פיקודי רנא-רנג

הֵיכַל קוֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים

לפני שבאים לבקשות בתפילת שמונה עשרה, יש להחזיק בדעת אמונית.

בזכות הכוונות בתפילה יכול האדם להגיע למדרגה הנקרא "חושבי שמו" דהיינו שיודע לעשות נכון חשבון שכל תפקידך לייצר כלים של אהבה לקב"ה. לאחר התפילה, דווקא בעת הרגשת השלמות, בא הוידוי המגלה את החטאים והחסרונות, דהיינו חומר גלם לחדש ולפעול את הצורך בדבקות. כאן מבחינים כאשר התפילה במניין, אז אומרים את י"ג מידות הרחמים כפי שהם כתובים, אך המתפלל יחיד אינו אומר את שם הויה, אלא את חילוף האותיות בשיטת אתב"ש

תתטז אחר שהשלים בקשותיו, והגוף שלם בכל הצדדים, בשמחת לב, ושאל וסיים הבקשות שהשלים כל הבקשות האמצעיות בתפילת שמונה עשרה, יחזור להמשיך ברכות ושמחות למטה בהיכל השלישי, נצח, להמשיך למטה. וזהו ברכת, רְצֵה ה' אלקינו בעמְךָ ישראל. משום שמעמדות, הרגליים, נו"ה, הם סומכי הגוף, ת"ת, והתחלתם למטה מגוף נקראים ב' ירכיים עד שמגיעים לברכיים. כלומר, שב' רגליים נו"ה מתחלקים, שהירכיים עד הברכיים, היא ברכת, רְצֵה. ומן הברכיים והלאה הן ברכת, המחזיר שכינתו לציון, וברכת, מודים.

תתיז אלו הם המעמדות העומדות על הקורבן. כנגד ב' ירכיים נו"ה. וכאן, בהיכל השלישי, היא התחלת ב' ירכיים מלמעלה בגוף, עד הברכיים, שהוא החיבור של הנביאים. שמנו"ה דאצילות נמשך הנבואה. ומראות מנו"ה של היכלות. באותיות השם הקדוש השתפ"א, שהוא השם צבאות, בחילוף אותיות א"ב באותיות א"ת ב"ש ג"ר ד"ק וכו'. שאותיות ראשונות של א"ת ב"ש עולות. ואותיות שניות של א"ת ב"ש יורדות. השם צבאות הוא נביאים. והשם השתפ"א הוא מראות. ונו"ה נקראים צבאות. כמו שהרגלים מחוץ לגוף, כך נצח הוד, וכשמגיעים למקום זה במודים, יש לכרוע ברך לפני השם

תתיח בהיכל השלישי הוא סוד העליון, שנקרא ברייתא, כי ברייתא פירושו חיצונית. נו"ה הם לחוץ מגוף, מת"ת. וכשמגיע האדם לברכיים, שבהוד, יכרע, ויאמר, ברוך אתה ה' המחזיר שכינתו בחינת נצח הוד לציון למלכות. והרי כאן חזרו הברייתות להיות משנה, והתברכו יחד. כי נו"ה דהיכלות נכללו כאן, בהיכל קודש הקודשים, במלכות, שהיא משנה, שכינתו לציון. כי ציון יסוד המלכות.

תתיט ההיכל השני למטה, היכל עצם השמיים, שהנשמות נפקדות בו לעלות להיראות במראה החלום, למטה מירכיים, בבחינת ברכיים, כי החלום נמשך למטה מירכיים. אומרים בו, מודים, לכרוע על הברכיים, להודות על הנשמות, ואומרים, על נשמותינו הפקודות. עד שמגיע לברכת, הטוב שמך ולך נאה להודות.

תתכ וזה בתוך השם הקדוש ב"ם במוכ"ן. שהם אותיות שניות לשמות אל אלקים, שהם חו"ג דאצילות. כמ"ש: אל אלקים הוי"ה הוא יודע. וכלל אלו האותיות האחרות ב"ם במוכ"ן, שיוצאות מן אל אלקים ולמטה בהיכל השני, הוא החלום, להכניס במקום הזה נשמות, לראות במראה החלום. וצריכים להמשיך בברכות אלו, כדי למצוא מנוחה בעוה"ז ובעוה"ב. הנבואה כמו החלום נותנים סוג של מנוחה, מאחר וזה סוג של התקשרות לעליון, והמנוחה כאן היא רק בקשר לעולמות העליונים.

תתכא ההיכל התחתון למטה, היכל לבנת הספיר, הוא יסוד ומלכות, שאומרים, שים שלום טובה וברכה. כאן הכלל של שלום, שלום למעלה ביסוד דז"א, שלום למטה ביסוד דמלכות. שלום בכל הצדדים, בימין ובשמאל. שלום בפמליה של מעלה, ביסוד ומלכות שבהיכלות דאצילות. שלום בפמליה של מטה, שהיכל לבנת הספיר, שבו יסוד ומלכות שבהיכלות דבריאה, הוא פמליה של מטה, בחיבור אחד עם הפמליה של מעלה. ומכאן נמשך השלום לכל התחתונים, שלחוץ מהיכלות דבריאה. כל זה מתאפשר כשניזונים מבינה, ומתפללים כראוי עם כל הכוונות.

תתכב וכאן נכלל ונשלם הכול יחד, למעלה, ז"א, ולמטה, המלכות, בהארה אחת, בזיווג, להשלים שם מלא הוי"ה אלקים. אשר הוי"ה הוא ז"א ואלקים מלכות. שם זה שלם בכל ההיכלות הנכללות במלכות, ובכל האורות העליונים הכלולים בז"א, שיהיו כולם אחד. כאן משלימים את השם המלא כשהויה מצד הזכר ואלקים מצד הדין, ז"א ומלכות

תתכג האדם המכוון בכל הכוונות האלו, כשנשאל לצאת מהיכל לחוץ, ישים עצמו כמי שיוצא מחברת המלך, ומהיכלו, וישפיל עצמו לפניו. אבל הוא ישמח, כי הוא הראשון לקבל העטרה של המשכת הברכות, הנמשכים מייחוד אדונו. זהו בן, שהוא מבני היכלו של המלך. כי בשעה שיוצא מלפני המלך, והכול מתייחד בכל אלו הבחינות, בקשר הייחוד, והברכות, והקדושה, ותוספת הקדושה, אז הקב"ה קורא לפמליה של מעלה, שהם כל המדרגות שהתייחדו על ידו, ואומר להם, כתבו את אדם פלוני זה, מבין אלו הנקראים, חושבי שמו.

תתכד חושבי שמו, הם החושבים ומכוונים בשמו, לייחד היכלות בהיכלות, ולקשור קשרים, ולייחד כולם בייחוד אחד, כלומר לחשוב זה לייצר כלים דהשפעה. ואלו הם חושבי שמו, כמ"ש: ולחושבי שמו. אז כותבים אותו בין חושבי שמו, ומצטיין ונודע למעלה, והוא נשלם למעלה ולמטה.

תתכה וכל הקרב לפני אדונו, ומתפלל תפילתו ואינו משלים הייחוד, ואינו דואג על כבוד אדונו, לקשור קשרים, טוב לו שלא נברא. והקב"ה אמר, כתבו את האיש הזה, ערירי גבר לא יצלח בימיו. וזהו שכתוב: גוזֵל אביו ואימו, שהם הקב"ה ושכינתו.

תתכו כאן נשלם הכול למעלה ולמטה, השם הקדוש השולט למעלה מצפ"ץ מצפ"ץ, היוצא מן, הוי"ה הוי"ה אל רחום וחנון. כי הוי"ה הוא מצפ"ץ, בחילוף א"ב באותיות א"ת ב"ש. כאן השם הקדוש הוי"ה הוי"ה, להתקדש באותיותיו בציבור של עשרה, והאותיות האחרות, מצפ"ץ מצפ"ץ, בקדושת היחיד בתפילה. שאין אומרים י"ג מידות, אלא רק בציבור, וביחיד אומרים י"ג מידות בחילוף א"ת ב"ש, שהוא מצפץ מצפץ. ואחר שסיים אמירת י"ג מידות, עומד על רגליו להתוודות על חטאיו, כדי שלא יהיה פתחון פה לס"א להשׂטין עליו, והוא נכנע לפניו. ויעמוד בקיומו להתברך מבית המלך.

תתכז אשרי חלקו מי שמתקדש באופן הזה בתפילה, ויקשור קשרים וייחד ייחודים, ויתכוון בכל כראוי, ולא יסור ימין ושמאל. אז תפילתו לא תשוב ריקם, הקב"ה גוזר והוא מבטל. ע"ז כתוב: ישמח אביךָ ואימךָ ותָגֵל יוֹלַדְתֶךָ. ויש לו חלק בעוה"ז ובעוה"ב.

פיקודי רנא-רנג

הֵיכַל קוֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים
כשבאים לבקשות בתפילת שמונה עשרה, יש להחזיק בדעת אמונית.
בזכות הכוונות בתפילה יכול האדם להגיע למדרגה הנקרא "חושבי שמו" דהיינו שיודע לעשות נכון חשבון שכל תפקידך לייצר כלים של אהבה לקב"ה. לאחר התפילה, דווקא בעת הרגשת השלמות, בא הוידוי המגלה את החטאים והחסרונות, דהיינו חומר גלם לחדש ולפעול את הצורך בדבקות. כאן מבחינים כאשר התפילה במניין, אז אומרים את י"ג מידות הרחמים כפי שהם כתובים, אך המתפלל יחיד אינו אומר את שם הויה, אלא את חילוף האותיות בשיטת אתב"ש
האדם המכוון בכל הכוונות האלו, כשנשאל לצאת מהיכל לחוץ, ישים עצמו כמי שיוצא מחברת המלך, ומהיכלו, וישפיל עצמו לפניו. אבל הוא ישמח, כי הוא הראשון לקבל העטרה של המשכת הברכות, הנמשכים מייחוד אדונו. זהו בן, שהוא מבני היכלו של המלך. אז הקב"ה קורא לפמליה של מעלה, שהם כל המדרגות שהתייחדו על ידו, ואומר להם, כתבו את אדם פלוני זה, מבין אלו הנקראים, חושבי שמו.
וכל הקרב לפני אדונו, ומתפלל תפילתו ואינו משלים הייחוד, ואינו דואג על כבוד אדונו, לקשור קשרים, טוב לו שלא נברא.

פיקודי רמח-רנ

הֵיכַל קוֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים

כל המתרעם על הקב"ה בהכרח יוצר נפרדות ומנתק עצמו מהחיים.

על האדם לדעת מה ראוי לבקש מהשם. הבקשה הראשונה היא דעת אמונית הכוללת גם את הנברא, אך לא דעת יוונית שכלית של חומר הגוף וידע גשמי, אלא דעת נפשית להתקרבות להשם.

אומרים בבקשות: מלא משאלות ליבנו לטובה, דהיינו מה שטוב לנשמה. בקשה אמונית אמיתית ישנה אפשרות שתתקבל. וכשמבקשים בתפילה: "חננו מאיתך חוכמה בינה ודעת" הכוונה שתגדל אצלנו התשוקה ליחד.

