביחד הם ד היי ד מלאכים עם המלכות שעליהם והם חמשה.

מב וכשהיא ה אחת וקודם לה כתוב אות א או אות י והיא בנקודה אחת, היי בבחינת המלכות, אז היא באה להטיב ​​ לעולם היי הצירוף א"ה או י"ה שזה רומז שקליפה הרעה נשברה מפני ואינה מתכסית עליה שנשבר הדין וניתן להאיר לתחתונים. כי א י הקודמות לאות ה עומדות בסוד הזה לשבור הקליפה שלה וז"ס השם הויה.

כי כל הקליפה הנ"ל לסגור ולסתום אורתיה היא מפני שהיא מקבלת קר מקו שמאל דבינה שהיא חכמה בלי חסדים, ואות א מורה על מיתוק דחכמה וחסדים יחדיו, בסוד הציור של ביודין שבה, שה"ס ימין ושמאל וקו אמצעי שבה מיחד אותם זב"ז וכן י מורה על חסד. ולפיכך אם אחד מב' אותיות אלו קדמה לאות ה שהיא המלכות, רומז שכבר החכמה שבמלכות מלובשת עם חסדים שאז נשברה הקליפה הרעה השולטת על המלכות, כל עוד שהחכמה שלה היא בלי חסדים. כי א י מורות על שפע החסדים, המגרש את הקליפה מהמלכות אותיות א י טובות באות מצד החסד.

הצלחת האדם תלויה באמונתו, להוציא את הפוטנציאל מהכח אל הפועל, ביכולת להתקשר לדבר אמיתי וגדול ממנו. האמונה נובעת בעיקר מאמונה שהבורא נתן בנו את היכולת לגדול.

מג כעין זה אין לך שם קדוש באותיות הרשומות שבו שהרכבה שלו אינה עומדת באות ההיא שבשם ההוא על מה שהיא נסמכת עליה והמרכבה ההיא היא הסומכת שלה כי אין לך מלך שאינו בא בצבאותיו הכל שם אחד היי הוא ומרכבותיו ביחד כי המרכבות אינן נפרדות מהשם הקדוש וכל אות ואות מהשם הקדוש כוללת בתוכה מרכבה שלה ואז הכל הוא שם קדוש. המרכבה היא הצורה שמייצגת את החומר הראשוני, הם הפרטים הבאים לגלות את הכלל שהוא המלכות. כאשר הכלל מגולה יש למלכות את האות ה ואם לא היא דלה ועניה והפרטים הופכים להיות דין.

מד אות ה זו יש לה מרכבה באלו השליטים למטה בבי"ע משם שאות זו הקטנה מהחברה כלומר שהיא הקטנה שבע"ס היא בגלוי שהארת החכמה מתגלה בה אבל כל אותיות האחרות אין להן מרכבה שיתכללו באלו האותיות של מרכבתם באלו התחתונים כי אין הארת החכמה מתגלה להאיר לתחתונים בשום ספירה מע"ס חוץ מזו מהמלכות, משום שאות זו ה אחרונה שהיא המלכות נכללת בתחתונים שמבחוץ בבי"ע ואותיות אחרות של השם הוי"ה נכללות בהן מרכבות קדושות שהן אינן מאירות הארת חכמה לחוץ. חוץ כשמתחברים היכלות בהיכלות שהתחתונים עולים לעליונים אבל אינם נכללים באלו האותיות להיות כמו אות אחת.

בשבת ויום טוב עולים פנימיות עולמות בי"ע לעולם האצילות ומקבלים מבינה ותו"מ דאצילות וז"ש חוץ מבשבת ויו"ט שהיכלות דבי"ע עולים לקדושה שאז הם מקבלים גם מהספירות שהן למעלה מהמלכות מטעם שעומדים באצילות במקום הספירות עצמן וכל תחתון עולה לעליון נעשה כמו העליון סולם המדרגות אינו משתנה ותמיד מקבלים והמלכות, אך כאן נמצאים במקום עליון יותר ועכ"ז אע"פ שעולים לספירות דאצילות אינן נחשבים שם אלא לבחינות חיצוניות של הספירות ואינם כספירות עצמן וז"ש שאינן מתיחדים עמהם לגמרי אלא שנעשים להם לחיצוניות.

ה דהויה ​​ טז - יח ​​ שעור 6

על האדם לסדר בנפשו את התודעה כדי לא להישבר.

כאשר מוכן האדם לבטל עצמו, יש ביכולתו להשיג דברים עליונים.

ישסו"ת הוא האות ה ראשונה משם הויה, שאחרי צמצום ב מלכות שהיא ה אחרונה עלתה לבינה, ואז בינה נקראת ה. בעולם אצילות ישסו"ת מלבשת מחזה ולמטה דאו"א.

