האזינו צז- צט ​​ 5

התשכח אשה עולה

הכלל זוכר תמיד את הפרטים היוצאים ממנו, וכך הרחם הוא הכלל של כל פרטי הוולד. וכך כל דברי החכמה של החכמים יוצאים מכלל אחדות החברים.

אדם שמצליח במשהו, שאומר דבר תורה, עליו לדעת שכח זה נובע מאחדות החברים. הכלל של עם ישראל שיצא מהשכינה הקדושה, נשמר ע"י השכינה.

כשהצדיקים למדו תורה, הקול היה הולך למרחקים, עם ישראל ביישנים כאשר אין בהם את היתר דבקות בהשם, ולכן השם לא עוזב אותם.

רכט) א"ר יצחק כשאנו יושבים לפני רבי שמעון נאמר הכל לפניו בגלוי ואין אנו צריכים לכל זה, היי שאינם צריכים שם לכסות הדברים בשמות וכינוים, א"ל אין רבי שמעון כשאר בני אדם, שכולם לפניו כמו שאר הנביאים כלפי משה. בעוד שהיו הולכים אמר ר חייא, כתוב התשכח אשא עולה מרחם בן בטנה וגו, מקרא זה העמידו וכאן בפנימיות מה פירושו, אמר לו אם באגודות החברים לא נתמכו בתמיכה, אנו מה נאמר.

רל) א"ל הנה שמעתי קול אחד שרמז לי ביאור המקרא ביום אחד כשהייתי הולך בדרך, ולא ידעתי מי אמר ואיני יודע הדבר. בוא וראה, ז ימים היו שהייתי חולה מתכוון שצם כדי לזכור מה אמר לו על זה ולא טעמתי משהו, ועתה אני הולך אל המאור הקדוש שיאמר לי אולי אזכור. אמר לו ר יצחק אולי היה זה באותו יום שהיה הולך ר אלעזר אל חמיו ואותו יום הלכתי עמו והנה נזכרתי בדבר.

רלא) אמר רבי אלעזר משמו של אביו, אמרו ישראל לפני הקב"ה מיום שנפלו בגלות, הקב"ה עזב אותנו גלות, ושכח אותנו. ז"ש ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני, אמרה השכינה התשכח אשא עולה, וכי ישראל הנק בנים, כש"א בנים אתם לה' אלקיכם וכי אפשר לשכוח אותם. מרחם בן בטנה הוא כש"א ואנכי נטעתיך שורק כלה זרע אמת, גם אל"ה תשכחנה שכתוב אלה תולדות השמים והארץ, ואנכי לא אשכחך, מכאן שהקב"ה אינו עוזב את ישראל לעולם.

רלב) עוד אמר התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה, זה הוא סוד עליון שאמר הקב"ה, הנה דברים אלו אחוזים בשמי, כמו שהקב"ה אינו שוכח שמו, כי הוא הכל, כך הקב"ה אינו שוכח את ישראל כי הם אחוזים בשמו ממש. התרגש ר חייא ואמר, ודאי זה הוא הדבר ששמעתי ושכחתי, ברוך יהיה הקב"ה שפגשתי אותך וידעתי הדבר, גם ידעתי מי הוא ששמעתי ממנו.

רלג) באותו יום ששמעי הקול שרמז לי הביאור הזה, רצתי ארבעה מלין ולא מצאתי מי הוא שאמר זה. א"ל ר יצחק, שהוא משום שנכנסנו במערה אחרת, ורבי אלעזר נח שם שעה אחת, קרא עליו ר חייא אלו המקראות היי על הזמן שזכה להיות עם ר"א במערה, אז יבקע כשחר אורך וגו אז תקרא וה' יענה וגו אז תתענג על ה' מכאן שדברי תורה הולכים בכל העולם ונשמעים בכל מקום למי שראוי

זכור ימות עולם

רלד) זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם, בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר-וָדֹר, ר אבא אמר, מי הם ימות עולם, הם ששת הימים שעשה הקב"ה בהם את העולם, שכתוב כי ששת ימים עשה ה' וגו כתוב ששת ימים ולא בששת ימים משום שהם שש ספירות חג"ת נה"י דז"א שהן עשו את העולם כלומר עשה אותם ז"א, בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר-וָדֹר כלומר אלו ימות עולם חג"ת נה"י ידעו ויכירו כל אלו השנים והימים וכל דור ודור עד דור הזה שאתם נמצאים בו. הבריאה היא ז"א, היא המרחב של ששת ימים, שש קצוות, המגן דוד.

רלה) שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ, זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ זהו הקב"ה, ז"ש הֲלוֹא-הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ ויגדך היי שהוא יגלה לך עומק החכמה, ומה היא, אלא כשאלו ששת ימים חג"ת נה"י שכללו העולם לא שכללו אותו, אלא בשבילך, שאתה תבא ותעסוק בתורה, שלמדנו כל מה שעשה הקב"ה עשה על תנאי כשיבואו ישראל אם יקבלו את התורה טוב, ואם לא יחזור העולם לתהו ובהו ומשום זה אלו ימות עולם ידעו ויכירו הכל.

רלו) אלו ענפי האילן היי ע שרים של האומות, איך הם מתאחזים בתוך האילן שהוא ז"א, והנה העמדנו שאז הקב"ה פזר אותם את ע השרים לממונים ומגינים על שאר האומות ואתם ישראל, מה כתוב, כִּי חֵלֶק יְהוָה, עַמּוֹ יַעֲקֹב, חֶבֶל נַחֲלָתוֹ שלא נתן אותם לשר ולא למלאך ולא לממונה אחר, כי עם הזה של הקב"ה לקח לחלקו. התפיסה שנקראת ישראל מתקיימת בזכות תפיסת שלמות הבורא אצל ישראל. אומות העולם לא תופסים את המציאות דרך תפיסת הבורא כמו עם ישראל, אלא דרך כוחות אחרים כמו יופי, שמש וכדומה. ישראל תופסים שאין עוד מלבדו, זו חלק השם עמו.

רלז) באיזה מקום מצא אותם, כתוב יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר,  {ס}  וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן שכתוב תרח אבי אברהם וגו ואקח את אביכם את אברהם וגו ומכאן הנהיג את ישראל בכל דור ודור, ולא נפרד מהם והנהיגם ברחמים, ז"ש כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ, עַל-גּוֹזָלָיו יְרַחֵף יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ, יִשָּׂאֵהוּ עַל-אֶבְרָתוֹ

כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ

רלח) א"ר יוסי, לא מצאנו מי שירחם על בניו כנשר הזה, וע"כ למדנו, כתוב, ופני אריה אל הימין ופני שור מהשמאל. נשר איפה הוא מקומו, היינו במקום שיעקב עומד, היי בקו אמצעי הכולל ימין ושמאל, ז"ש דרך הנשר בשמים, במקום ההוא ממש, היי בז"א הנק שמים שהוא קו אמצעי משום שהוא רחמן על בניו ודין כלפי אחרים, כך הקב"ה הכולל ימין ושמאל שהוא חסד ודין, מנהיג את בניו כנשר הזה.

רלט) מה כתוב יְהוָה, בָּדָד יַנְחֶנּוּ ​​ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר, הוא בלבדו שכתוב וה' הולך לפניהם וגו וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר היי שאין מנהיג את ישראל, לא מלאך ולא ממונה אחר, שהם נק אל נכר. וזהו שאמר משה, אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה, ז"ש יְהוָה, בָּדָד יַנְחֶנּוּ הוא לבדו וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר. משה לא רצה לקבל בחינה של אחוריים שהיא בחינת המלאך, אלא את השגחת השם. אם התפיסה השלמה שהבורא הוא הסיבה הראשונית, שהוא הכל והכל כלול בו, אם לא מכאן לא נצא ממצרים.

