וַיִּקְרָא צד-צו

הַגִּידָה לִּי שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי

לפרט תפקיד ואחריות מכריעים ביחס לתפקידו לכלל.

שורש הגלות מתחיל בהחלטה הראשונה של הנשמות לבוא כשותפים פעילים ולבחור ביתר דבקות, ואז הסתלק האור, דבר שגורם לנברא כעת לבוא מעצמו לקשר של אהבה ודבקות.

ניתן לשרוד את הגלות בעבודה שמעל טעם ודעת, במצב של חסדים מכוסים, דהיינו שעליו לחפש את האמת גם אם אינו מרגיש שום הארה.

אומר הקב"ה לכנסת ישראל החוששת מאובדן הקשר בזמן הגלות, אם את רוצה לחזור לקשר והדבקות, חפשי את נשמות הצדיקים שכולם דשים ומזלזלים בהם, דהיינו גם במצב קשה ניתן לשמור על היחד. בזמן הקשה התחברי לתינוקות של בית רבן, דהיינו לאלו שלומדים כמו תינוקות שלומדים למעלה מהדעת גם אם לא מבינים. זהו מושג המדבר על בוגרים המוכנים ללמוד כקטנים.

כשאין מספיק לומדי תורה, ולכן ישנה אחריות עצומה על כל אחד ממש, שעליו לראות עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי, עושה מצווה אחת ומכריע את כל העולם לכף זכות.

וַיִּקְרָא פח-צ

צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח

כשאדם רוצה להגיע לגאולה הפרטית, דהיינו להיות אדם, עליו להוציא עצמו מתפיסת העולם הזה עד שמשיג אמונה, של דבקות מעל טעם ודעת.

רסד) רבי אבא היה ישב לפני רבי שמעון. נכנס רבי אלעזר בנו, אמר רבי שמעון: צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה. צדיק כתמר, כי מכל אילני העולם אין מי שמתעכב לפרוח כמו תמר. כי הוא עולה לשבעים שנה. ומהו הטעם שהצדיק נמשל לתמר?

רסה) אבל צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח, נאמר על גלות בבל, שלא חזרה השכינה למקומה אלא בסוף שבעים שנה כמ"ש: כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם. וזה הוא צדיק כתמר יפרח, שעולה זכר ונקבה לע' שנה. צדיק, הקב"ה, שחזר לבבל אחר ע' שנה  כמ"ש: כי צדיק ה' צְדָקוֹת אָהֵב וכתוב: ה' הצדיק וכתוב: אמרו צדיק כי טוב. הרי שהקב"ה נקרא צדיק.

רסו) כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה. ארז, זהו הקב"ה שכתוב: בחור כארזים. בלבנון ישגה, בלבנון, עדן שלמעלה, חכמה, שעליה כתוב: עין לא ראתה אלקים זולתך. וארז, ז"א, במקום עליון ההוא ישגה, כשעולה לשם.

רסז) ובגלות האחרון, הקב"ה כארז שמתעכב לפרוח ולעלות. ומשעה שעולה עד שעומד בקיומו, עד שתהיה הגאולה, יום, יומו של הקב"ה שהוא אלף שנה. והתחלת יום השני, עד שעושה צל באור היום, אחר חצי היום שהחמה מתחילה לערוב ביומו של הקב"ה, אחר חמש מאות שנה, ואחר אלף וחמש מאות שנה תבוא הגאולה. וארז אינו עולה אלא בעדון המים  כמ"ש: כארזים עלי מים, כך ארז בלבנון ישגה, שמשם, מלבנון, חכמה, יוצא מעיין ונהר מים, בינה להשקות הארז. וארז זה הקב"ה, שהוא ז"א המקבל ההשקאה, שכתוב: בחור כארזים.

אלף שנה זה יום של הקב"ה ועוד חצי יום זה 1500 שנה. אך אין מדובר על ספירת זמן גשמית, שכבר אלפים שנה עוד לא חזרו מהגלות.

רסח) שתולים בבית ה', לזמן מלך המשיח. בחצרות אלקינו יפריחו, בתחיית המתים. עוד יְנוּבוּן בשֵׂיבָה, ביום שהעולם יהיה חרב, באלף השביעי. דשנים ורעננים יהיו, לאחר שהעולם יחזור להבנות, בהשמים החדשה והארץ החדשה. ואז, ישמח ה' במעשיו. וכל זה, להגיד כי ישר ה' צורי ולא עַוְלָתָה בו. מנבא כאן שיהיה חורבן לפני הגאולה, ואיך יהיה חורבן זה תלוי במעשי בני האדם.

וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף

רסט) אִישׁ תַּהְפֻּכוֹת, יְשַׁלַּח מָדוֹן וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף. איש תהפוכות ישלח מדון, הרשעים שעושים פגם למעלה. מדון פירושו פגם. ונרגן מפריד אלוף, שמפריד אלופו של עולם, הקב"ה מפני שרוצה רק את גאוותו שלו, הוא נרגן מפני שאינו יכול להתקשר ולהתחבר עם אף אחד.

רע) אִישׁ תַּהְפֻּכוֹת, יְשַׁלַּח מָדוֹן לשון דין. שישלח לאלו הנטיעות, זו"ן, מדון, שגורם להם שיינקו מצד הדין, שמאל דבינה. מדון פירושו דין. ונרגן מפריד אלוף. הרשעים עושים פגם למעלה. מפריד, שלא נמצא ייחוד בין זו"ן, שמפריד המלכה מן המלך. ומשום זה לא נקרא אחד, ז"א ומלכות לא בייחוד. אוי לאלו הרשעים שעושים פירוד למעלה. אשרי הם הצדיקים, שהם מקיימים הקיום שלמעלה, ייחוד זו"ן, ואשרי הם בעלי תשובה, שמחזירים הכל למקומו.

רעא) וע"כ, במקום שבעלי תשובה יושבים דהיינו שהעלו מלכות לבינה, וגרמו למידת הרחמים בעולם, מקומם גבוה מצדיק שיושב במדרגת היסוד, צדיקים גמורים אין יושבים שם. אלא הם בעלי התשובה נתתקנו במקום עליון, במקום השיקוי של הגן, בינה, המשקה את הגן, מלכות. וזו היא תשובה, שמשיב המלכות אל הבינה. וע"כ נקראים בעלי תשובה. וצדיקים הגמורים, נתתקנו במקום אחר, שנקרא צדיק, יסוד דז"א. צדיק פועל בלי הרצון העצמי שלו, ובעל תשובה גם את הרצון העצמי שלו השיב לבינה

רעב) וע"כ בעלי תשובה יושבים במקום עליון, בינה. וצדיקים גמורים יושבים במקום קטן, ביסוד דז"א. כי בעלי תשובה משיבים המים, השפע, ממקום עליון של הנהר העמוק, בינה, עד מקום שנקרא צדיק, יסוד דז"א. וצדיקים גמורים ממשיכים את השפע, מאותו מקום שיושבים, מן היסוד דז"א, לעוה"ז. וע"כ בעלי תשובה הם עליונים וצדיקים גמורים הם תחתונים. אשרי חלקם של בעלי תשובה, שממשיכים השפע מבינה ליסוד דז"א, ואשרי חלקם של הצדיקים שבשבילם העולם מתקיים, שממשיכים השפע מיסוד דז"א לעוה"ז.

רעג) וְהָיָה  כִּי יֶחֱטָא וְאָשֵׁם וְהֵשִׁיב אֶת-הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל אוֹ אֶת-הָעֹשֶׁק אֲשֶׁר עָשָׁק, אוֹ אֶת-הַפִּקָּדוֹן אֲשֶׁר הָפְקַד אִתּוֹ; אוֹ אֶת-הָאֲבֵדָה, אֲשֶׁר מָצָא וכתוב: או מצא אָבֵדה וכיחש בה. כי החוטא פוגם למעלה, ומשום זה מסתלק הקב"ה מן הכל. כביכול הקב"ה לא נמצא בקיומו, כי כנסת ישראל, המלכות, נפרדה ממקומה  כמ"ש: אָבְדה האמונה. אמונה היא כנסת ישראל  כמ"ש: ואמונתך בלילות. ולילה הוא המלכות. אָבְדה האמונה  כמ"ש: על מה אבדה הארץ. והכל אחד, כי המלכות נקראת אמונה ונקראת ארץ. והרי העמדנו, אָבְדה כתוב: כלומר, שהמלכות אִיבְדה את בן זוגה, יסוד. ולא כתוב: נאבדת, ולא אבודה, שפירושם, שהיא עצמה נאבדה. כעין זה כתוב: הצדיק אבד. אבוד או נאבד לא כתוב: אלא אבד, שהוא איבד את בת זוגו, המלכות. וכמ"ש: אבדה האמונה. משום זה כתוב: והשיב את הגזלה או את האבדה. כי המלכות שנפגמה בחטאו, נקראת אבדה. וצריך להשיב את האבדה אל הצדיק, יסוד, שאבד אותה. מדבר כאן על אדם המכחש ברצון עליו להשיב לבעליו, האם יש כאן ייאוש בעלים שהוא הקב"ה. על הרצון יש סימנים, שעצם ההשתוקקות של האדם היא הסימן שהקב"ה משפיע ורוצה להטיב, מכאן שהרצון שייך לקב"ה. אין ייאוש בעלים על הרצון של האדם

האבדה היא האמונה, הרצון ליחד. האמונה האמתית היא שהקב"ה גומל חסד, כל רצון שפוגש האדם עליו לעשות השבת אבדה בנפשו. רצון של גוי שבאדם, דהיינו שאינו שייך לעבודת השם, זהו רצון מדומיין שאינו אמיתי ואין להשתמש בו כלל.

מְקוֹמוֹת יֵשׁ בֶּגֵהִינֹם

רעד) אמר רעיא מהימנא: מקומות יש בגיהינום, הרשומים למחללי שבתות בפרהסיה, שלא חזרו בתשובה מאותו החילול. וממונים יש עליהם. ויש מקומות בגיהינום לאותם מגלי עריות, ולאותם המגלים פנים בתורה שלא כהלכה, ולאותם השופכים דם נקי, ולאותם הנשבעים לשקר, ולאותם השוכבים עם נידה, או בת אל נכר, או זונה, או שפחה. ואף לעובר על שס"ה לא תעשה. גיהינום הוא סביבה המעוררת רצון, דהיינו מקום נפשי בו ישנם רצונות זרים שאין מה לעשות איתם ויש לשרוף אותם. ואם האני שלך הוא רצונך, אזי יש לשרוף רצונות אלו כי אי אפשר להשיב רצון זר לבעלים. לכן הגיהינום מזכך ע"י שנשרפים הרצונות הזרים ונשארים רצונות של דבקות והשפעה בלבד, אותם ניתן להשיב להשם.

רעה) לכל חטא יש מקום בגיהינום, וממונה יש עליו. והשטן, יצר הרע שלו, ממונה על כל החטאים והמקומות והממונים שעליהם. ואם חזר בתשובה מה כתוב: מחיתי כעָב פשעיך, שנמחו רשימות כל חטא וחטא של הרשעים ממקומות שלהם בגיהינום.

רעו) ויש חטאים רשומים למעלה ולא למטה בעוה"ז. ויש שרשומים למטה ולא למעלה. ויש שרשומים למטה ולמעלה. אם החטאים נמחים למטה בעוה"ז שעושה תשובה, נמחים למעלה אחר שעושה תשובה. רשע עוונותיו חקוקים לו על עצמותיו, צדיק זכויותיו חקוקות לו על עצמותיו, כדי שיהיו רשומים בין בעלי העבירה להכיר אותם בהם. וקול יוצא עליו, זה הוא רשע, ישרפו עצמותיו בגיהינום. ואל יאמר אדם אין טעם לעשות תשובה, אלא תשובה יש לעשות כאן בעולם הזה, ואז החטא נמחל לו גם למעלה. עדיף לוותר בעולם הזה על רצונות זרים ולא לחכות שתיעשה פעולת הזיכוך בגיהינום.