אות היא חיסרון ולכן היא בחינת דין. כסימן היא החיסרון שעושה הדיו על השטח הלבן. דין זה רך יותר ומתמתק ככול שאות הקודמת לה מופיע במקום האות, ואותיות מאוחרות יותר הן דין קשה יותר.

השם "בוכו" שולט בברכת מגן אברהם הוא שם אהיה עם האותיות המאוחרות, דהינו אות ב במקום א. אתה גיבור הם שני דינים מלכות וגבורה, אך דין זה הוא רחמים שהוא סמוך לרופא חולים, מחייה מתים וכדומה. לכן השם אכדט"ם הוא האותיות המוקדמות לשם אלקים. משבח הזוהר את מי שיודע לעשות את הייחוד של בוכו ואכדטם.

הגימטריות מלמדות על הצד המופשט על הבנה רחבה ממנה ניתן לגזור גם דברים שלכאורה אינם קשורים, אלא שמשייכים לאותו סדר עליו מדברים.

כשמברכים בברכת הלבנה ואומרים שאין אנו יכולים ליגע בך, הכוונה שזו בחינת האמונה ואין לנו שום חשבון שהוא בחינת המלכות דאור חוזר, אלא אמונה שלא ניתן לשלוט עליה, כך מי שדבוק באמונה שהיא מעל השכל, כך לא ניתן לגעת בנו לרעה. שלא מונים ועושים חשבון לשמש שהיא בחינת הרצון לקבל.

פיקודי רמח-רנ

הֵיכַל קוֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים

אות היא בחינת חיסרון, דין. כסימן היא החיסרון שעושה הדיו על השטח הלבן. דין זה רך יותר ומתמתק ככול שאות הקודמת לה מופיע במקום האות, ואותיות מאוחרות יותר הן דין קשה יותר.

השם "בוכו" שולט בברכת מגן אברהם הוא שם אהיה עם האותיות המאוחרות. אתה גיבור הם שני דינים מלכות וגבורה, אך דין זה הוא רחמים שהוא סמוך לרופא חולים, מחייה מתים וכדומה.

תתז והרחמים, השם הקדוש אכדט"ם, באותיות השם אלקים. כי אותיות אכדט"ם קודמות לאותיות אלקי"ם שזו קטנות דמדרגת חיה ונחשבת לרחמים מפני שזו מדרגה גבוה יותר. חוץ מן הא', שאין
לה אות קודם לה. וכן הם', אין לה אות מקודם לה, שהקודם לה מ'. והכ' של אכדט"ם קודמת אל ל' דאלקים. הד' של אכדט"ם קודמת אל ה' דאלקים. הט' של אכדט"ם קודמת אל י' דאלקים. משום שאותיות אלקים, גבורה, קו שמאל, עלו להתעטר למעלה בבינה, והוציאו שם אותיות אכדט"ם, להיקרא בהם ככול שאותיות מוקדמות יותר, דהיינו יותר קרובות לשורש, יש בהם פחות דין. כי כשעלו אותיות אלקים להתעטר למעלה בבינה, שנקראת אלקים חיים, גרע החסד שבבינה את הדינים שבאותיות אלקים שעלו, להתאחד במיעוט הדין. כי השם אכדט"ם בגי' ע"ד (74). והשם אלקים בגי' פ"ו (86). מבינה התפשט השם אכדט"ם למטה, להיכל הגבורה, לנסוע מתוך אלו אותיות האחרות שבשם אכדט"ם, שהדין התמעט בהן, ולעלות מאלו האותיות, אל השם אלקים, שבהיכל הגבורה, להמתיק הדינים שבו.

תתח כיוון שנמשכו האותיות של בוכ"ו האותיות המאוחרות לשם אהיה ושל אכדט"ם המוקדמות לשם אלקים בהיכל החמישי, חסד, ובהיכל הרביעי, גבורה, מלמעלה, מבינה, שהתחילו להיאחז הברכות מאמצעי של הכול, מקו אמצעי, ת"ת, בהיכל השישי, היכל הרצון, ת"ת, והברכות נאחזות בימין ובשמאל, שהת"ת כלול משניהם. ומשום זה אומרים, אתה קדוש. אתה, המלכות, גבורה, נכללת בקדוש, ת"ת, חסד. ונמצא ת"ת כלול משניהם, מחסד ומגבורה. משבח הזוהר את מי שיודע לעשות את הייחוד של בוכו ואכדטם.

תתט ואומרים, ושמך קדוש. כיוון שאומרים, אתה קדוש, למה אומרים עוד, ושמך קדוש? הלוא זהו שם וזהו אתה, והלוא המלכות נקראת שם ונקראת אתה? אלא בכל מקום שנמצא ייחוד וקשר הספירות זו בזו, צריכים להמשיך קדושה ותוספת קדושה, והתוספת הוא יותר עיקר מהכול. ומשום זה בכולם, בברכה ראשונה ושנייה, כתוב אתה שזו כבר קדושה, ולא יותר. וכאן, בברכה שלישית, ת"ת, המייחד ומקשר ספירות חו"ג זו בזו, במקום הזה אומרים קדושה ותוספת קדושה ובזכות זה מתקדשים עם ישראל. קדושה יש כבר במוחין דנשמה, או בחסדים, אולם אם משתמשים גם ברצון לקבל, בקו שמאל במסגרת הקדושה, אזי יש תוספת קדושה. אתה קדוש, קדושה. ושמך קדוש, תוספת קדושה. וקדושים בכל יום, שאר קדושות עליונות שבכל היכל, המתקדשים מתוספת קדושה, משום שקדושה ראשונה היא למלכות עצמה, ותוספת קדושה היא להתקדש כל השאר, הקדושות שבכל היכל והיכל. קו ימין חסדים, ו"ק. קו שמאל, הארת חכמה, ג"ר, אבל אינו יכול להאיר בלי חסדים. כי זה בחולם, וזה בשורוק. וקו האמצעי מייחד אותם זה בזה. ואז יש חכמה וחסדים בשניהם, שהם ו"ק וג"ר. ועכ"ז הו"ק דחסדים נחשבים לעיקר המוחין, והארת החכמה, ג"ר, נחשב לתוספת קדושה. ולכן נאמר, בכל מקום שנמצא ייחוד וקשר הספירות זו בזו, צריכים להמשיך קדושה ותוספת קדושה. בכל מקום שקו אמצעי מייחד ומקשר ב' הקווים זה בזה, נמצא קדושה מצד קו ימין, ו"ק, ותוספת קדושה מצד התכללות קו שמאל בימין. והתוספת הוא יותר עיקר מהכול, כי התוספת היא בחינת ג"ר, החשוב מחסדים, שהם ו"ק. למלכות בגדולתה יש רק כלים דחסדים, כי הכלים דאחוריים דמלכות, כלים להארת חכמה, נפלו לבריאה, בשבעה היכלות. וע"כ אין המלכות מקבלת הארת חכמה, זולת בהתכללות שבעה היכלות אלו. כי אין החכמה מתלבשת אלא רק בהם. ונאמר כאן, שקדושה ראשונה, חסדים ובחינת ו"ק, היא למלכות עצמה. ותוספת קדושה היא להתקדש כל השאר, שאר קדושות עליונות שבכל היכל, המתקדשים מתוספת קדושה. כי תוספת קדושה, חכמה וג"ר, אינו מאיר אלא בשבעה היכלות אלו, להיותם הכלים דאחוריים שלו. וכשמבקשים בתפילה: "חננו מאיתך חוכמה בינה ודעת" הכוונה שתגדל אצלנו התשוקה ליחד.

תתי ואח"כ התקדש הכול מלמעלה, מבינה, ומכל האבות, חג"ת, שהכול נקשר בקשר אחד, במה שאומרים, ברוך אתה ה' האל הקדוש. כאן הכול קשר אחד, משום שאומרים, ברוך אתה ה' האל הקדוש. וע"כ נקרא ת"ת איגוד וקשר הכול בייחוד אחד. אשרי חלקו מי שיודע לסדר שבחיו של אדונו במקום שצריך. עד כאן בג' ברכות הראשונות, דבקות וברכות וקדושה יחד באבות, חג"ת. שברכה א' חסד, ב' גבורה, ג' ת"ת..

תתיא מכאן והלאה בתפילת שמונה עשרה שאלות ובקשות. ותחילה, צריך האדם לבקש לדעת בדברי אדונו, כדי להראות תשוקה אליו ולא ייפרד ממנו. וזו התפילה, וחננו מאיתך חכמה בינה ודעת. משום שהאדם צריך להשתתף בקדושה של השם הקדוש העליון להתעטר בו, והשם של ברכות וקדושות הוא כוז"ו, שהוא השם הקדוש הוי"ה, שהוא קדוש בקדושה. ואותיות הוי"ה, הוציאו מאותיות אחרות כוז"ו. כי הן האותיות השניות להוי"ה, שאחר י' דהוי"ה כ' של כוז"ו, והשנייה לה' דהוי"ה ו' של כוז"ו, והשנייה לאות ו' דהוי"ה ז' של כוז"ו, והשנייה לה"ת דהוי"ה ו' אחרונה של כוז"ו. והחיבור של השמות הוי"ה וכוז"ו כחיבור זכר בנוקבא, ששֵם הוי"ה, המאיר בז"א, הוא זכר, והשם כוז"ו, המאיר בהיכלות, הוא נוקבא. ואלו השמות הקדושים העליונים הם הקדושה. השם "כוזו" הוא צד הנקבה, הויה צד הזכר והחיבור בינהם הוא שלמות בין זכר בז"א והנקבה היא המאירה לפרטים

תתיב האותיות האחרות כוז"ו נקראות טל, טל השמיים, שהוא החשבון של האותיות שלו, שכוז"ו בגי' ט"ל (39), משום שכאן למטה, במלכות, נמצאים כל הדברים בחשבון, בהארת חכמה, הנקראת חשבון ומספר. ואין חשבון אלא ללבנה, מלכות, כי אין החכמה מתגלה בשום ספירה, אלא במלכות. ונמצא שאין חשבון אלא למלכות. ומשום זה צריכים להתקשר בקדושת אדונו ולא ייפרד ממנו. וכשהוא מבקש, תחילת הבקשות צריך להיות, לדעת את אדונו, להראות שתשוקתו הוא אליו, שהיא בקשה ראשונה, וחננו מאיתך חכמה בינה דעת. מכאן והלאה, ייפרד מעט, וישאל בקשותיו מה שצריך לבקש.

הגימטריות מלמדות על הצד המופשט על הבנה רחבה ממנה ניתן לגזור גם דברים שלכאורה אינם קשורים, אלא שמשייכים לאותו סדר עליו מדברים.

כשמברכים בברכת הלבנה ואומרים שאין אנו יכולים ליגע בך, הכוונה שזו בחינת האמונה ואין לנו שום חשבון שהוא בחינת המלכות דאור חוזר, אלא אמונה שלא ניתן לשלוט עליה, כך מי שדבוק באמונה שהיא מעל השכל, כך לא ניתן לגעת בנו לרעה. שלא מונים ועושים חשבון לשמש שהיא בחינת הרצון לקבל.