עולם אצילות הוא עולם התיקון, ומהווה תבנית נכונה כיצד על האדם לפתור את הבעיות הנפשיות כדי שלא ישבר, ויוכל בהתאם לבנות תודעה מסודרת. ​​ 

לא ניתן לקבל ג"ר דחכמה, שזו בחינה של עץ הדעת. או"א שבהם ג"ר, התתקנו בכוח של ג"ר דבינה, כלומר מציאות שלא ניתן לקבל את החכמה, אלא חסדים בלבד.

מבקש דוד המלך, גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך. נפלאות הם נ פלאות. מאחר והחכמה אצל או"א מכוסה, לכן היא נראית כפלא כלפי התחתון, ומבקש דוד להשיג את החכמה הנעלמת הזו. זוהי ההארה האמיתי שהכין הבורא להיטיב לנבראיו, שעליהם לבטל את האגו כדי לזכות בו.

בתחילה מרגיש האדם שישנו פלא, היינו חכמה עצומה שאינו מבין. ברגע שהוא מוכן לקבל בענווה שהגדלות הזו נמצאת למעלה והוא סמוך אליה, אז מתחילה להתקבל הארה כשהוא מוכן לקבל את החכמה למרות שאינו מבין אותה.

ללא ביטול הגאווה, מנסה האדם להשיג בגשמיות את האורות הללו, וזו בדיוק עצת היצר הרע. כל שעליו לעשות זה להסכים שהחכמה לא נמצאת ברשותו למרות שהוא מרגיש כך, ולבוא באמונה שיש עליון מעליו.

כח עתה מפרש סוד קבלת הפרצופים זה מזה ואומר, ואלו נ פלאות שהם תנהי"מ שמחזה ולמטה דישסו"ת הב' דאו"א הנק ט סומכים מאירים ומעלים את ה למעלה אל ט סומכים משום שנ' פלאות אלו ה"ס בינה ותו"מ המעלים התחתון לעליון שאח"פ דעליון יורדים למקום התחתון וכשהם עולים למעלה מעלים איתם את ישסו"ת להיכל או"א ומתעטרים ומתקשרים תוך ט הסומכים האחרים, כלומר שהם מבחינה אחרת היי מבחינת או"א. ואלו תשעה סומכים עולים לאות י שהיא או"א שהיא למעלה למעלה פירוש שיוד היא עלי עליון לט' סומכים עי העליון דט' סומכים הוא ישסו"ת א והעלי עליון הוא או"א הנק י וע"כ אומר לעילא לעילא. ומשמיענו בזה סדר קבלת הפרצופים זה מזה שאות ה שה"ס ישסו"ת הכולל מקלת מט' סומכים שביוד והט' סומכים מקבלים מיוד ומשפעים אל ה דהויה שהיא ישסו"ת הכולל. ישסו"ת הב' נותן הארת חכמה לכל התחתנים ונחשב עלי עליון.

כט כשה' ספירות של ה יורדים מהעליון שלהם שהוא ט סומכים של יוד ולא ידוע ממי שיורדים, היי שהם בקטנות בו"ק בלי ראש אז ה הו מתעטרת בסוד אלו נ אלו הפלאות שהם תנה"י שמחזה ולמטה דאו"א המלובשים בתוך ה שהיא ישסו"ת. שאלו החמש סומכים היי ה ספירות דגדלות שמחזה ולמעלה דישסו"ת סומכים אותם בעת גדלות אבל בעודן בקטנות הן נקראות נ פלאות משום החסדים המכוסים שהוא פלא עבורם על שם תנהי"מ דאו"א וכאשר מתעטרת ומתפשטת היי ה היא בעת גדלות שמקבלת ג"ר אז חוזרת מסוד נ לתוך סוד ה. כי בקטנות כשאין להם עמידה בפני עצמם נק על שם תנה"י דאו"א נ פלאות ובגדלות כשיש להם עמידה בפני עצמם נק על שם ה ספירות תנהי"מ שמחזה ולמטה של עצמם שהם ה סומכים.

ל עתה מבאר ג בחינות ישסו"ת כסדרן ואומר מתפשטים אלו חמש סומכים למטה היי לישסו"ת ב ובחינה ראשונה דישסו"ת עומדת עליהם בחינת קטנות דישסו"ת מחזה ולמטה, אז היי שמתלבשת בהם וכשבחינה ב דישסות"ת מאירה מכל האורות היי אחר שמשתלמות בעיבור יניקה מוחין דפנים, אז יוצאים ממנה ה אורות אחרים שהם בחינה ג דישסו"ת שהם משתנים ואינם משתנים ימין ושמאל.

