בראשית זוהר חדש ע - עג שעור 24

קנז ע"ס אלו נחלקו ונמשכו מעשר אותיות עליונות של השם הקדוש הויה שבמילואו עשר אותיות, יוד הא ואו הא וכנגד זה בעזרה נברא העולם שהוציא כחותיו בעשרה מאמרות. שמו סתום ואינו מפורש עשרה על חמשה, חמשה על עשרה ששה על חמשה חמשה על ששה, ברוך הוא ברוך שמו לעולם ולעלמי עולמין אמן ואמן.

כי י דהויה ה"ס או"א עלאין שהם חסדים מכוסים מחכמה ואות ה דהויה ה"ס ישסו"ת שבהם החכמה מגולה. ועד"ז ו דהויה היא ז"א שמאיר בחסדים מכוסים מחכמה. ה דהויה היא המלכות שבה מתגלה החכמה והתבאר עד כאן שבשעת הזווג מתגברת השפעת החסדים על הארת החכמה. וכאן משמיענו שעכ"ז י והו שהם בהארת חסדים מכוסים מקבלים גם כן הארה מהחמה שבאות ה עלאה ואות ה תתאה בעת זווגם. כי הזכרים שהם י ו סתומים מחכמה מתגברים על הנקבות וע"כ אין הארת החכמה מפורשת בהשם. עם כל זה מקבלים גם הזכרים הארה מהארת החכמה שבנקבות, עשר על חמש י דהויה שהיא או"א מאירה לאות ה דהויה שהיא ישסו"ת את החסדים המכוסים באות י וגם חמש על עשר שאות ה דהויה שהיא ישסו"ת מאירה ג"כ מהחכמה שבה אל י ועד"ז שש על חמש שהוא ו שהיא ז"א מאירה אל ה תתאה דהויה שהיא המלכות. את החסדים המכוסים שבאות ו וגם חמש על שש שגם ה תתאה שהיא המלכות מאירה מהחכמה שבה אל ו שהיא ז"א אלא שעיקר השליטה הוא אל הזכרים שהם י ו וע"כ שמיה סתים פריש ולא הוה.

רקיע השמים

הרקיע לא בא רק להבדיל, אלא ללמד לאדם לדעת לחבר, שזו תנועת הנפש החשובה. ​​ הרקיע הוא ההתפשטות של האור/השפע.

קנח ויאמר אלקים יהי מארת ברקיע השמים זהו ו שהיא אות הנק שמים שהיא ז"א. רקיע השמים היי כי התפשטת מז"א התפשטות אחד להאיר אל הארץ שהיא המלכות ולהשקות יבשה ההיא שמטרם שהתחברה המלכות עם ז"א היא נק יבשה, והתפשטות הזו היא רקיע השמים. שואל מיהו רקיע השמים, ומשיב, זו היא התפשטות שהתפשטתה מאות ו שהיא ז"א כעין ג היי ג קווים ימין שמאל אמצע. זו היא התפשטות מאות ו להאיר ולהשקות את הארץ כמו שנאמר יהי מארת ברקיע השמים להאיר על הארץ הרקיע הוא התשתית הכללית, ​​ ששם יש מאורות שדרך הרקיע מאירים על הארץ.

קנט את ו דיוקנא, האות ו שמורה על ז"א בעת הזווג עם המלכות, צורה זו נשללת מכל הבחינות של ימין ושמאל שאינם נראים בו כלל מכל אלו צדדים האחרים חוץ מהתפשטות הגוף שהוא קו אמצעי בלבד, בלי זרועות שהן ימין ושמאל הנק חסד וגבורה ובלי עמודים שהם ימין ושמאל הנק נצח והוד. ו עומדת כך בסוד השם הקדוש הויה באופן שתהיה מוכנה להשפיע אל הנוקבא למטה שהיא המלכות היי ה תתאה דהויה. וו מציינת את ההארה עצמה שהיא בקו אמצעי שמתפשט בלי עניין של התגברות שבה צריכים ג קווים.

קס ואע"פ שצדדים האחרים האלו שהם חו"ג נו"ה נרשמים בה שהרי ו כוללת חג"ת נה"י יש כאן סוד הסודות לאלו היודעים את סודות האמונה, לדעת באיזה זמן אני מדבר על המלכות הזו היא א ובאיזה זמן היא ו כלומר מתי נק ז"א בשם א ומתי הוא ​​ נק בשם ו

מפני שרואים בצורת א שהיא וו עם שתי זרועות. אומר שהסוד הוא לדעת מתי ההתפשטות באה בלי שניכרים בה ב קווים, ומתי יש בה ג קווים.

כשמלכות עולה לבינה, היי צמצום ב' אז כשהמלכות עולה לבינה מחלקת בין רצון להשפיע לרצון לקבל אז וו זו נקראת אצלו א שיצאו ממנה זרועות, שנעשתה האות ו פרסה, ויצאו רצונות להשפיע ורצונות לקבל, היי ימין ושמאל ובכח ירידת העליון לתחתון, יכול התחתון לעלות ולחבר. ידע הנברא מה לרצות כדי להתחבר, לאחר שהעליון מדבר אליו דרך התורה ודרך המציאות.

כאשר לא נשמעים להוראות העליון הרקיע מפריד, וכאשר משיבים אל הלב בעיקר בלימוד ויישום פנימיות התורה, אז הרקיע מחבר. יש ללמוד את הסודות הקבלה העליונים היורדים ומתפשטים אלינו, ואז להתגבר ולבחור לעלות אליהם ולהתחבר לפי חוקי העליון. ​​ 

קסא בזמן שז"א עומד להורות סודות האמונה וללמד היחוד בסוד השם הקדוש לכל העולם אז הוא עומד בסוד א שב' ידין שבה הן ימין ושמאל והקו שבאמצע היודין ו קו אמצעי ונק אלף, להסתכל שראשית הכל הוא ללמוד אמונת היחוד של הקב"ה. כי אלף פירושו לימוד מלשון ואאלפך חכמה וע"כ היא עומדת בראש כל האותיות כי האדם לא בא לעולם אלא ללמוד ולדעת את אדונו לכן העסק בתורה, ובעיקר בפנימיותה, מלמד את האדם לדעת את אדונו, והיא עומדת בצורתה שהיא צורת ג קווים. לעיני הכל ואומרת אלף היי למוד, חכמה האמונה של אדונך היי רק בשיעור הכתוב ולמקצה השמים עד קצה השמים שה"ס ז"א אבל למעלה מז"א אין שם השגה ולא שייך שם למוד. אלא לקבל באמונה. לא ניתן לדעת את עצמותו, אך כן ניתן לדעת מז"א למטה, ממעשיך הכרנוך.

קסב ועל כן נרשם בה בא' צורות ימי בראשית היי ג קווים שה"ס חג"ת דז"א הק ימי בראשית היי ימים הראשונים. שראוי לאדם לשאול ולדעת שכתוב כי שאל נא לימים ראשונים. אבל למעלה מז"א שה"ס ג"ר סתרי תורה אין שם השגה ואינו ראוי לשאול ולדעת בהן שאלה היא חיסרון, ג"ר הוא שלמות. לכן יש לקבלם כאמונה. ושאלה הראשונה היא זו, שידע אדם את אדונו שזו היא ראשית הכל ואז הוא ז"א בסוד א הראשית העומדת לכל האותיות.

צריך אדם לבדוק עצמו, מה השם רוצה ממנו, וכיצד יכול הוא לעשות רצונו יתברך.

קסג ובשעה שז"א עומד להזדווג עם הנוקבא שהיא המלכות בסוד השם הקדוש שה"ס ו דהויה הוא עומד בסוד ו ונשלל בשעת הזיווג מכל בחינות ימין ושמאל, ואין נראה בו רק הגוף בלבד שהוא קו אמצעי והכל מתקשר בנוקבא שהיא מלכות, כלומר שימין ושמאל שבו מתקשרות במלכות. זרוע אחת שמאלו הוא תחת ראש המלכות ואחת ימינו מחבקת את המלכות ימין ושמאל שבו מתקשרות במלכות בשעת הזיווג. זרועו תחת ראשי זו השלמת כלים, שמעוררת השתוקקות בנוקבה ונותן לה מקום של הרגש עצמי, ולאחר מכן באים לזיווג, ואז הימין נותן את כח החסדים, ואז הזיווג.

קסד ועל כן הברכים שהם נצח והוד ואותם ג קווים חג"ת שברקיע אינם נראים באות ו כי כולם נסתמים בו בסתימה בסוד הסודות ונראים שהם ו בלבד רק התפשטות למלכות ודומים כמו שנשללו מכל בחינות ימין ושמאל שבהם ואז ז"א מוכן ומתקשר להשפיע אל הנוקבא שהיא המלכות. וע"כ האות ו שבשם הקדוש מוכנה שכל הו"ק חג"ת נה"י יתראו בבחינתו. ה אחרונה דהויה שהיא המלכות המקבלת מהאות ו נמצאת שלמה ומלאה כמו שראוי לה. אשרי הוא חלקו של מי שנכנס בחכמה ויצא בשלום ויודע האורחות והשבילים בסוד האמונה לדעת את אדונו אשרי הוא בעולם הזה ובבא

בראשית זוהר חדש סז - סט שעור 23

עשר ספירות בלימה

ספירת ההוד שבמלכות נשלטת בעזרת אות ה תחתונה משם הויה. ספירה זו מתחלקת לימין ושמאל, שני חצאי גוף, עם שליטה לסירוגין. בזמן קטנות שולט הימין, ובזמן גדלות קם השמאל לשלוט, אך כאן לא ניתן לקבל את האור.

ספירת היסוד טיבעה חסדים, היסוד הוא צדיק אליו צריך לכוון את הלב דרך קו אמצעי, כדי לזכות לחיבור עם העליון במחויבות של ברית. היסוד מאיר חסדים על כל מצוות עשה השייכות לברית, ואת השמירה במצוות לא תעשה.

עיקר ספירת המלכות, ליבו של האדם, צריך הכנה בכדי לקבל את האור, בתנאי שמוותר על האור ובא בביטול מוחלט לצדיק, ליסוד תוך שמירה על הברית. המלכות, יהודה חייב לבוא בהכנעה גמורה ליוסף, צדיק יסוד עולם.

חבור לעליון אפשרי כשפועלים רצון להשפיע לכלל, ואין חיבור כשפועלים את הרצון לקבל הנאה לפרטיות.

על האדם לבנות את ליבו בהתאם לספירות המלכות, ולזכור היטב שבזמן תיקון ישנו הסתר וצריכים לפעול חסדים, ורק בגמר תיקון ניתן יהיה לזכות בגילוי בחינת: גַּל-עֵינַי וְאַבִּיטָה- נִפְלָאוֹת, מִתּוֹרָתֶךָ.

קנד ביאור ספירה ח שהיא ספירת ההוד שבמלכות הוציא על הסבה של ספר השמיני רושם ככב אחד היי רשימה אחת בלבד הוא על ארבע וארבע עליו שולטים אחד באחד וזה קם ויורד, מאחד הם תלוים מאחד נבראו. קדוש הוא עליון הוא הוא הוה הוא אחד. רשם בו אות ה עילתא פירושו סבה כמו עלת העלות.

הסבה ליציאת קו ימין היא עלית המלכות לבינה והסבה לקו שמאל היא יציאת המלכות מהבינה למקומה, ואין להאריך כאן כשמלכות עלתה לבינה אח"פ ירדו מהמדרגה ונשארו רק גלגלתא ועינים שהיו קו ימין. לאחר מכן שהמלכות ירדה חזרה חזרו האח"פ לצד שמאל במדרגה ​​ וז"ש שעל הסבה לספר השמיני שהיא הוד הוציא רושם ככב אחד שהיא מלכות הוציא מהבינה ואז יצא קו שמאל, שלא היתה כאן פעולת ההוצאה ממש אלא רק רשימה מפעולה זו, כי פעולת הוצאת המלכות מבינה נעשתה בקו שמאל שלמעלה מפרסא וכאן לקו שמאל שלמטה מפרסא נמשכת רק רשימה מפעולה זו.

הנה יש ב בחינות בימין ושמאל. א זה בצד ימין וזה בצד שמאל. ב הצד ימין נבחן שהוא למעלה וצד השמאל נבחן שהוא למטה. וכבר התבאר לעיל בדבור הסמוך, שאחר שנכללו ימין ושמאל ע"י קו אמצעי נעשו ימין ושמאל בנצח וימין ושמאל בהוד. גם התבאר שם שכל צד כולל ארבע בחינות שהם ג קווים ומלכות המקבלת אותם. נמצא שיש ארבע בחינות בימין שבהוד וארבע בחינות בשמאל שבהוד. וז"ש הוא על ארבע היי צד השמאל שבהוד כלול מארבע בחינות, ג קווים ומלכות המקבלתם. ארבע עלוי היינו ארב בחינות שבימין דהוד, שהם למעלה מהשמאל שבו וע"כ אמר ארבע עלוי ואלו ימין ושמאל, שליט חד בחד ששולטים זה בזה פעם שולט הימין על השמאל ופעם שולט השמאל על הימין על דרך שהתבאר בימין ושמאל דנצח. כשישנה שליטת השמאל הבחינה נק עומד, וכשימין שולט נק יושב.

