כי תצא  לא – לג   שעור 11

ודברתם אל הסלע

קְבוּרַת מֹשֶׁה בְּחוּץ לָאָרֶץ נוֹתֶנֶת לְיִשְׂרָאֵל כֹּחַ לְהַחֲזִיק בֶּאֱמוּנָה בַּגָּלוּת.

יֵשׁ בָּזֶה שִׂמְחָה גְּדוֹלָה, שֶׁכְּשֶׁבָּאִים לִמְקוֹם הָאִמּוּן, רוֹאִים אֶפְשָׁרוּת לְהַגִּיעַ לִגְאֻלָּה, בִּזְכוּת קְבוּרַת מֹשֶׁה בְּחוּץ לָאָרֶץ.

בִּגְאֻלָּה נֵרָאֶה שֶׁהַכֹּל בָּא מֵאֱמוּנָה וְלֹא מֵהַשֵּׂכֶל, שֶׁכָּל תַּפְקִיד הַשֶּׂכֶל לְהַגְבִּיר הָאֱמוּנָה וְלָבוֹא לְחִבּוּר הַלֵּב לקב"ה.

גָּלוּת הִיא הַסֵּתֶר בּוֹ לֹא מְגֻלֶּה לְאָדָם הַשְׁגָּחַת הַבּוֹרֵא שֶׁהוּא טוֹב וּמֵטִיב. הַגְּאֻלָּה הִיא הַגִּלּוּי בְּהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרֵךְ, אֲשֶׁר אֶפְשָׁרִית כְּשֶׁהַפְּרָט מֵכִין כֵּלִים רְאוּיִים לִחְיוֹת אֶת צַד הָאָדָם שֶׁבְּנַפְשׁוֹ. 

הָרָצוֹן הָעַצְמִי הַפְּרָטִי, הוּא זֶה שֶׁמַּסְתִּיר לָאָדָם. לְעִתִּים הַקְּרִירוֹת הַנַּפְשִׁית מַסְתִּירָה וְלִפְעָמִים רַגְשָׁנוּת יֶתֶר.

אוֹמֵר מֹשֶׁה רַבֵּנוּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן, שֶׁבִּזְמַן חֹשֶׁךְ הַגָּלוּת, אֵין מִי שֶׁיָּאִיר לְמֹשֶׁה, אֶלָּא רַבִּי שִׁמְעוֹן שֶׁמְּפָרֵשׁ נָכוֹן אֶת הַתּוֹרָה בִּזְמַן הַהֶסְתֵּר. וּבִגְאֻלָּה תִּתְחַבֵּר תּוֹרַת הַנִּסְתָּר עִם הַנִּגְלֶה, שֶׁכָּעֵת רַק תּוֹרַת הַנִּסְתָּר שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן מְאִירָה בָּעוֹלָם.

תגיות: רבי שמעון, תורת הנסתר

כי תצא  כח – ל   שעור 10

ודברתם אל הסלע

הַשְׁקָפָה אֱמוּנִית חַיֶּבֶת לִהְיוֹת שְׁלֵמָה, וְלֹא נִתָּן לְאַמֵּץ רַק חֲלָקִים מִמֶּנָּה. לֹא נִתָּן לְהִתְחַבֵּר אֶל הקב"ה כַּאֲשֶׁר לוֹקְחִים רַק קְטָעִים שֶׁל הַשְׁקָפָה אֱמוּנִית, שֶׁאָז מַגִּיעִים לַעֲבוֹדָה זָרָה.

אָדָם הַמַּרְגִּישׁ חֶסְרוֹנוֹת שֶׁאֵינָם קְשׁוּרִים לִדְבֵקוּת בְּהָשֵׁם, מַחֲזִיק בְּחֶסְרוֹנוֹת שֶׁל חוּץ לָאָרֶץ.  רְצוֹנוֹת כָּאֵלּוּ צְרִיכִים לְהַגִּיעַ לְרָצוֹן יָשָׁר-אֶל דֶּרֶךְ מֵחֵילוֹת עָפָר, כָּךְ בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים יֵשׁ לְהַחֲיוֹת אֶת הָרְצוֹנוֹת לִקְדֻשָּׁה. הַבְּדִיקָה שֶׁל מְחִלּוֹת הֶעָפָר הִיא בְּדִיקָה שֶׁל רְצוֹנוֹת מֵעֵבֶר לַמִּקְרֶה.