רעז) נשמות של הרשעים הן המזיקים שבעולם. והדין שלהן, שנשמתם נשרפת ונעשית אפר תחת כפות רגלי הצדיקים. ובמה הן נשרפות? באש הכיסא, המלכות  כמ"ש: כיסאו ניצוצי אש וגלגליו אש שורף, שבאש של ארבע חיות אש, המסבבים את כיסא דין, אדני, שנאמר עליו, דין המלכות, דין

שאלות חזרה הדף היומי בזהר הקדוש פרשת ויקרא פח-צ

1. מדוע משווה הצדיק לתמר לפי הכתוב צדיק כתמר יפרח?
2. מהו הארז שעליו כתוב כארז בלבנון ישגא?
3. מי הוא איש תהפוכות, מה שהוא שולח מדון וכיצד הוא מפריד אלוף?
4. הסבר את הכתוב במקום שבעלי תשובה יושבים צדיקים גמורים אין יושבים שם.
5. מה היא השבת אבדה ומדוע אם אבדה בסביבה של גויים אין חיוב להשיבה?
6. מה הוא גיהנם?

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/gZKcpW
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/Ki4gQE
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps
אתר הבית- http://hasulam.co.il אתר ספר הרב: http://parasha.pw
מועדי ישראל האדם ומה שביניהם: http://moadim.co
פייס הרב: http://adamsinay.net הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

וַיִּקְרָא פה-פז

עֶרְוַת אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה

רנד) אמר רבי יוסי, עֶרְוַת אָבִיךָ וְעֶרְוַת אִמְּךָ, לֹא תְגַלֵּה אִמְּךָ הִוא, לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ. אימך היא לא תגלה ערוותה. אימך, מלכות, היא אם של ישראל. ואם גילה ערוותה, למה צריך להשיב אותה, כשחוזר בתשובה? כדי לתקן מה שגילה. לגלות ערות אמך זה לגלות את ערות המלכות, דהיינו השכינה הקדושה, ואם עשה כך עליו לחזור בתשובה.

רנה) כאשר נתגבר היצר הרע באדם, אינו מתגבר אלא בעריות לשון ערוה. וכל החטאים אחוזים בערווה וכתוב: לא תגלה. וכשנתתקן, מתתקן כנגד זה שגילה, וזה נקרא תשובה. התשובה היא התיקון של גילוי הערוה

רנו) כל חטאי העולם אחוזים בגילוי ערווה, עד שאמא, המלכות, מתגלה בשביל החטאים, שמתגלה ערוותה. וכשמתגלה, כל הבנים, ישראל למטה, מתגלים וכתוב: לא תקח האם על הבנים. וכשנתתקן העולם למטה, נתתקן הכל, עד שעולה התיקון לאמא קדישא, המלכות, ומתתקנת ומתכסה ממה שנתגלה. ומשום זה כתוב: אשרי נְשׂוּי פשע כְּסוּי חטאה. ואז נקראת תשובה. ואז נקראת יום הכיפורים  כמ"ש: מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו. הטהרה היא ויתור על החיצוניות ועל העֶרְוַה, שפירושה קבלת האור בעל מנת לקבל.

ב' נקודות נתתקנו במלכות:

א. נקודתה עצמה דמידת הדין, שלא נמתקה בבינה. שמבחינה זו כוח הצמצום ומסך עליה, שלא תוכל לקבל אור העליון.

ב. נקודתה הממותקת במידת הרחמים, בבינה, שמבחינה זו היא ראויה לקבל כל האורות שבבינה. ואז משפעת גם לבי"ע ולישראל מאורותיה הגדולים. ולפיכך המלכות משמשת רק בנקודה השנייה דמידת הרחמים בקדושה, ונקודה זו מגולה בה. אבל נקודה דמלכות דמידת הדין נגנזה בה, ואינה מתגלה כלומר שאין להשתמש במידת הדין של צמצום א בלי מיתוק במידת הרחמים. ואם היא מתגלה, תיכף מסתלק ממנה האור העליון ויוצר שבירה ומזין את הקליפות ומחזקן, מחמת הצמצום ומסך שבה. כמ"ש עצה"ד טוב ורע. זכה האדם הרי טוב, לא זכה הרי רע. שאם האדם זוכה, נמצאת הנקודה דמידת הדין בגניזה בתוך המלכות, ורק הנקודה דמידת הרחמים מגולה, ואז המלכות משפעת לו כל טוב שמקבלת מבינה. ואם האדם אינו זוכה, אלא שחוטא, אז מתגלה נקודה דמידת הדין שבמלכות, ומיד כל האורות פורחות ממנה, והדינים נאחזים בה, ונמצא אז האדם בכל רע. וזהו שאומר אימך היא. ואם גילה ערוותה, למה צריך להשיב אותה כשחוזר בתשובה? כדי לתקן מה שגילה ואם בא לחטוא, שאז תיגלה במלכות נקודה הא' דמידת הדין, שנקראת ערווה, להיותה הגורמת להסתלקות כל האורות ממנה, אז אומר הכתוב: אימך היא, הרי המלכות היא אימך, לא תגלה ערוותה. ואם חטא וגילה ערוותה, ודאי הוא שצריך לתקן מה שגילה. שאותה הנקודה דמידת הדין שגילה, צריכים לחזור ולכסות אותה. ולתת השליטה לנקודה דמידת הרחמים, ואז תחזור ותקבל האורות מבינה וכל החטאים שאדם עושה, נאחזים בגילוי ערווה ההיא, שגורמים שמתגלָה במלכות הנקודה דמידת הדין המסלקת ממנה האורות, שנקראת ערווה. שעליה מזהיר הכתוב: לא תגלה. וכשהאדם מתקן את חטאו, הוא צריך לתקן כנגד מה שפגם באותו גילוי, לחזור ולכסותה. וזה נקרא תשובה. כי ע"י הכיסוי הוא משיב את המלכות בחזרה לקבל את האורות מבינה משמע שהתיקון הוא לתת למידת הרחמים את השליטה. האדם צריך לקבל החלטה בכל פעם מחדש באיזו נקודה נפשית הוא פועל. האם מנקודת האמת שזו הכללת הרצון בהשפעה, או בנקודת הגוי שבנפש. השתוקקות, רצון המתכללים בבינה, אומר שהרצון מתכלל בתכונת הבינה שהיא רצון לדבקות באין סוף.. וזה שרומז, לא תיקח האם על הבנים. כי עם גילוי ערוות האם, הוא פוגם הן באם, שנסתלקו ממנה האורות, והן בבנים, שהם ישראל, שאין להם מה לקבל ממנה. וכשנתתקן העולם למטה, נתתקן הכל, עד שעולה התיקון לאמא קדישא, שכשהאדם חוזר בתשובה למטה, מתתקן גילוי ערווה שעשה במלכות, ומתכסית ממה שנתגלה, שהערווה, שהיא הנקודה דמידת הדין, חוזרת ומתכסה, שנגנזה שוב, והנקודה דמידת הרחמים שולטת. לכן כתוב: אשרי נְשׂוּי פשע כְּסוּי חטאה. שהחטא, שהיא הערווה, שנתגלתה, חזרה ונתכסתה. ואז נקראת תשובה, כי שבה לבינה. ואז נקראת יום הכיפורים, כי כשהמלכות חוזרת לבינה היא נקראת יום הכיפורים. חזרה בתשובה פירושה מתן השליטה על כל הרצונות לבינה, למידת ההשפעה, ליחד, לכלל.

אל לו לאדם לנסות להשתמש ברצונות עליהם אין לו מסך, כלומר יכולת התגברות, ועליו לפעול באופן תדיר רצונות של השפעה לטובת הכלל ולא למען עצמו. זו פעולה נפשית אותה אפשר לבצע רק באמונה מעלה מהדעת. כל שימוש בגאווה, באגו היא בחינת גילוי ערוה.

במלכות שהיא השכינה הקדושה ישנן שני צדדים. נקודה אשר באמצע עליה נעשה הצמצום ואסור לקבל בה אור, בוצינא דקרדינותא  הרצון לקבל בעל מנת לקבל, שנגנזה ברדלא ואין להשתמש בה מפני שאין מסך עליה. לגלות ערוה זו אומר להשתמש בה וזהו מקור כל החטאים. נקודה אחרת התכללה בבינה ובה מותר להשתמש.

רנז) מתי נקראת המלכות, תשובה? כשהאם, המלכות, מתכסה, שחוזרת ומתכסה הנקודה דמידת הדין, הנקראת ערווה, ועומדת בשמחה על הבנים, שמשפעת להם כל טוב. שכתוב: אם הבנים שמחה. וחוזרת לקיום, כמו שהייתה מטרם שפגמו בה. הנקודה דמידת הדין שהייתה מקודם לכן סגורה וגנוזה, חזרה למקומה, שחזרה למקומה המכוסה. וכל המדרגות חוזרות אחד לאחד, שכל תחתונה עולה לעליונה, ומתברכות כל אחת ואחת. ואז נקרא תשובה. תשובה סתם לכלול הכל, שכל המדרגות חזרו ונתקנו.

רנח) אמר רבי יצחק: כאשר העולם, המלכות, מתתקן, כולו מתתקן ביחד, בבת אחת  כמ"ש: כי גדול מעל שמים חסדך. מעל שמים, שהמלכות עולה למעלה מן אמא, בינה. כי ז"א נקרא שמים, ולמעלה מז"א היא בינה. וכיוון שהמלכות עולה שם, נתתקנה בבת אחת כמו אמא. ונקראת תשובה. כי המלכות תשוב לבינה.

רנט) אמר רבי יהודה: כתוב בדיוק, מעל שמים. אם היה כתוב: על שמים, היה משמע, מקום ההוא העומד על שמים, שהוא בינה, ולא יותר. כיוון שאמר מעל שמים, משמע על מקום ההוא, העומד על שמים למעלה למעלה, שהוא עתיק. שני דרגות של תיקון, כאשר עולה לבינה אומר שעדיין ישנם חלקי רצון אותם ניתן להמתיק ולהשתמש בהם, וכשעולה לעתיק, נכנסים חלקי הרצון לגניזה מפני שלא ניתן כעת לתקנם

רס) בזמן ההוא שהמעשים מתוקנים למטה, ואמא בשמחה, מתגלה עתיק, כתר, והאור שב לז"א. ואז הכל בשמחה, הכל בשלמות, והברכות נמצאות בכל, והרחמים מוכנים, וכל העולמות בשמחה  כמ"ש: ישוב ירחמנו יכבוש עוונותינו. ישוב עתיק להתגלות בז"א, כי ישוב להתגלות ממה שהיה סתום מתחילה. והכל נקרא תשובה, על שם עתיק, ששב להתגלות.

רסא) אמר רבי יהודה: הכל הוא בכלל ישוב, כמו עתיק. הכל סתם, בלי הפרש וכתוב: למען ישוב ה' מחרון אפו ונתן לך רחמים. הכל בכלל תשובה.

וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה

גזילה היא שימוש ללא רשות ברצון. חזרה בתשובה היא החזרת הרצון בו משתמשים ללא רשות לבעל הבית, הקב"ה, או משתמשים ברצון ברשות, דהיינו בעל מנת להשפיע למען הכלל

רסב) וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל. הגזלה ולא יותר. ובגנב כתוב: שישלם כפל, וארבעה וחמישה. הגזלן השווה יראה עליונה לתחתונה, ליראת אדם. כלומר, שאינו ירא לא מהקב"ה ולא מאנשים. וזה שגנב, שם כנגדו יראה תחתונה, מבני אדם, ולא יראה עליונה. ונמצא שהחשיב יראת אדם יותר מיראת ה'. גם לגזלן וגם לגנב אין יראה מהשם שרואה את כל המעשים. הגזלן גרוע יותר שאפילו מבני אדם אינו ירא.