חוכמה היא השראה אלוקית בינה היא נפרדות עקב ההשארה האלוקית. הבקשה הראשונה היא דעת אמונית הכוללת גם את הנברא, אך לא דעת יוונית שכלית של חומר הגוף וידע גשמי, אלא דעת נפשית להתקרבות להשם.

תתיג וכל שאלותיו תהיינה לאחר שיסדר סדר. כעין זה כל שאלותיו תהיינה בתחנונים ובבקשות לפני אדונו, ולא ירחיק עצמו ממנו, כלומר שלא יתרעם על הקב"ה ולא יעורר שאלות על האמונה. אשרי חלקו מי שיודע לסדר סדר זה, ללכת בדרך הישר כראוי. כל המתרעם על הקב"ה בהכרח יוצר נפרדות ומנתק עצמו מהחיים.

תתיד כמו שהתאחד אש במים ומים באש, דרום בצפון וצפון בדרום, שאש ומים הם פנימיות חו"ג, ודרום וצפון הם חיצוניות חו"ג, מזרח במערב ומערב במזרח, שהם ת"ת ומלכות. אף כך התקשר הכול יחד והייחוד נשלם זה בזה.

תתטו וכל אלו היודעים לסדר תפילתם כראוי, לכלול אלו ההיכלות אלו באלו ולקושרם זה בזה, האדם הזה נקשר בהם, ומקרב עצמו לכלול בהם, מבקש בקשה וניתנה לו. אשרי חלקו בעוה"ז ובעוה"ב.

אומרים בבקשות: מלא משאלות ליבנו לטובה, דהיינו מה שטוב לנשמה. בקשה אמונית אמיתית ישנה אפשרות שתתקבל.

פיקודי רמה-רמז

הֵיכַל קוֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים

ברכות יכול להשיג מי שרכש אמונה

את תפילת שמונה עשרה פותחים בלחש "אדני שפתי תפתח" כי הוא רצון הלב לכוון ולעלות הרצון ממטה למעלה ולקשר אותו בקודש הקודשים, היכל הבינה שממנה יושפעו כל הברכות.

בתפילת שמונה עשרה באמירת "ברוך" בפעם הראשונה יש לכוון למלכות דאצילות הכוללת את כל ההיכלות, וריבוי כל המלאכים וממונים שבהם, כלומר אמונה שלמה שניתן לבקש ולקבל הכל. "אתה" הם כל החסרונות מאלף עד תו עם האות ה שהיא המלכות, ואז תוכל לקבל דרך האבות משם הויה – חוכמה, ושם אלקינו – בינה.

תשצח אתה, מורה על העיטור של האותיות הסתומות, המאירות במלכות. אתה, הוא כלל של כל כ"ב (22) אותיות מא' עד ת'. וזה א"ת מן אתה. אות ה' של אתה מורה, שהאות ה', שהיא מלכות, כוללת כ"ב אותיות מלמעלה, מיסוד דז"א, ומאספת אותם בתוכה. וזהו א"ת ה' שבמילה אתה. וכשהמלכות בשלמות בנהר, יסוד דז"א, האחוז בה, היא עולה להתעטר למעלה, בז"א. כמ"ש: ובזה הנערה באה אל המלך. ובזה, ביסוד, שנקרא, זה. הנערה, מלכות. באה אל המלך, ז"א. ואז כתוב: כל אשר תאמר, יינתן לה. וזהו, ברוך אתה. וצריכים לכוון בזה, ולקשור הרצון בזה, כשאומרים, ברוך אתה. "ברוך" – כל האמונה שהתחברה עם בינה דהיינו עם כל כוחות השפע שעוזרים, "אתה" – עם כל החסרונות והבקשות – ועתה יש לחבר ביניהם, שזו בחינת השם אלוקינו דהיינו סוד האמונה – שם הויה חוכמה, אלוקינו בינה וייחוד זה יינתן לנערה שבאה אל המלך.

תשצט הוי"ה אלקינו. הכוונה לקשר ולייחוד של מלך העליון למעלה, ייחוד חו"ב, כי הוי"ה חכמה, אלקינו בינה. כשהנערה באה אל המלך, ז"א, כל אשר תאמר יינתן לה, שסובב על הארת חו"ב אלו, שיינתן לה.

תת ואלקי אבותינו. סוד האבות, חג"ת דז"א, לברך את המלכות. שזהו, אלקי אברהם, חסד, אלקי יצחק, גבורה, ואלקי יעקב, ת"ת כל אחד מהאבות הוא שורש בנשמת כל יהודי. הגדול – אברהם, הגיבור – יצחק, הנורא – יעקב, אשר כולם מתכללים במלכות הנק' אל, ואז הכל יכול להתקבל בשלמות בשלושה קווים. כמו שהנערה, המלכות, לא נעזבה מהתחתונים, כי כולם נכללו בה, אף כך לא נעזבה מאבות לעולם, חג"ת דז"א, שהיא נאחזת בהם שיעטרו אותה.

תתא משום שהמלכות התברכה מכל אחד מחג"ת דז"א, צריכים להזכירה על כל אחד ואחד. כלומר אומרים, אלקי אברהם, אלקי יצחק, ואלקי יעקב. שמזכירים השם, אלקי, שהוא מלכות, על כל אחד ואחד מהאבות. ואח"כ מתאספים כולם בחיבור אחד, ומתעטרים עימה, כשאומרים, האל הגדול הגיבור והנורא. הרי כולם יחד להעלותה למעלה, לחג"ת. האל הוא מלכות, הגדול הוא חסד, הגיבור הוא גבורה, והנורא ת"ת. והשם האל, מלכות, נאמר להעלותה אל כל חג"ת יחד. בתחילה, באלקי אברהם, אלקי יצחק, ואלקי יעקב, הייתה מקבלת מהם מלמעלה למטה, מחג"ת אל המלכות. ועתה, בהאל הגדול הגיבור והנורא, היא נכללת בהם מלמטה למעלה, לכלול אותם עימה. כי כיוון שאומרים, האל הגדול הגיבור והנורא, הרי כולם נכללים בה. ואז היא עולה עם החג"ת לבינה. ואז אומרים, אל עליון גומל חסדים טובים, קונה הכול. אשר אל עליון, קו ימין דבינה, גומל חסדים טובים לקו שמאל דבינה. וקונה הכול, הוא קו אמצעי דבינה, הקונה ב' הקווים יחד. שזהו כלל הכול. כי כל המוחין וכל המדרגות יוצאים מג' קווים אלו שבבינה.

תתב וזוכר חסדי אבות, שהחג"ת והמלכות התעכבו עם הבינה ונכנסו למעֵיה, שנכללו בפנימיות הבינה, המכונה מעיים, ומתברכים שם. כי, וזוכר, פירושו משפיע, שהבינה משפיעה חסדים אל האבות, חג"ת. ואח"כ מתיר אותם הבינה מן ההתכללות, ומוציאם מתוכו, כשהם מתברכים. ובהשתחוות ההיא, שאומרים, ברוך אתה ה' מגן אברהם, יוצאים כאן כולם בכלל מן הבינה למקומם. כי מגן אברהם, חסד, בימין, ובימין כולם מתברכים כראוי.

תתג ההיכל השביעי הוא מלך העליון, בינה. האבות, חג"ת, מתעטרים בו, עולים אליו, ונכללו בו. ועד עתה, מטרם שאומרים, מלך עוזר ומושיע ומגן, הם נכללים בבינה. וההיכל הזה, בינה, צריך להוציאם מתוכו, וכשמוציא אותם מהברכות, בשביל שישפיעו אותן לנערה, למלכות, אז הנערה נאחזת באבות, בכל הברכות, שקיבלו חג"ת בעודם בבינה. ואע"פ שכבר נכללו היכלות בהיכלות, וכבר המלכות נכללה בחג"ת ובבינה, עכ"ז עתה, בשעת יציאת חג"ת מהבינה, נאחזים חג"ת והמלכות יחד באלו הברכות. וכשאומרים, מלך עוזר ומושיע ומגן, אז מוציא אותם הבינה מהברכות שלה, והם באים כל אחד למקומו.

תתד ההיכל השביעי, השם הקדוש העליון, בוכ"ו, ראשי תיבות, ברכה וחסד כוח ומשפט. כלל הכול. הוא מלכות וחג"ת שבבינה. כי ברכה, מלכות. חסד, קו ימין. כוח, קו שמאל, גבורה. ומשפט, קו אמצעי, ת"ת. זהו אהי"ה, כלל כל המוחין. כי השם בוכ"ו, הוא אותיות השניות לשם אהי"ה. אחר אות א' של אהי"ה, ב' של בוכ"ו. ואחר ה' של אהי"ה, ו' של בוכ"ו. ואחר יו"ד של אהי"ה, כ' של בוכ"ו. ואחר ה"ת של אהי"ה, ו' אחרונה של בוכ"ו. אלו האותיות הן כלל הכול שמאל אמצע ומלכות, וכן העתיד כולל הכול. משום שהאותיות של השם בוכ"ו, הוציאו את היוצאים מהם, חג"ת ומלכות, כלל האבות, חסד כוח ומשפט, המרומזים בראשי תיבות שלו, וזו המתחברת עימהם, הנקראת ברכה, המרומזת בראשי תיבות שלו. ככול שהאותיות מאוחרות, רחוקות יותר הם יותר דין

תתה כיוון שאומרים, ברוך אתה ה' מגן אברהם, והאבות והמלכות יוצאים מהבינה למקומם, הנה המלכות נאחזת בברכות מהאבות. ונמשכות בהיכל החמישי, היכל האהבה, ימין, חסד, שיתקשר באהבה בברכות הימין, הנמשכות במגן אברהם, ימין. וכך צריך להתברך, כשהברכות יורדות מלמעלה למטה, ביציאתן מבינה למקומם. אשר ההיכל החמישי יקבל תחילה הברכות, קודם ההיכל השישי. בתחילה נכללו היכל בהיכל. ועתה לוקחים ברכות להימצא אלו לפני אלו. ואע"פ שההיכל השישי, היכל הרצון, נוסע תחילה לפני ההיכל החמישי, אבל כיוון שהברכות הם מימין, מחסד, הם צריכים להיאחז בהיכל החמישי, חסד, ולא בהיכל השישי, ת"ת.

תתו ואח"כ בצד שמאל, גבורה, אומרים, אתה גיבור, שזה חיבור של המילים אתה וגיבור, שהם ב' דינים. כי, אתה, המלכות, דין, וגיבור, קו שמאל, דין. וכיוון שנמשכו ברכות, ממה שקיבלו האבות בהיותם בבינה, נכלל הדין ברחמים, ונמצא הרחמים בצד ההוא הכול כאחד. וזהו שאומרים, מחיה מתים שזה דין שבא מחסד, שיצחק בא מאברהם, סומך נופלים שגם זה דין ורופא חולים, שהם רחמים יצחק שבא מצד שמאל נותן כוח לתקן את כל הבחינות האלו.