הארת הימין ג"ר וז"ש דא קאים אם השמאל שולט הוא קם היי שממשיך ג"ר כי קימה רומזת לג"ר דא יתיב, אם הימין שולט הוא יושב היי שמאיר רק הארת ו"ק כי ישיבה רומזת לו"ק והטעם הוא כי היושב אינו משמש בכלים דנה"י שלו והחסד נה"י דכלים חסר ג"ר דאורות. חברו עוזב אורותיו ועוזב שליטתו, כשהשמאל מאיר מאיר ממטה למעלה כשהימין מאיר, מאיר ממעלה למטה ועם כל זה שניהם תלוים בקו אמצעי שניהם מתמעטים ע"י קו אמצעי כי הם ימין ושאל דשמאל והשמאל המעט ע"י קו אמצעי כי ה מורה על דינים דפרסא ומסך שהם נמתקים בספירת ההוד כמ"ש

קנה ספירה ט היסוד שטח על זיו העליון ספר תשיעי זה ואינו נראה נסתר ברמ"ח עולמות ההולכים בו. שקול בצלם של בעל הרשימה דחמש רוכבים על חמש שהוא המלך. שלאו רמ"ח עולמות משמשים אותו יורד ביום המאיר ועלה בלילה שנחשך רשם עליו ג אותיות נתן עליו אות י

רוצה לבאר כאן שהארת היסוד היא רק בחסדים ולא בחכמה, היי בשעת הזווג שהיסוד מאיר בזיו העליון אז אינו מאיר בחכמה שה"ס ראיה אלא שהוא נסתר בהארת החסדים כי הת"ת כולל תרי"ג עולמות רמ"ח בימין שה"ס חסדים וה"ס רמ"ח מצוות עשה. ושס"ה בשמאל שה"ס הארת חכמה וה"ס שס"ה לא תעשה ואלו רמ"ח עולמות שה"ס חסדים מאירים בעת זווג ביסוד. והיסוד מסתתר מהחכמה, שהיסוד שקול בצלם הת"ת שהוא בעל הרשימה שחמש ספירות כח"ב חו"ג מאירים בו בחמש ספירות תנהי"מ כי היסוד שקול ושווה לספירת הת"ת שהת"ת הוא המלך שרמ"ח עלמין משמשים בו. ושלא בשעת הזווג כשיש חכמה ביסוד אז הוא בחינת לילה שאינו יכול לפעול את החכמה שבשעת הזווג שאז הוא בחינת יום, המאיר שבו שוטים החסדים אז הוא יורד ומאיר לתחתונים וכששולטת בו הארת החכמה היי שלא בשעת הזווג הוא בחינת לילה ושהוא חשך מחמת חסרון החדים, והוא מסתלק מהתחתונים ואינו מאיר, היי שג' קווים מאירים בו ביסוד היי גם הארת חכמה אלא שהחסדים שולטים בו, כי סוד י רומזת על אות ברית שהיא הארת היסוד. הארת היסוד באה בעיקר לייצג את החסד והזיווג ובלילה כשאין זיווג היא חכמה בלי חסדים

קנו ביאור ספירה י שהיא ספירת המלכות דמלכות הוציא מסוד י"ח אלפים שהוא יסוד. ספר עשירי שהוא מלכות שעשר אותיות בשם שנחקק בעשרה ושולט בעשרה. כשהגיע להזדעזע בח"י עולמות ארבעה באים הולכים עליה עשרה בעשרה רוכבים עליה טבעות הטבעות מתאחדות ממנה הוא ואשתו אחד הם.

עיקר המלכות נבנית תמיד מהארת החכמה שבשמאל, אלא אז במצב השלמת כלים נחשבת לבחינת אחורים שאינה מאירה. וע"כ היא מתקנת אח"כ להזדווג עם ז"א ולהאיר בחסדים כמוהו ואז היא בבחינת פנים לאחר שמיעטה עצמה לפני היסוד, יכולה לקבל ממנו החסדים כהכנה לזיווג. וכשיסוד דז"א משפיע לה חכמה הוא נק ח"י אלפים כי שם היסוד הוא ח"י כי אינו חי אלא בעת ההשפעה והחכמה מכונה אלפין בסו"ה ואאלפך חכמה. וכשהיסוד דז"א משפיע חסדים הוא מכונה ח"י עלמין. ח"י הוא שם היסוד כנ"ל ונק עלמין מלשון העלם מפני שנעלמת בו הארת החכמה.

מהשפעת החכמה שביסוד דז"א מעביר אל המלכות מבחינת שמאל דבינה שאז נק ח"י אלפין, הוציא ספר עשרה שהוא מלכות שנכללת מעשר אותיות שהן ע"ס. כי המלכות נק שם וכשמקבלת חכמה הוא בעשר ספירות דאחורים וז"ש בשמא, היי במלכות כי כלים דאחוריים מכונים חקיקה בעשרה בע"ס. ואז המלכות שולטת בע"ס שלה כי הארת החכמה נבחנת לשליטת המלכות. וכל זה הוא לבנין המלכות. כשמגיע זמן הזווג המכונה ביטוש וזעזוע היי לקבל מהשפעת החסדים שביסוד ז"א שאז נק ח"י עלמין. ארבע שהם ג קווים ומלכות דז"א הנק חגת"ם באים והולכים עליה, כלומר שמשפיעים לה חסדים כי השפעת החסדים מכונה הליכה. שעשר הספירות דז"א רוכבות על ע"ס דמלכות. רוכבות פירושו שולטות כי מי שרוכב שליט. זה מורה שאין שום שליטה להארת החכמה הנמצאת בע"ס של המלכות ורק החסדים דע"ס דז"א הם השולטים ואז נבחנת המלכות לנקודה אמצעית משום שהיא כולה תחת שליטת קו אמצעי שהוא ז"א והמדרגות הנמשכות מהנקודה האמצעית נק טבעות משום שמסובבות וסוגרות המדרגה שלא תקבל אלא חסדים בלבד. שמשליטת עשרה דז"א על עשה של המלכות מתאחדות כל המדרגות המכונות עזקאן דעזקאן שמשם לוקחים כחם. שז"א ואשתו המלכות הם אחד, כלומר שאין היכר לצורת המלכות אלא כולה נכללת בז"א.

בראשית זוהר חדש סד - סו שעור 22

עשר ספירות בלימה

ספירה שישית, תפארת היא קו אמצעי שממעט השמאל ומכליל גם את הימין בתוכו. בקו זה פועל מסך שבתחילה דוחה את האור של קו שמאל ע"י מנעולא, ופועל את כח הימין של החסדים.

קנב ספירה ו שהיא ספירת הת"ת שבמלכות היי קו אמצעי הוציא בניצוצי אש על ספר השישי שהוא ת"ת שני צדדים שהם ימין ושמאל. כי קו אמצעי כולל בתוכו את קו הימין ואת השמאל, צד אחד שהוא קו ימין מעורר גבורות, צד אחד שהוא קו שמאל. יש בו רוח חכמה הבהיר וזיו האור ההוא של קו אמצעי משתטח לג' פנים שלו שהם פני אריה שור נשר, שה"ס חג"ת כי קו אמצעי מתקן החסד והגבורה שלמעלה ממנו. ונמצא מתפשט לכל ג הקווים. וזיו צדדיו היי של ג הקווים חג"ת מקיים לשלש ספירות שלמטה שהם נה"י רשומים ארבע בארבע אחד כנגד אחד שולט אחד רוכב שתי אותיות רשומות באחד ונתן עליו אות ו מרחיש פירושו מעורר מלשון רחש לבי דבר טוב

ספר השישי הוא ספירת ת"ת שהיא קו אצעי שבכח המסך דחיריק שבו ממעט קו שמאל ומיחד אותו עם הימין שעי"ז שניהם יכולים להאיר. ומסך דחיריק הזה נבחן שזיקוין דנור משום שממעט קו השמאל מג"ר דחכמה ומתוך שקו אמצעי תקן ב הקווים ימין ושמאל הוא כולל אותם בתוכו. משום שכן מה שהתחתום גורם להאיר בעליון זוכה בו גם התחתון וכבר ידעת שגילוי החסדים הוא בימין והחכמה בשמאל. השמאל מבקש ג"ר דחכמה והימין השפעה.

קו אמצעי שהו א ספר שישי הוציא ותקן על זיקין דנור שהוא המסך דחיריק שהם ימין ושמאל ומפרש שצד ימין שבו אור החסדים מעורר גבורות כלומר שבו נתקן המסך דחיריק לשמור על החסדים שבו שלא יתבטלו מכח קו שמאל שבו מתגלה החכמה הבהירה. שהם פני אריה פני שור, נשר שהם חג"ת כי הזין והתקון של קו אמצעי מגיע לשלשתם שהם נה"י כי מהחג"ת יוצאים ג קווים נה"י.

ונודע שאין מרכבה פחותה מארבע שהם ג קווים ומלכות המקבלת אותם. וכיון שיש בקו אמצעי שני אורות חסדים וחכמה ע"כ הוצרך לב' מרכבות, מרכבה אחת על אור החסדים ומרכבה אחת על אור החכמה וז"ש ארבע בארבע רשימין שרשומים בספר השישי ב מרכבות שבכל אחת ארבע ארבע על המשכת החסדים וארבע על המשכת החכמה, שע"י המרכבות שולט אחד כנגד אחד כלומר שיש מציאות לב' מיני האורות לאור החסדים ולאור החכמה. אבל אור אחד רוכב על ב המרכבות היי רק אור החסדים בלבד. וע"כ תרי אתוון שהם ימין ושמאל שבהם ב אורות חכמה וחסדים ששניהם רשומים באור אחד שהוא אור דחסדים כי זה הכלל, שהרוכב על המרכבות הוא השולט במרכבות וכיון שרק אור החסדים הוא הרוכב על ב המרכבתו ע"כ הוא השולט. כי ו מורה על הארתו ממעלה למטה שע"כ יש לה רגל ולא כמו י שאין לה רגל המורה שאין הארתה נמשכת למטה ולפיכך כיון שבספר השישי שולט רק אור החסדים לכן אורו נמשך ממעלה למטה ועל כן נתן עליו אות ו שהארתה נמשכת עד למטה. השאלה מי מנהיג את המרכבה הבונה את הקו האמצעי האם האמונה כפי שצריך, או הדעת. השליטה מתאפשרת ע"י עדיפות ההחשבה של ​​ הקו ימין, וכאשר עושים בירור מחשבתי בדברים עליונים ומופשטים, יש לבחור בהבנה אֳמוּנִית.

קנג ביאור ספירה ז שהיא ספירת נצח שבמלכות. שטח על הזיו של ספר שביעי שהוא נצח. תוקף בלי כלום, שליטת הבירור והסערה שהיא רפואה הם תכשיטים בשביעי וסוגרים על השביעית. מתנהגים ואינם נוסעים. נוסעים ואינם הולכים. הולכים ואינם נמצאים, נמצאים ואינם נבראים, נבראו ואינם ממשיים. עליונים ותחתונים יורדים ועולים שלשה רוכבים, ארבעה רשומים והוחזרו לאחד. אחד הוא מכח שביל ההוא השורה עליו ונתן עליו אות ד. הורמני פירושו שליטה מלשון הרמנא, ברירי מלשון בירור. כי על יקום סערה מתרגם יקום עלעולא קואנריתא פירושו רפואה. קוזימטין מלשון תכשיטים, בלימין פירושו סוגרים מלשון בלום פיך.

הגבול וכח הדין שנעשה באמצע המדרגה המכונה פרסא מחמת עלית המלכות לבינה נשאר בתקפו שלא תהיה שבירה נשארים אח"פ דעליה, גם בעת גדלות, אע"פ שאז כבר חזרה וירדה המלכות מבינה. שתקון זה מתחבר עם כח המסך דחיריק שבקו אמצעי ומסייע אותו להגדיל את קו הימין ולמעט את קו השמאל מקום הפעולה הוא בימין למעלה מפרסא שעי"ז נכנע קו שמאל והחכמה דשמאל מתיחדת עם החסדים שבימין וכח הדין הזה שנשאר בפרסא שולט בעיקר ממנו ​​ ולמטה היי על ג קווים ומלכות שלמטה מפרסא הנק נה"ים כי היא מבדלת בין עליונים שלמעלה מפרסא ובין התחתונים שלמטה מפרסא אח"פ דעליה מאפשר לימין לשלוט על שמאל כמו בקו ימין שבת"ת שלמעלה מפרסא, אור שצד ימין מרחיש גבורה שפירושו שכח הדין של המסך נתקן בקו ימין כדי להגדיל מעלת החסדים שבו על החכמה שבשמאל, אף כך בקו ימין שלמטה מפרסא שהוא ספירת הנצח נתקן בו כח הדין כדי להגדיל החסדים שבו ולמעט את החכמה דשמאל כדי שיתחדו שניהם.