רסג) כתוב: נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא כמ"ש: התורה והקב"ה תמהים עליה ואומרים, נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וכתוב: ונפש כי תמעול מעל. או, נפש כי תשבע. נפש כתוב: ולא רוח או נשמה. כי הרוח והנשמה אינם חוטאים, אלא שנפגמים מחמת הנפש החוטאת. וכאן בגזלה גוף ונפש. שכתוב: וְהָיָה, כִּי-יֶחֱטָא וְאָשֵׁם–וְהֵשִׁיב אֶת-הַגְּזֵלָה. על מי שבא לתקן מעשיו, נאמר, והשיב. כמי שמתקן מעשיו כדי שישובו מעיינות המים, שהם השפע העליון, למקומם, להשקות הנטיעות, שהן הספירות. כי הוא גרם בחטאיו למנוע השפע מהן. וע"ז נאמר, והשיב את הגזלה.

וַיִּקְרָא פה-פז

עֶרְוַת אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה

העֶרְוַה, שפירושה קבלת האור בעל מנת לקבל.

מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו. הטהרה היא ויתור על החיצוניות ועל האגו. חזרה בתשובה פירושה מתן השליטה על כל הרצונות לבינה, למידת ההשפעה, ליחד, לכלל.

אל לו לאדם לנסות להשתמש ברצונות עליהם אין לו מסך, כלומר יכולת התגברות, ועליו לפעול באופן תדיר רצונות של השפעה לטובת הכלל ולא למען עצמו. זו פעולה נפשית אותה אפשר לבצע רק באמונה מעלה מהדעת. כל שימוש בגאווה, באגו היא בחינת גילוי ערוה.

התיקון הוא לתת למידת הרחמים את השליטה. האדם צריך לקבל החלטה בכל פעם מחדש באיזו נקודה נפשית הוא פועל. האם מנקודת האמת שזו הכללת הרצון בהשפעה, או בנקודת הגוי שבנפש. השתוקקות, רצון המתכללים בבינה, אומר שהרצון מתכלל בתכונת הבינה שהיא רצון לדבקות באין סוף. כאשר עולה לבינה אומר שעדיין ישנם חלקי רצון אותם ניתן להמתיק ולהשתמש בהם, וכשעולה לעתיק, נכנסים חלקי הרצון לגניזה מפני שלא ניתן כעת לתקנם.

גזילה היא שימוש ללא רשות ברצון. חזרה בתשובה היא החזרת הרצון בו משתמשים ללא רשות לבעל הבית, הקב"ה, או משתמשים ברצון ברשות, דהיינו בעל מנת להשפיע למען הכלל.

פה-פז

א. מהי ערווה ברוחניות? ומדוע אסור לגלות את ערוות האם?
ב.כיצד ניתן לעשות תשובה על גילוי ערווה?
ג. מה המחלוקת בן רבי יצחק לרבי יהודה בעניין התשובה
ד. מה ההבדל בין גנב לגזלן בעניין יראה?
ה. כיצד מתקנים את הגזלה?
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/gZKcpW
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/Ki4gQE
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps
אתר הבית- http://hasulam.co.il אתר ספר הרב: http://parasha.pw
מועדי ישראל האדם ומה שביניהם: http://moadim.co
פייס הרב: http://adamsinay.net הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

וַיִּקְרָא פב-פד

מִצַּד אִמָּא יוֹצְאִים חוֹקְּרֵי דִּין וַחוֹק  

כדי להמתיק דינים קשים, אל בני האדם לשנות ולהטיב מעשיהם.

במעשים טובים הכוונה שמעלים מ"ן, ביקוש בתפילה לקשר, למען הכלל, שאז נעשה זיווג רוחני ראוי, כלומר שלא מבקשים דברים רעים, או בקשות לפרטיות שלהם.

הדין מתעורר כשבני העולם חוטאים וגורמים למלכות לעלות לבינה ובכך ממעטים אותה. ישנם מצבי גדלות וקטנות. כשבני אדם חוטאים, אז כדי להגן עליהם מורידים אותם לקטנות ואז הם מרגישים דין, כפי שמגבילים ילד קטן בתוך מסגרת, ולמרות שהוא מרגיש דין בהגבלה, זהו לטובתו כדי שישמר. וכך במקרה כזה מסתיר הקב"ה את ההטבה כדי שלא נחטא עם שפע עודף על המדרגה.

וכשבני העולם מטיבים מעשיהם למטה מצד הרצון הפרטי של כל אחד, מתבשמים הדינים ומתעברים, ונתעוררו הרחמים ושולטים על הרע ההוא שנתעורר מן דין הקשה. לכן על האדם לחפש את השלמות שנמצאת בפנימיות, דהיינו לבנות את בית המקדש שבלב, שירכז את כל הרצונות המפוזרים לדבקות בהשם.

וַיִּקְרָא פב-פד

מִצַּד אִמָּא יוֹצְאִים חוֹקְּרֵי דִּין וַחוֹק  [מסטרא דאמא נפקין גרדינים נימוסין]

כדי להמתיק דינים קשים, אל בני האדם לשנות ולהטיב מעשיהם.

הכוונה שמעלים מ"ן, ביקוש בתפילה לקשר, למען הכלל, שאז נעשה זיווג רוחני ראוי, כלומר שלא מבקשים דברים רעים, או בקשות לפרטיות שלהם.

הדין מתעורר כשבני העולם חוטאים וגורמים למלכות לעלות לבינה ובכך ממעטים אותה.

ישנם מצבי גדלות וקטנות. כשבני אדם חוטאים, אז כדי להגן עליהם מורידים אותם לקטנות ואז הם מרגישים דין, כפי שמגבילים ילד קטן בתוך מסגרת, ולמרות שהוא מרגיש דין בהגבלה, זהו לטובתו כדי שישמר. וכך במקרה כזה מסתיר הקב"ה את ההטבה כדי שלא נחטא עם שפע עודף על המדרגה.

על האדם לחפש את השלמות שנמצאת בפנימיות, דהיינו לבנות את בית המקדש שבלב, שירכז את כל הרצונות המפוזרים לדבקות בהשם.

רמח) מצד אמא יוצאים קליפות חוקרי דין וחוק, ונאחזים בחקיקותיה של הגבורה, בקו שמאל, דין, ושולטים על הרחמים  כמ"ש: הנועדים על ה'. בינה שעל ז"א, שנקרא הויה. ואז נמצאים העולמות חסרים, שאינם שלמים, ומחלוקת מתעוררת בעולם. במבט על הכל לטובה, אך מצד הרגש האדם, עלול הוא להרגיש לא טוב במקום זה

רמט) וכשבני העולם מטיבים מעשיהם למטה מצד הרצון הפרטי של כל אחד, מתבשמים הדינים ומתעברים, ונתעוררו הרחמים ושולטים על הרע ההוא שנתעורר מן דין הקשה. וכשמתעוררים הרחמים, שמחה וניחומים נמצאים, משום ששולטים על הרע ההוא  כמ"ש: וינחם ה' על הרעה. וינחם, משום שנכנע דין הקשה, והרחמים שולטים.

רנ) בשעה שהדינים מתבשמים והרחמים שולטים, כל ספירה וספירה שבה לקיומה, ומתברכות כולם יחד. וכשחוזרת כל אחת ואחת למקומה, ומתברכות כולן יחד, ואמא מתבשמת בחיבור החקיקות שחזרו לבחינתה, אז נקראת תשובה שלמה ונתכפר העולם. כי אמא יושבת בשמחה שלמה, שכתוב: אם הבנים שמחה. ואז היא נקראת יום הכיפורים, שכתוב בו, לטהר אתכם מכל חטאתיכם. ונפתחים חמישים שערים של צדדי החקיקות. בשעה שבני העולם חוטאים, גורמים לעליית המלכות לבינה. שאז נתמעטה הבינה מג"ר, מחמת שג' הספירות בינה ותו"מ שלה נופלות למדרגה שמתחתיה, ונעשית ו"ק בלי ראש. ואז נמצאים כל העולמות בדינים וקטנות. מצד אמא יוצאים קליפות חוקרי דין וחוק, ושולטים על הרחמים, וכשבני העולם מטיבים מעשיהם, ומעלים מ"ן, אז נעשה זיווג ע"ב ס"ג דא"ק, שהארת הזיווג מגיע לאמא, ומורידה המלכות ממנה ומחזירה למקומה. ואז חוזרים ועולים אליה ג' הספירות בינה ותו"מ שנפלו ממנה, ומתחברים במדרגתה, ונשלמים הג"ר שלה. וכן נעשה בכל המדרגות, שנתמעטו מחמת מיעוט הבינה. כי בינה ותו"מ חוזרים אֲליהם ומשיגים ג"ר. בשעה שהדינים מתבשמים והרחמים שולטים, כל ספירה וספירה שבה לקיומה, שבינה ותו"מ שנפלו מן המדרגה חוזרים לקיומם למדרגתם. ואמא מתבשמת בחיבור החקיקות, שבינה ותו"מ שנחקקו ונפלו ממנה חזרו ונתחברו באמא, חזרו לבחינתה של אמא. כי מקודם לכן נפלו למדרגת ז"א, ועתה חזרו לבחינת אמא.

לכאורה קשה מדוע אומר כאן שצמצום ב הוא דין, אלא שכאשר ירדו נקודות דס"ג למטה, לא היה מייד צמצום ב אלא רק לאחר שהתערבו עם בחינות ד – ג וראו שאין להם מסך כדי לפעול את הרצונות של ד – ג  שהיה עליהם צמצום, לכן נאלצו לצמצם עצמם ולהקטין המדרגה.                                         

יוצא שהדין והקטנות באים לשמירה כדי שלא יחטאו, ואם יהיה שפע יעברו על מצוות אדונם, לכן במצב זה עדיף להקטין את המדרגה, שזו שמירה.

רנא) כתוב: והיה כי יחטא ואשֵם. כי יחטא, מאלו העבירות הנקראים, חטא. שכתוב: מכל חטאות האדם. ואשם, פירושו ויתקן. והיה כי יחטא, אם יתקן מעשיו, והשיב את הגזלה אשר גזל. והשיב, משמע שמשיב מעצמו, שרוצה לתקן מעשיו מעצמו.