רמ) אשרי חלקם של ישראל שהקב"ה מנהיג אותם שכך כתוב עליהם כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו וכתוב כי לא יטוש ה' את עמו היי בעבור מו הגדול, משום שזה בזה נתדבקו כי ישראל נדבקו בשמו הגדול וע"כ לא יעזוב אותם הקב"ה שבכל מקום שהם שורים נמצא הקב"ה עמהם. שמו גמטרייה רצון, וברצון זה התדבקו ישראל ע"י בחירה ביתר דבקות, בהיותו טוב ומטיב, ונדבקו במידותיו, ולכן לא עוזב אותם.

האזינו צה- צט 4

ואף גם זאת - לה' תגמלו זאת

כאשר אדם בירידה בגלות לאחר שהתרחק מאדונו, גם אז הקב"ה נמצא איתו. הקב"ה נמצא עם כל אחד, בנקודת הרצון של האדם ליחד, לחיבור לשכינה. ולמרות הריחוק, תמיד נשארת נקודת געגוע לקשר.

אם אדם הנמצא בצרה, בקשיים שבדרך, ומאמין שהקב"ה נמצא עמו, זה מה שיוכל להצילו מהצרה, כלומר שמרגיש בעיות בחיים.

דרך האנוכיות והפרטיות לא יוכל האדם למצוא את השם. ומי שמבודד עצמו הוא בחינת עם נבל ולא חכם, כלומר החַיּוּת מסתלקת ממנו.

האדם בונה נכון את ההבנות שלו, את כל התולדות הנובעים ממנו, רק דרך בחינת השמים והארץ. כך כל המחשבות והרגשות צריכות להגיע מתפיסת הבורא והיחד, אחרת הוא חי במציאות מדומה.

רטו) ר"א פתח ואף זאת בהיותם בארץ אויביהם וגו' אשרי הם ישראל על כל העמים עכו"ם שאע"פ שהכעיסו לפני אדונם, הקב"ה אינו רוצה לעזוב אותם שבכל מקום שגלו בין העמים הקב"ה נמצא עמהם בגלות, ז"ש ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם וגו' גם בגלות זוכר עם ישראל את הקב"ה

רטז) רבי אבא אמר, ואף גם זאת בהיותם, בא וראה כמה היא אהבת הקב"ה לישראל, שאע"פ שגרמו להיות בגלות בין העמים, השכינה אינה סרה מהם לעולם, ואל תאמר שהם בלבדם נמצאים בגלות אלא ואף גם זאת שהיא השכינה הנק' זאת נמצאת עמהם, ז"ש אף גם זאת בהיותם וגו

ריז) למלך שכעס על בנו וגזר עליו עונש שיתרחק ממנו וילך לארץ רחוקה, שמעה המלכה ואמרה, כיון שבני הולך לארץ רחוקה והמלך השליכו מהיכלו, אני לא אעזבנו, או ששנינו יחד נחזור להיכל המלך, או שנינו יחד נשב בארץ אחרת. לימים פקד המלך את המלכה ולא מצאה כי הלכה עם בנו, אמר כיון שהמלכה שם שניהם ישובו.

ריח) כך הוא בזמן שיפקוד הקב"ה את השכינה, יפקוד אותה תחילה ובשבילה יפקוד לבניו, ז"ש וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל וגו' מי גרם שאני שמעתי נאקתם כביכול השכינה גרמה שזכרתי אותה. ז"ש ואזכור את בריתי היי השכינה הנק' ברית וכתוב ויזכור אלקים את בריתו וכשהקב"ה יחזיר את ישראל מהגלות כתוב, ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמך, זו היא השכינה שעליה נאמר ושב וגו את שבותך. ועוד כתוב רצית ה' ארצך שבת שבות יעקב היי השכינה הנק ארץ השכינה נק זאת, ונקראת ברית. כאשר אדם מגיע לגאולה, את אותה נקודה פנימית שהתעוררה בו רוצה השם.

ריט) אמר רבי יהודה הלהויה תגמלו זאת, הרי אתם דור עקש ופתלתול, אתם גרמתם להגלות א זא בגלות, הלהויה תגמלו זאת הוא הגמול על מה שעשה עמכם בכל אלו המעשים שבמצרים בכל אלו האותות שעשה לכם, זה הוא הגמול שאתם משלמים לזאת הזו, מי גרם לכם את זה הוא משום שאתם עם נבל ולא חכם שאינכם מסתכלים בכל הטוב שעשה לכם עד עתה. אחת הסיבות לגלות היא עזיבת ישראל את האחדות, ובעיקר האחים שמכרו את יוסף, שלא הבינו שהברית היא זו שמחזיקה אותם.

ה בהבראם

רכ) הלוהיה תגמלו זאת, זאת היא השכינה והנה העמדנו הדברים שלמדנו ה דהבראם היא קטנה הרומזת למלכות. ה במילה הלהויה היא גדולה שרומזת לבינה. והנה אמרו שלמדנו א"ר יהודה ה בכל מקום רומזת על הקב"ה ונק אם. אלא ששני עולמות הם שהם בינה ומלכות, שכתוב עליהם מהעולם עד העולם היי מבינה למלכות וזה למדנו בסוד הכתוב בשמן כתית רביעית היין שפירושו אשר יסוד דז"א ממשיך השמן מעולם עליון אל התחתון שהוא מלכות וז"ש הלוהויה תגמלו זאת שזה כולל ג מדרגות יחד שהן עולם העליון שהוא ה גדולה של הלהויה והויה עצמה שהוא ז"א הממשיך ממנה השפע אל זאת שהיא השכינה.

רכא) למדנו רבי יהודה בכמה מקומות הסתכלתי שהקב"ה לא הסיר אהבתו מישראל שבכל מקום שהם היו היה הקב"ה ביניהם שכתוב לא מאסתים ולא גאלתים לכלות להפר בריתי אתם, אתם הוא בדיוק היי שהקב"ה הוא ביניהם עמהם ולא הסתלק מהם לעולם. גם כשמרגישים ריחוק, יש לדעת שהקב"ה מסתתר אך משגיח.

רכב) רבי יצחק היה הולך בדרך ופגע בו רבי חייא, א"ל אני רואה בפניך שבמשכן השכינה משכנך, מה כתוב וארד להצילו מיד מצרים, כתוב וארד ארד היה צריך לומר, הרי ו מיותרת, ומשיב, וארד פירושו מתחילה, כי ו מהפכת העתיד לעבר, מתי, הוא כשירד יעקב למצרים ירד עמו הקב"ה ולמה ירד כדי להצילו מיד מרצים, שאם לא היה ביניהם לא היו יכולים לסבול הגלות, כש"א עמו אנכי צרה אחלצהו ואכבדהו. היהודי מחזיק באמונה שגם בעת צרה הקב"ה עמו, שהוא זה הפועל את הכל, ולכן אין סתם מקרים ופעולות, ומכאן שישנו ביטחון בהשגחה.

רכג) א"ל ודאי בכל מקום שישראל שורים הקב"ה ביניהם ובכל מקום שחכמי הדור הולכים הקב"ה הולך עמהם שכתוב, כי מלאכיו יצוה לך. מאין לנו, שכתוב, ויעקב הלך לדרכו, ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלקים זה. עתה התחבר יחד ונלך בדרך שאני יודע שאנו הולכים למקום אחד, לקבל פני השכינה, היי לרשב"י. א"ל ודאי הוא כך א"ר יצחק למדנו שליחי מצוה אינם נזוקים לא בהליכתם ולא בחזרתם ואנו הולכים להתראות לפני הקב"ה ואין אנו יראים. השמירה ממזיקים המעולה בדרך, היא דברי תורה.

רכד) בעוד שהיו הולכים אמר ר חייא, כתוב אלא תולדות השמים והארץ, השמים הוא לכלות את הקב"ה היי ז"א שנק שמים והארץ היא את הקב"ה שהוא המלכות שנק ארץ, וכל מה שלמטה מאצילות היי ג עולמות בי"ע הם נק תולדות השמים והארץ שמהם נולדו היי מז"א ומלכות.