ששטח על הנצח תוקף הדין שבפרסא כדי להגדיל החסדים שבו ונבחן שכח הדין הזה שבפרסא השולט על הנצח הוא תוקפא דבלי כלום לכאורה שיש פרסא וכח הדין תחתיה אז צריכה הייתה הפרסא שלוט על הנצח, שהרי כבר ירדה המלכות מהבינה, וא"כ היה צריך הפרסא להתבטל ועכ"ז נשאר כח הדין קיים כדי שיגדיל כח הימין על השמאל. כלומר שמברר עדיפות החסדים שבימין על החכמה שבשמאל כי כח הדין הזה אינו פוגם כלל את הימין אלא להיפך, שמרבה אותו מגדילו, אבל את השמאל הוא מעט מהג"ר דחכמה. שאפילו על קו השמאל הוא סערה היי דין לרפואה היי כדי ליחדו עם החסדים שבימין שעי"ז הוא מתרפא מהחשכות שהיו לו מקודם לכן. ונמצא שכח הדין הזה הוא תכשיטים בספירת הנצח, מיפה אותו ומגדילו וסוגרים את השביעית שלא תאיר, שמלכות נגנזא ברדל"א ומשמשת לדחות ממטה למעלה היי את המלכת המכונה שביעית כי כח הדין הזה סוגר הארת החכמה המתגלה במלכות שלא תאיר רק ממטה למעלה ולא ממעלה למטה. ומה שאומר זה דוקא על המלכות ולא על קו שמאל הוא מפני שעיקר גילוי החכמה הוא במלכות לפיכך נראה בה כל כחו לסגור החכמה שלא תתפשט ממעלה למטה מטעם שמלכות נגנזה ברדלא.

ויש לדעת שאע"פ שנצח והוד שהם ימין ושמאל שלמטה מפרסא נכללים זה מזה על ידי קו אמצעי שהוא יסוד. אין הפירוש שהימין קבל צורת השמאל וכן שהשמאל קבל צורת הימין, אלא צורות הימין והשמאל נשארים נבדלים זה מזה כמקודם התכללותם, שהיין מאיר בחסדים שהוא הארת ו"ק ואינו מקבל חכמה. השמאל מאיר בהארת חכמה שהוא ג"ר אלא ענין התכללותם של ימין ושמאל זה בזה שנעשה על ידי קו אמצעי הפירוש שנעשה ב קווים ימין ושמאל בימין היי ימין ושמאל שבנצח. וכן נעשו ב קוים ימין ושמאל בהוד, והם מחליפים שליטתם שפעם שולט הימין דנצח כדרכו בהארת ו"ק ופעם שולט השמאל שבנצח כדרכו בהארת החכמה ועד"ז בימין ושמאל בהוד נצח עצמו מקבל שתי שליטות של ימין ושמאל שבתוכו ושליטה של ימין ושמאל שבשמאל.

ונודע שאין גילוי חכמה אלא בזמן נסיעה לפיכך נבחנת הנסיעה להארת ג"ר וכל זה אם נוסע בכח עצמו, אבל אם מתנהג ע"י אחרים נחשב כו"ק. וכן אם הולך ברגליו היי בזמן ששוט קו ימין בנצח, מתנהגים הימין והשמאל דנצח ע"י העליון שהיא הארת ו"ק ואינם נוסעים מכח עצמם שהיא הארת ג"ר. ובשעה שולט קו השמאל בנצח שהימין ושמאל דנצח להיותם שניהם תחת שליטת השמאל, הם נוסעים שפירושו שמאירים בהארת ג"ר ואינם הולכים שהיא הארת ו"ק.

ב הבחינות שבהליכה, שבשעה שההולך נסמך על הימין, אע"פ שהולכים אין הדינים נמצאים שם כלל כי אין הדינים נאחזים באור הימין, ובשעה שההולך נסמך על השמאל אז כבר נמצאים הדינים אבל אינם ממעטים האור כי אור ההליכה בכללו הוא אור החסדים והארת ו"ק שאין הדינים שולטים בו למעט אותו.

כי אין הדינים שולטים אלא בהארת חכמה ולא בחסדים כי על החסדים לא היה צמצום כלל. אמנם בהארת ג"ר היי בנסיעה ששם נמצא כח הדין הטמון בנצח שממעט הג"ר דחכמה שאין בדינים הללו שום ממשות מפני שבר ירדה המלכות מהבינה, שהדינים הללו הם תוקפא בלי כלום. ונודע שאור החסדים שבימין מאיר ממעלה למטה ואור החכמה שבמשאל אינו מאיר רק ממטה למעלה. שכששולט הימין הם יורדים היי שמאירים ממעלה למטה וכששולט השמאל הם עולם היי שמאירים רק ממטה למעלה.

ואלו יין ושמאל שבנצח, אין שהם ב קווים יין ושמאל ממשש אלא שניהם הם בחינת קו ימין ורק מטעם התכללות עם השמאל נרשם בהכרח גם מהשמאל, אבל חוץ מזה כל קו שבג' קווים נכלל בעצמו מכל ג קווים. וז"ש תלת רביבין ג קווים רוכבים על הנצח להיותו כלול מכל נה"י ואם נחשוב גם המלכות המקבלת אותם יש ארבעה שהם נהי"מ וז"ש ארבע רשימין שאלו הג' רשומים בארבע עם המלכות המקבלתם וכל אלו חד אתחזרו, היי שהוחזרו תחת השליטה של הימין בלבד שהוא חסדים. חד הוא וע"כ הוא בשליטת אור אחד שהוא חסדים, משום דחילא דחד שביל שהוא כח הדין המתוקן בנצח הנק שביל, דשארי עלוי שהוא מתוקן בנצח.

ויש ב בחינות דינים. א הם דיני השמאל בלי ימין שהם דלות וחשך משום שהחכמה דשמאל אינה יכולה להאיר בלי התכללות בהארת החסדים שבימין, והם מרומזים באות ד שהיא לשון דלות וחכך. ב הם דיני הימין שהם הדינים שבמסך שבפרסא והם מרומזים באות ה הרומזת על הדינים שבנקודה אמצעית. ודיני השמאל ממותקים ע"י התכללותם בימין, וז"ש ושוי עלוי את ד שעל ספירת הנצח שהוא ימין, נתן האות ד כדי להמתיקה והאות ה הרומזת על דיני הימין, נתן להמתיקה בהוד שהוא שמאל כמ"ש בדבור שלאחר זה.

בראשית זוהר חדש נח - ס שעור 20

יהי מארת ברקיע השמים

מארת היא לשון קללה, זוהמה שהיא שאלת הרשע זו היא מה, שאינו שואל על עצמו, אלא שואל מה העבודה הזו לכם, ובכך מוציא עצמו מהכלל, מהאמונה.

אמונה צריכה להיות שלמה, ואילו הנחש, לשון ניחוש, מטיל בה ספק. בכך מפריד הוא בין המשפיע למקבל, בין השמש ללבנה, אשר החיבור ביניהם הוא אמוני.  ​​​​ 

המלכות היא האני של האדם, ורואים שכל החשבונות נעשים על ידו, ודרך האני הזה הוא כיצד הוא תופס את המציאות, כאשר מוטבע בו רצון לקבל, עליו הוא צריך להתגבר באמונה.

הנוצרים עושים חשבון לפי השמש, המוסלמים לפי הלבנה, ואין מדובר על חישוב זמן גשמי, אלא החשבון הוא נפשי, איזה חלק מהאמונה משיגים בכל זמן.

מה יצא לי מזה הוא חשבון של השמש, והחשבון של היהודי הוא השאלה כיצד להתחבר לכלל, לעליון. ולכן בכל מפגש עם המציאות בודק כיצד יכול הוא להתאמן, לרכוש אמונה מהמקרה.

​​ 

קמב יהי מארת ברקיע השמים, מארת חסר ו שמשמעו קללה, הוא בא לרבות ולכלול את הנחש הרע שניתנה לו אחיזה בקדושה שהטיל זוהמא ועשה פירוד שלא ישמש השמש בלבנה היי בין ז"א שנק שמש ובין המלכות שנק לבנה. מארת פירושו קללות וע"כ גרם בהסתה שלו לחטא עץ הדעת שהתקללה הארץ שכתוב ארורה האדמה בעבורך ומשום זה כתוב מארת בלי ו

קמג יהי מארת היי הלבנה שהיא המלכות. ברקיע השמים הוא השמש שהוא ז"א ושניהם כללם הכתוב בכלל אחד שנאמר יהי מארת ברקיע השמים, שיזדווגו ויאירו העולמות למעלה ולמטה כי חשבון הכל בלבנה.

ז"א מחזה ולמטה ה"ס חסדים מכוסים מחכמה חוץ מבשעת הזווג עם המלכות שאז ממשיך החכמה בשביל המלכות שלא יכולה לקבל בעצמה ואגב כך גם הוא מקבל וז"א מרויח אז הארת חכמה בשבילה. שאע"פ שהזווג הוא כדי שז"א שהוא עולם העליון ישפיע למלכות שהיא עולם תחתון, עכ"ז גם ז"א עצמו שהוא למעלה ג"כ מאיר ביותר מכח הזווג כאשר המלכות היא זו המושכת את הארה ובוודאי זוכה בה. היי בעולם העליון שהוא ז"א ובתחתון שהוא מלכות, שאם הארת הזווג לא היתה מגיעה רק למלכות בלבד היה צריך לומר יהי מארת ברקיע השמים להאיר בארץ שהי המלכות שנק ארץ. ולמה כתוב על הארץ, לרמז שגם העולם העליון שהוא על הארץ מקבל ג"כ מהארת הזווג. והוא משום דחושבן דכלא בלבנה, חשבון פירושו הארת חכמה והיא מאירה רק בלבנה לבדה אבל ז"א יו מאיר רק בחסדים. וע"כ בעת הזווג בסבת המלכות מאיר בחכמה גם הוא ונמצא גם ז"א מקבל מהארת הזווג.

קמד ר"ש אמר גימטריות וחשבון תקופות ועיבורים שה"ס המוחין דמספר וחשבון שהם מדרגות הארת החכמה הכל הוא בסוד הלבנה שהיא המלכות כי למעלה בז"א עין שם הארת החכמה. א"ל ר אלעזר, ולא שלמעלה ממלכות אין הארת חכמה, הרי כמה חשבונות עושים החברים. וכי כל אלו רק במלכות בלבד האם אין גם אהרה של ז"א. א"ל אינו כן אלא החשבון שה"ס הארת החכמה נמצא בלבנה שהיא המלכות לבדה ומשם נכנס האדם לדעת למעלה ממנה. כי בעת הזווג מאירה החכמה מהמלכות גם בז"א. א"ל לאתת כתוב חסר ו להורות שהוא לשון יחיד וסובב רק על הלבנה. א"ל הרי כתוב והיו שהוא לשון רבים. א"ל והיו אינו סובב על השמש והירח אלא על הויות המוחין ופירושו שכל הויות כולם של המוחין יהיו בה בלבנה כעגלה זו המעלה מכל, אבל חשבון הכל הוא בלבנה בלבדה אסקיפא פירושו עגלה המכוסה גג מלשון אסקפי של בת שבע. כל הזיווגים נעשים על המסך, ורק על המלכות אין מסך, אך רק המלכות, הלבנה יכולה לפעול את החשבון שהוא חלוקה וחיבור, לכן רק במלכות ניתן לפעול את החשבון.

קמה נקודה אחת שהיא א"א שהי התחלה למנות משם שהיא שורש לגילוי מוחין דמנין חשבון וע"כ נק א"א ראשית כי מה שמלפנים מאותה נקודה היי מה שלמעלה מא"א שהוא רישא דלא אתיידע ולא נודע ולה ניתן להתמנות חשבון מתחיל במקום בוא ישנו חיסרון להארת חכמה, והראשונה להרגיש בחסרון היא מדרגת ישסו"ת ולכן בה מתגלה חכמה כדי להשפיע למלכות. ויש נקודה שניה למעלה שהיא בינה הסתומה ולא נגלה כלל ולא נודעת היי ג"ר דבינה המלובשות באו"א עלאין ומשם מז"ת דבינה המלובשות בישסו"ת הוא התחלה למנות כל סתום ועמוק כי בישסו"ת מתגלה החכמה כדי להשפיע למלכות. ויש גם נקודה למטה שהיא מכלות שהיא מתגלית בחכמה ומשם היא התחלה לכל חשבון ולכל מנין כי בה מתגלים כל המוחין דהארת חכמה. כי א"א הוא שורש לחכמה היי חכמה סתימאה שבו, אבל נסתם ואינו מאיר אלא במקומו עצמו ולא למטה וישסו"ת שה"ס ז"ת דבינה עולים לראש א"א ומקבלים ממוחא סתימא אבל גם בהם אין החכמה מתגלה לצורך עצמם אלא כדי להשפיע למלכות ורק במלכות הוא מקום הגילוי של החכמה. לא רק לז"א יש חכמה אלא גם לז"ת דבינה

קמו ועל כלן כאן במלכות הוא המקום לכל התקופות והמטריות ועבורים וזמנים וחגים ושבתות שכל אלו ה"ס מוחין דהארת חכמה שאינם מתגלים אלא במלכות. וישראל הדבקים בקב"ה עושים חשבון ללבנה שהיא המלכות היי שממשיכים חכמה מהמלכות והם דבקים בה ומעלים אותה למעלה שכתוב, ואתם הדבקים בה' אלקיכם החשבון הוא חשבון אמוני של התחתון ממטה למעלה, כמה אוכל להשפיע ולא חשבון לשמש כדי לבדוק כמה אוכל לחשבן. החשבון הוא לתבנית מחשבה כללית האם התבנית היא שלילית כמו אצל אומות העולם שבודקים מה אפשר לקבל. תבנית המחשבה היהודית של המלכות בודקת איזו אמונה ניתן לרכוש מחשבון זה. הלבנה שהיא בחינת חידוש, חודש וגם האמונה היא חידוש מתמשך ובלבנה מחפשים את הלובן העליון, החסד.