דַּ תְקוּפוֹת הַשָּׁנָה

[ד' תקופין דשתא]

רנב) בד' תקופות בשנה נפסק הקול, ודינים מתעוררים, והתשובה תלויה עד שנתתקן. וכשהדינים מתעוררים, יוצא קול. וד' זוויות העולם עולים ויורדים. כרוז קורא ואין מי שישגיח ויתעורר. והקב"ה מוכן. אם ישובו, ישוב הדינים למקומם. ואם לא, הקול נפסק והדינים נעשו. ואז נקרא, ויתעצב בבתים החיצוניים. שנה היא מלכות, שבה ד' ספירות חו"ג תו"מ, שבכל אחת ג' קווים, שיחד י"ב. ואם הקו שמאל שולט לבדו בכל אחת מד' ספירות חו"ג תו"מ, אז נקראים ד' תקופות, מחמת תוקף הדינים הנמשכים משליטת השמאל  כמ"ש: בד' תקופות בשנה נפסק הקול. כי הקול קו האמצעי, המיחד ב' הקווים ימין ושמאל לאחד. וכיוון שהקול נפסק, חזרה השליטה לקו שמאל בלי ימין, שאין מי שיחברהו בימין. וע"כ, ודינים מתעוררים, שכל הדינים הקשים, הנמשכים משליטת השמאל, מתעוררים בעולם. ואם עושים תשובה, התשובה תלויה ואינה מתקבלת, עד שיתתקן הקול, ויחזור ויחבר ב' הקווים ימין ושמאל יחד. והתשובה תלויה עד שנתתקן כלומר שליטת הימין. וע"כ מקדים התיקון לתשובה. והנה מדרכם של הדינים דקו שמאל, שבסופם מתעוררים הדינים דנוקבא  כמ"ש: לַפֶּתח חטאת רובץ, שמדינים אלו נתתקן המסך דחיריק דקו אמצעי, הנקרא קול, החוזר ומיחד ב' הקווים. וכשהדינים מתעוררים, יוצא קול, שבסופם מתגלה המסך דחיריק, שממנו יוצא הקול ומחבר שוב ב' הקווים. ואז ד' זוויות העולם, חו"ג תו"מ של המלכות, עולים ויורדים, מאירים בהארת חכמה ממטה למעלה ובהארת החסדים ממעלה למטה, כמשפט קו האמצעי. ואז כרוז קורא, שיוצא הכרוז מדוחק הדינים שבקו שמאל, ומזהיר להידבק בקו האמצעי. ואם אין מי שישגיח ויתעורר להתדבק בקו האמצעי, הקב"ה מחכה ומוכן לקבל תשובתם, שאם ישובו, ישובו הדינים למקומם, שמקבלם ומאיר להם הרחמים מקו אמצעי. ואם אינם חוזרים בתשובה, הקול, קו אמצעי, חוזר ונפסק, והשמאל חוזר לשליטתו, והדינים נעשים בעולם. וכביכול, נתעצב בבתים החיצונים, על הדינים שנעשו בעולם.

רנג) מיום שנחרב בית המקדש, אין יום שלא נמצא בו כעס רע, משום שנשבע הקב"ה, שלא יכנס בירושלים של מעלה, מלכות, עד שיכנסו ישראל בירושלים של מטה. ומשום כך כעס נמצא בעולם. והשבועה הייתה על הקביעות, כי שלא בקביעות, יש זיווג ז"א ומלכות גם בימי הגלות, בשעת התפילה ובשבתות ויו"ט.

שאלות חזרה הדף היומי בזהר הקדוש פרשת ויקרא פב-פד

1. מתי מחלוקת מתעוררת בעולם ומדוע?
2. מהי הנחמה וממה היא נובעת שכתוב "וינחם ה' על הרעה"?
3. מהי תשובה שלמה עליה כתוב "אם הבנים שמחה"?
4. מה הכוונה שהכל נפסק בד' תקופות השנה? האם זה טוב או רע וכיצד צריך לפעול אם כך?
5. מהו הטעם לכך שמיום שנחרב ביהמ"ק אין יום שלא נמצא בו כעס רע?

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/gZKcpW
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/Ki4gQE
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
מועדי ישראל האדם ומה שביניהם: http://moadim.co
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

וַיִּקְרָא עט-פא

הַקַּב"הַ גוֹזֶר וְצַדִּיק מְבָטֶּל

אין יכול להיות שבן אנוש יבטל גזרות שבאות מהקב"ה, ועוד שהצדיק בוודאי בהתבטלות גמורה לקב"ה ומצדיק את מעשיו.

ולא הייתה גזרה שנגזרה למעלה על העולם, שלא היה רבי שמעון מבטל אותה, שכתוב: אָמַר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, לִי דִבֶּר צוּר יִשְׂרָאֵל:  מוֹשֵׁל, בָּאָדָם  צַדִּיק, מוֹשֵׁל יִרְאַת אֱלֹהִים. כִּי לֹא יַעֲשֶׂה אֲדֹנָי יְהוִה, דָּבָר, כִּי אִם-גָּלָה סוֹדוֹ, אֶל-עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים מכאן רואים שרבי שמעון שוודאי היה צדיק, אלא גם  חכם שעדיף מנביא. והכן הקב"ה לא עושה דברים משמעותיים בלי שמודיע לצדיק.  הצדיק הוא בחינת הכלל, ובהיות מחזיק במדרגה זו יכול הוא לראות אם קיים פגם, יכול הוא להשפיע שלא יהיו הפרעות בהתנהלות השוטפת.

הצדיק לא ינסה לבטל גזרה כאשר הוא רואה שבני האדם צריכים את התיקון המסוים, וכאשר הוא רוצה לבטל גזרה, הוא עומד ומבקש מהקב"ה. הצדיק בא בבקשה כזו כאשר הוא לוקח על עצמו את הייסורים על עוונות הדור.

רק אדם שעובד שלא על מנת לקבל שכר, יוכל להצליח, אחרת אם לא בדרך הישר עלול הוא לאבד הכל. ולכתחילה ההולך בדרך הישר מבקש עבור הכלל ולא עבור עצמו.

אשריך רבי שמעון, שאדונך רוצה ביקרך על כל בני העולם.

וַיִּקְרָא עט-פא

הַקַּב"הַ גוֹזֶר וְצַדִּיק מְבָטֶּל

אין יכול להיות שבן אנוש יבטל גזרות שבאות מהקב"ה, ועוד שהצדיק בוודאי בהתבטלות גמורה לקב"ה ומצדיק את מעשיו.

רמ) ולא הייתה גזרה שנגזרה למעלה על העולם, שלא היה רבי שמעון מבטל אותה, שכתוב: אָמַר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, לִי דִבֶּר צוּר יִשְׂרָאֵל:  מוֹשֵׁל, בָּאָדָם  צַדִּיק, מוֹשֵׁל יִרְאַת אֱלֹהִים. הקב"ה מושל באדם. ומי מושל בהקב"ה? צדיק מושל. שהקב"ה גוזר והוא מבטל.

רמא) כגון רבי שמעון בן יוחאי, שיום אחד היה יושב בפתח שער לוד. נשא עיניו וראה השמש מאיר, וסותם אורו ג' פעמים. בתוך כך נחשך האור, ונראה בשמש, שחור וירוק. אמר לו לרבי אלעזר בנו, בוא אחרי בני, ונראה. כי ודאי גזרה נגזרה למעלה, והקב"ה רוצה להודיעני. ודאי ששלושים יום תלוי למעלה הדבר ההוא שנגזר, והקב"ה אינו עושה עד שמודיע לצדיקים  כמ"ש: כִּי לֹא יַעֲשֶׂה אֲדֹנָי יְהוִה, דָּבָר, כִּי אִם-גָּלָה סוֹדוֹ, אֶל-עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים מכאן רואים שרבי שמעון שוודאי היה צדיק, אלא גם  חכם שעדיף מנביא. והכן הקב"ה לא עושה דברים משמעותיים בלי שמודיע לצדיק.  הצדיק הוא בחינת הכלל, ובהיות מחזיק במדרגה זו יכול הוא לראות אם קיים פגם, יכול הוא להשפיע שלא יהיו הפרעות בהתנהלות השוטפת.      

הצדיק לא ינסה לבטל גזרה כאשר הוא רואה שבני האדם צריכים את התיקון המסוים, וכאשר הוא רוצה לבטל גזרה, הוא עומד ומבקש מהקב"ה. הצדיק בא בבקשה כזו כאשר הוא לוקח על עצמו את הייסורים על עוונות הדור.          

רמב) בעוד שהיו הולכים בכרם ההוא שזו בחינת כנסת ישראל, בחינת הכלל אותה מייצג רבי אלעזר בגדלותו, ראו נחש אחד שהיה בא ופיו פתוח, ולוהט בארץ בעפר. הוצק רבי שמעון, והיכו ידיו בראש הנחש. שקט הנחש והוריד פיו. וראה רבי שמעון את לשונו מתנדנדת הלשון שדברה לשון הרע בחטא הקדמון. אמר לו, נחש נחש, לך ואמור לנחש ההוא העליון, המסית והמסטין, שרבי שמעון בן יוחאי נמצא בעולם. הכניס הנחש את ראשו לנקב עפר אחד. אמר, רבי שמעון, גוזר אני, כמו שנחש התחתון חזר לנקב העפר, כן נחש העליון יחזור לנקב של תהום הגדול. זו דוגמא שרשב"י גוזר

רמג) לחש רבי שמעון בתפילה. בעוד שהיו מתפללים, שמעו קול אחד אומר, פסקו גזרות היכנסו למקומכם, הכאות המחבלים אינן שורות בעולם, כי רבי שמעון בן יוחאי ביטל אותן, אשריך רבי שמעון, שאדונך רוצה ביקרך על כל בני העולם. במשה כתוב: ויחַל משה, שמשמע שאחזו מחלה, ואתה, רבי שמעון, גוזר והקב"ה מקיים, הוא גוזר ואתה מבטל.

רמד) בתוך כך ראה, כי האיר השמש ונעבר אותו השחור. אמר רבי שמעון, ודאי, כי העולם נתבשם. נכנס לביתו ודרש, כי צדיק ה' צְדָקוֹת אָהֵב ישר יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ. מה הוא פָנֵימוֹ? כי צדיק ה' צדקות אהב, משום דישר יחזו פנימו. פנים עליונים של בני העולם. כי צריכים לבקש מהקב"ה רחמים על כל מה שהם צריכים.

רמה) אמר רבי אלעזר: מהו ישר יחזו? ימי קדם, הספירות דעתיק, הסתום מכל סתומים, הכתר, וימי עולם, הספירות, דז"א, נקראים פנֵימו. רואים אלו את אלו בדרך ישר מה שצריך לראות, שפָנים דז"א רואים הפָנים דעתיק, וכן הפנים דעתיק רואים הפנים דז"א, בדרך ישר, מבלי להטות ימין ושמאל. אומר רשב"י יחזו לשון רבים מפני שיש ב פנים המסתכלים, העליון עתיק שהוא בחינת האמונה וגם של התחתון ז"א בחינת הצדיק. ביניהם יש זיווג דהכאה כאשר מעשי בני אם כשרים.

רמו) בשעה שהקב"ה משגיח בעולם, ורואה מעשיהם של בני אדם למטה שהם כשרים, מתגלה עתיק, כתר, בז"א, ת"ת, ומסתכלים כל אלו הפנים דז"א, בפנים סתומים דעתיק, ומתברכים כולם, משום שמסתכלים אלו באלו בדרך ישר, בקו אמצעי, שאינו נוטה לימין ולא לשמאל  כמ"ש: ישר יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ, שפניהם דעתיק וז"א מסתכלים אלו באלו בדרך ישר, בקו אמצעי. ואז מתברכים כולם, ומשקים זה לזה עד שמתברכים כל העולמות, ונמצאים כל העולמות כאחד. ואז נקרא ה' אחד ושמו אחד.

רמז) וכשהעוונות העולם מתרבים, נסתם עתיק ואינם משגיחים פנים בפנים, ואז דינים מתעוררים בעולם והכיסאות הוטלו, ועתיק, כתר, נסתם ולא נתגלה  כמ"ש: רואה הייתי, עד אשר הכיסאות הוטלו, ועתיק יומין יושב. עד אשר הכיסאות הוטלו, אלו כתרים עליונים המשקים כל האחרים להעמידם בקיומם. והם האבות, חג"ת דז"א, ועתיק יומין יושב, שלא נתגלה, ומכונה יושב, כי היושב ממעט קומתו. ואז מהפכים רשעי עולם את הרחמים לדין

רק אדם שעובד שלא על מנת לקבל שכר, יוכל להצליח, אחרת אם לא בדרך הישר עלול הוא לאבד הכל. ולכתחילה ההולך בדרך הישר מבקש עבור הכלל ולא עבור עצמו.