מוות זה הסתלקות האור, חוץ לארץ זה רצונות מחוץ לקדושה, כלומר מי שמת בחוץ לארץ, הפירוש שמסתלקים ממנו הרצונות שמחוץ לקדושה.

אבן משכית היא חכמה בלי חסדים, בה לא ניתן לקבל את האור, שהחסדים הם הקישור לבורא. אל הסלע שהוא בחינת מלכות דאצילות ניתן לדבר, מאחר והיא מתוקנת בדרך של השפעה וניתן לקבל דרכה חלק מההארה. הכאה מביאה לקבלה של שברים ולחלקים בלי להבין את הרעיון השלם לחיבור לבורא.

אבן שהיא סלע של משה עליה נאמר ודברתם אל הסלע לעינים ונתן מימיו צריך לדעת באיזה סלע מותר להכות ובאיזה לא, אלא לדבר. מי שמבקש חכמה/שפע בלי חסדים, רק בו שייך הכאה. המלכות דאצילות היא סלע אליו יש לדבר.

יכול היה משה לדבר אל הסלע, אך בגלל לחץ הערב רב, ניסה לתת להם את מלכות דאצילות, בעודם נמצאים בעולמות בי"ע. אומר משה שאם אצטרך להכות את המלכות במעולא, בשלב זה אפשר רק להכות בה, אך לא שייך בה הכאה אלא דיבור. דיבור לא מועיל בדרגת העם, שלא ניתן לנסות להקדים גמר תיקון.

תגיות: משה הכה בסלע, מחילות עפר

כי תצא  כה – כז   שעור 9

צעקה הנערה – ואין מושיע לה

רק האמונה יכולה להוציא את ישראל מהגלות.

מלמד כאן על תפקידו המכריע של משה רבינו בגאולה, משה שהוא בחינת האמונה שבנפש. השכינה הקדושה צועקת על כך שהבנים, ישראל, עדיין בגלות, זו רחל שמבכה על בניה. וכאן בארץ צריך משה להושיע את העם כפי שאומר רבי שמעון למשה, נאמר בך הכתוב, ואתה פה עמוד עמדי וכל ישראל חזרו לאהליהם ואתה לא, עד הגאולה האחרונה. ישנם עוד גדולי ישראל רועים המנסים להסיר את האבן מעל פי הבאר ולהביא גאולה, אך הם יכולים רק לעזור לקרב את הגאולה, ואילו משה יכול להביא לגאולה שלמה.

תגיות: משה רבינו, גאולה

כי תצא  כב – כד   שעור 8

ושים בסלע קנך

צָרִיךְ כָּל אֶחָד לִמְצֹא אֶת הַנְּקֻדָּה הַפְּנִימִית, בְּעֶזְרָתָהּ יוּכַל לָצֵאת מֵהַגָּלוּת.

רַק בְּבִטּוּל וְדֶרֶךְ הַצַּדִּיק, יָכוֹל אָדָם לְהַגִּיעַ לַתִּקּוּן, לְהָשִׁיב אֶל הַלֵּב וּמִכָּאן לַקֶּשֶׁר עִם הקב"ה.

כעת בגלות הרביעית, ההרגשה היא של חוסר אושר, שהביטוי הוא בדידות, מלחמות וכעסים, כאשר ברור שהשם טוב ומטיב. לכן יש לחפש את מקום הגאולה בנפש, ומשם לפעול לקשר. התנאים הקדושים יכולים לעזור, אך רק משה רבינו יכול בכוחו להעלות את משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. בכל דור ודור ישנה בחינת משה, שהוא הצדיק דרכו מגיע האור, וחיבור אליו יכול לקשר את העם עם הקב"ה.

תגיות: משה רבינו שבדור, יציאה מהגלות

כי תצא  יט – כא   שעור 7

יראת חטא קודמת לחכמתו

הָשֵׁם עוֹזֵר לְמֵי שֶׁמִּצְטַעֵר עַל הָרִחוּק מֵהַשֵּׁם.

אָדָם מְקַבֵּל מִלּוּי עַל הַצַּעַר מֵהַחִסָּרוֹן אוֹתוֹ מְבַקֵּשׁ.

כָּל הַבָּא לְהִטָּהֵר מֵהַגַּאֲוָה, מַסִּיעִין אוֹתוֹ מִלְּמַעְלָה.