בראשית זוהר חדש נה - נז שעור 19

יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד

צריך האדם לראות שמקור האור מחוצה לו, בבינה. וכן ישנו תהליך בו הוא מעבד את האור ולהוליד מזה פירות בליבו ע"י קו אמצעי בלבד.

הבינה עושה פעולות, עליה נאמר תדשא הארץ דשא. על המלכות נאמר תוצא הארץ דשא. הכן יש סדר שבספירות העליונות חג"ת אין אפשרות לגילוי, אך אצלם נעשה העיבור והגילוי הוא במלכות.

כל דבר הנראה בחוץ הוא רק בכח, ועד שלא מתחברים לצד האדם אין אפשרות להוליד פרי בפועל.

קלז ויאמר אלקים יקוו המים מתחת השמים זה הוא צד התחתון היי צד שמאל שהוא צד האחד שבסוד א היי י תחתונה שבה שהוא הצד הנק חשך וזה הוא מתחת השמים היי מתחת קו אמצעי שבאות א שה"ס ת"ת הנק שמים. כי מאותו הצד היי מקו אמעי נבדלו המים התחתונים שהם שמאל מצד האחר של המים שלמעלה שהוא ימין ונובעים בהמשכה של הסתר. כי קו אמצעי מיעט והסתיר האור דג"ר שבשמאל. השמאל רוצה ג"ר דחכמה אך אינו יכול לקבל אותו, שהמסך דקו אמצעי ממעט אותו ומאלץ את השמאל להתכופף לימין

קלח שואל, האור שנגנז באיזה מקום נגנז, ומשיב, הוא נגנז בסוד אות ו שהוא קו אמצעי שמיעט הג"ר דחכמה שבשמאל, וכשהוא נגנז הכל נגנזו היי כל אלו שנמשלו מצד שמאל נגנז אורם בסו"ה וימנע מרשעים אורם והצד האחר נגנז עמו שנלקח האור מהם. וע"כ כתוב מתחת השמים אל מקום אחד שמקום זה הוא הצד ימין שנשאר בתחילה, אחד בלי חברו בעת שנגנז אור השמאל. ומצד הימין כשנחלקו המים של שמאל, ונקוו בתוך הימין, אז נראתה היבשה מצד שמאל, כלומר שאז נראה ג"כ אור השמאל, אלא שנראה בבחינת יבשה מחמת הדינים שבו. שז"ס ותראה היבשה, שיראה ויתגלה האור שהוא יבשה מרוב הדינים. וז"ס הר ציות ירכתי צפון קרית מלך רב. כי מצד ההוא נראתה החכמה ונתגלתה, כי הכתוב מכנה לצד צפון שהוא השמאל בשם, קרית מלך רב. משום שמצד השמאל נראה ונתגלתה החכמה בבחינת ותראה היבשה. ומלך רב רומז על הארת החכמה שנק רב וגדול, אחר שנגנזו אלו ב הצדדים ימין ושמאל, היי שנכללו בקו אמצעי, חזר הכל להיות ו היי בשליטת החסדים והכל נסתם בתוכו ונעשה אור אחד. השמאל הוא רק פרט שהופך להיות חלק מהימין, הכלל. האות ו עשה בתחילה מחלוקת בין ימין ושמאל, אך גם חיבר בינהם, כלומר בתחילה הדגיש את ההבדל בינהם, להראות שהשמאל בלי האור הוא יבשה, כך הגוף צריך להתכופף לימין

תדשא הארץ דשא

קלט תדשא הארץ דשא פרושו התחברות מים עליונים עם מים תחתונים לעשות פירות. מים עליונים פרים ורבים ועושים פירות ומים תחתונים קוראים לעליונים לקבל מהם פירות כמו נקבה אל זכר כי מים עליונים זכרים ותחתונים נקבות.

ג ספירות חג"ת שלמעלה מחזה ה"ס מים עליונים והם זכרים שכל האורות מושפעים מהם. אבל מקום גילוי הארת החכמה בחסדים אינו בהם אלא בג' ספירות נה"י שמחזה ולמטה הנק מים תחתונים, להיותם למטה מפרסא שבמקום החזה. והם נקבות שכל מה שבהם הם מקבלים מהזכרים שהם מים עליונים חג"ת שלמעלה מחזה. ויש טעם ב למה שמים עליונים שהם חג"ת נק זכרים, שהוא משום שהאור שלהם מושפע ממעלה למטה להיותם בחינת ג"ר של הגוף החג"ת הם כנגד כח"ב. ומים תחתונים שהם נה"י הם נקבות משום שהם ו"ק של הגוף והאור שלהם מושפע ממטה למעלה שהארה זו ממטה למעלה נק אור נקבה שצריכה תיקון ומתוך שהארת החכמה אינה מתגלית רק ממטה למעלה, ע"כ אינה יכולה להתגלות במקום חג"ת ששם אור זכר שהוא ממעלה למטה, אלא במקום נה"י המאירים ממטה למעלה.

תדשא הארץ דשא, בא ע"י חיבור מים עליונים בתחתונים שהחג"ת שהשפיעו הפירות לנה"י כי מתוך שיש בפירות התכללות מהארת החכמה ע"כ אינם יכולים להתגלות במקום חג" אלא החג"ת משפיע אותם לנה"י והם מתגלים במקום נה"י כמו שבפרי ההזרעה באה מהזכר, שאינו יכול להתגלות אלא בצד הנקבה שהיא הצד המגלה כשהיא מתוקנת ממטה למעלה

קמ ר"ש אמר, כל זה הוא למעלה וגם למטה. א"ר יוסי, א"כ אלקים שאומר הכתוב מי הוא השם אלקים שבכתוב. אמר לו, אלקים סתם הוא אלקים חיים שלמעלה שהוא בינה ואם תאמר למטה, אלא למטה הוא תולדות, כש"א אלא תולדות השמים והארץ בהבראם. ואנו אומרים באות ה בראם כי כל התולדות יוצאים מחזה שהם חג"ת, הם אבות הכל והוא עושה המלאכה, וע"כ האר עושה תולדות כי היא מתעברת מהאבות שלמעלה מחזה כנקבה מהזכר.

ר"ש סבר שאור הימין הוא מים עליונים ואור שמאל הוא מים תחתונים, כי יש מים עליונים ותחתונים שהוא ימין ושמאל שלמעלה מחזה ויש מים עליונים ותחתונים שהם ימין ושמאל למטה מחזה הם מים תחתונים ונודע כי ג ספירות נק אלקים שהם בינה גבורה דז"א ​​ ומלכות.

וז"ש א"ר יוסי אם כך, שהזווג דמים עליונים ותחתונים נוהג ג"כ בימין ושמאל שלמטה מחזה, א"כ שכתוב ויאמר אלקים תדשא הארץ דשא, מאן אלוקים, אם הוא בינה או ז"א או מלכות. א"ל אלקים סתם אלקים חיים לעילא, היי הבינה שנק אלקים היא שחיברה מים העליונים עם מים התחתונים אמנם החיבור מתגלה למטה אך נעשה למעלה, ואם תאמר שהוא למטה היי המלכות נק אלקים אינו כן אלא למטה היי המלכות היא תולדות, כלומר שיציאת התולדות שמים וארץ מיוחסות אליה ולא הפעולות. שהמלכות הוציא תולדות שמים וארץ, הינה שלמעלה נק אלקים הוא אבות הכל, כלומר שהבינה מאירה בחג"ת הנק אבות, היא הבינה עושה פעולות ועליה נאמר תדשא הארץ דשא שהיא פעולה. שהיא המלכות שמקומה בנה"י דז"א ועליה נאמר ותוצא הארץ דשא, שהיא קבלה הדשא מהבינה המאירה באבות שהם חג"ת והתעברה בהם ואח"כ הוציאה אותם לחוץ.

קמא ר"א אמר, כל הכוחות של מעשה בראשית היו גנוזים בכח בארץ שהיא המלכות ולא הוציאה הכוחות שהם התולדות שלה עד יום השישי שנאמר תוצא הארץ נפש חיה. ואם תאמר הרי כתוב גם ביום ג ותוצא הארץ דשא, אלא ביום ג הוציאה תקון הכחות להתישב בהם כראוי היי לגמור אותם כל צרכם ועוד הכל היה גנוז בה עד השעה שצריכה להוציא אותם שהוא ביום הששי. כי בתחילה כתוב והארץ הייתה תהו ובהו שהיתה ריקנית. אח"כ ביום ג שהאו ת"ת היי קו אמצעי נתקנה והתישבה בארץ שהיא המלכות ע"י קו אמצעי וקבלה זרע ודשאים ועשבים ואילנות כראוי שה"ס תולדות של מעשה בראשית והוציאה אותם אח"כ ביום הששי שה"ס יסוד. והמאורות שנעשו ביום ד גם כן לא שמש האור שלהם ביום רביעי אלא בשעה שצריך. מקור האור בבינה. החג"ת מעבדים את האור שיוצא בפועל במלכות, בנה"י

בראשית זוהר חדש נה - נז שעור 19

יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד

צריך האדם לראות שמקור האור מחוצה לו, בבינה. וכן ישנו תהליך בו הוא מעבד את האור ולהוליד מזה פירות בליבו ע"י קו אמצעי בלבד.

הבינה עושה פעולות, עליה נאמר תדשא הארץ דשא. על המלכות נאמר תוצא הארץ דשא. הכן יש סדר שבספירות העליונות חג"ת אין אפשרות לגילוי, אך אצלם נעשה העיבור והגילוי הוא במלכות.

כל דבר הנראה בחוץ הוא רק בכח, ועד שלא מתחברים לצד האדם אין אפשרות להוליד פרי בפועל.

קלז ויאמר אלקים יקוו המים מתחת השמים זה הוא צד התחתון היי צד שמאל שהוא צד האחד שבסוד א היי י תחתונה שבה שהוא הצד הנק חשך וזה הוא מתחת השמים היי מתחת קו אמצעי שבאות א שה"ס ת"ת הנק שמים. כי מאותו הצד היי מקו אמעי נבדלו המים התחתונים שהם שמאל מצד האחר של המים שלמעלה שהוא ימין ונובעים בהמשכה של הסתר. כי קו אמצעי מיעט והסתיר האור דג"ר שבשמאל. השמאל רוצה ג"ר דחכמה אך אינו יכול לקבל אותו, שהמסך דקו אמצעי ממעט אותו ומאלץ את השמאל להתכופף לימין

קלח שואל, האור שנגנז באיזה מקום נגנז, ומשיב, הוא נגנז בסוד אות ו שהוא קו אמצעי שמיעט הג"ר דחכמה שבשמאל, וכשהוא נגנז הכל נגנזו היי כל אלו שנמשלו מצד שמאל נגנז אורם בסו"ה וימנע מרשעים אורם והצד האחר נגנז עמו שנלקח האור מהם. וע"כ כתוב מתחת השמים אל מקום אחד שמקום זה הוא הצד ימין שנשאר בתחילה, אחד בלי חברו בעת שנגנז אור השמאל. ומצד הימין כשנחלקו המים של שמאל, ונקוו בתוך הימין, אז נראתה היבשה מצד שמאל, כלומר שאז נראה ג"כ אור השמאל, אלא שנראה בבחינת יבשה מחמת הדינים שבו. שז"ס ותראה היבשה, שיראה ויתגלה האור שהוא יבשה מרוב הדינים. וז"ס הר ציות ירכתי צפון קרית מלך רב. כי מצד ההוא נראתה החכמה ונתגלתה, כי הכתוב מכנה לצד צפון שהוא השמאל בשם, קרית מלך רב. משום שמצד השמאל נראה ונתגלתה החכמה בבחינת ותראה היבשה. ומלך רב רומז על הארת החכמה שנק רב וגדול, אחר שנגנזו אלו ב הצדדים ימין ושמאל, היי שנכללו בקו אמצעי, חזר הכל להיות ו היי בשליטת החסדים והכל נסתם בתוכו ונעשה אור אחד. השמאל הוא רק פרט שהופך להיות חלק מהימין, הכלל. האות ו עשה בתחילה מחלוקת בין ימין ושמאל, אך גם חיבר בינהם, כלומר בתחילה הדגיש את ההבדל בינהם, להראות שהשמאל בלי האור הוא יבשה, כך הגוף צריך להתכופף לימין

תדשא הארץ דשא

קלט תדשא הארץ דשא פרושו התחברות מים עליונים עם מים תחתונים לעשות פירות. מים עליונים פרים ורבים ועושים פירות ומים תחתונים קוראים לעליונים לקבל מהם פירות כמו נקבה אל זכר כי מים עליונים זכרים ותחתונים נקבות.