שב
עט-פא
א. הסבר את סיפורו של הזוהר על רשב"י כמובא מתחילת או רמא, ומה אנו למדים מכך על האדם עצמו?
ב. מה עונה רבי שמעון לשאלת רבי אלעזר מדוע כתוב בפסוק "כי צדיק ה' צדקות אהב ישר יחזו פנינו" למה כתוב יחזו בלשון רבים ולא יחזה שזה הצדיק.
ג. מתי וכיצד מתבטאת ההסתכלות של עתיק זא בדרך הישר ומתי שלא בדרך הישר, ומה התוצאות מכך

וַיִּקְרָא עו-עח

מֵי נֹחַ

כשיש צדיק בעולם, הוא זה המחזיק בשלום העולמי.

רל) רבי יוסי אומר: כִּי מֵי נֹחַ, זֹאת לִי, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ. כתוב: ומי המבול היו על הארץ וכתוב: ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול. שכתוב: מי המבול ולא מי נוח. וכאן כתוב כי מי נוח. ועוד כתוב: זאת לי. הם לי מים לשון רבים, היה צריך לומר?

רלא) אלא כשצדיקים מרובים בעולם, הקב"ה שמח ומשתבח בהם. כששורה צדיק בעולם, ונמצא בו, כביכול, הוא מטיל שלום בעולם, שהוא המלכות. וכל העולם מתברך בשבילו, ומטיל שלום בחברותא של מעלה. כתוב: או יַחֲזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי. שני שלומים כתוב כאן. יעשה שלום לי, שמשרה דכר ונוקבא, ז"א ומלכות. שלום יעשה לי, שמתברכים האבות, חג"ת דז"א.

רלב) מה ההפרש בין, שלום יעשה לי, אל, יעשה שלום לי. אמר רבי יוסי, שמתברכים האבות, חג"ת, נאמר, שלום יעשה לי. מטעם שמקדים שלום על הכל, שהוא חשוב יותר מכל, וע"כ שלום כתוב קודם, שלום יעשה לי. יעשה שלום לי, לא הקדים כאן שלום, משום שצריכים להעביר תחילה את הנחש השורה אצל הנוקבא, המלכות, ואח"כ יבוא ז"א, לשרות במקומו עם המלכות שצריך קודם טהרה לפני הקדושה. משום זה הקדים, יעשה, שיעשה התיקון להעביר הנחש, ואח"כ שלום בין ז"א ומלכות.

לפני שניתן להגיע לשלום, יש לבוא קודם לטהרה, דהיינו שכל אחד יתגבר תחילה על האגו שלו, שזו בחינת הטומאה. אחת מצורות הופעת האגו, היא התאווה שמגיע לי, זו צורת הנחש שאינה מאפשרת להגיע לחיבור.

רלג) בזמן שצדיק נמצא בעולם, דינים אינם מתעוררים ואינם שולטים בעולם, משום שאדם צדיק הוא אות בעולם, יסוד שנקרא אות, והקב"ה רוצה ביקרו, והעולם מתקיים בשבילו הוא בחינת צר ואריך, לא השתתף בשבירת הכלים ויש לו שמירה.

רלד) אמר רבי יוסי: בזמן שבני אדם נמצאים חייבים לפני הקב"ה, והצדיק ההוא הנמצא בעולם, הקב"ה מדבר עימו, כדי שיבקש רחמים על העולם, ויתרצה להם. מה עושה הקב"ה, מדבר עימו מאלו רשעי עולם, ואמר לו, שייטיב עימו לבדו ויְכלה את כולם. מה דרכו של אדם צדיק ההוא, עוזב את שלו, ולוקח עצמו ללמד זכות על כל העולם, כדי שהקב"ה יתרצה להם. הצדיק בטבעו אינו חושב על עצמו אלא על שאר העולם

רלה) מאין לנו זה? ממשה, שאמר לו הקב"ה, חטָא ישראל, עשו להם עגל מסכה וישתחוו לו. עוד אמר לו, הֶרֶף ממני ואשמידם. בשעה ההיא אמר משה, אם משום יְקר שלי יכלו ישראל מן העולם, טוב לי המוות, ולא יאמרו שעזבתי את זה של כל העולם משום היקר שלי. מיד, ויחַל משה את פני ה' אלקיו, ומסר עצמו למיתה בכמה מקומות בשביל ישראל. שכתוב: ועתה אם תשא חטאתם, ואם אַין מְחֵנִי נא מִסִפרְךָ. ולא זז משה משם, עד שמחל הקב"ה לישראל  כמ"ש: וינחם ה' על הרעה, אשר דיבר לעשות לעמו וכתוב: ויאמר ה', סלחתי כדבריך.

רואים כאן את גודל כוח התפילה. הבחירה מאפשרת לאדם מספר דרכים להגיע לתכלית, ומשה שהוא בחינת האמונה בנפש, יש בו את אהבת הכלל, ותכונה זו נמצאת אצל כל יהודי.

רלו) ואילו בנוח כתוב: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ, קֵץ כָּל-בָּשָׂר בָּא לְפָנַי. אמר לו נוח, ולי מה אתה עושה? אמר לו, והקימותי את בריתי איתך, עשה לך תיבת עצי גופר. ולא ביקש רחמים על העולם, וירדו מים, והאבידו בני העולם. ומשום זה, מי נוח כתוב: כי בו היו תלויים, מחמת שלא ביקש רחמים על העולם. כל אחד צריך לפעול את צד הצדיק שבנפשו, ותמיד לבקש על הכלל. נח היה צדיק ומתוקן במדרגת הקטנות בלבד ובמדרגה זו יכול הוא רק לדאוג לעצמו. אברהם שהוא בחינת חוכמה, כבר היה מתוקן גם בגדלות.

משה ונוח הם שתי בחינות, שתי מדרגות בנפש האדם. מדרגת נח מספיקה רק לקיום העולם, ומדרגת משה, היא ישראל, לשכלול.  

רלז) מכאן מה שכתוב: ויחֶל נוח איש האדמה. ויחֶל, פירושו, לא יחל דברו, כי נעשה חול. איש האדמה, שבשבילו כולו כל בני העולם, שלא ביקש עליהם רחמים. פירוש אחר, איש האדמה, משום שבשבילו נתקיימה האדמה, אחר שהשחיתו אותה הקודמים, שכתוב: לא אוסיף עוד לקלל את האדמה בעבור האדם.

רלח) מֵי נֹחַ נקראים, משום שגרם שיהיו נקראים על שמו, על מה שלא התפלל עליהם. אבל, זאת לי, מה הוא אומר? אלא, אמר הקב"ה, מי נוח גרמו לי שנגלָה זאת, המלכות, בעולם, שמתגלה הקשת להגן על העולם. שכתוב: ואני זאת בריתי אותם וכתוב: זאת אות הברית, את קשתי נתתי בענן. כדי להגן על העולם. כלומר, הקשת מורה, שאין מי שישגיח על העולם ויתפלל עליו, אלא אני עושה לכבוד שמי הרמוז בזאת שזו השכינה הקדושה. ומי גרם לי לזה? מֵי נֹחַ. שלא התפלל ולא הגן על העולם.

קשת בענן אינה סימן חיובי, שזה מראה שאין צדיק בעולם שיכול להתפלל ולהגן על העולם, כפי שבימי רבי שמעון לא נראתה הקשת, כפי שנוח לא התפלל והגן על העולם. וכאשר המון העם מטפח ומחשיב את הצדיק, הם מגדילים אותו והוא יכול להגן בעדם. ובעבודת הנפש על האדם להסתמך רק על הקב"ה.

רלט) מכאן הסימן לחסיד צדיק, שלא נגלה הקשת בימיו, שבימיו לא נצרך העולם לאות הזה, מפני שהוא מגן על העולם בתפילתו. ומי הוא, שמבקש רחמים על העולם, וראוי להגן עליו, כמו רבי שמעון, שלא נצרך העולם בימיו לאות הזה. כי האות ההוא סימן בעולם, שאין מגן זולת הקב"ה.

א. מדוע כתוב כי מי נוח זאת לי? מדוע נקראו מי נוח כאן ולא מי המבול?

ב. כתוב "יחזק במעוזי יעשה שלום לי, שלום יעשה לי" למה כתוב פעמיים שלום?

ג. מה תפקיד הצדיק בעולם? כיצד אנו רואים זאת במשה רבנו?

ד. מה ההבדל בין נח לאברהם ומה זה מלמד אותנו על האדם?

ה. על מה מורה הקשת? ומהי בגוף אחד?

אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

וַיִּקְרָא עו-עח

מֵי נֹחַ

כשיש צדיק בעולם, הוא זה המחזיק בשלום העולמי.

כששורה צדיק בעולם, ונמצא בו, כביכול, הוא מטיל שלום בעולם, וכל העולם מתברך בשבילו, ומטיל שלום בחברותא של מעלה. בזמן שצדיק נמצא בעולם, דינים אינם מתעוררים ואינם שולטים בעולם.

צדיק עוזב את שלו, ולוקח עצמו ללמד זכות על כל העולם, כדי שהקב"ה יתרצה להם, כלומר הצדיק בטבעו אינו חושב על עצמו אלא על שאר העולם, כפי שביקש משה על הכלל.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ, קֵץ כָּל-בָּשָׂר בָּא לְפָנַי. אמר לו נוח, ולי מה אתה עושה? אמר לו, והקימותי את בריתי איתך, עשה לך תיבת עצי גופר. ולא ביקש רחמים על העולם, וירדו מים, והאבידו בני העולם. ומשום זה, מי נוח כתוב: כי בו היו תלויים, מחמת שלא ביקש רחמים על העולם. כל אחד צריך לפעול את צד הצדיק שבנפשו, ותמיד לבקש על הכלל. נח היה צדיק ומתוקן במדרגת הקטנות בלבד ובמדרגה זו יכול הוא רק לדאוג לעצמו. אברהם שהוא בחינת חוכמה, כבר היה מתוקן גם בגדלות.

משה ונוח הם שתי בחינות, שתי מדרגות בנפש האדם. מדרגת נח מספיקה רק לקיום העולם, ומדרגת משה, היא ישראל, לשכלול.

קשת בענן אינה סימן חיובי, שזה מראה שאין צדיק בעולם שיכול להתפלל ולהגן על העולם, כפי שבימי רבי שמעון לא נראתה הקשת.

וַיִּקְרָא עג-עה

וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ

ללא שמירה על הברית אין אפשרות לעשות את התיקון.

לשמירת הברית חשיבות מכרעת לקשר עם הקב"ה. אין מדובר על מצווה חד פעמית שעושים בגיל שמונה ימים, שוודאי צריך לקיים ועוד מלמד הזוהר שדם הברית מציל את העולם, אלא באופן רציף במהלך החיים על היהודי לשמור על הברית, דהיינו בכל מפגש עם המציאות עליו לשמור תורה ומצוות ובעיקר לב ישר המחפש דבקות עם השם, וע"כ הברית חביבה מכל.

בדם של המילה זוכה העולם להתבשם בחסד, ומתקיימים כל העולמות. שכתוב: אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי. התורה נק' ברית אשר נכרתה בין ישראל לקב"ה במעמד סיני.

ישראל, קדושים בני קדושים בגזע ושורש, ונתבשמו על הר סיני, ונכנסו באמונה שלמה הקדושה

וַיִּקְרָא עג-עה

וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ

ללא שמירה על הברית אין אפשרות לעשות את התיקון.

לשמירת הברית חשיבות מכרעת לקשר עם הקב"ה. אין מדובר על מצווה חד פעמית שעושים בגיל שמונה ימים, שוודאי צריך לקיים ועוד מלמד הזוהר שדם הברית מציל את העולם, אלא באופן רציף במהלך החיים על היהודי לשמור על הברית, דהיינו בכל מפגש עם המציאות עליו לשמור תורה ומצוות ובעיקר לב ישר המחפש דבקות עם השם.