לֹא הַמִּדְרָשׁ הָעִקָּר, אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה לְשֵׁם שָׁמַיִם.

הַמַּעֲשֶׂה הוּא פְּעֻלָּה לְמַעְלָה מֵהַדַּעַת, הָיִינוּ בִּטּוּל וִירֵאָה, הוּא הָעִקָּר. הַבִּטּוּי לְגַאֲוָתָן הוּא שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה עַצְמוֹ כִּפְרָט כְּחֵלֶק מִכְּלָל, אֵין בּוֹ בִּטּוּל/יִרְאָה, וְאֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת וּמִתְהַפֵּךְ לוֹ הַכֹּל לְדִין. 

טוֹב לוֹ לָאָדָם לְהַקְדִּים אֶת הַבִּינָה, אֶת הַיִּרְאָה לַחָכְמָה. לְלֹא יִרְאֶה שֶׁהִיא בִּטּוּל לָעֶלְיוֹן, כְּשֶׁמְּבַקְּשִׁים לְקַבֵּל לִפְרָטִיּוּת, לֹא מְקַבְּלִים. לֹא נִתָּן לְקַבֵּל אוֹר בְּלִי כְּלִי, וְלֹא בּוֹנִים כְּלִי בְּלִי שֶׁמִּצְטַעֲרִים עַל חֶסְרוֹן הַכְּלִי.

קָשִׁים מְזוֹנוֹתָיו שֶׁבַּתּוֹרָה כִּקְרִיעַת יַם סוּף, שֶׁאֵינוֹ מֵזִין אֶת נִשְׁמָתוֹ בְּתוֹרָהּ, וְאֵינוֹ מַרְגִּישׁ שֶׁהַמָּאוֹר שֶׁבָּהּ מַחֲזִירוֹ לְמוּטָב. קָשֶׁה לְגַאֲוָתָן לְהַגִּיעַ לְקִרְבַת הַשֵּׁם, מֵאַחַר וּמַחֲזִיק בְּחָכְמָתוֹ הוּא בִּמְקוֹם לְהָבִיא דָּבָר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ.

לֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת הַנְּשָׁמָה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ, שֶׁיּוֹדַעַת שֶׁעוֹלַם הַזֶּה הוּא רַק מְקוֹם אִמּוּן, וְלֹא מְחַפֶּשֶׂת אֶת הַמְּנוּחָה לַגּוּף, אֶלָּא לַנְּשָׁמָה. אָסוּר לָאָדָם לִמְצֹא מָנוֹחַ בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֶלָּא עָלָיו לָתֵת יְגִיעָה וְצַעַר עַל רִחוּקוֹ מֵהַשֵּׁם, כִּי לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא.

יִרְאַת חֵטְא נִרְאֵית בְּמִי שֶׁמֵּבִיא דָּבָר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ. וְכַאֲשֶׁר מְיַחֲסִים כָּל דָּבָר לַתְּבוּנָה שֶׁלָּהֶם, רוֹאִים שֶׁאֵינָם יִרְאֵי חֵטְא, שֶׁאִם רָאִיתָ אִישׁ חָכָם בְּעֵינָיו, תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ.

תגיות: יראת חטא, קשים מזונות כקריעת ים סוף, צער

כי תצא  טז – יח   שעור 6

ביומו תתן שכרו

אָדָם שֶׁהוּא חוּץ מִמְּקוֹמוֹ הַנַּפְשִׁי, אֵינוֹ מְקַיֵּם תַּפְקִידוֹ בָּעוֹלָם וְנִקְרָא גֵּר.

כָּל מִי שֶׁנִּמְצָא כָּאן בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֵינוֹ מֵעוֹלָם הֵבִינָה, עָלָיו לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה.

בעולם הזה הנשמות בגלות, הן הולכות ערומות מלבושי אור מעולם ההוא ובאות לעולם הזה בלבושי עור. בשבילן זה הוא שאמר הכתוב, כצפור נודדת מן קנה. מצוות הם לבושים של אור חוזר, ולא ניתן בלי לבושים אלו לבוא בתשובה לעולם האמת. כל זמן שאדם נמצא בארץ, נק הוא גר ועליו להשלים תיקונו. הלבושים הם התודעה של האדם, שבעולם הזה הוא גר תחת תודעה של זמן ומקום.

חייב אדם לחבר לליבו את הברית, את המחויבות הנפשית, ולתת ללב את הארה שהברית מקבלת מלמעלה. עיקר השכר מכוון לתפילת שחרית. התפילה מועילה כאשר היא באה לעשות נחת רוח לבורא, ולא לבקשות פרטיות שאינן הכרחיות, וודאי שיש להתפלל במניין. ביומו יתן שכרו, אומר שבכל יום צריך אדם למצוא את נקודת השכינה, נקודת הכלל שבנפשו, ואתה להתחבר להשם. :

תגיות: תשובה, תפילה

כי תצא  יג – טו   שעור 5

עשר ולא תשע

אָדָם לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת נֶאֱמַן אִם לֹא יָכוֹל לְהִתְגַּבֵּר עַל עַצְמוֹ.

אָדָם נֶאֱמָן מוּכָן לָתֵת עַצְמוֹ לַשֵּׁנִי, לְיַחֵד.

לִקְרִיאַת שְׁמַע צָרִיךְ לָבוֹא בְּנֶאֱמָנוּת, וּלְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ עֹל מַלְכוּת שָׂמִים.

שֵׂכֶל יָשָׁר בָּא לְהַגְדִּיל אֶת הָאֱמוּנָה.

ראייה קלוקלת כאילו יש ממשות בס"א, נקראת לעשות אלקים אחרים.

מי שאומר הייתי חייב לעשות דבר מסוים, לא יכול להיות נאמן, מאחר אותו דבר, או רצון יכריע אותו לפעול גם בניגוד לנאמנותו.

שלמות התחתון הוא בחיבור לעליון, תוך שהוא בא בביטול אליו. מצד הזכר שבאדם, עליו לחבר את כל התובנות שלו לשכינה, לגבירה. כלומר לבחור ברצון לקיים מצוות התורה וברצון לעשות נחת רוח לבורא מתוך אהבה ושמחה, כל זאת ללא צפייה לשכר. 

עבדות השם צריכה להיות מתוך בחירה ברצון חופשי, שאז יכול להרגיש כבן, ולא כעבד שמחויב. כך יוכל להגיע לאהבה.

אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים, שאינו נותן אותה למי שמחלל שבתות וימים טובים, אלא למי שהוא בן מלך, ושומר תורה ומצוות באהבה ויראת אדונו, ולא על מנת לקבל שכר, אלא כבן שהוא מחויב לעשות ציוויו של אביו, שעליו נאמר כבד את אביך ואת אמך. את אביך זה הקב"ה ואת אמך זו היא השכינה.

ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ

אלו שפחות נכריות מצד סם המות שהן כנגד השכינה שהן נוקבה של סמאל אשר השפחה הייתה למטרוניתא היא שפחה יורשת את גבירתה ועל כך רגזה הארץ. שפחות אלו המנסות תדיר לרשת את הגבירה. ס"מ ובת זוגו היו עבדי הקב"ה, אך לאחר שקצת התעלו, הם באים לנסות לשלוט, עד גמר התיקון שהקב"ה יעביר אותם מהעולם. מי שמשנה את השקפתו לפי המאווים הפרטיים, הופך את יסודות האמונה להיות עבדים לתאוותיו.

ושמח את אשתו

בכדי לשמח את אשתו צריך האדם לתת לה הרגשה אמתית שהיא חלק מכל עבודתו הרוחנית, עד כדי שבלעדיה הוא יודע שלא יוכל להצליח.

תגיות: כוח האמונה, נאמנות,קריאת שמע

כי תצא  י – יב   שעור 4

ולו תהיה לאשה

עִקַּר הַחֲשִׁיבוּת בַּעֲבוֹדַת הַנֶּפֶשׁ, לִמְצֹא מָה חֶלְקוֹ בִּכְלַל הַמַּעֲרֶכֶת.

הֶעָתִיד הוּא הַפּוֹטֶנְצְיָאל הַטָּמוּן בָּאָדָם לְהוֹצִיא מֵהַכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל.

בעוונותיו מביא אדם עצמו להיות אנוס לשד פנימי, וכך מתגלגל עד אשר פועל את כוח הנשמה לבוא לדבקות כראוי. ביגיעה נכונה יכול האדם להפוך השד שבו בהוספת האות יוד שהיא בחינת הנשמה ובא לשם שדי, ע"י שמתחבר לבורא ע"י קדושה וברכות, ובעיקר ע"י כוונה בקריאת שמע. למעשה עליו לאנוס עצמו ולקבל את הנשמה כשליטה עליו.