פיקודי רמה-רמז

הֵיכַל קוֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים
ברכות יכול להשיג מי שרכש אמונה.
את תפילת שמונה עשרה פותחים בלחש "אדני שפתי תפתח" כי הוא רצון הלב לכוון ולעלות הרצון ממטה למעלה ולקשר אותו בקודש הקודשים, היכל הבינה שממנה יושפעו כל הברכות.
בתפילת שמונה עשרה באמירת "ברוך" בפעם הראשונה יש לכוון למלכות דאצילות הכוללת את כל ההיכלות, וריבוי כל המלאכים וממונים שבהם, כלומר אמונה שלמה שניתן לבקש ולקבל הכל. "אתה" הם כל החסרונות מאלף עד תו עם האות ה שהיא המלכות, ואז תוכל לקבל דרך האבות משם הויה – חוכמה, ושם אלקינו – בינה.
הוי"ה אלקינו. הכוונה לקשר ולייחוד של מלך העליון למעלה, ייחוד חו"ב, כי הוי"ה חכמה, אלקינו בינה. אלקי אברהם, חסד, אלקי יצחק, גבורה, ואלקי יעקב, ת"ת כל אחד מהאבות הוא שורש בנשמת כל יהודי. הגדול – אברהם, הגיבור – יצחק, הנורא – יעקב, אשר כולם מתכללים במלכות הנק' אל, ואז הכל יכול להתקבל בשלמות בשלושה קווים.
ההיכל השביעי, השם הקדוש העליון, בוכ"ו, ראשי תיבות, ברכה וחסד כוח ומשפט. כלל הכול. כי השם בוכ"ו, הוא אותיות השניות לשם אהי"ה. אחר אות א' של אהי"ה, ב' של בוכ"ו. ואחר ה' של אהי"ה, ו' של בוכ"ו. ואחר יו"ד של אהי"ה, כ' של בוכ"ו. ואחר ה"ת של אהי"ה, ו' אחרונה של בוכ"ו.

פיקודי רלט-רמא

הֵיכַל קוֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים

מחשבה מתחילה מבינה, מיכולת האדם לעזוב את עצמו ולהתבונן מבחוץ מעבר לחשקים שלו.  לאחר מכן יש לפתח רצון למחשבה הנק' או"א ולאחר מכן המחשבה עצמה שהיא א"א ואז כשהיא עולה יש להתקשר לישסו"ת, התודעה שדרכה מקבלים את המחשבה כלומר את ההיגיון החדש ותודעה אמונית. כלומר לא רק לבטא את החשקים אלא קניית היגיון אמיתי.

משה ידע מתי יש להאריך בתפילה דהיינו להתפשטות ממעלה למטה ומתי יש לקצר. כאשר אדם מתפלל על עצמו עליו לקצר, וכאשר מבקש השפעה על הזולת, על עם ישראל, יש להאריך בתפילה. כאשר אדם מרגיש חסרונות פרטיים, זו פעולה בצד שמאל ממטה למעלה ועליו לקצר בתפילתו. כשעובד ומתפלל בצד ימין בהשפעה יש להאריך בתפילה. אין להרבות בתפילה על רצונות פרטיים.

מעשה מרכבה הוא היכולת לחבר ימין ושמאל כאשר השמאל נשלט ע"י הימין. כדי לבנות נכון מרכבה ישנם שלשה ייחודים/צירופים עיקריים: הויה אהיה, הויה אלקים והויה אדני. ע"י 8 אותיות (שהאות י מופיעה פעמים) מרכיבים את כל השמות הללו.

הויה א-ה-י ה זהו צירוף של בחינת המוחין, הויה אלקים בחינת חג"ת והויה אדני בחינת רגלין, הייסורים שיש לקחת באהבה כחומר גלם לעבודה.

תשפ מצד הבינה יוצאות ד' מרכבות, ד"ס, חג"ת ומלכות שלמעלה מחזה. ומצד המלכות שמחזה ולמטה דז"א, שנקראת אדנ"י, יוצאות ד' מרכבות, ד' מלאכים מיכאל גבריאל אוריאל רפאל. משום שכל אחד מפורש לארבע. כל מרכבה היא ארבע כשמסתכלות המדרגות, ג' קווים ומלכות המקבלת אותם. וכן כולן הן ארבע כל אחת, עד שיורדות המדרגות למטה בשם הקדוש אדנ"י, באלו המרכבות, העומדות ונוסעות בשם אדנ"י. והן נקראות הָרֵי נחושת שהיא בחינת ז"א. יש הרים עליונים, חג"ת דז"א, והרים תחתונים, נה"י דז"א, המאירים במלכות, ועומדים בג' צדדים, ימין שמאל ואמצע, ויוצאים מזהב כסף ונחושת. שנה"י דז"א יוצאים מחג"ת דז"א, הנקראים זהב כסף ונחושת.

תשפא נחושת שלמטה, בבריאה, היא משום שאלו המרכבות, היוצאות מן השם אדנ"י שבהיכל הראשון, שהן ארבע מרכבות, היוצאות מב' רוחות ימין ושמאל מלבנת הספיר, אלו ב' רוחות הנקראים ב' הרי נחושת.

תשפב מאלו ב' רוחות, הרי נחושת, יוצאות ארבע מרכבות, ד' אופנים, שמשתמשים בשם אדנ"י, ששקע במלאך סנדלפון שר הפנים. וכל המרכבות הן שליחים בעולם, אלו על אלו, סוסים ומרכבות. כי יש מרכבה על סוסים המסיעים אותה.

תשפג והשם הקדוש אדנ"י נכלל בהוי"ה, שהוא יאהדונה"י. השם אלקים אינו נכלל בשם אחר, כמו אדנ"י הנכלל בהוי"ה, ושבחינתו עצמו מתבטלת בהוי"ה, אבל השם אלקים אינו מתבטל ונכלל בשם אחר. משום שיש אלקים חיים בבינה, ומשֵם אלקים שבבינה מתפשט השם לגבורה דז"א ולמלכות, שנקראים אלקים, וכן מתפשט לבי"ע. ואין הארתו נאספת בשום מקום, אלא הולכת ומתפשטת. וע"כ אינה נכללת להתבטל בשם אחר השם אלקים מראה על הבריאה והשם אדני על ההשגחה בדרך השגחה של יסורים ועונש, אשר מתבטל כאשר בא בצירוף הם הויה, הרחמים. לעומתו שם אלקים לא מבטל, דהיינו שם אלקים שהוא הפירוט והבריאה, ובגמר תיקון הפרטים יתכללו בתוך הכלל ולא יהיו ייסורים, וכך גם אדם שחווה ההשראה אלוקית חש שאין ייסורים. צירוף שם הויה אדני יתבטל לאחר שיתוקן החלק התחתון בזמן תיקון, שעדיין אין כלים ושלמות באמונה לקבל את כל אור שם הויה, ולכן בגמר תיקון אין ייסורים. עד אז ישנם מלאכים שעוזרים לקבל את התפילות.

תשפד השם הכולל כל השמות הוא הוי"ה, שבמילואו יו"ד ה"א וא"ו ה"א, שבצירוף האותיות של השם הקדוש היה יודע הכוהן לצרף בכל צדדיו עד שהשמות עלו בכמה צדדים במ"ב (42) אופנים, בהתפשטות הניצוץ הקשה שבבינה, הכולל כל השמות. השם הוי"ה כולל כל השמות, הספירות, בשם מ"ב, שהוא כח"ב. אשר ד' אותיות הוי"ה פשוטה הוא כתר. ועשרה אותיות המילוי של הוי"ה, יו"ד ה"א וא"ו ה"א, חכמה. ועם כ"ח (28) אותיות מילוי המילוי, יו"ד וא"ו דל"ת, ה"א אל"ף, וא"ו אל"ף וא"ו, ה"א אל"ף, הם ביחד מ"ב אותיות. שם הוי"ה כולל ג"ר, כח"ב. וז"א הוא עשר אותיות המילוי יו"ד ה"א וא"ו ה"א, כמו חכמה. ומלכות היא חשבון של עשר אותיות אלו, שהוא מ"ה (45). הרי ששם הוי"ה כולל כל ע"ס. ולכן נאמר, הכולל כל השמות, שהספירות מכונות שמות. שם מ"ב הוא כתר חוכמה בינה, ושם הויה הוא השלמות של עשר ספירות.

תשפה השם הוי"ה כולל כל השמות בצירוף אהיו"ל דינ"ם. באלו האותיות כלולים השמות האחרים, המתחברים עם השם הוי"ה, שהם ג' שמות, אהי"ה אלקים אדנ"י. ויוצאות אלו ונכנסות אלו. אח"כ, כשנטה והתפשט ניצוץ הקשה מבינה, מצטרפות האותיות בתוכה. ונכנסות אותיות ויוצאות אותיות באלו ט' אותיות, ואלו נמסרו לקדושים עליונים, ללכת בדרך צירוף אותיות הייחוד מהאותיות של השמות, כמו שהיה יודע הכוהן לצרף השמות באותיות רשומות. ד' שמות מרומזים בצירוף אהיו"ל דינ"ם, שהם הוי"ה וג' שמות אהי"ה אלקים אדנ"י, שהוי"ה מתייחד עימהם בג"ר ובחג"ת ובנה"י. וזה הכלל, שאינו מכפיל אות פעמיים. למשל, בהוי"ה אינו מציין ב' אותיות ה' אלא אחת, כלומר יה"ו. וכן באהי"ה חסרה ה"ת ומציין רק אה"י. וכן אותן ה' י' המרמזות על ה"י של יה"ו, מרמזות ג"כ על ה' י' של אה"י, ועל ה' י' של אלקים. חוץ מהי' של אדנ"י שהוכפלה במיוחד, לפי שהיא מדרגה מצוינת, שאינה בכל האותיות, שמרמזת על גילוי חכמה. בצירוף אהיו"ל דינ"ם, נמצא שם הוי"ה עם כל השמות המתייחדים בו. וכל השמות האחרים שבקומה, מתחברים בו עם שם הוי"ה. בייחוד הוי"ה אלקים אנו מבחינים: יה"ו שבו הרומז על הוי"ה, ואותיות א' ל' ה' י' שבצירוף אהיו"ל, עם ם' שבצירוף דינ"ם, הוא אותיות אלקים. ולקחנו לייחוד הזה, מהצירוף הנזכר, שש אותיות, שהם חמש אותיות אהיו"ל, עם אות ם' של דינ"ם. והשארנו ג' אותיות די"נ, שלא שימשנו עימהן בייחוד הזה הוי"ה אלקים. בכל ייחוד נכנסות מספר אותיות הצריכות לייחוד, ויוצאות מספר אותיות שאינן נצרכות לייחוד. שבייחוד הוי"ה אלקים, נכנסו מן הצירוף שש אותיות אהיו"ל ם', ויצאו ג' אותיות די"נ, שלא נצרכו לייחוד הזה. ועד"ז בייחוד הוי"ה אדנ"י, נכנסות שבע אותיות, שהן יה"ו מהצירוף אהיו"ל, שהוא הוי"ה, וא' מן אהיו"ל, ועם די"נ מן דינ"ם. ויוצאות ב' אותיות, שלא שימשנו עימהן, שהן ל' ם'. אח"כ, כשנטה והתפשט ניצוץ הקשה מבינה, בשם מ"ב, שהוא ג"ר, ששם הייחוד הוי"ה אהי"ה, מצטרפות לייחוד הזה ארבע אותיות, שהן יה"ו של אהיו"ל, שהוא הוי"ה, עם אה"י של אהיו"ל, שהם אהי"ה, ויוצאות חמש אותיות, שאינן נצרכות לייחוד הזה. ונכנסות אותיות ויוצאות אותיות באלו ט' אותיות, שמתשע אותיות אהיו"ל דינ"ם, נכנסות אותיות לייחוד, ויוצאות, כלומר שנשארות מיותרות.