ג ספירות חג"ת שלמעלה מחזה ה"ס מים עליונים והם זכרים שכל האורות מושפעים מהם. אבל מקום גילוי הארת החכמה בחסדים אינו בהם אלא בג' ספירות נה"י שמחזה ולמטה הנק מים תחתונים, להיותם למטה מפרסא שבמקום החזה. והם נקבות שכל מה שבהם הם מקבלים מהזכרים שהם מים עליונים חג"ת שלמעלה מחזה. ויש טעם ב למה שמים עליונים שהם חג"ת נק זכרים, שהוא משום שהאור שלהם מושפע ממעלה למטה להיותם בחינת ג"ר של הגוף החג"ת הם כנגד כח"ב. ומים תחתונים שהם נה"י הם נקבות משום שהם ו"ק של הגוף והאור שלהם מושפע ממטה למעלה שהארה זו ממטה למעלה נק אור נקבה שצריכה תיקון ומתוך שהארת החכמה אינה מתגלית רק ממטה למעלה, ע"כ אינה יכולה להתגלות במקום חג"ת ששם אור זכר שהוא ממעלה למטה, אלא במקום נה"י המאירים ממטה למעלה.

תדשא הארץ דשא, בא ע"י חיבור מים עליונים בתחתונים שהחג"ת שהשפיעו הפירות לנה"י כי מתוך שיש בפירות התכללות מהארת החכמה ע"כ אינם יכולים להתגלות במקום חג" אלא החג"ת משפיע אותם לנה"י והם מתגלים במקום נה"י כמו שבפרי ההזרעה באה מהזכר, שאינו יכול להתגלות אלא בצד הנקבה שהיא הצד המגלה כשהיא מתוקנת ממטה למעלה

קמ ר"ש אמר, כל זה הוא למעלה וגם למטה. א"ר יוסי, א"כ אלקים שאומר הכתוב מי הוא השם אלקים שבכתוב. אמר לו, אלקים סתם הוא אלקים חיים שלמעלה שהוא בינה ואם תאמר למטה, אלא למטה הוא תולדות, כש"א אלא תולדות השמים והארץ בהבראם. ואנו אומרים באות ה בראם כי כל התולדות יוצאים מחזה שהם חג"ת, הם אבות הכל והוא עושה המלאכה, וע"כ האר עושה תולדות כי היא מתעברת מהאבות שלמעלה מחזה כנקבה מהזכר.

ר"ש סבר שאור הימין הוא מים עליונים ואור שמאל הוא מים תחתונים, כי יש מים עליונים ותחתונים שהוא ימין ושמאל שלמעלה מחזה ויש מים עליונים ותחתונים שהם ימין ושמאל למטה מחזה הם מים תחתונים ונודע כי ג ספירות נק אלקים שהם בינה גבורה דז"א ​​ ומלכות.

וז"ש א"ר יוסי אם כך, שהזווג דמים עליונים ותחתונים נוהג ג"כ בימין ושמאל שלמטה מחזה, א"כ שכתוב ויאמר אלקים תדשא הארץ דשא, מאן אלוקים, אם הוא בינה או ז"א או מלכות. א"ל אלקים סתם אלקים חיים לעילא, היי הבינה שנק אלקים היא שחיברה מים העליונים עם מים התחתונים אמנם החיבור מתגלה למטה אך נעשה למעלה, ואם תאמר שהוא למטה היי המלכות נק אלקים אינו כן אלא למטה היי המלכות היא תולדות, כלומר שיציאת התולדות שמים וארץ מיוחסות אליה ולא הפעולות. שהמלכות הוציא תולדות שמים וארץ, הינה שלמעלה נק אלקים הוא אבות הכל, כלומר שהבינה מאירה בחג"ת הנק אבות, היא הבינה עושה פעולות ועליה נאמר תדשא הארץ דשא שהיא פעולה. שהיא המלכות שמקומה בנה"י דז"א ועליה נאמר ותוצא הארץ דשא, שהיא קבלה הדשא מהבינה המאירה באבות שהם חג"ת והתעברה בהם ואח"כ הוציאה אותם לחוץ.

קמא ר"א אמר, כל הכוחות של מעשה בראשית היו גנוזים בכח בארץ שהיא המלכות ולא הוציאה הכוחות שהם התולדות שלה עד יום השישי שנאמר תוצא הארץ נפש חיה. ואם תאמר הרי כתוב גם ביום ג ותוצא הארץ דשא, אלא ביום ג הוציאה תקון הכחות להתישב בהם כראוי היי לגמור אותם כל צרכם ועוד הכל היה גנוז בה עד השעה שצריכה להוציא אותם שהוא ביום הששי. כי בתחילה כתוב והארץ הייתה תהו ובהו שהיתה ריקנית. אח"כ ביום ג שהאו ת"ת היי קו אמצעי נתקנה והתישבה בארץ שהיא המלכות ע"י קו אמצעי וקבלה זרע ודשאים ועשבים ואילנות כראוי שה"ס תולדות של מעשה בראשית והוציאה אותם אח"כ ביום הששי שה"ס יסוד. והמאורות שנעשו ביום ד גם כן לא שמש האור שלהם ביום רביעי אלא בשעה שצריך. מקור האור בבינה. החג"ת מעבדים את האור שיוצא בפועל במלכות, בנה"י

בראשית זוהר חדש נב - נד שעור 18

צורת האות ו בשם הויה

האות מבטאת חיסרון. האות א היא ראש לאותיות, שמראה שכאשר באים לעסוק בחיסרון, יש לעשות תיקון בג' קווים.

העבודה הנפשית שיש לעשות בראיית ג קווים בצורת האות א, התפקיד שלנו להביא אותם לאחד. להפך האות ו אותה יש לפרט.

מצד אחד תופס האדם באמונה את הבורא ככלל שלם, מצד שני תפיסת האדם את השגחת הבורא היא בפרטים. את כל פרטי המציאות צריך האדם להביא תחת כלל אחד, שהכל בא מאהבת השם.

המספר של האות תלוי בעבודת הנפש שיש לעשות עם אות זו, ולא עם צורת חומר הגלם של האות. ו אמנם באה ככל, אך זה רק החומר הגלם שבה, העבודה היא לפרט אותה לשש, לכן היא עולה במספר שש, ואילו האלף באה בפירוט והעבודה שבה היא לאחדה, לכן עולה במספר אחד.

החומר גלם שמגיע באות ו הוא כלל, חסדים מכוסים, והעבודה הנדרשת היא בפרטים.

קכז ועל כן ו ואות א הן סוד אחד, אות ו שהיא צורת אדם היי סוד הויה דמ"ה היא בצורת ראש וגוף בהתפשטות אחת, וימין ושמאל אינם ניכרים בה ואות א היא להראות השלמת הצורה היי הציור של ג קווים ואם תאמר ו שהיא התפשטות אחת ומין ושמאל אינם ניכרים בה. א היא להראות הצורה היי הציור של ק קווים ואם תאמר ו שהיא התפשטות אחת, התפשטות בלי צורות אחרות למה סוד המספר שלה הוא ששה א שהיא ג צורות למה סוד המספר שלה אחד.

קכח אלא מכאן נשמע שהסודות העולים בשם הקדוש אסור להרבות אותם בפרט אלא לחבר כולם ליחד אותם יחד להיות אחד וכשהם יחד כלל אחד בצורה אחת יש לחזור ולפרש אותם ולעשות פרטים היוצאים מאותו הכלל הנראה.

קו אמצעי שהוא ת"ת שה"ס ו נק כלל משום שכולל ומיחד ב הקווים ימין ושמאל וב' הקווים ימין ושמאל נק פרטים המשונים זה מזה, כי הימין ה"ס חסדים והשמאל שה"ס חכמה וע"כ הם נק פרט. הסודות בשם הקדוש שהם ב הקווים חסד וגבורה ימין ושמאל שאסור להמשיך הימין בפ"ע והשמאל בפ"ע בדרך פרט מפני שהם דוחים זה את זה ושניהם לא יכלו להאיר אלא שצריכים לחבר הימין והשמאל וליחדם כאחד על ידי קו האמצעי כי קו אמצעי עושה אותם לאחד. בצורה אחת היי בצרת אור החסדים שבאות ו כי בה שולט אור החסים בלבד, צריכים אח"כ לחזור ולפרוט הימין והשמאל זה בפ"ע וזה בפ"ע מבחינת מה שיוצאים שניהם מהכלל ההוא הראוי שהוא קו אמצעי כי אז הם נכללים זה בזה מכח תקון קו אמצעי המסדר הארתם שהחסדים שבימין יאירו מלמעלה למטה והחכמה שבשמאל תאיר רק מטה למעלה בלבד שזה נעשה א על ידי שמיעט הג"ר דחכמה דשמאל שבדרך זה שניהם נשלמים ושניהם מאירים וזהו ההפרש בין חג"ת לנה"י כי אחר שת"ת שה"ס כלל כלל ויחד הימין ושמאל שהם חו"ג זה בזה ועשה אותם לאחד תחת שליטת החסדים שבת"ת חזר והפרטי אותם מחזה ולמטה בימין ושמאל הנק נצח והוד שבהם מתגלים ב האורות חסדים שבנצח וחכמה שבהוד אלא ששניהם יוצאים מת"ת שהוא כלל.

קכט ועל כן כלל חוזר להיות פרט ופרט חוזר להיות כלל. כלל זהו ​​ שהוא ת"ת שחזר להיות פרט בסוד ששה קצוות והיא התפשטות אחת בלב כי אחר שהת"ת נעשה כלל ליחד החסד והגבורה הוא חוזר ומתפשט לפרט היי לימין ושמאל שלמטה מחזה שהם נצח והוד שבהם מתפשטים ב האורות זה בפ"ע וזה בפ"ע היי ג קווים שאות י עליונה שבה הוא קו ימין ואות י תחתונה שבה היא קו שמאל והקו שבין ב יודין הוא קו אמצעי שמתחברות יחד בקו שבין ב היודין וחזר להיות כל בסוד אחד כי הקו שבין היודין שהוא קו האמצעי עושה אותם לאחד וזה סוד כלל ופרט וכלל שהם ו א ו והכל כאחד שהכל הוא אות ו כי ו במילואה היא וא"ו שהן כלל ופרט וכלל. יש באות ואו את המילוי אלפין, שמילוי שם הויה באלפין גימטרייה אדם.

קל א הי פרט שחזרה להיות כלל ואח"כ חוזרת להיות פרט והיא פרט וכלל ופרט. ו היא כלל וחזרה להיות פרט ואח"כ חוזרת להיות כלל וזה סוד כלל ופרט וכלל.

קלא א היא פרט שחזרה להיות כלל ואח"כ וזרת להיות פרט הוא משום שהוא א שכן היא עולה בסוד אלף כי בצורת א רמוזות זרועות שהן ימין ושמאל חסד וגבורה וגוף שהוא ת"ת והסודות מתפרשים למאה, כי עיקר פרצוף ז"א הוא חג"ת שבו עשר ספירות וכלולות זו מזו שבכל אחת יש ע,ס והן מאה ספירות. וממאה לאלף כלומר שכל אחת ממאה ספירות כוללת ג"כ ע"ס והן אלף ספירות ובזה נעשית א פרט. וע"כ נק אלף בסוד אלף עם א סגולה. אלף במספר אחד הוא כלל אלף במספר עם א סגולה היא פרט. מספר אלף יורה על חכמה שבהם בסו"ה ואאלפך חכמה. א באה כפרטים של ו ושני יודין, ואחר כך היא בחינת כלל שהיא במספר אחד. כאשר קוראים אותה כאלף היא מתפרטת לפרטים שוב.

בהיותה צורת האות א, אלופו של עולם היא כלל, של נתינת החכמה לפרטים.

קלב עתה מפרש איך ו חוזרת מפרט לכלל. ו היא כלל שחוזר לפרט ואח"כ חוזרת להיות כלל היי בסוד אדם אחד, שכל חג"ת נה"י שבאות ו נעשים פרצוף אחד דהויה במילוי אלפין גימטרייה אדם שהוא סוד אחד. שהוא כלל, הרי שתחילה היא כלל היי בת"ת הכולל חו"ג ואח"כ היא פרט בסוד התפרטות לששה ספירות חג"ת נה"י ואח"כ היא כלל שהכל נעשה לפרצוף אחד בהויה דאלפין והכל עולה בסוד אחד ובמשקל אחד שיהיה הכל אחד. ונמצא שאות ו חזרה להיות כלל אחד אור אחד הכול בששה קצוות. ואולי אפשר לראות את חזרתה לכלל בסוד היסוד המשפיע החסד לנוקבא

קלג וזה סוד וירא אלקים את האור כי טוב, אור זה הוא ו שהוא הולך ומאיר בסוד הימין בכלל אחד, היי רק בחסדים שבימין ולא בחכמה שבשמאל ואח"כ ויבדל אלקים בין האור ובין החשך היי שאות ו חזרה להיות א שיש בה ב זרועות ימין ושמאל זה מצד זה, מימין וזה מצד זה משמאל, אחת שבימין נק אור ואחת שבשמאל נק חשך. נתמצע האות ו שביניהן היי הקו שבאמצע ב יודין ואז נחלקה המחלוקת מב' צדדים שהם אור וחשך. שכתוב ויבדל אלקים בין האור ובין החשך הבדלה זו היא ע"י שהופרדו עליונים ותחתונים ע"י ו בנה"י. ויבדל היי שנבדלה המחלוקת מלדחות אחד את חברו וב' הצדדים הסכימו להיות בשלום והבדלה זו היא הבדלת המחלוקת שיסכימו שיהיו שניהם אחד ושלם ביחד.

