פרשת אחרי מות י – יב שיעור 4

שלש משמרות הוי הלילה

מב למדנו שלש משמרות הוא הלילה, ועל כל משמר ומשמר יושב הקב"ה ושואג כארי, בוא וראה שלש משמרות הן י"ב שעות ונחלקות ד שעות לכל משמר, ובכל משמר יושב הקב"ה ושואג כארי, ואומר אוי שהחרבתי את ביתי

מג בוא וראה כמו שיש משמרות ברקיע, כך יש משמרות בארץ ומה הם, היי שבמשמרת השניה כלבים צועקים, ז"ש לעלוקה שתי בנות הב הב הב לי בעולם הזה, הב לי בעולם הבא היי הכלבים הצועקים כמו הב הב והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה רשעים מתים וחצי תאוותם בידם. במשמרת ראשונה חמור נוער, ז"ש לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו, שהם רומזים על ב הקליפות הנק שור וחמור כוח החומריות, הנקבה האתון מושכת תאווה גדולה מאד דרכה משיגים כוחות מהס"א כדרך בלעם

מד וע"כ בלעם בחמור הזה ובאשתו שהיה עושה עמה מעשה אישות, היה מתנבא, ז"ש ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. אבל באומות העולם קם, שואל וכי מטונף מן הטנופת אתה מזכיר עם הטהור, ומשיב, אלא משה בטהרה, ובלעם בטומאה, ועל זה, כדי להרבות טומאה היה עושה מעשה אישות עם האתון. בלעם מגדיל את כל צד ההשתוקקות שלו, את צד הטומאה בעולם ומשם יונק

בית המקדש הפנימי, חייב להיבנות עם הגיון אמוני נכון, ע"י הסוכה בעיקר בלימוד הלילה.

תיקון חצות כנגד ראש השנה, הליכה למקווה כנגד יום הכיפורים, יום הטהרה, הלימוד בסוכה והישיבה בה הם המשכת מוחין, צלם של הגיון אמוני חדש, אותו בודקים בהושנא רבא. 

התכלית היא שלמה, השמים להשם, והארץ הרצון נתן לבני אדם, שהייתה תוהו ובוהו מפני שיש בה רצון לקבל, ובני אדם צריכים להתעסק ברצון ולהביאו אל התכלית. 

כי יקרא קן צפור 

שילוח הקן בא ללמד כיצד להמשיך מוחין. התורה לא ניתנה לאפרוחים גשמיים, אלא המעשים החיצוניים צריכים להפעים בנפש האדם ובעולמות עליונים. 

לא תיקח האם על הבנים, לא מסיבת אכזריות, אלא, אדם רוצה למשוך מוחין ולשם כך צריך לעשות זיווג, אומר שצריכה להיות לך השתוקקות עצמית גבוהה, למרות שהיא מסוכנת כשאין רצון להשפיע ליחד, לכלל. 

האם נותנת לצד הנקבה מוחין בהם אינה יכולה להשתמש עד אשר הבצים יהיו בנים. במצב זה תשלח את האם. כל זמן שהבינה נותנת את המוחין המלכות מקבלת אותם כחכמה בלי חסדים.

כלומר כל זמן שאדם לא בא מתוך בחירה ושמחה ליחד, אז אין מוחין, שהרי המוחין ניתנים רק ליחד. לכן תשלח את האם, כלומר תסכים שאתה לא מקבל מלמעלה, אלא אם אתה בא עם כוח השפעה.

מלכות עלתה לבינה, ראתה מה זאת השפעה, כעת במקומה עליה להשפיע. זה מסך דחיריק, קו אמצעי גם שמקבלים רק ו"ק, אך אלו מוחין אמתיים. אתה מסכים לשלח את האם ולבוא עצמאי אל היחד, מתוך בחירתך ביתר דבקות. 

לוקחים את כל הרצון הפרטי, ומוותרים, אומרים לציפור לא ממך, לא האין סוף ייתן לי, מתוך שאני רוצה לבוא ליחד, לאהבה עם השם כשותף עצמאי שבוחר ביחד ומוכנים להשפיע ליחד את עצמנו.  

מה כי יקרא קן צפור לפניך וגו בוא וראה, קן זהו הגוף. בדרך, היי שהולך בדרכים טובים. בכל עץ זה התורה, כש"א עץ חיים היא למוחזקים בה, או על הארץ אלו הם ישראל שנק ארץ, היי שמלמד אותם תורה. אפרוחים, אלו הם נערים גדולים שמלמדם לעסוק בתורה, או ביצים אלו הם קטנים שמלמדם אלף בית

מו והאם רובצת על הבנים, אין אם אלא תורה, ז"ש ואל תטוש תורת אמך, אם תרצה שתקח הבנים, שלח תשלח את האם ואח"כ ואת הבנים תקח לך, והארכת ימים

אין המאמר הזה כפשוטו ואין הפשט הולם אותו לא מדובר על קיום המצווה בחיצוניות, והוא רומז לאדם הממשיך מוחין עליונים כיצד צריך להמשיכם זו ידיעה שאדם רוצה להשיג בדעתו. וצריך שתדע שבדרך כלל, יש ג בחינות במוחין

א מוחין דקטנות גמורים שהם מט"ט וסנדלפון ומכונים ביצים,  היי כמו ביצה שעוד לא התגלתה בה החיות שה"ס המוחין, אלא שהחיות עתידה לבוא, והם מכונים אפי זוטרי

ב מוחין דקטנות מזו"ן ומכונים אפרוחים שכבר התגלתה בהם החיות, היי המוחין אלא קטנים הם, אבל מכונים אפי רברבי להיותם מזו"ן

ג מוחין גמורים דגדלות והם מכונים בנים, היי בנים גדולים כל צרכם. אמנם רק הבנים נקראים מוחין, וב' הבחינות הראשונות שהן ביצים ואפרחים נמשכות מהמצב הא' של המלכות חכמה בלי חסדים הארה לא מתקבלת, שאז ז"א ומלכות דבוקים בבינה כמו ב' המאורות הגדולים, ז"א בקו ימין דבינה שמקבל חסדים, והמלכות בקו שמאל דבינה שמקבלת חכמה ואינה יכולה להשתמש בה כשאינה דבוקה בז"א. 

אבל הבחינה הג' שהיא מוחין דגדלות הם המוחין האמיתיים, אינם באים אלא מהמצב הב' של המלכות, היי אחר שהמלכות נפרדה מבינה ונבנתה להיות נוקבא דז"א ובאה עמו בזווג פב"פ וביאור אלו ב' מצבים שבמלכות. אמר לה לנקבה לכי מעטי את עצמך. אמר לרצון לקבל, לך מעט עצמך. כל השאיפה שלך צריכה להיות אגב השכל הישר. 

גדלות המוחין בראש היא ידיעה או בגוף נק' תענוג. 

וז"ש קן הוא גופא, כלומר האדם ההולך בדרכים טובים ובא להמשיך מוחין שלא כמו בלעם. בכל עץ זו התורה שהוא ז"א הנק תורה. או על הארץ הם ישראל שנק ארץ. כאן רמז נסתר על המלכות, כי המלכות נק ארץ, אלא כשישראל מקבלים ממלכות נק גם הם ארץ על שם המקור ממנו מקבלים, שממשיך להם מוחין ממלכות הנק אפרוחים, היי שהמשיך מוחין דקטנות מסוד אפי רברבי המוכנים אפרוחים וכן מוחין דנער.

או ביצים היי מוחין דקטנות גמורים שמלמד אותם א ב הנמשכים ממט"ט וסנדלפון הנמצאים בבריאה ומשפיעים ליצירה הנק ביצים, שה"ס אפי זוטרי פנים קטנות. והאם רובצת, אין אם אלא תורה, היי בינה הנק אמא וגם נק תורה, על שם שממנה תצא תורה ז"א שהוא התורה, מקבל מבינה ולכן גם היא נק' תורה, ממנה נובעת התורה, מים חיים מהנהר היוצא מעדן שהיא ז"א ורובצת עמידה נק' גדלות. רובצת מקפלת רגליה ואין בה את המוחין הגבוהים מחוק הופכיות אורות וכלים פירושו שמשפעת מוחין דקטנות הנבחנים למוחין דו"ק היי המשלימים את הו"ק, אבל עוד אין בהם ראש, ראש מכופף לגובה הגוף אינו משמש ממש את המוחין אלא מוחין המשמשים את הגוף. אין בהם ראש שהוא מוחין ממש דגדלות. ורביצה היא בהסתר הרגלין שה"ס נה"י וחסרה נה"י דכלים חסרה ג"ר דאורות שהם הראש, וע"כ המוחין האלו מכונים שהאם רובצת, היי שחסרה בחינת נה"י דכלים וג"ר דאורות.

וכבר ידעת שעד כאן נמשכים המוחין מהמצב הא' של המלכות, בעוד שהיא דבוקה בבינה הנק אם. 

עיקר הרצון לקבל מוחין דג"ר, שזו בחינה ג

וכדי לקבל מוחין דג"ר שהם גדלות גמורה, צריכים להמשיך המצב הב' של המלכות מסך דחיריק, בחינת יעקב שפירושו להפריד המלכות מבינה ולבנותה להיות נוקבא לז"א בזווג פב"פ. צריכה הייתה המלכות לעלות לבינה כדי לקבל ניצוצי השפעה. בלי ההתכללות בבינה היא לא תצליח להיות עצמאית. לכן צד הבריאה לא יכול להיות עצמאי אם הבריאה לא מתכללת עם כוחות השפעה.

וז"ש אם תרצה שתקח הבנים, היי אם תרצה להמשיך מוחין דגדלות הנק בנים. שלח תשלח את האם, היי שתמשיך המצב הב' של המלכות שאז נשלחת האם שהיא בינה והמלכות נפרדת ממנה, כדי להבנות לנוקבא דז"א לזווג פב"פ .

הרגש, האישה צריך לוותר על העצמאות שלו, ולא להגיד כך אני מרגיש.

צריך לוותר ולבנות עצמה בצורה עצמאית אבל כפופה לעליון, נפרדות לצורך היחד.

ואח"כ ואת הבנים תקח לך, אחר שכבר נפרדה הבינה, והמלכות באה למצב הב' אז תוכל להמשיך המוחין דגדלות הנק בנים נבחנים לאריכות ימים בסוד עולם שכולו ארוך. ארוך אומר שאפשר לקבל גם את אור החכמה

פרשת אחרי מות י – יב שיעור 4

שלש משמרות הוי הלילה

במשמרת השנייה בלילה הכלבים צועקים, ז"ש לעלוקה שתי בנות הב הב. הב לי בעולם הזה, הב לי בעולם הבא. היי הכלבים הצועקים כמו הב הב והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה רשעים מתים וחצי תאוותם בידם. במשמרת ראשונה חמור נוער, ז"ש לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו, שהם רומזים על ב' הקליפות הנק שור וחמור כוח החומריות, הנקבה האתון מושכת תאווה גדולה מאד דרכה משיגים כוחות מהס"א כדרך בלעם

בית המקדש הפנימי, חייב להיבנות עם הגיון אמוני נכון, ע"י הסוכה בעיקר בלימוד הלילה.

תיקון חצות כנגד ראש השנה, הליכה למקווה כנגד יום הכיפורים, יום הטהרה, הלימוד בסוכה והישיבה בה הם המשכת מוחין, צלם של הגיון אמוני חדש, אותו בודקים בהושנא רבא.

התכלית היא שלמה, השמים להשם, והארץ הרצון נתן לבני אדם, שהייתה תוהו ובוהו מפני שיש בה רצון לקבל, ובני אדם צריכים להתעסק ברצון ולהביאו אל התכלית.

כי יקרא קן צפור

שילוח הקן בא ללמד כיצד להמשיך מוחין. התורה לא ניתנה לאפרוחים גשמיים, אלא המעשים החיצוניים צריכים להפעים בנפש האדם ובעולמות עליונים.

לא תיקח האם על הבנים, לא מסיבת אכזריות, אלא, אדם רוצה למשוך מוחין ולשם כך צריך לעשות זיווג, אומר שצריכה להיות לך השתוקקות עצמית גבוהה, למרות שהיא מסוכנת כשאין רצון להשפיע ליחד, לכלל.

האם נותנת לצד הנקבה מוחין בהם אינה יכולה להשתמש עד אשר הביצים יהיו בנים. במצב זה תשלח את האם. כל זמן שהבינה נותנת את המוחין המלכות מקבלת אותם כחכמה בלי חסדים.

כלומר כל זמן שאדם לא בא מתוך בחירה ושמחה ליחד, אז אין מוחין, שהרי המוחין ניתנים רק ליחד. לכן תשלח את האם, כלומר תסכים שאתה לא מקבל מלמעלה, אלא אם אתה בא עם כוח השפעה.

מלכות עלתה לבינה, ראתה מה זאת השפעה, כעת במקומה עליה להשפיע. זה מסך דחיריק, קו אמצעי גם שמקבלים רק ו"ק, אך אלו מוחין אמתיים. אתה מסכים לשלח את האם ולבוא עצמאי אל היחד, מתוך בחירתך ביתר דבקות.

לוקחים את כל הרצון הפרטי, ומוותרים, אומרים לציפור לא ממך, לא האין סוף ייתן לי, מתוך שאני רוצה לבוא ליחד, לאהבה עם השם כשותף עצמאי שבוחר ביחד ומוכנים להשפיע ליחד את עצמנו.

פרשת אחרי מות ז – ט שיעור 3

אלימלך ונעמי ומחלון וכליון רות וערפה

כתוב, כה אמר ה' אל בית יעקב פדה את אברהם, שואל הרי יעקב לא היה בעולם בזמן אברהם ואתה אומר אשר פדה את אברהם. הרי יעקב לא היה בעולם שאברהם נפדה מכבשן האש באור כשדים.