רכ) אמר רבי אבא: משמע מזה, שכל מי ששומר אות רושם הקדוש הזה, מתקשרים בו אלה שתי המדרגות העליונות לשמור אותו בכל, ולעטר אותו בַיְקָר העליון. וע"כ זכה יוסף בשתי מלוכות, עצמו ובנו ירבעם. כיוון ששלמה המלך נתדבק בנשים נוכריות, ניתנה המלכות לירבעם. וע"כ הברית חביבה מכל.

רכא) משום זה אמר רבי שמעון: אדם שמוליד בן, נקשר בשכינה, שהוא פתח של כל הפתחים העליונים, פתח הנקשר בשם הקדוש הויה, שכל ספירה היא פתח לעליונה ממנה. ודם היוצא מן הילד בברית מילה, שמור לפני הקב"ה. ובשעה שהדינים מתעוררים בעולם, משגיח הקב"ה בדם ההוא, ומציל את העולם. ומשום זה כתוב: ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר. כי יום השמיני רומז על הבינה, השמינית ממטה למעלה. ומקו שמאל דבינה נמשכת הארת פני שור. וע"כ צריכים להמתין ליום השמיני  כמ"ש: ואם בגבורות שמונים שנה, שממשיך חייו מבינה, שהיא ספירה ח'.

רכב) בדם של המילה זוכה העולם להתבשם בחסד, ומתקיימים כל העולמות. שכתוב: אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי. אם לא בריתי, יפה הוא, אבל, יומם ולילה, למה צריך לכתוב?

רכג) אמר רבי שמעון: שתי ספירות ז"א ומלכות מתאחדות יחד, והם הפתח של כל שאר הספירות. אחד דין, המלכות, ואחד רחמים, ז"א, ומתבשמים זה בזה, זכר ונקבה. בצד הזכר, ז"א, שורה חסד. בצד הנקבה, המלכות, שורה דין. אחד לבן, ואחד אדום. וכדי שיתבשמו זה בזה מתקשרים זה בזה. וברית הזאת אחוז בהם ביומם ולילה, בדין ובחסד, במלכות ובז"א, מתחילה בדין  כמ"ש: שמאלו תחת לראשי, ואח"כ שורה בו החסד ומתבשם בחכמה ובחסדים. וזה הוא ברית, הנקרא יומם ולילה, שכתוב: אם לא בריתי יומם ולילה, שאחוז בשניהם, בז"א שנקרא יומם, ובמלכות שנקראת לילה. התורה נק' ברית אשר נכרתה בין ישראל לקב"ה במעמד סיני.

רכד) ומי שזכה לשמור את הברית הזו כראוי, ולא חטא בה כל ימיו, הוא מרכבה ליסוד, והוא אחוז ביומם ובלילה, שהם זו"ן, כמו היסוד. וזוכה לב' עולמות, לעוה"ז ולעוה"ב. וע"כ נקרא אברהם שלם שכתוב: התהלך לפני והיה תמים. תמים, שלם, כשזוכה ביומם ולילה. שכתוב: יומם יצוה ה' חסדו, ובלילה שירׂה עימי. ואת שניהם ירש אברהם, ולא נתקיים בו החסד בקיום שלם, עד שנימול. כיוון שנימול, נתקיים בו החסד, וזכה לשניהם, ונקרא שלם.

רכה) כתוב: והוא יושב פתח האוהל כחום היום. פתח האוהל, ספירה עשירית של המלך, מלכות, פתח לכל משכן קדוש של שאר הספירות. דוד המלך קרא אותה פתח, שכתוב: פתחו לי שערי צדק, המלכות וכתוב: זה השער לה'. כחום היום, שמאיר אור החסד דז"א, חלק נחלתו של אברהם. וכמו שיושב בפתח האוהל, מלכות, כן יושב בז"א, בחסד שלו, שנקרא כחום היום. ונתקיימו בו שניהם כשנימול. ומשום זה נקרא ברית יומם ולילה. כתוב: ופסח ה' על הפתח. ששורה על פתח הזה, מלכות, חסד, שיתבשם הפתח. ומשום זה, ולא יתן המשחית.

רכו) אמר רבי אלעזר: הגֶר, כשנימול ונכנס תחת כנפי השכינה, נקרא גר צדק. ולא יותר. גר צדק, משום שזכה להיכנס בספירה שנקראת צדק, מלכות. ואתה תאמר, יומם ולילה, שהנימול זוכה לשניהם, גם לז"א.

רכז) אמר לו רבי שמעון: אינו דומה מי שבא משורש קדוש ומגזע אמת, למי שבא מגזע רע ומן שורש גועל הרע הקשה. בישראל כתוב: ואנוכי נטעתיך שׂוֹרֵק כולו זרע אמת. באומות עכו"ם כתוב: אשר בשר חמורים בשרם וזִרְמַת סוסים זרמתם.

רכח) משום זה, ישראל הם קדושים זרע אמת, גזע שנתבשם על הר סיני ונפסק מהם כל זוהמה, וע"כ כולם מתבשמים וכולם באים באות הקדוש של יומם ולילה, להיות שלמים בכל. אבל מאומות עכו"ם קשה להעביר הזוהמה, אפילו עד שלושה דורות. ומשום זה נקרא גר צדק ודאי. משום שנכנס רק בספירת המלכות, הנקראת צדק, ולא בז"א.

רכט) אמר רב המנונא: אומות עכו"ם, מטרם שנימולו, שורים בכתרים התחתונים שאינם קדושים, ורוח הטומאה שורה עליהם. כיוון שנתגיירו ונימולו, שורים בכתר הקדוש, השורה על שאר כתרים תחתונים, במלכות, ורוח קדוש שורה עליהם. אבל ישראל, קדושים בני קדושים בגזע ושורש, ונתבשמו על הר סיני, ונכנסו באמונה שלמה הקדושה, בשעה שהם נימולים שורים בכל, בז"א ובמלכות, הנקראים יומם ולילה. שכתוב: ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום.

ש.ב

א. במה זוכה מי ששומר על ברית המילה?
ב. מדוע מי שמוליד בן נקשר לשכינה ובאיזה תנאי?
ג. הסבר את הכתוב בקשר לברית מילה אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי?
ד. לשם מה כתוב בפסוק "יומם ולילה"? שלכאורה נראה מיותר
ה. מי הוא זה שזה לשמור יום ולילה, וכיצד אנחנו רואים את זה בפסוק?
ו. הסבר ביחס לברית מהו שכתוב "והוא יושב פתח האוהל כחום היום"
ז. הסבר את המושג גר צד, על מה מצביע המילה צדק?
ח. מה ההבדל בין ישראל לעכום בענין הברית וכיצד זה משליך על היחס בין ישראל לעכום?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

וַיִּקְרָא ע-עב

נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא

ראוי לו לאדם לעשות תשובה בעוד מועד.

אדם יכול להתקיים רק כשיש בו ב צלמים, צלם מצד אבא וצלם מצד אמא שכתוב: אַךְ-בְּצֶלֶם, יִתְהַלֶּךְ-אִישׁ. שני הצלמים, אחד גדול ואחד קטן, וכששניהם נמצאים יחד הוא עומד בקיומו. וזה הוא, עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים. כי כיוון שאלו הצללים נעברים ממנו, והוא נאסר באזיקים, שהולך למות, אם עושה אז תשובה, היא תשובה. אבל אינה טובה כל כך, כלומר אין לאדם לחכות לייסורים, אלא לעשות תשובה בזמן שישנם בו שני הצללים, שאז התשובה מועילה יותר. לכן אל לו לחכות לזמן ירידה, אלא בזמן עליה והתרוממות הרוח יעשה תשובה, ובכל אופן עליו לעבוד בשמחה ולחפש את התשובה.

וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ

שמירה על הברית אומר שעל האדם להיות מחויב לכל היוצא מפיו שכתוב: ולא יחל דברו, דהיינו שלא יעשה חולין מהתחייבויות שמוציא מפיו וגם על מחשבתו. כדי להצליח לשמור על הברית על האדם לבחור בסביבה ראויה של ספרים וסופרים, אחרת ייצר הרע ישתלט עליו. וגם לאחר שמנסה לשמור כל זה בכל כוחו, יתפלל להשם שיעזור לו. הברית של האדם היא עם הקב"ה, ברית ושבועה שנקבעים עוד טרם יצירת הוולד, וכל הפרה של הברית היא מעין עבודה זרה.

וַיִּקְרָא ע-עב

נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא

ראוי לו לאדם לעשות תשובה בעוד מועד.

אדם יכול להתקיים רק כשיש בו ב צלמים, צלם מצד אבא וצלם מצד אמא שכתוב: אַךְ-בְּצֶלֶם, יִתְהַלֶּךְ-אִישׁ.

ריב) לאדם 2 צלמים, אחד גדול ואחד קטן, וכששניהם נמצאים יחד הוא עומד בקיומו. וזה הוא, עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים. כי כיוון שאלו הצללים נעברים ממנו, והוא נאסר באזיקים, שהולך למות, אם עושה אז תשובה, היא תשובה. אבל אינה טובה כל כך, כתשובה שעושה בזמן שהוא בקיומו. ושלמה המלך מכריז ואומר, וזכור את בוראך בימי בחורותיך, עד אשר לא יבואו ימי הרעה. כלומר אין לאדם לחכות לייסורים, ולעשות תשובה בזמן שישנם בו שני הצללים, שאז התשובה מועילה יותר. לכן אל לו לחכות לזמן ירידה, אלא בזמן עליה והתרוממות הרוח יעשה תשובה, ובכל אופן עליו לעבוד בשמחה ולחפש את התשובה.

ריג) וע"כ, עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים, צריך האדם לתקן מעשיו, כי כשמגיעים ימיו להסתלק מן העולם, הקב"ה תוהה עליו ואומר, ונפש כי תחטא ושמעה קול אָלָה והוא עֵד, או ראה או ידע, אם לא יגיד ונשא עוונו. ושמעה קול אָלָה, שהרי השבעתי אותה בשבועה, בשמי, שלא תשקר בי, והעדתי בה כשירדה לעולם. והוא עֵד, מכמה פעמים שהעדתי בה לשמור מצוותי. משום זה, כיוון שהאדם הוא עד, בשעה שישוב לפני המלך, או ראה או ידע, שראה, אלו העוונות שעשה והסתכל בהם, או ידע, בבירורו של הדבר, שעבר על מצוות אדונו. אם לא יגיד, אם לא יתוודה עליהם לפני אדונו, כשיצא מן העולם, אז, ונשא עוונו. וכשישא את עוונו, איך יפתחו לו פתח, ואיך יקום לפני אדונו. וע"כ כתוב: ונפש כי תחטא.

ריד) רבי אבא פתח: כָּל-זֹאת בָּאַתְנוּ, וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ. כל אלו באו עלינו, היה צריך לומר, ולא באתנו, שהיא לשון נקבה? אלא כל דינים שלמעלה, הכלולים בזאת, באו עלינו, כי זאת היא המלכות, שכוללת כל דינים שלמעלה, וע"כ אומר באתנו, לשון נקבה. ולא שכחנוך, ולא שכחנו דברי תורתך. כל מי ששוכח דברי תורה ואינו רוצה לעסוק בה, הוא כאילו שכח את הקב"ה, כי התורה כולה היא שמו של הקב"ה. אדם שחוטא הוא פרט שפוגם בכלל שהיא השכינה הקדושה.

וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ

רטו) כל מי שמשקר באות ברית קודש הזה שרשום בו, הוא כאילו משקר בשמו של המלך, משום ששמו של המלך רשום באדם, בברית מילה. ומקרא אחר יורה על מקרא הזה, שכתוב: אִם שָׁכַחְנוּ, שֵׁם אֱלֹהֵינוּ וַנִּפְרֹשׂ כַּפֵּינוּ, לְאֵל זָר. אם שכחנו שֵם אלקינו כמ"ש: ולא שכחנוך. והכתוב: ונפרוש כפינו לאל זר, הוא כמ"ש: ולא שיקרנו בבריתך. והכל דבר אחד. ומהו השקר שבכאן? שפורש כפיו לאל זר, ומשקר באות ברית. וע"כ התורה נאחזת בברית. וכל מי ששומר ברית הזה, כאילו שומר כל התורה. ומי שמשקר בזה, כאילו משקר בכל התורה. שמירה על הברית אומר שעל האדם להיות מחויב לכל היוצא מפיו שכתוב: ולא יחל דברו, דהיינו שלא יעשה חולין מהתחייבויות שמוציא מפיו וגם על מחשבתו. כדי להצליח לשמור על הברית על האדם לבחור בסביבה ראויה של ספרים וספורים, אחרת ייצר הרע ישתלט עליו. גם לאחר שמנסה לשמור כל זה בכל כוחו, יתפלל להשם שיעזור לו. הברית של האדם היא עם הקב"ה, ברית ושבועה שנקבעים עוד טרם יצירת הוולד, וכל הפרה של הברית היא מעין עבודה זרה.

רטז) אברהם בטרם שנימול, לא נאמר שהוא שומר התורה. כיוון שנימול כתוב: עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתִי מצוותי חוקותַי ותורותָי. משום שנימול, נרשם בו רושם קדוש, ששמר אותו כראוי, ומעלה עליו, כאילו שמר כל התורה כולה. יצחק, כתוב בו ג"כ, ואת בריתי אקים, את יצחק. וע"כ נקראת התורה ברית. יצחק נק' ידיד להשם עוד בהיותו בבטן.

ריז) יוסף, משום ששמר ברית זו ולא רצה לשקר בה, זכה לכבוד בעוה"ז ולכבוד בעוה"ב. ולא עוד אלא שהקב"ה השרה את שמו בתוכו, שכתוב: עדות ביהוסף שמו, שהשם יה"ו נתווסף ביוסף. וזכה לברכות שבעוה"ז ולברכות שבעוה"ב.

ריח) כתוב: בכור שורו הדר לו. יוסף, משום ששמר ברית זו, זכה בשור, שהוא הראשון לקרבנות. למה נתברך בדבר שהוא שמאל, שיורה על דין, בימין היה צריך להתברך, שהרי כתוב: ופני שור מהשמאל? כדי שיגן על חטאת ירבעם, שהגביר השמאל על הימין בעבודה זרה שלו.

ריט) כיוון שיוסף שמר לברית זו, שאחוזה בשתי מדרגות יסוד ומלכות, ששתיהן נקראות ברית, ואלה שתי מדרגות למעלה נקראות בשמות. בפרשת פרה אדומה, פרה, מלכות, מדרגה אחת מאלו ב' מדרגות עליונות שבברית, וזיווג דפרה נקרא שור. כלומר, כיוון שהמלכות של הברית נקראת פרה, נקרא היסוד, המחובר עימה, בשם שור. וזה הוא שכתוב: בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ, וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו. הדר לו, שמהארת השמאל, שנקרא שור, נמשך היופי וההידור שדוחה את החוכמה לעצמו ופועל ממטה למעלה. ואין זה שור פשוט, כשורים של כל העולם, אלא וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו, שהקרן שלו עליון על כל האחרים, וע"כ: בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו, אַפְסֵי-אָרֶץ. ע"י הפריעה שבברית מילה נמשכים המוחין דהארת חכמה מצד השמאל דז"א, הנקרא פני שור. במקום שהפריעה שורה, הוא שור שהוא צורת השמאל. וכן בחינת המלכות שבברית, המקבלת ממנו, נקראת פרה. ומשַבְחוֹ משה, בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ. אמנם להוציאו מהשמאל שבקליפות, אומר, וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו. שהקרן שלו עליון על כל האחרים, כי קרניים, פירושו הארות, כמו קרן עור פניו, וכל השורים שאינם ממרכבה עליונה הקדושה, ממשיכים הארת השמאל למטה. משא"כ קרניו של יוסף, קרן עליון, שממשיך ממטה למעלה.

שאלות חזרה הדף היומי בזהר הקדוש פרשת ויקרא ע-עב

1.מדוע תשובה בסוף ימיו דהיינו "שיפוח היום ונסו הצללים" היא נחשבת לפחות משובחת באשר מימי נעוריו של האדם?
2. במה פוגם האדם המתואר בכתוב "נפש כי תחטא"?
3. הסבר ופרט מה הוא השקר בברית ומדוע הוא כל כך חמור.
4. מדוע יוסף זכה לכבוד בעולם הזה ובעולם הבא?
5. הסבר את הכתוב על יוסף "בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו".

אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

וַיִּקְרָא סז-סט

הִנֵּה בָּרְכוּ כָּל עַבְדֵי יְהוָה

ר) רבי חזקיה היה יושב לפני רבי יצחק, קמו בחצות לילה לעסוק בתורה. פתח רבי יצחק: הִנֵּה בָּרְכוּ אֶת יְהוָה  כָּל-עַבְדֵי יְהוָה הָעֹמְדִים בְּבֵית-יְהוָה בַּלֵּילוֹת. זה שבח הוא לכל אלו בני האמונה. ומי הם בני האמונה? הם אלו העוסקים בתורה ויודעים לייחד השם הקדוש כראוי. והשבח של אלו בני האמונה הוא שעומדים בחצות לילה לעסוק בתורה, ומתדבקים בכנסת ישראל, המלכות, לשבח את הקב"ה בדברי תורה.

רא) בשעה שהאדם קם בחצות לילה לעסוק בתורה, ורוח צפונית, הארת השמאל התעוררות ההשתוקקות להשלמת כלים, מתעוררת בחצות לילה, איילה, המלכות, עומדת ומשבחת להקב"ה, ז"א. ובשעה שהיא עומדת, כמה אלפים וכמה רבבות עומדים עימה בקיומם, וכולם מתחילים לשבח את המלך הקדוש. הקם ללמוד בלילה גורם לשבח גדול בשמים. השבח הוא לכלל כנסת ישראל, ליחד. ולכן עוד קודם הלימוד יש לעשות תיקון חצות, כלומר להצטער על גלות השכינה. הלימוד בלילה הוא סימן לכך שאדם מתייגע לייצר אמונה במקום שקשה, שמבין שעולם זה אינו מתגמל תמיד לפי המטרה, ובכל מקרה כן מתגמל את פנימיות האדם, דהיינו את העולם הבא שלו.

רב) אותו שזכה וקם בחצות לילה לעסוק בתורה, הקב"ה מקשיב לו דהיינו מתחשב ברצונו ביותר. שכתוב: היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני. וכל אותו ההמון של מעלה, וכל בעלי תשבחות המזמרים לאדונם, כולם שוקטים בשביל התשבחות של אותם העוסקים בתורה, ומכריזים ואומרים, הִנֵּה בָּרְכוּ אֶת יְהוָה  כָּל-עַבְדֵי יְהוָה הָעֹמְדִים בְּבֵית-יְהוָה בַּלֵּילוֹת. זה שבח הוא לכל אלו בני האמונה. אתם העוסקים בתורה, ברכו את ה'. אתם, שבחו למלך הקדוש. אתם, העטירו את המלך.

רג) ואיילה, המלכות, מתעטרת באדם ההוא, וקמה לפני המלך, ואומרת, ראה באיזה בן באתי אליך, באיזה בן נתעוררתי אליך. ומי המה שכל השבח שלהם הוא לפני המלך? העומדים בבית ה' בלילות. אלו הם הנקראים עבדי ה', אלו הם הראויים לברך את המלך, והברכה שלהם היא ברכה  כמ"ש: שאו ידיכם קודש וברכו את ה'. אתם ראויים שהמלך הקדוש יתברך על ידיכם, והברכה שעל ידיכם היא ברכה. השאלה היא מאיזה מקום אדם מברך, ואם הוא פונה מנקודה פנימית עמוקה, בהתאם יוכל לזכות בברכות

שְׂאוּ יְדֵכֶם קֹדֶשׁ

רד) שְׂאוּ יְדֵכֶם קֹדֶשׁ, שואל מהוא קודש? ואומר מקום עליון, חכמה, שהמעיין של הנחל העמוק, בינה, יוצא ממנו, שכתוב: ונהר יוצא מעדן להשקות. נהר בינה, עדן קודש העליון. ומשום זה, שְׂאו ידיכם קודש, שיעלה ידיו לחכמה, ויקבל משם שפע קודש. ואדם שעושה כן, וזוכה לזה, מכריזים עליו, יְבָרֶכְךָ יְהוָה, מִצִּיּוֹן. אתה תברך להקב"ה, ממקום שנקרא קודש עליון, והוא יברך אותך ממקום שנקרא ציון. אשר אתה והמלכה תתברכו יחד.

רה) כמו שהחיבור של האדם והמלכות הוא יחד לשבח את המלך, כך ממקום ההוא שמתברכת כנסת ישראל, מציון, היסוד שלה, מאותו מקום יזמן לך הברכות  כמ"ש: יְבָרֶכְךָ יְהוָה, מִצִּיּוֹן  וּרְאֵה, בְּטוּב יְרוּשָׁלִָם כֹּל, יְמֵי חַיֶּיךָ. טוב ירושלים, הן אלו הברכות שיוצאים אל המלכות מן המלך, ע"י המדרגה הקדושה דצדיק, יסוד דז"א  כמ"ש: יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים.

רו) וּרְאֵה-בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם, עַל-יִשְׂרָאֵל. על ישראל, משום שאדם ההוא מרבה שלום למעלה, כיוון שהוא זוכה לכל כך, מרבה שלום למעלה ולמטה, שלום על ישראל סתם, על ישראל שלמטה, ושלום, שבח של העליונים והתחתונים, שבח של כל העולמות. ודברי תורה מרבים שלום בעולם, שכתוב: ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. עוז היא התורה הקדושה.  

נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא

רז) רבי יוסי פתח: נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא, וּמָעֲלָה מַעַל בַּיהוָה; וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן, אוֹ-בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל, אוֹ, עָשַׁק אֶת-עֲמִיתוֹ. כמ"ש עד שיפוח היום ונסו הצללים. כמה יש לבני אדם שיזהרו מחטאיהם, שלא לחטוא לפני אדונם. כי בכל יום ויום יוצא כרוז, וקורא בני העולם, עוררו את לבכם לפני מלך הקדוש, התעוררו להיזהר מחטאיכם. עוררו הנשמה הקדושה, שנתן בתוככם ממקום הקדוש העליון.

רח) בשעה שהקב"ה מוציא את הנשמה להורידה בבני אדם, הוא מעיד בה בכמה הבטחות, ובכמה עונשים, כדי שתשמור מצוותיו. ולא עוד אלא שמעבירה באלף ושמונה עולמות, להשתעשע, ולראות בהם כבודם של העוסקים בתורה. ועומדת לפני המלך בלבוש יקר בצורת עוה"ז. בלבוש יקר עליון היא מסתכלת בכבוד המלך בכל יום, והוא מעטר אותה בכמה עטרות. נשמה שנמצאת בשמים טרם הגיע לגמר תיקון, מבקשת לרדת לעולם זה בכדי להשלים תיקונה.

רט) בשעה שמגיע הזמן לרדת לעולם, היא עושה דירתה בגן העדן הארץ שלושים יום, לראות יקר אדונם של הצדיקים, ואח"כ עולה למקומה למעלה. ואחר זה יורדת לעולם. והמלך הקדוש מעטיר אותה בז' עטרות, עד שבאה ונכנסת בגוף האדם. וכשהיא בגוף האדם, וחוטאת בעוה"ז, ועוסקת בחושך תורת מצרים, התורה מתפלאת עליה, ואומרת, ומה, כל הכבוד הזה וכל השלמות הזו, השלים מלך העליון את הנפש, והיא חוטאת לפניו, נפש כי תחטא. מה זה הוא שתחטא?