תשפו כתוב: וידי אדם מתחת כנפיהם. רוחות וחיות ואופנים כולם בכנפיים. וידיים מתחת כנפיהם, לקבל בהן תפילות, ולקבל בעלי תשובה. ידי אדם, פירושו, מקומות ובתי קיבול, לקבל בני אדם בתפילתם ובבקשתם, ולפתוח פתחים לקבלם, לייחד ולקשור קשרים ולעשות כרצונם.

תשפז ואלו המקומות ובתי קיבול, הנקראים ידי אדם, משום שהם עומדים בשביל אדם, אלו הם שמות קדושים השולטים בכל מדרגה, שבהם נכנסים בני אדם, בתפילתם ובבקשתם, בכל השערים העליונים. וע"י זה שולטים התחתונים למעלה.

פיקודי רלט-רמא

הֵיכַל קוֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים

אין להרבות בתפילה על רצונות פרטיים.

משה ידע מתי יש להאריך בתפילה ומתי יש לקצר. כאשר אדם מתפלל על עצמו עליו לקצר, וכאשר מבקש השפעה על הזולת, על עם ישראל, יש להאריך בתפילה. כאשר אדם מרגיש חסרונות פרטיים, זו פעולה בצד שמאל ממטה למעלה ועליו לקצר בתפילתו. כשעובד ומתפלל בצד ימין בהשפעה יש להאריך בתפילה.

מחשבה מתחילה מבינה, מיכולת האדם לעזוב את עצמו ולהתבונן מבחוץ מעבר לחשקים שלו ולפתח ההיגיון החדש, דהיינו תודעה אמונית.

ישנם שלשה ייחודים/צירופים עיקריים: הויה אהיה, הויה אלקים והויה אדני. השם אלקים מראה על הבריאה והשם אדני על ההשגחה בדרך של יסורים ועונש, אשר מתבטל כאשר בא בצירוף הויה, הרחמים. צירוף שם הויה אדני יתבטל לאחר שיתוקן החלק התחתון בזמן תיקון, שעדיין אין כלים ושלמות באמונה לקבל את כל אור שם הויה, ולכן בגמר תיקון אין ייסורים. עד אז ישנם מלאכים שעוזרים לקבל את התפילות.

פיקודי רלג-רלה

הֵיכַל קוֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים

בחינת יעקב שבנפש הם הכוחות הרוחניים המופשטים המאפשרים את הקיום. בחינת יוסף שבנפש מאפשרת את השכלול, את החיבור הרוחני והגופני ואת הכוח להוליד נשמה. זהו החיבור בין ההרהור לבין המעשה

תשסג ארון הברית שבהיכל השביעי, מקבל הכול מהצדיק, יסוד דז"א דאצילות, ואח"כ יוצאות הנשמות מארון הברית, ונכנסות בצדיק שלמטה, בהיכל הראשון, יסוד, ואח"כ יוצאות מהצדיק שלמטה ומתלבשות בבני אדם. ולאחר פטירתן נכנסות לארון הברית שבהיכל השביעי, כדי שתהיינה כל הנשמות כלולות מלמעלה, מבינה, ההיכל השביעי, ומלמטה, מהיסוד דהיכלות, להיות שלם מכל הצדדים. וארון הברית, ההיכל השביעי, מקבל הנשמות מצדיק, ההיכל הראשון, הנכללות מב' צדדים, מזכר ונקבה. כי בהיכל הראשון מתחברות נשמות הזכרים עם נשמות הנקבות. היכל זה נסתר וגנוז יותר מאחרים, כדי שזכר ונקבה יהיו יחד בשלמות ללא אחיזה מהחיצונים. מכאן יוצאות הנשמות, המלכות דאצילות מקבלת את שמן הזיווג, ואז הנשמות יורדות לעולם, ולשם חוזרות, הוא המקום הנק' ארון הברית, וכך יוצא שהן כלולות מההיכל העליון, הבינה, ולמטה מהיסוד.

תשסד  המעיין של הבאר, יסוד, אינו נפסק מהבאר לעולם, שהיא מלכות דאצילות המלובשת בהיכל השביעי. וע"כ המקום הזה שִכלול הכול, קיום כל הגוף, להיות שלם בכל כראוי. כאן, בהיכל השביעי, הייחוד והקשר כאחד, להיות למעלה ולמטה אחד, בקשר אחד, שלא ייפרדו האיברים, הבחינות והמדרגות שבהיכלות, זה מזה, ושיימצא הכול בזיווג פב"פ.

תשסה מי שמשמש מיטתו מאחור שלא כדרכה, מכחיש התיקון של הסתכלות פב"פ, הנוהג בעליונים, המאיר הכול כאחד, שיימצא הכול פב"פ בדבקות כראוי. כמ"ש: ודבק באשתו, ולא מאחורי אשתו הזיווג האמיתי הוא פנים בפנים.

תשסו  שניים הם, יעקב למעלה, מחזה ולמעלה, ת"ת, ויוסף למטה, מחזה ולמטה, יסוד. שתי תשוקות: ההיכל השישי שלקח יעקב, וההיכל השביעי, היכל קודש הקודשים, שבו משמש יסוד דז"א, יוסף. התשוקה שלמעלה, שמחזה ולמעלה, בנשיקות שלקח יעקב, בהיכל השישי. התשוקה שלמטה, בשימוש שלקח יוסף, בהיכל השביעי, קודש הקודשים. משתי הבחינות, מיעקב ומיוסף, לקח ארון הברית, שהוא היכל קודש הקודשים: א.מצד יעקב, לקח רוח החיים. שלקח רוח החיים שלמעלה, שהתדבק בו יעקב ע"י הנשיקות. רוח החיים שלמעלה נכנס בארון הברית, ההיכל השביעי, להיזון ממנו. ב.מצד יוסף, שהוא למטה בסיום הגוף, יסוד, ההיכל השביעי לקח ממנו רוחות ונשמות להשפיע למטה לעוה"ז. זיווג דנשיקין מצד יעקב בהיכל השישי, וזיווג דיסודות מצד יוסף להולדת נשמות בהיכל השביעי.

תשסז ב' הבחינות, יעקב ויוסף, מתחלקות לב' צדדים. בחינת יעקב, ת"ת, מתפשטת ונותנת כוח לנבוע בשדיים, שהם אל שדי, שהתמלאו מרוח החיים. ומניק בהם למלאכים הקדושים, החיים והקיימים לעולם, שעומדים בו בקיום, שע"י היניקה משיגים שלמותם. ובחינת יוסף, יסוד, נכנס בתשוקה, לארון הברית, ונותן כוח בפנים, ועושה נשמות ורוחות לרדת למטה, ולזון בהם בני העולם. המלאכים יוצאים מהזיווג העליון דנשיקין. וע"כ ניזונים מרוח החיים, היוצא מהזיווג הזה, שהוא יעקב. ונשמות בני אדם יוצאות מזיווג היסודות, שהוא יוסף, וע"כ הם ניזונים ג"כ משם שיוסף הוא המשביר המרכזי, יעקב נועד לזיווג הרוחני.

תשסח ע"כ נמצאים שני הצדדים יעקב ויוסף, זה למעלה, יעקב, וזה למטה, יוסף. יעקב לזון למעלה, למלאכים לכוחות המופשטים של האדם. יוסף לזון למטה, לנשמות בני אדם. כל אחד ואחד כראוי לו. והכול אחד. שניהם בז"א: יעקב למעלה מחזה, יוסף למטה מחזה. ועכ"ז יוסף מזין לכל הגוף, שממשיך גם אור החיים מזיווג דנשיקין, שהוא מחזה ולמעלה דגוף, ומשקה אותו. כי מרוח החיים שבדבקות של יעקב, בנשיקין, יורד למטה, ליוסף שמחזה ולמטה, ובו מתדבק ארון הברית שבהיכל השביעי, ברצון של מעלה, מזיווג דנשיקין. וע"י הדבקות של יוסף בארון הברית יורד רוח החיים למטה, לנשמות בני אדם. וכשמתחבר הכול כאחד, שיוסף נכלל ג"כ מהארת הזיווג דנשיקין, אז התמלאו השדיים להניק אפילו לנשמות בני אדם. ומשום זה הכול הוא אחד. אשרי חלקו מי שיודע לקשור קשרים ולייחד ייחודים בתפילתו ברצון הלב כראוי, כדי להדביק איבר באיבר, רוח ברוח, הכול בכלל אחד, שיהיה הכול אחד כראוי. לצורך השלימות האמונית יש לחבר בין חלקי השכל.

תשסט כשהרוחות הקדושים, וכל ההיכלות והמרכבות, מתייחדים בהיכל הזה כולם כאחד, ונמצאים בקשר אחד, אז רוח העליון על כולם שבהיכל הזה, נקודה אחת, יסוד, נסתם בהם ואינו מתגלה, ונעשה רוח סתום כעין העליון שבאצילות. והסימן על זה הוא אגוז, שהתוך שבו דומה למוח המפוצל לד' פיצולים, נגד חו"ב חו"ג, ובאמצעם מחוברים כאחד. אף כאן ייחוד אחד מקשר כולם, שיתקשרו זה בזה ויהיו כולם שלמים בשלמות כאחד.

תשע  הקורבן עולה לייחד הייחוד ולתת סיפוק, לכל אחד ואחד כראוי לו, מאותו עשן שהכוהן, שהוא ימין, מעלה בקשר הייחוד ברצון, והלוויים שהם שמאל, בשירה. כך כלולים זה בזה היכל בהיכל, רוח ברוח, עד שמתחברים במקומם, בזו"ן דאצילות, איבר באיבר, שיהיו הכול כלולים כאחד כראוי הכל בשביל האחדות.

תשעא כשנשלמו הכול ביחד, שכל ההיכלות נכללו בהיכל השביעי, ואיברים עליונים, זו"ן דאצילות, מאירים לתחתונים, להיכלות, אז מתעוררות נשמה עליונה, בינה דאצילות, ונכנסת בכולם, ומאירה לכל. וכולם מתברכים, העליונים, זו"ן דאצילות, והתחתונים, כל ההיכלות ומה שבתוכם. וההוא שלא נודע ולא נכנס בחשבון הרצון, שאינו נתפס לעולם, עתיק, מתלבש בפנימיותם. אז הכול עולה עד א"ס ומתקשר הכול בקשר אחד ומתמתק הרצון שאינו נתפס לעולם, עתיק, לִפְנַי ולִפְנים, בהעלם.