קלד ומשום זה א ואות ו הן אחת כי ויקרא אלקים לאור יום זהו צד אחד של סוד א היי י עליונה שבה שהיא ימין ולחשך קרא לילה זהו צד אחד של סוד א היי י תחתונה שבה שהיא שמאל. לאחר זה שנבדלו ב הצדדים לעשות מעשים, אחד השמאל עשה ערב ואחד הימין עשה בקר כיוון שעשו מעשים ונגלו מעשיהם הסתומים הסכימו שניהם ונכללו באות ו שהוא קו אמצעי אותו וו שמביאה שלום בין הקווים, מילוי האות ואו.

קלה ויהי ערב היי מצד החשך ויהי בקר היי מצד האור, כיוון שעשו מעשים מיד נשתכללו ע"י קו אמצעי לאחד, שכתוב יום אחד. זה סוד של האות ו שב' הצדדים נכללו בו להיות אחד

קלו וזה הוא סוד שכתוב ויהי ולא כתוב והיה. ויהי פירושו שב' הצדדים נראו בסוד א ועשו מעשים ונסתמו ואורותיהם לא נראים, אז כתוב ויהי שפירושו שהיה, אבל עתה אינו כך כי עתה נכללו בסוד ו ועתה הכל יום אחד. מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהילתו.

בראשית זוהר חדש מט - נא שעור 17

צורת האות ו בשם הויה

בשפת הקודש ישנה משמעות גם לצורת האות. לכאורה היינו מצפים מהאות ו שבשם הויה, שיתפשטו ממנה שש הארות, אך אין זה כך. יש כאן שש קצוות המאירים כאחד, וכך גם השמש מאיר ללבנה. זו הארה מופשטת בסוד האמונה, הבאה מימין, כאשר השמאל נותן את בחינת השלמות.

רק כאשר ההארה אינה שלמה, ועליה לבוא בסדר של עבודה נפשית, בצורה של ג קווים, אז היא מופיעה בצורת האות א בה נראים ג קווים.

לעיתים על האדם לקבל השפעה שלמה באמונה, בלא פירוט, שאז זו בחינת האות ו ולעיתים יש לקבל את הפרטים של ההשפעה, ועל הנברא לחבר אותם.

קכ הצורה של האות ו דהויה בסוד הקדוש, אות זו רומזת לעולם העליון שהוא ז"א פושט התפשטות להאיר למטה אל המלכות וההתפשטות ההיא היא בשש קצוות חג"ת נה"י כלולים כאחד בחיבור אחד, זה כעין זה כלומר שאין שינוי הארה מזה לזה. בחג"ת נה"י האלו וכולם מתחברים באלו המרכבות.

קכא ואות ו זו היא רושם של ששה קצוות הכלולים כאחד, וזו ו היא שמאירה אל הלבנה שהיא המלכות בסוד ששה קצוות הכלולים כאחד, כי כשמתחברים ז"א ומלכות כאחד, ששה קצוות מתפשטים במופשט וכולם הם בצורת ו שהיא צורת אדם שה"ס הויה דאלפין גימטרייה אדם ואע"פ שהם ששה קצוות אין נראה בהתפשטות רק גוף אחד של ו

קכב סוד הסודות לאלו המסתכלים בדרך ישר בצורת האותיות כאן באות הזו חג"ת נה"י כולם בחבור אחד להראות שכולם נמצאים בקיום הגוף שהוא ת"ת הנק ו ונקרא גוף. שהגוף לוקח הכל שהוא שולט על כל הו"ק וכל האור הוא רק מבחינת חסדים מכוסים כמו הת"ת שלמעלה מחזה שנק ו וכשאות הזו שהיא ו היי הת"ת נמצא כך בחיבור אחד, הנה הוא מוכן להשפיע לנוקבא שהיא המלכות כשהוא מופשט ונשלל מכל השינויים שבימין ושמאל כי אינו בחינת חכמה שבשמאל אלא חסדים. וגם אינו בחינת חכמה שבשמאל אלא חסדים וגם אינו בחינת חסדים דימין אלא חסדים פנימיים דאו"א החשובים כג"ר ולפיכך נשלל מכל הבחינות שבימין ושמאל, שה"ס צורת הגוף שהוא ו דהויה וצורת אדם שה"ס הויה במילוי אלפים גימטרייה אדם וכשמסתכלים הנה הזרועות שמצד זה ימין ומצד זה שמאל. הן מתחברות בגוף הזה שהוא ו באופן שאינו נראה, רק הגוף בלבד. משום שכולם כלולים בו להיותו חסדים כמו ימין ולהיותו ג"ר כמו החכמה שבשמאל וע"כ אין ימין ושמאל נראים בו אלא כולל אותם בתוכו השמאל נותן ג"ר אך בגלל שאלו חסדים שלמים, שבאים מאו"א עילאין אז לא ניראית נפרדות

קכג שואל מתי הימין והשמאל נראים בת"ת שהוא ו ומשיב בשעה שאות ו מתפשטת ונק א שנראית כמו ו שאות י עלאה ה"ס ימין ואות י תתאה ה"ס שמאל והגוף שהוא ו עומד ביניהם באמצע היי קו הנטוי באמצע של ב היודין שהוא בצורת ו כזה א שאות י עליונה היא ימין והתחתונה שמאל ו ה"ס קו אמצעי המכריע ביניהם. כאשר הז"א מתפשט בסוד א אז נראית בו החלוקה.

קכד וע"כ האלף היא הראש לכל האותיות משום שתקון זה של ג קווים כשהוא נמצא הוא ראש לכל מה שיוצא מעולם הבא שהוא בינה כי שום אור אינו נמשך מבינה אלא בדרך ג קווים א מייצג את ג הקווים והוא הראש לכל היציאה ואע"פ שסודות עליונים אחרים נאמרו בסוד א אבל זה הוא בירורו של הדבר כי סוד הדבר הוא כמו שהוא בספרים וכאן הוא בירורו של הסוד. ומכאן מאות א שה"ס ג קווים התפשטות אותיות האחרות כולן בצד שלהן כל אחת ואחת בקו הראוי לה כי האותיות מתחלקות לפי סדרם של ג קווים.

קכה ואות הזו היי ו א כל הוא אחת ואין בינהן אלא מה שזו ו סותמת העל בתוכה כי הפרטים דחג"ת נה"י אינם נראים בה וזו א מראה כל צורתה שהימין ושמאל ואמצע ניכרים בה, ואם תאמר הרי ב ברכים שהם נצח והוד אינם נראים באות א כך הוא ודאי שאינם צריכים להראות בה. כי ג צדים ימין שמאל אמצע ניכרים בה ואם תאמר הרי ב ברכים שהם נצח והוד אינם נראים באות א כך הוא ודאי שאינם צריכים להראות בה כי ג צדדים ימין שמאל אמצע שבאות א שהם חג"ת הם סוד של ג האחרים שהם נה"י כי אין בין חג"ת לנה"י אלא החג"ת הם ג קווים שלמעלה מחזה ונה"י הם ג קווים שלמטה מחזה וע"כ כיוון שהתגשמו באות א ג קווים כבר כלולים בהם גם נה"י מה שמראים החסד והגבורה הוא שיש ב קווים ואות ו היא קו אמצעי ואין צורך להראות שוב שיש ג קווים, לכן הנה"י שצריכים להראות ג קווים אינם מגולים, אלא שהוראה גם שלהם ניתנת דרך החג"ת.

קכו אלו ג קוום שבאות א הם סוד תורה שבכתב שהיא חג"ת דז"א שהיא כלל הכל ומכאן יוצאים כל השאר כמו זה נביאים וכתובים כולם יחד.

שהם יוצאים ג"כ בג' קווים כי נביאים היי נצח והוד הנק נביאים הרי היסוד הוא קו אמצעי שלהם, וכן הכתובים שה"ס המלכות יש בה ג"כ ק קווים. א היא אחד משום שהוא סוד של ג גוונים ביחד היי ג קווים המיחדים כאחד שהם נק אבות שהם חג"ת וכשהאבות מתחברים יחד הם אחד וע"כ נק א אחד מפי שהיא ראש אחד לכל האותיות שה"ס תורה שבכתב.

בראשית זוהר חדש מו - מח שעור 16

צורת אות ה שבשם הויה

הלבנה בשלמות כאשר מקבלת בנוסף על החסדים מז"א, גם חוכמה מהלבושים שלה שנקראים בתולות. הלבנה היא כנגד הלב, עולם הרגש של האדם, שלעיתים שלמה ולעיתים רק חצי.

האני האמיתי של האדם בא לבטא את הקשר לעליון. כך הלבנה צריכה לבטא את המשפיע, השמש. הטבע של הנברא הוא רצון לקבל, אך עליו לוותר, להסכים תחילה להיות "חצי דבר" לקבל חסדים בלבד ואל תענוג פרטי.

כדי להגיע לשלמות, על המלכות/הרצון להתנהג כמו הבינה/השפעה. וכשהבינה והמלכות באים לבחינה משותפת אחת אז תגיע לשלמות

קיא ​​ ביאור צורת האותיות בסוד הקדוש ה אחרונה שאמרנו שה"ס המקדש שהוא המלכות הלבנה שהיא מלכות, כששולטת ומתקשטת אל השמש שהוא ז"א לקבל ממנו אור הם עומדים כב' אוהבים זה מול זה, ואלו הבתולות הנמצאות עמה מתקשטות ומתקנות בתקונים, אחת לאחוריה למערב ואחת לפניה למזרח ואחת לדרום ואחת לצפון והיא עומדת באמצע.

קיב וע"ב סנהדרין שה"ס השם ע"ב היוצא מג' פסוקים ויסע ויבא ויט, עומדים כחצי גורן עגולה לעשות גוף ללבנה שהיא המלכות לקשט המלכה לבעלה והיא עומדת כעין זה כחצי הלבנה.

קיג וזו היא נקודה שבאמצע שמכוונת כנגד קו האמצעי שהוא ז"א כי נקודה זו המלכות מקבלת אור מהשמש שהוא ז"א להאיר לכל הגוף וזה סוד הנקודה העומדת בחצי העין כלומר שהעין נראית כחצי עיגול ובאמצע הנקודה שנק בת עין היא המלכות שכל האור שבעין נמצא באותה הנקודה העומדת באמצע העין שהיא לקחת כל האור להאיר לכל העין וכן הלבנה שהיא המלכות אינה מאירה אלא מתוך נקודה אחת העומדת ונסתמת באמצעה ואע"פ שהנקודה אינה נראית בלבנה ישנה נקודה שדרכה מאיר הכל, מנקודה זו מושתת העולם שהוא כנגד כלים דעיגולים. נקודת המרכז היא מעין האני של העיגול.

קיד אין לך עגול בעולם שאינו נעשה מתוך נקודה אחת העומדת באמצעו ומשום זה גם העגול של הלבנה מתוך נקודה אחת הנסתמת בתוכה באמצע נעשה הכל ונקודה זו העומדת באמצע לוקחת כל האור ומאירה אל הגוף ע"י אור חוזר ואף שהמלכות לא מאירה באור ישר, למרות זאת כל מה שמאיר, מאיר ממנה ומאיר הכל.

למעשה מתאר כאן את הרצון לקבל שהקב"ה נתן באדם כטבע, כאשר תפקיד האדם להפוך חומר גלם זה לכלי של אור חוזר.

קטו סוד הסודות לאלו המסתכלים בסודות החכמה, ה זו שהיא חצי הגוף של הלבנה שהיא המלכות, והיא בעיגול כמו שאמרנו בנקודה העומדת באמצעה יש לשאול משום שהיא סתומה מצד זה ופתוחה מצד זה כנקבה הפתוחה אל הזכר, לקבלו בתוכה ולהאיר ממנו ולהתחבר עמו, וע"כ היא פתוחה אליו לקבלו ואז נק ה מה היא ה היא כמי שאומר הנה אני כלומר הא בלשון ארמי פרושו הנה וע"כ בשעה שמלכות מוכנות לקבלת מז"א היא כאלו אומרת לו הנה אני וע"כ נק הא.

