עמוד 1540

זוהר חדש יתרו ​​ קמב - קמד ​​ שיעור 48

ודמות על ראשי החיה רקיע

 

השמות: אל, אלקים, הויה מתפשרים למטה ע"י הכינויים שלהם המגלים אותם.

 

אסור לכנות אדם בכינוי שאינו מגלה את נקודת היהודי שבו, כינוי אסור שמגנה אותו.

כך משל בא לגלות את הסוד הפנימי, וכשאין המשל מגלה יש לזרוק אותו. ​​ כאשר אדם מקבל משל, עליו לבדוק כיצד זה קשור אליו. לעתיד לבוא צדיקי האמת לא יצטרכו משל, לא יצטרו את הכינויים, אלא יראו את האמת כפי שהיא. כאשר אדם מנסה לפרש את המציאות דרך הסתכלות של הרצון לקבל שלו, הוא לא תופס את הדבר. ככול שהלבוש הוא יותר בעל מנת להשפיע, הוא מדויק יותר.

העולם הזה מגלה לנו את סדר העבודה, כפי שיש בחוקים העליונים בהכנעה הבדלה המתקה.

ברצון לקבל רוצים לקבל חכמה/שפע אך החסדים, ההשפעה מכוסים.

צריך אדם זכות פנימית כדי לגלות מה שמעבר לחיצוני.

השמות, החיות הפנימיות הם הנסתר, הם הנותנים את החַיּוּת הפנימית.

כדי לראות את הסודות צריך הסתכלות בענווה, לכן בתחילה מקבלים את השמות בחסדים מכוסים.

 

תסא הרקיע העליון הזה דז"א הנטוי על ראשיהם אין בו צורה כלל, היינו צורת החכמה את הצורה נותנת החכמה, וכאן הוא בעיזקא דחיא, עזוק בחסדים מכוסים, אין מי שמסתכל, משם ולהלאה הכל סתום וחתום בטבעת. הרקיע פרוש על ראשי החיות למעלה מהרקיע הזה נוטף המזון שלהם ולמטה נמצאים כולם בקיום היינו בהארת חכמה, תחת הרקיע הזה.

 

תסב הרקיע דז"א תלויים בו ג' שמות למעלה, שהם אל אלקים הויה, כמו שמתפרשים למטה, קדוש, רחום, חנון שהם כינויי השמות הקדושים. סתומים למעלה ומלובשים בסוד הכינויים שלמטה כלומר השמות שלמעלה סתומים ומלובשים בסוד הכינויים שלמטה, הכל כעין זה לפנים מזה.

 

תסג אלו השמות אל אלקים הויה, שה"ס גוף החיות בתוך סודות האמונה הסוד שלהם היינו בבינה שנק אמונה עלאה. כי החיות הם מרכבה לבינה. כל אלו כינויי השמות, תלויים בסוד השמות הקדושים האלו, אל אלקים הויה הנק חיות נסתרות, כי הכינויים מכסים על השמות שמבפנים היינו על החיות, והחיות מעופפות באלו הכינויים ומתכסות בהם, כי הכינויים הם בסוד כנפים אל החיות.

הקב"ה נק בהם בכינויים אלו שכתוב פשטתי את כתנתי את הכיסוי, הסרתי את הזהות החיצונית כדי להתחבר לנקודה הפנימית כדי להתקן אליה אל המלכות.

רקיע דז"א כולל ג קווים הנק בג' השמות הקדושים, קו הימין נק אל, קו שמאל נק אלקים, קו אמצעי נק הויה. ולכל קו יש ט כינויים וז"ש רקיע זה תלוי בו שלש שמות עליונים היינו אל אלקים הויה, והם נמצאים מרקיע ולמעלה דז"א, והרקיע הזה דז"א מאיר באות ו במקום באות א שפירושו שג' הקווים נכללים בו בקו אחד שהוא חסד, ולא בזמן שז"א בצורת א שפירושו שמתחלק להאיר כפי הארת ג הקווים שאז הוא מאיר גם בהארת חכמה. שני סוגי הארות. בסוד האות א כאשר ז"א משפיע חוכמה למלכות, וכאשר מאיר ז"א בקו אחד בסוד האות וו, חסדים מכוסים, ימין בלי קו שמאל

כי הכינויים נמשכים מז"א בזמן שהוא בצורת א שאז מתחלק כל קו וקו לט' קווים הנק ט כינויים, כי להארת הכינויים מתחלקים ג הקווים כבצורת א ואומרו לתתא מפני שהכינויים להיותם מאירים בהארת חכמה, אינם יכולים להימצא למעלה מחזה כאן כח המנעולא שסותם את החכמה, ששם נמצא ז"א תמיד בשליטת החסדים. וע"כ אומר לתתא היינו מרקיע ולמטה, כי הרקיע עומד במקום החזה דז"א, ואלו ג כינויים קדוש רחום וחנון, שייכים לט' כינויים של השם אל.

ואין לשאול, הלא הכינויים הם תלויים בג' השמות אל אלקים הויה שהם מרקיע ולמעלה, כי הם התחלקות כל קו לט' קווים, ואיך הם יכולים לרדת ולהאיר מרקיע ולמטה.

שאלו ג' השמות הסתומים שלמעלה מתלבשים השמות לא יורדים למטה חשופים, אלא מלובשים בכינויים שלמטה, שהשמות הם בפנימיות הכינויים, והכינויים מכסים על השמות, וע"כ כחם יפה לרדת ולהאיר מהרקיע ולמטה, כי הארת השמות שמהרקיע ולמטה כי הארת השמות שמהרקיע ולמעלה, נמשכת עמהם גם בהיותם מהרקיע ולמטה. אותה יראה שהייתה למעלה, מתפשטת גם למטה

כי ג השמות הקדושים שהם ג הקווים יוצאים מהבינה הנק אמונה עליונה, כי הכינויים ה"ס ​​ התחלקות כל קו מג' הקווים לט' קווים.

הרי שהם יוצאים מג' השמות הקדושים שהם ג קווים, כי ג קווים דז"א מכונים חיות נסתרות, כלומר שהארת החכמה מכוסה בהם. הכינויים מכסים על השמות המלובשים בפנימיותם. לכן תורת הנסתר מכונה חסדים מכוסים

כי בהתחלקות ג קווים כל אחד לבחינתו, מתגלים הדינים שבכל קו המכונים ג זריעות, חולם, שורוק חיריק ואלו הדינים נבחנים כמכסים על הארת השמות, כי ממעיטים את אורותיהם שזה תיקון, מפני שלו היו נשארים עם האורות הגדולים, לא ניתן היה לקבלם, אבל כלפי זה הם מתקנים את הארות השמות שיאירו בחכמה וחסדים יחדיו, ומבחינה זו הם מעלים ומגדילים את הארות השמות. שהם יכולים להאיר לתחתונים מה שלא אפשר היה לפני כן.

ועל בחינה זו אומר שהשמות מעופפים ומתעלים ע"י הכינויים, ועל הבחינה הראשונה, אומר ואתחפיין באילין היינו הדינים שבהם ממעטים הארות השמות כי ב הבחינות נמצאות בהם.

ומב' בחינות אלו נבחנים הכינויים שהם לבוש אל הקו האמצעי, כמו לבוש המכסה את גוף האדם. מצד אחד ומצד הב' מגדיל ומפאר את האדם, שהקב"ה שהוא הקו האמצעי נק באלו הכנויים כי הם מגלים פעולותיו. ממעשיך הכרנוך

כי סוד הזווג ז"א ומלכות הוא כשז"א הוא בבחינה ו היינו בשליטת החסדים. ואז מתפשט מהכינויים שהם לבוש שלו וכמו כתונת שלו מפני שהוא צריך להיות בבחינת ו והם מאירים בהארת החכמה, וז"ס פשטתי את כתנתי כי כבר פשטתי ממני את הכינויים להתתקן לזווג עם המלכות. אם פשטתי את כותנתי אז לא ניתן לקבל חכמה, אלא לאחר הזיווג הרוחני, אפשר לבוא לזיווג הגשמי, מפני שצריך גם את הכינויים

 

הכנפיים

 

תסד מהרקיע הזה ולמטה תלויים אלו הכינויים לכסות בהם סוד השם הקדוש מהרקיע הזה ולמעלה אין תלויים כינויים משום שהכינויים מאירים בהארת החכמה ומהרקיע ולמעלה שולטים חסדים מכוסים מחכמה. ז"ש ותחת הרקיע כנפיהם ישרות אשה אל אחותה היינו כדי לכסות בהם אלו הסותרים העליונים שבסודות השמות הקדושים. ודווקא היות וישנה הסתרה, השמות יכולים להתגלות, שבלי הלבושים אין החיות שהם השמות הפנימיים מתגלים.

אדם שאומר שהוא חי רק את הנסתר, לא מועיל מפני שאין לזה גילוי, ביטוי.

 

תסה כנפים אלו הן כיסויים לכסות בסתר את השמות ולעתיד לבא לא יתכסה סוד השם הקדוש, וכל צדיקי האמת ידעו את ה' בגלוי ולא מתוך כינויים יוכלו לקבל ג"ר דחכמה ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך. מוריך כבר לא צריך להיות נסתר הבא בכינויים, אלא יהיה גלוי

כי ב בחינות יש בכינויים הנק כנפיים.

א שמכסים על השמות, היינו שממעיטים אורותיהם ע"י הדינים שבהם.

ב שמגדילים את אורותיהם ומגלים את הארת החכמה,

בכיסוי על השמות יוצרים דינים שלא ניתן לגלות ג"ר, אך מגדילים את הגילוי בו"ק כי מבחינת הדינים שבהם הם ממעיטים את האורות שבשמות, והם מכסים ומעלימים אותם. לעתיד לבוא מצב של גילוי גמור, שאז לא יהיה שום מיעוט בשמות מחמת הכינויים יהיו כינויים אך לא יהיה מיעוט ג"ר כפי שיש בזמן תיקון מפחד החיצונים, כי לא ישמשו אז בכינויים לגילוי השמות הקדושים כי יתבטלו כל הדינים שבהם, והשמות הקדושים יתגלו בעצמם בלי עזרת הכינויים והדינים שבהם, וז"ס ולא יכנף עוד מוריך, כי יתבטלו הכנפים. מי שמוריד כעת את הכנפים, הלבושים, לא יוכל לקבל אהרת חכמה, כך הרשעים רוצים לקבל חכמה לפני התיקון ומקשים על המציאות

 

תסו לאיש שתים מכסות להנה, שתי כנפים הן לכל אחד ואחד להתכסות בהן, כי אותו שבימין, יש לו אחד של ימין ואחד של שמאל חוק ההתכללות ואותו של שמאל יש לו אחד של שמאל שהוא העצם שלו ואחד של ימין בהתכללות וכן כולם כלולים אלו באלו להתכסות בהן.

 

תסז כתוב ולאיש שתים מכסות להנה את גויתיהם, שהם הסודות שבפנים הכנפים, שהן הכינויים שהם השמות הקדושים, אל אלקים הויה, שמהם סוד הגוף שלהן של החיות שעליהם מלבישים הכנפים.

שהן הכינויים כי הגוף של החיות ה"ס חג"ת שה"ס ג השמות האמונות הפנימיות והכנפים הם הכינויים. ועם כל זה אלו כעין אלו, שהכנפים הן בחסדים מכוסים כמו הגוף שלהן. ז"ש ואשמע את קול כנפיהם כקול אל אלקים הויה אשר כנפיהם הן הכינויים של השמות האלו שהם גדול, גבור ונורא קו ימין שיש בו ג' קווים. גדול הוא הכינוי של אל. גבור הוא הכינוי של אלקים, נורא הוא הכינוי של הויה וקול כנפיהם שהוא גדול גבור ונורא שווה לג' שמות אל אלקים הויה שהם הגוף של החיות.

אבל זה הוא בסוד הסודות למעלה היינו מרקיע ולמעלה ששם הוא להסתיר הכל בגניזה, כלומר ששם שולטים החסדים המכוסים מחכמה וע"כ גם הכינויים נמצאים בחסדים מכוסים כמו השמות, אבל למטה עומדות הכנפים במראה היינו בהארת החכמה הנק ראיה בשיעור, היינו לא בכל קומת החכמה אלא בשיעור ממנה, היינו בשיעור ת"ק פרסאות שהם חג"ת נ"ה שכל אחדת היא במאה מדרגות, אבל הג"ר דחכמה חסרות בהן כי נגנזו ע"י הקו האמצעי והן הכנפים המאירות במראה.

 


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il

זוהר חדש יתרו  קמב – קמד  שיעור 48

ודמות על ראשי החיה רקיע

 

השמות: אל, אלקים, הויה מתפרשים למטה ע"י הכינויים שלהם המגלים אותם.

אסור לכנות אדם בכינוי שאינו מגלה את נקודת היהודי שבו, אסור כינוי שמגנה אותו.

כך המשל, בא לגלות את הסוד הפנימי, וכשאין המשל מגלה יש לזרוק אותו.  כאשר אדם מקבל משל, עליו לבדוק כיצד זה קשור אליו. לעתיד לבוא צדיקי האמת לא יצטרכו משל, לא יהיה צורך בכינויים, אלא יראו את האמת כפי שהיא. כאשר אדם מנסה לפרש את המציאות דרך הסתכלות של הרצון לקבל שלו, הוא לא תופס את הדבר. ככול שהלבוש הוא יותר בעל מנת להשפיע, הוא מדויק יותר.

העולם הזה מגלה לנו את סדר העבודה, כפי שהוא בחוקים העליונים, בהכנעה הבדלה המתקה.

צריך אדם זכות פנימית כדי לגלות מה שמעבר לחיצוני. השמות, החיות הפנימיות הם הנסתר, הם הנותנים את החַיּוּת הפנימית.

כדי לראות את הסודות צריך הסתכלות בענווה, לכן בתחילה מקבלים את השמות בחסדים מכוסים.

 

ג' השמות הסתומים שלמעלה מתלבשים בכינויים שלמטה, השמות לא יורדים למטה חשופים, אלא מלובשים, שהשמות הם בפנימיות הכינויים, והכינויים מכסים על השמות, וע"כ כוחם יפה לרדת ולהאיר מהרקיע ולמטה. אותה יראה שהייתה למעלה, מתפשטת גם למטה.

כמו לבוש המכסה את גוף האדם מצד אחד, ומצד הב' מגדיל ומפאר את האדם, שהקב"ה שהוא הקו האמצעי נק באלו הכנויים כי הם מגלים פעולותיו. ממעשיך הכרנוך.

ודווקא היות וישנה הסתרה, השמות יכולים להתגלות, שבלי הלבושים אין החיות שהם השמות הפנימיים מתגלים. אדם שאומר שהוא חי רק את הנסתר, לא מועיל מפני שאין לזה גילוי, ביטוי.

זוהר חדש יתרו  קלט – קמא  שיעור 47

ודמות על ראשי החיה רקיע

 

כעת בא ללמד על החיות הנמוכות שבמלכות, שהיא יותר קשורה לאדם, כמו השכינה הקדושה שמשפיע לנשמות בהשפעה ישירה.

כאן מלמד איפה יש לנו רשות להסתכל, ואיפה אין רשות.

עולם אצילות קובע עבורנו את המבנה שדרכו אנחנו יכולים לחשוב ולהרגיש.

כי עד כאן יש רשות לפרש, מכאן ולהלאה, מי שרואה רואה ואין רשות להסתכל. מהרקיעה זה ולמטה יש רשות לראות, ומהרקיע הזה ולמטה יש רשות להסתכל.

ישנו מחסום עליון שאסור לעבור אותו, ומי שמנסה לעבור אותו גורם לנזק ושבירה.

אדם רוצה לראות את הכל ולדעת את הכל, אך אין זה אפשרי.

זה לא אפשרי מפני שזה לא טוב לו לדעת. האור גדול מידי לדרגתו הרוחנית, וכך כסימן גשמי, אם ירצה להסתכל בשמש בשיאה, הוא מסתנוור.

 

לרקיע קוראים אמונה, כלומר אם תסתכל שלא דרך אמונה אלא דרך הגאווה, תפסיד את כל האור, והאור יזיק לך. במקום הגאוה יש י"ה גימטרייה גאוה. באצילות הם אבא ואמא, וישסו"ת.

יוד כנגד אבא ואמא, ה כנגד ישסו"ת, ב' קריעים אלו בחסדים מכוסים, והם שונים זה מזה.

אבא ואמא זו בחינה שיש לקבל באמונה שאין לי אף פעם רשות להסתכל בה. זו בחינת מנעולא שחייב לנעול ולא לרצות את הידיעה ששם.

המבנה הוא בג' זוגות, שבכל זוג בחינת אמונה ותחתיה ידיעה. אמונה וידיעה בשורשי המוחין עתיק וא"א, אמונה וידיעה במוחין או"א וישסות, אמונה וידיעה בקבלת המוחין שהם ז"א ומלכות באופן שיש אמונה בז"א וידיעה במלכות.

ידיעה היא הסתכלות, אמונה זו בחינה שאין רשות לגלות בה, ודרושה הסכמה של האדם לוותר על גאוותו לחקור מה שאסור לו.

כאשר רוצים לתת חכמה למטה, אז ישסו"ת צריכה לגילוי חכמה, אך לא בשבילה היא צריכה אלא כדי לתת לתחתון. אז היא לא במקומה.

ובמבנה זה קיים היחס בין השכל ללב, בין ז"א למלכות. יש דברים שצריך לגלות, וישנם דברים שלא.

ז"א מסודר בצורת האות וו ובצורת האות א. צורת האות א כאשר משפיע חוכמה למלכות. צורת וו הוא משפיע רק חסדים ואמונה.

כסימן, לצורת האות א יש שתי אותיות יוד ואות וו. יוד עליונה קו ימין, ותחתונה שמאל, וו באמצע הוא קו אמצעי שמייחד ימין ושמאל, דרכו אפשר לתת חכמה.

בצורת וו הוא לא משפיע חכמה אלא חסדים ואמונה, כמו או"א עילאין, שולטת בו המנעולא, הנסתר.

 

 רקיע פרוש למעלה על ראשי החיות, שלא יוכלו החיות לדעת ולהסתכל בראשם. לו יכלו להסתכל בראשם, היו משנים אותו ומתים, והכל אחוז זה בזה, וסוד זה שהוא סימן בלבד, שאדם אינו יכול להתסכל בראשו, שרק בגופו יכול אדם להסתכל ולא בראשו, הסתכלות היא זיווג דהכאה, חכמה, אז כדי להשיג את ראשו הוא צריך חסדים מכוסים.

את הגוף אתה צריך לנהל, אך הראש בא באמונה מלמעלה, למעלה מהדעת.

זוהר חדש יתרו ​​ קלט - קמא ​​ שיעור 47

ודמות על ראשי החיה רקיע

 

כעת בא ללמד על החיות הנמוכות שבמלכות, שהיא יותר קשורה לאדם, כמו השכינה הקדושה שמפיע לנשמות בהשפעה ישירה.

כאן מלמד איפה יש לנו רשות להסתכל, ואיפה אין רשות.

עולם אצילות קובע עבורנו את המבנה שדרכו אנחנו יכולים לחשוב ולהרגיש.

ישנו מחסום עליון שאסור לעבור אותו, ומי שמנסה לעבור אותו גורם לנזק ושבירה.

אדם רוצה לראות את הכל ולדעת את הכל, אך אין זה אפשרי.

זה לא אפשרי מפני שזה לא טוב לו לדעת. האור גדול מידי לדרגתו הרוחנית, וכך כסימן גשמי, אם ירצה להסתכל בשמש בשיאה, הוא מסתנוור.

לרקיע קוראים אמונה, כלומר אם תסתכל שלא דרך אמונה אלא דרך הגאווה, תפסיד את כל האור, והאור יזיק לך. במקום הגאוה יש י"ה גימטרייה גאוה. באצילות הם אבא ואמא, וישסו"ת.

יוד כנגד אבא ואמא, ה כנגד ישסו"ת, ב' קריעים אלו בחסדים מכוסים, והם שונים זה מזה.

אבא ואמא זו בחינה שיש לקבל באמונה שאין לי אף פעם רשות להסתכל בה. זו בחינת מנעולא שחייב לנעול ולא לרצות את הידיעה ששם.

המבנה הוא בג' זוגות, שבכל זוג בחינת אמונה ותחתיה ידיעה. אמונה וידיעה בשורשי המוחין עתיק וא"א, אמונה וידיעה במוחין או"א וישסות, אמונה וידיעה בקבלת המוחין שהם ז"א ומלכות יש אמונה בז"א וידיעה במלכות.

ידיעה היא הסתכלות, אמונה זו בחינה שאין רשות לגלות בה, ודרושה הסכמה של האדם לוותר על גאוותו לחקור מה שאסור לו.

כאשר רוצים לתת חכמה למטה, אז ישסו"ת צריכה לגילוי חכמה, אך לא בשבילה היא צריכה אלא כדי לתת לתחתון. אז היא לא במקומה.

באו"א גם אם מגיעה חכמה אין הם מגלים אותה וכך גם עתיק וא"א.

ובמבנה זה קיים היחס בין השכל ללב, בין ז"א למלכות. יש דברים שצריך לגלות, וישנם דברים שלא.

ז"א מסודר בצורת האות וו ובצורת האות א. צורת האות א כאשר משפיע חוכמה למלכות. צורת וו הוא משפיע רק חסדים ואמונה.

כסימן, לצורת האות א יש שתי אותיות יוד ואות וו. יוד עליונה קו ימין, ותחתונה שמאל, וו באמצע הוא קו אמצעי שמייחד ימין ושמאל, דרכו אפשר לתת חכמה.

בצורת וו הוא לא משפיע חכמה אלא חסדים ואמונה, כמו או"א עילאין, שולטת בו המנעולא, הנסתר.

 

​​ 

 ​​​​ 

​​ 

 

תנד עד כאן הוא בסוד העליון שבז"א החיות העליונות, כעין זה הוא למטה במלכות. דומות על ראשי החיה רקיע. ודמות מורה שהצורה של הרקיע של מטה היא כעין הרקיע שלמעלה, כי עד כאן יש רשות לפרש, מכאן ולהלאה, מי שרואה רואה ואין רשות להסתכל. מהרקיעה זה ולמטה יש רשות לראות, ומהרקיע הזה ולמטה יש רשות להסתכל.

ממקום ההסתכלות ומלמעלה, נתכסו השבילים והאורחות אין עין שתסתכל בו כי הכל התכסה.

הרקיע שעל ד החיות שבמלכות הוא חזה ולמעלה דז"א, שהוא בחסדים מכוסים מחכמה, ואין רשות להסתכל בו כי הסתכלות ה"ס גילוי החסדים ע"י החכמה, כמו שאין רשות להסתכל ברקיע העליון דאו"א, להיותם בחסדים מכוסים אותו דבר בז"א אין רשות להסתכל מחזה ולמעלה, שהחסדים מכוסים, למעלה מהדעת, אין רצון לקבל, אבל למטה מהרקיע היינו במלכות יש רשות להסתכל כי מקום גילוי החכמה הוא במלכות מחזה ולמטה דז"א שירשה המלכות.

בד' החיות של המלכות, ודמות וגו' רקיע, שצורת הרקיע למטה בז"א הוא כעין הרקיע העליון שבאו"א ז"א בחסדים מכוסים כמו או"א, כמו בעתיקא קדישה בו שולט המנעולא, היינו למטה מהרקיע יש רשות לפרש מפני שלמטה מרקיע דז"א שהוא במלכות הוא מקום גילוי החכמה.

מכאן ולהלאה, היינו למעלה ברקיע דז"א מי שרואה רואה, כלומר מי שרואה בלי עיון והסתכלות באמונה למעלה מהדעת, בהתחברות של חסדים ללא נגיעה עצמית יוכל לראות, אבל להסתכל ולעיין אין רשות, היינו במלכות יש רשות להסתכל. הוא במלכות שיורשת מחזה דז"א ומטה הוא מקום גילוי החכמה.