שיש בהם ימין ושמאל שהימין הוא אור חסדים שאינו משתנה לעולם וכשם שהוא לעלה כך הוא בסוף המדרגות למטה. והשמאל ה"ס אור החכמה המתגלה בישסו"ת ג ולא בב' בחינות ישסו"ת הקודמים. כנ"ל באו"א שאור זה של החכמה משתנה כי הוא צריך להתלבשות החסדים כשיש זיווג בין ימין ושמאל לקו אמצעי בפנים בפנים יכול להתפשט לתחתונים וכשאין לו חסדים באחוריים הוא נעשה חשך מטרם שיוצא קו אמצעי המייחד השמאל עם הימין לקבל חסדים נמצא שקו השמאל הוא חשך וזהו שרצה להשמיענו. רק בישסו"ת הג' שנעשה זיווג פנים בפנים על האורות, שהתחברו או"א וישסו"ת למדרגה אחת, במצב של ב עליות בעולמות.

לא אחר שביאר שיוצאים ימין ושמאל ב קווים וקו שמאל משתנה מאור לחושך מחמת פירודו מהימין, אומר שמכאן והלאה עומד הדבר להסתמך, היי שקו השמאל עומד להתקקן על סוד עליון בסוד השם הקדוש היי על סוד ו של השם הקדוש שה"ס קו אמצעי המיחד ימין ושמאל דישסו"ת שהוא ה של השם הקדוש שיהיה סתום זה בזה השמאל בימין כלומר שקו השמאל יהיה סתום מג"ר דחכמה מכח התלבשותו בחסדים דימין ותשתכלל על ידו המרכבה הקדושה. סתום מג"ר דחכמה זה תיקון, מפני כשבאו לקבל בעולם הנקודים הייתה שבירה, הכן באצילות ניתן לקבל ו"ק. כשיש התיקון אז המרכבה שנק צד הסומכים יכולה להשתכלל ולהינתן לתחתונים.

לב ואלו חמשה הם ארבעה כי הם חמשה כנגד חמשה סומכים שהם ה הספירות תנהי"מ והם ארבעה כנגד ארבעה רוחות העולם שהם ג הקווים ימין שמאל אמצע ומלכות המקבלת מהם וכל אחד ואחד מאלו ד האורות יש לו מרכבה בפני עצמו. כי אלו ד האורות שבג' קווים ומלכות המקבלתם הם סוד המרכבה ומתום שד' האורות כלולים זה מזה, ע"כ יש בכל אור מרכבה בפני עצמו היי שכל אחד מהם כולל ג קווים ומלכות המקבלתם.

לג עתה מבאר סדר יחוד המדרגות זו בזו וכל המרכבות כולם כלולים כל מרכבה ומרכבה באור אחד, שכל אחד מד' אורות שבג' קווים ומלכות המקבלתם כולל בתוכו מרכבה אחת וכל אור ואור נכלל באלו ה סומכים שהם כח"ב תו"מ של ה וכל סומך וסמך שבהם נכללים באולו תשעה סומכים שהם בחינה ג של אות י וכל אחד ואחד מאלו הסומכים נכלל באות י שהיא נקודה עליונה הראשונה היי או"א הנכללים בא"א הנקרא הנקודה העליונה הראשונה כדי שיהיו כולם אחד כי כולם עולים ומתיחדים באו"א וא"א בא"א ואז כל פרצופי אצילות נעשים אחד. במצב של ב עליות

לד מכאן נמצאים מרכבות שעולות לאות ה ממטה למעלה שהם כ"ה מרכבות כי ה סומכים הם ה מרכבות וכלולות זו מזו שכל סומך כלול מה' מרכבות והם כ"ה מרכבות וז"ס שכתוב יברכו-כה שהיא אותיות יברכו כה היי כ" מרכבות ממטה למעלה.

לה מאות ה ולמעלה הן תשבע המרכבות היי ט סומכים של י העומדים בפני עצמם בלי חשבון כי אע"פ שיש בהם חכמה אין החכמה מתגלה בהם והחכמה מכונה חשבון שהמלכות המושכת חכמה מכונה חשבון ע"כ אומר בלא חושבנא עד סוד י שה"ס או"א עלאין שהכל נסתם בתוכה כי באו"א עלאין אין אפילו גילוי לחכמה, מכאן ולהלאה היי אחר ב אותיות י"ה דהויה שהתבארו ה"ס השם הקדוש היי זו"ן שה"ס ו"ה של השם הקדוש המתעטרים באלו המרכבות של ב אותיות י"ה ונכללים זה בזה שו"ה נכללים בי"ה באלו ד אותיות הויה. במצב הגדלות גם ו"ה ז"א ומלכות מתכללים בעליון.