רי) אמר רבי יוסי: נפש כי תחטא. נחזור אל הכתוב: עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם. עצה לנפש הזאת, שתיזהר מחטאה, ותשוב להיטהר, עד שיפוח היום, עד שלא יפוח היום של עוה"ז, ויבוא היום ההוא הקשה, שיתבע המלך דין, להוציאה מעוה"ז עד שיוציא האדם התענוג המזויף של עולם זה. ונסו הצללים, שבשעה שמגיע זמנו של אדם לצאת מן העולם, נעבר ממנו הצלם של האדם  כמ"ש: עד שיפוח היום, עד שלא יפוח היום לצאת מן עוה"ז. וְנָסוּ הַצְּלָלִים, שנעבר הצלם, ישוב לפני אדונו.

ריא) רבי אלעזר אמר: שני צלמים יש לו לאדם, כשהוא בקיומו, אחד גדול, ואחד קטן, שכתוב: הצללים, לשון רבים, שמיעוטו הוא שניים. וכשנמצאים יחד, אז האדם בקיומו. וע"כ כתוב: וְנָסוּ הַצְּלָלִים, ואז צריך האדם להסתכל במעשיו ולתקנם לפני אדונו ויתודה עליהם. כי הקב"ה נקרא רחום וחנון ומקבל את השבים לפניו. בכל מקום שמרגיש האדם שְנָסוּ הַצְּלָלִים, דהיינו יצא התענוג של העולם הזה, זה זמן טוב כמו יום המיתה בו מופרדת הנשמה מהגוף, וזהו הזמן לווידוי ולעשות עבודה.

שאלות חזרה הדף היומי בזהר הקדוש פרשת ויקרא סז-סט

1. מיהם בני האמונה ומה הם השבח של בני האמונה ומדוע?
2. מהו מבחינה פנימית לקום בחצות הלילה ולעשוק בתורה?
3. מהו שכתוב סעו ידיכם קודש? לאן צריך לשאת את הידיים ומדוע?
4. מה גורם לשלום ומאכן אנו לומדים זה?
5. מה מרבה שלום בעולם? ובאיזה מעשה זה תלוי?
6. הסבר את הפסוק: "עד שיפוח היום ונסו הצללים וגו'"?

וַיִּקְרָא סז-סט

הִנֵּה בָּרְכוּ כָּל עַבְדֵי יְהוָה

הקם ללמוד בלילה גורם לשבח גדול בשמים.

השבח הוא לכלל כנסת ישראל, ליחד. ולכן עוד קודם הלימוד יש לעשות תיקון חצות, כלומר להצטער על גלות השכינה. הלימוד בלילה הוא סימן לכך שאדם מתייגע לייצר אמונה במקום שקשה, שמבין שעולם זה אינו מתגמל תמיד לפי המטרה, ובכל מקרה כן מתגמל את פנימיות האדם, דהיינו את העולם הבא שלו.

הִנֵּה בָּרְכוּ אֶת יְהוָה  כָּל-עַבְדֵי יְהוָה הָעֹמְדִים בְּבֵית-יְהוָה בַּלֵּילוֹת. זה שבח הוא לכל אלו בני האמונה שעומדים בחצות לילה לעסוק בתורה, אותו שזכה וקם בחצות לילה לעסוק בתורה, הקב"ה מקשיב לו דהיינו מתחשב ברצונו ביותר.

דברי תורה מרבים שלום בעולם, שכתוב: ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. עוז היא התורה הקדושה.

נשמה שנמצאת בשמים טרם הגיע לגמר תיקון, מבקשת לרדת לעולם זה בכדי להשלים תיקונה.

וַיִּקְרָא סד-סו

שְׁלָמִים

קורבן השלמים הוא המעולה, שמביא לשלום, אחדות ואהבה שרק דרכה ניתן לקבל את ההטבה השלמה. השלמים אוחזים בשני הקווים, במצוות עשה ובמצוות לא תעשה, וזה מחבר ביניהם.

קצא) כתוב: המְשֵׁל ופחד עימו עושה שלום במרומיו. המשל, זהו אברהם, אשר מאמין בשם הויה שכתוב בו, נשיא אלקים אתה בתוכנו כלומר שאברהם נחשב למושל שכתוב: ואברכך ואגדלה שמך. ופחד, זהו יצחק, שכתוב: ופחד יצחק היה לי. עושה שלום במרומיו, זהו יעקב, שכתוב: תיתן אמת ליעקב, וכתוב: והאמת והשלום אהבו. כי אמת ושלום ת"ת יעקב ויסוד יוסף, קשורים זה בזה, וע"כ יעקב הוא שלמות הכל. פירוש, אברהם ויצחק, ב' קווים ימין ושמאל, ויעקב קו האמצעי המכריע ומיחדם ועושה שלום ביניהם ולכן הוא בחיר האבות.

קצב) ושלָמים הוא שלמות ושלום הכל. ומי שמקריב שלמים מרבה שלום בעולם. כי שלמים קו האמצעי, יעקב. יעקב, הוא עושה שלום, משום שמתיחדים בו קו ימין ושמאל, אברהם ויצחק. ושלמים אחוזים במצוות עשה, קו ימין, ובמצוות לא תעשה, קו שמאל, כמו יעקב, להיותם קו אמצעי. וע"כ נקראים שלָמים. שכתוב: ויעקב איש תם, איש השלם. כי כל השלמות היא בקו האמצעי, שהוא שלם למעלה בז"א, ושלם למטה במלכות על האדם הגיע למדרגה של איש תם, דהינו מי שמחפש את השלמות. ולמעשה זה תפקידו של כל עם ישראל להוביל לשלום ולאמת, דהיינו לקבל על מנת להשפיע שזו בחינת צמצום א, ולאחד בין שני הקווים, צמצום ב שהוא שלום חלקי.

כתוב: והאמת והשלום אהבו, מכאן שאם זה שלום שמביא לאמת הוא טוב, ואם השלום מביא למלחמה אין הוא אמיתי, זו בחינת ת"ת בלי יסוד, דהיינו בלי שמירה על הברית. על האמת והשלום להיות בהשוואת צורה. על האדם לחפש שלום ולרדוף אחריו כל הזמן, זו מידת יעקב אבינו.

קצג) כתוב: אם על תודה יקריבנו, והקריב על זבח התודה. למה צריכים להקריב עליו חלות מצות? הוא כמ"ש: והתוודה אשר חטא עליה, שחטא ופגם במלכות. אף כאן, התודה באה על מה שפגם במלכות. כי התודה באה על הצלה מייסורים, הד' שצריכים להודות, ואין ייסורים בלי עוון. ונמצא, שכל תודה באה על עוון. אבל העוון הזה פוגם רק במלכות, כמו בקרבן האשם, שכתוב שם, עליה. וע"כ צריך להביא חלות מצות, אשר באות על פגם המלכות. מצת וחלת, כתובים חסרים ו', משום שחטא על המלכות, וע"כ הו', ת"ת, אינה מאירה בה. מי שנושא את העוון של המלכות זו בינה שנק' תודה

קצד) כתוב: על זבח תודה שלמיו. זהו שלמות הכל. שלמיו, שניים. תודה, מלכות. שלמיו, שניים הם, שתי ווין. ו"ו, ת"ת ויסוד, שלמיו, שיורה שלום הכל.

קצה) תודת שלמיו, פירושו, שמטיל שלום בכל ומעורר רחמים בכל העולמות. תודת שלמיו, שכנסת ישראל, המלכות, מתברכת מאלו שניים, ת"ת ויסוד, שהם שלום הכל. לחם חמץ הרי ידוע, שיורה על אחיזת החיצוניים. כמו שהיה החטא, שנתן אחיזה לחיצוניים בחטאו, כך הוא מקריב באופן הזה ממש. וע"כ מביא לחם חמץ.

קצו) חלׂת מצׂת כתוב חסר ו'. בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן, על מה הוא רומז? אמר רבי שמעון: אלו הם המתקה על להט החרב המתהפכת. משום שכולם, שהם מבחינת להט החרב המתהפכת, נתמנו על דרכיהם של בני אדם, על אלו שעוברים מצוות התורה. וע"כ הכל הוא סולת בלולה בשמן, להמשיך שמן המשחה ממקום עליון, מאבא עילאה, למטה, ויתברכו כולם יחד משמן משחת קודש, שהוא השפע מאבא. על השפע שנק' משחת קודש לבוא ממדרגת בינה

קצז) וזה הוא יין לַנֶסך, הנמשך מאמא, רביעית הַהִין, במלכות, הנקראת רביעית ההין. ומקום אחד, מלכות, הנקראת מזבח, מָלא יין ושמן ומים לִנְסוֹך. אשר מים, החסדים הנמשכים מן הנהר, מבינה, להשקות את הגן, המלכות. וכל אלו נטיעות, כל מדרגותיה. וע"כ יש מים של קדושה, ויש מים הזדונים החיות של הס"א, וכן יין, יש מקום שהוא טוב, ויש מקום, שהיין בא להעניש, שהוא דין.

קצח) ע"כ מי שראה יין בחלומו מעבר לתפיסת הזמן והמקום, יש למי שהוא טוב, ויש למי שהוא דין. אם תלמיד חכם דהיינו ששואל כיצד להשפיע הוא כתוב: ויין ישמח לבב אנוש וכתוב: כי טובים דודיך מיין. וזה הוא יין המשומר המשמח את הכל. ואם אינו תלמיד חכם, נאמר בו: תנו שֵיכר לאובד ויין למָרֵי נפש, כי יש יין אחר, שהוא דין. וע"כ יפה להקריב אלו הדברים בקרבן, כדי להעביר הדין ולעורר רחמים, מעביר יין דס"א, דין, ומביא היין דקדושה, רחמים. וכן בכל דבר, צריכים להעביר הדין ולעורר הרחמים.

קצט) ושמן לא יחסר מקרבנו לעולם, חוץ ממנחת קנאוֹת, שכתוב: לא יציק עליו שמן. כי כאן אינה צריכה רחמים, כי כולה היא דין, שכתוב: וצבתה בטנה, ונפלה ירכה. וע"ז נאמר, וזאת תורת זבח השלמים אם על תודה יקריבנו.

וַיִּקְרָא סד-סו

שְׁלָמִים

על האדם הגיע למדרגה של איש תם.

תם דהיינו מי שמחפש את השלמות. ולמעשה זה תפקידו של כל עם ישראל להוביל לשלום ולאמת, דהיינו לקבל על מנת להשפיע שזו בחינת צמצום א, ולאחד בין שני הקווים, צמצום ב שהוא שלום חלקי.

כתוב: והאמת והשלום אהבו, מכאן שאם זה שלום שמביא לאמת הוא טוב, ואם השלום מביא למלחמה אין הוא אמיתי, זו בחינת ת"ת בלי יסוד, דהיינו בלי שמירה על הברית. על האמת והשלום להיות בהשוואת צורה. על האדם לחפש שלום ולרדוף אחריו כל הזמן, זו מידת יעקב אבינו.

קורבן השלמים הוא המעולה, שמביא לשלום, אחדות ואהבה שרק דרכה ניתן לקבל את ההטבה השלמה. השלמים אוחזים בשני הקווים, במצוות עשה ובמצוות לא תעשה, וזה מחבר ביניהם.

עושה שלום במרומיו, זהו יעקב, שכתוב: תיתן אמת ליעקב, וכתוב: והאמת והשלום אהבו. כי אמת ושלום ת"ת יעקב ויסוד יוסף, קשורים זה בזה, וע"כ יעקב הוא שלמות הכל ולכן הוא בחיר האבות.