פיקודי רלג-רלה

הֵיכַל קוֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים

לצורך השלימות האמונית יש לחבר בין חלקי השכל.

אשרי חלקו מי שיודע לקשור קשרים ולייחד ייחודים בתפילתו ברצון הלב כראוי, כדי להדביק איבר באיבר, רוח ברוח, הכול בכלל אחד, שיהיה הכול אחד כראוי.

בחינת יעקב שבנפש הם הכוחות הרוחניים המופשטים המאפשרים את הקיום. בחינת יוסף שבנפש מאפשרת את השכלול, את החיבור הרוחני והגופני ואת הכוח להוליד נשמה. זהו החיבור בין ההרהור לבין המעשה.

היכל זה נסתר וגנוז יותר מאחרים, כדי שזכר ונקבה יהיו יחד בשלמות ללא אחיזה מהחיצונים. מכאן יוצאות הנשמות, המלכות דאצילות מקבלת את שמן הזיווג, ואז הנשמות יורדות לעולם, ולשם חוזרות, הוא המקום הנק' ארון הברית, וכך יוצא שהן כלולות מההיכל העליון, הבינה, ולמטה מהיסוד.

פיקודי רל-רלב

הֵיכַל קוֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים

אשרי חלקו מי שיודע לערוך סדרים, ולתקן תיקוני השלמות כראוי.

הוא אהובו של הקב"ה בעוה"ז ובעוה"ב. ואז כל הדינים, וכל גזרות רעות, מתבטלות מהעולם.

זהו היכל הכולל את כל ההיכלות, הוא בחינת העונג ומקום ההולדה של הנשמות, המקבלים את כוחם מבינה דרך היסוד.

כאן רצון, הכולל כל הרצונות, להתחבר כל ההיכלות כאחד, ונק' בית קודש הקודשים, מקום לקבל הנשמה העליונה. ומי שזוכה למדרגה זו יוכל לעורר את הנקודה הפנימית שהיא בחינת העולם הבא שבו ישנו מאגר של נשמות, הוא צרור החיים.

בהיכל הזה נמצאים תענוגים ומעדני הרוחות והשעשועים, שהקב"ה משתעשע בגן עדן. תנאי הקבלה לכניסה למקום נפשי נפלא זה – קבלת האחדות.

פיקודי רל-רלב

הֵיכַל קוֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים

זהו היכל הכולל את כל ההיכלות, היסוד שבהיכל השישי נותן את הכוח לנשמה שבאה מבינה. כאן בחינת העונג ומקום ההולדה של הנשמות, המקבלים את כוחם מבינה דרך היסוד.

תשנב  ההיכל השביעי זהו היכל פנימי מכל ההיכלות, סתום, אין בו צורה ממש, ואין כאן גוף כלל, אלא ראש בלבד. כאן הסתום של סוד הסודות, מקום להיכנס בתוך הצינורות של מעלה, של האצילות. כאן רוח, הכולל כל הרוחות, שבכל ההיכלות. כאן רצון, הכולל כל הרצונות, להתחבר כל ההיכלות כאחד. רוח החיים מבינה, בהיכל זה, שיהיה הכול תיקון אחד.

תשנג היכל זה נקרא בית קודש הקודשים, מקום לקבל הנשמה העליונה, בינה, הנקראת כך, לעורר אצלו עוה"ב, בינה היא הנשמה, אם זוכה למדרגה זו יוכל לעורר את הנקודה הפנימית היא בחינת העולם הבא.

תשנד עוה"ז, מלכות, נקראת עולם. עולם, פירושו, עלייה, שעולה עולם התחתון, מלכות, לעולם העליון, בינה, ומסתתרת בה ונעלמת בה, ומתגלה בסתר. שהמלכות עולה עם כל ההיכלות שקרבו אליה, ומסתתרות בתוך הסֵתר העליון, בינה. עולם העליון, הבינה, פירושו, שהבינה עולה ומסתתר תוך רצון העליון, תוך המכוסה מכל המכוסים, שלא נודע כלל, ולא נגלה ואין מי שיודע בו, שהוא א"א.

תשנה  הפרוכת, שהיא פרסא, שבין ההיכל השישי, קודש, לבין ההיכל השביעי, קודש הקודשים, נפרשה, ומכסה להסתיר הסתום, ההיכל השביעי. כַּפּורת נפרשה בסתרים עליונים, על ארון העדות שבקודש הקודשים, המלכות דאצילות, המלובש בהיכל השביעי, לִסתום הסתומים, שבפנימיות ארון העדות, כי הם נסתרים וסתומים.

תשנו  לפנים מהכפורת, שהוא הארון, יש מקום סתום ונסתר וגנוז, לאסוף בתוכו שמן המשחה העליון, רוח החיים, ע"י נהר הנמשך ויוצא מעדן, יסוד דז"א דאצילות. הנהר נקרא מעיין של הבאר, מלכות. שמימיו אינם נפסקים לעולם. וכשיסוד מכניס וממשיך כל משחת קודש מלמעלה, ממקום קודש הקודשים, בינה דאצילות, ההארה וההמשכה יורדת ובאה בתוך אלו הצינורות של יסוד המלכות דאצילות, והמלכות דאצילות מתמלאת משם, כמו נוקבא המתעברת ומתמלאת מזכר.  אף ההיכל השביעי מיתקן לקבל האורות של היסוד דז"א דאצילות, דרך המלכות דאצילות, המלובשת בה, כמו נוקבא המקבלת מהזכר. הקבלה שמקבלת, היא כל אלו הרוחות והנשמות הקדושות היורדות לעולם, להתלבש בבני אדם, ומתעכבות שם כל זמן שנצרך, עד שיורדות ומתלבשות בבני אדם. ואחר פטירתן מעוה"ז, חוזרות להיכל השביעי.

כדי שאדם יוולד צריך שיסוד דז"א דאצילות יתתן כוחו בזיווג להיכל קודש הקודשים שהוא בחינת מלכות דאצילות, בו ישנו מאגר של נשמות, הוא צרור החיים.

תשנז  ותתעכבנה בהיכל השביעי, עד שיבוא מלך המשיח, ותקבלנה סיפוקן כל אלו הנשמות, ותבואנה לאצילות למקומן, וישמח העולם כמלפנים, כמטרם מיעוט הירח, וחטא עצה"ד, כמ"ש: ישמח ה' במעשיו.

כי הנשמות, לאחר פטירתן מעוה"ז, אינן יכולות לעלות למעלה מההיכל השביעי, כי שם הפרסא המבדילה בין אצילות לבי"ע. וע"כ הן מתעכבות בהיכל השביעי, עד גמה"ת, שנגיע לבחינת מתי רגלין ברגלין שאז יתבטל גבול הפרסא, ואז תוכלנה לעלות לאצילות לשורשן, לבינה דאצילות. כי אור הבינה נקרא נשמה. וע"כ כתוב אז, ישמח ה' במעשיו.

תשנח  בהיכל הזה נמצאים תענוגים ומעדני הרוחות והשעשועים, שהקב"ה משתעשע בגן עדן. כאן תאוות כל ועונג כל, להתחבר בו כל ההיכלות כאחד, ותהיינה כולן אחד. כאן נמצא קשר הכול בייחוד אחד.

תשנט  כשכל האיברים, כל הבחינות שבהיכלות, מתחברים באיברים העליונים של ההיכל השביעי, כל אחד כראוי לו, אין להם תשוקה ואין להם עונג, חוץ מהייחוד בהיכל הזה כקטן המתבטל בפני גדול. הכול תלוי כאן. כשהתחברות שכאן מתייחדת בייחוד אחד, אז כל ההארות שבאיברים, וכל הארת הפנים, וכל החדוות, כולן מאירות ושמחות. תנאי הקבלה לכניסה למקום נפשי נפלא זה – קבלת האחדות

תשס  אשרי חלקו מי שיודע לערוך סדרים, ולתקן תיקוני השלמות כראוי. הוא אהובו של הקב"ה בעוה"ז ובעוה"ב. ואז כל הדינים, וכל גזרות רעות, מתבטלות מהעולם.

תשסא  ההיכל הזה הוא היכל התשוקה, היכל העונג שהוא יותר משמחה, היכל להשתעשע למעלה ולמטה כאחד. שהקב"ה משתעשע עם הנשמות כאן, ובגן עדן התחתון כאחד. והכול מקבלים האור של מאור העליון המאיר לכל, אור הבינה, שיתייחד הכול כראוי בייחוד השלם. וע"כ נמצא ההיכל הזה נסתר מכל, גנוז מכל. אע"פ שכולם נסתרים, זה נסתר וגנוז יותר, מפני שהוא מקום היסוד, כדי שיהיה אות ברית הכול כאחד, זכר ונוקבא, להיות בשלמות.

תשסב  היכל זה נקרא ארון הברית, שהוא אדון כל הארץ, משום שהוא מקום שיוצאות ממנו כל הנשמות שבעולם, לייחד הייחוד למטה, ולהמשיך ייחוד הקב"ה מלמעלה למטה לתת לצדיק, להיכל הראשון, יסוד. משום שהנשמות יוצאות מצדיק, יסוד דז"א, ונכנסות בצדיק, היכל היסוד, ואח"כ יוצאות מצדיק, מהיכל היסוד, ומתלבשות בבני אדם. ולאחר פטירתן מעוה"ז, נכנסות במקום שיצאו משם, בהיכל השביעי. הנשמות יוצאות מבינה דאצילות ובאות לידי ביטוי במקום ההיכל השביעי.

אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

פיקודי רכד-רכו

הֵיכַל רָצוֹן תִּפְאֶרֶת

יש לאחוז בפנימיות התורה כדי להתגבר על הקטרוג

אם המשנה באה לפרש את התורה, אז לכאורה מספיק היה ללמוד ישר מהתורה, אך הבעיה שאין אנו במדרגה רוחנית בה נוכל ללמוד את הדברים הפנימיים לבד, לא לכל אחד יש את היכולת לעבד את החומרים הזכים של פנימיות התורה. לאחר בית שני, בעוון החטאים, גם המשנה כבר לא הספיקה וצריך היה את הברייתות. ועד לאחרונה רק בודדים החזיקו בפנימיות התורה ושמרו על הקשר עם הקב"ה, הם אלו שהצליחו להתגבר על העורלה שהיא השנאת חינם ורצון לקבל לפרטיות שמרחיקה את האדם מהפנימיות. ומי שמחזיק בפנימיות התורה תוך שמירה על כל המצוות, צריך להגדיל את אהבת החינם וללכת בדרך שמשמרת את התורה.