ג בחינות שי שהן נשמה גוף לבושי הגוש וגם כאן בציור ה מבאר אותה על פי ג בחינות ההן וז"ש בשעה שהמלכות מזדווגת עם ז"ר הנק שמש לקבל ממנו אור, כלומר ששניהם נמצאים אז בבחינה אחת וכמו שז"א הוא בבחינת חסדים מכוסים שמקבלם מאו"א עלאין אף המלכות היא בחסדים מכוסים כמוהו. וזה נבחן שהם גורמים לאו"א עלאין הנק והארת הזווג הזה שמקבלת מז"א היא עיקר האור שלה. והיא בחינת נשמה אל המלכות, רומז על השם הקדוש ע"ב היוצא מג' הפסוקים ויסע ויבא ויט שה"ס חג"ת דז"א הנק גוף, שע"ב סנהדרין עושים בחינת הגוף אל המלכות שבו מתלבשת הנשמה. והגוף של המלכות נעשה על ידיהם כחצי גורן עגולה, כי כך היא צורת הלבנה מטרם שהיא במילואה שענינה יתבאר לפנינו. ואחר שביאר בחינת הנשמה והגוף של המלכות, מבאר בחינת הלבושים שלה שהן המדרגות הנמשכות מכלים דאחורים של המלכות ולפי שאין המלכות מקבלת חכמה אלא בכלים דאחורים "כ צריכה לאלו הבתולות שישלימו הכלים דאחרוים שלה והן נחשבות ללבושים אל הגוף שלה. הבתולות הן כלים דאחוריים

אחר שביאר סוד ג הבחינות נשמה גוף לבושים שבמלכות חוזר לבאר היטב ענין הארת הזווג שמקבלת מז"א שהיא עיקר הארתה שהיא בחינת נשמה שלה. כי נקודה אמצעית ה"ס יסוד דמלכות המקבלת מזווג השלם של פנימיות ז"א הנק שמש כי רק היא מוכשרת לקבל הארת הזווג דז"א שהיא מקבלת מפנימיות ז"א מרוח השלם שלו, שזה כולל כל האור שבה, כי אין לה אז רק אור החסדים הזה השלם שמקבלת מז"א וז"ש כי שלמות הלבנה היא בב' אורותיה ביחד בחכמה ובחסדים ומתוך שאינה מקבלת בעת הזווג רק חסדים בלבד ע"כ נבחנת שהיא במחצית הגוף שלה היי רק בחסדים. היי שהיא סתומה מלקבל חכמה שהיא פתוחה רק לקבל חסדים מבעלה וע"כ אין לה אלא מחצית גופה היי כמו שאומרת לז"א הנה אני מוכנת לקבל אור החסדים שלך.

קטז וכשהיא מאירה ממנו ומתחברים זה בזה והלבנה מתמלאת אז נשלמת ה זו והלבנה מתמלאת מכל היי שגם החכמה שבה מאירה ואז במקום שהית ה שהיא רק מחצית הלבנה נעשית ם שהיא הלבנה במילואה היי גוף שלם

אע"פ שבעת הזווג היא רק בקבלת החסדים שהיא מחצית גופה, אמנם גם הלבושים מאירים בה מרחוק בכלים דאחורים שלה שה"ס בתוליה ולאחר הזווג אחר שהתמלאה באור החסדים נשלמת הארת החכמה שבאחורים שלה ונכללים זה בזה ואז הלבנה היא במילואה בגוף שלם מחסדים וחכמה יחד בסוד ​​ ם סתומה אמנם יש ב' בחינות ם סתומה אחת לפני הזווג שאז היא חכמה בלי חסדים ואינ יכולה להאיר ואחת לאחר הזווג שכבר היא מלאה בחסדם ואז גם החכמה יכולה להאיר והיא בכל השלמות כשהלבנה במילואה גם החכמה שבה מאירה, כלומר שמקבלת חכמה בנוסף לחסדים

קיז ונמצאת המלכות שהיא ם סתומה כמו אמא עלאה שהיא ינה שהיא ם סתומה כמו שהעמדנו בסו"ה דלםרבה המשרה שהאות ם סתומה שבאמצע האותיות מראה על השלמות של חכמה וחסדים יחדיו, היי בחינה ב' ם סתומה ועתה עומדת הלבנה במילואה העולם התחתון שהוא מלכות הוא כעין עולם העליון שהוא בינה וזה הוא הסוד של האות ם ם זו היא בחינת הרחם שניתן ללבנה בסוד ב דלתות וב' צירים, שיהיה לה מקום להולדה.

קיח אות זו ם אינה אלא בעגול כי מאחר שהלבנה עומדת במילואה והכל ממה שהיתה מקודם בסוד אות ה כמו שאמרנו, שמתחילה היתה פתוחה בסוד ה לקבל מבעלה שפע החסדים בשלמות ולאחר שנשלמה מבעלה בחסדים התמלאה במילואה, היי שגם החכמה שבה האירה בה ואז נעשית אות ם כעין העליונה שהוא עולם הבא היי בינה כמו שאמרנו. ומשום זה יש ה עליונה בינה ה תחתונה מלכות וכן ם עליונה בינה ם תחתונה מלכות הכל זו כעין זו שהמלכות דומה לבינה וזה הוא סוד אחד שהעליונה ותחתונה היי בינה ומלכות הן כאחת. שהתחתון עולה לעליון נעשה כמוהו.

קיט עולם העליון שהוא בינה היא פתוחה מתחילה בסוד ה שהיא תלילה בסוד מ פתוחה כמו המלכות שהיא תחילה בסוד ה פתוחה, וכשהבינה מתמלאת בחכמה מאלו ל"ב שבילים החכמה העליונים והאירה להאיר היא מתפשטת ומשתלמת ונעשית ם והכל הבינה והמלכות הן בסוד אחד.

בראשית זוהר חדש מג - מה שעור 15

ספירת היסוד שבאות ו

בצד הזכר שבאדם ישנה ההכרה הגבוהה המופשטת, ויש את התודעה שבאה לפעול את הרצון. היסוד, הוא ברית של מחויבות המאפשרת חיבור וזיווג רוחני בין עליון לתחתון. לא כל אחד מסוגל להגיע להויה פנימית זו, אך חובה עליו להתקדם לנקודה פנימית זו.

בכדי להגיע לנקודה פנימית זו, יש לבוא בוויתור גמור על כל הרצונות הפרטיים. ובנקודה זו נבחן האדם, האם הוא בא בנקיות לזיווג הרוחני.

קו כשהמבוע שהוא יסוד כורה בנקודה זו שהיא המלכות היי שממעט אותה מג"ר דחכמה ונכנס בתוכה אז כל אלו שמות העליונים אל אלקים הוי"ה וכל אלו צדדים העליונים שאמרנו שהם ימין שמאל ואמצע שלמעלה מחזה דז"א ששפעם הוא חסדים מכוסים כולם נכנסים בתוך המלכות. בתשוקה ברוח השלם למעלה היי שהלם בבחינת או"א עלאין בדבור הסמוך. בתשוקה נכנסים בה ולא בדבר אחר הכל ברוח ולא בגוף. כמו בעל הנשלל מכל לבושיו בשעה שב להתחבר באשתו, אף כאן כל אלו המרכות שאמרנו שלמעלה ושלמטה כולם מסבבים אותה מרחוק והם מכסים עליה ובעלה שהוא ז"א נשלל מכולם וע"כ אינם באים כל אלו האברים להתחבר בה אלא ברוח ממש ואז הכל הוא רצון אחד.

התבאר שיש ג בחינות שהן נשמה גוף לבושים שאו"א עלאין שאינם נודעים כלל בהארת חכמה שהם בחינת אור החסדים הנק רוח נבחנים לנשמה וחג"ת דז"א שהם נודעים בחכמה רק להשפיע למטה מחזה ולא כלום לעצמם כי לעצמם הם בחסדים מכוסים מחכה נבחנים לגוף שהנשמה שהיא או"א עלאין מלובשת בו ונצח והוד שבהם מתגלה החכמה לעצמם נק לבושים שהם מלבישים על הגוף שהוא חג"ת מבחוץ.

ברוח השלם של או"א שהוא בבחינת ג"ר שה"ס פנימיות הנמשך מהנשמה המלובשת בו שהיא או"א ולא במלה אחרת היי בגוף ולבושים ומפרש דבריו שהכל מושפע בבחינת רוח השלם דאו"א עלאין ואל בגופא ולא מבחינת חג"ת גז"א הנק גוף ואל כל שכן מבחינת הלבושים המלבישים את הגוף שהם נצח והוד. כי אינו משפיע בה אלא מבחינת רוח השלם שבפנימיות החג"ת הנק גוף, היי אברי הגוף שהם חג"ת אלא ברוח ממש היי רוח השלם דאו"א המלובשים בפנימיות חג"ת שהרצון דאו"א שולט בז"א וביסוד ובמלכות בבחינת רצון אחד. בחינת נשמה הם או"א עילעין, חג"ת גוף, נצח הוד לבושים. כאן רואים שהחסדים מחברים את הכל לאחד

קז  ​​​​ וע"כ בשעה שהקב"ה נועד עמה עם המלכות וישראל אינם כשרים להיות פתילה אליה היי אור חוזר להאיר כלומר שאינם ראוים להעלות מ"ן לצורך זווג ז"א ומלכות. מה שכתוב, פשטתי את כתנתי איכה אלבשנה הלבושים הם הכינויים המלבישים לגוף, לחג"ת רחצתי את רגלי איככה אטנפם. היי אלו הכינויים שאמרנו שה"ס נו"ה שהם נבחנים ללבושים שכשמתחברים כולם הם נבחנים לכותונת של הקב"ה וכשהוא נועד אצלה הוא נשלל מכל הלבושים כדי להתחבר עמה וע"כ אמר הקב"ה פשטתי את כתנתי היי כדי להתתקן ולהיות נכון להטיב לך ואת אינך מתוקנת כראוי. עתה איככה אלבשנה, איך אתלבש שוב באלו הלבושים של נצח הוד שאינם מאירים אלא בבחינת אחורים מרחוק, אחזור ואסתלק ממך. איך אוכל להשפיע לך ביסוד דגדלות בהיכל או"א, חסדים מכוסים, רוחניות, כל עוד אינך מעלה ביקוש אמיתי ע"י נשמות הצדיקים

קח רחצתי את רגלי איככה אטנפם, הרי שרחצתי את רגלי מטינוף ההוא ומה הוא, כי כאשר התקנתי ונודעדתי לך העברתי צד האחר הטמא ההוא מלפני רגלי עתה איך אחזור לשים טנופת ההיא לכסות על המקדש מאחר שאת אינך מוכנה בתקוניך להתתקן אלי. מכאן למדנו כשרוח הטומאה עובר מהעולם אז מתגדל הכל למעלה ולמטה ועל זה רחצתי את רגלי איככה אטנפם כמקודם לכן. העליון רוצה לתת החכמה, אך כשזה בא בטומאה ולא מתקדשים מלמטה הוא מסתלק

כשרוצים להרחיק את הס"א ולתקן את המלכות שתהיה ראויה לזווג עם ז"א צריכים לתת מוקש לס"א בסו"ה ונתתי את החחים בלחייך שפירושו שנותנים לו תחילה אחיזה בקדושה חיסרון בבינה, ואז הס"א בטוח שיוכל להפיל את המלכות, אך אז משתמשים בכח הבינה להפילו שבזה מפילים אותו אח"כ לגמרי, היי בעת שהמלכות נתתקנת להיות ראויה לזווג היי עי"ז שנתן לו תחילה אחיזה בקדושה שעי"ז הפילו אח"כ והרחיקוהו לגמרי. אם שוב תחזור ותתרחק ממנו ואהיה מוכרח לתת שוב אחיזה לס"א במקדש כדי להפילו שאחיזה המוקדמת הזו נבחנת לטינוף הרגלים. מלמד בעל הסולם שיש לשים לס"א מלכודת, ע"י שמעוררים את התשוקה ומביאים אותה למקום גבוה, את המלכות, את הרצון לבינה, פעולה שעושה חיסרון בבינה, ואז בכוח הבינה מוותרים לגמרי על הרצון.

כשמעלים את הס"א לבינה, הוא שמח ובטוח שיוכל לינוק מזון יותר גדול. לבד הס"א לא יכול להתעסק עם הבינה, אך הוא מנצל ועולה עם המלכות שעושה שם חיסרון. אך אין הוא יודע שיש בבינה גם את כח החסדים המכוסים של חפץ חסד. ​​ 

קט ומשום זה הוא מתפשט מכל אלו הכינויים בשעה שמבוע הזה כורה בנקודה ההיא והסתים בתוכה. ואז כשמבוע ההוא הסתים החסדים בתוכה מהארת החכמה אז מאיר הכל והבאר מתמלאת מהמבוע שנכנס בתוכה והתסים בה בלחש ​​ ואז אלו הכינויים מכסים עליה ומתפשטים לצד ימין ולצד שמאל היי גם בהארת חכמה שבשמאל. מפני שהסכימה לקבל באמונה גדולה את החסדים המכוסים. אי אפשר להתחבר לעליון בלי ויתור מוקדם על הרצון העצמי

קי ואלו הם בחינת קרומים הדקים של האגוז העומדים וחופפים בפנים על המוח של האגוז שהוא הפרי. שהם נאכלים עם הרי ואינם נחשבים לקליפות ממש. אבל אותה הקליפה הקשה של האגוז החיצונה שהיא קליפה ממש כבר נשברה ואינה עומדת שם בעת הזווג ואז הכל בסוד עליון ללכת בסודות האלו אשרי הם המסתכלים ברצון שלהם, דברים של סודות העליונים ללכת בדרך אמת. לזכות בעולם הזה ולהאיר להם לעולם הבא, עליהם כתוב והמשכילים יזהירו וקו אשריהם בעוה"ז ובבא.