רכה) א"ל אם כן מהו בראהם, ו

למדנו באות ה בראהם היי במלכות, ואתה אומר שהם תולדות השמים וארץ היי גם מז"א. א"ל הכל דבר אחד הוא, כי כשהשמים שהוא ז"א התחברו עם המלכות, אז ה זו שהיא המלכות הוציאה תולדות ואלו נק' תולדות השמים והארץ. א"ל א"כ במה העמדנו שב ה בראם היי באברהם שאותיותיהם שוות ומה עניין אברהם לכאן, א"ל הכל דבר אחד הוא באברהם הוא חסד דז"א שנק אברהם היי הוא השמים שהוא ז"א כי משם מספירת החסד מתחיל ז"א להתפשט כלומר שספירה ראשונה של ז"א הוא חסד.

ונמצא ששמים וארץ נרמזים באותיות בהבראם והכל דבר אחד הוא

רכו) א"ל ודאי כך הוא והנה למדתי שכתוב אלא תולדות השמים והארץ ולמדנו עולם הזה נברא באות ה שהיא המלכות שכתוב בהבראם היי באות ה בראם. ולעולם הבא שהיא בינה נברא באות י שהיא חוכמה שכתוב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, שנהר הוא בינה יוצא מעדן הוא חכמה להשקות את הגן, היי ז"א ואומר שנהר יוצא מעדן כולל את השמים שהוא ז"א שנק ג"כ נהר, את הגן כולל הארץ שהיא מלכות, היי שבכלל הפירוש הנ"ל הוא ג"כ שז"א יוצא מחכמה ובינה שנק' שניהם עדן ומשקה את המלכות שה"ס הגן וו זה ז"א, הנהר עצמו זו בינה, עדן חכמה וגן מלכות, מכאן שכל הבחינות בפסוק זה

רכז) והרי העמדנו שכתוב מעין גנים, זה הוא השמים שהוא ז"א הנק נהר שהוא באר מים חיים. שכתוב ויכרו שם עבדי יצחק באר, שכתוב ויעתק משם ויחפור באר אחרת. ונוזלים מן לבנון היי מהחכמה הנק לבנון, שנוזלים מתעטרים למעלה בחוכמה ועולים בראש המלך היי בג"ר דז"א כי גדול מעל השמים חסדך, להיותם נמשכים מהחכמה שהוא ממעל ז"א שנק שמים.

רכח) מן לבנון שהוא חכמה משם יוצאים הנוזלים היי השפע אל הבינה ונוזל ונמשך לכל הזויות היי לד' רוחות חו"ג תו"מ דז"א, עד שאלו המבועים נוזלים ויורדים להתקבץ אל המקום שנק ים הגדול היי המלכות, שכתוב כל הנחלים הולכים אל הים שפירושו שנחלי חו"ג תו"מ דז"א הולכים אל המלכות שנק ים. וכתוב הביטו אל צור חוצבתם וגו שהוא אברהם היי חסד דז"א ואח"כ אחר ונוזלים מן לבנון, כתו גן נעול אחותי כלה וגו שהיא המלכות המקבלת הנוזלים מז"א ומכאן שכתוב באברהם שהוא חסד דז"א שה"ס הנוזלים שמשכים מחכמה עלאה שנק לבנון אל ז"א ומז"א אל המלכות שמהם כל התולדות שבבי"ע א"ר יצחק ואפילו ביעקב ממש שהוא ת"ת דז"א כי ת"ת כולל בתוכו החסד והגבורה והכל הוא דבר אחד. מידת החסד מאפשרת למלכות להביע את החכמה שמקבלת מלמעלה, ועל ידה בעזרת החסד יכולה להוציא מהכח אל הפועל, את תולדות השמים והארץ

האזינו אדרא זוטא פז- פח 28

זווג זו"ן פנים בפנים

תכלית הלימוד כאן, לבוא לזיווג זעיר אנפין ונוקבא, כלומר הקב"ה והשכינה בזיווג פנים בפנים, כאשר פנים זו בחינת הצד החשוב.

כִּי-בָחַר יְהוָה בְּצִיּוֹן אִוָּהּ, לְמוֹשָׁב לוֹ. מאחר וכל הלימוד הוא בנפש האדם, ציון זו בחינת היסוד ודרכו מקום החיבור. המלכה נפרדה מהמלך ע"י הנסירה, וכך הבריאה נפרדה מהבורא ושואפת לחיבור.

ירושלים שהיא מקום החיבור, לא תהיה כזו אלא אם תהיה בה תורה, שכתוב כי מציון תצא תורה. השלמות, השלום מגיע דרך היסוד, דרך הצורה, התורה במידת החסד.

ציון גימטרייה יוסף, הוא הצדיק, הוא הברית לשמירה וקשר עם העליון.

הברכה נמצאת בהשתוקקות הגדולה בבחינת נצח הוד, מהם יוצא השפע והחסד של הזכר שנותן את הכוח והחימום לזיווג.

קצב) אחר שביאר בנין ג"ר דאורות ונה"י דכלים דז"א שבזה נעשה ראוי להולדת נשמות שהוא גדול, וע"י הנסירה מגדיל גם את הנוקבא מבאר זווג זו"ן פב"פ ואומר כתוב, כי בחר ה' בציון אוה למושב לו, היינו אחר שהכלה נפרדה מדבקות בליל שבת שהייתה עלייה למלכות. ונעשה הכל גוף אחד ואז יושב הקב"ה בכסאו והכל נק' שם שלם שם קדוש, ברוך שמו לעולם ולעולמי עולמים כל אלו הדברים העליתי ליום הזה שיתעטר בהם לעולם הבא ועתה הם התגלו כאן אשרי חלקי עמהם.

קצג) מלכה זו כשמתחברת עם המלך כל העולמות מתברכים ונמצאים בשמחה גמורה כמו שהזכר כלול מג' קווים וההתחלה היא מג' היי חב"ד, כך הכל כן שגם בגוף הוא מג' חג"ת וסיום כל הגוף גם הוא כך, שהוא נצח הוד יסוד והמלכה אינה מתברכת אלא בלל של ג אלו שהם נצח הוד יסוד, משום ששורשה בז"א מתחיל במקום החזה וע"כ אין לה אלא מחזה ולמטה דז"א ומתבשמת ומתברכת ממקום שנק' קדש הקדשים שלמטה שהוא יסוד, כי א"א ואו"א נק' קדש הקדשים שלמעלה, ויסוד דמלכות נק' קדש הקדשים שלמטה, שכתוב כי שם צוה ה' את הברכה היי בציון שנק קדש הקדשים כי ב מדרגות הן למעלה ולמטה שהן ציון וירושלים שיסוד דמלכות נק ציון ומלכות דמלכות נק ירושלים וציון נק קדש הקדשים. כהן גדול הוא בחינת צד ההשפעה הגמורה והוא נכנס בקודש הקודשים.

קצד) ומשום זה אין רשות להיכנס בקדש הקדשים שבעוה"ז רק אל כהן הגדול הבא מצד החסד, משום שאינו נכנס למקום ההוא של מעלה היי ביסוד המלכות הנק ציון אלא אותו שנק חסד דז"א שהוא בחינת כהן הגדול שנכנס בקדש הקדשים והמלכות מתבשמת, וקדש הקדשים הזה מתברכת לפני ולפנים שהוא המקום הנק ציון. ציון וירושלים הם ב מדרגות אחד הוא רחמים ואחד הוא דין ציון היא רחמים שכתוב ציון במשפט תפדה, ומשפט הוא רחמים, ירושלים היא דין שכתוב צדק ילין בה וצדק הוא דין משפט הוא רחמים כאשר מתחשבים בנסיבות שהביאו לעברה. צדק בלבד הוא דין קשה. ציון מקבל את הכח של החסד, ומלכות את כח הדין.