ומשיב אלא בו וראה בשעה שהפילו את אברהם בשריפת האש, מפני שלא רצה להשתחוות לפסל כפי שרצה נמרוד הרשע, זרקו אותו לאש, היו דנים אותו תחילה למעלה, מפני שאין מעשה למטה בלי שורש בעולמות העליונים, אמר הקב"ה אל הכסא. כסא שלי שהוא המלכות לך והצל את אברהם מאור כשדים כי לכבודי עשה מה שעשה

אמרו לו מלאכי השרת, רבונו של עולם אדם שיצא ממנו ישמעאל, שיעשו לישראל מה שיעשו, אתה רוצה להצילו, הרי כל העולם קם בשביל ישראל, בשביל הרצון ישר-אל. אמר להם כן יצא ממנו יצחק שהושיט צוארו על המזבח, אמרו לו הרי עשו שיצא מיצחק, יחריב בית המקדש, אמר הרי יצא ממנו יעקב שהוא כסא שלם, אמרו הנה ודאי בזכותו של יעקב ינצל, ז"ש כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם.

בעולמות העליונים, במחשבת הבריאה כבר נמצא כל הפוטנציאל שיצא לאחר מכן בעולם התחתון. לכן כבר בזמן שזרקו את אברהם לכבשן האש, כבר יש את הפוטנציאל של יעקב השלם, בזכותו פודים את אברהם. בעולמות העליונים אין מציאות של זמן. אין מוקדם ומאוחר בתורת אצילות.

יצחק הוא שלם שמייצג את קו שמאל, אך מקו שמאל באות כל הצרות, ומיצחק יצא יעקב שהוא שלם. השילוב בין החמלה מימין, והרצון לאושר משמאל הוא הקו אמצעי דרכו יש לעבוד. זהו הקו בין רצון להתפשטות השפעה, לבין הצורך בגבולות הברורים משמאל. אברהם ניצל בזכות יעקב שמשלב נכון בין החמלה לבין הגבולות. יעקב הוא השילוב של עבודה הדרגתית מקטנות עד לתכלית, כפי שאמר לעשיו יַעֲבָר-נָא אֲדֹנִי, לִפְנֵי עַבְדּוֹ; וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי, עד שיגיע מיעקב לישראל, לדרך העולה ישר-אל.

חנניה מישאל ועזריה

ובשעה שאסרו את חנניה מישאל ועזריה להשליכם לתוך כבשן האש השורפת, פתח חנניה ואמר, ה' לי לא אירא מה יעשה לי אדם. ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי, פתח מישאל ואמר, כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם, לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו כי בראותו ילדיו מעשה ידי הביטחון הוא לא במקום של העולם הזה, אלא בפנימיות שם מקום התוצאה.

ובאותה שעה דנו דינו למעלה, אמר הקב"ה זה יאמר לה' אני זה חנניה, שאמר ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי, וזה יקרא בשם יעקב, זהו מישאל, שאמר כה אמר ה' אל בית יעקב, ובשם ישראל יכנה זהו עזריה, שאמר שמע ישראל

בוא וראה בשעה שאמר מישאל, כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם, לעגו להם הכשדים בלשונותיהם אמר הקב"ה כסא שלי, אותו הלעג שלעגו תציל אותם את חנניה ומישאל ועזריה במדרגה זו כמו שהצלתי את אברהם, ולא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו. באותה שעה כל אלו שאסרו אותם נהרגו ע"י שביב אש

הכשדים הם כ-שדים הצוחקים על הרצונות האמתיים של האדם, הם צדדים בנפש האדם שנימוחים ברגע שאדם נמצא נאמן עם הרצונות הפנימיים האמתיים.

שואל, מה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו עצמם לאש, ומשיב, אלא בוא וראה. יום אחד ירד דוד להנות עצמו לפני הנהר והיה אומר שמרה נפשי כי חסיד אני, אמרו לו ואתה חסיד. אמר להם, ולא חסיד אני שידי מלוכלכות בדם ושפיר בשליה, ומטהר את הטהור ומטמא את הטמא, ואני קם בשמחה בג' משמורות, כש"א חצות לילה אקום להודות לך, ואני ישן כסוד כהבל א היי בנשימה אחת

אמרו הצפרדעים אנחנו עשינו יותר ממך בשביל הקב"ה, אמר להם דוד, ומה עשיתם אתם יותר ממני, אמרו לו, שהיינו שורפים את גופותינו באש בתנור במצרים ובשעה שהיו אוסרים את חנניה מישאל ועזריה, אמרו בלבם אנו נעשה כצפרדעים

חנניה עזריה ומישאל, בשעה שזרקו אותם לכבשן האש, אמרו אנחנו רוצים להיות באותה מסירות נפש כמו הצפרדעים במצרים. הם הסכימו להיכנס לאש לטובת עם ישראל.

הצפרדע מייצגת את תכונת מסירות הנפש, שאינה מוכנה להיכנע לעבודה זרה, ומוכנה למסור נפשה אם אינה יכול לקיים את התכלית של דבקות בהשם. נקודה נפשית פנימית זו היא עצם הקיום שמצילה את האדם, בלעדיה אין טעם לחייו הנפשיים.

פרשת אחרי מות ז – ט שיעור 3

אלימלך ונעמי ומחלון וכליון רות וערפה

לב כתוב, כה אמר ה' אל בית יעקב פדה את אברהם, שואל הרי יעקב לא היה בעולם בזמן אברהם ואתה אומר אשר פדה את אברהם. הרי יעקב לא היה בעולם שאברהם נפדה מכבשן האש באור כשדים.

לג ומשיב אלא בו וראה בשעה שהפילו את אברהם בשריפת האש מפני שלא רצה להשתחוות לפסל כפי שרצה נמרוד הרשע, זרקו אותו לאש, היו דנים אותו תחילה למעלה מפני שאין מעשה למטה בלי שורש בעולמות העליונים, אמר הקב"ה אל הכסא. כסא שלי שהוא המלכות לך והצל את אברהם מאור כשדים כי לכבודי עשה מה שעשה

לד אמרו לו מלאכי השרת, רבונו של עולם אדם שיצא ממנו ישמעאל, שיעשו לישראל מה שיעשו, אתה רוצה להצילו הרי כל העולם קם בשביל ישראל, בשביל הרצון ישר-אל. אמר להם כן יצא ממנו יצחק שהושיט צוארו על המזבח, אמרו לו הרי עשו שיצא מיצחק, יחריב בית המקדש, אמר הרי יצא ממנו יעקב שהוא כסא שלם, אמרו הנה ודאי בזכותו של יעקב ינצל, ז"ש כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם

בעולמות העליונים, במחשבת הבריאה כבר נמצא כל הפוטנציאל שיצא לאחר מכן בעולם התחתון. לכן כבר בזמן שזרקו את אברהם לכבשן האש, כבר יש את הפוטציאל של יעקב השלם, בזכותו פודים את אברהם. בעולמות העליונים אין מציאות של זמן. אין מוקדם ומאוחר בתורת אצילות.

יצחק הוא שלם שמייצג את קו שמאל, אך מקו שמאל באות כל הצרות, ומיצחק יצא יעקב שהוא שלם. השילוב בין החמלה מימין, והרצון לאושר משמאל הוא הקו אמצעי דרכו יש לעבוד. זהו הקו בין רצון להתפשטות השפעה, לבין הצורך בגבולות הברורים משמאל. אברהם ניצל בזכות יעקב שמשלב נכון בין החמלה לבין הגבולות. יעקב הוא השילוב של עבודה הדרגתית מקטנות עד לתכלית, כפי שאמר לעשיו יַעֲבָר-נָא אֲדֹנִי, לִפְנֵי עַבְדּוֹ; וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי, עד שיגיע מיעקב לישראל, לדרך העולה ישר-אל.

חנניה מישאל ועזריה

לה ובשעה שאסרו את חנניה מישאל ועזריה להשליכם לתוך כבשן האש השורפת, פתח חנניה ואמר, ה' לי לא אירא מה יעשה לי אדם. ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי, פתח מישאל ואמר, כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם, לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו כי בראותו ילדיו מעשה ידי הביטחון הוא לא במקום של העולם הזה, אלא בפנימיות שם מקום התוצאה. 

לו ובאותה שעה דנו דינו למעלה, אמר הקב"ה זה יאמר לה' אני זה חנניה, שאמר ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי, וזה יקרא בשם יעקב, זהו מישאל, שאמר כה אמר ה' אל בית יעקב, ובשם ישראל יכנה זהו עזריה, שאמר שמע ישראל 

לז בוא וראה בשעה שאמר מישאל, כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם, לעגו להם הכשדים בלשונותיהם אמר הקב"ה כסא שלי, אותו הלעג שלעגו תציל אותם את חנניה ומישאל ועזריה במדרגה זו כמו שהצלתי את אברהם, ולא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו. באותה שעה כל אלו שאסרו אותם נהרגו ע"י שביב אש

הכשדים הם כ-שדים הצוחקים על הרצונות האמיתיים של האדם, הם צדדים בנפש האדם שנימוחים ברגע שאדם נמצא נאמן עם הרצונות הפנימיים האמתיים. 

לח שואל דניאל, למה לא היה עמהם ומשיב חשב בלבו, הרי עשו ממנו צלם והמלך קרא שמו כשם האלוה שלו, ז"ש די שמיה בלשצאר כשם אלהי, וכתוב פסולי אלהיהם תשרפון באש, וע"כ הסתתר מהם. שואל, וכי אפשר לאדם שיברח מהמלכות ומשיב אלא מלאכים היו מסתירים אותו מלאכים הסתירו את דניאל

לט שואל, מה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו עצמם לאש, ומשיב, אלא בוא וראה. יום אחד ירד דוד להנות עצמו לפני הנהר והיה אומר שמרה נפשי כי חסיד אני, אמרו לו ואתה חסיד. אמר להם, ולא חסיד אני שידי מלוכלכות בדם ושפיר בשליא, ומטהר את הטהור ומטמא את הטמא, ואני קם בשמחה בג' משמורות, כש"א חצות לילה אקום להודות לך, ואני ישן כסוד כהבל א היי בנשימה אחת

מ ובחצות לילה אקום להתעסק בתורה, ובמשמרה שלישית אקום להתעסק בתורה. ובמשמרה שלישית אני מנגן עם המלאכים לקב"ה ז"ש ברן יח ככבי בוקר ויריעו כל בני אלקים. שואל, מי הם בני אלקים, ומשיב הם המלאכים הקדושים האומרים עמי שירה בלילה, כש"א ובלילה שירה עמי תפלה לאל חיי.

מא אמרו הצפרדעים אנחנו עשינו יותר ממך בשביל הקב"ה, אמר להם דוד, ומה עשיתם אתם יותר ממני, אמרו לו, שהיינו שורפים את גופותינו באש בתנור במצרים ובשעה שהיו אוסרים את חנניה מישאל ועזריה, אמרו בלבם אנו נעשה כצפרדעים

חנניה עזריה ומישאל, בשעה שזרקו אותם לכבשן האש, אמרו אנחנו רוצים להיות באותה מסירות נפש כמו הצפרדעים במצרים. הם הסכימו להיכנס לאש לטובת עם ישראל. 

הצפרדע מייצגת את תכונת מסירות הנפש, שאינה מוכנה להיכנע לעבודה זרה, ומוכנה למסור נפשה אם אינה יכול לקיים את התכלית של דבקות בהשם. נקודה נפשית פנימית זו היא עצם הקיום שמצילה את האדם, בלעדיה אין טעם לחייו הנפשיים. 

פרשת אחרי מות ד – ו שיעור 2

שבועת הנשמה מטרם שבאה לעולם

הנשמה נאלצת לרדת לעולם הזה לאחר חטא אדם הראשון, שאינה יכולה לקבל את ההטבה השלמה. הנשמה רוצה לרדת לעשות את עבודת השם כדי להשלים את עצמה בשם הויה עם כל האותיות.

לאחר השבועה שמשביעים את הנשמה טרם שבאה לעולם, כל מעשה מחשבה ודיבור חייב לעסוק בתורה. 

טז אחר שמראה לו כל זה שהראה לו כל המדורים בגן עדן ובגיהנום, ואמר לו אם לא תשמור תורה הקב"ה יסתלק ממכך. כי מלאכיו יצווה לך, ואומר לו כל זה אומר לו מלאך אחד מן השנים, שהוא יצר הטוב הקב"ה אמר לי שאלך עמך, אני ויצר הרע, השבע לי שתקיים התורה כולה, ללמוד ולממד לשמור ולעשות, נשבע לו ואחרי כן אמר לו לך לך מארצך וממולדתך, לגוף שפל כמו שאמרנו. הנשמה משביעה את האדם שכך יעשה. לך לך מבית אביך שזה גן עדן העליון, אל ארצך, גן עדן התחתון, ורד לגוף השפל, לרצון לקבל, לעולם הזה. כאן המקום לעבודה ולתיקון.

יז ובשעה שיוצא מבטן אמו יתפוש מלאך בידו כלי המעשה ובצוארו קליפת מצרים, עורף קליפת פרעה ומשכיחו התורה ורושם לו על פיו באצבעו במקום האורחא, מעל הפה לא  תשכח השבועה שנשבעת לי, ואם האדם יעשה והשבועה מתקיימת, נותנים לו כל מה שהראו לו בגן עדן כל מה ששמור לו כירושה. ואם ירויח יותר יתנו לו יותר זה ניקרא שכלול, זה הוא שלמדנו למוד תורה הרבה ויתנו לך שכר הרבה.

יש קשר חשוב של הנשמה לבורא עולם. 

אלימלך ונעמי ומחלון וכליון רות וערפה

כאן מלמד על התנהלות הנשמות, כאשר המעשים הגשמיים מבטאים את העולמות העליונים. מעשים טובים על הליכה בדרך תורה תוך לימוד ומעשה.