אותם הדבקים בקב"ה באמת הרצון שלהם מדריך אותם שילכו בעבודתם כפי המתוקן למעלה בעולמות העליונים בסו"ה וילך אברם כאשר צוה אותו ה' ולפיכך כשהם מסתכלים אח"כ ברצון שלהם הם יועדים סודות העליונים כי הם מסתכלים בנטיות שברצון שלהם ויודעים איך נקבעים למעלה סודות העליונים. הרצון של הצדיק מתאר לו בדיוק מה קורה למעלה, וכאשר הוא רוצה משהו, הרצון מותאם לרצון העליון. אדם יכול לבדוק עצמו האם הוא באמת דבק בהשם לפי הרצון, האם הוא רוצה מה שמתחשק לו או רוצה לעשות רצון השם, תוך שהוא מוותר על הרצון הפרטי. התשוקה האמיתית נבחנת לפי החסדים המכוסים

בראשית זוהר חדש מ - מב שעור 14

ספירת היסוד שבאות ו

היסוד הוא הברית שכוחו לחבר עליונים ותחתונים. היסוד הוא תשוקה למעלה ולמטה ומכאן יכולותו להשפיע למלכות, שהיא רצון שאין בכוחה לקבל חסדים, כמו בור שצריך את הקשר למבוע המים כדי להיות בחינת באר שמימיו אינם פוסקים.

היסוד הוא הגורם לנתב את ההשתוקקות של הנקבה לבוא לקו אמצעי שרק דרכו ניתן לקבל חסדים, שהם הדבק לקבלת הארה. אין קבלת תענוג אמיתי בלי קשר לעליון.

היסוד מאפשר למלכות למעט עצמה ולוותר על הרצון הפרטי הגדול שלא ניתן להשתמש בו, כמו בעץ הדעת, ולהפוך לכלי ראוי שבא למקום היחד.

על האדם לבנות את ליבו כאשר בתחילה הוא מוותר על ההשתוקקות הגדולה, שם לעצמו גבולות הלכה,

ק אחר שביאר סוד נצח והוד של ו דהויה מבאר עתה היסוד שלו ואומר המבוע שבבאר שבימין היי השפע אינם נפסקים לעולם. הבאר היא המלכות והמבוע הוא היסוד, זה היסוד. מקיים קיום לקיים את הכל וכל העליונים וכל התחתונים נמצאים בזה לאהבת התשוקה למעלה ולטה להאיר את הפנים ולהשקות את הגן שהוא המלכות כי השלמת היסוד בכלים מוציא ג"ר באורות ונמצא שמאיר את הפנים וכן הוא המשפיע אל המלכות היסוד מקבל כוחו מהדעת העליון ומאפשר קבלת אורות ג"ר, מצב גדלות המאפשר הארה למלכות, שאז כל נשמות הצדיקים מקבלים שהם נובעים מהמלכות.

קא ביסוד אין מרכבה עומדת להתגלות בו אלא הכל הוא סתום בסתימה ואינו עומד בגלוי אלא כל השמות העליונים וכל המרכבות כולם באים אליו בלחש. ת"ת היא קו אמצעי למעלה מחזה, ויסוד קו אמצעי תחת לחזה

היסו הוא קו אמצעי שלמטה מחזה ואע"פ שכולל חכמה וחסדים עיקר השליטה בו היא החסדים המכוסים מחכה וז"ש שמרכבה אינה מתגלה בו בהארת החכמה שלא כלום שמות עליונים שהם חג"ת וכולם מרכבות שהם בחינת נו"ה שכולם כל חג"ת נ"ה באים אל היסוד שמשפיעים אליו שפעם ונכללים בו בלחישה, שאין הארת החכמה נשמעת בו. כי הרמת קול מורה על הארת חכמה היי שאע"פ שהיא כולל הן חכמה והן חסדים עכ"ז החכמה אינם נשמעת בו אלא החסדים בלבד היי שבשעת הזווג אין ז"א משפיע אל המלכות רק חסדים בלבד. גם החכמה עוברת דרכו, אך השפע שלו הוא חסדים שאז המלכות יכולה לבטא את החכמה ולא להיות ים קפוא

קב כשאלו השמות שה"ס חג"ת דז"א באים שהארתם נמשכת אל היסוד אלו המרכבות שהם בחינת נו"ה פרושים וחופפים לכל צד למדרגה זו שהוא יסוד ולמדרגה שלמטה שהיא מלכות, ואלו נק כנפים של בעלה של המלכות, לכסות על הכל ומדרגה זו היסוד נכנס בלחש כמבוע בתוך באר שמימיו אינם נפסקים לעולם והמבוע אינו נפרד לעולם והכל הוא באר, היי היסוד והמלכות ביחד נק באר שכתוב באר חפרוה שרים באר מים חיים.

אע"פ שסוד הזווג הוא בחסדים מכוסים בלבד עכ"ז גם הארת החכמה מושפעת אל המלכות מצד אחד הוא נותן לה את הלובן, החסדים, מצד שני יש חכמה במדרגה אלא לא בבחינת הזווג פב"פ אלא בדרך הארת אחורים חכמה בלי חסדים מסביב לה וגם כאן ביסוד שהוא המשפיע בעת הזווג. אומר ג"כ כי עיקר השפעתו הוא בחסדים ולא בחכמה, עכ"ז המרכבות המאירות בהארת חכמה פורשות מחוץ לבחינת הזווג ומשפיעות הארת חכמה בחינת האחורים. ומשם שהארתן היא בדך אחורים ולא פנים ע"כ נק כנפים המכסות על היסו ועל המלכות שיש בה ב שמשמעות. א שעל ידי הארת החכמה שלהם הן מכסות ומגינות על הארת הזווג מפני התקרבות החיצונים כי הארת הכמה מרחקת החיצונים מכל אחיזה בהארת הזווג כאשר הקליפות מציאות כאן תענוג, אומרים לה יש כבר כאן חוכמה

ב כי הארת אחורים נמשכת בדינים אשר הדינים הללו הם כמו מכסה וכפנים על הארת החכמה עצמה המגיעה אל הזווג שלא יינקו מנה החיצונים כי פחד הדינים עליהם. את הארת החכמה ניתן לראות כאור או כדינים. מצד האור שבה מגינה משפני שכבר יש את התענוג גם אם לא משתמשים בו, ולא מבקשים יותר. מצד הכלים הם דינים, כמו י"א יריעות השכן הבאים לשמור בגבורה מפני החיצונים

קג המנוע של הבאר הזה שהוא יסוד סתום מחכמה. אל הבאר ההיא שהיא המלכות כי נכנס אליה בלחש שהארת החכמה אינה נשמעת בו וזה היסוד. כורה תוך נקודה ההיא שאמרנו שהיא סוד ה אחרונה היי המלכות וכורה בה ונכנס לתוכה ולא נודע כלל

בעת שהמלכות מקבלת מקו שמאל דבינה שהוא חכמה בלי חסדים נעשית גם היא מרוחקת מז"א שה"ס ימין והיא אז חשך ולא אור כי החכמה שבה לא תוכל להאיר בלי חסדים. והתקון לזה הוא כמו שהתבאר אצל היחוד דימין שמאל שבבינה שקו אמצעי מעורר את המסך דחירק ועל ידו הוא ממעט הג"ר דחכמה דקו שמאל, שעי"ז נכנע השמאל מתיחס עם הימין וכלפי המלכות נבחן היסוד לקו אמצעי וגם הוא ע"י מסך דחירק שבו ממעט את הג"ר דחכמה מהמלכות ואז מתרצית המלכות להזדווג עם ז"א שהוא ימין.

ומיעוט הזה דג"ר דחכמה מהמלכות שעושה היסוד נק בשם כריה מב' טעמים

א כי המלכות שלמה היתה בהארת חכמה ובא היסוד עם המסך דחירק ועשה בה חסרון היי החסרון ג"ר דחכמה שחסרון הזה נבחן לנקב שכרה היסוד בה ע"י מסך דחיריק

ב כי בעוד שהמלכות דבוקה בשמאל דבינה והיא בחכמה בלי חסדים אע"פ שהיא שלמה בפני עצמה בחכמה עם כל זה אינה יכולה להאיר כלום לתחתונים כי אין החכמה מאירה בלי חסדים. וכל עוד שהיא דבוקה בשמאל דבינה אין לה בית קבול לקבל חסדים מז"א שתוכל להאיר לתחתונים ונמצא שעל ידי זה שהיסוד מיעט את הג"ר דחכמה שבה, קנתה בית קבלול לקבל מז"א חסדים כי רק אז נתרצית להזדווג עם ז"א ולפיכך נבחן המיעוט דג"ר שעשה היסוד כמו כורה במלכות ועושה בה בית קבול.

הנקודה שאמר שממעט אותה מג"ר ע"י המסך דחיריק שבו, שבזה כורה ועושה בה בית קבול, שאם לא היה כורה בה ועשה בה בית קבול, לא היה יכול לכנוס ולהשפיע בה כי אינה עוזבת את קו השמאל דבינה מטרם שהתמעטה מג"ר דחכמה שבו, נמצא שעל ידי זה שכרה בה הוא יכול לכנוס בה היי שמשפיע בה חסדים מכוסים מחכה הנבחנים ללא נודעים כלל בחכמה. היסוד גורם למלכות לבוא לקו אמצעי ע"י שמגייס את התשוקה שלה ליחד ולא לעצמה, שאז לא תוכל לקבל חסדים. כדי שתוכל לקבל החסדים עליה למעט עצמה, לוותר על הג"ר ולהסתפק בו"ק. והכל הוא לטובתה, שלולא מיעוט זה הייתה נכנסת לדכאון מאחר וההשתוקקות הגדולה של לא הייתה יכולה לבוא לידי ביטוי.

קד כשהא' מתחברת עם ה או י מתחברת עם ה ואז ה זו היא בנקודה אחת להטיב לעולם כמו א"ה או י"ה כי אז אותו המבוע של הבאר כרה בתוך נקודה ההיא ונכנס לתוכה ולא נודע, כלומר כי צירוף הזה א"ה או י"ה רומז שכבר היא בזווג עם ז"א שהסוד משפיע בה חסדים כי א ה"ס חסדים וכן י וב' הצירופים האלו נמצאים בשם אהי"ה

קה ואז עומדת הנקודה שהיא המלכות בסוד קדש הקדשם במקום שיציאת הרוח נמצא בגרון שנק אהיה היי בבינה הנק בשם אהיה. נק גרון שזו בינה שיצא מראש שא"א בצמצום ב. גרון זה בפנימיות או"א משום שזה המקום שעומד קדש הקדשים הוא קול גדול ואינו נודע ואין הוא רוח ממש, ואז היא ה בחיבור של אותיות עליונות שהם יה"ו והכל שם אחד הויה להאיר מלמעלה למטה.

יסוד דז"א דגדלות הנבחן שמימיו לא פסיק לעלמין ודבוק תמיד במלכות שה"ס באר היי דווקא בשעה שז"א ומלכות עולים לאו"א עלאין שז"א מלביש לאבא עלאה והמלכות מלבשת לאמא עלאה ואז כמו שזווג או"א עלאין הוא תמידי ואינו נפסק לעולם גם זווג ז"א ומלכות הם בבחינה זו שזווגם אינו נפסק לעולם וע"כ אומר היי בחסדים שהארת חכמה לא נשמעת בהם כי יסוד דז"א הוא אז כמו אבא עלאה שהוא בחינת ג"ר דבינה המשפיע רק חסדים ולא חכמה כי יסוד ומלכות הם אז כמו יסוד ומלכות דאו"א שזיווגיהו לא פסיק לעלמין וז"ש שהמבוע שהוא יסוד אינו נפרד לעולם מהבאר שגם המבוע שהיא יסוד נחשב לחלק מהבאר משום שאינו נפרד ממנו.

שסוד זווג שלה הוא בסוד קדש הקדשם שהיא בינה היי ג"ר דבינה שה"ס יציאת הרוח הנמצא בגרון כלומר קומת החסדים הנק רוח היוצאת ומושפעת מאמא עלאה הנק אהיה ונק גרון וגם המלכות היא בקבלת חסדים כמוה שה"ס רוח היוצא מהגרון, כי החסדים שהם במקום קדש הקדשים שהוא ג"ר דבינה נק קול גדול להיותם בבחינת גדלות וג"ר כמו החכמה ועכ"ז שאינו נודע בחכמה כלל אלא כולו חסדים וז"ש שאע"פ שאנו מכנים השפע משם בבחינת רוח שהוא חסדים עכ"ז אינו רוח ממש כי רוח הוא בבחינת ו"ק אבל חסדים אלו שבקדש הקדשים הם בחינת ג"ר. וכשהמלכות היא בחנה הזאת כי כל ג אותיות יה"ו מאירים בה שהו' היא ז"א והם מלבישים לאו"א עלאין שה"ס י"ה ואז וכלא שמא חדא שי"ה הם אחד עם הו"ה כי הם מלבישים זה את זה כי ההארה לעילא שהיא מאו"א עלאין וההארה מלתת שהיא מז"א ומלכות מאירות בשווה. הזיווג התדיר של או"א בא לקיום המציאות ללא קשר למעשי התחתונים. השיכלול הוא בזיווג דודים כן תלוי במעשיהם. ​​