קצה) וכל תשוקת הזכר שהוא ז"א אל המלכות הוא כאן בציון וקוראים אותו ברכה משום שמשם יוצאים ברכות לכל העולמות וכולם מתברכים. מקום הזה ציון נק קדש וכל הקדשים היי האורות הקדושים של הזכר שהוא ז"א נכנסים שם במדרגה שאמרתי היי בציון וכולם באים מראש העליון דגלגלתא דכורא היי מג"ר דחיה דז"א מצד המוחין לכל אברי הגוף שהם חג"ת עד אלו הנק צבאות שהם נצח והוד שכל אותו השפע הנמשך מכל הגוף מתקבצים שם בנו"ה וע"כ הם נק צבאות משום שכל צבאות העליונים והתחתונים שבג' עולמות בי"ע יוצאים הם משרים אותו ביסוד הקדוש שהוא כולו לבן שע"כ נק חסד ואותו חסד נכנס לקדש הקדשים היסוד דנקבה שכתוב כי שם צוה השם את הברכה חיים עד העולם זיווג זה צריך לשמור בטהרה שהוא בחינת קודש הקדשים. וכן בחיצוניות כהן גדול היה נכנס לקודש הקדשים לאחר טבילה וספיגה. הכח שנק ציון צריך להיות מחובר גם לדעת לאחר הכנה ראויה.

הסתלקות רבי שמעון בן יוחאי

הסוד הגדול באידרא זוטא הוא השורשים שמייצרים את הזיווג של ז"א בגדלות, כדי לבוא לזיווג ז"א ונוקבא

קצו) אר"א שרשב"י אמר לו לכתוב את דבריו לא גמר המאור הקדוש לומר חיים עד שנשתככו דבריו, ואני כתבתי וחשבתי לכתוב עוד ולא שמעתי. ולא הרימותי ראשי כי האור היה גדול ולא הייתי יכול להסתכל, בתוך כך הזדעזעתי, שמעתי קל הקורא ואומר אורך ימים ושנות חיים וגו' אח"כ שמעתי קול אחר חיים שאל ממך

קצז) כל אותו היום לא נפסק האש מהבית ייתכן וזו גם סיבה למדורות בל"ג בעומר ולא היה מי שיגיע אליו כי לא יכלו מחמת שהאור והאש היו מסבבים אותו, כל אותו היום נפלתי על הארץ וגעיתי, אחר שהלכה האש ראיתי את המאור הקדוש, קדש הקדשים שנסתלק מהעלום שהתעטף ושוכב על ימינו ופניו צוחקות.  ​​ ​​ ​​ ​​ ​​ ​​​​ 

קצח) קם ר"א בנו ולקח את ידיו ונשק אותן, ואני לחכתי העפר שתחת רגליו, רצו החברים ​​ לבכות ולא יכלו לדבר, התחילו החברים בבכיה ור' אלעזר בנו נפל ג פעמים ולא יכול לפתוח פיו, אח"כ פתח ואמר, אבי אבי, ג' היו וחזרו להשאר אחד, היי ג גדולים היו בארץ שהם ר' אלעזר, אביו רשב"י וזקנו ר' פנחס בן יאיר, ועתה נשאר ר"א יתום מזקנו ומרשב"י אביו, ונשאר אחד בעולם. עתה אחר שהסתלק האילן הגדול הזה, שתחתיו היו מטיילים חיות השדה ובענפיו ידורו עוף השמים, ומזון לכל בו נמצא עתה שכולם ניזונים משפע שמוריד הצדיק, החיות תנדודנה ועוף השמים שישבו בענפיו ישקעו בנוקבי ים הגדול, והחברים במקום המזון שקבלו ממנו ישתו דם. רק בחינת השאריות, הנפש, שהדם הוא הנפש, ולאחר מותו יאלצו להישאר בלי כלום

קצט) קם רבי חייא על רגליו ואמר, עד עתה היה המאור הקדוש משגיח עלינו עתה אין הזמן אלא להשתדל ביקרו זאת המציאות ויש לשמור על מסורתו, קם ר אלעזר ור' אבא לקחו אותו ממקומו על מטה העשויה כסולם כדי להעלותו על מטתו, מי ראה את בלבול הדעת של החברים, וכל הבית היה מעלה ריחות טובים, העלוהו על מטתו, ולא השתמשו בו לא נגעו אלא ר' אלעזר ורבי אבא.

ר) באו מכים ובעלי מגינים מכפר צפורי שרצו שיקברו אותו במקומם, ובאו ללקחו בכח ובמלחמה, וגירשו אותם בני מירון, וצעקו עליהם בהמוניהם, שרצו שלא יקבר שם אלא שיקבר אצלם. אחר שיצאה המטה מהבית היה עולה באויר ואש היתה לוהטת לפניה, שמעו קול, הכנסו ובואו והתקבצו להילולא של רבי שמעון יבא שלום ינוחו על משכבותם.

רא) כשנכנס אל המערה שמעו קול בתוך המערה, זה האיש מרעיש הארץ, מרגיז ממלכות כמה מקטרגים ברקיע נשקטים ביום הזה בשבילך, זהו ר"ש בן יוחאי שאדונו משתבח בו בכל יום, אשרי חלקו למעלה ולמטה, כמה אוצרות עליונים שמורים לו, עליו נאמר ואתה לך לקץ למלכות ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין מלכות מצד ההשפעה.

האזינו אדרא זוטא פה- פז 27

בנין פנים בפנים של נוקבא דז"א

האני האמיתי של האדם מוסתר, ואם יבוא למלא כל רצונותיו הפרטיים יפגום.

כאן מלמד על הנסירה של הנקבה מאדם, ונוצרה מציאות שכל אחד הוא חצי גוף, ואין הברכה שורה בכלי פגום. לכן באופן טבעי שאיפתם להתחבר לאחד. וכן באדם אחד, כשישנו חיבור בין צד הזכר, צד האידיאה, לבין הלב, ההרגשה, אז ישנה שמחה וכולם מתברכים מהיחד.

שבת מקודשת ומבטאת את האחדות, שלום בית מביא ברכה לעולם, וכל יופיה של הנקבה בא מיופיו של הזכר מפני שאין היא יכולה לעמוד בפני עצמה, אלא כאשר מפנה את כל ההשתוקקות לחיבור, ליחד.

הבריאה כולה היא צד נקבה כלפי הקב"ה, וכל יופיה של הבריאה נראה כאשר היא מבטאת את רצון העליון.

ללא החיבור בין זכר ונקבה, היא חסרה את החכמה והוא את החסדים.

קפה) עד שנפרדה המלכות מצלעותיו של ז"א שה"ס הנסירה ובאה להתחבר עמו פנים בפנים וכשמחברים נראים גוף אחד ממש, מטעם שממקורם הם ימין ושמאל של מדרגה אחת וע"כ אע"פ שנחלקו ונבנו לשתי מדרגות חוזרים ומתחברים בכו אחד כמדרגה אחת ימין ושמאל, מכאן למדנו בנשמות אנשים אשר הזכר כשהוא לעצמו נראה כחצי גוף היי חלק הימין של הנשמה וכולה חסד וכך הנקבה של הנשמה הוא חלק השמאל וכולה גבורה, וכשמתחברים יחד נראה הכל גוף אחד ממש, כי ב' חצאים תחברו לאחד לכן ישנה שאיפה של חיבור זכר ונקבה, וכך הוא באמת, אף כאן כשהזכר שהוא ז"א התחבר במלכות הכל הוא גוף אחד, אז העולמות כולם הם בשמחה כי כולם מגוף שלם מתברכים וזהו מצב ב' של המלכות. במצב זה כל העולמות בשמחה, אחדות והמתקה, כפי שאומרים לשם ייחוד.