יח ואם אינו מקיים השבועה בוא וראה כיצד בנויה הנשמה, באדם יש השם הויה. י"ה ה"ס עולם הבא. ו"ה ה"ס העולם הזה שבאדם שהוא עולם קטן. י"ה התלבשו בצורה עליונה של הנשמה, שהיא מגן עדן שלמעלה. ו"ה התלבשו בצורה של הנשמה שהיא מגן עדן שלמטה והם כדוגמא זו: משם הויה יוד חכמה היא אלימלך, ה בינה היא נעמי, ו מחלון, ה רות.

יט אחרי שנשבע בעולם העליון ויורד לעולם זה, אם האדם ההוא הולך בדרכים טובים ומקיים השבועה שנשבע, נותנים לו כל טוב שהראו לו, וכל מה שהרויח יותר בעולם הזה. ואם לא, מה אומרת הנשמה הקדושה, ערום יצאתי מבטן אמי וערום אשוב שמה, ומהו ערום, היי ערום מהשם הקדוש הויה שאמרנו. אין לו את אותיות שם הויה, אין לו את המורכבות הזו של הנשמה.

כ בשעה שהאדם בא לעולם נותן הקב"ה את שמו באדם. ושם אחר נותן בו משד יהודי שנק חול, כלומר שהוא בחינת רוח שאינו מקדושה, ואינו מטומאה אלא הוא חול אינו קדושה חול הוא מקום הרשות, ושם אחר הנק חשך. 3 שמות יש באדם. שם הויה כולו קודש, שם חול הוא ביניים, ושם חשך מהטומאה. שם מתאר את סוג הקשר לכלל. כל אחד קשור לכלל באופן אחר, ובעיקר מראה על המסכים שאדם בונה. 

כא ז"ש ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע. החיים, זהו שם הויה של הקב"ה שנתן הקב"ה את שמו באדם. ואת הטוב, זו השד היהודי שהרוח הזה נותן לו עושר של מצוות בעולם הזה נותנים לו את המחשבה היהודית אותה עליו לעורר בנפשו. ואת המות ואת הרע, אלו הם ב מקטרגים רשעים טמאים מצד סמאל ונחש, משרו של ישמעאל מימין ועשו משמאל

כב אם האדם יקיים השבועה שנשבע, טוב ואם לא, יסתלק מהשם הויה, י"ו וישאר ה ה ובאותה שעה ה עליונה שהיא בינה, מה אומרת, היי שובו שובו מדרכיכם הרעים שהם הרשעים שאמרנו שקוראים להם חזרו לקיים את השבועה. אם לא מקיים לוקחים את אותיות יוד וו שהם צד הרוח, ההשפעה, וישאר הם צד הנקבה. לחזור בתשובה אומר תשוב ה להחזיר את האות ה לקשר. להחזיר ה תחתונה לאות וו ואת ה עליונה לאות יוד

כג ואם שבו בתשובה הרי טוב, ואם לא תסתלק גם ה עליונה היא נעמי דהויה ותתחבר עם ו"י שכבר הסתלקו ונעשה הצירוף הוי צד של דין קשה. ומה היא אומרת היי הוי גוי חוטא אם לא עושה תשובה מאבד את אותיות ה ו י ונשאר רק עם ה תחתונה. ואם שבו בעוד שנשארת ה תחתונה מהשם הנה טוב אפשר עדיין לעשות תשובה, ואם לא, מתחברת גם ה תחתונה עם הויה שהסתלקו ונעשה הצירוף הויה. ז"ש השיב אחור ימינו מפני אויב, כי י שה"ס ימין שצריכה להיות בראש אותיות השם ירדה למקום של האות השלישית ויעשה הרשעים שרים עליהם. 

הנשמה יורדת לעולם הזה עם תפקיד ועבודה שעליה לעשות. הלימוד הפנימי מלמד את האדם את העבודה שעליו לעשות.

כד ובעת ההיא אחרי שאיבד גם את האות ה אחרונה יעשו הרשעים אדונים להם, והטמא שהוא מצד שרו של עשו יתעלה על אלימלך ונעמי, שהם בחינת י"ה של נשמת האדם, ושרו של ישמעאל הנחש על מחלון ורות שהם בחינת ו"ה של נשמת האדם, ובשעה ההיא אומרים ה' אלקינו בעלונו אדונים זולתך. הפכו להיות הבעלים של כל המחשבות, הרצונות, והתאוות, ולא חלילה הקב"ה

כה ובשעה ההיא ויהי רעב בארץ. הארץ זהו הגוף הגוף כבר רעב ולא יכול לקבל סיפוק למרות שבתחילה נראה כתענוג של העולם הזה. מי שלא מקיים את תפקידו בעולם מרגיש רעב בארץ, ובטן רשעים תחסר ובשעה ההיא גם אם לא מרגיש סיפוק בעבודת השם, שהגוף שונא חינם, כלומר לעבוד בלי לקבל תענוג אם עוסק בתורה הרי טוב, ואם לא יבא סמאל רכוב על נחש אל אלימלך. וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו, כלומר כשרואה שאינו יכול להאחז ולהתגבר על אלימלך שה"ס י של הנשמה הוא הולך אל כף ירכו, שה"ס אשתו, סוד ה של הנשמה והוא הולך אל האשה נעמי מהפך אותה מקדושתה ועושה לה שתחטא ותהיה רעה

כשרואה שאינו יכול להתגבר על אלימלך, הוא סוד יוד של הנשמה, הולך לכף ירכו, אל אשתו. יש גם את נעמי המזויפת, סוג של תודעה עצמית מופרזת, זו אותה בינה שהופכת רעה, אותה בחינה של מלכות שעלתה לבינה ויצרה בה חיסרון. לכן צריך אדם לעזוב את עצמו, את החשיבות המזויפת. אדם צריך להיפרד ממה אני מרגיש, מה אני רוצה. 

כו אם האדם נפרד ממנה מנעמי הרעה הרי טוב, היי כמו שאמר איוב לאשתו שאמרה לו ברך אלקים, היינו תחליט שאלקים זה חלילה פגם, אמר לה, כדבר אחת הנבלות תדברי גם את הטוב נקבל מאת האלקים והרע לא נקבל. היי שאמר לה העצה שנתן לך סמאל הטמא לא נקבל שמציע לאדם לעזוב את השם. ואם תקום עצת החטא כמו שאמר היא, ויגנוב, או יעשה כל העברות שבעולם יתלוהו אח"כ על העץ וימות. ז"ש וימותו גם שניהם מחלון וכליון ונשארו ה ה שהן נעמי ורות אלמנות

כז ותאמר נעמי ומה היא אומרת, היי שמקוננת אוי אוי וה ועם כל זה אומרת נעמי שובנה בנותי שובנה שובנה בתשובה העוד לי בנים במעי והיו לכם לאנשים, היי רמז על י"ו דהויה שהם אלימך ומחלון, שהסתלקו. ערפה שהיא מצד הטומאה תשוב אל עמה ואל אלוהיה ורות דבקה עם נעמי ז"ש אשר תלכי אלך נעשה ונשמע

כח ואם שבו בתשובה יבא אלימלך שהוא י ויבא מחלון שהוא ו ואם שבו כולם יבא השם הקדוש העליון ישלים את הנשמה שמורכבת מיוד-הי וו ה ואם לא, ימותו כלומר יקבלו תענוג של עולם הזה וזה נק' מות. ז"ש ותצא מהמקום אשר היתה שמה ושתי כלותיה עמה, היי שיצאו מהגוף שהוא מת.

כט באותה שעה היא הולכת לשומרי גן עדן לבוא בגן עדן, והשומרים דוחים אותה לחוץ, והיא הולכת במקום החשך. ותהום כל העיר עליה ותאמרנה הזאת נעמי זאת התובנה הבינה הגדולה. באותה שעה אומרת אני מלאה הלכתי עם כל אותיות הויה וריקם השיבני ה' היי מהשם הקדוש שהיה בי, וה' ענה בי היי שהשם הקדוש הויה העיד בי כל העונות שעשיתי

ל באותה שעה יבא הנחש ויקח אותה לשפחה, באותה שעה אומרת איכה היתה לזונה קריה נאמנה מלאתי משפט צדק ילין בה בנשמה החסרה את אותיות השם הקדוש נמצאים בה עתה מרצחים שעה של חורבן פנימי

לא י"ו נשארו עני ודל, עני ורוכב על החמור כשהתשובה ביסורים. דל, עליו נאמר אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה' היינו אם ישאר לו בן ההולך בדרכי ה' ועוסק בתורה, מוציא אותו מהרעה שהם סמאל ונחש, מתפרדים בד' פנות העולם

פרשת אחרי מות ד – ו שיעור 2

שבועת הנשמה מטרם שבאה לעולם

הנשמה נאלצת לרדת לעולם הזה לאחר חטא אדם הראשון, שאינה יכולה לקבל את ההטבה השלמה. הנשמה רוצה לרדת לעשות את עבודת השם כדי להשלים את עצמה בשם הויה עם כל האותיות.

לאחר השבועה שמשביעים את הנשמה טרם שבאה לעולם, כל מעשה מחשבה ודיבור חייב לעסוק בתורה.

אחר שמראה לו כל זה שהראה לו כל המדורים בגן עדן ובגיהנום, ואמר לו אם לא תשמור תורה הקב"ה יסתלק ממך. כי מלאכיו יצווה לך, ואומר לו כל זה אומר לו מלאך אחד מן השנים, שהוא יצר הטוב הקב"ה אמר לי שאלך עמך, אני ויצר הרע, השבע לי שתקיים התורה כולה, ללמוד ולממד לשמור ולעשות, נשבע לו ואחרי כן אמר לו לך לך מארצך וממולדתך, לגוף שפל כמו שאמרנו. הנשמה משביעה את האדם שכך יעשה. לך לך מבית אביך שזה גן עדן העליון, אל ארצך, גן עדן התחתון, ורד לגוף השפל, לרצון לקבל, לעולם הזה. כאן המקום לעבודה ולתיקון.

ובשעה שיוצא מבטן אמו יתפוש מלאך בידו כלי המעשה ובצוארו קליפת מצרים, עורף קליפת פרעה ומשכיחו התורה ורושם לו על פיו באצבעו לא  תשכח השבועה שנשבעת לי, ואם האדם יעשה והשבועה מתקיימת, נותנים לו כל מה שהראו לו בגן עדן כל מה ששמור לו כירושה. ואם ירויח יותר יתנו לו יותר זה ניקרא שכלול, זה הוא שלמדנו למוד תורה הרבה ויתנו לך שכר הרבה.

יש קשר חשוב של הנשמה לבורא עולם.

אלימלך ונעמי ומחלון וכליון רות וערפה

כאן מלמד על התנהלות הנשמות, כאשר המעשים הגשמיים מבטאים את העולמות העליונים. מעשים טובים של הליכה בדרך תורה תוך לימוד ומעשה כדי לזכות בירושת גן עדן.

ואם אינו מקיים השבועה בוא וראה כיצד בנויה הנשמה, באדם יש השם הויה. י"ה ה"ס עולם הבא. ו"ה ה"ס העולם הזה שבאדם שהוא עולם קטן. י"ה התלבשו בצורה עליונה של הנשמה, שהיא מגן עדן שלמעלה. ו"ה התלבשו בצורה של הנשמה שהיא מגן עדן שלמטה והם כדוגמא זו: משם הויה יוד חכמה היא אלימלך, ה בינה היא נעמי, ו מחלון, ה רות.

אחרי שנשבע בעולם העליון ויורד לעולם זה, אם האדם ההוא הולך בדרכים טובים ומקיים השבועה שנשבע, נותנים לו כל טוב שהראו לו, וכל מה שהרויח יותר בעולם הזה. ואם לא, מה אומרת הנשמה הקדושה, ערום יצאתי מבטן אמי וערום אשוב שמה, ומהו ערום, היי ערום מהשם הקדוש הויה שאמרנו. אין לו את אותיות שם הויה, אין לו את המורכבות הזו של הנשמה.

בשעה שהאדם בא לעולם נותן הקב"ה את שמו באדם. ושם אחר נותן בו משד יהודי שנק חול, כלומר שהוא בחינת רוח שאינו מקדושה, ואינו מטומאה אלא הוא חול אינו קדושה חול הוא מקום הרשות, ושם אחר הנק חשך. 3 שמות יש באדם. שם הויה כולו קודש, שם חול הוא ביניים, ושם חשך מהטומאה. שם מתאר את סוג הקשר לכלל. כל אחד קשור לכלל באופן אחר, ובעיקר מראה על המסכים שאדם בונה.

ז"ש ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע. החיים, זהו שם הויה של הקב"ה שנתן הקב"ה את שמו באדם. ואת הטוב, זו השד היהודי שהרוח הזה נותן לו עושר של מצוות בעולם הזה נותנים לו את המחשבה היהודית אותה עליו לעורר בנפשו. ואת המות ואת הרע, אלו הם ב מקטרגים רשעים טמאים מצד סמאל ונחש, משרו של ישמעאל מימין ועשו משמאל

אם האדם יקיים השבועה שנשבע, טוב ואם לא, יסתלק מהשם הויה, י"ו וישאר ה ה ובאותה שעה ה עליונה שהיא בינה, מה אומרת, היי שובו שובו מדרכיכם הרעים שהם הרשעים שאמרנו שקוראים להם חזרו לקיים את השבועה. אם לא מקיים לוקחים את אותיות יוד וו שהם צד הרוח, ההשפעה, וישאר הם צד הנקבה. לחזור בתשובה אומר תשוב ה להחזיר את האות ה לקשר. להחזיר ה תחתונה לאות וו ואת ה עליונה לאות יוד

ואם שבו בתשובה הרי טוב, ואם לא תסתלק גם ה עליונה היא נעמי דהויה ותתחבר עם ו"י שכבר הסתלקו ונעשה הצירוף הוי צד של דין קשה. ומה היא אומרת היי הוי גוי חוטא אם לא עושה תשובה מאבד את אותיות ה ו י ונשאר רק עם ה תחתונה. ואם שבו בעוד שנשארת ה תחתונה מהשם הנה טוב אפשר עדיין לעשות תשובה.

הנשמה יורדת לעולם הזה עם תפקיד ועבודה שעליה לעשות. הלימוד הפנימי מלמד את האדם את העבודה שעליו לעשות.

ובעת ההיא אחרי שאיבד גם את האות ה אחרונה יעשו הרשעים אדונים להם, והטמא שהוא מצד שרו של עשו יתעלה על אלימלך ונעמי, שהם בחינת י"ה של נשמת האדם, ושרו של ישמעאל הנחש על מחלון ורות שהם בחינת ו"ה של נשמת האדם, ובשעה ההיא אומרים ה' אלקינו בעלונו אדונים זולתך. הפכו להיות הבעלים של כל המחשבות, הרצונות, והתאוות, ולא חלילה הקב"ה

ובשעה ההיא ויהי רעב בארץ. הארץ זהו הגוף. הגוף כבר רעב ולא יכול לקבל סיפוק למרות שבתחילה נראה כתענוג של העולם הזה. מי שלא מקיים את תפקידו בעולם מרגיש רעב בארץ, ובטן רשעים תחסר ובשעה ההיא גם אם לא מרגיש סיפוק בעבודת השם, שהגוף שונא חינם, כלומר לעבוד בלי לקבל תענוג. אם עוסק בתורה הרי טוב, ואם לא יבא סמאל רכוב על נחש אל אלימלך. וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו, כלומר כשרואה שאינו יכול להאחז ולהתגבר על אלימלך שה"ס י של הנשמה הוא הולך אל כף ירכו, שה"ס אשתו, סוד ה של הנשמה והוא הולך אל האשה נעמי מהפך אותה מקדושתה ועושה לה שתחטא ותהיה רעה.

כשרואה שאינו יכול להתגבר על אלימלך, הוא סוד יוד של הנשמה, הולך לכף ירכו, אל אשתו. יש גם את נעמי המזויפת, סוג של תודעה עצמית מופרזת, זו אותה בינה שהופכת רעה, אותה בחינה של מלכות שעלתה לבינה ויצרה בה חיסרון. לכן צריך אדם לעזוב את עצמו, את החשיבות המזויפת. אדם צריך להיפרד ממה אני מרגיש, מה אני רוצה.

אם האדם נפרד ממנה מנעמי הרעה הרי טוב, היי כמו שאמר איוב לאשתו שאמרה לו ברך אלקים, היינו תחליט שאלקים זה חלילה פגם, אמר לה, כדבר אחת הנבלות תדברי גם את הטוב נקבל מאת האלקים והרע לא נקבל.

ואם שבו בתשובה יבא אלימלך שהוא י ויבא מחלון שהוא ו ואם שבו כולם יבא השם הקדוש העליון ישלים את הנשמה שמורכבת מיוד-הי וו ה ואם לא, ימותו כלומר יקבלו תענוג של עולם הזה וזה נק' מות. ז"ש ותצא מהמקום אשר היתה שמה ושתי כלותיה עמה.

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

פרשת אחרי מות א – ג שיעור 1

גן עדן וגיהנם וכוונת ק"ש

חסר תחילת המאמר

מלמד כאן על "סיור" שמראים לאדם טרם לידתו את הגן עדן ואת הגיהינום. גן עדן הוא מקום החכמה העליונה, בה האור והכלי באים כאחד, כאן האדם עדיין לא יצא מהכח אל הפועל. אומרים לו לך לך מארצך, עליך לרדת אל הארץ אשר אראך, אל מקום העובדה הנפשית שלך כדי לתקן.

כדי לזכות באהבה, על האדם להיות שותף. עליו ללכת למקום העובדה, להרגיש את הרצון הפרטי, ועליו לעבוד. המקרים שבהם מפגישה ההשגחה את האדם, לא באים כדי לעבד את המקרה, אלא כדי לאמן את האדם לחשוב כמו הנשמה, למעלה מזמן ומקום. כל מקרה אמור להביא לאדם כוח לחיבור לנקודה הפנימית הנצחית. לרכוש אמונה ע"י קריאת שמע בכוונה הראויה. ק"ש זה קבלת עול מלכות שמים.

טרם שנולד מראים לו את גן העדן, שהוא ירושה עבורו מאביו שבשמים, אך יש כאן תנאי, שהבן יהפוך שותף ויבוא להשוואת צורה של השפעה עם הבורא.

שואל האדם כיצד אזכה לרשת את גן העדן, אומרים לו המלאכים שעליו לרכוש אמונה.  חג הסוכות הוא זמן מיוחד מסוגל לרכישת האמונה.

פרשיה ראשונה בקריאת שמע, בה מ"ב תיבות כנגד שם מ"ב, שם השלמות. אפשר להגיע לאהבה שלמה עם הבורא.

והיה אם שמוע תשמעו וגו מלמד לא לעבוד את המקרה, את העבודה זרה. כאן יש שכר ותיקון.

עול זה כרוך בעיצבון, כלומר ויתור על התענוג שבמקרה. תעבור מהגוף לנשמה. לכן אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו, את עצמיות הרצון לקבל, ממית את הגאווה, יכול שתתקיים בו התורה.

גיהנום הוא הרדיפה אחרי המקרה, אחרי תאווה זמנית, רצים אחרי הבלי העולם. גם צדיק עובר דרך הגיהנום, כלומר דרך המקרים בעולם, אך יש בו כוח להתגבר. יש לו מסך נפשי שיכול לדחות אור, ולהפוך למשפיע.

תהמו ואמרו אנה, אמרו להן ב מלאכים, הקב"ה אמר לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך. מארצך זהו גן העדן התחתון, מבית אביך גן העדן העליון, אל הארץ אשר אראך זו היא ארץ החשכה והשפלה. יש לאדם את המקום/הארץ שלו ואומרים לו לך לך מארצך. מביאים את האדם למקום העבודה כדי לתקן, כמו שהורידו את העם למצרים. המקרה הוא המקום השפל. אין מדובר רק על גלגול, אלא כל מפגש עם מקרה בא לגרות את האדם לתקן.

והראו לו לאדם מטרם שנברא לפני שבא לתיקון כל גן העדן והראו לו היכלות ובתים, מדורים עליונים וכמה היכלות חמודים, וכמה בתי וכמה מדורים וכמה מדרגות, וכל חלק וחלק שיש לו לכל צדיק בפני עצמו

שאל אדם הראשון, אמר למי אלו, אמרו לו, כל איש שקורא ק"ש ומכוון בשם ע"ב תיבות כראוי, שהוא סוד ע"ב מלות, שיש מן והיה אם שמוע עד ושמתם, יירש אותם. דווקא בקריאת שמע יש לכוון מפני שזו עבודת האמונה והייחוד

אמר להם ובמה אני ארוויח זה, אמרו לו בעצבון תאכלנה, אמר להם ומהו העצבון. אמרו לו זהו נעשה ונשמע. שפירושו עשיה, במעשים טובים ושמיעה בתורה, והוא בעצבון ע"ד שאמרו ז"ל אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה יכולת האדם לשמוע בתורה היא גדולה מאד, זה אומר שהוא יכול לעזוב את עצמו, ואז לעשות עבודה של כלים דהשפעה. אומר עיצבון מפני שדרושה יגיעה. מתקיימת במי שממית עצמו, את העצם שלו שהוא הרצון לקבל.

העולם הבא הוא הפנימיות והעבודה בו היא עבודת אמונה, של הכוונות בקריאת שמע.

הרשעים אומרים אוי לנו אוי לידינו שלא קשרו תפילין בראש ובידנו. ששם העונשים לאותם שלא כוונו בשם ע"ב ב"ב מלות שמן ויאמר עד סוף הפרשה.

הבל הוא דבר ריק שאין בו ממשות. הבלי העולם הם התענוגות הזמניים שאין בהם ממשות רוחנית. היתפסות לדבר החיצוני הוא הבל, בעיקר כשזה לא בדרך תורה.

הביאו אותו הלאה והראו לו כל מדורי גיהנם, אמר לו כל אדם שבעולם יבוא למקום הזה, ואפילו מי שהוא חפשי, ז"ש קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדוניו, ואין חפשי אלא כל אדם היודע השם של הקב"ה כראוי, ז"ש אשגבהו כי ידע שמי יקראני ואענהו

בנפש האדם ידוע שהמצווה באה ממקור מסוים. הוא הולך בגיהנום כמו עיוור בחושך, אך יש לו כוח שעוזר לו לנווט, המצוות לא הולכות לאיבוד, אין העדר ברוחניות.

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

זהר חדש צו   א – ג סיום   

קרבן עולה

מלמד הזוהר שצו אומר זירוז לצאת מעבודה זרה. מחשבה זרה היא מחשבה על הפרטיות ולא על טובת הכלל.

יש תענוג גם במחשבה לא טובה, ואין האדם מודע לנזק שהיא גורמת, למרות שלא ממשיך המחשבה למעשה רע.

תת המודע הנפשי באדם אינו מבחין בין עבר הוה, ממשי או לא, אלא מקבל רשמים מהמחשבה הלא טובה, ותת המודע מרגיש שזו החויה הרשומה בתוכו. כל חוויה משאירה רושם. ואם נהנה מהמחשבה הרעה, הרצון והשאיפה עליו גדלה.

יש לטפל ולתקן מחשבות רעות, ולדמיין שריפתם המוחלטת, בלי להמשיך להרהר עליהם.

מחשבה רעה באה מצד שמאל, מהפירוד, וגם אם אדם לא מסכים עם המחשבה, משאירה רושם שמשפיע. כל מחשבה מצד זה מגיעה מספק. באמונה לא צריך שכל, אשר מביא ספקות.

יש לנצל את הזמן של הסוכות כדי לרכוש אמונה, ע"י בניית היגיון אֳמוּנִי חדש.

ובצד שמאל עומדת מדרגה אחרת שמצד הטומאה שנק גם כן מחשבה, ונק' מחשבה רעה משום שהמדרגה שעליה היא רעה ומשום זה נק מחשבה רעה יש מחשבה שהיא רעה, לכן השאלה ממה נובעת המחשבה, האם היא מקדמת לתכלית. יש דרך לתקן מחשבה רעה.

כאן בצד שמאל של המחשבה שהיא מחשבה רעה, נמצאים כל הרצונות הרעים וכל ההרהורים הרעים וכל הרעות שבעולם, והיא מחשבה הרעה עומדת על כל הרצונות האלו שהאדם יטמא בהם. במחשבה רעה זו, נמצאים כמה מדרגות טמאות, וכולן עומדות לטמא האדם ברצונות ובהרהורים האלו של המחשבה הרעה, ואז נטמא האדם בהם ונדבק באותו הצד

יש ונדמה לאדם שרק מעשה רע הוא אסור, ובטעות חושב שהרהור רע אינו מזיק. מלמד הזוהר ומפריך רעיון זה. מחשבה רעה רוכבת על כל הרצונות של האדם ומטמאת אותו.

ועל זה צריכים להקריב קרבן עולה להטהר, וכשמקריב אותו הוא צריך להטות רצונו אל המחשבה הקדושה. קורבן עולה הוא התיקון למחשבה רעה, וצריך לכוון, להטות את המחשבה. צריך לכוון בליבו שרוצה רצון אחר, להטות למחשבה קדושה.

העשן העולה מקורבן העולה מסיר את המחשבה הרעה, ואחריו עולה עשן דק מהדק לפנימיות המחשבה הטובה וגורם להתכללות.

עשן דק זה נותן חַיּוּת למחשבה הטהורה, וזה צד הימין. התיקון למחשבה הטובה, הוא קודם לחשוב ואז לרצות אותה, זהו דיוק חשוב שגורם לאדם להיות בסוג של מחשבה טהורה, מבלי שהוא מערב את הרצון עד שמרגיש שהוא בא למחשבה עליונה אֳמוּנִית.

ע"י קורבן העולה ששורפים לגמרי, לא משאירים ממנו ולא אוכלים ממנו, כך שורפים לחלוטין את המחשבה הזרה. שריפה היא כליה גמורה, התיקון הכי חזק בנפש האדם של אותו רעיון שישרף והאפר יתפזר ברוח.

מחשבה רעה יוצרת ספיקות. יש לפתח מחשבה טובה מחשבה אמונית הנגזרת מרצון לדבקות בהשם, ולפעול בשמחה, וכך ניתן להסיר את הספקות.

כי תישא  כח – ל שעור 10  סיום

שלש רגלים וראש השנה

לפני שבא ז"א לזיווג צריך יראה מוקדמת מפני מלכות שמים. 

צד ודוד היה מבקש רחמים על זה ואמר, אל ימשלו בי אז איתם, שהנחש לא ישלוט במקומו שהיא מלכות. לשמור העקב ההוא שהוא מלכות על ידי יעקב שהוא ז"א הנק רב, בן בכור. כי אל לך בעולם מי שיתגבר כנגד הנחש הזה כמו יעקב שהסיר אותו מנחלתו שהוא מלכות, משום שהוא בעלה של הבית שהוא מלכות, הסיר אותו כדי שלא יטמא ביתו.

יראה אמיתית היא יראת השם מטעם שהוא גדול ושליט. יראה מטעם של פחד אינה אמיתית כמו יראת השם. 

עקב ענווה יראת השם, יעקב הוא העקב בא עם היראה כדי להגיע לשער גן עדן, שדרך האמונה ניתן להיכנס לכל השערים. יעקב הצליח לגבור על הנחש בגלל שהצליח לשמור על פכים קטנים, שחיזר אחרי מצוות האמונה, לשמור על הברית. 

צה כיון שהנחש לא ישלוט נאמר אז איתם. אז הוא אותיות א ז אות א הוא אור עתיקא מדרגת בינה היי אור ג ספירות ראשונות כח"ב, ז היא ז מדרגות חג"ת נהי"מ הכלולות ביעקב שהוא ז"א. כיון שכל זה מתחבר להאיר במלכות אז אהיה תם היי איתם, כי המלכות כך נק, מכתם שהוא אותיות מך תם נק משום שאין לה מעצמה כלום והיא עניה.