תשלא  ואע"פ שאנו אומרים, שבתוך אות ברית קדוש, יסוד, שורה שֵם צבאות, משום שכל הצבאות יוצאים מאות זו, יסוד, עכ"ז הירכיים העומדים מחוץ לגוף, נקראים ג"כ על השם הזה, צבאות. ואלו הם הנקראים ברייתות, שפירושו, חיצוניים, כי הברייתא היא מחוץ למִשנה. המשנה עומדת על הברייתא, שהברייתא מפרשת את המשנה, והברייתות נקראות ירכיים אל המשנה, בתים חיצוניים, כעין נו"ה שלמעלה מחוץ לגוף הפרצוף מלכות דאצילות נשענת על נצח הוד דעולם הבריאה וגם הת"ת נשענת על נצח הוד דאצילות. בנצח הוד מתנבאים רק בבחינת מראה ובת"ת ממש נבואה. דין צריך להיות תמיד מצד הזכות, ולכן אין לערוך דינים בהרכאות של גויים כדי לא לתת כוח לס"א ופוגמים באמונה.

תשלב המשנה היא סוד שעומד בפנים, כי עיקר הכול לומדים משם. וכך התַנָאים שבמשנה, הם מפנימיות. וכתוב: אנהגךָ אביאך אל בית אימי, תלמדני. אל בית אימי, זה קודש הקודשים, יסוד המלכות דאצילות, המתוקן ביסוד דאמא, ע"כ נקרא בית אימי, שהוא פנימיות המלכות. תלמדני שתשפיע לי, זה סוד המשנה. כשנכנס נהר הנמשך ויוצא, יסוד דז"א, בבית קודש הקודשים, אז כתוב: תלמדני, שפירושו, שתשפיע לי. וזהו שהמלכות נקראת משנה, להיותה מִשנֵה לז"א בזיווג כפי שיסוד דז"א שזו התורה נכנסת לבחינת המלכות כך המשנה באה לגלות וללמד.

תשלג  כשנמשכת לחוץ, נקראת ברייתא, שפירושו חיצוני. ב' ירכיים הם ברייתות, חיצוניים. וזה סוד הסודות שלא ניתן לגלות. כי לא נמסר הסוד אלא רק לחכמים העליונים. אוי אם נגלה, כי ישמשו בזה הרשעים. אוי אם לא נגלה, כי יאבד הדבר מצדיקים. משום שהוא סוד מסודות עליונים שהקב"ה מנהיג עימו את העולם.

תשלד  בית ראשון עמד בימי שלמה כנגד עולם העליון, בינה, ובינה נקראת בית ראשון. והשתמש כל בבית קודש הקודשים, מקום שמשמש בו השמש בלבנה, ז"א במלכות. וסודות עליונים כולם בשלמות. ועמד העולם בשלמות. ואח"כ גרמו ישראל החטאים, ונמשכו הסודות, ונדחו מבית קודש הקודשים לחוץ, לירכיים, נו"ה, אז הם עומדים לחוץ שכבר לא יכלו לגלות אותם מתוך המשניות, שנקראים בתים חיצוניים, ואז נצרכו ישראל לברייתות, כי לא יכלו לינוק מן המשנה.

תשלה בבית שני עמדו ישראל בבתים חיצוניים בירכיים. ומהם חזרו ושרו בבית קודש הקודשים. והוא בית שני, מלכות, כי בית ראשון בינה. ואלו אחרים נשארו בברייתא לחוץ בין הירכיים. ואלו שחזרו לבית קודש הקודשים, היו לומדים ממשנה, והיו נוהגים לפי הלימוד שבמשנה, כמ"ש: כי מציון תצא תורה. כי ציון הוא פנימיות המלכות, שנקרא משנה ועדיין בבית שני לחכמים היתה אפשרות לגלות את החוכמה למרות שעמדו מחוץ להיכל המלך.

תשלו ואח"כ, כשגרמו העוונות, הוסרה הממשלה של בית שני. ואע"פ שממשלתו לא הייתה כבית ראשון, שהיה בו שלום תמיד, משום שהמלך שהשלום שלו, ז"א, היה בו תמיד בזיווג שאינו נפסק, וע"כ היה בשלום. ובית שני לא היה שלום כזה, משום שהעורלה קטרגה בו תמיד, וע"כ היו הכוהנים מוכנים בתוכו, לקטרג, להרשיע את עורלה זו, והיו צריכים לדבָר, שירשיעו עימו את הס"א, ולהגן על בית שני.

תשלז אח"כ גרמו העוונות, והעורלה שלטה, ונדחו ישראל מבית שני לחוץ, וירדו משם לחמוקי ירכיים, נו"ה, למטה, בבריאה. עד שיִשרו למטה ברגליים, בעשיה, וכשישבו ברגליים, שיתקנו אותם, אז כתוב: ועמדו רגליו ביום ההוא. והעולם ינהגו בכל דבר בסוד עליון כראוי. ואע"פ שנדחו מפנימיות, לא נעזבו ממנו, ולעולם ייאחזו בו.

תשלח ומי שיודע ומודד בשיעור של קו המידה, אורך ההמשך של הירכיים עד הרגליים, יכול לדעת מידת הגלות שנמשכת בגלל העוונות ואז התורה מתרחקת ופחות גלויה. ומשום זה כל הברייתות וכל התַנאים וכל האמוראים עומדים במקומם כראוי, אלו בפנים ואלו בחוץ, בחמוקי הירכיים, נו"ה, ולמטה מהירכיים, ובכולם נקראת המלכות תשבע"פ. ובכולם ירדו ישראל, וגלו בין העמים.

תשלט  וכשתיגמר הגלות בהמשכת הרגליים, שיקבלו תיקונם, אז כמ"ש: ועמדו רגליו ביום ההוא. ועובר רוח הטומאה, העורלה, מן העולם שהעורלה מסמנת את הניתוק, את צד הגוי שבאדם הוא הרצון לקבל על מנת לקבל. ויחזרו ישראל לבדם לשלוט כראוי, משום שהעורלה הורידה אותם למטה עד עתה. ומכאן והלאה, אחר שהעורלה נקצצת ועוברת מן העולם, אז כתוב: וישכון ישראל בֶּטח בדד עֵין יעקב. כלומר בעין יעקב, מלכות, ששם חכמה, הנקראת עיניים. ולא נמצא מקטרג עליהם. אשרי חלקם של ישראל בעוה"ז ובעוה"ב.

פיקודי רכד-רכו

הֵיכַל רָצוֹן תִּפְאֶרֶת

יש לאחוז בפנימיות התורה כדי להתגבר על הקטרוג

אם המשנה באה לפרש את התורה, אז לכאורה מספיק היה ללמוד ישר מהתורה, אך הבעיה שאין אנו במדרגה רוחנית בה נוכל ללמוד את הדברים הפנימיים לבד, לא לכל אחד יש את היכולת לעבד את החומרים הזכים של פנימיות התורה.

לאחר בית שני, בעוון החטאים, גם המשנה כבר לא הספיקה וצריך היה את הברייתות. ועדיין בבית שני לחכמים היתה אפשרות לגלות את החוכמה למרות שעמדו מחוץ להיכל המלך.

וכשתיגמר הגלות בהמשכת הרגליים, שיקבלו תיקונם, אז כמ"ש: ועמדו רגליו ביום ההוא. ועובר רוח הטומאה, העורלה, מן העולם שהעורלה מסמנת את הניתוק, את צד הגוי שבאדם הוא הרצון לקבל על מנת לקבל. ויחזרו ישראל לבדם לשלוט כראוי, משום שהעורלה הורידה אותם למטה עד עתה.

עד לאחרונה רק בודדים החזיקו בפנימיות התורה ושמרו על הקשר עם הקב"ה, הם אלו שהצליחו להתגבר על העורלה שהיא השנאת חינם ורצון לקבל לפרטיות שמרחיקה את האדם מהפנימיות. ומי שמחזיק בפנימיות התורה תוך שמירה על כל המצוות, צריך להגדיל את אהבת החינם וללכת בדרך שמשמרת את התורה.

אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

פיקודי רט-ריא

הֵיכַל רָצוֹן תִּפְאֶרֶת

תרעד  כעין זה, בהרוגי מלכות הייתה שבירת הכלים, וע"כ הנשמות, שהן האורות, עלו לז"א, והכלים, שהם הגוף, נמסרו לס"א, המלכות הרשעה. ונבררו אלו, שבהם נשלם מי שצריך, שנבררו הנשמות לבחינת מ"ן לז"א, שנשלם על ידיהן. ועלה למחשבה, שהמשיכו הארת החכמה מהמחשבה, חכמה. והכול כמו שצריך, שמחה מצד עליית הנשמות, ועצבות מצד שנמסרו הגופים לס"א. לכאורה כאן קשה, האם כדי לתקן את הנשמה על הגוף לסבול. אלא אם לצורך תיקון הנשמה על הגוף להיות בעצבות, זהו מחיר שכדאי לשלם. קשה לאדם לקבל מציאות הנוגדת את תפיסת הרצון לקבל שבו, התפיסה השגויה ששכר מקבלים בעולם הזה.

תרעה כתוב: וְשִׁבַּחְתִּי אֲנִי, אֶת-הַשִּׂמְחָה, אֲשֶׁר אֵין-טוֹב לָאָדָם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, כִּי אִם-לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׂמוֹחַ; וְהוּא יִלְוֶנּוּ בַעֲמָלוֹ, יְמֵי חַיָּיו אֲשֶׁר-נָתַן-לוֹ הָאֱלֹהִים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. האם שלמה המלך משבח לשמוח ולאכול ולשתות? אלא, ושיבחתי אני את השמחה, זוהי שמחת המלך הקדוש, בזמן שהוא שולט, בשבת ובימים טובים, שמכל מע"ט שעושה האדם, אין טוב לאדם תחת השמש, כי אם לאכול ולשתות ולהראות שמחה בצד הקדושה, כדי שיהיה לו חלק לעוה"ב. והרי למדנו שתלמוד תורה כנגד כולם, וגם הבעל שם טוב אומר שלעיתים סעודה עם חברים גדולה מלמוד תורה. האדם צריך לשמוח, כאשר האכילה והשתיה הם ביטוי חיצוני לקבלת האור, וצריך להראות את קבלת האור, ולכן ישנן מצוות של אכילה ושתיה בימים טובים ושבתות.

תרעו והוא ילוונו בעמלו. מי ילוונו? זה הקב"ה, ילוונו וילך עימו להכניסו לעוה"ב. פירוש אחר. אדם, שאכל ושתה ושמח, וכל מה שהוציא הוצאות, הוא, האדם, ילוונו, בהלוואה להקב"ה. והקב"ה נותן לו כפלי כפליים על מה שהוציא לצורכי שבת ויו"ט. בשניים אלו מַלווה האדם אל הקב"ה:

א.כשמרחם על העני,

ב.כשמוציא הוצאות על שבת ויו"ט. כי הכול מלווה להקב"ה. כמ"ש: מַלווה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו. וכך אומרים לאדם שאין לו כוח לעשות המצווה, לתת יגיעה, קח הלוואה מהקב"ה, דהיינו כוח לקיום המצווה.