קפו) היי סוד הכתוב על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו כי אז נמצא הכל תחת השפעת גוף אחד שלם, כי המלכות נדבקה במלך בשבת ונמצאים גוף אחד, וע"כ נמצאות ברכות ביום הזה ומכאן למדנו שמי שאינו נמצא בזכר ונקבה נק' חצי גוף ואין ברכה שורה בדבר פגום וחסר, אלא במקום שלם בדבר שלם ואל בחצי דבר וחצי דבר אינו מתקיים לעולם ואינו מתברך לעולם.

קפז) היופי של הנקבה כולה הוא מיופי של הזכר וכבר העמדנו הדברים והם נודעים בין החברים. מנוקבא זו היי ממלכות מתאחדים כל אלו של מטה בג' העולמות בי"ע ממנה יונקים ואליה חוזרים. כי המלכות היא השורש לכל ג העולמות התחתונים מאצילות והיא נק' אם לכולם כמו שהאחרת היי בינה היא אם לגו שהוא ז"א המכונה גוף וכל הגוף יונק ממנו מבינה, כך זו המלכות היא אם לכל האחרים שלמטה בבי"ע

קפח) יש חכמה ויש חכמה היי חכמה עלאה שהיא או"א וחכמה תתאה שהיא מלכות ​​ ונוקבא זו היי המלכות נק' חכמה קטנה כלפי האחרת שהיא חכמה עליונה וע"כ כתוב אחות לנו קטנה ושדים אין ה, כי חכמה זו נמשכה גלות וע"כ אין לה שדים להשפיע לישראל, אחות לנו קטנה ודאי שהיא נראית קטנה בגלות, אבל גדולה היא ורבה היא כי היא שלמות המקבלת מכל הספירות היי כשישראל בארצם שכתוב, אני חומה ושדי כמגדלות, ושדי היי שהם מלאים להניק לכל, כמגדלות שהם נהרות גדולים היוצאים מאמא עלאה הנק מגדלות.

ג"ר דאורות ונה"י דכלים דחיה דז"א

קפט) עוד התפשט הזכר שהוא ז"א בימין ושמאל בירושה של הנחלה היי בימין ושמאל בירושה של הנחלה, היי בחכמה ובינה הנק' אחסנתא דאו"א שהחכמה התפשטה לחסד והבינה לגבורה וכשהגוונים לבן שמימין ואדום שמשמאל מתחברים בקו אמצעי, נק' ת"א ונתתקן כל הגוף ונעשה אילן גדול וחזק יפה ונאה. תחתיו יטיילו חיות השדה שהן צבאות הבריאה ובענפיו ידורו עוף השמים שהם צבאות היצירה ובו מזון לכל זרועותיו הן ימין ושמאל שהם חסד וגבורה בימין נמשכים חיים וחסד שבשמאל נמשכים מיתה וגבורה מעיו היי פנימיותו נתתקן בדעת וממלא כל המסדרונות וכל החדרים שהם נה"י וחג"ת כמו שאמרתי, שכתוב ובדעת חדרים ימלאו והתפשטות זאת ה"ס ג"ר דאור החיה דז"א

קצ) עוד התפשט הגוף בשני שוקים שהם נצח והוד ומתאחדים ביניהם ששתי כליות ושתי ביעים דדכורא שהם נצח והוד פנימיים. מכליות נמשכת פסולת המים לחיצונים ומביעים, נמשך הזרע לנשמות, שכל השמן וגדלות וכח ככל הגוף מתקבץ בהם בב' ביעים שכל הצבאות היוצאים לבי"ע יוצאים מהם, וכולם שורים ​​ בפי היסוד, ומשום זה נק' צבאות והם נצח והוד ת"ת נק' הויה, ונצח והוד נק' צבאות, ומשום זה נק' בכתוב ביחד הויה צבאות והתפשטות זאת היא בחינת נצח והוד דכלים לאור דז"א

קצא) היסוד של הזכר הוא סיום כל הגוף ונק' יסוד, וזה הוא מדרגה המבשמת את המלכות ובו כל תאוות הזכר שהוא ז"א אל המלכות, ביסוד הזה נכנס למלכות למקום שנק' ציון כי שם הוא מקום הכסות של המלכות כבית רחם לאשה, ומשום זה נק' היסוד הויה צבאות והתפשטות זאת ה"ס יסוד דכלים לאור החיה דז"א וראוי להולדת נשמות.

האזינו אדרא זוטא פב- פד 26

אחה"כ גיכ"ק

מאמרים אלו עוסקים באותיות שהן למעשה חסרונות. לפי החיסרון, כך אדם מקבל הארה. האדם נבחן על פי רצונותיו ועל פי הצורה בה הוא שואף למלא את רצונותיו.

התמודדות נכונה היא קודם כל התגברות ויכולת לוותר על הרצון כדי לבחון את הפרטים שבו, ולאחר מכן בחינה בין הימין, האמונה, לבין הרצון השלם, אותו יש להכפיף לאמונה, ולערך עליון.

יראת שמים אמיתית מביאה את האדם לוותר על חלק מהרצונות, והתאמתם למלכות שמים. להגיע להכרה שיש בורא בעולם, יש לוותר על הרצון, שזו בחינת קו ימין. קו שמאל באות א הוא החשכה של הרצון, היינו ויתור על הקבלה. השימוש ברצון הוא בקו אמצעי, שמעוררים שוב את הרצונות וקשירתם לימין.

האדם מסוגל להגיע לתפיסת הבורא בהתאם לרצונות אותם הוא יכול להכיל. לשם כך עליו לפתח את הצד הנקבי שבו כדי להוציא מהכח אל הפועל את הבניה וההשתוקקות לקשר.

ישנו מאבק תמידי בנפש בין הרגש לשכל, שזו בחינת החמה והלבנה המייצגת את הלב. כפי שהלבנה צריכה הייתה למעט עצמה, כך צריך הרגש להיות כפוף לשכל.

קפ) חכו ממתקים הוא מחמת האותיות הרשומות שהן נחקקות בו בעטרותיהן כלומר שהמתיקות של החיך באה מחמת שנחקקות בו אותיות בסדר ג' קווים ומלכות שמקבלתם מתוק לחך מפני שזה סדר התיקון, ג קווים בסוד הכנעה הבדלה והמתקה שהיא קו אמצעי ג קוווים שבא' קו ימין שבה מגרש מלכים קו השמאל מסיר מלכים ממלכותם. קו אמצעי מקים מלכים. ג קווים שבח' קו ימין שבה מגרש ויורד שמאל עולה ועוטר אמצעי כובש באש ומחוקק ברוח. ג קווים שבה' היא יניקה שהמלכות מקבלת מאמא כלומר ממה שהנוקבא מקבלת מאמא קו הימין דאמא מכה לנוקבא מקו שמאל דאמא, הנוקבא מתפשטת לנוקבא גדולה כלומר שמקבלת ממנו הגדלות דקו שמאל.

קו אמצעי אמא וא כי בתאות העיר הקדוש לחסדים היא מתחברת בקו אמצעי והמקומות דימין ושמאל נקשרים זה בזה. כש"א הר המור גבעת הלבונה, ג קווים של ע קו ימין שבה הוא הצחות שבצורת המדרגה קו השמאל שבה הוא החקיקה שבצורת המדרגה, אמצעי הוא שהענפים הרצים מתאחדים בצדם לרוחות חקוקים. טריד פירושו מגרש כי כים נגרש, סטיר פירושו מכה מלשון וסטרו על פיו.

המאמר בא לבאר בעיקר החיוב והמעלה שבג' קווים ואיך כל השלמות תלויה בקו אמצעי וכלא מחכאן לפומא דא בלישן ממלל רברבן שהוא קו אמצעי וע"ד כתיב חכו ממתקים. שכל המתיקות וכל היופי הוא ע"י קו אמצעי שזולתו שולטים הדינים דקו שמאל. והולך ומבאר אשר האותיות הנחקקות ויוצאות מחיך וגרון מתרשמים בכל אחת מהן ג קווים. והשלמות שבכל אחת מהן היא בקו אמצעי, ועצמותן של האותיות אחה"ע גיכ"ך אינו מבאר כאן כי סומך עצמו על מה שביאר באדרא דמכנא, וכאן אין לו ענין לבאר, רק עניין ג קווים שבכל אות וסגולת קו אמצעי.