למעלה התכסו השבילים והאורחות, שבילים הם באו"א אורחות הם בישסו"ת ומשמיענו בזה שאפילו באורחות דישסו"ת ששם המקור לגילוי החכמה, אין החכמה מתגלית שם כלל עד שמתפשטת למקום המלכות שהוא מרקיע ולמטה. עולם אצילות מחולק ל 3 זוגות, כנגד בינה ז"א ומלכות. עתיק וא"א, או"א וישסות, ז"א ומלכות. כל אחד למעלה מחזה ולמעלה בחסדים מכוסים, ולמטה מחזה בחסדים מגולים. בכל אחד מפרצופים אלו סדר דומה מתיקונים שנעשו בראש דא"א.

 

תנה ראשי החיה הם המרכבות שהם ד ראשי אורות לד' זוגות והם י"ב חדשים והם י"ב מדות ואחת השולטת עליהן, שיהיו י"ג מדות הרחמים, ואלו נק ראשי שלטונות שליטים המאירים לכלם, פירושו זוגות מלשון זווין

אחר שביאר שמהרקיע שעל החיות ולמעלה אין הסתכלות משום שהחכמה מכוסה שמה, מבאר עתה שמהרקיע ולמטה, היינו בחיות שבמלכות יש הסתכלות, היינו גילוי החכמה. שראשי החיה פירושו המרכבות המגלות חכמה שהם ד רשאי נהורין לד' זיווין כי ה"ס ג קווים ומלכות שבכל אחד יש ג קווים. שיש ג קווים בימין וג' קווים בשמאל, ג קווים בקו אמצעי ג קווים במלכות. יש בכל אחד מהם כלל, שהוא הקובע.

ההפרש הוא בשליטה כי בג' קווים דימין שולט הימין שהוא חסד ובג' קווים דשמאל שולט השמאל שהוא בהארת חכמה, ובג' קווים דקו האמצעי שולט הקו האמצעי ובג' קווים דמלכות שולטת המלכות באופן שהימין שולט על זוג הקווים שהם ימין ואמצעי השולט על זו הקווים שהם ימין ושמאל. וכן המלכות שולטת על ג הקווים.

נמצא שיש כאן ד ראשי אורות שהם ג קווים ומלכות שהם ראשים לד' זוגות, שביחד הם י"ב מיני אורות. שי"ב אורות אלו ה"ס י"ב חדשים שבשנה.

שנה ה"ס מלכות וי"ב חדשים הם י"ב אורות שד' אורות דג' קווים ומלכות כל אחד כלול מג' והם י"ב.

שאלו י"ב אורות ה"ס י"ג מדות הרחמים כי האורות הם י"ב ואחד הכולל אותם הם י"ג, היינו ד ראשי האורותהם ראשי שלטונות שכל אחד מד' שולט על הזוג אשר תחתיו ואלו הד' הם שליטים המאירים לכולם.

ראשי החיה הם מרכבות המחולקים לי"ב

 

תנו שני רקיעים הם, באחד יש סוד צורות שאינן נראות ובאחד אין בו צורות ולא גוונים ולא לדעת ולא להסתכל ואין מי שיעמוד עליו. זה הוא רקיע עליון נסתר הגונז מה שגונז ונותן שמחה וקיום לכל.

יש רקיע שבאו"א עלאין ויש רקיע שבישסו"ת ואע"פ ששניהם הם בחסדים מכוסים כל זמן שאין עליה, המסך של צמצום ב, קרומא דאתכפיא גורם שלא תרד הארת חכמה מא"א. עכ"ז יש הפרש גדול ביניהם כי או"א עלאין אין מקבלים חכמה לעולם והם בסוד כי חפץ חסד הוא יוד לא יוצאת מהם, הם בחסדים מכוסים, יש להם תיקון מיוחד של ג"ר דבינה. אבל ישסו"ת מקבלים חכמה אלא שאינה נגלית במקומם אלא שמתפשטת למלכות, ובמקומם גם הם בחסדים מכוסים הם לא צריכים את החכמה בשבילם אלא בשביל המלכות, ברקיע אחד יש סוד של צורות כלומר ששם יש צורת חכמה, אלא שאינן נראות, כי החכמה שבהם אינה נגלית במקומם עצמם אלא במלכות. ובמקומם עצמם החכמה מכוסה ואינה נראית, באחד אין דיוקנין, אין שם צורות חכמה באו"א שהם בחסדים מכוסים ולא גוונים שאין שם לבן אדום וירוק, מפני שהאות י המלכות אינה יוצאת מהאוויר שלהם, ואין שם גוון השמאל שהוא אדום הנעשה מיציאת י מאוויר. ומכל שכן שאין שם גוון ירוק של קו אמצעי כיון שלא שייך שם מחלוקת דימין ושמאל ואין צורך לקו אמצעי שייחד אותם. וע"כ אין אפשרות לדעת ולהסתכל ברקיע דאו"א ואין מי שיעמוד עליו. זה הוא רקיע עליון נסתר שגנוז בו מה שגנוז כי ברקיע דאו"א נגנזת המלכות דמנעולא הפועלת בעתיקא קדישא, באו"א עילאין, ובז"א מחזה ולמעלה, ויהב חידו וקיימא לכלא כי אע"פ שעצמם אינם מקבלים חכמה הם המשפיעים החכמה לישסו"ת כשעובר דרכם באופן שכל האורות והמוחין נמשכים מאו"א עלאין והם נותנים קיום לכל הן למדרגות המאירות בחסדים והן למדרגות המאירות בחכמה.

 

תנז וחוזר לפרש הרקיע דישסו"ת בסוד שם אהיה שהוא שלמות כל השמות שהוא בינה, והכוונה לז"ת דבינה הנק ישסו"ת וע"כ אומר בסוד השם אהיה. הוא סוד המרכבה הקדושה כלפי זו"ן המגלה חכמה שתתפשט למלכות. שהיא ג קווים ומלכות בסוד שהם שולטים על ד זוגות שבעולם העליון שכל אחד שולט בזוג אחד והם י"ב וה"ס ד שמות הכלולים באחד היינו ג שמות עליונים של ג קווים שהם אל אלקים הויה ואחד שמתחבר עמהם בכלל אחד שהוא אדני היינו המלכות שג' השמות כלולים בו כי היא מקבלתם.

 

תנח י"ה שה"ס או"א וישסו"ת, ה"ס הסתר העליון שה"ס ג"ר הנסתרות ומפרש כלל הכל הוא הרקיע העליון הנסתר העומד בגניזה שהוא רקיע דאו"א דגניז מה דגניז. ועליו ספיר אחד גנוז שה"ס מלכות דמנעולא, שהוא הנסתר מכל, זה המנעולא, התאחד ולא התאחד במה דלא אתיידע שהוא או"א, ואינו עומד להבנה, הוא סוד הכל, כלל הכל, ב"ה וברוך שמו לעולם ולעולמי עולמים והוא י דהויה כשהתפשט השם הזה למטה, היינו לישסו"ת, שהם ה דהויה ואח"כ, לז"א זה הוא ו במקום אחד בסוד אחד. אז הוא רקיע למטה, כעין רקיע דאו"א למעלה, ואבן ספיר אחת היא למעלה על הרקיע, שה"ס המלכות דמנעולא הגנוזה שם, כמו ברקיע דאו"א וזה סוד ה אחרונה שהשם מתפרש למטה מרקיע במלכות עצמה, ששם מקום גילוי החכמה וזה סוד י"ה ו"ה.

כי יש ב בחינות בז"א בסוד צורת אות א ובסוד צורת אות ו כי בהיותו משפיע חכמה למלכות, הוא בסוד צורת א שהיא צורת ג' קווים שאות י עליונה ה"ס קו ימין ואות י תחתונה ה"ס קו שמאל, והקו שבאמצען ה"ס קו אמצעי המיחד הימין והשמאל. ובזמן שהוא ז"א המשפיע למלכות בחסדים מכוסים מחכמה, הוא בצורת ו שהיא התפשטות אחת מכל ששה קצוות שבו בקו אחד היינו רק בחסדים שבקו ימין. וו מורה שהוא קו ימין, ואות א מורה שהוא בג' קווים ויכול להפשיע חכמה, לאחר שהוא מנמיך את החכמה הופך אותה לו"ק דחכמה המתאימה למלכות.

כשז"א הוא בצורת ו במקום בצורת א, בסוד אחד שכל ששה קצוות שלו הם הבתפשטות אחת של חסדים מכוסים, כאשר הוא ב - וו אז כל ההתפשטות שלו היא בחסדים מכוסים. אז הוא רקיע נעלם ונסתר כמו הרקיע דאו"א עלאין כמו שהם בחסדים מכוסים, כך גם הוא. וכמו שספירה גנוזה על הרקיע דאו"א שה"ס המנעולא, באו"א פועלת המנעולא שנועלת את החכמה, ואז ז"א מתנהג כמו וו בחסדים מכוסים. כך אבן ספיר עליונה על גבי הרקיע שגם על רקיע דז"א גנוזה המנעולא ולפיכך הרקיע דז"א הוא מכוסה ונעלם כמו הרקיע דאו"א הוא מכוסה ונעלם כמו הרקיע דאו"א. אבל למטה מרקיע דז"א שולטת מלכות דמפתחא, שבה מקום גילוי החכמה שסוד ה אחרונה היא מתפרשת למטה מרקיע דז"א היינו שמתגלה בה החכמה.

בג' הזוגות מופיע מפתחא בא"א, בישסו"ת ובמלכות.

 

תנט ולפעמים במתחברת בשם זה הויה אות ו היינו והויה מורה שהוא כלל אחד הוא ובית דינו, שז"א, ומלכות שהיא בית דינו הם נכללים יחד והכל אחד, שהוא סוד הסודות בשמות הקדושים.

תס רקיע פרוש למעלה על ראשי החיות, שלא יוכלו החיות לדעת ולהסתכל בראשם לו יכלו להסתכל בראשם, היו משנים אותו ומתים, והכל אחוז זה בזה, וסוד זה שהוא סימן בלבד, שאדם אינו יכול להתסכל בראשו, שרק בגופו יכול אדם להסתכל ולא בראשו, הסתכלות היא זיווג דהכאה, חכמה, אז כדי להשיג את ראשו הוא צריך חסדים מכוסים ואע"פ שהוא עצמו, מכל שכן ​​ מה שסתום בראשו, היינו הג"ר ודאי שלא יוכל להסתכל ולהשיג ו"ק דאורות יכול להשיג ולתפוס.

את הגוף אתה צריך לנהל, אך הראש בא באמונה מלמעלה, למעלה מהדעת.

 


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il

זוהר חדש יתרו  קלו – קלח  שיעור 46

בלכתם ילכו.

 

בנקודה הפנימית שבאדם יש ג' רוחות, בינה ז"א ומלכות. הנקודות מניעות את הכלים. התזוזה באה מפני שלא הגיעו למקומם. יש מצב לאדם שהגיע למטרה, ומצב שבדרך.

גאוותו של הקב"ה, שיכול לתת את ההארה לעם ישראל, שרצון זה של קו אמצעי, גואה על הרצונות של ב' קווים.

ישנם שתי צורות הסתכלות על הסתלקות האור, ייסורים. או כי רוצים להתקדם ולקחת עוד חיסרון כדי לתקן, או שאור מסתלק כאשר פוגמים.

מלמד יחזקאל, שגם כשנמצאים בגלות, צריכה להיות השאיפה ליסוד, לקו אמצעי

זוהר חדש יתרו ​​ קלו - קלח ​​ שיעור 46

בלכתם ילכו.

 

תנא שואל, בלכתם ילכו, בלכתם של מי. אם תאמר בלכתם של החיות אינו כך, ומשיב, אלא בסוד אלו ג רוחות שהם ג שמות אהיה הויה אדני עליהם נאמר ובלכתם ילכו, כי כשהם נוצצים ומאירים הולכות אלו החיות העליונות והתחתונות. ובעומדם יעמודו, כשהם בחבור אחד וכולם עומדים בלחש אז נעשו ג הרוחות אחת וג' השמות נעשו אחד, והקב"ה מתגאה בגאות על הכל.

זה המצב הטוב. כשמאירים בחכמה וחסדים בחיבור הקו אמצעי, אז הקב"ה מתגאה על הכל.

אומר וכולם עומדים בלחש אומר ו"ק דחכמה ולא ג"ר וגם לא רק חסדים.

 

תנב ובהנשאם מעל הארץ ינשאו האופנים היינו שבהסתלקות החיות, שהן בסוד רוחות העליונות דאהי"ה והויה מעל הארץ שהיא המלכות בבחינת רוח דאדני, היינו שהחיות העליונות מסתלקות מלשמש על הרוח התחתון שהוא אדני, אז אלו האופנים מסתלקים עמהם עם החיות, להראות שהכל הוא גוף אחד וסוד אחד בלא פירוד מהם. התחתון, האפנים יכולים לזוז שהרי העליון נושא את התחתון, וכמסתלק העליון מסתלקים גם האופנים לא יכולים לזוז מכח עצמם. ​​ 

 

בנקודה הפנימית שבאדם יש ג' רוחות, בינה ז"א ומלכות. הנקודות מניעות את הכלים. התזוזה באה מפני שלא הגיעו למקומם. יש מצב לאדם שהגיע למטרה, ומצב שבדרך.

 

תנג כי רוח החיה באופנים, פירושו שהרצון של אותה חיה הוא באופנים, כי דורש לומד רוח מלשון רצון. כי אע"פ שהרצון הוא בחיות העליונות, יש רצון ביותר השתוקקות גדולה יותר באלו האופנים. שלשה הם, שניים גלויים ואחד גנוז, ואלו עושים מעשה הגורמת לרצון ונחת לאותה החייה, היינו שכתוב ומעשיהם כעין תרשיש, היינו כעין תרי שש, כי תרשיש הוא אותיות תרי שש, זהו ימין ושמאל, שאלו הם שנים מאלו השש וע"כ כתוב כעין, שפירושו כאופן שלהם.

ג' בחינות הן ביחד, ג' רוחין דאהי"ה בינה הויה ז"א אדני מלכות. יש בהם מצב בו הם עומדים ומצב בו הם הולכים

מצב אחד כשהם מאירים ויוצאים כל אחד בבחינתו היינו העליונים דאהי"ה הויה בשליטת החסדים, והתחתון שהוא אדני בהארת החכמה. ב' השמות העליונים אהיה והויה הם בשליטת החסדים.

בסוד ג' הרוחות נוצצים ומאירים ויוצאים, הולכות החיות העליונות והתחתונות, היינו שכל אחת הולכת ומאירה כדרכה, העליונים דאהי"ה הויה מאירים בשליטת החכמה. במצב וילכו הוא מצב של פירוד, הויה ואהיה מאירים חסדים, ואדני רוצה חכמה.

 

המצב הטוב יותר, בחינה ב היא כשג' הרוחות מתחברים ונעשים אחד, כלומר שמאירים באור אחד, היינו שכולם מאירים בחכמה וחסדים ביחד, כדרך הקו האמצעי שכולל חכמה וחסדים, ואינו נוטה לא לחכמה ולא לחסדים, אלא מאיר באור הכולל אותם יחד. ובעומדם יעמודו

כשמתחברים כל ג הרוחות להאיר באור אחד, היינו של הקו אמצעי, וכולם נמצאים בלחש, היינו בבחינת ו"ק דחכמה זו הארה בקו אמצעי, שכל ג הרוחות מאירים באור אחד, והקב"ה שהוא קו אמצעי מתגאה על כולם, כלומר שכולם משמשים בדרך הארתו, קו אמצעי דז"א שאינם נוטים לא לימין ולא לשמאל.

גאוותו של הקב"ה, שיכול לתת את האהרה לעם ישראל, שרצון זה של קו אמצעי, גואה על הרצונות של ב' קווים.

בחינה ג היא כשב' רוחות דאהיה הויה מסתלקים המרוח התחתון אדני, היינו שמסתלקים מהארת החכמה המאירה במלכות, אלא שמאירים בחסדים מכוסים מחכמה. שהחיות בסוד רוחות עליונים דאהיה הויה מסתלקות מלשמש את המלכות שהיא בשליטת החכמה, אלא מאירים בחסדים מכוסים, עולים ומתחברים עמהן האופנים. האופנים לא נשארים עם המלכות.

ישנם שתי צורות הסתכלות על הסתלקות האור, ייסורים. או כי רוצים להתקדם ולקחת עוד חיסרון כדי לתקן, או שאור מסתלק כאשר פוגמים.

ומשמיענו שאע"פ שהחיות המסתלקות מהמלכות שהיא בהארת חכמה, עכ"ז, האופנים שגם הם בהארת חכמה מתחברים עמהן, והוא מטעם שאע"פ שהחיות הן בחסדים מכוסים עכ"ז צריכות להתכללות מהארת החכמה, כדי להראות שאין החיות נפרדות מהארת החכמה שבאפנים, אלא שהן גוף אחד בלתי נפרד. כי אע"פ שהן בחסדים מכוסים, רוצות הן להכלל מהחכמה ולהיות אחד עם האופנים. כמו רשימה שהם משאירים, שרוצים לחזור לאחדות לאחר שעושים את התיקונים

כי רוח החיה באופנים, שהן רוצות להכלל מהארת החכמה שבאופנים, שאע"פ שהרצון הוא בהארת החיות העליונות בלבד, שהן שולטות על הרצון, שהרי הסתלקו מהחיות התחתונות שבאדני וע"כ הן בחסדים מכוסים מחכמה, עם כל זה יש להם רצון ביותר להתחבר עם האפנים ולהכלל מהארת החכמה שבהם.

עיקר האופנים הם שלשה, היינו נצח הוד יסוד, שנים מהם גלויים בהארת החכמה שהם נצח והוד שבהם מתגלית הארת החכמה, ואחד גנוז שמכוסה מחכה ואינו מתגלה והוא יסוד.

אלו השנים שהם נצח והוד מגלים בשבילה את הארת החכמה כדי שהחיה תכלל ממנה שפעולה זו היא לרצונה של החיה.

וז"ש ומעשיהם כעין תרשיש, כי מעשיהם סובבים על האופנים שהם נצח והוד ואומר שמעשיהם של נצח והוד הם כעין שנים משש קצוות חג"ת נה"י שהם ימין ושמאל, נצח והוד המגלים חכמה מגלים את ההשתוקוות לחכמה, ע"י אור ע"ב ס"ג שמוריד ה תתאה ​​ וב' הקווים מתגלים, נאמר כעין שפירושו כעין המעשה שלהם, היינו המעשה בגילוי החכמה.

מלמד יחזקאל, שגם כשנמצאים בגלות, צריכה להיות השאיפה ליסוד, לקו אמצעי

 

1. כתוב בלכתם ילכו ובעומדם יעמודו, על מי מדובר ומה ההבדל בין ב' המצבים הללו?
2. מדוע בהנשאם מעל הארץ גם אלו האופנים מסתלקים עימהם?

זוהר חדש יתרו  קל – קלב  שיעור 44

על ארבעת רבעיהם בלכתם וגו

 

כתוב  וּבְלֶכֶת, הַחַיּוֹת, יֵלְכוּ הָאוֹפַנִּים, אֶצְלָם; וּבְהִנָּשֵׂא הַחַיּוֹת מֵעַל הָאָרֶץ, יִנָּשְׂאוּ הָאוֹפַנִּים. שואל, ואם אופנים הם רבוצים תחת החיות, היה צריך לומר ובלכת האופנים ילכו החיות אצלם, ומשיב אלא מכאן שהחיות נושאות את האופנים הנושאים אותן, כעין זה הארון נושא את נושאיו.

החיות הולכות על האופנים וגם נושאות את האופנים.

החיות מזיעות, שלכאורה יש כאן מאמץ, כאשר בפועל הן נוסעות ורוכבות על האופנים. אז למה מזיעות, על מה מעיד המאמץ ?

התחתון לא מזיע בגלל שנושא על גבו את העליון, אלא מזיע מפני שמתאמץ להסתכל ולהשיג את מה שנסתר וגנוז.

להסתכל אומר לעשות זיווג, כלומר להתחבר.

כשאומרים שהנשמה נמצאת בגוף, אז לכאורה הגוף נושא את הנשמה. אך לא. הנשמה מאפשרת לגוף לנוע, הוא זז והנשמה נותנת לו את הכח.

תפקיד הגוף, להבין את הנשמה.

תפקיד הבריאה, להבין את הבורא, כל תפקיד התחתון, להבין את העליון.

הבריאה לא עושה טובה לבורא, הוא נושא אותה.

מרגיש אדם שווא מחזיק בערך גבוה, למשל שמתאמץ להיות אדם ישר. למעשה זה לא כך. אלא הישרות היא זו שמאפשרת לך בכלל לחיות.

לא אתה מתאמץ כדי להחזיק את התורה, התורה היא המחזיקה אותך.

כאשר מתביישים להזמין אדם לשיעור תורה, זה מוזר מפני שבכלל עושים לו טובה שמזמינים אותו להתחבר למקור החיים.

יבדוק כל אחד אצל עצמו מי נושא את מי, האם הפנימיות או החיצוניות

כשהנשמה זזה, היא נושאת את הגוף, לא החיצוניות מחיה את הפנימיות.

הערכים העליונים שלנו, הם הנושאים את כל הרצונות שלנו.

מכאן מסקנה חשובה. כאשר אתה עושה מעשה השפעה טוב, כמו לבוא בהתבטלות לאהבת חברים, אז לא אתה מחזיק באידיאה הזו, היא מחזיקה אותך בחיים. הכלל נותן את כוחו לפרט.

העני שמוכן לקחת נדבה, הוא נושא את הנותן הנדיב. העשיר צריך את העני.

נותנים יגיעה, מזיעים ומנסים להבין את הנקודה הפנימית, וכאשר משיגים אותה, כלומר זוכים לחיות את הערך העליון, את האני האמיתי, מתהפכת התפיסה ומרגישים שהפנימיות היא זו שמחייה את האדם.

כמו שאומר לא בי יגעת יעקב, אתה לא עושה לי טובה ואתה נושא אותי. לא אני נושא אותך.

וְלֹא-אֹתִי קָרָאתָ, יַעֲקֹב:  כִּי-יָגַעְתָּ בִּי, יִשְׂרָאֵל. היגיעה של האדם היא ביכולת להבין שהקב"ה נושא אותו.

אדם לא עושה טובה כשהוא פועל בקדושה, שהרי הקדושה נושאת אותו.

ע"י הארת ג הקווים מתהפכת המלכות לצורת בינה ומאירה בהארת החכמה כמו התבונה.

בבינה הרצון מועט, ובא רק לצורך ז"א. במלכות הרצון לקבל הוא לצורך עצמה ועל כל האור, לכן היא עבה יותר ויכולה לקבל חכמה, אבל היא דין שיכול לייצר פחד על התחתונים.

וגבותם מלאות עינים

 

כיצד מסתכל אדם על החיים?

המסתכל בקו אחד אומר אותי לא מעניין. יש, ואני רוצה.

עיקר ההסתכלות היא לשמאל, ששם מאירה החכמה. ומי שמסתכל על כל דבר כדי לראות איך הוא יכול לנצל הכל לטובתו האישית. מחפש שיהיה לו כיף. הסתכלות פסולה.

יש דרך הסתכלות ראויה. להסתכל בכל הצדדים. הימין שבנפש זו מידת ההשפעה, כיצד אתה משלב את הרצון שלך עם האמונה.

כן יש להסתכל גם לכח השמאל, לעשות ביקורת עצמית, לראות את השקר ואז, להתכופף לימין שזו דרך הסתכלות של קו אמצעי.

אין להסתכל רק בשמאל, לחפש מה עוד לקבל לרצון לקבל, ומצד שני אין להסתכל רק בקו ימין ולומר שהכל טוב, כולם טובים. וזה שקר.

כל עוד אנו בזמן תיקון, עדיין לא הגענו למטרת הבריאה שבה הכל טוב.

הסתכלות נכונה בחיים אינה רק לימין ושמאל, אלא גם לאחור וגם הסתכלות קדימה.

 

אדם יכול להסתכל בצורה חד צדדית ולחשוב שהוא רואה הכל טוב, לא מבחין בין פוטנציאל לבין מה שכבר יצא אל הפועל, אדם כזה הוא בתוך הקליפה. מכאן שאין להסתכל רק מצד ימין, אלא דרושה גם ביקורת משמאל.