תם נק כשהלבנה שהיא המלכות בשלמות ומאירה באורות העליונים אז נק תם ועל זה כתוב מכתם לדוד שהוא המלכות הנק מכתם. 

צו מתי נק המלכות מכתם, כשהלבנה שהיא המלכות נשמרת מז"א ז"ש שמרני אל כי חסיתי בך, מהו חסיתי, הוא לשון חוסן כש"א בך חסיה נפשי

צז שואל למה כתוב שמרני אל ולא שם אחר, ומשיב כי הצד של אברהם שהוא צד החסד, צריכים לעורר שיאיר חסד עליון לחסדי דוד הנאמנים שהוא מלכות, ז"ש וחסד ה' מעולם ועד עולם, חסד זה אברהם שלוקח מהעולם העליון שהוא בינה אור חיים ונותן לעולם התחתון שהוא מלכות, ז"ש ועד עולם על יראיו הוא העולם התחתון מלכות, שיראה תלויה בו. לעורר את מידת החסד אומר שאדם מוכן לוותר על האגו שלו, על תפיסת הפרטיות שבאה לידי ביטוי גם בתפיסה הגשמית.

צח ואז צדקתו לבני בנים, וצדקתו זה הוא העולם התחתון שהוא מלכות נק צדק, לבני בנים היי שהיא מניקה למחנות הנק בני בנים, כי שש ספירות העליונות המאירות לה שהם חג"ת נה"י נק בנים. כש"א בני אמי נחרו בי פירושו הבנים הנ"ל וכן כתוב אם הבנים שמחה, שהם הבונים האלו. והם י"ב שבטים המקיפים העולם הזה האחרון שהוא המלכות, שהם כללות נשמות ישראל, נק בני בנים כשהם שומרים בריתו, ז"ש לשומרי בריתו. ז"א נקרא בנים לשון רבים מפני שמדובר על חג"ת נה"מ ובני בנים נשמות הצדיקים.

צט משום שבני בנים אלו לא שמרו מצותיו בתחילה ומכרו את יוסף אחיהם לארץ נוכריה, נגזר עליהם עונש אחים לשון מאוחים לברית, אחיו של יוסף שללא הברית אין מה שיחבר ביניהם 

ק וזה שבקש משה כשראה את הדין שיהיה נעשה בעשרת הרוגי מלכות אלו. שאל, ואיפה היא התורה שלהם, א"ל הקב"ה חזור לאחוריך תבדוק את הנקודה הפנימית, ראה את השבטים שמכרו את הצדיק, היי לאלו השורים אחורי המשכן שהוא המלכות, היי השבטים שמכרו את הצדיק הזה. אל משה ולמה באלו הגופים שהם קדושי עליון, א"ל הקב"ה כך עלה במחשבה ואין מי שיכול להשיג זה

כשרוצים להבין את העתיד, הוא הפוטנציאל שבאותה מדרגה. עם המכירה של אחי יוסף, נוצר מקום לתיקון. עשרת הרוגי מלכות הם הגדולים שעליהם לתקן, לתקן נותנים לצדיקים. שמירת הברית של עשרת הרוגי מלכות עשתה רעש גדול בשמים, שמתו על קידוש השם.

קא וע"ז השתדל דוד לברך למקום הזה שהאור בא ממנו שהוא יסוד ואמר ה' זכרנו יברך, היי שיברך את הצדיק שהוא יסוד, יברך את בית ישראל היי שהצדיק הזה יברך את בית ישראל שהוא המלכות. יברך את בית אהרן כי נק בית אהרן כשהיא מתחברת בחסד שה"ס אהרן מצד שהוא כהן שמדתו חסד. ז"ש ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב, שה"ס המלכות הנק אלישבע שהיא אותיות אל שבע משום ששב"ע שהיא המלכות התחברה לשם אל שהוא חסד. התיקון הוא ניתוח כואב מפני שהקלקול היה גדול.

קב אלו הם במשכן שהם י"ב השבטים השורים ביראה הזו שהיא המלכות שמקבלים על עצמם את עבודת יראת הרוממות, בגין דהיו רב ושליט, יראה מפחד שלא יוכל למלא את רצון השם. הקטנים עם הגדולים הוא כש"א חיות קטנות עם גדולות, חיות קטנות הם כל אלו ההמונים שיצאו מאלו בני בנים. כש"א כל הפקודים למחנה יהודה. עם גדלות היי ראשי השבטים, רברבן היי המון גדול שהוא מלשון רב רב

קג וע"כ כל העובר על הפקודים נותן שכר, בקע לגלגלת, שיהיה כפר לנפשו ההיא היי המלכות. ויתפשט ממנה האור בשעה שהתחברה לה הימין שה"ס הכסף שנותן היי חסדים. וע"כ יברך את בית אהרן כי המלכות נק בית אהרן, בשעה שהתווספו בה ברכות, והימין שהוא חסד, התעורר אליה באותה הכסף, מחצית השקל, אז נמשכות ברכותיה באלו היראים מפניה. נותנים מחצית השקל מפני שתפילה עושה מחצה. חלק מהיראה היא שתדע שאתה אף פעם לא שלם, ומשלמים חצי כופר נפש.

קד בוא וראה כל אדם החוזר בתשובה לפני אדונו, הוא מתירא בכל יום מאותו עון שעשה, הקב"ה מוחל לו, ואינו נפרע ממנו. כי אחי יוסף יראה גדולה נפלה עליהם כשראו שאביהם הסתלק למעלה וראו עצמם בגלות על אותו עון, עד שאמר להם יוסף, אל תראו. ודאי אל תפחדו מעונש בעת ההיא, כי התחת אלקים אני האם אני פועל את מידת הדין, ודאי הסתלקתי למעלה ממקום הזה שנק אלקים שהוא דין, ומדרגה שלי שהוא יסוד, יאיר לצד בין הדין שהוא מלכות, להאיר לכם. כי אתם תחת מקום הזה שהוא מלכות הנק אלקים. אומר להם יוסף שהוא בחינת היסוד, ובא להשפיע להם

קה כשראה דוד את בעלה של הבית שהוא יוסף, שאמר כך, אמר ה' זכרנו יברך, שפירושו אותו היושב בעולם הזכר שהוא יוסף, ה' שהוא למעלה למעלה, יברך אותו בעטרות עליונות, כי כל השבטים חוץ מיוסף יושבים בעולם הנקבה שהוא מלכות, ומתברכים ממנו מיוסף שהוא בעולם הזכר היי יסוד.

קו המקום ההוא שהוא יוסף, יברך את בית ישראל ודאי, שהוא המלכות, ביתו של דוד, יברך את בית אהרן היי שיתעורר צד החסד שלה. יברך יראי ה' הקטנים עם הגדולים משום זה יוסף ה' עליכם היי מצד יוסף שהוא עליכם יתעורר ברחמים עליכם. כי יוסף כבר מחל אותו עון למטה ואמר לאחר פטירת יעקב, אנכי אכלכל אתכם ואת טפכם, משום זה, עליכם ועל בניכם, שתגן זכותו עליכם ועל בניכם, שלא יתפשו בעונותיכם ולא ישלוט עליכם אותו הנחש.

קז משום זה אל ימשלו בי אז איתם, ומתעטר אותו מקום שהוא המלכות בעטרותיו כמו שהתעטר בעת שעברו ישראל את הים ואמרו, אז ישיר, כשראו שנשלמה הלבנה, ונקיתי מפשע רב, זהו העון של השבטים שמכרו את יוסף שהיה רב

קח ועל הכל בקש רחמים, יהיו לרצון, לפני עתיקא קדישא, אמרי פי, כתר, לשון אמירי העצים זהו הפה שלו היי ההשפעה של עתיקא שה"ס ג"ר. והגיון לבי זה לב השמים, היי ז"א שנק שמים, והארת ל"ב נתיבות החכמה שבו נק לב. לפניך מצד הפנים, אלו הם פנים עליונים דז"א שהם בהסתר, ומתגלים בעת רצון. הויה זה קו ימין דז"א, צורי זה קו שמאל דז"א וגואלי קו אמצעי גאולה גמטרייה אדם שהוא יעקב היי ת"ת דז"א יעקב שורש, הגאולה יוסף

קט פירוש אחר, הויה הוא קו אמצעי שהוא יעקב, צורי קו שמאל, גואלי קו ימין שהוא נק גואל קרוב ודאי. ועתיד הקב"ה להרים את הימין שלו שהוא חסד ולפדות את בניו, ז"ש ימין ה' רוממה ימין ה' עושה חיל. מאמינים בגאולה שהיא למעלה מהדעת, בחינת אמונה.

ברוך השם לעולם אמן ואמן

כי תישא  כח – ל שעור 10  סיום

שלש רגלים וראש השנה

דוד היה מבקש רחמים על זה ואמר, אל ימשלו בי אז איתם, שהנחש לא ישלוט במקומו שהיא מלכות. לשמור העקב ההוא שהוא מלכות על ידי יעקב שהוא ז"א הנק רב, בן בכור. כי אל לך בעולם מי שיתגבר כנגד הנחש הזה כמו יעקב שהסיר אותו מנחלתו שהוא מלכות, משום שהוא בעלה של הבית שהוא מלכות, הסיר אותו כדי שלא יטמא ביתו.

יראה אמיתית היא יראת השם מטעם שהוא גדול ושליט. יראה מטעם של פחד אינה אמיתית כמו יראת השם.

עקב ענווה יראת השם, יעקב הוא העקב בא עם היראה כדי להגיע לשער גן עדן, שדרך האמונה ניתן להיכנס לכל השערים. יעקב הצליח לגבור על הנחש בגלל שהצליח לשמור על פכים קטנים, שחיזר אחרי מצוות האמונה, לשמור על הברית.

שואל למה כתוב שמרני אל ולא שם אחר, ומשיב כי הצד של אברהם שהוא צד החסד, צריכים לעורר שיאיר חסד עליון לחסדי דוד הנאמנים שהוא מלכות, ז"ש וחסד ה' מעולם ועד עולם, חסד זה אברהם שלוקח מהעולם העליון שהוא בינה אור חיים ונותן לעולם התחתון שהוא מלכות, ז"ש ועד עולם על יראיו הוא העולם התחתון מלכות, שיראה תלויה בו. לעורר את מידת החסד אומר שאדם מוכן לוותר על האגו שלו, על תפיסת הפרטיות שבאה לידי ביטוי גם בתפיסה הגשמית.

וזה שבקש משה כשראה את הדין שיהיה נעשה בעשרת הרוגי מלכות אלו. שאל, ואיפה היא התורה שלהם, א"ל הקב"ה חזור לאחוריך. תבדוק את הנקודה הפנימית, ראה את השבטים שמכרו את הצדיק. א"ל הקב"ה כך עלה במחשבה ואין מי שיכול להשיג זה

כשרוצים להבין את העתיד, הוא הפוטנציאל שבאותה מדרגה. עם המכירה של אחי יוסף, נוצר מקום לתיקון. עשרת הרוגי מלכות הם הגדולים שעליהם לתקן, לתקן נותנים לצדיקים. שמירת הברית של עשרת הרוגי מלכות עשתה רעש גדול בשמים, שמתו על קידוש השם.

וע"ז השתדל דוד לברך למקום הזה שהאור בא ממנו שהוא יסוד ואמר ה' זכרנו יברך, היי שיברך את הצדיק שהוא יסוד, יברך את בית ישראל היי שהצדיק הזה יברך את בית ישראל שהוא המלכות. יברך את בית אהרן כי נק בית אהרן כשהיא מתחברת בחסד שה"ס אהרן מצד שהוא כהן שמדתו חסד. ז"ש ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב, שה"ס המלכות הנק אלישבע שהיא אותיות אל שבע משום ששב"ע שהיא המלכות התחברה לשם אל שהוא חסד. התיקון הוא ניתוח כואב מפני שהקלקול היה גדול.

וע"כ כל העובר על הפקודים נותן שכר, בקע לגלגלת, שיהיה כפר לנפשו ההיא היי המלכות. נותנים מחצית השקל מפני שתפילה עושה מחצה. חלק מהיראה היא שתדע שאתה אף פעם לא שלם, ומשלמים חצי כופר נפש.

בוא וראה כל אדם החוזר בתשובה לפני אדונו, הוא מתירא בכל יום מאותו עון שעשה, הקב"ה מוחל לו, ואינו נפרע ממנו. כי אחי יוסף יראה גדולה נפלה עליהם כשראו שאביהם הסתלק למעלה וראו עצמם בגלות על אותו עון, עד שאמר להם יוסף, אל תראו. ודאי אל תפחדו מעונש בעת ההיא, כי התחת אלקים אני ? האם אני פועל את מידת הדין, ודאי הסתלקתי למעלה ממקום הזה שנק אלקים שהוא דין, ומדרגה שלי שהוא יסוד, יאיר לצד בין הדין שהוא מלכות, להאיר לכם. כי אתם תחת מקום הזה שהוא מלכות הנק אלקים. אומר להם יוסף שהוא בחינת היסוד, ובא להשפיע להם.

ברוך השם לעולם אמן ואמן

כי תישא  כה – כז שעור 9  

שלש רגלים וראש השנה

סוף דבר הכל נשמע את האלקים יראה, נאמר על המלכות. את המלכות שנק יראה יש לחבר לז"א, לכן היראה קודמת להכל, שכתוב איש את אביו ואמו תראו.

היראה קודמת כמעט לכל דבר, וְעַתָּה, יִשְׂרָאֵל–מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ:  כִּי אִם-לְיִרְאָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. יראה היא כוח ההתמסרות של האדם לדבר גדול ממנו. 