א' היא הארת הכתר, ח' הארת חכמה, ה הארת אמא למלכות ע הארת ע ענפים שב"ז ומכל אות ואות שבאחה"ע שבגרון מאיר האות שכנגדו באותיו גיכ"ק שבחכיך. אות היא חסרון, וכדי שיאיר החיסרון כדי שנדע מה לרצון, צריך להיות רצון המופיע בקדושה, הינו בקו אמצעי

אותיות אחה"ע נחקקות בג' קווים שבגרון ונודע שקו ימין מתהוה ע"י עלית מלכות לבינה שמסיימת המדרגת תחת כתר וחכמה ובינה ותו"מ של המדרגה מורידה לחוץ מהמדרגה, וז"ש א הקו ימין שבה טריד מלכין היי שמגרש ג ספירות בינה ותו"מ מהמדרגה ומורידם למדרגה שתחתיה קו ימין ​​ מסיר את האח"פ את הכלים דקבלה. קו שמאל שבה שביציאת קו שמאל נעשה חשך במדרגה מפני שאין חסדים, שבזה הוסר מלכותם כליל וכיון שא' היא הארת הכתר שהוא חסדים, ע"כ אינו מדבר כלל ממעלת הארת החכמה שבשמאל, כי החכמה אינה מאירה כאן אלא שמדבר קר מגרעון של קו שמאל והקו האמצעי שבה, כי כשבא קו אמצעי וכולל קו שמאל וימין זה בזה אז חוזר האור למדרגה וגם ג מלכים בינה ותו"מ שגורשו וחזרו מתתקנים ונמצא שהמלכים הוחזרו והוקמו על כנם.

אחר שביא ג קווים שבא' שהיא הארת הכתר, מבאר ג קווים שבח' שהיא הארת חכמה, ח הקו ימין שבה שהוא מגרש הכלים דבינה ותו"מ, ונשאר בהארת כתר וחכמה בקומת חסדים, והארתה יורדת היי שמאירה ממעלה למטה כדרך אור החסד וקו שמאל שבה שהוא חוכמה עולה ממטה למעלה ומעטר המדרגה בג"ר הרגשת שלמות, וקו אמצעי שבה כובש ומכניע את האש שבקו שמאל ע"י מסך דחיריק שבבו חוקק הרוח, חכמה שלא יאיר אלא בו"ק ולא בג"ר.

ג קווים שבה' שהיא הארת אמא למלכות היא יניקת אמא לנוקבא שהיא מלכות, הקו ימן שבה סטיר לנוקבא היי שממעט הנוקבא לבחינת קטנות מכח עלית המלכות לבינה והקו שמאל שבה שמחזירה לבחינת גדלות ע"י הוצאת המלכות מבינה והקו האמצעי שבבה הוא בהשתוקקות המלכות לחסדים כי הנוקבא נק' עיר הקדושה, נקשרים המקומות של ימין ושמאל על ידי קו אמצעי זה בזה כד"א הר המור ​​ גבעת הלבונה.

אשר הר המור שהוא אדום הוא החכמה שבקו שמאל שלה וגבעת הלבונה שהיא לבנה הוא החסדים שבימין שלה שהם נכללים ומיוחדים זה בזה ע"י קו אמצעי.

ג קווים שבאות ע שהיא הארת ע ענפים שבז"א, ע הקו ימין שבה הוא כל הצחות שבמדרגתו כי ז"א הוא בעיקר בחינת ימין, וקו שמאל שבה הוא החקיקה שבמדרגה שעם יציאת השמאל נחשך המדרגה וקו אמצעי שבה הוא שהענפים הרצים היי הארת השמאל שבע' ענפים הנק' רצים בסו"ה והחיות רצוא ושוב, מתאחדים ע"י קו אמצעי לצדדיו היי בענפים שמצד ימין לרוחות חקוקות היי שנחקקו ע"י זה להאיר רק בו"ק דחכמה שנק' רוח חכמה. באותיות אלו יש ד סוגי הארה שכולם מאירים בקו אמצעי. א שבאה דרך הכתר, החכמה באה דרך האות ח, הארת אמא למלכות דרך אות ה והארת ע ענפים שבז"א דרך האות ע. כל פעם קו ימין מוריד את המדרגה, קן שמאל מחשיך, וקו אמצעי מאיר.

קפא) והנה בסוד האותיות של שלמה המלך אומר שאלו ד אותיות אחה"ע התעטרו בד' אותיות גיכ"ך שבחיך ולפיכך נרמזו גם בחיך ג קווים כש"א וחיך יטעם לאכול ה"ס קו ימין, היאכל תפל מבלי מלח הוא קו שמאל שמטרם שמתיחד עם הימין אין להנות ממנו כלום כמו בתפל בלי מלח, וכתוב והיה מעשה הצדקה שלום הוא קו האמצעי המיחד ועושה שלום בין ב' הקווים ימין ושמאל הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים, נאמר על המלכות שמקבלת שפע ג קווים אלו שהם מתוקים ודאי.

קפב) דוד המלך אחר ככתוב הנחמדים מפז הרומז על שפע המתוק והיקר של ג קווים שמח בהארה אך נזהר שלא לקבל בקו שמאל בלי ימין, מסיים גם עבדך נזהר בהם, היי שנזהר בהם שלא לקבל מקו שמאל בלי ימין ומסיים על זה רבי שמעון, אני מעיד על עצמי שכל ימי נזהרתי בהם בג' קווים שלא לטעות היי שלא לטעות ולקבל מקו שמאל לבדו, חוץ מיום אחד שהעטרתי עטרות המלך במערה שלמרוניאולא נזהר שהשמא יהי מיוחד עם הימין וראיתי נר של אש לוהטת ברחב המערה, היי שראה הדינים של קו שמאל בלי ימין שהוא אש לוהטת והזדעזעתי. מיום ההוא נזהר אני מהם בדעתי שלא לקבל אלא משלשת הקווים יחד, ולא עזבתי אותם כל ימי, אשרי חלקו מי שנזהר בממתקים של המלך וטועם בהם כראוי, על זה כתוב טעמו וראו כי טוב ה'

בנין האחורים של הנוקבא דז"א

קפג) הזכר שהוא ז"א התפשט במוח הדעת שלו והתמלאו מסדרונות וחדרים היי נה"י וחג"ת הדעת מתחיל מתחילת הראש ומתפשט בכל הגוף בחזה שלו וזרועותיו בכולו. מאחריו נדבק ניצוץ מנר הקשה שהוא הארת קו שמאל דבינה ולוהט והוציא מוחין חכמה ובינה חקווים בו ומתדבק בצד הזכר מאחריו משום זה נק' יונתי תמתי אלא תקרי תמתי אלא תאומתי ודאי.

כבר ידעת שיש ב מצבים במלכות מצד א הוא בבחינת שני מאורות הגדולים מצב א הוא בבחינת שני המאורות הגדולים שהמלכות היא גדולה כמו ז"א היי שההם שניהם במדרגה אחת שלאחר מדרגת הבינה שז"א מקבל מימין המוחין דחב"ד דבינה שהוא חכמה וצד חסד שבדעת והמלכות מקבלת משמאל המוחין דחב"ד דבינה שהוא בינה וצד בזה כדרך צד ימין ושמאל של מדרגה אחת וכמו חב"ד דבינה שהם מדרגה אחת שבבינה ששניהם יונקים ומקבלים משם אמנם אין המלכות נבחנת לדבוקה בשמאל דז"א אלא מאחוריו ובמצב הזה לא יכלה להתקיים כי שמאל בלי ימין אינו יכול להאיר ע"כ קטרגה הלבנה ונאמר לה לכי מעטי את עצמך שתהיה תחת יסוד דז"א כלומר שתהיה נחלקת מז"א למדרגה אחרת שמתחת מדרגת ז"א אז נבנית מחדש בסו"ה ויבן ה' אלקים את הצלע. ואז חזרה להיות עמו פנים בפנים ואלו ב מצבים.

אחר שז"א התפשט במוח הדעת שלו בג' בחינות חב"ד חג"ת נה"י היי אחר שנשלם מדרגתו בראש תוך סוף, שהרת השמאל דבינה נק' בוצינא דקרדינותא שהארת השמאל דבינה לבדה בלי ימין והאירה מאחוריו של ז"א, היי שהאצילה שם את המלכות והאצילה הראש של המלכות בב' מוחין חו"ב תחת שליטת השמאל דדעת.

שאין בה הארת ג מוחין דבינה אלא רק שנים כי משום שהדעת התחלק לשנים אינו מתחבר ליחד חכמה ובינה ונשארים הארת חו"ב בראש בלי מוח הדעת, כי אז אין מוח הדעת מלובש בראש אלא שיורד לגוף מטעם כי שורשו של הדעת הוא מגוף, היי מת"ת שעלה ליחד בין ב קוים ימין ושמאל דבינה אלא משום שמשמש ליחוד חו"ב ע"כ נשאר שם קבוע בראש אע"פ שהוא בחינת גוף מה שאין כן במקום שאינו מיחד חו"ב, נמצא חוזר לבחינת גוף כי אין לו עוד שום תפקיד בראש, לפיכך כאן שנחלק הדעת לימין ושמאל שהימין לקח ז"א והשמאל לקחה המלכות, א"כ אינו יכול עוד ליחד חו"ב דראש ואין לו משום זה עוד מקום בראש ויורד לגוף.

כי אפילו חלק השמאל דדעת שיש לה ירד לגוף שלה ולא נשאר בראשה אלא ב מוחין חו"ב ואין לשלאול א"כ לא היה צריך להיות בראש אלא בינה בלבדה, כיון שהמלכות לא לקחה מימין כלום , הטעם הוא כי אין בינה בלי חכמה ואין חכמה בלי בינה כי מקושרים הם תמיד זה בזה, אלא ההפרש הוא בשליטה אם השמאל היי הבינה שולט נק' שניהם בינה ואם הימין שהוא החכמה שולט נק' שניהם חכמה. אמנם ז"א ומלכות נמצאים שניהם במצב הזה במדרגה אחת אחר הבינה, שז"א מקבל הימין שלה ומלכות מקבלת השמאל שלה, בגין כאן נק' יונתי תמתי, אל תקרא אלא תאמתי כי אז הם שניהם כאח ואחות תאומים שהם מדרגה אחת ואינם משתלשלים זה מזה כב' מדרגות נפרדות.

קפד) השערות של הנוקבא שהיא המלכות כלולים בה הגוונים לבן אדום ירוק שהוא עירוב של הצבעים הנק' ארגמן כמ"ש ודלת ראשך כארגמן הגבורה היי חלק השמאל של הדעת שנפל לגוף שלה, שנקשרה בחמש גבורות היי שהתפשטה בכל ע"ס של הגוף שלה שהן כח"ב תו"מ אשר בגוף נק' חג"ת נ"ה ומצדה מצד הגבורה התפשטה המלכות ונדבקה בצד הזכר שהוא ז"א היי שנתבקה בו מאחריו.

האזינו אדרא זוטא עט- עפ ​​ 25

ט תקוני דיקנא דז"א

כל פעולה שאדם עושה, צריך לקשור אותה לחיבור מטעם השם. כל תיקון שבא מטעם אחר, מקלקל.

מצד אחד מלמד שהתיקונים מתחילים מחכמה, ששני האוזניים והמצח הם כנגד חכמה בינה ודעת, ורואים גם שמתחיל מחסד, אלא השאלה האם מדובר על זעיר אנפין בפני עצמו, או לזעיר אנפין הקשור לחב"ד.

תפיסת האדם צריכה להיות כזו שאם קורה משהו ובאים לייחס אות המקרה לעליון, אז הדבר טוב למרות הרגשה הפוכה. כאשר רוצים להסיר עיוות או הפרעה מהתקדמות, יש להשקיע בדין כדי להילחם בהפרעות, ולשם כך יש להתקשר לאריך אנפין, לעליון, כפי שצריך היה לתקן בחטא העגל.

כשעושים תיקונים של גילוי החכמה, אז כאשר פועלים ערכים חברתיים בעולם הזה, יש לקשור אותם לעליון, כמו מצוות שבין אדם לחברו. אך במצוות שבין אדם למקום, אין צורך שהרי המצווה עצמה מוכיחה את הקשר לעליון.

הפה מפיק חכמה, כאשר הוא כלול מחסדים. לומר פסוקים זה לא אומר עדיין דברי תורה, גם לא מוסר, אלא לומר בשם רבותינו שאמרו בשם השם. זהו גילוי מטעם העליון.

כשאדם בכעס, ששרוי בדין, אל לו לדבר. זו בחינת תולה ארץ על בלימה, כלומר אל לו לשפוט או לדון. היופי בדיבור הראוי הוא שהצחות בדיבור משלבת חסדים וחכמה.

קעא) ומחזק עוד יותר קושיתו שבספר שתחילת הדיקנא מתחילה מחסד עליון שכתוב לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת וגו וכמו שהספירות מתחילות בחסד הנק' גדולה כך הדיקנא מתחיל בחסד, וכאן אנו אומרים שמתחיל בחכמה וכן שהם בדרך ג קווים חח"ן בג"ה דת"י אבל והכל הוא הדיקנא כי כך הדיקנא מתחיל לצאת כמו שאמר רב ייבא סבא וט' תקונים נמשכים ותלוים בדיקנא ומלפני האזנים כמו שאמר באדרא רבא.

שכך הדיקנא מתחיל לצאת ע"ד שהתבארו באדרא רבא אבל קיום שלהם אינו מתקיים כך אלא במקום אחר היי ג' קווים.

קעב) וכשהעולם צריך לרחמים מתגלה המזל הקדוש שהוא הדיקנא דא"א ואז כל אלו התקונים שבדיקנא היקר דז"א כולם נמצאים ברחמים וכשצריך לדין אז נראה הדין ואז עושים נקמות בשונאי ישראל, באותם שמצערים התלויות היי בשטחי הדיקנא הנראים לעין משום שהכל תלוי בהם כי ה"ס קו האמצעי דת"י שכולל כל הדיקנא.

קעג) כל אלו השערות של דיקנא דז"א כולן קשות וחזקות משום שכולן כופות את הדינים בשעה שנגלה המזל הקדוש, וכשרוצה לעשות מלחמה נראה ע"י דיקנא זה כגבור אמיץ בעל נוצח מלחמה ואז מורט מי שמורט ומגבח מי שמחבח.

השערות רומזות על דינים והעברת הדינים הוא העברת השערות כמו שהתבאר, והעברת השער מאחור נק' מריט והעברת השער כלפי פניו נק' מגבח. וז"ש כשנוצח המלחמות מעביר הדינים מבחינת פנים ומבחינת אחור בגבחת ובקרחת שהיא מאחריו והגבחת מלפניו. כאשר לא רוצים שיצא דין ממה שיוצא מהכח אל הפועל בז"א עליו לתלות את התיקונים בתיקונים העליונים של א"א, לכן הכל תלוי במזל.

קעד) אלו ט תקונים אמרם משה פעם שניה בשעה שהיה צריך להחזיר אותם כולם לרחמים, כי אע"פ שלא אמר עתה י"ג תקונים הנה בכוונה תלוי הדבר כי לא יכנוס להזכיר באלו התקונים דז"א שאינם רחמים גמורים, אלא היה מתכוון במזל היי בי"ג תקוני דיקנא דא"א והזכירו כמו שכתוב, ועתה יגדל נא כח ה' מי הוא כח ה' זהו אותו שנק' מזל הקדוש הסתום מכל סתום, היי הדיקנא דא"א יראה זו ואור הזה שיש בדיקנא דז"א תלוי ממזל וכיון שאמר משה זה ט תיקונים דז"א והזכיר זה היי המזל שנק' כח ה' והתכוון בו להמשיך מי"ג ת"ד דא"א לט' דז"א אמר אז אלו ט תקונים התלוים בז"א כדי שיאירו כולם ע"י המשכת י"ג דא"א ולא ימצא שום דין, כי י"ג דא"א הם רחמים גמורים וע"כ הכל תלו במזל שהוא הדיקנא דא"א.

ובפעם הראשונה אחר מעשה העגל הזכיר י"ג מדות שהן נמשכות מא"א לז"א כי כשז"א עולה לד' תקוני דיקנא דא"א התחתונים אז יש לו י"ג ת"ד ואלו י"ג תקונים דז"א הזכיר שם אלא כאן שלא הזכיר אלא ט מדות הרגילות היה צריך להזכיר כח ה' לכוון במזל ושם שהזכיר י"ג לא היה צריך להזכיר כח ה' כי מספר י"ג אינו אלא בא"א

קעה) דיקנא זו כשהשערות מתחילות להתעורר נראה כגבור אמיץ כגבור בעל נוצח מלחמות היי לנקום באויבי ישראל בדיקנא זו נמשך שמן משחת קדש מעתיקא קדישא הסתום כש"א כשן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן שה"ס הדיקנא דז"א.

פה דז"א

קעו) שערות אלו דדיקנא אינן מכסות על השפתים שכולן אדומות כשושנה שכתוב, שפתותיו שושנים. השפתים דובבות גבורה ודובבות חכמה, בשפתים אלו תלוים טוב ורע חיים ומות, משפתים אלו תלוים בעלי התעוררות כי שפתים אלו דובבות מתעוררים כולם לגזור דין בכל בתי הדין הנק' עירין שכתוב בגזירת עירין תפגמא ובמאמר קדישין. השפתיים בפה הם לרוחב, שזה מורה על חסדים וכאן הזיווג צריך להעשות דווקא מצד החסדים.

קעז) שואל מהו עיר, ומשיב בספר אגדה פירש שהוא כמו שאתה אומר ויהי עירך שפירושו שונא, כי הדינים מתעוררים לאלו שאינם אהובים למעלה שמשום זה אלו המתעוררים לעשות דין הם אויבים שלהם וע"כ נק' עירין, ועם כל זה נעשה הגזירה בב' אופנים ברחמים ובדין וע"כ נק' עיר וקדיש. דין ורחמים היי גזירת עירין פתגמא ובמאמר קדישין כי עיר יורה על דין קדיש על רחמים.

קעח) ובשפתים אלו כשנפתחות נראה הפה הרוח היוצא מהפה מתלבשים בו כמה אלף ורבבות וכשהרוח מתפשט מתלבשים בו נביאים הנאמנים וכולם נק' פה השם, כשהדיבורים יוצאים מהפה ומדובבות בשפתים המה מאירים לכל ח"י אלף עולמות עד שנקשרים כולם יחד בח"י דרכים ושבילים הנודעים.

כבר ידעת שהפנים מתחלקים למל"צ דצלם שב' אוזניים ומצח הם בחינת חב"ד דפנים והם ם דפנים, וב' עינים וחוטם הם חג"ת דפנים והם ל דפנים וב' שפתים ולשון הם נה"י והפה הוא מלכות והם צ דצלם דפנים בפנים יש את כל ע"ס, גם ידעת ההפרש שביניהם כי ב ם דצלם אין החכמה מתגלה יוד לא יוצאת מהאוויר ומגולים רק חסדים שם אלא הם חסדים בלבד וב ל דצלם כבר החכמה מתגלה, אבל לא לצורך עצמו אלא להשפיע אל צ דצלם שבצ' דצלם הוא מקום גילוי החכמה. החכמה שנמצא בישסו"ת וגילוי החכמה בזו"ן

כן נתבאר שבמקום יציאת י מאויר וגילוי החכמה ין שם מקום לשערות כיון שהם נצח והוד, ובחינת המקום של גילוי החכמה, ע"כ אין השערות מכסות עליהן, כי החכמה המתגלה שם הוא בחינת חכמה דקו שמאל שנבחן לגוון אדום, כלומר שהחכמה המתגלה על השפתים הוא גבורה היי מקו שמאל הנק' גבורה. גילוי החכמה הוא מהשפתיים, וכאשר הם בחסדים אז הגילוי הוא טוב, היינו דברי תורה.

כי בעת שהחכמה נכללת עם חסדים נמשך ממנה הטוב וחיים ובשעה שאינה נכללת עם החסדים שמדברים רק על הרצון לקבל נמשך ממנה הרע והמות.

אם מקבלים החכמה בבחינת ממטה למעלה שזו הצורה המתוקנת אז דנים בתי דין לרחמים ונק' קדיש דיבור מיוחד שהוא קדושה ואם רוצים להמשיך החכמה ממעלה למטה דנים אותם בתי דין בלי רחמים.

ובקטנות או בשליטת קו השמאל לבד נחשבים נו"ה לבחינה אחת והפה שמשם השפעת ​​ החכמה הנק' דבור הוא סגור ואין שם דבור אלא בגדלות כשקו אמצעי מקיים הארת שניהם אז הנצח והוד שהם השפתים נפתחת והדבור מתגלה, היי בגדלות כשנפתחות השפתים שה"ס נצח והוד לב' בחינות אז נראה הפה היי השפעת פה שה"ס הארת החכמה וז"ש אלף ורבבן, המספר המורה אלף מורה על המדרגות הנמשכות מחכמה בסו"ה ואאלף חכמה והמספר רבבות יורה על המדרגות הנמשכות מחסדים ואומר שכל אלו מתלבשים ברוח החכמה היוצא מפה ה' היי כשמתפשט הרוח לנצח והוד דגוף ז"א שמשם מקבלים נבואתם.

ה"ס היסוד המשפיע חכמה שה"ס חי ע"ש אור החכמה שנק' חיה, וה"ס אלפין שהוא מספר חכמה כנ"ל וה"ס עלמין ע"ש העלם החכמה כי עולם הוא מלשון העלם, כי הוא משפיע החכמה למלכות ובמלכות היא מתגלה, עד שמתקשרים ביסוד דמלכות ​​ שגם הוא נק' חי בסוד דוד מלך ישראל חי וקים, והכלי קבלה שלה מכונים אורחות ושבילים כי בה בפה, במלכות מקום הגילוי של החכמה שלמעלה נסתרת.

קעט) והכל מחכים לפה הזה בלשון מדברת גדולות כי הלשון היא קו אמצעי המיחד ב הקווים שהם ב שפתים בקשר הצחות בהעוטר כלומר בקשר ויחוד האורות בקו אמצעי שהו עוטר אותם ומצחצח אותם כי הלשון שהוא קו אמצעי מצחצח האורות שבב' קוים שבשפתים ומשלימם ועל זה כתוב חכו ממתקים, אחר שקו אמצעי כלל אותם זה בזה מהו חכו, הוא כש"א יטעם לאכול כי אחר שנעשה התכללות ימין ושמאל נעשו טוב ומלאי טעם וכולו מחמדים, היי ב קווים שמאל וימין נק' אש ומים, כי אש ומים מקנים ויפים ונחמדים בציורם, כלומר שהם נחמדים למראה, כי הגוונים אדום ולבן שהם ימין ושמאל מתחברים יחד, כלומר שכל היופי בא רק מכח התמזגות לבן ואודם יחד אדום לבד בעייתי שהוא דין, לבן לבד הוא חוכמה בלי גילוי, רק התמזגות שלהם בונה היחס הנכון. כי תרגום צח הוא טיהרא, קיטרא פירושו קשר, בעוטרא הוא מלשון עוטר ישראל בתפארה.