אברהם התקרב לסוד הברית עד שעלה בסוד העליון שנעשה מרכבה לז"א, עדיין לא זכה כמו יעקב איש תם, בחיר האבות ומשה איש האלקים. שניהם רואים בצורה שלמה לארבע צדדים, ומשה מסתכל בנוסף גם מה למעלה ומה למטה. משה בעלה של המלכות בפנימיות ויעקב בחיצוניות.

זוהר חדש יתרו ​​ קלג - קלה ​​ שיעור 45

ובלכת החיות ילכו האופנים

 

טבע האדם לראות את החיצוניות מובילה, אך האמת היא שהפנימיות היא זו שנושאת את החיצוניות. העליון נושא את התחתון.

 

 

תמא ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם ובהנשא החיות מעל הארץ ינשאו האופנים, וכולם הם כפי אותו הרוח ההולך ושולט עליהם.

 

תמב על אשר יהיה שם הרוח ללכת שואל, למעלה כתוב אל אשר, וכאן כתוב על אשר, ומשיב אלא הרוח הקדוש כשיוצא מתוך אותו הרוח הנסתר שבכסא, ובוטש היינו שמזדווג באותו הרוח השורה עליו, אז כל החיות נוסעות יחד אליו על אשר. היינו סוד על אשר אל אשר, שאותו הרוח מזדווג בו ברוח של הכסא, והרוח של הכסא אינו שורה עליו אלא נוסע אליו למקומו וכל החיות נוסעות לאותו הצד.

החיות האלו, הם בחינת אריה שור נשר חג"ת דז"א עם המלכות המקבלתם מלכות שעולה לת"ת, שהן ד' רגלי הכסא העליון שהוא בינה שיושבת על החג"ת עם המלכות שעלתה אליהם. והרוח שבחיות נאצל מהרוח העליון שבכסא שהוא בינה. ורוח החיות האור שנמצא בחסד תפארת ומלכות, לוקח כל כחו מהרוח שבבינה, עי"ז שמזדווג עמו, חג"ת מזדווגים עם הבינה והוא מזדווג עמו בב' בחינות.

א שמזדווג עמו במקום הרוח העליון היינו במקום בינה ומשם הוא משפיע אל החיות כמו מצב של עיבור למעלה.

ב שהרוח העליון יורד למקום הרוח התחתון ומזדווג עמו במקום הרוח התחתון דהיינו במקום החיות.

 

כוח החיות של האדם נבחן כמה אמת מוכנה הרוח לשאת, כמה אמת הוא מעז לשאת. אדם פוחד לשאת את האמת, פוחד לאבד את הרצון לקבל שלו. כמה אמת של הבינה מסוגל הרוח לשאת.

מסוגל לשאת כפי שזכה להשיג מהערך העליון.

כמה אמת הוא מעז לשאת, הוא לפי רצונו לקחת על עצמו יגיעה לפעול את האמת.

יש אמונה שנקראת חג"ת, אברהם יצחק ויעקב וצד המשיח. אמונה זו נובעת מהשם אהיה, מהבינה העליונה.

בדמיון נקי אפשר לדמיין את הכוונת העליון, ויכול רק מי שקשור לעליון. כל דמיון שאינו קשור לעליון הוא שקר וכזב.

כל היגיעה, בזעת אפיך תאכל לחם, עלינו להזיע ולתת יגיעה כדי לנסות להבין דרך הנקודה הפנימית את רצון העליון, שוודאי לנו שהוא הנושא אותנו.  ​​​​ 

זיווג אחד בעליון שאפשרי כאשר בא התחתון בביטול גמור לעליון. ולאחר שיורד התחתון למקומו, כאשר באים לבטא את הדברים, וזה נקרא שרוח העליון יורד למקום הרוח של התחתון.

כשיוצא מהרוח הנסתר שבכסא היינו מהרוח שבבינה, ובוטש באותו הרוח של הבינה, במקום שאינו שורה עליו, למעלה.

על אשר - כי על מורה שהרוח דחיות הוא במקום העליון בבינה, ומשם מקבל שפע אותו הצד, שכל החיות ילכו אליו. אל אשר פירושו, שהרוח העליון דבינה בוטש ברוח של החיות ההבדל הוא שזה נמצא במקום התחתון, היינו שמזדווג עמו לתת לו שפעו, ואינו שורה עליו, כי הרוח דחיות כבר ירד למקומו עצמו, הזיווג נעשה למטה במקום החג"ת.

שהרוח העליון נוסע לרוח של החיות, ומזדווג עמו במקומו, וכל החיות נוסעות לאותו הצד שהרוח העליון השפיע לרוח של החיות. תלוי איזה כח של חסד הוא נתן. האם חסד של ימין או חסד של שמאל, הרי כולם נקראים חסדים.

ותלוי איזה סוג של אמונה הוא אוחז, כאשר האמונה חייבת להחזיק באמונה בג' האבות.  ​​​​ 

 

תמג ומפרש יותר, על אשר יהיה שם הרוח ללכת, על פירושו על אותו מקום הנסתר והגנוז אשר הרוח העליון שורה עליו, היינו שהזווג הוא במקום בינה.

וכל החיות מסתכלות אל הרוח אשר שם. להוסיף הזיו האור שלהן ומאותו הזיו התווסף הזיו שנק קרני החיות. יש וקרן היא בחינת המלכות, ויש בחינה של קרן אור הבינה שקורן ומשפיע.

והוא הזיו הלוהט ונוצץ לפי ההסתכלות היקרה של אותו רוח אחר, היינו הרוח של החיות, היוצא מהרוח הראשון, היינו מהרוח העליון שבבינה שהוא נסתר וגנוז בגניזה יקרה היינו בבינה. הפנימיות היא זו שמאירה. ומה שאתה פועל במקומך, למרות הרגשת הפרטיות, זה לא בא ממך, העליון, הנשמה הבזיקה בך רעיון, ויש להתחזק תדיר וללמוד לכבד את המקום הפנימי הזה. ואל כליך אל תקח, אל תחשוב דרך הכלים שלך, אלא התחבר לאמונת חכמים.

 

תמד זה הרוח הראשון שנמצא בבינה, בסוד חסדים מכוסים, הוא בסוד השם הקדוש שכלול בו שם אהיה, כי הג"ר דבינה נק' בשם אהיה, וכיון שהרוח העליון הוא מז"ת דבינה, ע"כ אומר שכלול בו אהיה. אם היינו אומרים שהג"ר דבינה מאיר ישירות, אין זה כך, כי צריך להאיר מז"ת דבינה אלא כאשר מתכלל בחסדים המכוסים, ואז השם אהיה כלול בו.

כי ז"ת דבינה עצמם נק הויה בניקוד אלקים שיש בהם כבר מידה של דין, אלא משום שהם שייכים לבינה, נכללו בשם אהיה. בתוך אהיה נכללו שם אלקים.

שהוא שם אהיה גדול ושולט. מהשם הזה רועדות ומפחדות החיות, אדם שנושא שם זה, החיות מפחדות ממנו. ונושאות החיות את הכסא שה"ס השם אהיה באימה וברעדה.

וזה הוא השם השולט על מרכבה זו היינו ד החיות ברושם של ג' שמות: אל אלקים הויה, שה"ס ג' קווים הכוללים בו. אל ימין, אלקים שמאל, ושם הויה שבאמצע.

כי הם יוצאים מג' קווים שבישסו"ת שהם ז"ת דבינה. בסוד הזה של ג השמות שהם ג קווים, יש ע שמות מפורשים, שה"ס ע"ב שמות היוצאים מסוד ג' הפסוקים ויסא ויבא ויט נק ג"כ ע שמות בסוד ע סנהדרין, סנהדרין בחינת החכמה, עין וב' עדים בסוד אכדט"ם שהוא שם אלקים כאשר מקדימים כל אות מהשם אלקים.

השולטים על כל הסודות הטמונות העליונים, שכל הצבאות והמחנות רועדים מהם ונוסעים בשבילם.

כלומר שנוסעים בכח ג הקווים שבהם בסוד הזה כלולים כ"ב אותיות וכל השבילים.

כי ל"ב שבילי החכמה, ה"ס ע"ס דישסו"ת וכ"ב אותיות דז"א, כי החכמה אינה נגלית בע"ס דישסו"ת מפני שישסו"ת הוא בחינת ב קווים. 2 קוים ימין ושמאל, בצורת הניקוד צירה, צרים שז"א יעלה אליו. שזה ג' תלת קווים שבישסו"ת יצא מהאחד שעלה אליהם לבחינת הדעת המחבר, הוא גורם להם לג' קווים, ​​ ובכך זוכה אף הוא לג' קווים.

וע"כ נחשבים ביחד בגילוי החכמה שהם בחשבון ל"ב כמ"ש שם בסולם, היינו בישסו"ת הסוד הזה שנק' ישסו"ת כלולים כ"ב אותיות שהן ז"א שעלה אליהם למ"ן וכולם שבילים שעל ידיהם יצאו כל ל"ב שבילי החכמה שניקראות נתיבות החכמה, מאחר ובצמצום ב' אי אפשר לקבל ישירות את השבילים, את החכמה, אלא דרך ז"ת דבינה.

 

תמה הרוח האחר שיוצא מהרוח הראשון הזה שה"ס אהיה, הוא: שמשם סוד האמונה בכל הצדדים, היינו ז"א שכולל כל ו"ק

אם האמונה שבז"א אינה נובעת מהבינה, מהשם אהיה, היא אמונה טפלה.

וזה הוא בסוד השם הקדוש הנכלל ונרשם עליו, השם הנק הוי"ה, שהוא יוצא ונרשם מהשם אהי"ה, כי ז"א נק הויה נאצל מהבינה הנק אהיה. ואע"פ שהכל הוא סוד אחד, אמנם שם הויה הוא בנין אב שנבנה מהשם הנסתר אהיה נסתר ונקרא על שם העתיד, הבינה הנסתרת. השם אהיה, אני עתיד להוליד, וזה הוא סוד שהרוח של החיות שהוא בחינת ז"א יצא מהרוח הראשון שהוא אהיה.

כאן לימד על שם הויה שבז"א, ויש כמובן את הויה באין סוף.

 

תמו רוח אחר תחתון היוצא מרוח זה שה"ס הויה, זה הוא בסוד השם הקדוש הכלול בו שהוא השם אדני, שהוא המלכות שם זה שולט על חיות ואופנים שלמטה של המלכות. אהיה הוא בינה, הויה ז"א ממנו יוצא השם אד-ני של המלכות.

 

תמז וכך הוא סוד עליון ותחתון, העליון, הוא השם אהיה שהוא בינה השולט על חיות עליונות שהם חג"ת דז"א בסוד השם ​​ הקדוש שאמרנו שם הויה, התחתון הוא השם אדני השולט על החיות התחתונות של המלכות למטה.

ב' כסאות יש הכסא העליון הוא בינה והכסא התחתון היא מלכות, כמו שהחיות העליונות שהן חגת"ם דז"א הן ד רגלים של הכסא העליון שהוא בינה הנק אהיה, כך החיות התחתונות של המלכות הן ד' רגלי הכסא התחתון שהוא המלכות הנק אד-ני אלו החיות התחתונות בבריאה

 

תמח והן חיות עליונות ואופנים עליונים וחיות תחתונות ואופנים תחתונים, חיות עליונות הן כמו שאמרנו שהן חגת"ם דז"א שהן ד רגלים לכסא העליון שהוא בינה. ונקראים גם אופנים עליונים הם חסד גבורה תפארת ומלכות ​​ דז"א מחזה ולמעלה. הם סוד שכתוב שוקיו עמודי שש שהם נהי"מ דז"א המכונים אופנים. ואופנים תחתונים הם בסוד שלמטה של המלכות, כמו שיש חיות בסוד שלמטה שגם במלכות חיות ה"ס חגת"ם ואופנים שלה הם נהי"מ.

האופנים העליונים הם הנהי"מ שמחזיקים את החיות התחתונות שנקראים חג"ת ומלכות שנמצאים על הכסא שנק' בינה.

תמט החיות העליונות הן ד' והאופנים הם ד' וכשאופן אחד מתחבר בסוד החיות, אז האופנים שבאותו האחד שהתחבר הם ארבעה אחד שהוא עצם האחרים התכללות, כלומר אם התחבר אופן אחד אל החיות, מתחלק ונעשה לארבעה אופנים מפני שהוא מורכב מעצם והתכללות. וכן כעין זה למטה, בחיות והאופנים של המלכות, כולם הם בסוד זה של ארבעה חיות הן ד' אופנים שהם ד' ובסוד זה הם מתפרשים גם למטה במלכות. וכאן בפסוקים של מרכבת יחזקאל, מתבארים בכולם הסודות שלמעלה ​​ ושלמטה.

כלומר שכל מה שכתוב בחיות ובאופנים ביחזקאל, נלמדים הן ​​ למעלה בחיות ובאופנים דז"א, והן למטה בחיות ובאופנים דמלכות וע"כ נק מרכבה. היינו כמו מרכבה שיש לה ד גלגלים, כן כאן נחלק הכל לד' ואע"פ שיחזקאל לא ראה, אלא מתוך סוד החיות והאופנים שלמטה במלכות ראה במראה שאינה מאירה, הוא הסתכל מהם גם בסוד העליון היינו גם בחיות ובאופנים של ז"א. כתמונת מראה של החיות העליונות, ולא יכול היה להסכל מאחורי הפרגוד כמו משה.

 

תנ על אשר יהיה שם הרוח ללכת ילכו, הוא סוד שם אהיה היינו בינה שהוא כלל הכל, שכל החיות והאופנים שלמעלה ושלמטה יוצאים ממנו השולט על החיות העליונות הסתומות של ז"א, חג"ת ומלכות, להיותן יוצאות מהשם אהיה, האופנים שלהם הם נהי"מ דז"א. ומשום זה אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת, ה"ס הויה שהוא ז"א בנין אב שנבנה מהשם אהיה. כי רוח החיה, הוא סוד השם אד-ני שיהיו הסודות של המרכבות העליונות דאהי"ה ודהויה סתומות, היינו מלובשות בתוך הסתומות של המרכבה הזו דאדני כי עיקר הגילוי הוא בשם אד-ני כדי שיהיו הכל יחד בסוד אחד.

כאשר רואים את החיות, המרכבות של אד-ני, אז בתוכם יש את הסוד של מה שמזיז אותם, החיות והאפנים העליונים. העליון נושא את התחתון.

 

זוהר חדש יתרו  קלג – קלה  שיעור 45

ובלכת החיות ילכו האופנים

 

טבע האדם לראות את החיצוניות מובילה, אך האמת היא שהפנימיות היא זו שנושאת את החיצוניות. העליון נושא את התחתון.

 

כוח החיות של האדם נבחן כמה אמת מוכנה הרוח לשאת, כמה אמת הוא מעז לשאת. אדם פוחד לשאת את האמת, פוחד לאבד את הרצון לקבל שלו. כמה אמת של הבינה מסוגל הרוח לשאת.

מסוגל לשאת כפי שזכה להשיג מהערך העליון.

כמה אמת הוא מעז לשאת, הוא לפי רצונו לקחת על עצמו יגיעה לפעול את האמת.

יש אמונה שנקראת חג"ת, אברהם יצחק ויעקב וצד המשיח. אמונה זו נובעת מהשם אהיה, מהבינה העליונה.

בדמיון נקי אפשר לדמיין את הכוונת העליון, ויכול רק מי שקשור לעליון. כל דמיון שאינו קשור לעליון הוא שקר וכזב.

כל היגיעה, בזעת אפיך תאכל לחם, עלינו להזיע ולתת יגיעה כדי לנסות להבין דרך הנקודה הפנימית את רצון העליון, שוודאי לנו שהוא הנושא אותנו.

חיבור בעליון שאפשרי כאשר בא התחתון בביטול גמור לעליון. ולאחר שיורד התחתון למקומו, כאשר באים לבטא את הדברים, וזה נקרא שרוח העליון יורד למקום הרוח של התחתון.

הכל תלוי איזה סוג של אמונה הוא אוחז. האמונה חייבת להחזיק באמונה בג' האבות.

 

וכל החיות מסתכלות אל הרוח אשר שם. להוסיף הזיו האור שלהן ומאותו הזיו התווסף הזיו שנק קרני החיות. יש וקרן היא בחינת המלכות, ויש בחינה של קרן אור הבינה שקורן ומשפיע.

והוא הזיו הלוהט ונוצץ לפי ההסתכלות היקרה של אותו רוח אחר, היינו הרוח של החיות, היוצא מהרוח הראשון, היינו מהרוח העליון שבבינה שהוא נסתר וגנוז בגניזה יקרה היינו בבינה.

הפנימיות היא זו שמאירה. ומה שאתה פועל במקומך, למרות הרגשת הפרטיות, זה לא בא ממך, הנשמה שהיא חלק מהעליון, הבזיקה בך רעיון, ויש להתחזק תדיר וללמוד לכבד את המקום הפנימי הזה. ואל כליך אל תקח, אל תחשוב דרך הכלים שלך, אלא התחבר לאמונת חכמים.

 

כי ז"ת דבינה עצמם נק הויה בניקוד אלקים שיש בהם כבר מידה של דין, אלא משום שהם שייכים לבינה, נכללו בשם אהיה. בתוך אהיה נכללו שם אלקים.

שהוא שם אהיה גדול ושולט. מהשם הזה רועדות ומפחדות החיות, אדם שנושא שם זה, החיות מפחדות ממנו.

שבילי החכמה עוברים דרך בינה, מאחר ובצמצום ב' אי אפשר לקבל ישירות את השבילים, את החכמה, דרך נתיבים של השפעה.

ואע"פ שיחזקאל לא ראה, אלא מתוך סוד החיות והאופנים שלמטה במלכות ראה במראה שאינה מאירה, הוא הסתכל מהם גם בסוד העליון היינו גם בחיות ובאופנים של ז"א. כתמונת מראה של החיות העליונות, ולא יכול היה להסתכל מאחורי הפרגוד כמו משה.

 

כאשר רואים את החיות, המרכבות של אד-ני, אז בתוכם יש את הסוד של מה שמזיז אותם, החיות והאפנים העליונים. העליון נושא את התחתון.

זוהר חדש יתרו ​​ קכז - קכט ​​ שיעור 43

מטטרון

 

מט"ט נמצא בז"א דבריאה, ויחד אתו המלכות סנדל-פון ומחזיק במסך דחיריק, קו אמצעי. כל שעור שהתחתון גורם לעליון, מקבל גם הגורם התחתון. כאן מכונה המסך דחיריק שלהבת בה חקוק השם המפורש של שם הויה במילוי אלפין. בשלהבת זו יש את המנעולא, והמפתחא המאפשרת קבלת חכמה במסגרת החסדים.

את המפתחא יש לפעול, יחד עם המנעולא שגנוזה בתוכה, יראה שתאפשר אהבה.

דעת היא חיבור של קו אמצעי של חכמה ובינה. החכמה היא מעין השארה אלוקית הבאה מלמעלה ויש לחבר אותה לבינה בה יש את כוח הפירוט, והחיבור הוא לראות את השלם ואת הפרטים המחזיקים אותו, לראות את כלל הגינה בערוגותיה.

 

כדי שאדם יגיע לתכלית עליו להשיב אל הלב את החכמה בצורה מסודרת לפי החוקים העליונים, דרך בחינות אבא ואמא, ישסו"ת וזעיר אנפין. הם כנגד הכרה ותודעה, או מודעות והרגשה. בחכמת הקבלה הם נקראים: דעת הנעלם, דעת המגולה, דעת המתפשט והדעת שבגוף.

 

דעת נעלם הוא באבא ואמא באצילות. מה שנעלם מהחכמה אין בו ראיה. זהו אור נוצץ וגנוז, אך כך מתחיל הלימוד, באמת שמחוץ לאדם. כאן אפשר לתפוס רק באמונה שהכן כך הדברים. צריך לשמוע את זה מרבותינו שהשיגו את המדרגה, ולהאמין לדבריהם. בעבודת הנפש זהו כוח ההתבטלות, כמו עובר שאין לו מסכים בפני עצמו, אלא מקבל מהאם, מהעליון שלו.

 

בדעת המגולה, יכול כבר האדם בכלים שלו, להבין את הדבר, למרות שעדיין לא מרגיש את הדבר, בתודעה שבראש הוא יכול לראות את ההיגיון שמונח בדברים, ולהתחבר להגיון זה, זו כבר ידיעה שלו. דעת המגולה היא במדרגת ישסו"ת, שהיא החלק שיצא מבינה, וזו שמחה גדולה לדעת, שמכאן אפשר לקבל את האור.

 

הדעת המתפשט זו כבר הידיעה, הוא יכול להבהיר ולומר את הדברים. אבל זה עדיין לא התפשט לגוף, ללב. כלומר הוא אומר את הדברים הנכונים, שעדיין לא הושבו אל הלב שלו עצמו, מפני שעדיין לא הכין כראוי את הכלי.

 

לב חכם מקבל את האור מבחינת המפתחא אותה מחזיק הכוח הנפשי שנק מט"ט. דרך הלב מסתכלים על סודות עליונים, כפי שבקש שלמה המלך, וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ, לִשְׁפֹּט אֶת-עַמְּךָ, לְהָבִין, בֵּין-טוֹב לְרָע. זוהי בחינת ליישרי לב שמחה.

האפשרות להשיג מדרגה זו עוברת בהתבטלות, אהבת חברים, וקיום המצוות.

 

כל המתקשרים למיניהם, כל אלו שמרגישים בלב אבל לא יכולים להסביר, הם מסוכנים מאד, ולחשוד מפני שאנשים אלו מרגישים בלב גם דברים הפוכים מהאמת, ומאמינים בדברים. אצלם זה לא לב אלא כמו לב, כ-לב.

 

יש לכוון את הלב ולהתחבר לכוח הרוחני של מט"ט שהוא הראש לכל המלאכים.

 

 

 

תכב ומט"ט הממונה הגדול עומד בפקודת השם הקדוש ההוא שהוא הויה דאלפין הנק השם המפורש, ונושא כל המחנות בסודו לד' פניו בד' צורות, אריה שור נשר ואדם, שהוא השם הקדוש כולל אותן, תוך ד רוחות העולם שהם חו"ג תו"מ והוא מט"ט כולל השם הנק שדי, וכולם קוראים לו את השם הזה שדי, אצל השם העליון הקדוש הויה.

הויה הוא ז"א ושדי הוא יסוד דז"א ומט"ט שהוא ז"א דבריאה, הוא מרכבה להויה שהוא ז"א דאצילות.

אמנם מבחינת הלבשה אינו מלביש אלא ליסוד דז"א. כלומר אינו מלביש לכל שם הויה, אלא ליסוד שהוא בחינת שם שדי כמ"ש בהקדמה שמט"ט הוא בדיוקן צדיק יסוד עולם ולבושי דשדי מט"ט, ולפיכך הוא נק שדי על שם יסוד דז"א ונק אצל שם הויה על שם שהוא מרכבה לז"א. מט"ט נק שם הויה מצד זה שהוא מלביש לז"א, ומצד שם הויה הוא מחזיק ביסוד.

 

תכג בידי מט"ט נמסרו י"ב מפתחות עליונים בסוד השם הקדוש, וארבעה מפתחות מהם הם ד סודות של אורות המתחלקים מפתח אחד, נק אור נוצץ נסתר וטמון אין לו גוון. והתנוצצות ההיא אינה עומדת להסתכל בה ולא נראה בה צבע אלא נוצץ התנוצצות לעינים ונגנז ואינו נודע זהו המפתח הראשון מארבע מפתחות של צד האריה. ס"ה יש י"ב מפתחות מפני שמלכות גנוזה ברדלא.

 

תכד המפתח השני הוא אור המאיר והוא שמחה להסתכל בו, לפעמים הוא לבן ולפעמים ירוק ולפעמים לא זה ולא זה

 

תכה המפתח השלישי נק אור זוהר שמזהר ומאיר. הוא זהר המאיר לכל שאר האורות, אור זה מרוקם בכל הצבעים, האור הזה הוא מאותו הזוהר של הרקיע שעל החיות, שכתוב כזהר הרקיע, כלול בעשר שבילים היוצאים מאלו ל"ב שבילים הגנוזים.

 

תכו המפתח הרביעי נק אור התבונה הנותן תבונה בלב לדעת ולהסתכל ולעמוד על סודות עליונים והאור הזה המשמח את הלב נותן הארת החכמה והתבונה לדעת ולהסתכל.

הדעת נק מפתחא להיותה פותחת האורות של ימין ושמאל שהם חכמה ובינה שיוכלו להאיר המפתחא מאפשרת לקבל את אור החכמה במסך דחיריק. וכל זמן שהדעת אינה פותחת אותם ליחדם זה בזה אינם יכולים להאיר. ויש ד מיני דעת ג בראש דז"א שהם דעת נעלמת המכריעה בין או"א עלאין, ודעת גלויה המכריעה בין ישסו"ת, ודעת המתפשטת בראש דז"א לגוף שכבת התבארו, והדעת הד' היא הדעת שבגוף היינו הנמשכת מהדעת המתפשטת שבראש אל הגוף, וכל דעת כלולה מחב"ד כי להיותה מתקנת את חו"ב היא נכללת מהם ונמצא שיש כאן ד מיני דעות, שכל אחת מהן כלולה מג' שהם י"ב מיני דעות והם מכונים י"ב מפתחות.

לידי מט"ט נמסרו י"ב מפתחות עליונים בסוד השם הקדוש, היינו י"ב מיני דעות הנק י"ב מפתחות שהם פותחים כל האורות שבשם הקדוש במילוי אלפין לקבל הארה. ד מפתחות מהם הם ד סודות המפרשים היינו הדעות הכוללות בלי לחשוב ג הפרטים שבכל דעת הן רק ד דעות שהן הדעת הנעלמת, הדעת הגלויה, הדעת המתפשטת, הדעת שבגוף, שכל אחת מד' מיני הדעות האלו, יש לה דרך הארה המיוחדת לה

מפתח אחד נק אור נוצץ עליון וגנוז היינו הדעת הנעלמת שבאו"א עליאין שהחכמה טמירה וגנוזה אינה מאירה, יש שם חסדים מכוסים, בהם מפני שאות י אינה יוצאת מאויר או"א והם תמיד בחסדים מכוסים בסו"ה כי חפץ חסד הוא, כי מתוך שיוד אינה יוצאת מאוויר שלהם.

אין שייך בהם הגוונים לבן ואדום כי אין אדום אלא מיצאת המלכות מבינה, שאינה עומדת לקבל חכמה שה"ס הסתכלות, מפני שהוא תמיד בסו"ה כי חפץ חסד הוא ואינו חפץ בחכמה. אפילו כשהם מושכים חכמה לא בשביל עצמם, לכאורה עליהם לעשות זיווג על החכמה כדי לתת לישסו"ת. אך באצילות לא מקבלים ג"ר, הם מקבלים את הכח מיסוד דעתיק, ומקבלים את החכמה בבחינת חסדים מכוסים, זהו כח אמוני גדול הנקרא יסוד דאבא, שיכולים לבטל את החכמה בכח האמונה. וע"כ אפילו בשעה שאו"א ממשיכים חכמה כדי להשפיע לישסו"ת ולא נראה גוון גם אז אין החכמה נמצאת בהם עצמם, וע"כ אין להם גוון שאין חילוק גוונים לבן ואדום נראה בהם כי לבן ה"ס חסדים, ואדום ה"ס חכמה.

בשעה שמשפיעים חכמה לישסו"ת אין החכמה מתגלית בהם עצמם אלא נוצצת התנוצצות לעינים שהם חכמה נגנזת תכף ואינה נודעת בהם. לכאורה תפקיד הדעת לקבל את החכמה במפתחא, אלא תחילת התהליך בא לקבלת חכמה, אך לא לפרטיות.

הדעת הגלויה שהיא הדעת דישסו"ת שבהם יוצאת י מאויר שלהם והחכמה מתגלית בהם דעת זו לא באה עבור ישסו"ת אלא עבור זו"ן. וע"כ היא שמחה להסתכלות, כי גילוי אור החכמה נק הסתכלות שמחה היא מדרגה של אור הנשמה, ולא אור חכמה. לפעמים הוא לבן היינו בשליטת החסדים שה"ס לבן, לעיתים ירוק היינו בשליטת עצמו שהוא קו אמצעי הכולל חכמה וחסדים, לעיתים לא זה ולא זה היינו בזמן הקטנות שהגוונים עוד לא התגלו בו.

מפתחא שלישי נק אור זהר המזהיר ומאיר, היינו הדעת המתשפטת שהיא המפתח הג' דעת המתפשט, כי דעת כוללת חב"ד וחו"ב שבדעת אינם מתפשטים לגוף אלא הדעת שבדעת, והיא נק דעת המתפשטת וכיוון שממנו מתפשטת החכמה לגוף, ע"כ נק אור זהר כי אור החכמה מכונה זהר ובהיותו בחכמה וחסדים יחדיו כדרך קו אמצעי, ע"כ אמר שזהיר הוא חכמה ונהיר הוא חסדים, כי הוא לבדו מתפשט ומאיר בגוף ומלא אדרין ואסדראין בגוף, אבל ב המפתחות הראשונים אינם מאירים לגוף, שהוא כולל כל ג גוונים לבן אדום ירוק, שכתוב כזהר הרקיע, היינו שה"ס החכמה הנמשכת מזהר הרקיע מדעת דישסו"ת שהוא הרקיע העליון שעל החיות דז"א

ל"ב נתיבות (שבילים מתגלים דרך הבינה) ה"ס ע"ס דבינה וכ"ב אותיות ד"א ונמצא שהדעת מתפשטת שהיא דעת דישסו"ת היא בחינת י"ס דבינה להיותו נמצא בראש ז"א. ומה שנמשך מהדעת המתפשטת לגוף הוא בחינת כ"ב אותיות דז"א היינו ע"ס דבינה מפני שהוא דעת דדעת דבינה שבראש ז"א, כי ל"ב שבילים כוללים ע"ס דבינה וכ"ב דז"א

מפתח רביעי נק אור התבונה היינו הדעת המלובשת בגוף בלב ונק אור התבונה להיותו מתפשט מהדעת שבדעת שבתבונה היינו שמתלבש בלב, שכל המשיג אותו אור הוא יודע ומשיג הסודות העליונים, וזה האור המתלבש ומשמח את הלב, שהוא נותן הארת החכמה לדעת ולהסתכל. זוהי הדעת שנותנת תבונה, לב חכם, לב מבין, זו הדעת שבגוף. דעת אמיתית שבלב חייבת לעבור את כל השלבים, מהדעת הנעלם, לגלוי, דעת המתפשט עד לדעת דגוף. זו הבחינה של השבות אל לבבך

 

תכז ואלו הם ד מפתחות עליונים שכל שאר המפתחות כלולים בהם כי כל אחד מאלו ד המפתחות כלול מג' שהם חב"ד וע"כ הם י"ב, הרי שכל המפתחות כלולים באלו הד' וכולם נמסרו בידי הממונה הגדול הזה מט"ט, השר הגדול על כל סודות אדונו שבחקיקות של הסודות של השם הקדוש המפורש.

 


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il

אות טז
זהר
טז) ואלין דנשמעין דברי תורה בהון, אתקריאו: ביצים. אפרוחים. בנים. ביצים, מארי מקרא. אפרוחים, מארי משנה. בנים מארי קבלה.

פירוש מעלות הסולם
טז) ואלין דנשמעין דברי וכו': ואותם הבתים אשר נשמעים בהם דברי תורה נקראים: ביצים, אפרוחים. בנים. ומבאר, ביצים הם, בעלי מקרא. אפרוחים, הם בעלי משנה. בנים, הם בעלי קבלה.
פירוש. ביצים הם מארי מקרא, שה״ס אור הנפש, והיינו כמו ביצה שעוד לא מגולה בה החיות, אלא שהחיות עתידה לבוא. אפרוחים הם מארי משנה שה״ס אור הרוח, שכבר נתגלה בהם החיות, ועדיין הם קטנים, היינו שהם במוחין דקטנות חסרי ג׳ ראשונות, הנקראות גדלות. בנים, הם בעלי קבלה, שה״ס מוחין גמורים בגדלות. דהיינו בנים גדולים כל צרכם.

אות יז
זהר
יז) ועלייהו אתמר והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים, שלח תשלח מנייהו. אבל על מארי קבלה אתמר, לא תקח האם על הבנים.

פירוש מעלות הסולם
יז) ועלייהו אתמר וכו': ועליהם נאמר והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים, שלח תשלח מהם. אבל על בעלי קבלה נאמר, לא תקח האם על הבנים.
פירוש. כי סו״ה והאם רובצת ה״ס הקטנות אשת בינה משפעת אל הבנים כי תקון ראשון אשר אמא מתקנת את זו״ן הוא העלאת מלכות אליה, שה״ס הבאת אות הי׳ באור הבינה ונעשה מאור לאויר ואז מתמעטת הבינה מכח המלכות לו״ק חסרה ג״ר. ואחריה מתמעטות כל המדרגות, וכולן כך בו״ק חסרי ג״ר, מחמת עליית מלכות לבינה, אשר בכל המדרגות. והשפעה זו נקראת האם רובצת על הבנים, כי אם לא היו זו״ן מקבלים הקטנות הזו מן הבינה, לא היו ראוים לקבל שום מוחין. וזה נבחן אשר חג״ת נה״י דז״א וכן מלכות עלו תחת כנפי בינה, ומקבלים כך את מוחין דקטנות שלהם, הנבחנים למוחין דו״ק, דהיינו המשלימים את הו"ק, אבל עוד אין בהם ראש, שהוא מוחין ממש דגדלות. ורביצה היא בהסתרת הרגלים, שהם סוד נה״י, ומטעם ערך ההפוך שיש בין כלים לאורות נמצא אשר החסר נה״י דכלים, חסר ג״ר דאורות, וע״כ מכונים מוחין אלו בשם רובצת. אמנם עד כאן נמשכים המוחין מהמצב הא׳ של זו״ן, בעוד שהם דבוקים בבינה הנקראת אם, וכדי לקבל מוחין דג״ר שהם גדלות גמורה, צריכים להמשיך המצב הב׳ של זו״ן ולהוציאם מתחת כנפי הבינה ולהפרידם מן הבינה ולבנותם בזווג חדש דפב״פ של או״א עלאין, ואז הם נקראים בנים גדולים.
וזה אמרו כאן ועלייהו אתמר והאם רובצת וכו', היינו בזמן הקטנות שיש לזו״ן רק נפש שנקראים ביצים או בזמן היניקה שנקראים אפרוחים, שהם בחינת מוחין דרובצת אתמר עליהם שלח תשלח היינו להפרידם מן בינה, ולעלות מ"ן להמשיך המוחין דפנים, אבל על מארי קבלה שזכו להמשיך להם המוחין דגדלות מן בינה, נאמר עליהם לא תקח האם על הבנים. אלא ימשיכו הגדלות בקביעות.

אות יח
זהר
יח) דלית סכלתנו לאשתמודע בשכינתא, כאלין מארי קבלה. ואלין עבדין לה דירה ולקב״ה. ופרחין עמה בכל אתר דאיהי פרחת כלהו מנדדין עמה, בשליחותא דילה. אבל אפרוחי, לית גדפין דלהון שלמין דפרחין בהון דאינון פקודי דעשה כל שכן ביצים. ובגין דא אתמר עלייהו לגבי אימא, שלח תשלח את האם.

פירוש מעלות הסולם
יח) דלית סכלתנו לאשתמודע וכו': כי אין מבינים לדעת דרכי השכינה, כאותם בעלי קבלה. אשר הם עושים להקב״ה ושכינתו דירה. וכן פורחים עמה. לכל מקום שהיא פורחת כולם מתנדדים עמה, והולכים בשליחותיה. אבל האפרוחים, אין כנפיהן, היינו מצות עשה, הפורחים בהן שלמות וכל שכן ביצים. ומשום זה נאמר עליהם כלפי אורות דאמא במוחין דרובצת, שלח תשלח את האם.
פירוש. ע״י עליית מלכות לבינה נעשה קשר בין כל עליון להתחתון שלו, אשר בינה ותו״מ דעליון נתלבשו בכתר חכמה דתחתון. וכן בכל המדרגות, עד אשר בינה ותו״מ דמלכות דעשיה, נתלבשו בכתר חכמה של הצדיקים אשר בעולם הזה. וע״י מצות ומעשים טובים שעושים הצדיקים כדי להשפיע נ״ר ליוצרם, הם מעלים מ"ן וגורמים זווג לע״ב ס״ג שהם חכמה בינה דא״ק, אשר ע״י הארת זווג זה יורדת המלכות דכל המדרגות למקומה, כי ענין עליית המלכות לבינה התחילה רק בבינה דא״ק ולא למעלה ממנה שהוא חכמה, וע״כ כשחכמה זו דא״ק מזדווגת עם בינה, נדחה גם בבינה המלכות למקומה וכן נדחית בכל המדרגות, ובינה ותו״מ דכל מדרגה מתנשאים ועולים בחזרה ומתחברים לכתר וחכמה שלהם, וכן הם מעלים עמהם גם את כתר וחכמה של המדרגה התחתונה, מטעם להיות שבינה ותו״מ דעליון נשתוו עם כתר וחכמה של התחתון בשעת הנפילה, שוב אינם נפרדים מהם בעת העליה. נמצא אשר ע״י המצוות נעשו בינה ותו״מ מכל מדרגה עליונה, לכנפים לטוס בהן חזרה למקומם, וגם להעלות עמהם את הכתר והחכמה של המדרגה התחתונה וכן בכל המדרגות עד לעולם הזה.
וזה אמרו, אלין עבדין לה דירה ולקב״ה, אשר בעלי קבלה הזוכים להמשיך הארת חכמה הנ״ל מזווג דע״ב ס״ג עושים להשכינה ולהקב״ה דירה, בסו״ה בחכמה יבנה בית. ופרחין עמה כי הם עצמם עולים עמה וממשיכים הארתה בכל העולמות. אבל אפרוחי שהם עוד במוחין דרובצת לית גדפין דלהון שלמים דפרחין בהון דאינון פקודי דעשה ועוד לא זכו להעלות מ״ן בהמצוות והמעשים טובים שלהם לעורר הזווג דגדלות מע״ב ס״ג דא״ק להוריד את המלכות למקומה ובינה ותו״מ דעליון יתוקנו לבחינת כנפים לחזור למקומם. ובגין דא אתמר עלייהו לגבי אימא הרובצת עליהם שלח תשלח את האם כדי שימשיכו מוחין דגדלות גמורים.

אות יט

זוהר חדש יתרו  קכז – קכט  שיעור 43

מטטרון

 

דעת היא חיבור של קו אמצעי של חכמה ובינה. החכמה היא מעין השראה אלוקית הבאה מלמעלה ויש לחבר אותה לבינה בה יש את כוח הפירוט, והחיבור הוא לראות את השלם ואת הפרטים המחזיקים אותו, לראות את כלל הגינה בערוגותיה.

כדי שאדם יגיע לתכלית עליו להשיב אל הלב את החכמה בצורה מסודרת לפי החוקים העליונים, דרך בחינות אבא ואמא, ישסו"ת וזעיר אנפין. הם כנגד הכרה ותודעה, או מודעות והרגשה. בחכמת הקבלה הם נקראים: דעת הנעלם, דעת המגולה, דעת המתפשט והדעת שבגוף.

דעת נעלם הוא באבא ואמא באצילות. מה שנעלם מהחכמה אין בו ראיה. זהו אור נוצץ וגנוז, אך כך מתחיל הלימוד, באמת שמחוץ לאדם. כאן אפשר לתפוס רק באמונה שהכן כך הדברים. צריך לשמוע את זה מרבותינו שהשיגו את המדרגה, ולהאמין לדבריהם. בעבודת הנפש זהו כוח ההתבטלות, כמו עובָּר שֶׁאֵין לוֹ מָסַכים בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אלא מקבל מהאם, מהעליון שלו.

כאן דרוש כח אמוני גדול הנקרא יסוד דאבא, שיכול לבטל את החכמה בכח האמונה.

בדעת המגולה, יכול כבר האדם בכלים שלו, להבין את הדבר, למרות שעדיין לא מרגיש את הדבר, בתודעה שבראש הוא יכול לראות את ההיגיון שמונח בדברים, ולהתחבר להגיון זה, זו כבר ידיעה שלו. דעת המגולה היא במדרגת תבונה, וזו שמחה גדולה לדעת, שמכאן אפשר לקבל את האור.

הדעת המתפשט זו כבר הידיעה, הוא יכול להבהיר ולומר את הדברים. אבל זה עדיין לא התפשט לגוף, ללב. כלומר הוא אומר את הדברים הנכונים, שעדיין לא הושבו אל הלב שלו עצמו, מפני שעדיין לא הכין כראוי את הכלי.

לב חכם מקבל את האור מבחינת המפתחא, אותה מחזיק הכוח הנפשי שנק מט"ט. דרך הלב מסתכלים על סודות עליונים, כפי שבקש שלמה המלך, וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ, לִשְׁפֹּט אֶת-עַמְּךָ, לְהָבִין, בֵּין-טוֹב לְרָע. זוהי בחינת ליישרי לב שמחה.

הָאֶפְשָׁרוּת לְהַשִּׂיג מַדְרֵגָה זוֹ עוֹבֶרֶת בְּהִתְבַּטְּלוּת, אַהֲבַת חֲבֵרִים, וְקִיּוּם הַמִּצְווֹת.

כאן המפתח הרביעי הנקרא אור התבונה, הנותן תבונה בלב לדעת ולהסתכל ולעמוד על סודות עליונים והאור הזה המשמח את הלב נותן הארת החכמה והתבונה לדעת ולהסתכל.

כל המתקשרים למיניהם, כל אלו שמרגישים בלב אבל לא יכולים להסביר, הם מסוכנים מאד, יש לחשוד בכאלה, מפני שאנשים אלו מרגישים בלב גם דברים הפוכים מהאמת, ומאמינים בדברים. אצלם זה לא הרגשה בלב אלא כמו לב, כ-לב.

יש לכוון את הלב ולהתחבר לכוח הרוחני של מט"ט שהוא הראש לכל המלאכים.

דעת אמיתית שבלב חייבת לעבור את כל השלבים, מהדעת הנעלם, לגלוי, דעת המתפשט עד לדעת הגוף, שזו הבחינה של וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם, וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ וגו'

זוהר חדש יתרו ​​ קכז - קכט ​​ שיעור 43

מטטרון

 

מט"ט נמצא בז"א דבריאה, ויחד אתו המלכות סנדל-פון ומחזיק במסך דחיריק, קו אמצעי. כל שעור שהתחתון גורם לעליון, מקבל גם הגורם התחתון. כאן מכונה המסך דחיריק שלהבת בה חקוק השם המפורש של שם הויה במילוי אלפין. בשלהבת זו יש את המנעולא, והמפתחא המאפשרת קבלת חכמה במסגרת החסדים.

את המפתחא יש לפעול, יחד עם המנעולא שגנוזה בתוכה, יראה שתאפשר אהבה.

דעת היא חיבור של קו אמצעי של חכמה ובינה. החכמה היא מעין השארה אלוקית הבאה מלמעלה ויש לחבר אותה לבינה בה יש את כוח הפירוט, והחיבור הוא לראות את השלם ואת הפרטים המחזיקים אותו, לראות את כלל הגינה בערוגותיה.

 

כדי שאדם יגיע לתכלית עליו להשיב אל הלב את החכמה בצורה מסודרת לפי החוקים העליונים, דרך בחינות אבא ואמא, ישסו"ת וזעיר אנפין. הם כנגד הכרה ותודעה, או מודעות והרגשה. בחכמת הקבלה הם נקראים: דעת הנעלם, דעת המגולה, דעת המתפשט והדעת שבגוף.

 

דעת נעלם הוא באבא ואמא באצילות. מה שנעלם מהחכמה אין בו ראיה. זהו אור נוצץ וגנוז, אך כך מתחיל הלימוד, באמת שמחוץ לאדם. כאן אפשר לתפוס רק באמונה שהכן כך הדברים. צריך לשמוע את זה מרבותינו שהשיגו את המדרגה, ולהאמין לדבריהם. בעבודת הנפש זהו כוח ההתבטלות, כמו עובר שאין לו מסכים בפני עצמו, אלא מקבל מהאם, מהעליון שלו.

 

בדעת המגולה, יכול כבר האדם בכלים שלו, להבין את הדבר, למרות שעדיין לא מרגיש את הדבר, בתודעה שבראש הוא יכול לראות את ההיגיון שמונח בדברים, ולהתחבר להגיון זה, זו כבר ידיעה שלו. דעת המגולה היא במדרגת ישסו"ת, שהיא החלק שיצא מבינה, וזו שמחה גדולה לדעת, שמכאן אפשר לקבל את האור.

 

הדעת המתפשט זו כבר הידיעה, הוא יכול להבהיר ולומר את הדברים. אבל זה עדיין לא התפשט לגוף, ללב. כלומר הוא אומר את הדברים הנכונים, שעדיין לא הושבו אל הלב שלו עצמו, מפני שעדיין לא הכין כראוי את הכלי.

 

לב חכם מקבל את האור מבחינת המפתחא אותה מחזיק הכוח הנפשי שנק מט"ט. דרך הלב מסתכלים על סודות עליונים, כפי שבקש שלמה המלך, וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ, לִשְׁפֹּט אֶת-עַמְּךָ, לְהָבִין, בֵּין-טוֹב לְרָע. זוהי בחינת ליישרי לב שמחה.

האפשרות להשיג מדרגה זו עוברת בהתבטלות, אהבת חברים, וקיום המצוות.

 

כל המתקשרים למיניהם, כל אלו שמרגישים בלב אבל לא יכולים להסביר, הם מסוכנים מאד, ולחשוד מפני שאנשים אלו מרגישים בלב גם דברים הפוכים מהאמת, ומאמינים בדברים. אצלם זה לא לב אלא כמו לב, כ-לב.

 

יש לכוון את הלב ולהתחבר לכוח הרוחני של מט"ט שהוא הראש לכל המלאכים.

 

 

 

תכב ומט"ט הממונה הגדול עומד בפקודת השם הקדוש ההוא שהוא הויה דאלפין הנק השם המפורש, ונושא כל המחנות בסודו לד' פניו בד' צורות, אריה שור נשר ואדם, שהוא השם הקדוש כולל אותן, תוך ד רוחות העולם שהם חו"ג תו"מ והוא מט"ט כולל השם הנק שדי, וכולם קוראים לו את השם הזה שדי, אצל השם העליון הקדוש הויה.

הויה הוא ז"א ושדי הוא יסוד דז"א ומט"ט שהוא ז"א דבריאה, הוא מרכבה להויה שהוא ז"א דאצילות.

אמנם מבחינת הלבשה אינו מלביש אלא ליסוד דז"א. כלומר אינו מלביש לכל שם הויה, אלא ליסוד שהוא בחינת שם שדי כמ"ש בהקדמה שמט"ט הוא בדיוקן צדיק יסוד עולם ולבושי דשדי מט"ט, ולפיכך הוא נק שדי על שם יסוד דז"א ונק אצל שם הויה על שם שהוא מרכבה לז"א. מט"ט נק שם הויה מצד זה שהוא מלביש לז"א, ומצד שם הויה הוא מחזיק ביסוד.

 

תכג בידי מט"ט נמסרו י"ב מפתחות עליונים בסוד השם הקדוש, וארבעה מפתחות מהם הם ד סודות של אורות המתחלקים מפתח אחד, נק אור נוצץ נסתר וטמון אין לו גוון. והתנוצצות ההיא אינה עומדת להסתכל בה ולא נראה בה צבע אלא נוצץ התנוצצות לעינים ונגנז ואינו נודע זהו המפתח הראשון מארבע מפתחות של צד האריה. ס"ה יש י"ב מפתחות מפני שמלכות גנוזה ברדלא.

 

תכד המפתח השני הוא אור המאיר והוא שמחה להסתכל בו, לפעמים הוא לבן ולפעמים ירוק ולפעמים לא זה ולא זה

 

תכה המפתח השלישי נק אור זוהר שמזהר ומאיר. הוא זהר המאיר לכל שאר האורות, אור זה מרוקם בכל הצבעים, האור הזה הוא מאותו הזוהר של הרקיע שעל החיות, שכתוב כזהר הרקיע, כלול בעשר שבילים היוצאים מאלו ל"ב שבילים הגנוזים.

 

תכו המפתח הרביעי נק אור התבונה הנותן תבונה בלב לדעת ולהסתכל ולעמוד על סודות עליונים והאור הזה המשמח את הלב נותן הארת החכמה והתבונה לדעת ולהסתכל.

הדעת נק מפתחא להיותה פותחת האורות של ימין ושמאל שהם חכמה ובינה שיוכלו להאיר המפתחא מאפשרת לקבל את אור החכמה במסך דחיריק. וכל זמן שהדעת אינה פותחת אותם ליחדם זה בזה אינם יכולים להאיר. ויש ד מיני דעת ג בראש דז"א שהם דעת נעלמת המכריעה בין או"א עלאין, ודעת גלויה המכריעה בין ישסו"ת, ודעת המתפשטת בראש דז"א לגוף שכבת התבארו, והדעת הד' היא הדעת שבגוף היינו הנמשכת מהדעת המתפשטת שבראש אל הגוף, וכל דעת כלולה מחב"ד כי להיותה מתקנת את חו"ב היא נכללת מהם ונמצא שיש כאן ד מיני דעות, שכל אחת מהן כלולה מג' שהם י"ב מיני דעות והם מכונים י"ב מפתחות.

לידי מט"ט נמסרו י"ב מפתחות עליונים בסוד השם הקדוש, היינו י"ב מיני דעות הנק י"ב מפתחות שהם פותחים כל האורות שבשם הקדוש במילוי אלפין לקבל הארה. ד מפתחות מהם הם ד סודות המפרשים היינו הדעות הכוללות בלי לחשוב ג הפרטים שבכל דעת הן רק ד דעות שהן הדעת הנעלמת, הדעת הגלויה, הדעת המתפשטת, הדעת שבגוף, שכל אחת מד' מיני הדעות האלו, יש לה דרך הארה המיוחדת לה

מפתח אחד נק אור נוצץ עליון וגנוז היינו הדעת הנעלמת שבאו"א עליאין שהחכמה טמירה וגנוזה אינה מאירה, יש שם חסדים מכוסים, בהם מפני שאות י אינה יוצאת מאויר או"א והם תמיד בחסדים מכוסים בסו"ה כי חפץ חסד הוא, כי מתוך שיוד אינה יוצאת מאוויר שלהם.

אין שייך בהם הגוונים לבן ואדום כי אין אדום אלא מיצאת המלכות מבינה, שאינה עומדת לקבל חכמה שה"ס הסתכלות, מפני שהוא תמיד בסו"ה כי חפץ חסד הוא ואינו חפץ בחכמה. אפילו כשהם מושכים חכמה לא בשביל עצמם, לכאורה עליהם לעשות זיווג על החכמה כדי לתת לישסו"ת. אך באצילות לא מקבלים ג"ר, הם מקבלים את הכח מיסוד דעתיק, ומקבלים את החכמה בבחינת חסדים מכוסים, זהו כח אמוני גדול הנקרא יסוד דאבא, שיכולים לבטל את החכמה בכח האמונה. וע"כ אפילו בשעה שאו"א ממשיכים חכמה כדי להשפיע לישסו"ת ולא נראה גוון גם אז אין החכמה נמצאת בהם עצמם, וע"כ אין להם גוון שאין חילוק גוונים לבן ואדום נראה בהם כי לבן ה"ס חסדים, ואדום ה"ס חכמה.

בשעה שמשפיעים חכמה לישסו"ת אין החכמה מתגלית בהם עצמם אלא נוצצת התנוצצות לעינים שהם חכמה נגנזת תכף ואינה נודעת בהם. לכאורה תפקיד הדעת לקבל את החכמה במפתחא, אלא תחילת התהליך בא לקבלת חכמה, אך לא לפרטיות.

הדעת הגלויה שהיא הדעת דישסו"ת שבהם יוצאת י מאויר שלהם והחכמה מתגלית בהם דעת זו לא באה עבור ישסו"ת אלא עבור זו"ן. וע"כ היא שמחה להסתכלות, כי גילוי אור החכמה נק הסתכלות שמחה היא מדרגה של אור הנשמה, ולא אור חכמה. לפעמים הוא לבן היינו בשליטת החסדים שה"ס לבן, לעיתים ירוק היינו בשליטת עצמו שהוא קו אמצעי הכולל חכמה וחסדים, לעיתים לא זה ולא זה היינו בזמן הקטנות שהגוונים עוד לא התגלו בו.

מפתחא שלישי נק אור זהר המזהיר ומאיר, היינו הדעת המתשפטת שהיא המפתח הג' דעת המתפשט, כי דעת כוללת חב"ד וחו"ב שבדעת אינם מתפשטים לגוף אלא הדעת שבדעת, והיא נק דעת המתפשטת וכיוון שממנו מתפשטת החכמה לגוף, ע"כ נק אור זהר כי אור החכמה מכונה זהר ובהיותו בחכמה וחסדים יחדיו כדרך קו אמצעי, ע"כ אמר שזהיר הוא חכמה ונהיר הוא חסדים, כי הוא לבדו מתפשט ומאיר בגוף ומלא אדרין ואסדראין בגוף, אבל ב המפתחות הראשונים אינם מאירים לגוף, שהוא כולל כל ג גוונים לבן אדום ירוק, שכתוב כזהר הרקיע, היינו שה"ס החכמה הנמשכת מזהר הרקיע מדעת דישסו"ת שהוא הרקיע העליון שעל החיות דז"א

ל"ב נתיבות (שבילים מתגלים דרך הבינה) ה"ס ע"ס דבינה וכ"ב אותיות ד"א ונמצא שהדעת מתפשטת שהיא דעת דישסו"ת היא בחינת י"ס דבינה להיותו נמצא בראש ז"א. ומה שנמשך מהדעת המתפשטת לגוף הוא בחינת כ"ב אותיות דז"א היינו ע"ס דבינה מפני שהוא דעת דדעת דבינה שבראש ז"א, כי ל"ב שבילים כוללים ע"ס דבינה וכ"ב דז"א

מפתח רביעי נק אור התבונה היינו הדעת המלובשת בגוף בלב ונק אור התבונה להיותו מתפשט מהדעת שבדעת שבתבונה היינו שמתלבש בלב, שכל המשיג אותו אור הוא יודע ומשיג הסודות העליונים, וזה האור המתלבש ומשמח את הלב, שהוא נותן הארת החכמה לדעת ולהסתכל. זוהי הדעת שנותנת תבונה, לב חכם, לב מבין, זו הדעת שבגוף. דעת אמיתית שבלב חייבת לעבור את כל השלבים, מהדעת הנעלם, לגלוי, דעת המתפשט עד לדעת דגוף. זו הבחינה של השבות אל לבבך

 

תכז ואלו הם ד מפתחות עליונים שכל שאר המפתחות כלולים בהם כי כל אחד מאלו ד המפתחות כלול מג' שהם חב"ד וע"כ הם י"ב, הרי שכל המפתחות כלולים באלו הד' וכולם נמסרו בידי הממונה הגדול הזה מט"ט, השר הגדול על כל סודות אדונו שבחקיקות של הסודות של השם הקדוש המפורש.

 

ש.ב זוהר
1. מתי נקרא מטט בשם שדי ומדוע נקרא בשם הויה?

2.אלו ד' מפתחות נתנו למטט ומה תפקיד של כל אחד מהם וכיצד הם כוללת את ל"ב נתיבות החכמה המתפשטת ללב?

זוהר חדש יתרו  קכד – קכו  שיעור 42

מטטרון

 

מט"ט המלאך הוא כח מופשט, בלי ביטוי של הרצון לקבל של.

מלאכים הם כוחות בנפש, ובאים לשמש את האדם, ולעיתים לא באופן ישיר.

מט"ט ראש המלאכים יש בו כח מיוחד להחזיק את הדבר החשוב ביותר שיש באצילות.

מט"ט מחזיק את המסך בחיריק דרך שלהבת שמחזיק בידו. בעולם אצילות אין מסכים, ובבריאה בה שולט מט"ט כבר מופיעים מסכים, כלומר כח נפשי המסוגל להתגבר ולדחות את האור, וכח לקבל אור , וזה תיקון גדול מאד.

בעולם הנקודים ובחטא אדם הראשון, באו לקבל חכמה/אור אהבה, נשברו ולא הצליחו.

בזווג המלכות וזעיר אנפין, הלב והראש, צריכים לבוא באהבה. אור האהבה נקרא אור הפנים, שבא לידי גילוי בזכות מט"ט.

מ"ט-רון וסנדל-פון הם כנגד ז"א ומלכות בעולם הבריאה, ומחזיקים את המסכים לז"א ומלכות בעולם אצילות.

פעולת המסך דחיריק כפולה. בכדי להחזיק חכמה/אהבה, יש לפעול בב' בחינות, מנעולא ומפתחא. מנעולא היא כוח לנעול, ולא לקבל, לבלום את הרצון. זו היא היראה, לעצור ולהגיד: לי לא מגיע. המנעולא פועלת בהסתרה, בחינת לאה אמנו שהיא מחזה ולמעלה של ז"א דאצילות.

כמו שאומר לבן, הלובן העליון: אין אפשרות לקבל חכמה לפני חסדים. אין אפשרות שתהיה אהבה לפני יראה. ואין אפשרות ליעקב לממש אהבתו לרחל, לפני שיפעל את בחינת לאה, שהיא חסדים מכוסים.

יש להימנע מכך שג' הקליפות הטמאות ישמשו אותנו, בכדי לקבל את האור מט"ט.

.

להשיג את השלהבת של מט"ט יש לחפש בשם המפורש בעולם אצילות, שם הויה במילוי אלפין, יוד הא ואו הא, שהם במספר אדם. זה סוד המסך דחיריק. ולא כל אחד יכול לפעול כמו משה את השם הזה, אלא רק מי שמגיע לדרגה בה הוא יכול לחיות את צד האדם שבו, כלומר חי את צד הבחינה העליונה.

כאשר אדם פועל את צד האדם שבנפשו, הוא בוחר בחיים, לעשות את העבודה לממש את הבחירה ביתר דבקות, בחירה לה מחויבת הנשמה. יש להתחבר למקום הנפשי, בינה דמלכות, ולפעול את צד האדם שבנו, כלומר מסך דחיריק הפועל מנעולא ומפתחא, מסך המבטא את היראה והאהבה, זהו צד האדם בו צריך לבחור. קודם יראה ואז אהבה.  שני כוחות אלו נמצאים במסך דחיריק אותו מחזיק מט"ט.

אז למה זה מעניש את הרשעים המנסים למשוך ממעלה למטה, אלא האמת קשה לאדם ומכריחה אותו לסגת מהשקר בו הוא חי, וזה קשה. זה מפחיד לראות את האמת ולחיות אותה. לכן האמת מוסתרת ממי שאין לו מוכנות לראותה

זוהר חדש יתרו ​​ קכא - קכג ​​ שיעור 41

ונוגה לאש

 

תז נוגה זה הוא מצד ימין של ז"א, ונכלל בשמאל של ז"א, והשמאל בימין. ואש לוהטת שהיא משמאל הכלול בימין, מנצצת. מנוגה זה מאירה אותה האבן שהיא המלכות, וניתנת בה מראה להסתכל ביופיה.

קצת קשה לראות הקשר בין נוגה הקרובה יותר למלכות, לבין ז"א.

המלכות יכולה להיות יפת תואר ויפת מראה, כאשר נוגה מאירה בה.

מלכות לא יכולה לקבל אור בלי חסדים. היא לוקחת את כוח הביקוש מנוגה, כדי לקבל מז"א את החסדים, שרק בהם ניתן לקבל את החכמה/השפע.

 

 

תח ונגה זה הוא התנוצצות המתנוצצת כאש, ומאיר האדום שבה במלכות, היינו הארת החכמה שבשמאל הכלול בנגה, ומשום זה בשעה שז"א, נכנס ונוקב תוך אותה האבן, היינו במצב ב' כאשר בא לעשות מסך דחיריק, שעושה אותה לבית קבול ומשפיע חסדים, היא יפת מראה כי אז יש ביטוי לחכמה בחסדים, שהם היופי, כי אז יש לה חכמה וחסדים שמהם היופי. אפשר שיהיה לה רק פוטנציאל של יפה, ואפשר שתהיה יפה. כלומר שתהיה משפיעה חסדים לכלל, שאז היופי הוא החכמה, יתגלה.

 

תט בשני צבעים נראית אבן זו ונצבעת, כי מתחילה היתה המלכות בצבע של חושך, היינו במצב א' של המלכות, כשהייתה חכמה בלי חסדים, או בחינת עיגול שיש בו רק השתוקקות בלי כח מסך, היא חשך. כאשר באה בהתמסרות וביטול כלפי ז"א, שאומר לה לכי מעטי את עצמך, אז היא באה במסך דחיריק והאור הלבן מאיר בה. כאן היא כמו בבחינה א' כלומר אור גדול לבן, אור שבאבן הבדולח בה נמצא הכל, אך עדיין לא יכולה לבוא לידי ביטוי, עדיין אין לה מראה של יופי.

עד שבא השמאל וגורם לה למשוך את הצבע האדום, הצד של הנוגה

כיוון שנתקנה לקבל האור, היינו במצב ב' של המלכות, במסך דחיריק בשני ההבחנות של מנעולא ומפתחא, והתעורר אז האור מצד ימין, והאירה בלבן היינו בחסדים.

כיוון שהאירה בלבן כאבן הבדולח, כלומר שבלבן שבאבן הבדולח, עוד אין לה מראה של יופי להסתכל, עד שבא צד השמאל של אותו הנוגה שהוא אדום, ונכנס בתוך המלכות, אותו השמאל שבנגה ההוא, שהוא הארת חכמה, אז היא יפת מראה ויפת תואר להסתכל.

היופי בא מנוגה, אבל הוא בא באופן שכאשר יש חסדים, אז הנוגה נותן את החכמה, את היופי.

לאחר שהאיר הלבן, החסדים, שאז החכמה נבטת ומתגלה היופי. אז היא יפת מראה ויפת תואר להסתכל.

 

תי היא המלכות נמצאת עתה, אבן יקרה בשלמות בצבעים. כמו אשה יפה במראה לבן ואדום יש לה לבן מצד החסדים, ואדום מצד הגבורה, כך המלכות כשיש לה חסדים וחכמה המכונים לבן ואדום, היא נק' יפת מראה, ואז האותיות היינו הספירות שלה נוצצות בתוכה, כאשר באה בזיווג עם הזכר שנותן לה את הלובן ומתוך ההתנוצצות ההיא יוצא ברק מברקת, היינו המאיר לפי שעה, ומיד נעלם כמו ברק בא-רק-לפי שעה, שהוא לבן ואדום, שהאדום נכלל בלבן, אדום ולבן. שזסו"ה ונגה לאן ומהאש יוצא ברק.

אין הארת החכמה מאירה אלא ביחד עם דינים ועונשים לרשעים, הממשיכים החכמה ממעלה למטה. וזה שיעור הכתוב ונגה לאש, שהארת החכמה שהמלכות מקבלת מנגה מתנוצצת באותיות המלכות כאש, היינו בדינים, ואחר שנגלו הדינים עם החכמה, אז מהאש, היינו מהדינים יוצא ברק, היינו שמתגלית מהם בארת החכמה המאירה בחיפזון כמו ברק, ונעלמת מיד. והארת החכמה שהמלכות קבלה מהנוגה נק' ברקת.

משום שהיא אור נקבה אז לא קוראים לה ברק, אלא לשון נקבה, ברקת, ולא נגלה ממנה כלום עד שאותיות המלכות מתנוצצות כאש, היינו שמתגלים הדינים שעם החכמה. ואחר שנתגלו הדינים נאמר ומן האש יוצא ברק, כי הארת החכמה שקבלה המלכות מהנוגה, נק' ברקת להיותה אור נקבה, ואחר שנגלו הדינים, יוצא ברק מברקת ונגלה לחוץ, אלא כמו ברק הנגלה לפי שעה ונעלם תכף. נוגה גורם לקו שמאל הנקרא אש להוציא ברק. אצל הרשע מאיר ברק זה כדינים. ברקת היא ההארה שהמלכות קבלה בקדושה מהנוגה.

 

תיא סוד קדוש הוא לצבוע שאר אבנים מהאבן הטובה ההיא הנק ברקת, שמשום שנצבעה מאור הברק, נק' על שמו בָרֶקֶת, כי האבן הטובה, המרגלית העליונה הזו, היינו המלכות, נצבעה בי"ב צבעים מאירים תוך שנים האלו, שהם חסדים וחכמה, ומתוך ההתנוצצות הנוצצת ומוציאה, נצבעות י"ב אבנים של המלכות, אשר בָרֶקֶת היא אחת מהן, כמ"ש אֹדֶם פִּטְדָה וּבָרֶקֶת האבנים שבחושן. והן ג סדרים

וַיַּעַשׂ אֶת-הַחֹשֶׁן מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב, כְּמַעֲשֵׂה אֵפֹד וגו'

אֹדֶם פִּטְדָה וּבָרֶקֶת--הַטּוּר, הָאֶחָד וגו'

פִּתּוּחֵי חֹתָם אִישׁ עַל-שְׁמוֹ, לִשְׁנֵים עָשָׂר שָׁבֶט.

 

וכפי שנצבעו ממנה כך נק על אותו השם ממש.

ד צבעים הם: לבן אדום ירוק כנגד חסד גבורה ת"ת שחור כנגד המלכות שעולה לת"ת.

שהם ג קווים ומלכות המקבלתם, וכשנכללים זה בזה, יש ג' קווים בכל אחד מד' צבעים והם י"ב צבעים.

ולפיכך כשהמלכות מקבלת מד' צבעים אלו של ז"א, מצטבעות בה י"ב אבנים, שה"ס אבני החושן הכתובות בתורה. ג' קווים, ד' צבעים

וברקת היא אחת מי"ב אבנים, שה"ס הארת החכמה שהמלכות מקבלת מנגה, כנ"ל בדבור הסמוך.

כיצד מקבלת המלכות מנוגה, שהרי נוגה היא מתחת המלכות. מלכות צריכה לקבל מהעליון שלה, ז"א, אלא שהיא מקבלת ביקוש מנוגה.

ומתוך שי"ב אבנים כלולות זו מזו, נמצא שכולן נכללות מברקת, כי הברקת מאירה בכולן.

כשמסתכלים בברקת זו, שהיא אותו אור הנובע מהברק.

הברק יונק מהארת חכמה שהאירה עם החסדים. בחינה זו היא העצם של כל המדרגות של המלכות. היא שורש וכל השאר התכללות.  ​​​​ 

הבָרֶקֶת היא כל הרעיון של המלכות, לקבל חסדים בהארת חכמה.

מי שרוצה להתחבר ליופי, צריך להתחבר לאור הנוגה שבמלכות. רק ברק של קדושה מוסיף ליופי, העכירות לא מוסיפה ליופי. התנוצצות ברק שלא בקדושה מביאה עונשים.

 

והחיות רצוא ושוב

 

תיב והחיות רצוא ושוב פירושו, אורות טמונים נגלים. והנסתרים שבהם עומדים ואין עומדים, כלומר אע"פ שנגלו, לא עברו מהם הנסתרות, ועומדים כמקודם לכן, ופעם יעברו מהם הנסתרות. פעם מאירים ופעם לא מאירים, פעם מאירים בצבע זה ומיד בצבע אחר, עתה מאיר שם, זה ומיד שם אחר, אין מי שיכול לעמוד באלו האורות. מפני שבזמן תיקון, תדירות השינויים יותר מהירה מתפיסת הנברא.

כל מה שאדם תופס מהשיח של הבורא אליו, הוא ראיה של הרבה מאד צורות מבולבלות. פעם מאיר שם הויה, פעם שם אלקים, פעם צבא-אות. רק מי שמסתכל במציאות מעבר להתגלויות המתחלפות הללו, יוכל לראות פנימה כמו הנביאים.

כאשר מסתכלים על כל הפרטים בגשמיות, דרך הראיה של החוקים העליונים, לא מתבלבלים.

אדם מתבלבל כאשר אינו מכיר את הנקודה הרוחנית שמעבר למקרים.

כל המצוות לא באו, אלא להכשיר את האדם להתנהל ולהסתכל דרך הסדר הרוחני. ​​ 

 

תיג פעם מאיר השם הויה שהאור העולה בשם הזה כולל כל האורות בשלמות. ומיד יורד חוזר האור להאיר באופן אחר ועולה בשם אחר, אלקים. נגלה ונסתר. ומיד השם אל, ומיד השם צבאות ומיד השם שדי, וכל בכל השמות האלו שהקב"ה נק' בהם. בכל פעם רואה את תפיסה אחרת, ומפרש את המציאות החיצונית בצורה אחרת. וזה מבלבל, שאם לא מרכז את כל התפיסות הנפשיות לאחת מרכזית, הוא מפוזר.

 

תיד ומשום שיש מקום גנוז שהחיות יוצאות משם, וכפי שהיא נובעת מהמבוע הגנוז שנגנזה בו, כך נראית כל אחת, ואין מי שיעמוד בהן אין מי שיגלה את הסוד הזה. וזה סוד כלי מים ושמש, או בכותל, שפעם מאירה השמש במים שבכלי ופעם אינה מאירה, או בכותל שפעם מאירה השמש במקום זה של הכותל ופעם במקום אחר.

כי דרך הארת החיות הוא כפי מוצאם מג' קווים. וכל קו יוצא עם הסתר המיוחד שבו, ודרכם להופיע המיוחד שבו, ודרכם להופיע בזה אחר זה, בסוד הנסיעה, ופעם שולט הימין שה"ס שם אל שיש בשם קדוש זה גם בחינה של אֱלֹהִים, שׁוֹפֵט צַדִּיק; וְאֵל, זֹעֵם בְּכָל-יוֹם, ויש בשם קדוש זה את החסד, למי שפועל כראוי דרך קו אמצעי. ופעם שולט השמאל שה"ס השם אלקים. ופעם שולט קו אמצעי שה"ס שם הויה ולפיכך:

עם שליטת קו ימין מתגלה שם אל ומיד יורד ומיד מתגלה הקו שמאל והשם אלקים, ומייד יורד קו אמצעי ושולט השם הויה, וכך חוזר חלילה.

כאן מביא בעל הסולם דוגמא של הארה כפי שהיא מופיע כסדר הראוי המביא לתיקון, ימין שמאל אמצע, אך כשאדם מושך דינים, המתחילים בשמאל

​​ וזה דומה להארת השמש בכלי מים, שפעם מאיר בכלי מים זה ופעם בכלי מים זה. ואז פוגש כל רגע מקרה, כאשר עליו לתפוס את המציאות מעל טעם ודעת.

הנכון הוא לתפוס את כל האורות, אך הארה זו מופיעה בכזו מהירות, שלכאורה אין זמן לתפוס. מפני שלא מחזיקים את נקודת הזמן הזו, כלומר עוד לא הבאת את תפיסת הפרט שהוא זמן לתוך הקשר והתפקיד שלו בכלל.

 

תטו וכמו שהן רצוא ושוב, כך המסתכל בהן הוא רצוא ושוב בלבו ודעתו ולא יודע מה טוב, מה נכון, מה ישר, חוץ מנביאים הנאמנים המסתכלים מתוך החיות שלמטה, שהן בסוד המראה שאינה מאירה שהיא המלכות. ומתוך אלו החיות שבמלכות, היו מסתכלים כמו מאחר הכותל, עד כאן הדמות מאלו הסודות שלמעלה, היינו מהחיות שבז"א והחיות שבמלכות, ועתה מדבר הכתוב מהחיות שלמטה מאצילות.

אם אפשר היה להסתכל בסודות שמעבר לכותל, אפשר היה לראות את הדברים במקורם. מי שמסוגל להסתכל ביסוד של הדברים, יכול להבין, ואז לפרש נכון את המציאות תוך ידיעת תפקידו כפרט הכפוף לכלל.

 

ש.ב זוהר
1. היכן נמצאים כל המסכים והדינים של קו אמצעי מי הוא הנושא אותם ומה תפקידו?
2. מה הם המספרים שאומר לנו הזוהר בסוד אלפים וריבוא ויג נהרות אפרסמון וכו.
3.מי היא השלהבת של מט"ט ומה מאפשר את אותה שלהבת למי שמקבלה?

זוהר חדש יתרו  קכא – קכג  שיעור 41

ונוגה לאש

 

הלב, המלכות יכולה להיות יפת תואר ויפת מראה, כאשר נוגה מאירה בה.

מלכות לא יכולה לקבל אור בלי חסדים. היא לוקחת את כוח הביקוש מנוגה, כדי לקבל מזעיר אנפין את החסדים, שרק בהם ניתן לקבל את החכמה/השפע.

 

ונגה זה הוא התנוצצות המתנוצצת כאש, ומאיר האדום שבה במלכות, היינו הארת החכמה שבשמאל הכלול בנגה, ומשום זה בשעה שז"א, נכנס ונוקב תוך אותה האבן, שעושה אותה לבית קבול ומשפיע חסדים, היא יפת מראה, כי אז יש ביטוי לחכמה בחסדים, שהם היופי, כי אז יש לה חכמה וחסדים שמהם היופי.

אפשר שיהיה לה רק פוטנציאל של יפה, ואפשר שתהיה יפה. כלומר שתהיה משפיעה חסדים לכלל, שאז היופי הוא החכמה, יתגלה.

 

כדי לזכות באור, צריך האדם לבוא בהתמסרות וביטול כלפי ז"א, שאומר לה לכי מעטי את עצמך, אז היא באה במסך דחיריק והאור הלבן מאיר בה. כאן היא כמו בבחינה א' כלומר אור גדול לבן, אור שבאבן הבדולח בה נמצא הכל, אך עדיין לא יכולה לבוא לידי ביטוי, עדיין אין לה מראה של יופי.

עד שבא השמאל וגורם לה למשוך את הצבע האדום, הצד של הנוגה

היופי בא מנוגה, אבל הוא בא באופן שכאשר יש חסדים, אז הנוגה נותן את החכמה, את היופי.

לאחר שהאיר הלבן, החסדים, שאז החכמה נבטת ומתגלה היופי. אז היא יפת מראה ויפת תואר להסתכל.

כאשר באה בזיווג עם הזכר שנותן לה את הלובן.  ומתוך ההתנוצצות ההיא יוצא ברק מברקת, היינו המאיר לפי שעה, ומיד נעלם כמו ברק בא-רק-לפי שעה.

למשפיע, לזכר קוראים ברק, וללב המקבל לשון נקבה, ברקת. וגה גורם לקו שמאל הנקרא אש להוציא ברק. אצל הרשע מאיר ברק זה כדינים. ברקת היא ההארה שהמלכות קבלה בקדושה מהנוגה.

 

סוד קדוש הוא לצבוע שאר אבנים מהאבן הטובה ההיא הנק ברקת, שמשום שנצבעה מאור הברק, נק' על שמו בָרֶקֶת, כי האבן הטובה, המרגלית העליונה הזו, היינו המלכות.

מלכות צריכה לקבל מהעליון שלה, ז"א, אלא שהיא מקבלת ביקוש מנוגה.

כשמסתכלים בברקת זו, היא אותו אור הנובע מהברק.

הברק יונק מהארת חכמה שהאירה עם החסדים. בחינה זו היא העצם של כל המדרגות של המלכות. היא שורש וכל השאר התכללות.

הבָרֶקֶת היא כל הרעיון של המלכות, לקבל חסדים בהארת חכמה.

מי שרוצה להתחבר ליופי, צריך להתחבר לאור הנוגה שבמלכות. רק ברק של קדושה מוסיף ליופי, העכירות לא מוסיפה ליופי. התנוצצות ברק שלא בקדושה מביאה עונשים.

והחיות רצוא ושוב

 

והחיות רצוא ושוב פירושו, אורות טמונים נגלים. והנסתרים שבהם עומדים ואין עומדים, כלומר אע"פ שנגלו, לא עברו מהם הנסתרות, ועומדים כמקודם לכן, ופעם יעברו מהם הנסתרות. פעם מאירים ופעם לא מאירים, פעם מאירים בצבע זה ומיד בצבע אחר, עתה מאיר שם, זה ומיד שם אחר, אין מי שיכול לעמוד באלו האורות. מפני שבזמן תיקון, תדירות השינויים יותר מהירה מתפיסת הנברא.

 

כל מה שאדם תופס מהשיח של הבורא אליו, הוא ראיה של הרבה מאד צורות מבולבלות. פעם מאיר שם הויה, פעם שם אלקים, פעם צבא-אות. רק מי שמסתכל במציאות מעבר להתגלויות המתחלפות הללו, יוכל לראות פנימה כמו הנביאים.

כאשר מסתכלים על כל הפרטים בגשמיות, דרך הראיה של החוקים העליונים, לא מתבלבלים.

כל המצוות לא באו, אלא להכשיר את האדם להתנהל ולהסתכל דרך הסדר הרוחני.

 

אדם מתבלבל כאשר אינו מכיר את הנקודה הרוחנית שמעבר למקרים. כל פעם רואה את תפיסה אחרת, ומפרש את המציאות החיצונית בצורה אחרת. וזה מבלבל, שאם לא מרכז את כל התפיסות הנפשיות לאחת מרכזית, הוא מפוזר.

 

שולט הימין שה"ס השם הקדוש: אל, שיש בשם קדוש זה גם בחינה של אֱלֹהִים, שׁוֹפֵט צַדִּיק; וְאֵל, זֹעֵם בְּכָל-יוֹם, ויש בשם קדוש זה את החסד, למי שפועל כראוי דרך קו אמצעי. ופעם שולט השמאל שה"ס השם אלקים. ופעם שולט קו אמצעי שה"ס שם הויה. ולפיכך:

כאן מביא בעל הסולם דוגמא של הארה כפי שהיא מופיע כסדר הראוי המביא לתיקון, ימין שמאל אמצע, אך כשאדם מושך דינים, המתחילים בשמאל, ואז פוגש כל רגע מקרה, במקום לתפוס את המציאות מעל טעם ודעת.

הנכון הוא לתפוס את כל האורות, אך הארה זו מופיעה בכזו מהירות, שלכאורה אין זמן לתפוס. מפני שלא מחזיקים את נקודת הזמן הזו, כלומר עוד לא מביאים את תפיסת הפרט, שהוא זמן, לתוך הקשר והתפקיד שלו בכלל.

 

וכמו שהן רצוא ושוב, כך המסתכל בהן הוא רצוא ושוב בלבו ודעתו, ולא יודע מה טוב, מה נכון, מה ישר, חוץ מנביאים הנאמנים.

אם אפשר היה להסתכל בסודות שמעבר לכותל, אפשר היה לראות את הדברים במקורם. מי שמסוגל להסתכל ביסוד של הדברים, יכול להבין, ואז לפרש נכון את המציאות תוך ידיעת תפקידו כפרט הכפוף לכלל.

זוהר חדש יתרו ​​ קכא - קכג ​​ שיעור 41

ונוגה לאש

 

תז נוגה זה הוא מצד ימין של ז"א, ונכלל בשמאל של ז"א, והשמאל בימין. ואש לוהטת שהיא משמאל הכלול בימין, מנצצת. מנוגה זה מאירה אותה האבן שהיא המלכות, וניתנת בה מראה להסתכל ביופיה.

קצת קשה לראות הקשר בין נוגה הקרובה יותר למלכות, לבין ז"א.

המלכות יכולה להיות יפת תואר ויפת מראה, כאשר נוגה מאירה בה.

מלכות לא יכולה לקבל אור בלי חסדים. היא לוקחת את כוח הביקוש מנוגה, כדי לקבל מז"א את החסדים, שרק בהם ניתן לקבל את החכמה/השפע.

 

 

תח ונגה זה הוא התנוצצות המתנוצצת כאש, ומאיר האדום שבה במלכות, היינו הארת החכמה שבשמאל הכלול בנגה, ומשום זה בשעה שז"א, נכנס ונוקב תוך אותה האבן, היינו במצב ב' כאשר בא לעשות מסך דחיריק, שעושה אותה לבית קבול ומשפיע חסדים, היא יפת מראה כי אז יש ביטוי לחכמה בחסדים, שהם היופי, כי אז יש לה חכמה וחסדים שמהם היופי. אפשר שיהיה לה רק פוטנציאל של יפה, ואפשר שתהיה יפה. כלומר שתהיה משפיעה חסדים לכלל, שאז היופי הוא החכמה, יתגלה.

 

תט בשני צבעים נראית אבן זו ונצבעת, כי מתחילה היתה המלכות בצבע של חושך, היינו במצב א' של המלכות, כשהייתה חכמה בלי חסדים, או בחינת עיגול שיש בו רק השתוקקות בלי כח מסך, היא חשך. כאשר באה בהתמסרות וביטול כלפי ז"א, שאומר לה לכי מעטי את עצמך, אז היא באה במסך דחיריק והאור הלבן מאיר בה. כאן היא כמו בבחינה א' כלומר אור גדול לבן, אור שבאבן הבדולח בה נמצא הכל, אך עדיין לא יכולה לבוא לידי ביטוי, עדיין אין לה מראה של יופי.

עד שבא השמאל וגורם לה למשוך את הצבע האדום, הצד של הנוגה

כיוון שנתקנה לקבל האור, היינו במצב ב' של המלכות, במסך דחיריק בשני ההבחנות של מנעולא ומפתחא, והתעורר אז האור מצד ימין, והאירה בלבן היינו בחסדים.

כיוון שהאירה בלבן כאבן הבדולח, כלומר שבלבן שבאבן הבדולח, עוד אין לה מראה של יופי להסתכל, עד שבא צד השמאל של אותו הנוגה שהוא אדום, ונכנס בתוך המלכות, אותו השמאל שבנגה ההוא, שהוא הארת חכמה, אז היא יפת מראה ויפת תואר להסתכל.

היופי בא מנוגה, אבל הוא בא באופן שכאשר יש חסדים, אז הנוגה נותן את החכמה, את היופי.

לאחר שהאיר הלבן, החסדים, שאז החכמה נבטת ומתגלה היופי. אז היא יפת מראה ויפת תואר להסתכל.

 

תי היא המלכות נמצאת עתה, אבן יקרה בשלמות בצבעים. כמו אשה יפה במראה לבן ואדום יש לה לבן מצד החסדים, ואדום מצד הגבורה, כך המלכות כשיש לה חסדים וחכמה המכונים לבן ואדום, היא נק' יפת מראה, ואז האותיות היינו הספירות שלה נוצצות בתוכה, כאשר באה בזיווג עם הזכר שנותן לה את הלובן ומתוך ההתנוצצות ההיא יוצא ברק מברקת, היינו המאיר לפי שעה, ומיד נעלם כמו ברק בא-רק-לפי שעה, שהוא לבן ואדום, שהאדום נכלל בלבן, אדום ולבן. שזסו"ה ונגה לאן ומהאש יוצא ברק.

אין הארת החכמה מאירה אלא ביחד עם דינים ועונשים לרשעים, הממשיכים החכמה ממעלה למטה. וזה שיעור הכתוב ונגה לאש, שהארת החכמה שהמלכות מקבלת מנגה מתנוצצת באותיות המלכות כאש, היינו בדינים, ואחר שנגלו הדינים עם החכמה, אז מהאש, היינו מהדינים יוצא ברק, היינו שמתגלית מהם בארת החכמה המאירה בחיפזון כמו ברק, ונעלמת מיד. והארת החכמה שהמלכות קבלה מהנוגה נק' ברקת.

משום שהיא אור נקבה אז לא קוראים לה ברק, אלא לשון נקבה, ברקת, ולא נגלה ממנה כלום עד שאותיות המלכות מתנוצצות כאש, היינו שמתגלים הדינים שעם החכמה. ואחר שנתגלו הדינים נאמר ומן האש יוצא ברק, כי הארת החכמה שקבלה המלכות מהנוגה, נק' ברקת להיותה אור נקבה, ואחר שנגלו הדינים, יוצא ברק מברקת ונגלה לחוץ, אלא כמו ברק הנגלה לפי שעה ונעלם תכף. נוגה גורם לקו שמאל הנקרא אש להוציא ברק. אצל הרשע מאיר ברק זה כדינים. ברקת היא ההארה שהמלכות קבלה בקדושה מהנוגה.

 

תיא סוד קדוש הוא לצבוע שאר אבנים מהאבן הטובה ההיא הנק ברקת, שמשום שנצבעה מאור הברק, נק' על שמו בָרֶקֶת, כי האבן הטובה, המרגלית העליונה הזו, היינו המלכות, נצבעה בי"ב צבעים מאירים תוך שנים האלו, שהם חסדים וחכמה, ומתוך ההתנוצצות הנוצצת ומוציאה, נצבעות י"ב אבנים של המלכות, אשר בָרֶקֶת היא אחת מהן, כמ"ש אֹדֶם פִּטְדָה וּבָרֶקֶת האבנים שבחושן. והן ג סדרים

וַיַּעַשׂ אֶת-הַחֹשֶׁן מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב, כְּמַעֲשֵׂה אֵפֹד וגו'

אֹדֶם פִּטְדָה וּבָרֶקֶת--הַטּוּר, הָאֶחָד וגו'

פִּתּוּחֵי חֹתָם אִישׁ עַל-שְׁמוֹ, לִשְׁנֵים עָשָׂר שָׁבֶט.

 

וכפי שנצבעו ממנה כך נק על אותו השם ממש.

ד צבעים הם: לבן אדום ירוק כנגד חסד גבורה ת"ת שחור כנגד המלכות שעולה לת"ת.

שהם ג קווים ומלכות המקבלתם, וכשנכללים זה בזה, יש ג' קווים בכל אחד מד' צבעים והם י"ב צבעים.

ולפיכך כשהמלכות מקבלת מד' צבעים אלו של ז"א, מצטבעות בה י"ב אבנים, שה"ס אבני החושן הכתובות בתורה. ג' קווים, ד' צבעים

וברקת היא אחת מי"ב אבנים, שה"ס הארת החכמה שהמלכות מקבלת מנגה, כנ"ל בדבור הסמוך.

כיצד מקבלת המלכות מנוגה, שהרי נוגה היא מתחת המלכות. מלכות צריכה לקבל מהעליון שלה, ז"א, אלא שהיא מקבלת ביקוש מנוגה.

ומתוך שי"ב אבנים כלולות זו מזו, נמצא שכולן נכללות מברקת, כי הברקת מאירה בכולן.

כשמסתכלים בברקת זו, שהיא אותו אור הנובע מהברק.

הברק יונק מהארת חכמה שהאירה עם החסדים. בחינה זו היא העצם של כל המדרגות של המלכות. היא שורש וכל השאר התכללות.  ​​​​ 

הבָרֶקֶת היא כל הרעיון של המלכות, לקבל חסדים בהארת חכמה.

מי שרוצה להתחבר ליופי, צריך להתחבר לאור הנוגה שבמלכות. רק ברק של קדושה מוסיף ליופי, העכירות לא מוסיפה ליופי. התנוצצות ברק שלא בקדושה מביאה עונשים.

 

והחיות רצוא ושוב

 

תיב והחיות רצוא ושוב פירושו, אורות טמונים נגלים. והנסתרים שבהם עומדים ואין עומדים, כלומר אע"פ שנגלו, לא עברו מהם הנסתרות, ועומדים כמקודם לכן, ופעם יעברו מהם הנסתרות. פעם מאירים ופעם לא מאירים, פעם מאירים בצבע זה ומיד בצבע אחר, עתה מאיר שם, זה ומיד שם אחר, אין מי שיכול לעמוד באלו האורות. מפני שבזמן תיקון, תדירות השינויים יותר מהירה מתפיסת הנברא.

כל מה שאדם תופס מהשיח של הבורא אליו, הוא ראיה של הרבה מאד צורות מבולבלות. פעם מאיר שם הויה, פעם שם אלקים, פעם צבא-אות. רק מי שמסתכל במציאות מעבר להתגלויות המתחלפות הללו, יוכל לראות פנימה כמו הנביאים.

כאשר מסתכלים על כל הפרטים בגשמיות, דרך הראיה של החוקים העליונים, לא מתבלבלים.

אדם מתבלבל כאשר אינו מכיר את הנקודה הרוחנית שמעבר למקרים.

כל המצוות לא באו, אלא להכשיר את האדם להתנהל ולהסתכל דרך הסדר הרוחני. ​​ 

 

תיג פעם מאיר השם הויה שהאור העולה בשם הזה כולל כל האורות בשלמות. ומיד יורד חוזר האור להאיר באופן אחר ועולה בשם אחר, אלקים. נגלה ונסתר. ומיד השם אל, ומיד השם צבאות ומיד השם שדי, וכל בכל השמות האלו שהקב"ה נק' בהם. בכל פעם רואה את תפיסה אחרת, ומפרש את המציאות החיצונית בצורה אחרת. וזה מבלבל, שאם לא מרכז את כל התפיסות הנפשיות לאחת מרכזית, הוא מפוזר.

 

תיד ומשום שיש מקום גנוז שהחיות יוצאות משם, וכפי שהיא נובעת מהמבוע הגנוז שנגנזה בו, כך נראית כל אחת, ואין מי שיעמוד בהן אין מי שיגלה את הסוד הזה. וזה סוד כלי מים ושמש, או בכותל, שפעם מאירה השמש במים שבכלי ופעם אינה מאירה, או בכותל שפעם מאירה השמש במקום זה של הכותל ופעם במקום אחר.

כי דרך הארת החיות הוא כפי מוצאם מג' קווים. וכל קו יוצא עם הסתר המיוחד שבו, ודרכם להופיע המיוחד שבו, ודרכם להופיע בזה אחר זה, בסוד הנסיעה, ופעם שולט הימין שה"ס שם אל שיש בשם קדוש זה גם בחינה של אֱלֹהִים, שׁוֹפֵט צַדִּיק; וְאֵל, זֹעֵם בְּכָל-יוֹם, ויש בשם קדוש זה את החסד, למי שפועל כראוי דרך קו אמצעי. ופעם שולט השמאל שה"ס השם אלקים. ופעם שולט קו אמצעי שה"ס שם הויה ולפיכך:

עם שליטת קו ימין מתגלה שם אל ומיד יורד ומיד מתגלה הקו שמאל והשם אלקים, ומייד יורד קו אמצעי ושולט השם הויה, וכך חוזר חלילה.

כאן מביא בעל הסולם דוגמא של הארה כפי שהיא מופיע כסדר הראוי המביא לתיקון, ימין שמאל אמצע, אך כשאדם מושך דינים, המתחילים בשמאל

​​ וזה דומה להארת השמש בכלי מים, שפעם מאיר בכלי מים זה ופעם בכלי מים זה. ואז פוגש כל רגע מקרה, כאשר עליו לתפוס את המציאות מעל טעם ודעת.

הנכון הוא לתפוס את כל האורות, אך הארה זו מופיעה בכזו מהירות, שלכאורה אין זמן לתפוס. מפני שלא מחזיקים את נקודת הזמן הזו, כלומר עוד לא הבאת את תפיסת הפרט שהוא זמן לתוך הקשר והתפקיד שלו בכלל.

 

תטו וכמו שהן רצוא ושוב, כך המסתכל בהן הוא רצוא ושוב בלבו ודעתו ולא יודע מה טוב, מה נכון, מה ישר, חוץ מנביאים הנאמנים המסתכלים מתוך החיות שלמטה, שהן בסוד המראה שאינה מאירה שהיא המלכות. ומתוך אלו החיות שבמלכות, היו מסתכלים כמו מאחר הכותל, עד כאן הדמות מאלו הסודות שלמעלה, היינו מהחיות שבז"א והחיות שבמלכות, ועתה מדבר הכתוב מהחיות שלמטה מאצילות.

אם אפשר היה להסתכל בסודות שמעבר לכותל, אפשר היה לראות את הדברים במקורם. מי שמסוגל להסתכל ביסוד של הדברים, יכול להבין, ואז לפרש נכון את המציאות תוך ידיעת תפקידו כפרט הכפוף לכלל.

 

זוהר חדש יתרו  קיח – קכ  שיעור 40

אל אשר יהיה שם הרוח שמה ילכו

 

כאשר אדם מרגיש חַיּוּת פנימית ורוצה לנוע, השאלה מאיפה באה התנועה. כאשר התנועה היא לכיוון התכלית, האדם מרגיש זרימה בתוכו והתחברות לדבר גדול ממנו. ואם חלילה מתנגד לתנועה לכיוון הנכון, הוא ירגיש שהעולם מתנגד לו, הוא שוחה נגד הזרם.

וכאשר העולם עצמו הולך נגד הזרם לכיוון הנכון, כאן הוא שוחה נגד הזרם החיצוני, ומרגיש שהוא עם הזרם הפנימי, ומכאן לוקח כח.

ברגע שצד חיה, חַיּוּת שבאדם מתקשרת לנקודה פנימית עליונה, אותו כוח נפש מיוחד מוליכו. הבעיה מתחילה כשאדם אינו מזהה את פנימיותו. הוא בכלל לא יודע לרצות לאן ללכת, אז כל שאר כוחותיו לא יכולות להצטרף.

 

יש את הרוח הפנימית ולפיה לשם הולכים כל השאר הרוחות. רוח המדבר שהוא ז"א רוח הכולל כל הרוחות בתוכו, רוח נסתר וגנוז ברוחן של החיות.

ודמות החיות מראיהם כגחלי אש בוערות, כמראה הלפידים. יחזקאל לא ראה את הדמות עצמה, אלא צורת מראה של המשרתים אותה, היינו גחלי אש, המשרתים את צורת הדמות הפנימית. את הדמות יחזקאל לא ראה אלא את הלבושים שהם גחלי אש.

השפע/ החכמה הנגלית בקו שמאל של החיות, בפני שור, אינה נגלית, אלא ביחד עם דינים ועונשים, וכפי שלמדנו בקדושה, החכמה צריכה להיות רק ממטה למעלה, לדחות קבלת אור לפרטיות. על הרשעים הממשיכים החכמה ממעלה למטה. הרוצה לגלות את החכמה, וגחלי האש והשרפים עוזרים לגלות את החכמה, מפני שבלי הדינים הללו אין החכמה שבשמאל מתגלית. אפשר להשתמש בהם בצורה טובה, בגילוי החכמה, בגילוי הרצון, ואפשר שלא.

כי בהם הסתכל יחזקאל שניבא בגלות בדינים האלו כדי לראות את אותה דמות. הדינים האלו הנק שרפים. מלמד כאן שישנם כמה שלבים כדי להיכנס פנימה. יחזקאל ראה את גחלי האש מבחוץ ולא כמשה רבינו. ראה יחזקאל בגחלי האש ובתוכם ראה דמויות, הם המראה של החכמה שאינה נראית אלא בלבושים.

 

יש כל מיני צורות לראות את הרוח שמובילה את האדם. בגלות על נהר כבר ראה יחזקאל דרך השמאל, דינים, גחלי אש.

אדם מסתכל בעולם, ורואה דברים קשים שקורים כמו רעידות אדמה, מלחמות. למה זה מראה העולם למי שמסתכל דרך השמאל. כשאתה רואה דברים ראים, אל תאמר שאין דברים טובים, אלא שאותה דמות פנימית, אותה רוח של העולם נראית כרגע דרך הצורך לתת עונש ותיקון לאותם רשעים.

לא מראים לנו את העולם כפי שהוא באמת. מלמעלה יורד רק טוב, הקב"ה טוב ומטיב. אך כדי שנתקן עצמנו מראים לנו את העולם דרך שכר וענש, כדי שנראה את התיקון שמצריך דינים כדי להיתתקן.

כשאדם מסתכל דרך דינים, עליו להיות זהיר, יבדוק בביקורת עצמית, כדי לבחון את המציאות דרך התיקונים שעליו לעשות.

הכיוון הנפשי הנכון, הוא לעבר היחד, לטובת הכלל, לכיוון השכינה הקדושה שיכולה להאיר ממטה למעלה. אך אם תבוא לכיוון אחר, הדינים ילכו למקום לא טוב.

רוצה יחזקאל לדבר על הדמות, אבל אי אפשר לדבר על הדמות, לכן מדבר על המראות של אותה דמות, שאותן לראות דרך ההלבשה שלהן. כאשר מדובר על השמאל, אז יחזקאל ראה אותם דרך לבוש גחלי האש, הדינים של קו שמאל.  יחזקאל רואה אותן דרך מדרגות, ממעלה למטה.

בשמאל הוא רואה את צורת החכמה, אשר בקדושה משתמשים איתה כדין נגד הרשעים.

כשאדם עושה עבודת נפש, דינים אלו כנגד הדברים שמפריעים ורוצה הוא להסיר מעצמו.

עליו להיות קשה וחזק ולהתגבר על עצמו. באלו המלאכים הנק לפידים, אשר דרכם צריך לראות את התיקונים שיש לעשות.

הדרך לראות את המראה, שיש שם קדושה, אפשרית בתנאי שפועלים ממטה למעלה, דוחים את הקבלה של האור/השפע לפרטיות.

 

1. כיצד התנועה של החיות נעשית מי קובע את התנועה?
2. מהו שנאמר קדוש קדוש קדוש ג' פעמים?
3. מדוע כתוב דמות החיות מראה כגלחי אש בוערות ולא דמות החיות?
אגב כך הסבר מהו גחלי אש.
4. מי היא המתהלכת בין החיות?

זוהר חדש יתרו ​​ קיח - קכ ​​ שיעור 40

אל אשר יהיה שם הרוח שמה ילכו

 

כאשר אדם מרגיש חַיּוּת פנימית ורוצה לנוע, השאלה מאיפה באה התנועה. כאשר התנועה היא לכיוון התכלית, האדם מרגיש זרימה בתוכו והתחברות לדבר גדול ממנו. ואם חלילה מתנגד לתנועה לכיוון הנכון, הוא ירגיש שהעולם מתנגד לו, הוא שוחה נגד הזרם.

וכאשר העולם עצמו הולך נגד הזרם לכיוון הנכון, כאן הוא שוחה נגד הזרם החיצוני, ומרגיש שהוא עם הזרם הפנימי, ומכאן לוקח כח.

ברגע שצד חיה, חַיּוּת שבאדם מתקשרת לנקודה פנימית עליונה, אותו כוח נפש מיוחד מוליכו. הבעיה מתחילה כשאדם אינו מזהה את פנימיותו. הוא בכלל לא יודע לרצות לאן ללכת, אז כל שאר כוחותיו לא יכולות להצטרף.

 

שצט ​​ כשנוסעות כולם נוסעות לעבר פניו של אותו שהתמנה, לאותו הצד. כשהרוח שלמעלה מתעורר ללכת לצד מזרח מכה אותו הרוח בפנים של אותה חיה העומדת לאותו צד מזרח והיא נוסעת וכל שאר החיות נוסעות עמה ביחד. שכתוב ואיש אל עבר פניו ילכו, אל אשר יהיה שם הרוח שמה ילכו. יש את הרוח הפנימית ולפיה לשם הולכים כל השאר.

 

ת ​​ רוח זה רוח המדבר שהוא ז"א רוח הכולל כל הרוחות בתוכו, רוח נסתר וגנוז ברוחן של החיות.

רוח זה הוא הרוח הכלול בסוד רוח החיות שלמטה כנגד ג' הקדושות שהתקדש בהם יחד בסוג ג' קווים, ימין שמאל ואמצע והם סוד חיות הקדוש העליונות, חג"ת דז"א קדוש קדוש כנגד ג קדושות עליונות היורדות מהרוח הסתום אבא עלאה שכל הקדושות תלויות בו. אל אשר יהיה שם הרוח פעם אחת, על אשר יהיה שם הרוח פעם ב, שם הרוח ללכת, פעם ג

 

תא ודמות החיות מראיהם כגחלי אש בוערות, כמראה הלפידים, היא מתהלכת בין החיות ונגה לאש מהאש יוצא ברק. שואל, ודמות ולא כתוב ודמויות החיות, בלשון רבים. הוא מפני שהיא צורה אחת מהחיות, שבה מתלבשות כולן, היינו צורת השמאל שבהן, שצורה זו התלבשה באש. והוא יחזקאל לא ראה את הדמות עצמה, אלא צורת מראה של המשרתים אותה, היינו גחלי אש המשרתים את צורת הדמות הפנימית. את הדמות יחזקאל לא ראה אלא את הלבושים שהם גחלי אש.

פירוש, שצורת כל החיות שה"ס ג קווים התלבשו בצורת השמאל שבהן שהיא פני שור, היינו לגלות החכמה שבקו שמאל, וצורה זו התלבשה בגחלי אש, שה"ס הדינים המופיעים יחד עם גילוי החכמה, ויחזקאל ראה רק את גחלי האש.

בתוך עולם אצילות הרוח העליון אבא עילאה ששם הקדושה,

כמובן עם הזיווג דאמא.

תב גחלי אש אלו נק מראיהם, בצורה שהדמות משתקפת היינו המראה של החיות שמסתכלים בהן לראות במראה, וכמו מראה שרואים בה כל הגוונים, כך השרפים שהם גחלי אש, הם כמראה לראות בהן המראות של החיות, משום שהכל מתלבש זה בזה וזו היא המראה של זו. של הדמות הפנימית שנראית דרך החיות שהן גחלי אש.

החכמה הנגלית בקו שמאל של החיות, בפני שור, אינה נגלית, אלא ביחד עם דינים ועונשים, וכפי שלמדנו בקדושה, החכמה צריכה להיות רק ממטה למעלה. על הרשעים הממשיכים החכמה ממעלה למטה, ואלו הדינים הנק גחלי אש ושרפים, ונבחנים כמשרתים לקו השמאל, הרוצה לגלות את החכמה, וגחלי האש והשרפים עוזרים לגלות את החכמה, מפני שבלי הדינים הללו אין החכמה שבשמאל מתגלית. אפשר להשתמש בהם בצורה טובה, בגילוי החכמה, בגילוי הרצון, ואפשר שלא

עליהם נאמר ודמות חיות מראיהם, כי הם המראה של החיות, כי בהם הסתכל יחזקאל שניבא בגלות בדינים האלו כדי לראות את אותה דמות. הסתכל במראה שה"ס החכמה הנק מראה, כי כשרואים הדינים האלו, רואים ג"כ החכמה דשמאל הנק מראה, כי הדינים הנק שרפים הם כמראה, כי אין הצורות של החיות מתלבשות בצורת השמאל לגלות חכמה, אלא על ידי הדינים האלו הנק שרפים.

ע"כ נבחן, אשר החיות שה"ס ג קווים, מתלבשים בצורת השמאל, היינו לגלות החכמה שבשמאל, המתלבשת בגחלי אש.

כלומר, כשרואים גחלי האש, רואים בתוכה החכמה, וג' קווים של החיות בתוך החכמה, ונמצא שגחלי האש הם המראה של החכמה, והיא המראה של החיות מפני שמלובשים זה בזה. מראה כאן כמה שלבים כדי להיכנס פנימה. יחזקאל ראה את גחלי האש מבחוץ ולא כמשה רבינו, וראה יחזקאל בגחלי האש ובתוכם ראה דמויות, הם המראה של החכמה שאינה נראית אלא בלבושים.

 

יש כל מיני צורות לראות את הרוח שמובילה את האדם. בגלות על נהר כבר ראה יחזקאל דרך השמאל, דינים, גחלי אש.

אדם מסתכל בעולם, ורואה דברים קשים שקורים כמו רעידות אדמה, מלחמות. למה זה מראה העולם למי שמסתכל דרך השמאל. כשאתה רואה דברים ראים, אל תאמר שאין דברים טובים, אלא שאותה דמות פנימית, אותה רוח של העולם נראית כרגע דרך הצורך לתת עונש ותיקון לאותם רשעים.

לא מראים לנו את העולם כפי שהוא באמת. מלמעלה יורד רק טוב, הקב"ה טוב ומטיב. אך כדי שנתקן עצמנו מראים לנו את העולם דרך שכר וענש, כדי שנראה את התיקון שמצריך דינים כדי להיתתקן.

כשאדם מסתכל דרך דינים, עליו להיות זהיר, יבדוק בביקורת עצמית, כדי לבחון את המציאות דרך התיקונים שעליו לעשות. ​​ 

הכיוון הנפשי הנכון, הוא לעבר היחד, לטובת הכלל, לכיוון השכינה הקדושה שיכולה להאיר ממטה למעלה. אך אם תבוא לכיוון אחר, הדינים ילכו למקום לא טוב.

תג אבל ודמות החיות, לא אמר הצורות שלהן, ואינו צריך לומר שהן אריה שור נשר אדם, כי כבר אמר בתחילה כל הצורות שלהן. וכאן אמר רק הדמות שלהן שהיא המראות שלהם. רוצה לדבר על הדמות, אבל אי אפשר לדבר על הדמות, לכן מדבר על המראות של אותה דמות, שאותן לראות דרך ההלבשה שלהן. כאשר מדבר על השמאל, אז יחזקאל ראה אותם דרך לבוש גחלי האש, הדינים של קו שמאל. ​​ יחזקאל רואה אותן דרך מדרגות, ממעלה למטה.

 

תד כגחלי אש, שואל מי הם, ומשיב אלו הם השרפים, בעולם הבריאה מראיהם הם האופנים בעולם העשייה, שהשרפים מתלבשים בהם, להראות צורות החיות, היינו ג קווים שבהם, הצורות האלו נמצאים בעולם אצילות, ורק החַיּוּת הפנימית נראית, היא בעולם אצילות. והמראה שלהם שהיא חכמה שמתגלה על ידיהן בקו שמאל הנק מראה. בשמאל הוא רואה את צורת החכמה, אשר בקדושה משתמשים איתה כדין נגד הרשעים. כשאדם עושה עבודת נפש, דינים אלו כנגד הדברים שמפריעים ורוצה הוא להסיר מעצמו.

עליו להיות קשה וחזק ולהתגבר על עצמו.

 

תה ההתנוצצות שלהם של השרפים והאופנים, היא באלו המלאכים הנק לפידים אשר דרכם צריך לראות את התיקונים שיש לעשות, הם החשמלים התחתונים היוצאים מהחשמל התחתון, המסבב את החיות, היינו שהם יוצאים מזווג רגלי החיות של החשמל המקיף אותם.

החיות נמצאות מבפנים, החשמל מקיף אותן מבחוץ, אותו מקיפה קליפת נגה

סוד זה של החשמל התחתון הוא כסוד העליון למעלה באותו החשמל הפנימי, היינו החשמל שממראה מתניו ולמעלה שכמראה אש בית לה, מפני שהכל הוא באופן אחד מלמטה ולמעלה. עד כאן היינו החשמל התחתון הוא סוד החשמל בגוונים שאינם נראים מפני שהם בחסדים מכוסים למעלה מחזה, אלא במראה לפנים ממראה, זו לפנים מזו. מתניו ולמעלה וממראה מתניו ולמטה. ממותניו ולמעלה לא ניתן לראות מפני שאין שם חכמה. שם החכמה נדחית, המראה לא יכולה להאיר, ולכן נוהגים שם חסדים מכוסים. רק מחזה ולמטה ניתן לראות.

 

תו היא המלכות מתהלכת בין החיות שניתנה בין ב צדדים היינו בין הימין והשמאל שבחיות, ונחקקה שם בחקיקה וצורה. שכתוב שהשכינה שהיא המלכות קו אמצעי תחת היסוד, אמרה שימני כחותם על לבך, היינו כפיתוחי חותם. ומשום שאבן טובה זו, היינו המלכות הנק מרגלית, שזה שם נקבה לרגל, הולכת בין שני צדדים ימין ושמאל, שה"ס הארת חסדים וחכמה, יש לה אור להאיר ולהעלות האור על כל שאר אבנים המנוצצות היינו על שאר המדרגות. יש לה דרך לראות את המראה, שיש שם קדושה בתנאי שפועלים ממטה למעלה. ​​ 

 

1. כיצד התנועה של החיות נעשית מי קובע את התנועה?
2. מהו שנאמר קדוש קדוש קדוש ג' פעמים?
3. מדוע כתוב דמות החיות מראה כגלחי אש בוערות ולא דמות החיות?
אגב כך הסבר מהו גחלי אש.
4. מי היא המתהלכת בין החיות?

זוהר חדש יתרו  קטו – קיז  שיעור 39

פני אדם

אין האדם נבחן על פי הפרטיות שלו, אלא על פי כוחו לבטל את התאוות האישיות למען הכלל. ראיה דרך הפרטיות היא עיוורון, מאחר ולא ניתן למשוך אור ולקבל אותו בפרטיות.

מבחן פשוט לאדם לדעת האם הוא משפיע או מרמה את עצמו, ישאל עצמו איפה הוא רוצה שתתקבל התוצאה, אצלו בפרטיות או בזולת, בכלל. כלומר האדם נבחן בכמה הוא מוכן לשלם עבור האידאלים והערכים הגבוהים.

וזהו מצב אבסורדי שאנשים מבקשים לבורח מהעבודה, אין אפשרות כזו. ההשגחה העליונה לוחץ על כל אחד בדיוק באותה נקודה שעליו לתקן. באת לתקן, ותגיע בכל מקרה לתיקון, הבחירה היא כיצד, האם בדרך תורה או חלילה בדרך ייסורים.

יד ימינו של הקב"ה פרושה לקבל כל אלו החוזרים אליו בתשובה. שואל מתחת כנפיהם למה, ומשיב משום צניעות, כי בעלי תשובה צריכים צניעות שלא ידע בהם אחר, כמש"א כסוי חטאה. עם הכיסוי והצנעה הס"א לא יכול להיאחז בהם.

הכנפיים הם בחינת חפץ חסד, בחינת יראה המאפשרים לכסות מהחיצונים, לכסות מג"ר דשמאל. אם הידיים היו גלויות, לא היו יכולים לבוא לזיווג בגלל החיצונים.

וכשאלו החיות נוסעות לעלות אל המלכות כנפיהם מתחברות יחד. גם בראשיהן להיות באורח מישר ביושר, היינו בקו אמצעי שהוא ביושר, שאינו נוטה כלומר כל אחד עושה תפקידו, שמאל ממטה למעלה, וימין ממעלה למטה. ואין ביניהם ויכוחים מה ואיך לעשות, אלא הולכים בדרך ישרה.

אנשים שלא נמצאים במקום זה, כל אחד מניע אותו רצון פרטי אחר, ורבים על דברים קטנים ולא חשובים. כל אחד חייב להיות כפוף לקו אמצעי.

ונעשה מזה דינים. שאמר לו בזעת אפיך תאכל לחם, בגלל החטא. אמור כעת רק מצד הדינים והייסורים תוכל להתחבר לרצון לקבל, שהוא נקרא לחם.

לאחדות מגיעים כשלכל אחד יש את האישיות שלו, ומתוכם כל אחד ממלא תפקידו בקו אמצעי. זו בדיוק המציאות שאדם לא מקבל את כל תאוותו, ועדיין מוכן להתחבר.

ולולא קו אמצעי לא היה ישמעאל מתיחד עם הימין לעולם. הרי שלולא הדינים ההם לא היו מציאות למוחין הגדולים שיתגלו. וא"כ הם רחמים ולא דין זה שהם מאפשרים את המציאות של החיבור, למרות שהם דין, הם לטובה בחינת ירידה לצורך עליה, מטעם הרצון להתקדם ולהגיע לתכלית.

זה דבר גדול מאוד שמעוררים דינים, כדי להפכם לרחמים. דינים אלו הם חומר גלם לעבודת הנפש.

זוהר חדש יתרו ​​ קטו - קיז ​​ שיעור 39

פני אדם

אין האדם נבחן על פי הפרטיות שלו, אלא על פי כוחו לבטל את התאוות האישיות למען הכלל. ראיה דרך הפרטיות היא עיוורון, מאחר ולא ניתן למשוך אור ולקבל אותו בפרטיות.

מבחן פשוט לאדם לדעת האם הוא משפיע או מרמה את עצמו, ישאל עצמו איפה הוא רוצה שתתקבל התוצאה, אצלו בפרטיות או בזולת, בכלל. כלומר האדם נבחן בכמה הוא מוכן לשלם עבור האידאלים והערכים הגבוהים.

וזהו מצב אבסורדי שאנשים מבקשים לבורח מהעבודה, אין אפשרות כזו. ההשגחה העליונה לוחץ על כל אחד בדיוק באותה נקודה שעליו לתקן. באת לתקן, ותגיע בכל מקרה לתיקון, הבחירה היא כיצד, האם בדרך תורה או חלילה בדרך ייסורים.

שצא צד אחד מד' החיות אומר קדוש וצד אחד אומר קדוש וצד אחד אומר קדוש. שהן ג צדדים דרום צפון מזרח, היינו ג קווים וצד האחר היינו צד מערב שהוא מלכות, אומר ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו.

 

שצב זה הוא כדי לקבל אליהם בעלי תשובה, כי יד ימינו של הקב"ה פורשה לקבל כל אלו החוזרים אליו בתשובה. שואל מתחת כנפיהם למה, ומשיב משום צניעות, כי בעלי תשובה צריכים צניעות שלא ידע בהם אחר, כמש"א כסוי חטאה. עם הכיסוי והצנעה הס"א לא יכול להיאחז בהם. ברגע שמגלים מתחת לפרסה, הקליפות אוחזות.

 

שצג מ"ש וידי אדם תחת כנפיהם הוא סוד שאינן מגביהות ידיהן למעלה כמו בני אדם, שמגביהים ידיהם למעלה על ראשם ואלו החיות אינן כן, כי ידיהן אינן יוצאות לחוץ מתחת כנפיהן כי כנפיהן ופניהן פרודות למעלה, ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה, כי בשעה שאינן מתתקנות מתוך הכסא וצורותיהן נפרדות זו מזו כמו שאמרנו וידיים אלו אינן ראויות כלל לעלות למעלה, משום שהן נגלות וע"כ מתחת כנפיהם. אין מעלים את הידיים אלא משאירים אותם תחת הכנפיים כדי לא לגלותם.

יש ב זמנים בד' החיות. א כשאינן מתתקנות במלכות, היינו שהנקודה האמצעית אינה רוכבת עליהם שאז כל או"א פרודה מחברתה כי הימין והשמאל אינם מתחברים זה בזה, מטעם שכל זמן שהקו אמצעי אינו ממעט הג"ר דמשאל, אין השמאל רוצה להכלל יחד עם הימין. מצב א של הנוקבא, שורוק, חכמה בלי חסדים, כאן הם נקראים פרודים, מפני שנקודה אמצעית אינה רוכבת עליהם.

ב כשד' החיות מתתקנות במלכות היינו שהנקודה האמצעית רוכבת עליהם, שאז הן מתתקנות בקו האמצעי שלה, והג"ר דחכמה מתמעטות ואז מתדבקים ימין ושמאל זה בזה בד' החיות כמו במלכות.

הרי שיש זמן שהמלכות שורה על המרכבה ויש זמן שאינה שורה ע"ש וזסו"ה ופניהם וכנפיהם פרודות, שזה נאמר על אותו הזמן שהמלכות אינה רוכבת על המרכבה, שאז הג"ר דחכמה מגולה בקו שמאל, ואין השמאל מתיחד עם הימין, וע"כ ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה היינו בראשי החיות, אבל למטה בו"ק יש יחוד בין ימין ושמאל תמיד.

סוד זה של הכתוב הוא שימין ושמאל מאוחדים זה בזה, כי אדם הוא קו אמצעי המיחדם, וז"ס שהן מכוסות בכפנים היינו שהכנפים מכסות ומעלימות הג"ר דחכמה שביד שמאל, כדי שתתיחד עם הימין.

וע"כ אינן יכולות להעלות ידיהן למעלה לראש, ששם מגולות הג"ר דשמאל בשעה שאינן מתוקנות במלכות. ואין שם יחוד דימין ושמאל, כיון שהם ידי אדם. שפירושו המתוקנות בקו האמצעי המכונה אדם, אינן יכולות לצאת חוץ מהכנפים המכוסות על הג"ר דחכמה דשמאל כדי שהשמאל והימין יתיחדו זה בזה, כי למעלה בראשי החיות ששם שולטים הג"ר דחכמה דשמאל בזמן שאינן מתוקנות במלכות, נמצאים הקווים דימין ושמאל שבפניהם ושבכנפיהם שהן פרידות.

כשהכסא שהוא המלכות אינה רוכבת עליהם שאז אין חיבור בין ימין ושמאל, שאלו ידי האדם אינן ראויות לעלות לראשי החיות משום שהג"ר דחכמה מגולה שם, ואלו הידים הם ידי אדם, שימין ושמאל מחוברות, והג"ר דחכמה מכוסה ונעלם בהם, אמנם בזמן שהחיות מתוקנות במלכות, גם בראשיהן מכוסות הג"ר דחכמה עם כנפים ואינה פרודות. החנפים הם בחינת חפץ חסד, בחינת יראה המאפשרים לכסות מהחיצונים, לכסות מג"ר דשמאל. אם הידיים היו גלויות, לא היו יכולים לבוא לזיווג בגלל החיצונים. יש מצב של המלכות שהידיים לא יכולות למעלה, כאשר הג"ר לא בקו אמצעי.

 

שצד וכשאלו החיות נוסעות לעלות אל המלכות כנפיהם מתחברות יחד. גם בראשיהן להיות באורח מישר ביושר, היינו בקו אמצעי שהוא ביושר, שאינו נוטה כלומר כל אחד עושה תפקידו, שמאל ממטה למעלה, וימין ממעלה למטה. לא לימין ולא לשמאל, אלא ביושר הכולל שניהם כאחד. לנסוע זו עם זו היינו ימין עם שמאל כאחד, בשעה אחת בזמן אחד וכולן יחד עולות אל הכסא למעלה. ואין ביניהם ויכוחים מה ואיך לעשות, אלא הולכים בדרך ישרה. אנשים שלא נמצאים במקום זה, כל אחד מניע אותו רצון פרטי אחר, ורבים על דברים קטנים ולא חשובים. כל אחד חייב להיות כפוף לקו אמצעי.

שעה לשון שועה, רצון. זמן הוא גובה קומה.

 

שצה ואלו החיות שאינן יודעות לאיזה מקום שהולכות, כלומר שאין קו האמצעי מיחד הימין ושהשמאל שבהם ללכת בדרך יושר, שמשום זה אינן רואות ואינן מסתכלות, אין זיווג, אין חכמה כי בהתגבר השמאל על הימין נעשה חשך ואינן מסתכלות. ובהתגבר הימין על השמאל ,ומתבטלת הארת החכמה ואינן רואות. כשמתגבר השמאל לא מסתכלות, כשמתגבר הימין לא רואות.

הסתכלות היא זיווג דהכאה, וראיה היא אור חכמה.

כי ראיה היא חכמה. הן מזיעות, כלומר שמכל צד שהן פונות מוציאות משם טפות של דינים שזה נקרא זעה המכונות טפות אש, ודומות כמו זיעה של אש. ומאותה זיעה שלהן כשהן נוסעות אחר כך ועולות לכסא הקדוש להתיחד בקו אמצעי נעשה אז מאותה זיעה נהר דינור הנמשך והיוצא. ונעשה מזה דינים. שאמר לו בזעצת אפיך תאכל לחם, בגלל החטא. אמור כעת רק מצד הדינים והייסורים תוכל להתחבר לרצון לקבל, שהוא נקרא לחם.

 

שצו והזיעה ההיא היא כפי הנסיעה שהן נוסעות. כלומר לכל קו שהן באות מוציאות משם טפות דין. טפות נוטפות מד' צבעי האש, שהן לבן שהוא קו ימין, אדום שמאל ירוק קו אמצעי, שחור הוא מלכות. קו ימין האש הלבנה שבחיות כשהיא באה לקו שמאל, מנטפת אש אדומה שהיא דיני השמאל, וכשבאה לקו אמצעי מנטפת אש ירוקה שהם דיני הקו אמצעי. האש הלבנה באה לשמאל היא אדומה, וכשבאה לאמצעי היא ירוקה.

האש האדומה שהיא קו שמאל, כשבאה למלכות מנטפת אש שחורה, שהיא דיני המלכות. וכשבאה לקו אמצעי מנטפת אש ירוקה, דיני הקו אמצעי.

האש הירוקה מתכללת, שהיא קו אמצעי כשבאה לקו שמאל מנטפת אש אדומה כמו הימין, שהיא דיני השמאל. כשבא לימין מנטפת אש לבנה שהיא הדינים שבקו ימין.

האש שחורה שהיא המלכות שבחיות כשבאה לשמאל מנטפת אותה אש אדומה שהיא דיני השמאל. בכל דין כזה ההרגשה שמשהו מפריעה לאדם ולא מאפשר לו לחיות בהרמוניה ואחדות.

 

שצז הלבן השני אינו כאותו לבן הראשון, ואותה האש השחורה אינה כאש השחורה הראשונה וכן כל הצבעים אין אלו כאלו, הראשון השני והשלישי וכן כולם אין אחד דומה לחבירו.

ד צבעי האשם הם ד מיני דינים, אש לבנה דיני קו ימין שהם מעלים המלכות לבינה מייצר מיעוט שזה דין, אש אדומה היא דיני קו שמאל שהם חסרות חסדים וחשך הנמשכים משמאל כשהוא בלי ימין. חכמה בלי חסדים.

מסך דחיריק שממעט הג"ר דשמאל, כלומר שאי אפשר להגיע למטרת הבריאה ישר, אלא יש לעבוד בדרך.

אש ירוקה היא דיני קו אמצעי שהם מסך דחירק שממעט עמו הג"ר דשמאל, ואש שחורה שהיא דיני המלכות שהן של הצמצום והמסך שבה, וכשג' הקווים מתיחדים ע"י קו אמצעי, נעשים כולם אחד, וכל הדינים שבהם מתהפכים לרחמים, להיותם כמו ד' גלגלים אשר כל השלמות של המוחין מתגלגלים עליהם ומתגלים על ידיהם אמנם צריך את כל אלו הדינים, אך במסגרת קו אמצעי. כי לולא דיני קו ימין שה"ס הקטנות שנעשתה בבינה מחמת עלית המלכות לבינה, לא היתה יוצאה החכמה שבשמאל, ולולא דיני שמאל לא היה מתעורר הקו אמצעי ליחד השמאל והימין זה בזה, שמכאן נמשכים המוחין דפנים בפנים. לאחדות מגיעים כשלכל אחד יש את האישיות שלו, ומתוכם כל אחד ממלא תפקידו בקו אמצעי. זו בדיוק המציאות שאדם לא מקבל את כל תאוותו, ועדיין מוכן להתחבר.

ולולא המסך דחירק שבקו אמצעי לא היה ישמעאל מתיחד עם הימין לעולם. הרי שלולא הדינים ההם לא היו מציאות למוחין הגדולים שיתגלו.

וא"כ הם רחמים ולא דין זה שהם מאפשרים את המציאות של החיבור, למרות שהם דין, הם לטובה בחינת ירידה לצורך עליה, מטעם הרצון להתקדם ולהגיע לתכלית, אמנם כל זה הוא בכוח קו אמצעי המיחד ימין ושמאל בדרך היושר שלא לנטות לא לימין ולא לשמאל.

אבל כל עוד שקו האמצעי לא גמר את היחוד ימין ושמאל, אשר אז המדרגה עודה מתנועעת פעם לימין ופעם לשמאל ופעם ​​ לקו אמצעי, נמצא שהדינים אינם נמתקים כלל.

כי עוד לא התגלות על ידיהם שום מוחין, וע"כ רק הדינים שבג' קווים והמלכות שולטים, באופן שבכל מקום שהמדרגה באה, היא מעוררת הדינים אשר שם שיפעלו כאותו הצד שבא לשם מגלה שם הדינים טפין מנטפין, שהולך וחושב את הדינים המתעוררים מכל צד. זה דבר גדול מאוד שמעוררים דינים, כדי להפכם לרחמים. דינים אלו הם חומר גלם לעבודת הנפש.

ויש לשאול, סוף סוף אין יותר מד' מיני דינים מג' קווים ומלכות, א"כ מה מוסיף לנו אם כל קו מתנועע לימין או לשמאל או לאמצע, הלא הצבעים אינם מתרבים משום זה אין עוד צורות של דינים. האש הירוקה שהיא קו שמאל בשעה שבא לקו ימין מגלה את האש הלבנה שבו. והאש הלבנה הזו שמתגלה ע"י תנועת קו אמצעי לימין נבחנת לאש הנוספת על קו הימין, שאין אש הלבנה השניה דומה לאש הלבנה שהיא קו ימין גופו.

הוא מפני שהיא מתערבת עם דיני קו אמצעי שעוררה אותה ומשתנה מהזג שבה, היינו מתעורר ע"י קו ימין שהוא אש לבנה, מתעורר ע"י קו שמאל אש אדומה, מתעורר על ידי קו אמצעי אש ירוקה וכולם אי זה דומה לזה כי גם הדינים של המעורר עצמו מתווספים על הדינים של אותו הצד שהתעוררו.

 

שצח בשעה שהאנשים האלו היינו הדינים, נוטפות ונכללות להתחבר יחד, עולות שלהבות מלהטות ומכות זו בזו, ומאותה הכאה שהן מכות ביחד נעשו כל מלאכי חבלה האלו המענישים הרשעים בגיהנם למטה שהם מלאכי החבלה שהתמנו בשלהבות האלו לשרוף שם הרשעים שסודם שם, שכתוב עליהם מהאש יצאו והאש תאכלם.

 


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il

זוהר חדש יתרו  קיב – קיד  שיעור 38

פני אדם

 

מלמד כאן מה זה אומר שדמות החיות שהתכללו זה בזה הם פני אדם.

דמות פניהם פני אדם, דמות היא אותה צורה שלמעלה שמצטיירת בציור גנוז.

הוקשה לו הלשון הכפולה ודמות פניהם, שהיה מספיק שיאמר ופניהם פני אדם, ולמה אומר ודמות. ונותן על זה ב' ביאורים.

א' שדמות מורה על ציור גנוז. כי דמות הוא מלשון דום ודממה, ולפי שפני אדם הוא קו אמצעי הממעט את הג"ר של החכמה, ע"י מסך דחיריק שבו. פני אדם מבטא שאורות הג"ר גנוזים בפנימיותו ואינם באים לידי גילוי.

אבל הוא גנוז רק בשביל הצדיקים, כאשר לרשעים הבאים למשוך החכמה ממעלה למטה הוא מתגלה ופוגע בהם. הוא גנוז רק בשביל הצדיקים ומאפשר לרשעים למשוך אותו ולפגוע בעצמם.

שהוא נמצא ואינו נמצא, כי לרשעים הוא נמצא, והרי כאן בדיוק המקום שיש למנוע קבלת האור. וכל האור מסתלק בסבתו. בגלל האור הגנוז בתוך החשמל, הרשעים מתבלבלים ולא יכולים בכלל להבין מה קורה, ולצדיקים הוא גנוז היינו שיש להם את הכח לגנוז אותו, לפעול את המנעולא שבנפש.

דמות לשון דממה, היא דוממת רק לצדיקים, שבגבורה דוחים קבלת ג"ר. הרשעים מושכים למעלה מחזה, הם רוצים לקבל את האור שבמנעולא, ועל ידי זה הם פוגמים.

קו אמצעי בנוי גם למעלה מחזה וגם מתחת. גם ביראה וגם באהבה. בדמות, אהבה זו חלקית ולא שלמה, ולכן נקראת דמות. למטה מחזה אומר אהבה שהיא קצת דוממת, לשון דמות. היא מדוממת את הג"ר, האהבה המתפרצת ושמה אותה במינון שיש כוח בזמן תיקון לעמוד בפני אהבה כזו גדולה, כלומר קבלת אור חכמה הנקרא ג"ר.

לצדיקים יש יראה כלומר הם יודעים שהם כלום, ולא מגיע להם כלום עד גמר תיקון, ולכן מוכנים לוותר על המקום הפרטי שלהם לגמרי. דממה מוחלטת. רק לרשעים את האור הזה שמפיל אותם.

 

הרוח הוא האור של קו אמצעי, אחוז בכמה גוונים באחדות, קו אמצעי ייחוד למטה ולמעלה.

מתוך מחלוקת אפשר לייצר את האחדות. אם לא יפזרו את הפאזל לחלקים, כיצד נלמד לחבר. זכר ונקבה יורדים לעולם נפרדים, כדי ללמוד להתחבר.

אחד הדברים המפריעים לחבר, הוא הרצון לג"ר דחכמה, או אלו שמבקשים בטעות רק להשפיע בלי לקבל, כלומר בלי ביטוי האני.

את הצדיקים המחלוקת מביאה לרצון לשלום, ואצל הרשעים בא רצון להביס את הצד השני במקום להשלים אתו.

 

מי שרוצה שיהיה לו פן, צד של אדם, צריך לשאוף לפעול רק קו אמצעי.

כאן הוא פוגש מקרה חיצוני, ומבין שיש פה תהליך, שמשהו מתנוצץ אליו, ועליו לדעת כיצד לעבד ולפעול רק בקו אמצעי. מסתכל על המציאות דרך הימין ההשפעה, או דרך השמאל שהוא רצון לקבל לעצמו, שזו בחינת אש לוהטת. כאן עליו לחבר שמאל כפוף לימין.

אדם ישר עם עצמו אינו פוחד ממחלוקת, אלא מביא אותה לקו אמצעי, להיות מחלוקת לשם שמים. מחלוקת היא אמצעי לבוא ליחד.

מי שפועל קו אמצעי, פוגש בחיות שבנפש, וכולן נראות צורותהן מתדבקות זו בזו, וזו כלולה בזו, כל אחת כלולה בחברתה וחברתה בה. וזה משכלל כל דמות,

הגם שמסתכלים על העולם דרך הפרטים שבו, הוא כוללני. העולם פועל לפי חוקי הכלל העליון.

זוהר חדש יתרו ​​ קיב - קיד ​​ שיעור 38

פני אדם

 

מלמד כאן מה זה אומר שדמות החיות שהתכללו זה בזה הם פני אדם.

שפא דמות פניהם פני אדם, דמות היא אותה צורה שלמעלה שמצטיירת בציור גנוז. פנים הנקלטים בהכאות דקות, דמות פניהם, הוא משום שבתוך הציור של צורת אדם, מתנוצץ ניצוץ, שאותו ניצוץ מלהט בפנים החשמל הפנימי הנסתר והצפון, הנמצא ואינו נמצא. קולפין פירושו הכאות.

 

הוקשה לו הלשון הכפולה ודמות פניהם, שהיה מספיק שיאמר ופניהם פני אדם, ולמה אומר ודמות. ונותן על זה ב' ביאורים.

א' שדמות מורה על ציור גנוז. כי דמות הוא מלשון דום ודממה, ולפי שפני אדם הוא קו אמצעי הממעט את הג"ר של החכמה, ע"י מסך דחיריק שבו. לקו אמצעי צד של מנעולא וכן צד של מפתחא. המנעולא נועל את ג"ר דחכמה ומאפשר רק הארת חכמה להאיר, חסדים בהארת חכמה, ע"כ הוא ציור גנוז שהג"ר נגנזו בו פני אדם מבטא שהג"ר גנוזים בפנימיותו ואינם באים לידי גילוי. וז"ש דמות, מה שהכתוב מכפיל לומר, דמות, הוא מפני שמורה על הדיוקן העליון, היינו על הקו אמצעי, שהוא מצטייר בציור גנוז, שהג"ר דחכמה גנוזים על ידו. כי אין אור הפנים נקלט על ידי קו אמצעי אלא ע"י הכאות דקות, היינו ע"י מסך דחיריק המכה בקו שמאל וממעט הג"ר דכחמה לכן נקרא דק. ולפיכך נק דמות, מפני שהג"ר דחכמה דוממת בו, ומשום שהמסך דחיריק כולל בתוכו ב מלכויות. מלכות דמפתחא מחזה ולמטה ומלכות דמנעולא מחזה ולמעלה. מסך דחיריק מאפשר גם עצירה של ג"ר, וקבלת ו"ק במפתחא, ע"כ מדייק לומר בקולפין דקיקים היינו ע"י המסך דמפתחא שהכאותיו דקות דקות אומר שמאפר ו"ק, שאם היו הכאות עבות, היו ממעטים גם את הו"ק. ואינן ממעטות רק הג"ר דחכמה ומשאירות את הו"ק דחכמה, מה שאין כן ההכאות של המסך דמנעולא הן הכאות קשות מאחר והן פועלות למעלה מחזה, חסדים מכוסים ודוחות גם הו"ק דחכמה.

הסבר ב' שע"כ אומר הכתוב דמות פניהם, משום שבפנימיות ציור צורת אדם, שהוא קו אמצעי מתנוצץ ניצוץ, היינו מלכות דמנעולא. אותו ניצוץ בפנים החשמל, ​​ שבסוד המסך דחירק שבו שהוא נסתר וטמון גם בפנימיות החשמל הפנימי, אבל הוא גנוז רק בשביל הצדיקים, אבל לרשעים הבאים למשוך החכמה ממעלה למטה הוא מתגלה ופוגע בהם. הוא גנוז רק בשביל הצדיקים ומאפשר לרשעים למשוך אותו ולפגוע בעצמם.

שהוא נמצא ואינו נמצא, כי לרשעים הוא נמצא, והרי כאן בדיוק המקום שיש למנוע קבלת האור. וכל האור מסתלק בסבתו. בגלל האור הגנוז בתוך החשמל, הם מתבלבלים ולא יכולים בכלל להבין מה קורה, ולצדיקים הוא גנוז היינו שיש להם את הכח לגנוז אותו, לפעול את המנעולא שבנפש. ואינו נמצא ורק המלכות דמפתחא משמשת בשבילם, שה"ס קוליפין דקיקים וע"כ יש להם ו"ק דחכמה. כלומר יש להם מציאות של קבלת אור, אך רק למטה מחזה.

נתן עד כה שני פירושים למה כתוב את המילה דמות, יכול היה לומר פניהם פני אדם.

א' דמות לשון דממה, ממעטים את הג"ר שדוממת בו, ויכול לקבל ו"ק.

ב' דמות היא דוממת רק לצדיקים, שבגבורה דוחים קבלת ג"ר. הרשעים מושכים למעלה מחזה, הם רוצים לקבל את האור שבמנעולא, ועל ידי זה הם פוגמים. ​​ 

קו אמצעי בנוי גם למעלה מחזה וגם מתחת. גם ביראה וגם באהבה. בדמות, אהבה זו חלקית ולא שלמה, ולכן נקראת דמות. למטה מחזה אומר אהבה שהיא קצת דוממת, לשון דמות. היא מדוממת את הג"ר, האהבה המתפרצת ושמה אותה במינון שיש כוח בזמן תיקון לעמוד בפני אהבה כזו גדולה, כלומר קבלת אור חכמה הנקרא ג"ר.

לצדיקים יש יראה כלומר הם יודעים שהם כלום, ולא מגיע להם כלום עד גמר תיקון, ולכן מוכנים לוותר על המקום הפרטי שלהם לגמרי. דממה מוחלטת. רק לרשעים את האור הזה שמפיל אותם.

 

שפב ומפרש ג הקווים המאוחדים ע"י קו האמצעי שהוא פני אדם אור נוצץ, היינו בקו ימין אש לוהטת ומלהטת בשלהבת אש, היינו בקו שמאל שבו שורפים דינים מרובים. השמאל שורף דינים רבים וצריך כח התגברות. קו אמצעי, רוח מנוצץ אחוז בגוונים היינו קו אמצעי שהוא כלול מגוון ימין ומגוון שמאל, הוא מכה בצד שמאל, ע"י המסך דחיריק שבו, להביאו לכלל אחד שהוא כולל את ב' הקווים, כלומר כדי ליחד הימין עם השמאל לכלל אחד. הוא אחוז מעלה בין חסד וגבורה, אחוז למטה, בין נצח והוד, גוונים אחוזים לכמה צדדים היינו לששה קצוות כי הקו האמצעי כולל הו"ק. הרוח הוא האור של קו אמצעי, אחוז בכמה גוונים באחדות, קו אמצעי ייחוד למטה ולמעלה.

 

שפג ומפרש את ג הקווים ביתר ביאור.

גוון אור גנוז מאיר ומנוצץ בהתנצצות, שהוא קו ימין. והאור הזה אחוז ותופש ומביא אליו אור של אש לוהטת ושלהביות אש, שהן קו שמאל.

אלו השנים הימין והשמאל, אינם מתיישבים יחד ימין רוצה כולו השפעה, שמאל רוצה כולו קבלה, כי יש בינהם מחלוקת. ומתוך מרגלא שאינה מתגלית כלל, היינו מסך דמנעולא שהיא פעולה א של קו האמצעי שדוחה את האור, אחרי המנעולא יוצא רוח של בשמים מהמפתחא, שהוא קו אמצעי, הכולל בי"ב מיני בשמים עליונים, שה"ס י"ב בחינות של ג קווים ומלכות הכלולים זה בזה, ד' בחינות חג"ת ומלכות, שלכל אחת מהן יש ג' קווים. ומתוך אותו המצב של אלו שני הקווים, שהיו במחלוקת לפני המסך דחיריק שאינם מתיישבים יחד, אוחז בהם הרוח ההוא היינו קו האמצעי יחד, אוחז בהם הרוח ההוא היינו קו האמצעי ומתישבים על ידו במקומם. מתוך מחלוקת אפשר לייצר את האחדות. אם לא יפזרו את הפאזל לחלקים, כיצד נלמד לחבר. זכר ונקבה יורדים לעולם נפרדים, כדי ללמוד להתחבר.

אחד הדברים המפריעים לחבר, הוא הרצון לג"ר דחכמה, או אלו שמבקשים בטעות רק להשפיע בלי לקבל, כלומר בלי ביטוי האני.

את הצדיקים המחלוקת מביאה לרצון לשלום, ואצל הרשעים בא רצון להביס את הצד השני במקום להשלים אתו.

 

שפד ואז אחר שהרוח הכריע וכלל ב הקווים זה בזה ע"י קו אמצעי, הצטבע אותו הרוח, מתוך אותו אור גנוז שהוא קו ימין, והאור של אש לוהטת, שהוא קו שמאל, ששניהם התיישבו בו ונמצאים בו. אז הצטייר בו ברוח שהוא קו אמצעי, ציור של פני אדם, הכלול כל הצורות. פני אדם הוא ציור של קו אמצעי כולל ימין ושמאל. וזה הוא גוון הכלול כל הגוונים, כי קו אמצעי כלול מב' קווים שהם גוון לבן וגוון אדום, והוא עצמו קו ירוק שכלולים יחד בצבע ארגמן, פנים הכוללים כל הפנים, כי פני אדם כולל בתוכו פני אריה מימין ופני שור משמאל, שהן ימין ושמאל וכן כולל את פני נשר בקו אמצעי שהוא ירוק, והמלכות המתדבקת בו בנשר, ומקבלת ממנו את הקו האמצעי. מי שרוצה שיהיה לו פן, צד של אדם, צריך לשאוף לפעול רק קו אמצעי.

כאן הוא פוגש מקרה חיצוני, ומבין שיש פה תהליך, שמשהו מתנוצץ אליו, ועליו לדעת כיצד לעבד ולפעול רק בקו אמצעי. מסתכל על המציאות דרך הימין ההשפעה, או דרך השמאל שהוא רצון לקבל לעצמו, שזו בחינת אש לוהטת. כאן עליו לחבר שמאל כפוף לימין.

אדם ישר עם עצמו אינו פוחד ממחלוקת, אלא מביא אותה לקו אמצעי, להיות מחלוקת לשם שמים. מחלוקת היא אמצעי לבוא ליחד.

 

שפה וכשהם היינו ד הפנים של החיות, מתתקנים כראוי אל הכסא, שהוא המלכות, היינו כשהמלכות שורה על ד החיות שהן המרכבה שלה, שאז נק אות ה, אז הם כולם בצורה אחת של אדם, וזה סוד כשד' החיות מסתכלות לצד מזרח ששם קו האמצעי הן כולן בצורה אחת של אדם. משום שמשם ממזרח, הוא תוקף הסוד של פני אדם.

פירוש, כשהכסא שהוא נקודה האמצעית שורה על ד' החיות, אז הן מסתכלות לצד מזרח ויש לכולן פני אדם. הכלל פועל על הפרטים. כל מה שפעלו הפרטים כדי לייצר קו אמצעי, עדיין לא בחינת פני אדם, אלא הם רק גילו את פני אדם שכבר היה. הם גילו שהם פרטים הכפופים לאותו הכלל, לאדם.

 

שפו יש באדם כמה צדדים. כאשר הוא חושב ומסתכל דרך צד ימין שלו, דרום, אז כל ד הפנים יהיו בצורת אריה.

וכשד' החיות מסתכלות לצד דרום שהוא קו ימין, כל ד, הפנים של החיות הם בצורה אחת, בצורת אריה, ששם הוא כח ותוקף הכל הוא הכלל, כי הכל תלוי באור החסד שהוא מקו ימין, וכשד' החיות מסתכלות לצד צפון, שהוא קו שמאל, כל ד הפנים של החיות הם בצורה אחת בצורת השור, ששם היא גניחת הדין הקשה. שם כל הפרטים מצטבעים בשמאל, כמו אדם ביקורתי, אז כל הפרטים שפוגש מטיל בהם ביקורת. והסתכלות בימין, ילמד זכות על כל אחד.

 

שפח וכשד' החיות מסתכלות לצד מערב שהיא מלכות, כל ד הפנים הם בצורה אחת, בצורת הנשר ואומר דרך הנשר בשמים שהם ת"ת, צריך לכאורה לומר פניה למזרח. כמו שאתה אומר דרך הנשר בשמים. משום ששם, נשר יעיר קנו על גוזליו ירחף, ודרך הנשר שהוא מלכות, להתדבק תמיד בשמים, שהוא ז"א ששם היא תשוקתו לעלות ולהתדבק ומשום זה הוא לצד מערב. וקשה, שלמדנו שהנשר הוא קו אמצעי לצד המזרח, והמלכות במערב והיא צד האדם.

 

שפח ומשום שכל פנים ופנים משתנים לפי המקום של אותו הצד שמסתכלים בו, ע"כ כתוב בכולם בכל צורה וצורה לארבעתם, פני אדם ופני אריה לארבעתם, פני שור לארבעתן ופני נשר לארבעתן.

 

שפט אלו ד החיות כשהן מתתקנות בכסא שהוא המלכות, כמו שהכסא פונה ללכת, אם למזרח או למערב וכו כך הן החיות מראות צורתן כפי אותו הצד שהכסא הולך, כמ"ש אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה-שָּׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת יֵלֵכוּ, לֹא יִסַּבּוּ בְּלֶכְתָּן.

 

שצ וכשאינן הולכות ואינן מתתקנות בכסא שהוא נקודה האמצעית הרוכבת עליהן, אז כל אחד ואחד נפרד מצורתו הראויה לו. כלומר זה מראה על פירוד, שאינן פועלות בקו אמצעי, אז כל פרט פועל בנפרד. אבל כשהן מתתקנות בכסא כל אחד מראה צורתה לפי אותו הצד שהכסא הולך. ועם כל זה כל אחת ואחת מתדבקת בצורת חברתה, וכולן נראות צורותהן מתדבקות זו בזו, וזו כלולה בזו, כל אחת כלולה בחברתה וחברתה בה. וזה משכלל כל דמות, מפני שהעולם הגם שמסתכלים דרך הפרטים שבו, הוא כוללני. העולם פועל לפי חוקי הכלל העליון.

 


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il