במקום שהשד יזיק, משתמש האדם בכוח הנשמה להוסיף אות יוד, לשם שדי, שאז גם כאשר הוא מרגיש אנוס שאינו יכול להשתחרר, דהיינו שיש בו שד מגלגולים קודמים, שאז הוא עבד ליצר הרע. כאן עליו להתחבר בכוח הנשמה לבחינת אמה מעולם הבריאה, שאז יכול לתקן ולהתגבר על עוונות גלגולים קודמים ולהשתחרר מתבניות הגיון לא נכונות, ולהתגבר על תת מודע המחזיק בדעות שגויות.

ואם אינו חוזר בתשובה, הנשמה משועבדת אצלו בעוונות שעשה ויתקיים בו האשה וילדיה תהיה לאדוניה, היי שהנשמה תצא ממנו לשורשה ונאמר באותו שד שהוא בעל חובו, היי כח העוונות שבגוף המגולגל הקודם, והוא יצא בגפו, רק בכוח הגוף, היי שיצא בלי תקון.

חכם הרואה את הנולד, לא מחפש מקרים התלויים בזמן ומקום, אלא יודע את ההתפעלות הנפשית שתגיע ממצב נפשי הנתון. יודע הוא את הפוטנציאל הטמון בנפש, ורואה שפעולות מסוימות מביאות לתוצאה ידועה. מכאן שגילוי העתיד הוא גילוי הפוטנציאל הנובע מהתנהלות מסוימת.

תגיות: שד יהודי, תיקון הנשמה

י תצא  ז – ט   שעור 3

מוציא שם רע

צדיק ורע לו, היינו הרע נמצא בשליטתו, רשע וטוב לו היצר הרע שולט בו.

אם אדם מוציא חלילה שם רע על דבר מסוים, הוא מקבל את אותו דבר כדי לתקנו, ולא יוכל לתקנו כל חייו ויאלץ להתמודד איתו, שכתוב ולו תהיה לאישה, לא יוכל להיפתר מהדבר שעליו דיבר לשון הרע, שכל הפוסל במומו פוסל. כך נאלץ אליהו להיות נוכח בכל ברית, וכך משה מופיע בכל דור ודור עם צדיקי הדור, בלעדיו אין דרך להתקשר להשם.

המלכות ניתנה לאברהם משום שהמשיך לה מדת החסד, ונתן אותה הקב"ה ליצחק לו ולזרעו לשמרה מעץ הדעת טוב ורע, ועשו לה כמה גדרים וחתכו בשבילה כמה לבושים שהם לבושי זהב כדי שתהיה מקושטת בשעה שיבוא משה לגאול אותה בגאולה האחרונה שנאמר בה, מה שהיה הוא

משה רבינו הוא פנימיות כל האבות, פנימיות מידת הדעת המחבר את כולם, וראוי להיות החתן של השכינה הקדושה. שלא כמו האבות, זכה משה להיות בעלה של השכינה באופן קבוע.

יוסף שהוא בחינת יסוד ומצד הגבורות שביסוד הוא בחינת שור. בזכות התיקון של משה שסבל ייסורים, משיח בן יוסף לא בין הגויים למרות חטאי ירבעם בן נבט.

אם אדם עוסק בתורה, אפילו שעדיין ללא לשמה, אלא מתכוון להגיע ללשמה, מוסתרות ממנו הקליפות ויוכל להגיע ללשמה.

תגיות: לשון הרע, צדיק ורע לו

שאלות חזרה בזוהר כי תצא ד-ו
1.מה למדנו על הכתוב אני השם הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן מעניין שרה בבית פרעה?
2.מה קורה למי שמוציא שם רע על השכינה?
3. מהי שאישה אנוסה מותרת לבעלה מה שאין כן בצדיק לא יאונה לצדיק כל אוון ולא לבת זוגו הצדקת?
4. הסבר את המושגים צדיק ורע לו רשע וטוב לו ורשע ורע לו?
5. האם שבירת הלוחות שמצביעים על שבירת הבתולים של התורה מראים שהלוחות השניים אינם כלוחות הראשונים?
6. הסבר את הכתוב והו אני והו?
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