היראה היא הפתח לקשר, מפני שמי שבגאוותו אומר אני גדול, אין הוא יכול לבוא בביטול, ואין הוא יכול להגיע לאהבת השם. כשאין לאדם יראה, הוא גם לא מאמין. לכן אומר הזוהר הקדוש, שמי שאינו ירא חטא, אין לו רשות להיכנס לפתח האמונה. היראה היא השער להשם. 

כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת, כלומר שיראת החטא היא הסיבה לחכמה. יראת חטא אומר שאדם פוחד להחטיא את המטרה אותה קבע הקב"ה. 

הברית היא האמצעי לפעול את היראה. בלי ברית אין דרך, ואין מחויבות. חוקות שמים וארץ, המוחין שבחכמת התורה מתקיימים רק במי שבא ביראה. משפטי השם צדקו יחדיו, כאשר מחברים וקושרים את היראה לעליון, לחוקות שמים וארץ.  

פב ועם שונים אל תתערב, היי שלא ישנה מסדר האמונה, כי מתחילה צריכים להשתדל ביראה הזו שהיא המלכות, שהיא פתח לכל. ואח"כ בתורה שבכתב היי ז"א שהוא למעלה, משום שכל אדם שאינו ירא חטא שיש בו יראה שלא יחטא, אין לו רשות להכנס לפתח האמונה הזה שהוא המלכות. וכיון שדוחים אותו מהפתח הזה, דוחים אותו מכל, כי אין לו פתח במה שיכנס לכל, זה שכתוב זה השער לה'

פג ועל זה העירו הראשונים, כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיים. כי החכמה יושבת על כנה אשר נטעה ימינך שהוא היראה הנק כבוד אל. לכן לא החכמה שיש לאדם נחשבת, אלא יראת החטא שבו

פד ואם אדם אינו מתירא ממנה מהמלכות היא מיסרת אותו, כי נפקדה ליסר בני אדם, ז"ש ודרך חיים תוכחת מוסר, מה היא הדרך לעץ החיים, היא אותה שנפקדה על העולם ליסר בני אדם שלא יסורו מדרכו

כמו רעב הוא מעין ייסורים שמכוונים אדם למלא חסרונו, כך בעולם הרוחני ייסורים באים להכווין אדם לדברים הפנימיים.

פה ועם כל זה צריכים לקשר אותה למעלה בז"א משום שהיא המלכות נק גוף וצריכה נשמה. ונדב ואביהו משום שלא קשרו אותה למעלה, ולקחו ממנה הנשמה לקחה מהם הנשמה והגוף נשאר קיים כמו שהם עשו, וישמו עליה קטורת ולא קשרוה למעלה הטעות שלהם שהייתה בהם יראה, אך לא קשרו אותה לחכמה. כך לבריאה אין לה כלום כשאינה קשורה לבורא. 

פו משום שאין לה חיים משלה כלום, ועץ החיים שהוא ז"א נותן בה חיים משום זה היא המלכות היא גוף. יעקב שהוא ז"א הוא נשמה. עתיקא שהוא בינה הוא נשמה לנשמה

פז ופנחס שעשה שלום בארץ והמשיך חיים בארץ שהיא המלכות, התווספה לו נשמה, והמלכות האירה פנים אליו, משום שעורר החיים כנגדה, וע"כ באור פני מלך, היי כשהמלך זה שלמטה שהוא המלכות פניה מאירים, חיים החיים מז"א נדבקו בה. פנחס עשה שלום ע"י כך שהמשיך חיים במלכות שהאירה פנים אליו. יש חוק שמה שגורם התחתון בעליון, מקבל גם התחתון.

פח באור פני מלך חיים, זהו יעקב היי ז"א שנק מלך. חיים, היי שהחיים באים לו מאמא שהיא בינה ובשביל פנחס התקיים העולם שחבר ברית שהוא יסוד, בלילה שהוא מלכות, ז"ש אם לא בריתי יומם ולילה במצב בגילוי ההסתרה, מה הטעם שכתוב יומם, הוא משום שהתחברה ם סתומה שהיא בינה תבונה ביום שהוא ז"א והוא מאיר בלילה שהיא המלכות ואם לא זה, הברית, חוקות שמים וארץ לא שמתי היי החוקות האלו, היי המוחין הקבועים בחוקות התורה הזו שהיא ז"א לא יתקיימו. ומתי מתקיימים, כשצדקו יחדיו היי בעת שז"א ומלכות הם בזווג יחד ע"י הברית

מי שלא שומר על הברית, אז אין אמון בינו לבין הבורא.

פט היי נזהר מלטעות בתקוני המלך, כי בכל לילה השתדל בהם לחבר אותם יחד גם בזמן הסתרה אינו כועס ואינו מתוסכל, אלא משתדל לחבר אותם. ז"ש חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך גם אם לא נוחים לו. צדק הוא דין, ומשפט הוא דין ורחמים. צריך להודות על משפטי צדקך, כי כך אתה רוצה. שהמשפטים היי הספירות דז"א שנק משפט שהם נחמדים וכוללים מכולם, מכל הספירות דז"א, יתחברו בצד הזה שהוא המלכות. 

צ ואז כשז"א ומלכות מזדווגים הם שומרים שלא יתקרב למקדש שהוא המלכות, ערל וטמא היי בשמרם לכן צריך הזיווג להיות בהסתרה, שלא יתקרבו הרצונות הלוקחים רק לסיפוק אישי. וכשהם שומרים אותה, שמירה לסוף המדרגות הזה, שהוא עקב היי המלכות שהיא בסוף הספירות, אז היא רב, כי היא מתחברת למעלה עם ז"א.

ועל זה כתוב עקב ענוה יראת ה' היי כדי לזכות בעקב שהוא ענוה היי המלכות ניתנה יראת ה' שע"י יראה זוכים לענוה הרי שהמלכות נק עקב. ענוה היא מלכות כמו שלמדנו והאיש משה ענו מאד, ונק איש האלקים, היי בעלה של המלכות הנק אלקים וע"כ כיון שהזכר נק ענו, נק הנקבה ענוה וכתוב וענותך תרבני שפירושו הענווה של הקב"ה שהיא המלכות

מי שפועל את מידת הענווה על העקב שהיא המלכות, זוכה ליראת השם.

צא ראשית חכמה יראת ה' שפירושו גם כן כדי לזכות בחכמה ניתנה יראת ה' בעקב ענוה יראת ה' משום שבתחילה צריכים לירא ממנה מפני המלכות ואח"כ מתעלים לחכמה. פירוש אחר ראשית חכמה יראת ה' זו היא יראה עליונה שהיא בינה ומשום שהיא ראש לתחתונים לקחה השם על העליון, ועל זה נק עטרת בשם כתר עליון הסתור מכל כדי ליחד הראש בסוף ובשם אחד נכללה עם הראש. מה שאנשים קוראים חוכמה הוא ידע. בינה היא מקום התחלת קבלת החכמה, לא החכמה אלא ההשפעה. 

נודע שהחכמה העליונה נסתמה בא"א והחכמה המאירה באצילות היא רק מבינה שחזרה לחכמה הנק חכמה דל"ב שבילים וז"ש ראשית חכמה יראת ה' היא יראה עלאה שהיא בינה. ופירוש הכתוב הוא שהבינה שהיא יראה עלאה נק ראשית חכמה, ומשום שהבינה היא הראש המשפיע חכמה לתחתונים, משום שהחכמה נסתמה, לקחה השם ראשית חכמה השייך לעליון ממנה שהוא חכמה ממש, אע"פ שהיא רק בינה. 

ומביא דוגמא על דרך זה נק גם עטרת שהיא המלכות בשם כתר מפני שצריכים לייחד ראש הספירות שהוא כתר סוף הספירות שהוא מלכות. וע"כ נכללה המלכות בשם אחד עם הכתר כי עטרת פירושו כתר. בזכות הענווה ניתן להשיג את הכתר העליון שהוא בחינת אמונה. 

צב בשמרם עקב רב, הם המשפטים שהם ז"א השומרים עקב רב זה שהוא המלכות, כי יעקב שהוא ז"א שהוא בעל בית הוא שומר הבית. והרי העירו באותו שלקח אומנותו של יעקב היי רב אחא בר יעקב, שכרע שבע כריעות וביטל שבעה ראשים של הנחש, היי ז ספירות טומאה שלו שלא יקרב את המקדש שהוא המלכות לינק ממנה.

צג גם מזדים חשוך עבדך, זדים זהו הנחש שסמאל רכוב עליו, שפתה לחוה בעצה"ד, חשוך עבדך היי שאותו העבד שכל מפתחות אדונו בידו, היי מט"ט אמר שהיא המלכות, בחשך ועושק משום אלו זדים היי סמאל והנחש ששולטים בעולם וגורמים מיתה, ולפעמים נפגמת הלבנה היא המלכות והנחש שולט

כי תישא  כה – כז שעור 9 

שלש רגלים וראש השנה

סוף דבר הכל נשמע את האלקים יראה, נאמר על המלכות. את המלכות שנק יראה יש לחבר לז"א, לכן היראה קודמת להכל, שכתוב איש את אביו ואמו תראו.

היראה קודמת כמעט לכל דבר, וְעַתָּה, יִשְׂרָאֵל–מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ:  כִּי אִם-לְיִרְאָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. יראה היא כוח ההתמסרות של האדם לדבר גדול ממנו.

היראה היא הפתח לקשר, מפני שמי שבגאוותו אומר אני גדול, אין הוא יכול לבוא בביטול, ואין הוא יכול להגיע לאהבת השם. כשאין לאדם יראה, הוא גם לא מאמין. לכן אומר הזוהר הקדוש, שמי שאינו ירא חטא, אין לו רשות להיכנס לפתח האמונה. היראה היא השער להשם.

כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת, כלומר שיראת החטא היא הסיבה לחכמה. יראת חטא אומר שאדם פוחד להחטיא את המטרה אותה קבע הקב"ה.

הברית היא האמצעי לפעול את היראה. בלי ברית אין דרך, ואין מחויבות. חוקות שמים וארץ, המוחין שבחכמת התורה מתקיימים רק במי שבא ביראה. משפטי השם צדקו יחדיו, כאשר מחברים וקושרים את היראה לעליון, לחוקות שמים וארץ.

מי שלא שומר על הברית, אז אין אמון בינו לבין הבורא.

ועל זה העירו הראשונים, כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיים. כי החכמה יושבת על כנה אשר נטעה ימינך שהוא היראה הנק כבוד אל. לכן לא החכמה שיש לאדם נחשבת, אלא יראת החטא שבו. מה שאנשים קוראים חוכמה הוא ידע. בינה היא מקום התחלת קבלת החכמה, לא החכמה אלא ההשפעה.

ודרך חיים תוכחת מוסר, מה היא הדרך לעץ החיים, היא אותה שנפקדה על העולם ליסר בני אדם שלא יסורו מדרכו. כמו רעב הוא מעין ייסורים שמכוונים אדם למלא חסרונו, כך בעולם הרוחני ייסורים באים להכווין אדם לדברים הפנימיים.

כי תישא  כב – כד שעור 8

שלש רגלים וראש השנה

מצווה היא מלכות שהיא בחינת אור חוזר. כאשר המצווה מחוברת לתורה שבכתב, שהיא בחינת זעיר אנפין שורה על המלכות, אז היא מאירה ונקראת מצווה ברה. 

כשאדם מקיים מצווה, יכולה היא להאיר בנפשו, או שלא תאיר לו כאשר הוא מחובר לרצון הפרטי ולא לחסד. כאן סכנה שאדם עושה מצווה ונחשב לו קללה, שלמשמאלים בה נעשית סם המוות

בין הנברא לבורא חייב להיות קישור. המחבר אלו החסדים. כדי להתחבר לחסדים שיאפשרו למצווה להאיר בנפש, פועלים את בחינת שמאלו תחת ראשי וימינו תחבקני. לשם כך יש להיכנס לנקודה הפנימית כפי שעושים ביום הכיפורים, בכח זה בונים את הסוכה, שהיא בחינת חסדים פנימיים דאמא.   

עא מצות ה' ברה, אז כשהמלכות מתחברת בז"א היא נעשית מצוה ברה. בתחילה היתה נק מצוה ועתה שתורה שבכתב שהוא ז"א שורה עליה היא נק מצוה ברה. כמש"א ברה חכמה. וצדי וצדק שהם יסוד ומלכות הם במשקל אחד. ביום הרביעי לבריאה הייתה מציאות שללבנה היה אור חוכמה, הנק ים קפוא, חכמה בלי חסדים, לכן לא האירה ונקרא מארה, חסר יוד, לשון קללה. 

עב מאירת עינים הוא כמ"ש עיני ה' המה משוטטים שה"ס החכמה הנק עינים. שואל מה הטעם שהיא מאירת עינים, ומשיב בתחילה כתוב על המלכות מארת חסר ו שמורה לשון קללה שכתוב יהי מארת ברקיע השמים. וכשרקיע השמים הזה שהוא יסוד דז"א מאיר למלכות, היא מאירת עם י שהתווספה בה הארת הצדיק שהוא יסוד דז"א הנק י ופרשת השלום שלו. אז המלכות היא בגדלות רבה, ומתי היא ברה, היי כשנכללים זכר ונקבה.

עג יראת ה' טהורה היא שבח של כנסת ישראל שהיא המלכות שהיא בטהרה כשהוא ז"א מאיר לה פנים, עומדת לעד, היי שהיא עומדת תמיד כחומה גבוהה וחזקה על בניה. מתי, הוא כאשר משפטי ה' מאירים בה ממקום אמת שהוא ז"א הנק אמת, וזה שכתוב, צדקו יחדיו, היי כשהם ז"א ומלכות יחד, בצד הזה שהוא שם המלכות ושניהם לוקחים את השם שלה שהוא צדק, ז"ש צדקו יחדיו. שהשם צדק סובב על שניהם והיא המלכות לוקחת השם שלו שז"א נק משפט היי משפטי ה' שהשם משפט סובב על שניהם. ז"א נק צדיק והמלכות נק צדק שזה דין. ז"א נק משפט, כלומר לא רק דין אלא מתחשב בנסיבות ויש בו רחמים. 

עד פקודי ה' פירוש אחר, פיקודי ה' הם נצח והוד שהם נק למודי ה' משמחי לב, זהו אתרוג הדומה ללב, שנצח והוד משמחים אותו בהשפעתם. האתרוג הוא המלכות של ז"א מצות ה' זהו אתרוג שהוא עטרת יסוד. יראת ה' הוא כמו שאתה אומר, אשה יראת ה' היא תתהלל עושה את המצוות בגין דהיו רב ושליט, עושה את המצוות כי זה רצון השם היי המלכות, מהו הטעם תתהלל, מפני שהיא טהורה. משפטי ה' אמת אלו הם ששה בנים חג"ת נה"י הכלולים ביעקב שהוא ת"ת הנק משפט והוא נק אמת. צדקו יחדיו היי ביחוד השלם ביראת ה' שהיא טהורה. טהרה של אישה היא יכולת הוויתור שלה, היכולת להתכלל בזכר ולעשות את עבודת השם. 

עה הנחמדים מזהר ומפז רב, מצד זהב שהוא שמאל הוא שבחו של יצחק כמש"א שמאלו תחת לראשי ומפז זהו אברהם וזהו ימינו תחבקני. רב זהו יעקב ומתוקים מדבש, דבש זה תמר הכלול מזכר ונקבה שה"ס ז"א ומלכות. ומשום זה מתי הם מתוקים, הוא כשהתחברו ויוצא מהם דבש שה"ס הארת חכמה. 

עו ונופת צופים, הוא כש"א נופת תטופנה שפתותיך כלה, שהיא המלכות ונק צופים משום שכל מי שרוצה להביט ולהסתכל במראה הזו שהיא המלכות כשהיא בבחינת חכמה הנק ראיה, מסתכל.

אור החכמה נק ראיה, והסתכלות היא כשבמלכות יש חכמה. 

כש"א צופה נתתיך לבית ישראל ושמעת מפי דבר, ודאי שהמקום הזה, מלכות נק פתח האמונה וכתוב, ואראה מראות אלקים שה"ס מלכות. מכאן ולמעלה אין רשות להסתכל וע"כ יונקים ממנה אלו למודי ה' היי הנביאים הנק צופים כמש"א ונופת צופים. 

עז פירוש אחר, צופים הם למודי ה' שהם נצח והוד המאירים בה במלכות, ומשם מנו"ה יונקים הנביאים חוץ ממשה שהסתלק למעלה לדעת, ובעת ההיא שכלולים כולם באחד במלכות הם נחמדים.

חוץ ממשה הנביאים מנבאים ממדרגת נצח הוד.

עח פירוש אחר יראת ה' טהורה עומדת לעד. אם אדם משתדל תחילה במקום הזה שנק יראת ה' אז תורתו עומדת לעד משום שמכאן יבא לאמונה, ממלכות זו שהיא פתח לכל. וכשהוא מתירא מהמקום הזה שהוא מלכות, מתגדל המקום הזה ויושבת באור עם המלך שהוא ז"א משום שהוציאה לעולם בן טוב.

היראה נדרשת, מפני שאם הוא מחוסר אמונה, כל החכמה, כל הידע ילך לפרטיות. 

עט וע"כ אמר שלמה סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא. סוף הזה הוא סוף של המדרגות, היי מלות, הוא ס גדולה, כי המילה סוף כתובה באות ס גדולה משום שאותו מקום שהוא מלכות נק מסך. משעה שבאה האשה באה ס שכתוב ויסגור בשר תחתנה, כי קודם לכן לא כתוב ס בתורה. ס היא בחינת חב"ד חג"ת דאו"א שהם סומכים את הנופלים בחסדים מכוסים, בחינת סומך השם לכל הנופלים ומתי היא המלכות בשלמות ובגדלות רבה, הוא כשהאדם ירא ממנה מהמלכות שה"ס אמו בתחילה, ואח"כ עושה מצות אביו היי אביו שבשמים שהוא ז"א

פ ז"ש את האלקים ירא ואת מצותיו שמור, וע"כ כתוב איש אמו ואביו תיראו, הקדים אמו תחילה שהיא מלכות ביראה, ואת מצותיו שמור, היי מצות ה' שהוא אביו. מי עושה את השם הקדוש למעלה, מי שעושה זה ז"ש כי זה כל האדם, כי אז נשלם האדם למעלה. כאשר עושה את עבודת היראה, פועל ממטה למעלה. 

פא פו"א ירא את ה' בני מלך היי לחבר היראה בקב"ה היי לחבר המלכות הנק ראה בה' שהוא ז"א. בני ומלך היי להמשיך האור מאמא עלאה שהיא בינה הנק מלך, אל בן הבכור הזה שהוא ז"א להכנס ממטה למעלה, כלומר שז"א יעלה וילביש את הבינה ממטה למעלה. פירוש אחר, בני מלך היי שתמשוך אור מהבן שהוא ז"א לבת שהיא המלכות שנק מלך מפרש המלך בשתי צורות או בינה ממנה נמשך אור לז"א שנק בן או המלכות הקשורה לז"א. 

כי תישא  כב – כד שעור 8

שלש רגלים וראש השנה

 מצווה היא מלכות שהיא בחינת אור חוזר. כאשר המצווה מחוברת לתורה שבכתב, שהיא בחינת זעיר אנפין שורה על המלכות, אז היא מאירה ונקראת מצווה ברה.

כשאדם מקיים מצווה, יכולה היא להאיר בנפשו, או שלא תאיר לו כאשר הוא מחובר לרצון הפרטי ולא לחסד. כאן סכנה שאדם עושה מצווה ונחשב לו קללה, שלמשמאלים בה נעשית סם המוות

בין הנברא לבורא חייב להיות קישור. המחבר אלו החסדים. כדי להתחבר לחסדים שיאפשרו למצווה להאיר בנפש, פועלים את בחינת שמאלו תחת ראשי וימינו תחבקני. לשם כך יש להיכנס לנקודה הפנימית כפי שעושים ביום הכיפורים, בכח זה בונים את הסוכה, שהיא בחינת חסדים פנימיים דאמא.

ביום הרביעי לבריאה הייתה מציאות שללבנה היה אור חוכמה, הנק ים קפוא, חכמה בלי חסדים, לכן לא האירה ונקרא מארה, חסר יוד, לשון קללה.

מאירת עינים הוא כמ"ש עיני ה' המה משוטטים שה"ס החכמה הנק עינים. שואל מה הטעם שהיא מאירת עינים, ומשיב בתחילה כתוב על המלכות מארת חסר ו שמורה לשון קללה שכתוב יהי מארת ברקיע השמים.

יראת ה' טהורה היא שבח של כנסת ישראל שהיא המלכות שהיא בטהרה כשהוא ז"א מאיר לה פנים, עומדת לעד, היי שהיא עומדת תמיד כחומה גבוהה וחזקה על בניה. ז"א נק צדיק והמלכות נק צדק שזה דין. ז"א נק משפט, כלומר לא רק דין אלא מתחשב בנסיבות ויש בו רחמים.

פקודי ה' פירוש אחר, פיקודי ה' הם נצח והוד שהם נק למודי ה' משמחי לב, זהו אתרוג הדומה ללב, שנצח והוד משמחים אותו בהשפעתם. יראת ה' הוא כמו שאתה אומר, אשה יראת ה' היא תתהלל עושה את המצוות בגין דהיו רב ושליט, עושה את המצוות כי זה רצון השם היי המלכות, מהו הטעם תתהלל, מפני שהיא טהורה. טהרה של אישה היא יכולת הוויתור שלה, היכולת להתכלל בזכר ולעשות את עבודת השם.

כי תישא  יט – כא שעור 7

שלש רגלים וראש השנה

אור תחיית המתים נק טל, שאומרים שראשי נמלא טל, טלא דבדולחא שבא מעתיק. אור עצום זה מסוגל להחיות מתים.

מספרים על התנאים שידעו להחיות מתים.

מת זו בחינה של רצון עליו השתלטה הקליפה, שכולו לקבל לעצמו. על זה אומרים חז"ל רשעים בחייהם נקראים מתים. תחיית המתים היא הוצאתו מהקליפה. התנאים יכלו להאיר באדם אור שיוציא את הרצון מהקליפה.

טל = יוד, הא ואו, אור חוכמה גדול. כאשר מגיע לרצון תענוג אמיתי, הוא מחייה את הרצון. וגם כאשר נעלם האור, נשארת בנפש רשימה וזיכרון, המאפשר להתגעגע ולשאוף למקום הנפשי של החוויה.

ומהטל הזה עתידים המתים לעמוד לתחיה לעולם הבא. ז"ש ורבים מישני אדמת עפר יקוצו. עפר הוא רצון לקבל לעצמו, ומכאן יש להתעורר לרוחניות שאינה מקובלת על תודעת הגוף. אני ישנה וליבי ער אומר שהמלכות/הלב יתעורר. מישני הוא כמו שאתה אומר אני ישנה ולבי ער. לבי ער היי המקום של לבי שהוא המלכות, קול דודי היי המקום שנק קול שזה יעקב היי ז"א. שראשי נמלא טל היי ברכות שמים הבאות למקום הזה שנק שמים שהוא ז"א כשהוא ביחוד עם הנוקבא שהיא המלכות. ותקום מעפר, היי שתצא מהגלות.

ויצחק כשברך את יעקב אמר, ויתן לך האלקים מטל השמים, היי משום שראה שיעקב יורש המקום ההוא שנק שמים. האלקים זהו אמא עלאה שהוא בינה, שהעטירה אותו בעטרות עליונות שיזדווג עם המלכות. רק דרך קו אמצעי מאיר האור. בא עשיו וזועק הברכה אחת לאבי, הוא שואל למעשה האם לא ניתן לקבל רק בקו שמאל, רק לפרטיות בלי להיות כפוף להשפעת הימין. התיקון הוא שרק דרך קו אמצעי שנקרא יעקב מאיר אור חוכמה.

כאשר אור חַיּוּת גדול משמאל בא בלי החסדים, השפע קופא, ימא דקפא, מפני שקו שמאל הוא השורש לכל הקליפות. קו שמאל נהדר כאשר את ההשתוקקות הוא מפנה ליחד, ניכנע לאמונה מימין, ממעט עצמו ובא לקו אמצעי.

הימין הוא טל, השמאל הוא מטר.

וכשמגיע הטל הזה לז"א מצד צפון הוא נקפא אי אפשר לקבל אור בלי חסדים, ומצד דרום הוא נמשך עד שמגיע לכסא הכבוד, וכשמגיע לכסא הכבוד, שהוא המקום שנק ארץ, היי מלכות, אז צד הצפון האוחז בו נקפא ונעשה שלג, הארת החכמה מצד צפון ובו נבראו העולם משלג שמתחת כסא הכבוד.

תחילת הבריאה נמשכת ממצב א' שבמלכות שהאורות היו קפואים, בה בסוד השלג, ואח"כ ע"י החיבור שלה עם הדרום, שה"ס החסדים השתכללה הבריאה ונגמרה וז"ס עולם חסד יבנה.

בחינת הלב היא עולמו של האדם, שנבנה מחכמה בלי חסדים תחילה, ולאחר החיבור עם אור החסדים שבדרום. חשב לברוא את העולם במידת הדין, ראה שאינו יכול להתקדם, הקדים ושיתף את מידת הרחמים. מידת הרחמים קודמת, כלומר היא הסיבה לבריאת העולם. חסד ודין הוא המצב הב' של הבריאה.

עדות ה' נאמנה זה היסוד שנותן למלכות, היי מקומו של יוסף שהוא יסוד שנק עדות, ולמה אומר נאמנה, משום שהוא מקום הנהר שלא יכזבו מימיו תמיד יש הארה ממנו, היי שהוא מבחינת הזווג של או"א עלאין שאינו נפסק לעולם. והוא מחכים לה בחכמה קטנה ופקד אותה לפרנס את העולם והיא נותנת למי שאין לו זכות משלו.

כי תישא  טז – יח שעור 6

שלש רגלים וראש השנה

קידוש על היין הוא כנגד דוד שהוא מלכות. אמירת הגדה היא כנגד יעקב שהוא ת"ת ברכת המזון היא כנגד יצחק שהוא גבורה. הלל הגדול באגדה של פסח הוא כנגד אברהם שהוא חסד.

סוכות כנגד אברהם שהוא חסד, ואע"פ שהעמדנו שסוכות הוא כנגד אהרן לא מדובר על האיש אהרן אלא על מידת החסד, הכל אחד כי הכוונה היא על היותו כהן שהוא חסד, וכיון שהגיע למקום השלם של יעקב, אמרו הלל הגדול

כתוב "זה יתנו", כמה יש לבני אדם להשמר מדרכיהם כי כאשר נמכר אותו צדיק יוסף, כל עשר המדרגות היי ע"ס סתמו אורותיהן, וכיון שחטאו נסתם האור ולא נמשך למטה, ומי שעבר על זה, עבר על כל המצות, והקב"ה באהבה רבה, נתן לשמור את השבת כנגדו, היי לכפר על מכירת יוסף שהיא שקולה כנגד כל המצות.

אומרים לאדם שעליו לשמור שבת כדי לתקן את מכירת יוסף, והוא שואל עצמו מה זה קשור אלי. עליו לתת מחצית השקל, וזה מתקן שהמלכות תוכל להתחבר למעלה עם ז"א. אמנם אין אנחנו מבינים כיצד כך מתקנים, אך זו הנחייה של העליון.

שמירת השבת מבטאת את שמירת הברית ולכן היא תיקון של מכירת יוסף שהוא בחינת הברית.

כי תישא  יג – טו שעור 5

עשרת הדברות כנגד ע"ס

מא וכן פנים הם ברית שהוא יסוד הכולל חג"ת נ"ה בפנים הם ארון שהוא מלכות. וכיוון שהתחברו פנים בפנים, אז דבר ה' עמכם. ומי הם, היי שהתחברו שבע דברות שהם כנגד חג"ת נהי"מ, באלו ג מדרגות עליונות כח"ב של עתיקא קדישא, ואז נאמרו כנגדם ג דברות אחרונות ועלו ממטה למעלה. שלוש הדברות האחרונות, לא תגנוב, לא תענה ברעך עד שקר ולא תחמוד הם כנגד הג"ר כתר חכמה ובינה, התחברו לשבע הדברות חג"ת נהי"מ. 

מב ואמר לא תגנוב כנגד אמא עלאה שהיא בינה, היונקת מחכמה, ומי שיש בו בינה, ניק מבין דבר מתוך דבר, כמי שגונב ולוקח מה שיש בלב החכם, שילמד אותו חכמה ולימד אותו תורה. ואע"פ שהותרה לו בינה כדי לינק מחכמה, יש גנבה שהיא מסתרא אחרא היי שלא על דרך הקדושה שהיא אסורה, ואמר לו תגנוב סתם.

יש סודות התורה שהלב אינו מעלה אותם לפה, אלא הזוכה לבינה שמבין דבר מתוך דבר, יוכל לקחת הסודות מלב החכמה. אע"פ שאינו אומר לו בפיו.

שזה נבחן כעין גניבה שלוקח מהחכם את מה שמסתיר ואינו רוצה להשפיע לו. כי הגם שזה מותר בדרכי הקדושה, אם היא אינה בדרכי הקדושה נחשבת לגנבה ואסורה. אמר לא תגנוב סתם, שסובב גם על סודות החכמה. לכאורה והתרה לו בינה שמותר להקיש דבר מתוך דבר בדרכי קדושה, ושלא בדרך קדושה היא גניבה. אם לוקח הסוד לעצמו, ואינו אומר דבר בשם אומרו, ובא להתגדל, הוא חוטא. 

מג לא תענה ברעך עד שקר, הוא כנגד המדרגה העליונה של החכמה, הנק עדות. כי אדם אינו יכול להשיב דבר אם שואלים אותו, אלא בשביל שיש בו מדרגה של הרוח העליון של החכמה אם אין בך חכמה, למה תענה. שכתוב חכם יענה דעת רוח מתוך התבטלות מותר לו לענות, שה"ס גילוי רוח החכמה שבו, ודעת היא מלשון עדות, ואע"פ שענייה זו שאומר יענה דעת שהוא עני, יש בה קיום העולם, ויש בה עזרה עליונה לדעת את אדונו, והיא בסוד האמונה. יש ענייה מהצד האחר שאסור שכתוב לא תענה ברעך עד שקר.

המשכת החכמה מותרת רק בסוד המלכות הנק עני, ובסוד הדעת שהיא הקו אמצעי. אבל בדרך אחר אסורה. וע"ז נאמר לא תענה ברעך עד שקר, שעליה אמר החכם יענה דעת רוח, שממנה כל המוחין שבעולמות. היי ההמשכה מקו שמאל בלבד, שלא ע"י קו אמצעי, שאסור, שע"ז כתוב לא תענה ברעך עד שקר.

מד לא תחמוד הוא כנגד מדרגה סתומה עליונה, שכל המחשבות תלויות בו ואין בעולם מי שידע המדרגה ההיא, משום שהיא סתומת הסתומות, היי כתר שעליה אמרו, כשעלה במחשבה עליונה לברוא העולם, העולם העליון והתחתון, הכל היה ברגע אחד, ז"ש יעמדו יחדיו והמחשבה ההיא היא סתומה. 

לא תגנוב מדרגת בינה, לא תענה חכמה, לא תחמוד כתר. יעמדו יחדיו כל העולמות, הכל היה במחשבה הראשונה היא מחשבת הבריאה, היא סתומה ולא גלויה. זו בחינת הכתר, על זה כתוב לא תחמוד. הכל שייך לעליון, שום דבר לא שייך לך.

מה והאדם למטה יש לו מחשבה סתומה שאין מי שידע בה רק הקב"ה לבדו, ונתנה לאדם שיחשוב בה דברי תורה ודברי מצווה, המחשבה הזו אינה שלו, עצם העובדה שאדם מסוגל לחשוב מחשבה ייחודית לו, זה ניתן לו מלמעלה, אמצעי שניתן לו כדי שיחשוב דברי תורה משום שהמחשבה העליונה ההיא נמשכים המבועים שלה למקום החכמה, ואינה מתגלית כלל. ומחכמה עליונה ההיא יוצאת התורה שהיא ז"א, ונמשך שיקוי העליון עד מקום ההוא שנק חכמה תחתונה שנק מצווה שהיא מלכות. הכל מתחיל מהמחשבה הראשונה שהבורא נתן לאדם, כדי שישתמש בה להפיק את זו החכמה והמצווה לבחינה התחתונה. 

מו וע"כ מי שחושב לעשות מצוה הוא כאלו עשה אותה, משום שבמחשבתו גרם שיבוא שפע רב של ברכות ממחשבה ההוא העליונה אל המקום שנק מצוה שהוא המלכות מעצם זה שהוא חשב על זה, וע"כ כאלו עשה אותה את המלכות. כש"א ועשיתם אותם. מחשבה הוא ודאי ראש הכל, ואע"פ שמצד מחשבה העליונה ניתנה לו רשות לחשוב, דברים של מצוה מותר, דברים שאינם מצוה אסור, שכתוב לא תחמוד. זה לא שלך. מה אתה לוקח את המחשבה לדברים שלא שייכים, שלא שלך. מקום העבודה נותן לך מכונית לעשות שליחויות, אז האם יש לך רשות לקחת את המכונית, המחשבה, ולסוע לים, לקחת את המחשבה לתענוג הפרטי שלך 

מחשבה סתימאה דסתימין הוא כתר, שמשם נמשך אור החכמה אבל חכמה זו אינה מתגלית במקומה, אלא אחר שהתפשטה למלכות ובמקום המלכות היא מתגלה ולא במקום אחר שהוא כתר, שנמשכת ממנה החכמה למקום החכמה ולא אתפרש כלל, שאין החכמה מתגלה כלל במקום החכמה שאין שם עדיין רצון לקבל מבחינת החוכמה, אלא שממקום העליון מעדן יוצאת התורה שהוא ז"א הנאצל מחכמה ובינה, ומקבל החכמה ממקום החכמה ודם בו אינה מתגלה אלא בגן, אלא ששפע החכמה נמשכת עד אותו מקום של חכמה תחתונה שנק מצוה שהוא מלכות, ונק מצוה ובמקום המלכות החכמה מתגלה. על כל אחד לעשות מצווה ולגלות את החכמה הזו

כלומר אע"פ שמותר לו לאדם להמשיך החכמה ממחשבה עלאה, מותר לו להמשיך משם רק דברי מצוה היי לצרכי המלכות הנק מצוה, אבל מה שאינו דרך המלכות שנק מצוה, אסור להמשיך ממחשבה עליונה וע"ז כתוב לא תחמוד. 

אסור לאדם להמשיך ולהחזיק במחשבה שלא באה לחזק עול מלכות שמים, על זה כתוב לא תחמוד, לא תחמוד מחשבות שלא שייכים לך. 

מז ובוא וראה מהו הטעם שכל הדברות שהן כנגד ז"ס תחתונות חג"ת נהי"מ יש כנגד כל ספירה מצות עשה במקום הראוי לו, ומצות לא תעשה במקום הראוי לו, כלומר מ"ע או מל"ת ואלו ג הדברות האחרונות שהן כנגד ספירות ראשונות, הן לא תעשה מכלל עשה כמו שהעמדנו בכולן, שזה מותר וזה אסור.

שמצד הס"א אסור ובדרכי הקדושה מותר, הרי שיש בכל אחת עשה ול"ת, ומשיב, משום שהם כנגד עתיקא דעתיקין היי ג"ר שחסד ורחמים גדולים שורים בו, ואינו ראוי אלא למצות עשה. ומשום שמצוה לקיימם בדרך הקדושה מדייק, שלא יפנה האדם בהם לס"א ורשם אותם ע"כ במצות לא תעשה. אולי מפני הפחד שכל טעות שלא עושים מצוות עשה, ולא נשמרים ממצוות לא תעשה, פחד מיניקת החיצונים.

מח והזהיר לבני אדם בלאו על הדיברה ההיא האחרונה שהיא כלל האחרון שבתורה, היי לא תחמוד, ומי שעובר על זה הוא כאלו עבר על כל התורה. משום שלמעלה היא ראשית הכל, כלל הכל. שהמלכות קשורה בכתר ואם האדם עובר על זה ומסיר מחשבתו מדרכי התורה, אז מתדבק בס"א בצד השקר ואז בא לידי לא תענה ברעך עד שקר כמו שמצאנו באחאב, שחמד את הכרם של נבות היזרעלי ואז העידו עליו שקר, ומזה בא האדם לעור על כל הדברות.

מט אבל כשהולך בדרכי התורה וחושב במצותיו אז מתפשטת המחשבה ההיא בכל המדרגות מצד האמת, שהוא קו אמצעי הנק אמת, צד האמונה העליונה שהיא המלכות ואז יכולה להתגלות החוכמה. יבדוק אדם אם המחשבות שלו הם בדרכי התורה, לא יפול לעבירה הכללית של לא תחמוד.

נ בוא וראה כי כל הדברות שה"ס הספירות, מעוכות סופן בתחילתן ותחילתן בסופן, כי כל ספירה כלולה מע"ס ומלכות דספירה עליונה היא כתר לספירה תחתונה. ונמצא שסוף כל ספירה מעוכה בתחילת כל ספירה, כי סוף כל ספירה היא מלכות, וכן תחילת כל ספירה היא מלכות דעליון. וכן תחילתן בסופן כי תחילת כל ספירה היא כתר וסוף כל ספירה היא כתר לתחתון, והוא כדי לדעת את הקב"ה במחשבתו, בסוף, כלומר שימשיך החכמה ממחשבתו שה"ס כתר עד הסוף שהיא מלכות.

ולא להטות מחשבתו ורצונו לס"א היי לחוץ ממלכות, וכשאדם מתדבק בזה להמשיך אל המלכות, אז מתמלאים כל העולמות ברכות עליונות הנמשכות מעתיקא הסתום מכל. נעיצין פירושו תקועות ומעוכות כי על החנית מעוכה, מתרגם נעיצה.

כי תישא  י – יב שעור 4

עשרת הדברות כנגד ע"ס

 יום רביעי הוא כנגד דוד שהוא מלכות שכתוב בו יהי מארת כתוב חסר ו משום שכנסת ישראל שהיא המלכות, אין לה אור משלה, אלא מה שניתן לה על ידי הצדיק שהוא יסוד, כך דוד שכתוב בו עני ואביון אני, ואין לו חיים, אלא מה שניתנו לו מימיו של האדם הראשון ע שנים.

יום חמישי כנגד משה שהוא נצח, יום שישי כנגד אהרן שהוא הוד ואלו ששת ימי בראשית שלמטה, הם כנגד ששת ימי בראשית שלמעלה. כל הוא כנגד חלקו של יוסף, שהוא יסוד הנק כל. הממלכה היא חלקו של דוד, ויוסף נק שבת למטה, היי יום השבת כנגד צדיק חי העולמים ונק שבת למעלה כנגד צדיק חי העולמים, ונק שבת למעלה שהוא יסוד הנק כל. ומשום זה כתוב על כן צווך ה' אלקיך לעשות את יום השבת, לכפר על עון מכירת יוסף.

המושג ברית אינו המושג החזק במטרה, אל השבת. הברית היא הכי חזקה בדרך, שאז הנאמנות שהיא בחינת הברית היא החשובה ביותר, במטרה האהבה, השבת היא התכלית. לכן בדרך בה ישנם חסרונות יש את התורה שבדרך, ויש את התורה שבמטרה שהכל בשלמות.

הבחינה הנפשית שהיא בחינת יוסף, היא פנימית בנפש האדם, חשיבותה עצומה, שהוא היסוד, המשפיע, ציון ממנו תצא התורה. יוסף והברית הם כנגד השבת, ושמירת השבת היא התיקון לחטא מכירת יוסף, לחטא של כל אחד מאתנו שמוכר את המחויבות לקשר, וסוטה לתאוות הפרטיות.

כבד את אביך הוא בסוד הנצח שמשה אחוז בו ויונק אותו. כי משה היה מכבד את הקב"ה בתורה. אם לא התורה שניתנה על ידי משה הנביא הגדול, לא היו יודעים בני אדם את הקב"ה ולא היו מכבדים אותו, כי ע"י התורה לומד האדם עבודת אדונו ומכבד את הקב"ה ומשום זה כבד את אביך ואת אמך הוא כנגד משה. אי אפשר בלי התורה, שרק התורה הקדושה יכולה להביא את האדם לכבד את הקב"ה.

 לא תגנוב לא תענה לא תחמוד זה סוף של עשרת הדברות של התורה, שנעתקים מהשגה שהם ג"ר כתר חכמה ובינה שהם ראשית הכל ליחד הסוף בראש, ושיהיו הכל אחד. ומה שלא התחיל בהם בתחילת עשרת הדברות, הוא ללמד סוד עליון, עד איזה מקום ניתנה רשות למשה להסתכל ומאיזה מקום לקבל התורה שהוא מז"א אי אפשר לפרש הכל, ישנם דברים שצריך לקבל באמונה מעל טעם ודעת

 ומשום זה אמר שבע דברות שהן כנגד שבע מדרגות עליונות חג"ת נהי"מ הרמוזות בכתוב, לך ה' הגדולה וגו ועד אותו מקום, היי עד החסד, הסתכל משה, ז"ש פנים בפנים דבר ה' עמכם. פנים הם הבן הקדוש, היי ז"א הכולל שש ספירות חג"ת נה"י. בפנים הם הבת שהיא מלכות.