אין לפחד מהוצאות על קדושה. כל הוצאה חוזרת אליו, לרבות דמים ויגיעה. יש המוציאים כסף רב על נפישות וחופשים, וקשה להם להוציא כספים על קדושה.

תרעז ומשום כך, זה, הקדושה, שמחה. וזה, הס"א, עצבות. זה טוב. וזה רע. זה גן עדן. וזה גיהינום. והקדושה היא בהיפוך מס"א. וע"כ הגוף של הרוגי מלכות בעצבות, כי נהרג. והנשמה בשמחה, שעלתה והתדבקה בהקב"ה. וכשאלו עשרה, הנקראים הרוגי מלכות, היו הרוגים, היו הרוגים מס"א, והשלימו מקום אחר דקדושה. ומשום זה, הכול גלוי לפני הקב"ה, ונעשה כראוי.

תרעח בהיכל זה עומדים אלו י"ב אורות, ארבעה למעלה, ושמונה עימהם, משום שכל אחד מארבעה, לוקח עימו שניים, כמו שהיה סדר הדגלים. וכן בסדר שלמטה עד סוף כל המדרגות. נבחן, שיש ג' בחינות לכל אחד מד"ס חו"ג תו"מ.

תרעט בהיכל זה נכנסות כל אלו התפילות, וכל אלו הרצונות שבתשבחות, שנעשו באהבה. וכאשר נכנסים בהיכל הזה, כולם מתדבקים בו. ובכל יום, ובכל זמן שהנשיקות מתחברות, אז הוא זמן שהקב"ה משתעשע בנשמות הצדיקים. השעשוע, הוא שמתעוררות אלו הנשיקות לצדיקים, והם קודמים לעונג דהיינו שקודם האהבה הגופנית, חייבת להיות אהבה רוחנית שהיא בסוד הנשיקין הקודמים זיווג דיסודות. לכן על האדם להתגבר ולפעול קודם חסדים ולאחר מכן אהבה. שע"ז כתוב: אז תתענג על ה'.

תרפ היכל זה, הוא כלל של כל אלו ההיכלות התחתונים, שכולם כלולים בהיכל זה. ההיכל הראשון, לבנת הספיר, ששם עומד הרוח סטוטריה, וכל אלו החיות. הוא נסמך בשני עמודים לצד מזרח, בשניים לצד דרום, בשניים לצד מערב, ובשניים לצד צפון, והם שמונה עמודים. ואלו נקראים יתדות המשכן, ועומדים לחוץ.

תרפא  כשמלך העליון בא, נוסעים אלו יתדות, ונעקרו ממקומם המיתרים הקשורים בהם, שהם שמונה אחרים, חוץ מהיתדות שאמרנו. וסטוטריה, הרוח הראשון שבהיכל, מקדים עצמו ונכנס ונכלל בתוך אדיריה, רוח השני שבהיכל.

תרפב ב' העמודים שלצד מזרח נקראים קַרְעיאל, שהתמנה לחוץ על 12,000 ממונים, שכולם נקראים יתדות המשכן. וזה לימין. ולשמאל נקרא שַׁמְעיאל, והתמנה על 12,000 ממונים אחרים, וכולם יתדות. העמודים שהתמנו לצד דרום: אחד סעדיאל ואחד סְטָריאל. כל אחד התמנה על 12,000 ממונים אחרים. אלו אינם עוברים משליטתם לעולם.

תרפג אלו כולם ממונים על קיום העולם. ואלו הם השוקלים במאזניים, זכרים ונקבות, שיינשאו זה לזה. ואלו נקראים מאזניים. וע"ז כתוב: במאזניים לעלות. ואינם הם, שכתוב בהם, מאזני צדק. כל אלו השקולים זה עם זה, וזה אינו שוקל יותר מזה, עולים ומתחברים יחד. והם החיבור של זכר ונוקבא יחד. וע"ז כתוב: במאזניים לעלות. ואע"פ שלפעמים יקרה דבר, שזה שוקל יותר מזה, עולים ג"כ ומתחברים יחד. זכר ונקבה הם קו ימין וקו שמאל. ומטרם הכרעת קו האמצעי, הממעט ג"ר דשמאל, ומשווה אותו אל הימין, יש מחלוקת בין ימין ושמאל. כי השמאל מחשיב את עצמו על קו ימין ורוצה לבטלו. ע"כ נאמר, כל אלו השקולים זה עם זה, והשמאל אינו גדול מהימין, ראויים להתחבר זה עם זה.

אמנם אם השמאל עוד לא מיעט הג"ר שלו שכל מה שמעניין אותו זו התאווה האישית, יש ביניהם מחלוקת, ואינם ראויים לחיבור. אמנם אם הימין גדול מהשמאל, אין בהם מחלוקת, ואפשר שיתחברו. ע"כ נאמר, שאע"פ שלפעמים יקרה דבר, שזה שוקל יותר מזה, כשהימין גדול יותר מהשמאל, עולים ג"כ ומתחברים יחד, כי העיקר הוא שהשמאל לא יהיה גדול מהימין. כמו שלומדים, נחת ממדרגתך ושא אישה שעל הימין, הזכר לקחת את כל החסרונות מהשמאל, מצד הנקבה, אך בשום אופן שלא יתגברו החסרונות עליו. מכאן שבמקום האהבה המשותפת גם צד הבורא וגם צד הבריאה צריכים להיות שווים. חוק השוויון באהבה הוא שכל אחד נותן את כל מה שיש לו לאני המשותף. הבורא נותן את כל ההשפעה והנברא צריך לתת התמסרות ללא גבול.  

תרפד  ב' עמודים שבצד צפון נקראים פַּתְחִיאל עֲטָריאל. וכל אחד ממונה על 12,000 ממונים אחרים. והם יתדות המשכן. הממונים שהם ב' העמודים האחרים שלצד מערב נקראים פְּדָתיאל תוֹמִיהָאל, התמנה כל אחד על 12,000 ממונים אחרים, וכולם יתדות המשכן.

תרפה אלו הם שופכי דמעות על כל אלו שמגרשים נשיהם הראשונות, משום שאלו שבע ברכות, שמברכים תחת החופה, שנמסרו לה, הוסרו ולא התקיימו, כי גורשה, ולא נדבקו בעל ואישה יחד. וע"ז כולם שופכים דמעות, שהגירושים מראה, שאלו שבע הברכות הם כמו שהסתלקו ממקום אחר, המלכות העליונה, שהאישה שלמטה היא כנגדה. אז באותה שעה קול יוצא ואומר, אֵי זה ספר כריתוּת אימכם אשר שילחתיה, כלומר למה עזבתם את השכינה הקדושה, את היחד. מה פתאום אתם מבקשים את הרצון הפרטי. על האדם לקחת אחריות אישית גם על מה שמעבר לעצמם ועל האדם לראות את אשתו כמו המלכות דקדושה. אמנם על האדם לגרש תחילה את הרצון לקבל, אך יש גם מצווה להחזיר גרושתו, את הרצון לקבל לאחר שתיקן. הפירוד הוא השורש לכל הרעות שיש בעולם, אלא אם כן זה פירוד כדי להתחבר מתוקנים, דהיינו לבוא בהשפעה. וזו הבחינה של עשרת הרוגי מלכות, שבמסירות נפש עשו תיקון לנשמה, והגוף עצמו הולך לקבר, עד תחיית המתים.

פיקודי רט-ריא

הֵיכַל רָצוֹן תִּפְאֶרֶת

אין לפחד מהוצאות על קדושה.

והוא ילוונו בעמלו. מי ילוונו? זה הקב"ה, ילוונו וילך עימו להכניסו לעוה"ב. פירוש אחר. אדם, שאכל ושתה ושמח, וכל מה שהוציא הוצאות, הוא, האדם, ילוונו, בהלוואה להקב"ה. והקב"ה נותן לו כפלי כפליים על מה שהוציא לצורכי שבת ויו"ט

מלמד כאן על עשרת הרוגי מלכות, שאז הייתה שמחה מצד עליית הנשמות, ועצבות מצד שנמסרו הגופים לס"א. לכאורה כאן קשה, האם כדי לתקן את הנשמה על הגוף לסבול. אלא אם לצורך תיקון הנשמה על הגוף להיות בעצבות, זהו מחיר שכדאי לשלם. קשה לאדם לקבל מציאות הנוגדת את תפיסת הרצון לקבל שבו, התפיסה השגויה ששכר מקבלים בעולם הזה.

אומר שלמה המלך: וְשִׁבַּחְתִּי אֲנִי, אֶת-הַשִּׂמְחָה, אֲשֶׁר אֵין-טוֹב לָאָדָם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, כִּי אִם-לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׂמוֹחַ; וְהוּא יִלְוֶנּוּ בַעֲמָלוֹ, יְמֵי חַיָּיו אֲשֶׁר-נָתַן-לוֹ הָאֱלֹהִים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. האם שלמה המלך משבח לשמוח ולאכול ולשתות? אלא, ושיבחתי אני את השמחה, זוהי שמחת המלך הקדוש, שמכל מע"ט שעושה האדם, אין טוב לאדם תחת השמש, כי אם לאכול ולשתות ולהראות שמחה בצד הקדושה, כדי שיהיה לו חלק לעוה"ב. והרי למדנו שתלמוד תורה כנגד כולם, וגם הבעל שם טוב אומר שלעיתים סעודה עם חברים גדולה מלמוד תורה. האדם צריך לשמוח, כאשר האכילה והשתיה הם ביטוי חיצוני לקבלת האור, וצריך להראות את קבלת האור, ולכן ישנן מצוות של אכילה ושתיה בימים טובים ושבתות.

העיקר הוא שהשמאל לא יהיה גדול מהימין. כמו שלומדים, נחת ממדרגתך ושא אישה שעל הימין, הזכר לקחת את כל החסרונות מהשמאל, מצד הנקבה, אך בשום אופן שלא יתגברו החסרונות עליו. מכאן שבמקום האהבה המשותפת גם צד הבורא וגם צד הבריאה צריכים להיות שווים. חוק השוויון באהבה הוא שכל אחד נותן את כל מה שיש לו לאני המשותף. הבורא נותן את כל ההשפעה והנברא צריך לתת התמסרות ללא גבול.

כשאדם מגרש את אשתו הראשונה, אז באותה שעה קול יוצא ואומר, אֵי זה ספר כריתוּת אימכם אשר שילחתיה, כלומר למה עזבתם את השכינה הקדושה, את היחד. מה פתאום אתם מבקשים את הרצון הפרטי. על האדם לקחת אחריות אישית גם על מה שמעבר לעצמו ולראות את אשתו כמו המלכות דקדושה. אמנם על האדם לגרש תחילה את הרצון לקבל, אך יש גם מצווה להחזיר גרושתו, את הרצון לקבל לאחר שתיקן. הפירוד הוא השורש לכל הרעות שיש בעולם, אלא אם כן זה פירוד כדי להתחבר מתוקנים, דהיינו לבוא בהשפעה. וזו הבחינה של עשרת הרוגי מלכות, שבמסירות נפש עשו תיקון לנשמה, והגוף עצמו הולך לקבר, עד תחיית המתים.

אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams