בראשית זוהר חדש רלח - רמ שעור 80
וישמעו את קול ה׳
האדם שומע ורואה רק לפי מדרגתו.
מלמד כאן על ההתגלות של אדם וחווה, כאשר תפיסת הבורא אצל האדם קובעת איזה קול פנימי הוא שומע.
תשצא וישמעו את קול ה׳ אלקים מתהלך בגן לרוח היום, ויתחבא האדם ואשתו. ומה הקב"ה צריך רוח היום? אלא הכתוב מלמד, כי ערפל בתוך הבהירות היה לאדם, שאע"פ שנגלה אליו הקב"ה לרוח היום בבהירות, עכ"ז לא היה יכול לסבול, ויתחבא האדם ואשתו.
אדם בעוה"ז דומה לציפור ההולכת, כשיוצאת מהקן שלה, ואינה מוצאת מי שיכניס אותה. כך האדם, כיוון שהנשמה יוצאת מהגוף, שוב אינו יודע ומבין כלום. חוץ מאותו הגוף שנעשה מהארה מרובה, המזדמן לו בגן עדן להשתעשע. אף כאן, כיוון שחטא אדם, הסתלקה ממנו הנשמה העליונה, וחזר לנפש הבהמית, וע"כ איבד השכל והתבונה, והתחבא מפני ה'. כאשר אדם חוטא הוא מאבד את השכל, כלומר הנפש השכלית, והתבונה הן תבניות המחשבה, ההגיון האמוני. וכך רואים אנשים שאינם מסוגלים לשמוע קול פנימי הקורא להם לוותר על הגאווה והאנוכיות, והם חרשים ועיוורים להבין את האמת. יש אנשים כאלו מתחילים להתקדם ברוחניות, ואז את אותו קול שהיה נשמע בתוכם כל הזמן, הם שומעים. השם אלוקים מתהלך בגן, היינו בליבו של האדם, ולאדם בחירה האם הוא שומע את שם אלקים או את שם הויה. כל אחד שומע ופוגש במציאות שהיא הכי טוב עבורו לתקן, ובזאת הוא נבחן, האם ישכיל לפרש כל מקרה וכל קול מעבר לזמן ומקום.
תשצב אמר רבי אבא כתוב, מתהלך, הלוא מהלך היה לו לכתוב? אמר רבי בא אלא כתוב, את קול השם, שהוא אותו שכתוב בו, והאלקים יַעננו בקול. וכן, ויהי קול מעל לרקיע אשר על ראשם. כתוב, את קול ה', ולא את הקב"ה. מתהלך בגן לרוח היום, אמר רב חיסדא אמר רבי יוחנן כתוב ג"כ על הקול. כמ"ש, ויהי קול כהִנָבאי והנה רעש. קול נבואי. מלמד כאן שכאשר אדם וחווה חטאו והתחבאו, שמעו את קול השם מתהלך, לא השם מתהלך אלא הקול הולך ומתפשט.
תשצג אמר רבי יוחאי והרי רבי יהודה חברינו אמר שכאן צריכים לדרוש, שהוא מעשה מרכבה. הקול אשר ממעל לרקיע, שעל ראשי החיות, שהן המרכבה. אמר רבי אלכסדרי, הוא יותר ממעשה מרכבה, שאנו רואים שסודות עליונים התגלו כאן, הגבוהים ממעשה מרכבה. עיקר הלימוד כאן שכאשר אדם שומע קול פנימי, עליו לראות שזה קול שבא להדריך אותו. וישנם כאלו שאינם רוצים להקשיב, אלא לתפיסה שתספק את רצונם לקבל.
כשחלה רבי שמעון
תשצד כשחלה רבי שמעון נכנסו לפניו רבי פינחס ורבי חייא ורבי אבהו. אמרו לו, מי שהוא עמוד העולם, שוכב. אמר להם, לא ב"ד של מעלה מעיינים בדיני, כי אני רואה שאיני ניתן למלאך ולדיין של מעלה, כי אני איני כשאר בני אדם. מספר להם על ההתגלות שיש לו, ואין המלאכים דנים אותו אלא הקב"ה.
תשצה אלא הדין הזה שלי הקב"ה שם הויה דן אותו, ולא בית דינו. זהו שאמר דוד בתפילתו, שופְטֵני אלקים וריבה ריבי. וכן שלמה אמר, לעשות משפט עבדוֹ. הוא לבדו ולא אחר. האדם קובע מי ישפוט אותו, כלומר לפי מה שהוא נתון, אם לחיצוניות, או מה חושבים עליו הזולת, בזה הוא נשפט. האדם צריך לדעת ולהרגיש שתפיסת השם הטוב והמטיב, הוא השופט אותו. מכאן שיש לאדם תפקיד לעצב את תפיסת הבורא שבו עצמו, ולבדוק תדיר מה השם רוצה ממנו, לפעול ובעיקר להרגיש בהתאם.
תשצו כשהאדם שוכב על ערש דוואי, וכן בכל פעם שנפטר הוא ממקרה מסוים, ב"ד של מעלה מסתכל בדינו. יש מהם הנוטים לכף זכות, שמראים זכותו של האדם. ויש מהם הנוטים לכף חובה, המראים החטאים של האדם. והאדם יוצא מהדין, כמו שהוא צריך.
תשצז אבל מי שדן אותו המלך העליון, השולט על הכול, הוא טוב, ואין האדם יכול להיות בדין ההוא אלא טוב. כי מידותיו של המלך העליון נוטות תמיד לזכוּת, והוא כולו צד הרחמים, ובידו לסלוח חטאים ועוונות. כמ"ש, כי עימךָ הסליחה. ולא עִם אחר.
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧
הקודם