עמוד 1995

זוהר חדש נח  כה – כז שעור 9

נח לא בקש רחמים על העולם

כאן מלמד על האיזון הנפשיים שאדם צריך לבנות במפגשים שלו עם העולם. הגירויים הנפשיים האלו תלויים בכוונה, ועל האדם ללמוד ללמד זכות על הזולת. מאחר והבורא טוב ומטיב, כל הפרטים המתגלים צריכים לגלות ולבטא את ההתייחסות הנכונה של הנברא להטבת הבורא.

כאשר נח יצא מהתיבה, וראה כל העולם חרב והתחיל לבכות עליו, אמר, רבש"ע נקראת רחום היה לך לרחם על בריותך. השיבו הקב"ה, רועה שוטה, האם רועה צאן מחכה עד שהצאן יפול ואז שואל למה נפל, עתה תאמר זה, ולא בזמן שאמרתי לך בלשון רכה, שכתוב עשה לך תבת עצי גופר וגו'

כל כך התעכבתי עמך ואמרתי לך, כדי שתבקש רחמים על העולם. ומאז ששמעת שאתה תנצל בתיבה, לא נכנס בלבך צער העולם ועשית תיבה וניצלת. ועתה שנאבד העולם, פתחת פיך לדבר לפני בקשות ותחנונים. אומר הקב"ה לנח, למה לא חזרת בתשובה כאשר הזהרתי אותך מפני המבול. לחזור בתשובה אומר שצריך גם להיות אכפת לך מהזולת. לא מספיק רק להוכיח אנשים שטועים, יש להתפלל ולבקש עליהם רחמים.

נח לא הגן על דורו ולא התפלל עליו כאברהם. כיון שאמר הקב"ה לאברהם, זעקת סדום ועמורה כי רבה, מיד ויגש אברהם ויאמר. והרבה דברים כנגד הקב"ה עד ששאל שאם ימצא שם עשרה צדיקים שיכפר לכל הדור בשבילם. לאברהם היה אכפת מכולם מכלל העולם, גם אם אלו שהתנכלו לו.

בא משה והגן על כל הדור, כיון שאמר הקב"ה למשה, ישראל חטאו סרו מהר מן הדרך, כתוב בו, ויחל משה. מהו ויחל, מלמד שהתפלל עד שאחזתו חלחלה. צדיק קושר עצמו עם גורל העם. אמנם יש לדור בחירה לעשות תשובה, אך גם לצדיק יש לבטא את רצונו ולהתפלל עליהם

לבקש רחמים אומר שמאמינים שהקב"ה רחמן. עליך לעשות תפקידך ואינך אחראי לתוצאה, אותה קובעת ההשגחה. אמר רבי אליעזר, עם כל זה, היה לו לנח לבקש רחמים על העולם לפני הקב"ה כי נוח לו להקב"ה מי שאומר טוב על בניו. הקב"ה אוהב שמלמדים זכות על בניו, שהרי הבנים מעידים על אביהם. על האדם לפתח הרגש חיובי לזולת, שיהיה לו מקום בלב בלי להיות נוקם ונוטר.

זוהר חדש נח ​​ כה - כז שעור 9

נח לא בקש רחמים על העולם

 

כאן מלמד על האיזון הנפשיים שאדם צריך לבנות במפגשים שלו עם העולם. הגירויים הנפשיים האלו תלויים בכוונה, ועל האדם ללמוד ללמד זכות על הזולת. מאחר והבורא טוב ומטיב, כל הפרטים המתגלים צריכים לגלות ולבטא את ההתיחסות הנכונה של הנברא להטבת הבורא.

 

קיג ​​ ת"ר מה השיב הקב"ה לנח כשיצא מהתיבה, וראה כל העולם חרב והתחיל לבכות עליו, אמר, רבש"ע נקראת רחום היה לך לרחם על בריותך.

 

קיד השיבו הקב"ה, רועה שוטה האם רועה צאן מחכה עד שהצאן יפול ואז שואל למה נפל, עתה תאמר זה, ולא בזמן שאמרתי לך בלשון רכה, שכתוב עשה לך תבת עצי גופר וגו' ואני הנני מביא את המבול וגו לשחת כל בשר וגו ויאמר ה' לנח וגו. כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה. כל כך התעכבתי עמך ואמרתי לך, כדי שתבקש רחמים על העולם. ומאז ששמעת שאתה תנצל בתיבה, לא נכנס בלבך צער העולם ועשית תיבה וניצלת. ועתה שנאבד העולם, פתחת פיך לדבר לפני בקשות ותחנונים. אומר הקב"ה לנח, למה לא חזרת בתשובה כאשר הזהרתי אותך מפני המבול. לחזור בתשובה אומר שצריך גם להיות אכפת לך מהזולת. לא מספיק רק להוכיח אנשים שטועים, יש להתפלל ולבקש עליהם רחמים.

 

קטו ​​ כיון שראה נח הקריב עליהם קורבנות שכתוב, ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהור ויעל עולות במזבח הבין שטעה והביא קורבן עולה שהוא על תיקון המחשבה.

קטז א"ר יוחנן, בא וראה מה בין הצדיקים שהיו לישראל אח"כ ובין נח. נח לא הגן על דורו ולא התפלל עליו כאברהם. כיון שאמר הקב"ה לאברהם, זעקת סדום ועמורה כי רבה, מיד ויגש אברהם ויאמר. והרבה דברים כנגד הקב"ה עד ששאל שאם ימצא שם עשרה צדיקים שיכפר לכל הדור בשבילם וחשב אברהם שהיו י בעיר, עם לוט ואשתו ובניו וחתניו, לכן לא התפלל יותר. לאברהם היה אכפת מכולם מכלל העולם, גם אם אלו שהתנכלו לו

 

קיז ​​ בא משה והגן על כל הדור, כיון שאמר הקב"ה למשה, ישראל חטאו סרו מהר מן הדרך, כתוב בו, ויחל משה. מהו ויחל, מלמד שהתפלל עד שאחזתו חלחלה. רבנן אומרים, לא הניח משה להקב"ה עד שנתן נפשו עליהם מן העוה"ז ומן העוה"ב שכתוב, ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני מספרך אשר כתבת. צדיק קושר עצמו עם גורל העם. אמנם יש לדור בחירה לעשות תשובה, אך גם לצדיק יש לבטא את רצונו ולהתפלל עליהם

 

קיח א"ר יוסי מכאן ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו. וכן כל הצדיקים הגנו על דורם ולא הניחו מדת הדין לשלוט בהם.

 

קיט ונח התעכב עמו הקב"ה ואמר לו דברים רבים, שמא יבקש עליהם רחמים, ולא השגיח, ולא בקש עליהם רחמים, ועשה התיבה ונאבד כל העולם.

 

קכ רבי אליעזר ורבי יהושוע ישבו בפלכי טבריה, א"ר יהושע רבי, מה ראה נח שלא בקש רחמים על דורו. אמר לו אפילו הוא לא חשב בלבו שימלט, משל למוצא אשכול ענבים שאינם מבושלים, בין הבוסרים האלו היו ענבים מבושלים ולא היו כלום כלומר שאין להם סיכוי להיות מבושלים, או בנמשל לדור לעשות תשובה. וזו בדיוק הבעיה, שאסור לחשוב שאין סיכוי, ואין מה לנסות להבין חשבונות של העליון. לבקש רחמים אומר שמאמינים שהקב"ה רחמן. עליך לעשות תפקידך ואינך אחראי לתוצאה, אותה קובעת ההשגחה.

קכא ​​ משמע שכתוב, כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה. הול"ל צדיק לפני, מהו בדור הזה. כלומר לפני הדור, ולפיכך לא בקש רחמים, אמר בליבו ולואי שאבקש רחמים עלי ואמלט וכ"ש שאתפלל על אחרים.

 

קכב אח"כ אמר רבי אליעזר, עם כל זה, היה לו לבקש רחמים על העולם לפני הקב"ה כי נוח לו להקב"ה מי שאומר טוב על בניו. הקב"ה אוהב שמלמדים זכות על בניו, שהרי הבנים מעידים על אביהם. על האדם לפתח הרגש חיובי לזולת, שיהיה לו מקום בלב בלי להיות נוקם ונוטר.

 

קכג מאין לנו זה, מגדעון בן יואש שהיה שופט, שלא היה צדיק ולא בן צדיק, ומשום שאמר טוב על ישראל כתוב בו, ויאמר לו ה' לך בכחך זה והושעת את ישראל מיד מדין. מהו בכחך זה, היי הטוב הזה שאמרת על בני, יהיה לך כח גדול להצילם מיד מדין.

 

קכד ועוד אמר רבי אליעזר, אע"פ שיהיה צדיק גדול מכל העולם, אם יאמר רע לפני הקב"ה או שטנה על ישראל, עונשו גדול מכולם. שלא מצאנו צדיק טוב כאליהו בכל הדור, ומשם שאמר שטנה על ישראל, שכתוב כי עזבו בריתך בני ישראל את מזבחותיך הרסו ואת נביאך הרגו בחרב. בה בשעה חרה לו הרבה. כמה יש להיזהר מלשון הרע, ובכלל לא להסכים לקבל לשון הרע על ישראל.

 

קכה בוא וראה מה כתוב בו, ויבט והנה מראשותיו עוגת רצפים, מהו רצפים עוגה שטוחה כמו רצפה, אמר הקב"ה זה ראוי שיאכל מי שאומר שטנה על בני.

 

קכו אר"א מה שכתוב וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום וארבעים לילה עד הר האלקים חרבה, שואל, וכי בכח אכילת עוגת רצפים הלך כל כך.

 

קכז אלא א"ר אליעזר, השליך הקב"ה שינה על אליהו והראהו ענין של משה שישב לפניו ארבעים יום וארבעים לילה ובזמן שהיה שם עבדו ישראל את העגל ומשום שהיה ארבעים יום וארבעים לילה, שלחם לא אכל ומים לא שתה, לא זז משם עד שמחל להם הקב"ה. הראה הקב"ה לאליהו מהי התנהגות אֳמוּנִית. אליהו תיקן וקיבל על עצמו מאותו רגע ללמד זכות, ללמד טוב על כל אחד מישראל, לכן אומרים אליהו הזכוּר לטוב.

 

קכח א"ל הקב"ה לאליהו, כך היה לך לעשות כמו משה, ועוד שהיה לך לראות שהם בני, בני האהובים שקבלו את תורתי בהר חורב, וזה הוא שכתוב וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום וארבעים לילה היי שראה ענין של משה שהתעכב לפניו מ יום ומ' לילה. וענין של ישראל שקבלו התורה בהר חורב שכתוב עד הר האלוקים חורבה.

 

קכט אר"י לא זז אליהו משם עד שנשבע לפני הקב"ה להורות זכותם של ישראל תמיד, וכל מי שעושה זכות, אליהו מקדים ואומר לפני הקב"ה כך וכך עשה עתה פלוני ואינו זז משם עד שיכתבו זכותו של האיש שכתוב ויכתב בספר זכרון לפניו. אנשים גאוותנים מראים את הפגמים של אחרים, וגם אם הם צודקים, השאלה היא איזו נקודה נפשית הם מעוררים אצלם.

 

קל א"ר יהודה בן פזי, מה היה ענשו של נח על שלא התפלל על דורו, הוא שיצא מהתיבה חיגר ברגליו היתה לו רק מדרגת קטנות, הסתפק במועט ושכב והתבזה והתלוצץ עליו בנו ועשה לו מה שעשה.

 

קלא אר"א בוא וראה כמה יש לו לאדם ללכת בדרך ישרה, בוא וראה, מפני שלקח יעקב את הברכות מעשו ברמאות, תדע לך שמשום זה לא ניתנה רשות לשום אומה בעולם לשעבד את ישראל זולתי האומה של עשו.

קלב רבי פתח בכנסת ישראל כנגד הקב"ה, וישלח את העורב דא"ר פנחס כתוב, ויאמר דוד וכו קומו ונברחה כי לא תהיה לנו פליטה מפני אבשלום, ואע"פ שברח כתוב בו, מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו לא קרא לו אויבו, ואע"פ שהיה בורח ומגורש ממלכותו, לא מנע עצמו מלומר שירה לפני הקב"ה ולשוב להתחנן לפניו. וישלח את העורב, זהו דוד שהיה קורא עמהן תמיד כעורב.

קלג דבר אחר, העורב שבא מיהודה נק עורב שנאמר אנכי אערבנו, הערב דין כתיב בלא ו א"ר פנחס למה נק שמו עורב, שהיה הולך בהרים כעורב, הה שאמר לשאול כאשר ירדוף הקורא בהרים, אמר לו שמתני להיות כקורא בהרים, כתיב הכא קורא וכתוב שם לבני עורב אשר יקראו.

 

זוהר חדש נח כב – כד שעור 8

וירח ה' את ריח הניחוח

כשיצא נח מהתיבה פתח עיניו וראה את כל העולם כלו חרב, התחיל בוכה על העולם. אמר, רבש"ע אם בשביל חטאת האדם או בשביל השוטים תאבד עולמך, למה בראתם, מילא החוטאים לא בסדר, אך האם בגללם לאבד את כל העולם או זה או זה, או שלא תברא את החוטאים או שלא תכחיד את העולם. מה עשה, העלה עולות וקם והתפלל לפניו ואותו הריח עלה לפני הקב"ה וערב לו.

יש ואדם רואה דברים לא טובים קורים, אך כאשר הכלל לא נאבד, הפרטים פחות חשובים, ואת כלל העולם הקב"ה לא הטביע אלא השאיר את דרי התיבה, העולם הוא הכלל. במחלוקת בין הפרטים לכלל, הכלל קובע ואת הפרטים שמתנגדים לכלל אפשר להכחיד אם לא מתקנים עצמם.

נח שלח את העורב כדי לדעת האם כלו המים מהארץ, כלומר האם נעברו כבר השאלות מי ומה מהרצון. אמר רבש"ע ידעתי כי אתה רחום, ואתה לא ריחמת על עולמך. ונהפך רחמנותך לאכזרות, אתה לא ריחמת על בניך יצא זה שאינו מרחם על בניו ונהפך להם לאכזרי ולפיכך שלח את העורב רמז הוא דווקא רמז. קשה לנח להבין איך הבורא שהוא רחמן, טוב ומטיב, מעניש את האנושות. לא שלח את העורב כדי לנחש, אלא למד מדרך הקב"ה לפי הבנתו, שגם הוא ישלח את העורב האכזר. לכל דבר בעולם יש תפקיד ושליחות, העורב סירב לשליחות נוח מפני שהיה מתוקן לתפקיד של פרנסת אליהו שברח מאחאב, והעורבים הביאו לו לחחם ובשר למדבר .

ולא רצה העורב להלוך בשליחותו מפני שמתוקן הוא לשליחות אחרת לפרנס אליהו שנאמר והעורבים מביאים לו לחם ובשר, ולא רצה שראה נח שלא עשה כהוגן שלח את היונה.

היונה היא מסורה, יש בה אמונה וכח נאמנות כזוג יונים נאמנים המוכנים למות באמונתם, וגם צד של הונאה. זהו התיקון של נוח, שהבין שאין להתרעם על ההשגחה אלא לתקן במידת היונה ולא בעורב.

דרך העולם היא לדחוף את האדם לפעול רק את הרצון הפרטי שלו. כשאדם עוזב את דרכי העולם, עוזב את קו שמאל, ומה שמעניין אותו זה רק עסקי שמים, היינו מידת ההשפעה, ז"א. התורה לא נקנית בירושה, אלא במי שמשקיע ועוזב את עסקי העולם.

למעשה התורה היא מחשבת הבריאה, ובה מלובשים סיפורים בחיצוניותה, כדי לאפשר לאדם להתחבר למחשבת הבריאה.

זוהר חדש נח יט – כא שעור 7

אם אחפוץ במות המת

א"ר יצחק שבועה נשבע הקב"ה שאינו חפץ במיתתן של רשעים שנאמר, חי אני נאם ה' אלקים, אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה וכו' וחיה בשני עולמות העולם הזה והעוה"ב. כל פעולותיו של הקב"ה הם ברחמים, למרות שמלמטה נראה לפעמים כדין. רצונו של הקב"ה שכולם יחזרו בתשובה.

וא"ר אשרי הבנים שאומרים להם כך והשיבו וחיו. שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו ב"י כי הוא אינו חפץ במיתתן של רשעים אלא שיחזרו בתשובה למען יחיו. הרי הבורא טוב ומטיב, ומאחר ותפיסת הנברא היא בשכר ועונש, מתנהג איתנו הבורא בשפה שאנחנו מבינים. הגשם הגשמיות יכול להיות לאדם לברכה, אך גם למבול.

רבי יוחנן פתח, וְעֵינֵי רְשָׁעִים, תִּכְלֶינָה וּמָנוֹס אָבַד מִנְהֶם; וְתִקְוָתָם, מַפַּח-נָפֶשׁ, למה הם לא בורחים ונסים מהמציאות שבה הם תקועים משל למה הדבר דומה, לכת לסטים שהיו שודדים בהרים. שמע המלך, ושלח עליהם גייסותיו ותופסם והניחום במגדל גבוה, והיו בהם פקחים, אמרו ידענו שעשינו מעשים רעים ולא יכלנו להינצל, מה עשו, חפרו חפירה אחת במגדל ויצאו וברחו להם מדרכם הרעה, ברחו מהתפיסה הגשמית האגואיסטית, טיפש אחד היה ביניהם וראה את החפירה ולא רצה לנוס להמלט.

למחר בא המלך לראות את המגדל ואת הלסטים, ראה את החפירה שעשו ונסו ונמלטו. אמר לזה, שוטה, חבריך ברכו בזו החפירה ונמלטו מדיני, וכי הקב"ה לא אפשר להם את החפירה כדי שיברחו ויעשו תשובה. מה אני יכול לעשות עוד להם, אבל אתה נשארת שראית את החפירה בעיניך ולא רצית להמלט כאשר אתה יודע שאני לא רוצה להעניש אלא מאפשר לך לחפור חפירה לברוח ולתקן, ינקרו עיניך ואח"כ יתלו אותך על עץ.

אמר הקב"ה ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מהם שלא רצו לשוב ולנוס מדיני ותקוותם מפח נפש שלא יקומו ליום הדין, שלא יאמרו לעצמם שאין צורך בתשובה מאחר ולא ידח ממנו נדח, שנאמר הרפאים יחוללו מתחת מים ושוכניהם. הנשמה היא חלק אלוקה ממעל, כאבן הנחצבת מההר, כלומר נתנו לאדם הרגשה שהוא חלק מההר, וכאן תפקידו לפעול כחלק מהכלל. ואם אדם מרגיש לא טוב בשייכות לכלל, כלומר שלא טוב לו בעולמו של הקב"ה, אז הוא כופר בטובו של הקב"ה, גם הרצון לקבל צריך לשייך לכלל. עליו להתעורר ולראות את הפתח להימלט מבית הסוהר של התפיסה הגשמית.

זוהר חדש נח ​​ כב - כד שעור 8

וירח ה' את ריח הניחוח

 

  • ​​ רבי פתח  ​​​​ וירח ה' את ריח הניחוח ויאמר לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם. כשיצא נח מהתיבה פתח עיניו וראה את כל העולם כלו חרב, התחיל בוכה על העולם. אמר, רבש"ע אם בשביל חטאת האדם או בשביל השוטים תאבד עולמך, למה בראתם, מילא החוטאים לא בסדר, אך האם בגללם לאבד את כל העולם או זה או זה, או שלא תברא את החוטאים או שלא תכחיד את העולם. מה עשה, העלה עולות וקם והתפלל לפניו ואותו הריח עלה לפני הקב"ה וערב לו. יש ואדם רואה דברים לא טובים קורים, אך כאשר הכלל לא נאבד, הפרטים פחות חשובים, ואת כלל העולם הקב"ה לא הטביע אלא השאיר את דרי התיבה, העולם הוא הכלל. במחלוקת בין הפרטים לכלל, הכלל קובע ואת הפרטים שמתנגדים לכלל אפשר להכחיד אם לא מתקנים עצמם.

  • א"ר ג ריחות עלו לפניו ריח עולתו וריח תפלתו וריח מעשיו ריח הוא מדרגת חכמה ממטה למעלה. ולא היה ריח בעולם דניחא קמה כאותו הריח. ולפיכך צוה ואמר ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו כלומר ריח שהקריב נח לפני, תשמרו להקריב לי ריח עולה ותפלה וכשרון מעשים. עולה היא כנגד המחשבה, הרוחניות והכוונה שבמחשבה.

  • רבי איבו אמר, נח חכם היה, והיה מבין לחישת וצפצוף כל הנבראים ורמיזתם ברמז קל היה יודע מהי הנקודה הפנימית אליה מכוונים וכשהיה בתיבה אמר יודע אני פקח בעופות כמו העורב למידע מניה סימנא בעלמא מיד וישלח את העורב. העורב יודע האם קלו המים מהארץ, כלומר האם נעברו כבר השאלות מי ומה מהרצון.

  • א"ר חייא ואיך עשה כך, והרי אמר רבי בו אסור להסתכל באלו המנחשים בעוף השמים והרי הוא בכלל לא תנחשו ולא תעוננו שאפילו כל ניחוש שבעולם אסור.

  • אלא א"ר חייא למה שלח את העורב. דא"ר חייא מצטער היה נח ביותר על אובדן העולם. אמר רבש"ע ידעתי כי אתה רחום, ואתה לא ריחמת על עולמך. ונהפך רחמנותך לאכזרות, אתה לא ריחמת על בניך יצא זה שאינו מרחם על בניו ונהפך להם לאכזרי ולפיכך שלח את העורב רמז הוא דווקא רמז. קשה לנח להבין איך הבורא שהוא רחמן, טוב ומטיב, מעניש את האנושות. לא שלח את העורב כדי לנחש, אלא למד מדרך הקב"ה לפי הבנתו, שגם הוא ישלח את העורב האכזר. לכל דבר בעולם יש תפקיד ושליחות, העורב סירב לשליחות נוח מפני שהיה מתוקן לתפקיד של פרנסת אליהו שברח מאחאב, והעורבים הביאו לו לחחם ובשר למדבר .

  • א"ר יוסי, וכי לא כתיב ביה איש צדיק תמים היה והאיך הטיח דברים כלפי מעלה. א"ר חייא מרוב צערו אמר, דהא תנן מנין שאין דנין את האדם לפי צערו שנאמר. איוב לא בדעת ידבר ודבריו לא בהשכל, אע"פ שהטיח דברים כלפי מעלה, אין דינו כמזיד אלא כאדם בלא דעת לפי צערו.

  • ולא רצה העורב להלוך בשליחותו מפני שמתוקן הוא לשליחות אחרת לפרנס אליהו שנאמר והעורבים מביאים לו לחם ובשר, ולא רצה שראה נח שלא עשה כהוגן שלח את היונה. כדי לפעול מול כח הדין של נביאי השקר, צריך היה אליהו לפעול את כח דין העורב

  • ואמר רבי בון, תרי ענייני רמז בה חדא שכתוב כיונה פותה אין לב כלומר מרוב צערי אין לבי עמי ונפתה. אמר נח, כך ראוי לנו לסבול הכל בלי מיאון, כמו היונה שסובלת מיתתה ולפיכך וישלח את היונה היונה היא מסורה, יש בה אמונה וכח נאמנות כזוג יונים נאמנים המוכנים למות באמונתם, וגם צד של הונאה. זהו התיקון של נוח, שהבין שאין להתרעם על ההשגחה אלא לתקן במידת היונה ולא בעורב.

  • א"ר יוחנן בן נורי, נטל הקב"ה את שם בן נח והפרישו לכהן עליון ולשרתו. והשרה שכינתו עמו וקרא שמו מלכי צדק מלך שלם, והיה יפת אחיו לומד תורה ממנו במדרשו, עד שבא אברהם ולמד תורה במדרשו של שם. התעסק הקב"ה באברהם והשתכחו כל האחרים אברהם היה מיוחד בשונה מנח, בא אברהם והתפלל לפני הקב"ה שישרה שכינתו תמיד בביתו של שם והודה לו שנאמר אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק.

  • א"ר יוחנן והלא יפת הוא הגדול, למה שם נטל הכהונה, בשביל שהיה תמיד עוסק בתורה ופירש מדרכי העולם. ומאין היה לו תורה, אלא אדם הראשון ידע התורה והניחה בקבלה לשת בנו ואח"כ באה ליד חנוך עד שבא לשם והיה מתעסק תמיד בה. דרך העולם היא לדחוף את האדם לפעול רק את הרצון הפרטי שלו. כשאדם עוזב את דרכי העולם, עוזב את קו שמאל, ומה שמעניין אותו זה רק עסקי שמים, היינו מידת ההשפעה, ז"א. התורה לא נקנית בירושה, אלא במי שמשקיע ועוזב את עסקי העולם

  • אמר לו ר יוסי, אם התורה היתה במדרשו של שם למה הוצרך הקב"ה לצוות לבני נח אותן שבע מצוות שנצטוו שהרי בתורה נכתבו קודם לכן. אלא א"ר יצחק בשעה שהמבול בא לעולם ונכנסו לתיבה, מרוב צערם השתכחה משם עד שבא הקב"ה וחידש להם אותם שבע מצוות.

  • א"ר יוסי ח"ו לא השתכחה התורה ממנו, אלא אמר הקב"ה אם אומר להם שישמרו כל תורתי יפרקו כל העול מהם כל העול מהם כאחרים שאמרו ודעת דרכיך לא חפצנו, אלא אתן להם דברים מועטים וישמרו אותם.

  • עד שיבוא מי שישמור כולה והוא אברהם שנאמר, עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצוותי חוקתי ותורותי דכיוון שלמד משם התורה, קבל על עצמו שישמור התורה כולה ולפיכך בירר להם הקב"ה שבע מצוות מהתורה כדי שישמרו אותם. למעשה התורה היא מחשבת הבריאה, ובה מלובשים סיפורים בחיצוניותה, כדי לאפשר לאדם להתחבר למחשבת הבריאה. ​​ 

 

זוהר חדש נח ​​ יט - כא שעור 7

אם אחפוץ במות המת

  • א"ר יצחק שבועה נשבע הקב"ה שאינו חפץ במיתתן של רשעים שנאמר, חי אני נאם ה' אלקים, אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה וכו' וחיה בשני עולמות העולם הזה והעוה"ב. כל פעולותיו של הקב"ה הם ברחמים, למרות שמלמטה נראה לפעמים כדין. רצונו של הקב"ה שכולם יחזרו בתשובה.

  • וא"ר אשרי הבנים שאומרים להם כך והשיבו וחיו. שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו ב"י כי הוא אינו חפץ במיתתן של רשעים אלא שיחזרו בתשובה למען יחיו הרי הבורא טוב ומטיב, ומאחר ותפיסת הנברא היא בשכר ועונש, מתנהג איתנו הבורא בשפה שאנחנו מבינים. הגשם הגשמיות יכול להיות לאדם לברכה, אך גם למבול.

  • ​​ רבי יוחנן פתח, וְעֵינֵי רְשָׁעִים, תִּכְלֶינָה וּמָנוֹס אָבַד מִנְהֶם; וְתִקְוָתָם, מַפַּח-נָפֶשׁ, למה הם לא בורחים ונסים מהמציאות שבה הם תקועים משל למה הדבר דומה, לכת לסטים שהיו שודדים בהרים. שמע המלך, ושלח עליהם גייסותיו ותופסם והניחום במגדל גבוה, והיו בהם פקחים, אמרו ידענא בנפשנו דעבדנא עובדין קשים ידענו שעשינו מעשים רעים ולא יכלנו להינצל, מה עשו, חפרו חפירה אחת במגדל ויצאו וברחו להם מדרכם הרעה, ברחו מהתפיסה הגשמית האגואיסטית, טיפש אחד היה ביניהם וראה את החפירה ולא רצה לנוס להמלט כמו שכתוב וּמָנוֹס אָבַד מִנְהֶם. מרגיש רע בבית הסוהר הנפשי, במיצרי הנפש, רואה את פתח התשובה, כמה טוב בחוץ, ולא יוצא.

  • למחר בא המלך לראות את המגדל ואת הלסטים, ראה את החפירה שעשו ונסו ונמלטו. אמר לזה, שוטה, חבריך ברכו בזו החפירה ונמלטו מדיני, וכי הקב"ה לא אפשר להם את החפירה כדי שיברחו ויעשו תשובה מה אני יכול לעשות עוד להם, אבל אתה נשארת שראית את החפירה בעיניך ולא רצית להמלט כאשר אתה יודע שאני לא רוצה להעניש אלא מאפשר לך לחפור חפירה לברוח ולתקן, ינקרו עיניך ואח"כ יתלו אותך על עץ.

  • כך הלסטים אלו הרשעים, ההולכים במחשכים, הרשעים הפקחים שלפחות לא באים בתירוצים שהם בסדר, מה הם עושים. אמרו חטאנו למלך, אנה נמלט מדינו. אבל הם עושים רואים דרך התשובה פתוח לפניהם שפתחו האחרים ונמלטו מדין שמים והם אינם רוצים להמלט. בכח הכלל יכול האדם להינצל, למרות ההרגשה הפרטית החזקה שלו. כשהפרט פוגם, הוא פוגע בכלל כולו, לכן עליו לבוא לכלל בביטול.

  • א"ל הקב"ה שוטים, אחיכם ברחו ונמלטו באותו דרך של תשובה שפתחו, מה אני יכול לעשות עוד להם, אבל אתם עיניכם שראו החפירה, דרך התשובה פתוח לפניכם, ולא רציתם להיכנס בתוכו ולנוס ולהמלט מאי כתוב בזה, ועיני רשעים תכלינה שראו הדרך פתוח ומנוס אבד מהם שלא רצו לנוס ולהמלט ותקוותם מפח נפש לעולם הבא.

  • כך דור המבול, ראו לנח עושה התיבה שהיא המקום הנפשי ממנו אפשר להינצל מהגאווה והאנוכיות, ומתרה בהם בכל יום וראו אותו נכנס לתיבה ולא רצו לשוב. אמר הקב"ה ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מהם שלא רצו לשוב ולנוס מדיני ותקוותם מפח נפש שלא יקומו ליום הדין שלא יאמרו לעצמם שאין צורך בתשובה מאחר ולא ידח ממנו נדח שנאמר הרפאים יחוללו מתחת מים ושוכניהם. ​​ הנשמה היא חלק אלוקה ממעל, כאבן הנחצבת מההר, כלומר נתנו לאדם הרגשה שהוא חלק מההר, וכאן תפקידו לפעול כחלק מהכלל. ואם אדם מרגיש לא טוב בשייכות לכלל, כלומר שלא טוב לו בעולמו של הקב"ה, אז הוא כופר בטובו של הקב"ה, גם הרצון לקבל צריך לשייך לכלל. עליו להתעורר ולראות את הפתח להימלט מבית הסוהר של התפיסה הגשמית.

איש האדמה

  • ויחל נח איש האדמה א"ר יוסי, למה נק איש האדמה. שהתיישבה ממנו האדמה, כלומר אדון האדמה. רבנן אמרו, איש האדמה, לפי שבשבילו עמדה האדמה בכוחה וטבעה שנאמר זה ינחמנו ממעשנו ממעשנו ומעצבון ידינו מהאדמה אשר אררה ה' תדע לך כיוון שחטא אדם נתאררה האדמה שנאמר ארורה האדמה בעבורך, ועמדה בקללויה עד שבא נח ובטל הקללה.

  • א"ר חייא רבה, בשעה שאמר הקב"ה לנח צא מהתיבה, אמר לפניו רבש"ע לאן אצא, אצא לאדמה שנתאררה האם לצאת לרצון הפרטי שלי, ומפני שנתאררה אבדו שוכניה ונתאררו כולם ונתמעטו אמר נח לא רוצה להיכנס לפרטיות אלא להשפיע. אמר הקב"ה לא כך אתם, אלא שרצו בארץ ורבו בה, האחרים אבדו בה אבל אתם פרו ורבו ושרצו בה.

  • ועכ"ז לא התיישב בלבו והעלה עולות שנאמר, ויעל עולות במזבח, הוא המזבח שהקריב עליו אדם הראשון. אמר לו הקב"ה הרי לך מה ששאלת, לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם. אז התיישב בליבו ולפיכך נקרא איש האדמה שנתן נפשו ולבו עליה להוציאה מהקללה, ויש אומרים שהתעסק בעסקי האדמה.

  • ויטע כרם, גפן גרושה מצא, שהתגרשה מג"ע וביומו נטע ונשתגשגה שנאמר ביום נטעך תשגשגי. רבי אומר גפן היתה שנתגרשה מג"ע וענביה עמה וסחט אותם ושתה מהיין ונתגל והיין גרם לו לחטוא. כשאדם מקבל תענוג ברצון, עליו להיזהר ולבדוק שזה רצון ראוי.

יין שכר אל תשת

  • רבי בון פתח וידבר ה אל אהרן לאמר יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך בבואכם אל אהל מועד ולא תמותו חקת עולם לדורותיכם מדבר על מי שרוצה לבוא לעבודת השם. דא"ר אבון אין בכל העולם דבר שמתגאה לבו של אדם אלא ביין. וזה היה ענשם של נדב ואביהו שאכלו ושתו וגבה לבם, וזהו אש זרה אשר לא צווה אותם מרגיש אדם שבזכות היין הוא נפתח למדרגות גבוהות, והקב"ה לא ביקש מנדב ואביהו לעשות כך.

  • וקודם זה היה נגזר עליהם ובאה מדת הדין לשלוח יד בהם שנאמר ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו. אעפ"י שנגזר דינם לשלוח יד בהם. ולמה היה עונשם, משום ויחזו את האלוהים ויאכלו וישתו, נכנסו כשאכלו ושתו ונגזר עונשם באותה שעה.

  • ולאחר כן ראו שלא שלח יד בהם בפעם ראשונה, עשו ג"כ בשניה ומבין שני הכרובים יצא להב ונשרפו. כי לכך היו הכרובים מכוונים כנגד אותם הכרובים אשר בג"ע.

  • ולאחר שמתו צווה לאהרן ולכהנים הבאים אחריו, להמנע עצמם מהיין, בבואם אל אהל מועד, כדי שלא יכנסו וימצא לבם בגאות ובגסות הרוח.

  • אמר רבי, שני עניינים הם שאינם מתישבים יחד, יין ועבודת השמים שלמדנו שתוי אל יתפלל. וכן שכור אל יתפלל, ואם התפלל תפלתו תועבה.

  • ואמר רבי יוסי, שכור המתפלל כאלו עובד ע"ז ומנא לן. מחנה שכתוב ויחשבה עלי לשכורה. והשיבה ואמרה אל תתן את אמתך לפני בת בליעל. וא"ר יוסי, כתיב הכא בת בליעל וכתיב התם יצאו אנשים בני בליעל, מה להלן ע"ז אף כאן ע"ז.

  • א"ר יצחק, אין לך אנשים שנקראים קדושים חוץ מאלו נזירי היין שכתוב, כל ימי הזירו לה' קדוש יהיה.

  • ואר"י אין לך יין שנקרא יין טוב כמו יין של ארץ ישראל, ויותר מכולם הוא היין של גליל העליון שאיש אינו יכול לשתות ממנו חצי לוג.

  • רבי אלעזר ב"ר שמעון הלך לראות את ר יוסי בר"ש בן לקוניא חמיו. נתנו לו לאכול עגל משולש רך. ופתח לו חבית אחת יין. חמיו מזג והוא שתה מזג והוא שתה. אמר לו אפשר ששמעת מאביך כמה שיעורו של כוס שמותר לשתות, א"ל השעור של הכוס הוא כמו שהוא, וישתה כוס אחת אם המשקה חם וכן כוס אחת אם המשקה קר אבל לא שיערו חכמים בכוסך שהיא קטנה וביינך שהוא טוב ובמעי שהם רחבים. כובא הוא חביות כמו הני כובי דארמאי.

  • וא"ר יהודה, מבולבל בדעתו היה נח כשיצא מהתיבה בדירתו עם החיום והרמשים והשרצים ומפני ששתה מעט יין נשכר ונתגל.

  • וא"ר יהודה בא כנען וסרסו הקיץ מיינו ומצא עצמו מסורס שכתוב וייקץ נח מיינו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן אשר ראה לא נאמר אלא אשר עשה לו, שסרסו, ולפיכך קללו שנאמר ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו. היין מעורר את הרצון לקבל, והאדם צריך דווקא לעורר את הימין, החסד שבו.

 

זוהר חדש נח  טז – יח שעור 6

כרם היה לשלמה

היין שמפיקים מהכרם הוא בחינת חכמה, והיא האור שנותן הבורא על הרצון לקבל. עצם הבריאה היא רצון לקבל, לכן אור זה נקרא אור העצמות, לכן הכרם צריך שמירה, כדי שלא יתקבל האור למי שאינו ראוי. הכרם היא התורה, ממנה ניתן להפיק את התענוג בקדושה. 

כֶּרֶם הָיָה לִשְׁלֹמֹה בְּבַעַל הָמוֹן, נָתַן אֶת-הַכֶּרֶם לַנֹּטְרִים אִישׁ יָבִא בְּפִרְיוֹ, אֶלֶף כָּסֶף. א"ר יהודה, כרם היה לשלמה, היינו למלך שהשלום שלו, המלך שיודע לחבר בין ההפכים נצח והוד, שמים וארץ, דרגת היסוד. בבעל המון אלו הם מלאכי השלום. נתן את הכרם לנוטרים אלו הם שומרי משמרת הארץ, היודעים לשמור על הרצונות שלהם. איש יביא בפריו אלף כסף, הינו אלף הנאות שהנשמה חומדת אותן. מי ששומר על השלום שהוא כלי המחזיק ברכה למדרגת החכמה הנק עוז.

פירוש אחר, כרם היה לשלמה, זו היא התורה, בבעל המון היינו שהוא מהשמים בחינת חסדים. נתן את הכרם לנוטרים, אלא הם ישראל, שהם שומרי משמרתה. איש יביא בפריו אלף חכמה כסף בינה, היינו שכרה למי ששמר את התורה. ל"ב נתיבות החכמה, היא החכמה שניתנת דרך הבינה, חכמה בלבוש חסדים. דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. נתיב הוא בחינת ל"ב נתיבות החוכמה העוברים דרך ההשפעה, היא דרך השלום.

אִישׁ יָבִא בְּפִרְיוֹ, אֶלֶף כָּסֶף היינו אלף עולמות הנ"ל שהקב"ה חושק אותם. עולמות בחינת העלם, המקום לעבודה בו לא מתגלה כל טובו של הקב"ה, כדי שאדם יפעל ולא מסיבת האור שהוא מקבל, אלא לעבוד את הרב שלא על מנת לקבל פרס.

א"ר אבהו, בא וראה כמה יש לו לאדם להזהר הואיל ונשמת אל באפיו להטהר מעונותיו ולעיין במעשיו ולא יחטא לפני קונו למען תהיה מעלתו עם שאר הצדיקים ולא ימצא מוחה בידו בעלות לראות את פני השם. כך יש לשמור על הגוף שמשמש את הנשמה, וכן לשמור על קדושת בית כנסת.

וממי אתה למד שאדם צריך לשמור על גופו שנועד לשרת את הנשמה, מהתיבה בא וראה מה כתוב, ויבואו אל נח אל התיבה בלא רשות, דא"ר יצחק כל אותן העופות והחיות והבהמות שלא חטאו הם באים והתיבה קולטת, ואותן שחטאו, התיבה דוחה אותן לחוץ.

כשאדם רוצה להגיע למעלה, למדרגה גבוהה, עליו לעבור את השומרים, היינו מה שמשער בליבו ומחשיב את הקדושה במדרגה, ואדם מטונף לא יכול לשער בליבו מדרגה גבוהה

רבי חייא אמר, נח מקטני אמנה היה, שלא היה מאמין שיבא המבול ולא נכנס לתיבה עד שהמים דחקוהו שנאמר ויבא נח מפני המבול. ואם לא האמין למה בנה תיבה, אלא בנה מפני שכך ציווה השם. השאלה מה דחק אותו להיכנס לתיבה האם ציווי השם או פחד המבול. כך האדם נבחן האם הוא הולך אחרי תענוג הנשמה או בורח מהמכות. האדם מקבל סימנים מוקדמים לפני המכה, תחילה ירד גשם, אז למה לא הבינו לחזור בתשובה. כך קיבל דור המבול סימנים שהתבואה שינתה דרכי גדילתה, ולא עזר.

זוהר חדש נח ​​ כב - כד שעור 8

וירח ה' את ריח הניחוח

 

  • ​​ רבי פתח  ​​​​ וירח ה' את ריח הניחוח ויאמר לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם. כשיצא נח מהתיבה פתח עיניו וראה את כל העולם כלו חרב, התחיל בוכה על העולם. אמר, רבש"ע אם בשביל חטאת האדם או בשביל השוטים תאבד עולמך, למה בראתם, מילא החוטאים לא בסדר, אך האם בגללם לאבד את כל העולם או זה או זה, או שלא תברא את החוטאים או שלא תכחיד את העולם. מה עשה, העלה עולות וקם והתפלל לפניו ואותו הריח עלה לפני הקב"ה וערב לו. יש ואדם רואה דברים לא טובים קורים, אך כאשר הכלל לא נאבד, הפרטים פחות חשובים, ואת כלל העולם הקב"ה לא הטביע אלא השאיר את דרי התיבה, העולם הוא הכלל. במחלוקת בין הפרטים לכלל, הכלל קובע ואת הפרטים שמתנגדים לכלל אפשר להכחיד אם לא מתקנים עצמם.

  • א"ר ג ריחות עלו לפניו ריח עולתו וריח תפלתו וריח מעשיו ריח הוא מדרגת חכמה ממטה למעלה. ולא היה ריח בעולם דניחא קמה כאותו הריח. ולפיכך צוה ואמר ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו כלומר ריח שהקריב נח לפני, תשמרו להקריב לי ריח עולה ותפלה וכשרון מעשים. עולה היא כנגד המחשבה, הרוחניות והכוונה שבמחשבה.

  • רבי איבו אמר, נח חכם היה, והיה מבין לחישת וצפצוף כל הנבראים ורמיזתם ברמז קל היה יודע מהי הנקודה הפנימית אליה מכוונים וכשהיה בתיבה אמר יודע אני פקח בעופות כמו העורב למידע מניה סימנא בעלמא מיד וישלח את העורב. העורב יודע האם קלו המים מהארץ, כלומר האם נעברו כבר השאלות מי ומה מהרצון.

  • א"ר חייא ואיך עשה כך, והרי אמר רבי בו אסור להסתכל באלו המנחשים בעוף השמים והרי הוא בכלל לא תנחשו ולא תעוננו שאפילו כל ניחוש שבעולם אסור.

  • אלא א"ר חייא למה שלח את העורב. דא"ר חייא מצטער היה נח ביותר על אובדן העולם. אמר רבש"ע ידעתי כי אתה רחום, ואתה לא ריחמת על עולמך. ונהפך רחמנותך לאכזרות, אתה לא ריחמת על בניך יצא זה שאינו מרחם על בניו ונהפך להם לאכזרי ולפיכך שלח את העורב רמז הוא דווקא רמז. קשה לנח להבין איך הבורא שהוא רחמן, טוב ומטיב, מעניש את האנושות. לא שלח את העורב כדי לנחש, אלא למד מדרך הקב"ה לפי הבנתו, שגם הוא ישלח את העורב האכזר. לכל דבר בעולם יש תפקיד ושליחות, העורב סירב לשליחות נוח מפני שהיה מתוקן לתפקיד של פרנסת אליהו שברח מאחאב, והעורבים הביאו לו לחחם ובשר למדבר .

  • א"ר יוסי, וכי לא כתיב ביה איש צדיק תמים היה והאיך הטיח דברים כלפי מעלה. א"ר חייא מרוב צערו אמר, דהא תנן מנין שאין דנין את האדם לפי צערו שנאמר. איוב לא בדעת ידבר ודבריו לא בהשכל, אע"פ שהטיח דברים כלפי מעלה, אין דינו כמזיד אלא כאדם בלא דעת לפי צערו.

  • ולא רצה העורב להלוך בשליחותו מפני שמתוקן הוא לשליחות אחרת לפרנס אליהו שנאמר והעורבים מביאים לו לחם ובשר, ולא רצה שראה נח שלא עשה כהוגן שלח את היונה. כדי לפעול מול כח הדין של נביאי השקר, צריך היה אליהו לפעול את כח דין העורב

  • ואמר רבי בון, תרי ענייני רמז בה חדא שכתוב כיונה פותה אין לב כלומר מרוב צערי אין לבי עמי ונפתה. אמר נח, כך ראוי לנו לסבול הכל בלי מיאון, כמו היונה שסובלת מיתתה ולפיכך וישלח את היונה היונה היא מסורה, יש בה אמונה וכח נאמנות כזוג יונים נאמנים המוכנים למות באמונתם, וגם צד של הונאה. זהו התיקון של נוח, שהבין שאין להתרעם על ההשגחה אלא לתקן במידת היונה ולא בעורב.

  • א"ר יוחנן בן נורי, נטל הקב"ה את שם בן נח והפרישו לכהן עליון ולשרתו. והשרה שכינתו עמו וקרא שמו מלכי צדק מלך שלם, והיה יפת אחיו לומד תורה ממנו במדרשו, עד שבא אברהם ולמד תורה במדרשו של שם. התעסק הקב"ה באברהם והשתכחו כל האחרים אברהם היה מיוחד בשונה מנח, בא אברהם והתפלל לפני הקב"ה שישרה שכינתו תמיד בביתו של שם והודה לו שנאמר אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק.

  • א"ר יוחנן והלא יפת הוא הגדול, למה שם נטל הכהונה, בשביל שהיה תמיד עוסק בתורה ופירש מדרכי העולם. ומאין היה לו תורה, אלא אדם הראשון ידע התורה והניחה בקבלה לשת בנו ואח"כ באה ליד חנוך עד שבא לשם והיה מתעסק תמיד בה. דרך העולם היא לדחוף את האדם לפעול רק את הרצון הפרטי שלו. כשאדם עוזב את דרכי העולם, עוזב את קו שמאל, ומה שמעניין אותו זה רק עסקי שמים, היינו מידת ההשפעה, ז"א. התורה לא נקנית בירושה, אלא במי שמשקיע ועוזב את עסקי העולם

  • אמר לו ר יוסי, אם התורה היתה במדרשו של שם למה הוצרך הקב"ה לצוות לבני נח אותן שבע מצוות שנצטוו שהרי בתורה נכתבו קודם לכן. אלא א"ר יצחק בשעה שהמבול בא לעולם ונכנסו לתיבה, מרוב צערם השתכחה משם עד שבא הקב"ה וחידש להם אותם שבע מצוות.

  • א"ר יוסי ח"ו לא השתכחה התורה ממנו, אלא אמר הקב"ה אם אומר להם שישמרו כל תורתי יפרקו כל העול מהם כל העול מהם כאחרים שאמרו ודעת דרכיך לא חפצנו, אלא אתן להם דברים מועטים וישמרו אותם.

  • עד שיבוא מי שישמור כולה והוא אברהם שנאמר, עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצוותי חוקתי ותורותי דכיוון שלמד משם התורה, קבל על עצמו שישמור התורה כולה ולפיכך בירר להם הקב"ה שבע מצוות מהתורה כדי שישמרו אותם. למעשה התורה היא מחשבת הבריאה, ובה מלובשים סיפורים בחיצוניותה, כדי לאפשר לאדם להתחבר למחשבת הבריאה. ​​ 

 

זוהר חדש נח  יג – טו שעור 5

דור המבול

 עוד לפני המבול התחילו בני האדם לקבל סימנים שהם הולכים בדרך לא נכונה. כך כשמתחיל האדם להרגיש שהדברים לא זורמים וקשים לו בעבודת השם, זהו סימן שאומר שעליך לשנות דרכך.

לא נחתם גזר דינם של דור המבול עד שפשטו ידיהם בגזל שנאמר ותמלא הארץ חמס. עד אז עשו עבירות, אך כשהגיעו לגזל נחתם גזר דינם. הגזל הוא ההפך מדבקות בהשם, כן ישנה חוצפה וגניבה לאור יום, זו התנהגות שמראה שאין כלל כוונה לעשות תשובה.

לאחר כל זה כתוב, ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו, כלומר לא רוצים שהקב"ה התערב במעשיהם, עד שנגזר דינם והעבירם מהעולם.

א"ר רבי יהודה, דור המבול היו חכמים ביותר שהיו יודעים מה שעתיד להיות, אבל לקחו שכל בלבם, במקום בנשמתם, והרי למדנו שרשע נתון לליבו, כלומר שהתחכמו ואמרו אם הקב"ה יביא מבול, אנו אנשים גבוהי קומה ונשוט על פני המים וננצל, ואם יביא מים מהתהום נשים רגלינו על נקב המים והמים לא יצאו וננצל. היו להם פתרונות והתחכמויות נגד ההשגחה.

רבי יוחנן פתח כמה יש לאדם להזהר ולבדוק עצמו ומעשיו יום יום. לראות האם אתה מתקרב לתכלית שלך, לשם כך עליו לעשות סדר נפשי בנוסף על הסדר הגשמי. הבדיקה הקבוע חשובה להליכה בדרך השם.

כמו שהוא קם בבוקר יאמר, יהי רצון מלפניך ה' אלקי שלבי יהיה נכון ומסור בידי, שלא אשכחך. פשט רגליו ללכת, ישגיח על צעדי רגליו שלא יסורו להרע, לבדוק את ההרגלים שלו. הלך לדבר מצווה, ירוץ בשמחה שנאמר, אחרי ה' ילכו כאריה ישאג, ואפילו בשבת. שאסור ללכת פסיעה גסה, מצוה לרוץ לדבר מצוה. עבר היום כולו, צריך לבדוק את עצמו מה שעשה באותו היום, ואם צריך לעשות תשובה יעשה מיד תשובה קודם שיישן. על האדם לעשות לעצמו סדר נפשי, החל מהרגע שהוא קם, החזקת המודעות למעשיו תוך כדי שמסיר מעצמו את הרע, ורץ בשמחה לדברים הטובים, ובסוף היום יעשה בדיקה ותשובה, היינו להשיב את כל הרצונות להשם. 

זוהר חדש נח ​​ יג - טו שעור 5

דור המבול

  • ​​ ואמר ריב"ל בימי דור המבול עשה הקב"ה קנה החטים כקנה ארזי הלבנון היינו עבים כענפי הארזים שבלבנון, ולא היו זורעים וקוצרים אלא הרוח מנשבת ומנשר החטים למטה ואוספים אותן. וכן בכל שנה ושנה. לאחר שחטאו אמר, עוד כל ימי הארץ זרע וקציר קור וחום וקיץ וחורף ויום ולילה לא ישבותו, שהיו צריכים לקצור לעשות עבודה מצידם כלומר שעוד לפני המבול התחילו לקבל סימנים שהם הולכים בדרך לא נכונה. כך כשמתחיל האדם להרגיש שהדברים לא זורמים וקשים לו בעבודת השם, זהו סימן שאומר שעליך לשנות דרכך.

  • ואמר ריב"ל לא נחתם גזר דינם של דור המבול עד שפשטו ידיהם בגזל שנאמר ותמלא הארץ חמס עד אז עשו עבירות, אך כשהגיעו לגזל נחתם גזר דינם.

  • ובימי דור המבול היו פריה ורביה הרבה, ומשעה שהיתה האשה יולדת, היו הולכים ושולחים אותם כצאנם שנאמר, ישלחו כצאת עויליהם וילדיהם ירקדון במקום לחנך את הילדים לעבודת השם, חושבים שהם צאן, ולאחר כל זה כתוב, ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו לא רוצים שהקב"ה התערב במעשיהם, עד שנגזר דינם והעבירם מהעולם. הגזל הוא ההפך מדבקות בהשם, כן ישנה חוצפה וגניבה לאור יום, זו התנהגות שמראה שאין כלל כוונה לעשות תשובה.

  • ת"ר נח היה מתרה בהם קודם ולא שמעו ממנו. שהה בעשיית התיבה למען יראו וישובו והיו מעליבים בו עד שגבר עליהם התהום שהיו המים יוצאים רותחים כאש, והמים מלמעלה ונמחו מהעולם

  • ​​ אמר רבי יצחק מה שכתוב, הויה למבול ישב, וכי דוד היה לו לומר דבר זה, שמזמן המבול ישב למלך לעולם. וכל העולם יודעים שהו ראשון והוא אחרון, ואז וקודם, כלומר שהוא היה אז והוא היה מקודם, ולמה אמר ה' למבול ישב וישב ה' מלך לעולם, וח"ו לא לפני המבול וכי לפני המבול לא היה השם מלך.

  • אלא א" יצחק ומשיב, בכל מקום אתה מוצא שהשם אלקים הוא מידת הדין, והשם הויה הוא מדת הרחמים, ואע"פ שהמבול ממדת הדין הוא, גם מדת הרחמים היתה בו שאם לא כך, היה נחרב העולם, אבל למען אותה מדת הרחמים שהיא שם הויה, התיישב העולם ולא נחרב כולו כי הציל את נח ובניו. וע"כ אמר הויה למבול ישב שהוא מדת הרחמים למרות שהייתה מידת הדין, גם רחמים היו במבול, מכאן שהשם תמיד היה מלך.

  • וכן אתה מוצא רפואה זו בכל דין שהוא עושה, וכן והויה המטיר על סדום שהוא מדת הרחמים וע"כ נשארה ממנו פליטה היינו לוט ובנותיו. ויגוף הויה את העם שהוא מדת הרחמים וע"כ נשאר ממנו פליטה וכן כולם.

  • א"ר רבי יהודה, דור המבול היו חכמים ביותר שהיו יודעים מה שעתיד להיות, אבל לקחו שכל בלבם במקום בנשמתם, ולמדנו שרשע נתון לליבו, כלומר שהתחכמו ואמרו אם הקב"ה יביא מבול, אנו אנשים גבוהי קומה ונשוט על פני המים וננצל, ואם יביא מים מהתהום נשים רגלינו על נקב המים והמים לא יצאו וננצל היו להם פתרונות והתחכמויות נגד ההשגחה.

  • כשבא המבול הרתיח הקב"ה מימי התהום, וכשהיו שמים רגליהם על עין המים נפשט עורם מהם ונפלו, והמים שלמעלה היו מתגברים עם מי התהום ובני המבול היו מתגלגלים ויורדים נמוקים ברתיחת התהום לבבל.

  • ויבואו אל נח אל התבה, ר יוחנן פתח, אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך נשבעה בטוב ביתך קדוש היכלך. בא וראה כמה יש לאדם להזהר ולבדוק עצמו ומעשיו יום יום לראות האם אתה מתקרב לתכלית שלך, לשם כך עליו לעשות סדר נפשי בנוסף על הסדר הגשמי. הבדיקה הקבוע חשובה להליכה בדרך השם.

  • כמו שהוא קם בבוקר יאמר, יהי רצון מלפניך ה' אלקי שלבי יהיה נכון ומסור בידי, שלא אשכחך. פשט רגליו ללכת, ישגיח על צעדי רגליו שלא יסורו להרע לבדוק את ההרגלים שלו. הלך לדבר מצווה, ירוץ בשמחה שנאמר, אחרי ה' ילכו כאריה ישאג, ואפילו בשבת. שאסור ללכת פסיעה גסה, מצוה לרוץ לדבר מצוה. עבר היום כולו, צריך לבדוק את עצמו מה שעשה באותו היום, ואם צריך לעשות תשובה יעשה מיד תשובה קודם שיישן. על האדם לעשות לעצמו סדר נפשי, החל מהרגע שהוא קם, החזקת המודעות למעשיו תוך כדי שמסיר מעצמו את הרע, ורץ בשמחה לדברים הטובים, ובסוף היום יעשה בדיקה ותשובה, היינו להשיב את כל הרצונות להשם. ​​ 

 

זוהר חדש נח י - יב שעור 4

 

אלא תולדות נח

  • וזהו, אלא תולדות נח נח איש צדיק תמים. מי ראוי להיות בזו ההנאה והמנוחה והמרגוע, מי שהוא איש צדיק תמים. אמר רב פפי זאת המנוחה למעלה היא את האלהים התהלך נח למעלה ולא למטה.

  • אלה תולדות נח, ר אלכסנדראי פתח, לא יהיה בך אל זר ולא תשתחווה לאל נכר, לא יהיה בך אל זה זה יצה"ר ולא תשתחווה לאל נכר, שלא תבעול ארמית. ארמית לשון רמאית. כל התרגום הוא לשון שקר, ויש לקחת בחשבון שהחיצוניות היא רמאות אם לא רואים דרכה את הפנימיות. אסור להתחתן עם החיצוניות, או להיות הבעלים של השקר, לבעול ארמית. יש בגמרא ובזוהר טקסטים רבים בארמית כדי שלא לתת לחיצונים הבנה ושליטה, כלומר לא לעשות שימוש בקודשה במקומות שהחיצונים עלולים לקחת אותה.

  • ר אלעזר אומר, לא יהיה בך אל זה שלא תהא נח לכעוס שכל הכועס כאלו עובד ע"ז כאילו עובד עבודת אלילים שאמר רבי עקיבא, כך הוא דרכו של יצר הרע, היום אומר לך עשה כך ולמחר אומר לך עבוד ע"ז והולך ועובד. הרי יצר הרע נמצא באדם, אלא מלמד שלא תיתן לו להוליך אותך, שהיצר הוא רק אמצעי שצריך להיות כפוף לנשמה, ליצר הטוב. היצר הרע משלם בתענוג מזויף במזומן. כך למשל אדם נופל לשמוע ליצר הרע ומחפש מחמאות וכבוד מהזולת, הוא הופך להיות שפוט וכנוע לאותם כוחות שידיחו אותו מדרך האמת, כדי למצוא חן בעיניהם. אפילו את הקדושה אין לפעול כדי ליהנות, אלא ליהנות רק מהאמת. כפי שאומר הרמב"ם, לפעול את האמת מפני שהיא האמת. ​​ 

  • הוא רבי עקיבא היה אומר, כעס ת"ח גדול מכולן. במה דברים אמורים, בדברים שהם כנגד הקב"ה שאמרה התורה, אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה' אבל בדברים אחרים אסור לו לכעוס. והרב אצל תלמיד, כדי שיהא מצוי בכבודו ובמוראו מותר. ואצל שאר העם למען יהיה מוראו עליהם לשם שמים, מותר. ושאר אנשים אסור, שאין כעסם ליראת שמים. מותר להרגיז ולכעוס על היצר הרע, כלומר מותר להשתמש בשלילה נגד השלילה. אך כאן דרושה מדרגה רוחנית, כלומר לשקר את השקרן מותר רק לאדם ישר. עדיף לכל אחד שלא להחשיב עצמו כרב או תלמיד חכם, ולא לפעול כלל עם מידת הכעס.

  • א"ר שמעון, מדת הצדיק קשה לכעוס ונח לרצות, וזו המדה הגדולה מכולם, ובא הכתוב להורות, אלה תולדות נח, נח בדעתו נח בדיבורו נח במהלכו, ומי עושה זה, איש צדיק. וכשמת אומרים עליו, אי מי עניו אי חסיד. תמים היה בדורותיו, ולמאי יזכה, את האלהים התהלך נח, למעלה על כל המעלות. בד"כ הכעסים באים מכך שאדם לא מקבל את הדברים החיצוניים הגופניים. הגאוותן אומר בא לי, וכשלא מקבל מיד כועס.

בד"כ פחד נובע מאי וודאות. היצר הרע מצייר לו ציור רע שהדברים החיצוניים שבהם הוא מורגל, כאילו הם הוודאי והשלמות. אך ברגע שוודאי זה מתברר כקנה רצוץ, נכנס האדם לפחדים. על האדם להישען על הוודאי הראשוני הנצחי, הבורא יתברך. כל משענת אחרת תביא אותו לערעור הבטחון שיבא לפחד וכעס. על האדם להשיג את הוודאיות הנשמתית שהיא חלק אלוקה ממעלה, שהוא כפרט שייך לכלל הגדול, לקב"ה.

  • ויולד נח שלשה בנית, תאני רבי כרוספדאי אלו ג הנהגות אשר באדם. הנהגת הנשמה להיות עזר בעבודת בוראו והיא נקראת שם. ​​ והנהגת התאווה והיצר הרע, המנהיג ומחמם את הגוף בדבר עבירות והיא נק חם. הנהגת היצר הטוב המנהיג את האדם בכל טוב, וליפות מעשיו בתורה וביראת השם היא נק יפת, וההנהגה הזו ינהיג האדם להוליכו בדרך חיים.

  • ומי מעכב ומפסידו, ותשחת הארץ לפי האלקים, זהו הגולם ההסתכלות רק על הדבר הגולמי, כמו בחינת מדרגת החכמה שהאור והכלי באים כאחד, ולא פועלים את הבחירה המפסיד ומשחית הכל ועליו אמר שלמה בחכמתו, משחית נפשו הוא יעשנה, מאי הוא יעשנה, א"ר כרסופדאי הגולם יעשנה נשחתת. את הנפש, מאחר והוא רוצה לפעול כמו במדרגת החכמה שהאור והכלי באים כאחד, מנסה לפעול כמו הרצון לקבל לעצמו.

גלם גימטריה חכמה 73 גולם הוא מדרגת עיבור, שהאור והכלי באים כאחד, שעדיין אין את כח הבינה, השיתוף של הנברא, ואז הוא פועל רק את מה שנתן הבורא, הוא הרצון לקבל. הבינה החלה בבחירה ביתר דבקות.

  • ד"א אלא תולדות נח, מה כתיב למעלה מהענין וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ויתעצב בליבו אין מדובר שהקב"ה עצב, אלא דרגת המלכות, תפיסת הבורא שבנברא, ר אליעזר אומר, בא וראה שאין כמדת בשר ודם מדותיו של הקב"ה. מדת בשר ודם עושה מה שעושה ולאחר כן מתחרט ומתעצב ממנו, יכול אף הקב"ה כן.

  • מ"ש כתוב, ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע, והזהיר לאדם ואמר ובחרת בחיים למען תחיה חיים זה חיבור למקור החיים, ובחיבור זה יש לבחור. לא כתוב וקבלת בחיים אל ובחרת בחיים. חיים = חכם, וחכם נק משפיע, כלומר אם תבחר להיות משפיע אז אתה חי, לעומת רשעים שבחורים ברצון לקבל שבחיהם נק מתים, ואם הוא הולך בדרך רע הוא בעוונו ימות שנאמר עוונותיו ילכדונו את הרשע העוון, עיוות בתפיסה של הרשע, היא המחשבה שהתענוג הוא זה שמחבר אותו. כך כתיב, וירא ה' כי רבה רעת האדם. אמר הקב"ה אני רואה כי כולם מחוייבים, ואם יכלו ברעתם הרי יאבד עולמי, כיוון שראה לנח ובניו שהיו צדיקים וישראל פליטה בעולם, התנחם ושמח.

  • א"ר אליעזר, האי ויתחם, לשון נחמה הוא, וכן על וינחם שבתורה לשון נחמה הוא, רואה את הרע ורואה את הטוב ומתנחם עם הטוב לראות טוב אומר שבכל דבר יכול לראות האדם מקום לעבודת השם שאז הדבר שנראה מנחם שהרי ניתן לעבוד את השם, מכח המסך אתו ניתן לבנות אור חוזר והשפעה. א"ל ר עקיבא, לדבריך מאי ויתעצב אל ליבו, א"ל בא וראה מדת רחמנותו של הקב"ה, כי אע"פ שהתנחם, לקח עצבון על אבדת הרשעים, שאע"פ שהיו רשעים אינו חפץ במיתתן ולא היתה שמחה לפניו. לכאורה השם עצב שאי אפשר בזמן תיקון לקבל את כל האור בעל מנת להשפיע, ובחלק מהבחינות לא ניתן עדיין לעבוד בהשפעה.

  • א"ר יהודה, מאי דכתיב ונח מצא חן בעיני ה' שמו גרים נח בהפוך חן ולמה קרא בתולדותיו תחלה, כדי להראות לעולם כמו שהוא היה צדיק, אף הם היו צדיקים וראויים להתיישב העולם מהם גם שם חם ויפת היו בחינת צדיקים שהיו תחת נח, אך כשיצאו, חם חטא

  • ומנא לן, תא חזי כיון שנכנסו לתיבה, ראו בצערו של עולם והצטערו ומנעו עצמם מפריה ורביה, ואעפ"י שיצאו, יצאו כמו כן, עד שראה הקב"ה מעשיהם ואמר, לא תהו בראתי עולמי, האם אתם רוצים להישאר בבחינת תוהו, נברא שלא מוליד מעצמו כלום ואתם פרו ורבו הזדווגו לנשותיכם ועשו פריה ורביה, באותה שעה ברכם שנאמר, ויברך אלקים את נח ואת בניו וגו. כשאדם נמצא בצער הוא נכנס לתיבה, שהיא מקום של שמירה, של צמצום ב שאי אפשר להשתמש ברצון לקבל, אז אומר לעצמו אשתמש רק בגלגלתא ועיניים ברצון להשפיע. אבל מה עם האח"פ, מה עם הקטנות, אלא יש להשתמש באח"פ דעליה כי אין מדרגת חכמה באה אלא על הרצון לקבל. צריך את הרצון לקבל ויש להשתמש בו בעליה. תהו הוא מסך של צמצום א ובוהו של צמצום ב. מי שלא רוצה להשתמש ברצון לקבל פועל בניגוד לחוקים העליונים.

  • אלה תולדות נח, רבי פנחס פתח, ויראו בני האלקים את בנות האדם כי טובות הנה, מאן אינון בני האלקים. בני גדולי הדור, מלמד שהיו טובות מראה, כתיב הכא כי טובות הנה וכתיב התם טובת מראה מאד. היו הולכות ערומות ואנשים הולכים ערומים ואלו ואלו רואים את ערוותם ונואפים אלו את אלו, ולמה נק בני האלקים, שהיו גבורים גדולים ענקים היה להם את הכוח של הטבע.

  • אמר ריב"ל פעם אחת נפגשתי בהר סלע עיטם ומצאתי בשני צדי הסלע שני אנשים ושולטים בב' פיות זה למעלה מזה. והיו מדברים זה עם זה, עלי בוא ונעבירו מהעולם. קרה להם איש הגדול ההוא מהשדים של אגרת בת מחלת, ושמו יוסף השד. אמר להם ריב"ל האלא זה הוא רב גדול ועליון של הדור, שבגזירת פיו הוכרחתי לעבור מישוב הארץ למדבר, וזה הוא שמכריזים עליו ברקיע. דמיין פירושו שולטים מלשון דהוא גברא מעבד דומים.

  • ובעוד שהייתי הולך מצאתי האם המקור של אלו האנשים. אמרה עלינו לבתה הקטנה, אל הם חגבים קטנים, שכחם בפיהם, הביאי אותם אלי, ואעשה מהם תבשיל מטעמים לאחיך. מטרם שבאה אלינו קרה לנו נס, ונעשה לפנינו נהר מים רבים. שמעתי שהיתה אומרת, אמי אמי, פרפרת רבת הכלכלה עברה מאתנו. וברחתי מהן ונצלתי. פרפרא פירושו פרפרת היינו מטעמים מלשון את אורחיו ואת פרפרותיו. רבאת הוא כמו רבת, סברנא פירושו כלכל כי על כלל מתרקם סובר. סלע נק מלכות שעלתה לבינה. מלמד כאן כיצד ניתן להתגבר על היצר הרע. פה הוא נקב בראש והוא בחינת רצון לקבל, גם בחינת בינה שרוצה להשפיע. במלכות שעלתה לבינה שני צדדים, האחד שיכול לגרום לשבירה כמו שהיה בעץ הדעת, וכאשר אדם דבק בדרכי התורה, אז אפשר גם את צד הרשע לרתום ללכת לתכלית.

 

זוהר חדש נח י – יב שעור 4

אלא תולדות נח

ר אלכסנדראי פתח, לא יהיה בך אל זר ולא תשתחווה לאל נכר, לא יהיה בך אל זה זה יצה"ר ולא תשתחווה לאל נכר, שלא תבעול ארמית. ארמית לשון רמאית. כל התרגום הוא לשון שקר, ויש לקחת בחשבון שהחיצוניות היא רמאות אם לא רואים דרכה את הפנימיות. אסור להתחתן עם החיצוניות, או להיות הבעלים של השקר, לבעול ארמית. יש בגמרא ובזוהר טקסטים רבים בארמית כדי שלא לתת לחיצונים הבנה ושליטה, כלומר לא לעשות שימוש בקודשה במקומות שהחיצונים עלולים לקחת אותה.

ר אלעזר אומר, לא יהיה בך אל זה שלא תהא נח לכעוס שכל הכועס כאלו עובד ע"ז כאילו עובד עבודת אלילים שאמר רבי עקיבא, כך הוא דרכו של יצר הרע, היום אומר לך עשה כך ולמחר אומר לך עבוד ע"ז והולך ועובד. הרי יצר הרע נמצא באדם, אלא מלמד שלא תיתן לו להוליך אותך, שהיצר הוא רק אמצעי שצריך להיות כפוף לנשמה, ליצר הטוב. היצר הרע משלם בתענוג מזויף במזומן. כך למשל אדם נופל לשמוע ליצר הרע ומחפש מחמאות וכבוד מהזולת, הוא הופך להיות שפוט וכנוע לאותם כוחות שידיחו אותו מדרך האמת, כדי למצוא חן בעיניהם. אפילו את הקדושה אין לפעול כדי ליהנות, אלא ליהנות רק מהאמת. כפי שאומר הרמב"ם, לפעול את האמת מפני שהיא האמת.

מותר להרגיז ולכעוס על היצר הרע, כלומר מותר להשתמש בשלילה נגד השלילה. אך כאן דרושה מדרגה רוחנית, כלומר לשקר את השקרן מותר רק לאדם ישר. עדיף לכל אחד שלא להחשיב עצמו כרב או תלמיד חכם, ולא לפעול כלל עם מידת הכעס.

בד"כ הכעסים באים מכך שאדם לא מקבל את הדברים החיצוניים הגופניים. הגאוותן אומר בא לי, וכשלא מקבל מיד כועס.

בד"כ פחד נובע מאי וודאות. היצר הרע מצייר לו ציור רע שהדברים החיצוניים שבהם הוא מורגל, כאילו הם הוודאי והשלמות. אך ברגע שוודאי זה מתברר כקנה רצוץ, נכנס האדם לפחדים. על האדם להישען על הוודאי הראשוני הנצחי, הבורא יתברך. כל משענת אחרת תביא אותו לערעור הביטחון שיבא לפחד וכעס. על האדם להשיג את הוודאיות הנשמתית שהיא חלק אלוקה ממעלה, שהוא כפרט שייך לכלל הגדול, לקב"ה.

ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע, והזהיר לאדם ואמר ובחרת בחיים למען תחיה. חיים זה חיבור למקור החיים, ובחיבור זה יש לבחור. לא כתוב וקבלת בחיים אל ובחרת בחיים. חיים = חכם, וחכם נק משפיע, כלומר אם תבחר להיות משפיע אז אתה חי, לעומת רשעים שבחורים ברצון לקבל שבחיהם נק מתים, ואם הוא הולך בדרך רע הוא בעוונו ימות שנאמר עוונותיו ילכדונו את הרשע העוון, עיוות בתפיסה של הרשע, היא המחשבה שהתענוג הוא זה שמחבר אותו.

לראות טוב אומר שבכל דבר יכול לראות האדם מקום לעבודת השם שאז הדבר שנראה מנחם שהרי ניתן לעבוד את השם, מכח המסך אתו ניתן לבנות אור חוזר והשפעה. כאשר אדם דבק בדרכי התורה, אז אפשר גם את צד הרשע לרתום ללכת לתכלית.

זוהר חדש נח ז – ט שעור 3

שני עופרי איילה

 ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלקים הלך לדרכו היי קו אמצעי, לחבר ימין ושמאל. קרא למקום מחנים מפני שאיחד שם אלקים משמאל עם הימין. בכל מקום שמדבר הזוהר על הליכה, מכוון להליכה ועליה במדרגות הרוחניות.

ב עופרים הם ב סוגי דינים הסותרים זה את זה. דיני הזכר הם הארת השמאל שלא ניתן לקבל אותם למרות ההשתוקקות הגדולה. אדם המוכן לעשות את התנועה הנפשית של כניסה למערה, למצב קטנות, יתגלה לו הקול העליון שמדבר אליו. שני עופרי איילה הם שני קווים, שמאל שהוא השתוקקות, ומצד שני במחלוקת, האמונה שבימין. זוהי המחלוקת הנפשית שמצד אחד יודעים שיש בורא לעולם, מצד שני מרגישים השתוקקות והרגש עצמי גדול כשאסור לקבל את האור. מגלה רבי שמעון לבנו ששני קווים סותרים אלו הם בחינות אברהם ויצחק.

סוד העקדה הוא שאברהם עוקד את יצחק, כלומר עושה תיקון שלא לקבל את החכמה/התענוג במקום ההשתוקקות. זוהי האמונה. הצדיקים בוחרים לוותר על ההשתוקקות. את המחלוקת הנפשית בין האמונה לבין הרצון לקבל ניתן לפתור ע"י ההסכמה שאת כל התענוג מקבלים דרך האמונה, כפוף לחוקים העליונים.

כשבאים בביטול והכנעה, ניתן להבין שנותנים לאדם השתוקקות, אך אסור לו להשתמש בה עד שמתקן. העקדה פירושה שהימין התגבר על השמאל, אברהם עקד את יצחק, והקדושה היא שיצחק הסכים. האייל הוא ו"ק דחכמה. מי שמוכן לוותר על ההשתוקקות שלו יכול לקבל כראוי בלי בחינת לב האבן שבמקום ההשתוקקות.

על חומותיך עיר דוד הפקדתי שומרים.  פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה יה זה השער לה' צדיקים יבואו בו. השערים הם מה שאדם משער בליבו, וכאשר הוא משער את שערי הצדק, יכול הוא להיכנס לירושלים, שליבו יהיה פתוח לצדק. צדיק שהוא מדרגת יסוד יכול לבוא בזיווג עם הצדק שנק מלכות.

בכל מעבר ממדרגה למדרגה צריך האדם לעבור בשערים אלו כדי לקנות את הבחינות המתאימות עד שקונה מדרגה בשלמות. המדרגה נקבע לפי מה שמשער אדם בליבו, שלפי זה הוא יכול לפרש את המציאות. בין המדרגות ישנם שומרים לבדוק מי ראוי להיכנס. הבדיקה היא במערת המכפלה, כלומר ההבחנה הנפשית אם מוכן האדם לקבל את האמת, כלומר פעולה חיצונית, אך להגיע לתוצאה פנימית. מבחן התוצאה החיצוני, המקרה לא קובע, אלא מה שאדם מפעים בנפשו. לא בא אדם לעולם כדי לתקן את המציאות החיצונית, אלא להתאמן ולהשתמש בה לתיקון כוונות פנימיות. הבדיקה הבאה היא לראות האם מוכן האדם לשלם, לוותר על הרצונות הפרטיים אותם מגלה להט החרב המתהפכת, לטובת הכלל, לטובת צד האדם שבו. זוהי הנקודה שמכשילה את רוב האנשים, שמחפשים רוחניות אך מסרבים לשלם ולבתר על הבלי הגשמיות.

זוהר חדש נח ז - ט שעור 3

 

שני עופרי איילה

במאמר זה רואים את ההתגלות של רבי שמעון ורבי אלעזר.

  • ר"א ורבי יוסי חמיו, היו הולכים מאושא השלמת כלים שאז מאיר ג"ר דחכמה אך ללא חיבור לימין ללוד מוחין דגדלות. א"ר יוסי לר אלעזר, אפשר ששמעת מאביך מ"ש ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלקים הלך לדרכו היי קו אמצעי, לחבר ימין ושמאל. קרא למקום מחנים מפני שאיחד שם אלקים משמאל עם הימין. אמר לו כך שמעתי מאבי, אלו היו המלאכים שליווהו מתחילה בשעה שהלך מארץ ישראל. א"ל מי המה, א"ל אינני יודע שעדיין לא השיג מדרגה זו, אמר לו יפה לכם הצדיקים שדברי פיכם הם ככתר מלכות בראש המלך. כל מקום שמדבר הזוהר על הליכה, מכוון להליכה ועליה במדרגות הרוחניות. כאן מדבר על מדרגת ג"ר דרוח על מוחין דגדלות

  • בעוד שהיו הולכים הגיעו למערת לוד מערה קטנות, לוד מדרגת חיה, שמעו קול ההוא שאמר שני עופרי אילה, עשו לפני רצוני הנוח לי שתהיה סתירה נפשית לכל הבא לגדלות, ואלו היו המחנה הקדושה שפגש יעקב לפניו. התרגש ר אלעזר והצטער בנפשו ואמר, רבון העולם כך הם דרכיו, טוב לנו שלא נשמע, שומעים אנו ואין אנו יודעים. ב עופרים הם ב סוגי דינים הסותרים זה את זה. דיני הזכר הם הארת ג"ר דשמאל שלא ניתן לקבל אותם למרות ההשתוקקות הגדולה, ודיני הנקבה ממשיכים את הקטנות שרוצים לסתור ולא לקבל את האור כולו. אדם המוכן לעשות את התנועה הנפשית של כניסה למערה, למצב קטנות, יתגלה לו הקול העליון שמדבר אליו. שני עופרי איילה הם שני קווים, שמאל שהוא השתוקקות, ומצד שני במחלוקת, האמונה שבימין. זוהי המחלוקת הנפשית שמצד אחד יודעים שיש בורא לעולם, מצד שני מרגישים השתוקקות והרגש עצמי גדול כשאסור לקבל את האור. מגלה רבי שמעון לבנו ששני קווים סותרים אלו הם בחינות אברהם ויצחק.

סוד העקדה הוא שאברהם עוקד את יצחק, כלומר עושה תיקון שלא לקבל את החכמה/התענוג במקום ההשתוקקות. זוהי האמונה, בחינת יסוד דאבא שבכח האמונה הצדיקים בוחרים לוותר על ההשתוקקות. את המחלוקת הנפשית בין האמונה לבין הרצון לקבל ניתן לפתור ע"י ההסכמה שאת כל התענוג מקבלים דרך האמונה, כפוף לחוקים העליונים.

  • קרה לו נס ושמע קול ההוא שאמר, אברהם ויצחק היו. נפל על פניו וראה צורת אביו. אמר לו אני שאלתי על ב העופרים והשיבו לי שהיו אברהם יצחק שפגשו את יעקב כשניצל מלבן.

  • אמר לו בני, הוצא את הכריתה שלך וקח את הפניה חדשה שלך, כי פה מדבר גדולות היה, ולא זה הוא בלבד, אלא לכל הצדיקים נפגשים אליהם נשמות הצדיקים להצילם. והם מלאכים קדושים עליונים. פסקא הוא כריתה שלך כי תרגם כרת הוא פסיק, סבתך הוא מלשון סבה ופניה מלשון כי היתה סבה מעם השם. נעשה ליעקב נס ושמע קול, היינו קו אמצעי שהעופר, דיני הנקבה התגברו על דיני ההשתוקקות של הזכר. מתוך הייחוד של אברהם ויצחק בא ביטול של ג"ר דחכמה שהביטוי לכל הוא ביטול ההשתוקות ומאיר רק ו"ק. אומר לוק שו"ק זה יותר חשוב כאן מג"ר. מאז עקדת יצחק התבטל ג"ר דחכמה ומאז ניתן להבין שנותנים לאדם השתוקקות, אך אסור לו להשתמש בה.

  • יצחק היה חי באותה שעה שיעקב חזר מלבן אבל נשמתו הקדושה נלקחה לכסא הכבוד של רבונו בשעה שנעקד על המזבח ומאז כהו עיניו ג"ר דחכמה מראות, היינו שכתוב לולא וגו' ופחד יצחק היה לי העקדה פירושה שהימין התגבר על השמאל, אברהם עקד את יצחק, והקדושה היא שיצחק הסכים. האייל הוא ו"ק דחכמה. מי שמוכן לוותר על ההשתוקקות שלו יכול לקבל כראוי בלי בחינת לב האבן שבמקום ההשתוקקות. אומר בעל הסולם שכל מה שיש בקודשה יש גם בס"א. הקדושה מדרגה אחת מביאה ומעלה, ובס"א זה הפוך, לכן צריך אדם לשים לעצמו גבול ולא לתת לקליפה לשלוט ​​ 

  • א"ל מה אנו שם, א"ל אני ואתה הם מלאכי עליונים להשתעשע עם דוד מלך המשיח. קם, בעוד שהיה קם ראה חמיו שפניו של ר אלעזר מאירים כשמש.

  • א"ל חמיו דבר חדש שמעת, או באור היקר זיוו של משה הסתכלת, א"ל לא, אלא אשרי הם הצדיקים ששומרים אותם מחנות קדושים עליונים, שנאמר כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך.

על חומותיך עיר דוד הפקדתי שומרים

  • אמר רבי יהודה עשה הקב"ה ירושלים למעלה כנגד ירושלים של מטה ונשבע שלא יבא שם עד שיבואו ישראל בירושלים של מטה, שנאמר בקרבך קדוש ולא אבא בעיר.

  • ז' כתות של מלאכי השרת שומרים אותם סביב, ועל כל פתח ופתח כתות של מלאכי השרת, והם הפתחים הנקראים שערי צדק, ואלו הם הפתחים המכוונים להכנס שם נפשות הצדיקים. ודוד המלך עליו השלום נכסף להם שנאמר פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה יה זה השער לה' צדיקים יבואו בו. השערים הם מה שאדם משער בליבו, וכאשר הוא משער את שערי הצדק, יכול הוא להיכנס לירושלים, שליבו יהיה פתוח לצדק. צדיק שהוא מדרגת יסוד יכול לבוא בזיווג עם הצדק שנק מלכות.

  • ולמעלה מהם שומרים מלאכי השרת בחומות העיר שנאמר על חומותיך ירושלים, זו היא ירושלים של מעלה. הפקדתי שומרים אלו הם מלאכי השרת. ולמדנו שבע פתחים יש לנפשות הצדיקים להכנס עד מקום מעלתם ועל כל פתח ופתח יש שומרים.

  • הפתח הראשון נכנסת הנשמה במערת המכפלה אשר בנויה משנים גם מהרצון לקבל וגם למי שיודע לתת לימין להוביל אותו שהיא סמוכה לגן עדן, ואדה"ר שומר עליו. זכתה, הוא מכריז ואומר פנו מקום, שלום בואך. ויצאה מפתח הראשון.

  • הפתח השני בשערי ג"ע ומוצאה את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת. זכה, נכנסה בשלום, ואם לאו, שם תקבל עונשה, ותשרף בלהב הכרובים. וכנגדם היו הכרובים במקדש בשעה שהכהן נכנס ביום הכיפורים זכה נכנס בשלום, לא זכה מבין שני הכרובים יוצא להב ונשרף ונשרף מבפנים ומת והיו מכוונים כנגד אלו אשר בשער ג"ע לצרף הנשמות.

זכתה הנשמה נותנים לה כתב שהוא סימן להיכנס ונכנסת לג"ע אשר בארץ, ועמוד אחד של ענן ונוגה מעורבים זה בזה. ענן ה"ס הארת החסדים ונוגה היא הארת החכמה, שעמוד האמצעי מיחדם זה בזה ומערבם יחד. ועשן ונוגה סביביו, מסביב העמוד. עשן היינו הדינים משמאל השומרים על הארת החכמה שלא יינקו ממנה החיצונים שנאמר וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן ונוגה. והוא נעוץ מלמטה למעלה לשערי שמים, כלומר שאינו מאיר ממעלה למטה.

אם פועל ממטה למעלה זכתה הנשמה לעלות למעלה היא עולה באותו העמוד, לא זכתה נשארת שם ומתעדנת מהטוב אשר למעלה. שא"ר יוסי, ראיתי גן עדן והוא מכוון כנגד פרכת קרח הנורא אשר למעלה, שה"ס הרקיע כעין הקרח הנורא נטוי על ראשיהם מלמעלה, והיא נהנית מזיו השכינה, אבל אינה ניזונת ממנה. נהנית פירושו ממטה למעלה כמו שנהנים מהריח. ניזונת פירושו מלמעלה למטה כמו אכילה ושתיה.

  • זכתה לעלות עולה באותו עמוד עד שמגעת עד לפתח השלישי והוא נגד הרקיע הנק זבול, ומגעת עד ירושלים אשר שם, ושם השומרים. זכתה פותחים לה הפתחים ונכנסת.

  • לא זכתה נועלים השערים ודוחים אותה לחוץ ונוטלים פנקסה ממנה, והנשמה אומרת מצאוני השומרים הסובבים בעיר, אלו מלאכי השרת השומרים ביהמ"ק וירושלים אשר למעלה. נשאו את רדידי מעלי, זהו פנקס סימן שלה שומרי החומות כד"א על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים.

  • זכתה לעלות נכנסת שם באותם השערים ומשבחת להקב"ה בבית המקדש אשר למעלה, נכנסת שם באותם השערים ומשבחת להקב"ה בבית המקדש אשר למעלה. ומיכאל השר הגדול מקריב אותה לקרבן. א"ר יצחק לרבי חייא, מה קרבן הוא זה יוכל לומר, כשאר הקרבן א"ר חייא הקרבה זו היא כאדם המקריב דורון לפני המלך.

  • ​​ ומיכאל הולך עמה עד הפתח הרביעי והחמישי והשישי אומר לפני הקב"ה רבש"ע אשרי בניך, בני אוהביך אברהם יצחק ויעקב, אשריהם הצדיקים הטובים הזוכים לזה, עד שמגיעים לשער השביעי שהוא ערבות וגנזי חיים טובים מצויין שם, וכל נשמותיהם של צדיקים כולם שם ונעשים מלאכי השרת, ומקלסין לפני הקב"ה ונזונים מזיו השכינה, אספקלריא המאירה ושם המנוחה והנחלה ונח חיי העוה"ב אשר עין לא ראתה אלוהים זולתך. בכל מעבר ממדרגה למדרגה צריך האדם לעבור בשערים אלו כדי לקנות את הבחינות המתאימות עד שקונה מדרגה בשלמות. המדרגה נקבע לפי מה שמשער אדם בליבו, שלפי זה הוא יכול לפרש את המציאות. בין המדרגות ישנם שומרים לבדוק מי ראוי להיכנס. הבדיקה היא במערת המכפלה, כלומר ההבחנה הנפשית אם מוכן האדם לקבל את האמת, כלומר פעולה חיצונית, אך להגיע לתוצאה פנימית. מבחן התוצאה החיצוני, המקרה לא קובע, אלא מה שאדם מפעים בנפשו. לא בא אדם לעולם כדי לתקן את המציאות החיצונית, אלא להתאמן ולהשתמש בה לתיקון כוונות פנימיות. הבדיקה הבאה היא לראות האם מוכן האדם לשלם, לוותר על הרצונות הפרטיים אותם מגלה להט החרב המתהפכת, לטובת הכלל, לטובת צד האדם שבו. זוהי הנקודה שמכשילה את רוב האנשים, שמחפשים רוחניות אך מסרבים לשלם ולבתר על הבלי הגשמיות.

 

זוהר חדש נח ד – ו

תיבה היא הגוף

ומן הבהמה אשר לא טהורה שנים איש ואשתו. למה נתן הוראה לנח להכניס ולשמר גם בהמות לא טהורות לתיבה, שהיא גוף האדם, כלומר למה יש לשמר בגוף את הקליפות. יתכן לומר שהמטרה היא לשמר את החסרונות, את הרצונות בהמיים שלא ניתן לתקנם, אלא בהדרגה, עד שהפרי בשל ואז אפשר לזרוק הקליפות. כמו כן שומרים את הצד הבהמי כדי להקריבו לטובת צד האדם.

אמר רבי יהודה בוא וראה, אין לך בכל לילה ולילה שלא תצא הנשמה הנק יונה מהגוף של האדם. שכתוב וישלח את היונה לראות הקלו המים. אלו הם המים הזדונים שהם שאלות הכפירה של מי ומה. מי השם אשר אשמע בקולו, ומה העבודה הזו לכם. בעת השינה נשלחת הנשמה/היונה לעולמות העליונים כדי לבדוק הקלו המים, האם יכול האדם לבוא לעבודת השם הגם שהוא בקטנות, כלומר שנותן יגיעה בלי הרגשת תענוג מזה, ומוכן לעבוד מעל טעם ודעת שלא על מנת לקבל פרס. עד שתחזור היונה עם עלי זית בפיה, עם השלום בין התפיסה הגשמית, כפופה לרוחנית.

ולא מצאה היונה מנוח. על האדם למוצא מנוח בנפשו, בכך שיבדוק שהוא מסוגל לוותר על הרצונות הגשמיים וליהנות מהקדושה. כך גם צריך האדם לקנות את התורה ביגיעה כשהוא במצב הקטנות, שלא מרגיש תענוג מזה, ולשמוח כאילו הוא בגדלות.

הוציאה שנית ויוסף שלח את היונה מאתו. ומתוך הדוחק והצער, ותבא אליו היונה שהיא הנשמה לעת ערב.

אמרה לנח ובניו, מצאוני השומרים הסובבים בעיר, אלו שומרים שערי ירושלים, הכוני פצעוני וגו' ועם כל זה, והנה עלה זית טרף בפיה. שהיסורים המרים כזית היו חביבים לה והיו טרף בפיה מפני שממרקים העוונות וע"כ וידע נח כי קלו המים. היונה, הנשמה יודעת שהיא מצליחה כאשר נותנים לה זית, אותו יש להכות, כתית כדי שיצא ממנו השמן, החכמה. עלי הזית הם הבחינה של הלא לשמה, ונדרשת מהאדם הסכמה ורצון לפעול בשלא לשמה, כדי להגיע ללשמה, בכך שמוכן לקבל את המרירות של העבודה, כדי להגיע לתכלית, שזו האמונה שכל העומד להיגבות, כגבוי דמה, שאז ניתן לעבוד בשמחה, כאן המים הזדונים, הרגשות השליליים לא שולטים.

אחר שהסתתר בתיבה, ועבר אותו הזמן ששלט בו מלאך המות ונעברו הרשעים מהעולם, מה כתוב, ויזכור אלקים את נח. כשהדין מתוח יש להיכנס לתיבה. עשיית התיבה, הגוף הכרחית, עושים גבול ומזפתים אותו כדי שלא יחדרו המים הזדונים. זהו לימוד של הפרדה ובידול מהכוחות המזיקים, כפי שעם ישראל נבדל מהרצונות הגויים במהלך התיקון כדי להתמקד בעבודת השם.

בנייה נכונה של התיבה, היא תיקון המידות שמחזיקות את הנשמה. תיקון המידות הכרחי אך הוא רק אמצעי כדי לשמר את הנשמה שלא תיפגם מהחיצונים. הנשמה היא הקשר עם הבורא שמקבלת שהיא חלק מהכלל, חלק אלוקה ממעל. ההוראה היא לבנות תיבה, גוף חדש עם גבולות שיגבילו את הרצונות והתאוות שאינם רצויים. הבעיה היא כשאדם מתעצל לקבל את עבודת המידות. על האדם לצאת ולפגוש את הרצונות שלו לאחר שתיקן וביסס נקודה פנימית של אחיזה בתודעה תורנית אמיתית לפי החוקים העליונים, כך יוכל להתמודד. מכן שהתיבה היא מקום בניה לרכישת כלים לעבודת השם. כלומר קודם יש ללמוד מהו רצון השם, ואז לאחר קניית צורת ההשפעה, לבוא ולפגוש את הרצונות הפרטיים ולהכיל עליהם את מידת ההשפעה.

זוהר חדש נח ד - ו

תיבה היא הגוף

  • ומן הבהמה אשר לא טהורה שנים איש ואשתו. משום שהיא מצד הטומאה וע"כ נאמר והאבדתי מרכבותיך. והסתכל שאין בו בצד הטומאה, אלא שנים ואין בהם שבעה שבעה זכר ונקבה שם ארבע עשרה, לחיות זרע על פני כל הארץ. שנים שנים באו וגו' ולא הזכיר בביאתם אל התיבה שבעה שבעה הנה הסתכל וראה שזה סובב על מה שאמר מקודם לכן ומן הבהמה אשר לא טהורה היא, ועל זה אמר אח"כ שנים שנים. אבל מבהמה טהורה באו ז וסמך הכתוב על מה שכתוב מקודם לכן. למה נתן הוראה לנח להכניס ולשמר גם בהמות לא טהורות לתיבה, שהיא גוף האדם, כלומר למה יש לשמר בגוף את הקליפות. יתכן לומר שהמטרה היא לשמר את החסרונות, את הרצונות בהמיים שלא ניתן לתקנם, אלא בהדרגה, עד שהפרי בשל ואז אפשר לזרוק הקליפות. כמו כן שומרים את הצד הבהמי כדי להקריבו לטובת צד האדם.

  • אמר רבי יהודה בוא וראה, אין לך בכל לילה ולילה שלא תצא הנשמה הנק יונה מהגוף של האדם. שכתוב וישלח את היונה לראות הקלו המים. אלו הם המים הזדונים הם שאלות הכפירה של מי ומה. מי השם אשר אשמע בקולו, ומה העבודה הזו לכם. כמש"א המים הזדונים שהם מצד הטומאה מעל הארץ שהם למעלה מהארץ היינו מלאכי חבלה. בעת השינה נשלחת הנשמה/היונה לעולמות העליונים כדי לבדוק הקלו המים, האם יכול האדם לבוא לעבודת השם הגם שהוא בקטנות, כלומר שנותן יגיעה בלי הרגשת תענוג מזה, ומוכן לעבוד מעל טעם ודעת שלא על מנת לקבל פרס. עד שתחזור היונה עם עלי זית בפיה, עם השלום בין התפיסה הגשמית, כפופה לרוחנית.

  • ​​ מה כתוב, ולא מצאה היונה מנוח, שהנשמה שנק יונה נמנעה מהעולם העליון ומהצדיקים שלמעלה, ומכל הברכות, ז"ש ותשב אליו אל התיבה כי מים על פני כל הארץ. על האדם למוצא מנוח בנפשו, בכך שיבדוק שהוא מסוגל לוותר על הרצונות הגשמיים וליהנות מהקדושה. כך גם צריך האדם לקנות את התורה ביגיעה כשהוא במצב הקטנות, שלא מרגיש תענוג מזה, ולשמוח כאילו הוא בגדלות.

  • הוציאה שנית ויוסף שלח את היונה מאתו. ומתוך הדוחק והצער, ותבא אליו היונה שהיא הנשמה לעת ערב, היינו ששעת הרוחה לא הייתה מאירה להם כבתחילה ונחשך לה היום והעריב לה השמש.

  • ומה אמרה לנח ובניו, מצאוני השומרים הסובבים בעיר, אלו שומרים שערי ירושלים, הכוני פצעוני וגו' ועם כל זה, והנה עלה זית טרף בפיה. שהיסורים המרים כזית היו חביבים לה והיו טרף בפיה מפני שממרקים העוונות וע"כ וידע נח כי קלו המים, שנתחזקו מלאכי הקדושים על מלאכי חבלה. וייחל עוד שבעת וגו' ולא יספה וגו' חרבו המים מעל הארץ שנחרבו וכלו המים מזדונים. היונה, הנשמה יודעת שהיא מצליחה כאשר נותנים לה זית, אותו יש להכות, כתית כדי שיצא ממנו השמן, החכמה. עלי הזית הם הבחינה של הלא לשמה, ונדרשת מהאדם הסכמה ורצון לפעול בשלא לשמה, כדי להגיע ללשמה, בכך שמוכן לקבל את המרירות של העבודה, כדי להגיע לתכלית, שזו האמונה שכל העומד להיגבות, כגבוי דמה, שאז ניתן לעבוד בשמחה, כאן המים הזדונים, הרגשות השליליים לא שולטים.

  • אחר שהסתתר בתיבה, ועבר אותו הזמן ששלט בו מלאך המות ונעברו הרשעים מהעולם, מה כתוב, ויזכור אלקים את נח. כשהדין מתוח יש להיכנס לתיבה, היינו לפעול בצמצום ב לאחר שגונזים את המלכות ברדלא. עשיית הגוף הכרחית, עושים גבול ומזפתים אותו כדי שלא יחדרו המים הזדונים. זהו לימוד של הפרדה ובידול מהכוחות המזיקים, כפי שעם ישראל נבדל מהרצונות הגויים במהלך התיקון כדי להתמקד בעבודת השם.

  • ספינה נמשלה לתיבת נח, כי יש בה אנשים יהודים קו אמצעי וישמעאלים קליפת הימין ובני עשו קליפת השמאל. כעין זה יש בגוף, שהוא כלול מכולם מכל ע' אומות, וגוף הזה הכלול מהאומות, אינו הגוף של הנשמה הקדושה. אלא של נפש חיה וזה הוא שאמר לנח שהוא נשמה לנשמה, כי נח ואשתו הם י"ה שנח הוא י היינו נשמה לנשמה, או חיה ואשתו היא ה דהיינו נשמה כש"א עשה לך תבת עצי גופר. שהוא הגוף הנק תיבת נח כלומר גוף המלביש את הנשמה. בנייה נכונה של התיבה, היא תיקון המידות שמחזיקות את הנשמה. תיקון המידות הכרחי אך הוא רק אמצעי כדי לשמר את הנשמה שלא תיפגם מהחיצונים. הנשמה היא הקשר עם הבורא שמקבלת שהיא חלק מהכלל, חלק אלוקה ממעל.

  • וזה הוא שאמר לאברם לך לך מארצך. למה ב פעמים, היינו מארצך וממולדתך אלא לך מדירתך ומגופך, אשר ממולדתך היינו מדירתך ומארצך, היינו מהגוף שלך ומבית אביך היינו משלמות שיש לך עתה מלמעלה, אל הארץ אשר אראך, הוא הגוף שהוא תיבת נח, היינו גוף הראוי להלביש הנשמה. ההוראה היא לבנות תיבה, גוף חדש עם גבולות שיגבילו את הרצונות והתאוות שאינם רצויים. הבעיה היא כשאדם מתעצל לקבל את עבודת המידות. על האדם לצאת ולפגוש את הרצונות שלו לאחר שתיקן וביסס נקודה פנימית של אחיזה בתודעה תורנית אמיתית לפי החוקים העליונים, כך יוכל להתמודד. מכן שהתיבה היא מקום בניה לרכישת כלים לעבודת השם. כלומר קודם יש ללמוד מהו רצון השם, ואז לאחר קניית צורת ההשפעה, לבוא ולפגוש את הרצונות הפרטיים ולהכיל עליהם את מידת ההשפעה.

  • וכעין זה נח, ז"ש וישלח את היונה, שהוציאו את היונה שהיא הנשמה מהתיבה שהיא הגוף ונתנו אותם במים, שהם המים הזדונים. כעין זה יצאה לה היונה שהיא הנשמה מתיבת נח שהוא הגוף, ולא שבה עוד אל הגוף. כמש"א ולא יספה שוב אליו עוד.

  • ר"י אומר נח, כשהיה בתיבה היה מתירא שלא יזכור אותו הקב"ה לעולם.

בארצות החיים מדרש הנעלם

  • רבי פתח במקרא הזה, מצאוני השומרים הסובבים בעיר הכוני פצעוני נשאו את רדידי מעלי שומרי החומות. כמה חביבה היא הנשמה הנתונה מתחת כסא הכבוד, ובאה ממקום הקודש מארצות החיים, כש"א אתהלך לפני ה' באחרית החיים.

  • ולמה קראם דוד ארצות וכי למעלה יש ארצות. א"ר יצחק לא רצות ממש ולא על הבנה של ארצות אמרו דוד, אלא לשון ריצוי הוא. כש"א ארצם אתכם. כלומר אמר דוד אתהלך לפני ה' במקום שירצו בו תמיד הצדיקים חיים, היינו שרצונם וחפצם הוא ללכת שמה. ובארצות החיים פירשו במקום שהחיים שהם הצדיקים רוצים בו. וממקום הקודש באה הנשמה להאיר ולעבוד עבודתו ולעשות רצון בוראו, כדי לבא למחר ולקבל שכר. היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם. המחר הוא מקום הפוטנציאל של האדם

  • א"ר יהודה היה טוב לנו, אם לא היינו בעולם, ולא היינו צריכים לתת דין וחשבון לבעל הספר, כי כל מעשינו בספר נכתבים אחר כך אמר אני מתחרט על דברי. למעשה אומר שבתחילה יש לעבוד בצמצום ב רק עם הרצון להשפיע, ולאחר שקונים את הצורה של ההשפעה על הרצון להשפיע, כעת עליו להחזיר גרושתו, היינו את הרצון לקבל, צמצום א כדי לפעול אותו בעל מנת להשפיע.

  • כתוב באדם, לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו. א"ר זו הנשמה שהיא אצלו עזר להוליכו בדרכי קונו. היינו דתנן, הבא לטהר עוזרים לו. שנו חכמים. כשאדם הולך בדרכי קונו הרבה עוזרים לו. נשמתו עוזרת לו, מלאכי השרת עוזרים לו, שכינתו של הקב"ה עוזרת לו, וכולם מכריזים לפניו ואומרים, בלכתך לא יצר צעדך ואם תרוץ לא תכשל. רבי נתן אומר, נשמותיהם של צדיקים עוזרים לו. הבא להיטהר אומר שבא בוויתור על גאוותו, ואז העזרה שיקבל תהיה שייהנה מהקדושה.

 

זוהר חדש נח א – ג

הוא ישופך ראש

כאשר תפיסת הבורא שבאדם קשורה לשם הויה, אז הוא מחובר לנצחיות. התפיסה העצמית היא לשם אלוקים, בה יש אחיזה למזיקים. התודעה הנפשית הגופנית אינה קבועה, וכדי לשמר רשמים יש לפתח כלים, ותכונות רוחניות המשמרות חוויות מהעבר.

אין דבר העומד בפני התשובה, אך כל זמן תיקון תהליך החזרה בתשובה רציף, מפני שככל שהאדם עולה בדרגות הרוחניות, היצר אצלו גדל אף הוא.

רבי חזקיה אמר אשרי חלקם של ישראל שהקב"ה רצה בהם ונתן להם התורה הקדושה והזהיר אותם, ונתן להם עצה להשמר מהמקטרגים שלמעלה מהמזיקים שלמטה כדי שלא ישלוט בהם רק הקב"ה בלבדו. הם נראים כמקטרגים ומזיקים כאשר עומדים לבדם. לכן המטרה שלנו היא להכליל אותם, להביא את צד הבריאה לצד הבורא שבאדם, כדי שלא ישלוט בהם אלא רק הקב"ה. זו העצה שהתורה נותנת כיצד להתגבר על המקטרגים.

בזמן המבול כשנתרבו עוונות בני אדם, משטין הזה בא, והמקטרג נמצא לפני הקב"ה ועל זה כתוב קץ כל בשר בא לפני כי קץ כל בשר שהוא המשטין הנקרא כן, בא לבקש דין על עוונות בני אדם שהם גרמו הדין. הקץ הוא הקצה של המלכות, של הרצון לקבל לעצמו, בא ומבקש דין על העוונות.

התיבה היא הגוף

כל אדם העושה ושומר את מצוות התורה, הנשמה נשמרת בגופו, שהגוף נקרא תיבה ואינו נענש, ואין מלאך המות שולט עליו וכל אדם שאינו שומר ואינו מקיים את מצוות התורה ועובר עליהם אז שולט עליו מלאך המות. את המצוות יש לעשות, וגם לשמור את התובנה הנפשית שרוכשים, את המעשה אין מה לשמור. הנשמה היא כוח החיות ששם הבורא באדם ועל האדם לשמור פיקדון זה, כלומר שהגוף הוא בחינת התיבה ועליו להישמר ולהיבנות כמו התיבה. התיבה היא בחינת הגוף, היינו המידות שבאדם.

צוהר יכול להיות בחינת אבן/הבנה שמאירה בכל התיבה, או חלון, שמתקשרים לדבר מבחוץ. נח הוא צד הברית, היסוד שבאדם, עושה ככל שציווה אותו אלקים. השם אלקים כדי לבנות את הגוף, התיבה ואילו ההצלה באה משם הויה. על האדם לגלות בנפשו את הנקודה הפנימית שמאירה בו, ודרכה להתקשר לדבר האמיתי בחיים ומאפשרת להתחבר לנצחיות הבורא.

זוהר חדש נח א - ג

הוא ישופך ראש

 

כאשר תפיסת הבורא שבאדם קשורה לשם הויה, אז הוא מחובר לנצחיות. התפיסה העצמית היא לשם אלוקים, בה יש אחיזה למזיקים.

התודעה הנפשית הגופנית אינה קבועה, וכדי לשמר רשמים יש לפתח כלים, ותכונות רוחניות המשמרות חוויות מהעבר.

אין דבר העומד בפני התשובה, אך כל זמן תיקון תהליך החזרה בתשובה רציף, מפני שככל שהאדם עולה בדרגות הרוחניות, היצר אצלו גדל אף הוא.

 

  • רבי חזקיה אמר אשרי חלקם של ישראל שהקב"ה רצה בהם ונתן להם התורה הקדושה והזהיר אותם, ונתן להם עצה להשמר מהמקטרגים שלמעלה מהמזיקים שלמטה כדי שלא ישלוט בהם רק הקב"ה בלבדו הם נראים כמקטרגים ומזיקים כאשר עומדים לבדם. והם יודעים לדחות מהם כל המקטרגים וכל המחבלים, כדי שיהיו חלק גורלו ונחלתו. ​​ לכן המטרה שלנו היא להכליל אותם, להביא את צד הבריאה לצד הבורא שבאדם, כדי שלא ישלוט בהם אלא רק הקב"ה.

כש"א כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו, שוטרי המלך מענישים מלשון קסדר אחד. התורה נותנת את העצה כיצד להתגבר על המקטרגים.

  • ביום ראש השנה הקב"ה יושב בדין על העולם, וכל בני העולם נכנסים לחשבון ואין מי שלא יכנס בחשבון שהוא מלכות העושה זיווג דהכאה. כשיש מסך ויודעים לעבד את המקרה למקום נכון, אז יכולים לבוא בשיתוף, ואם לא יודעים לעשות חשבון, וספרי חיים ומתים פתוחים ביום ההוא.

  • והקב"ה ​​ משום שרצה בהם נתן להם עצה להנצל מכל המקטרגים שלמעלה שהם מתמנים בכל פעם שהדין שורה בעולם. ביום ההוא נועדים ישראל לעורר רחמים על עצמם ובמה, היינו בשופר. השופר מאפשר לעורר בנפש את הרצון שתפיסת הקב"ה תתעורר בו, וכשאדם קשור לשם הויה, אז המקטרגים לא יכולים לפעול עליו.

  • כי הקול היוצא מהשופר עולה למעלה ומעורר השופר שלמעלה שהוא הבינה, אז מתעוררים הרחמים ממקומם והקב"ה קם מכסא הדין, ויושב בכסא הרחמים ומרחם על ישראל ולא ניתנה רשות למקטרג לקטרג עליהם. וכל מה שפועל התחתון, מקבל הוא את המדרגה.

  • וישראל שבים בתשובה לפני הקב"ה ותוקעים בשופר ומתעוררים הרחמים כי קול הזה היוצא מהשופר הוא התעוררות הרחמים, ואז לא יכול המשטין לעמוד לפני כסא הרחמים כי אינו בא מאותו הצד, כלומר שאין לו אחיזה אלא בצד שמאל ולא בקו האמצעי שהוא רחמים וע"כ לא נמצא קטרוג.

  • ביום הכפורים שהוא חתימת הדין חותם היסוד וישראל עומדים בקדושת אדונם, ביום ההוא נותנים לו שעיר, כדי שלא יקרב המשטין אל המקדש, היינו השעיר לעזאזל, שהשעיר בא מצד רוח הטומאה. והוא טמא ורוח הטומאה נהנה ממנו, והוא המשטין, מתעסק בו, ואינו קרב אל המקדש לטמא. ואז הפנים מאירים וישראל נצולים ממנו. השעיר להשם מתקבל שהוא השמאל שניכנע לימין

  • בזמן המבול כשנתרבו עוונות בני אדם, משטין הזה בא, בשעה שהדין מתעורר על עוונות העולם שאז הוא בא והמקטרג נמצא לפני הקב"ה ונטמא המקדש היינו שהמלכות נפרדה מז"א וכל הפנים עצבים, והדין נמצא. ועל זה כתוב קץ כל בשר בא לפני כי קץ כל בשר שהוא המשטין הנקרא כן, בא לפני ודאי, לבקש דין על עוונות בני אדם שהם גרמו הדין. הקץ הוא הקצה של המלכות, של הרצון לקבל לעצמו, בא ומבקש דין על העוונת.

תיבה היא הגוף

  • כל אדם העושה ושומר את מצוות התורה, הנשמה נשמרת בגופו, שהגוף נקרא תיבה ואינו נענש, ואין מלאך המות שולט עליו וכל אדם שאינו שומר ואינו מקיים את מצוות התורה ועובר עליהם אז שולט עליו מלאך המות. את המצוות יש לעשות, וגם לשמור את התובנה הנפשית שרוכשים, את המעשה אין מה לשמור. הנשמה היא כוח החיות ששם הבורא באדם ועל האדם לשמור פיקדון זה, כלומר שהגוף הוא בחינת התיבה ועליו להישמר ולהיבנות כמו התיבה. התיבה היא בחינת הגוף, היינו המידות שבאדם.

  • ​​ תיבה היא הגוף המעשה. נח ואשתו ה"ס י"ה שם ואשתו, ו"ה ונעשה השם מלא ע"י נח ואשתו וע"י שם ואשתו שהם י"ה ו"ה אחד. וה"ס נרנח"י דנשמה, המתלבשים בגוף, שהוא התיבה יפת ואשתו י"ה. וחם ואשתו הם כדוגמא ו"ה ולא ו"ה ממש ואין השם מלא ביפת ואשתו וחם ואשתו. המידות הרעות אינן יכולות להחזיק בשם הויה

  • ויאמר אלקים אל נח, אלקים הוא השכינה קץ כל בשר וגו' צהר תעשה לתיבה. תיבה היא סוד הגוף, אתה ובניך וגו' היינו גברים בפני עצמם ונקבות בפני עצמן. היינו י"ו ה"ה שמורה על דין. ויעש נח זה הברית הקדושה היינו יסוד. ככל אשר צווה אותו אלוקים זהו השכינה. ויאמר הויה לנח, כאן כתובה מדת הרחמים הויה ולא השם אלוקים, כמקודם לכן שהוא מדת הדין, מפני שהזכיר ההצלה של נח וזרעו. צוהר יכול להיות בחינת אבן/הבנה שמאירה בכל התיבה, או חלון, שמתקשרים לדבר מבחוץ. נח הוא צד הברית, היסוד שבאדם, עושה ככל שציווה אותו אלקים. השם אלקים כדי לבנות את הגוף, התיבה ואילו ההצלה באה משם הויה. על האדם לגלות בנפשו את הנקודה הפנימית שמאירה בו, ודרכה להתקשר לדבר האמיתי בחיים ומאפשרת להתחבר לנצחיות הבורא

 

 

בראשית זוהר חדש רנג – רנו שעור 85

חנוך בן יֶרֶד

 

חנוך בן יֶרֶד היה צדיק וקיבל על עצמו להרשיע, שחשב לחטוא, ולקח אותו הקב"ה קודם זמנו, לעשות חסד עימו, ושייתן לו שכר טוב לעוה"ב. חשב חנוך אולי כדאי לקבל את האור בעל מנת לקבל, והקב"ה לקחו לפני שחטא כדי לתת לו שכר טוב לפני שיקלקל.

רבי אבהו אמר כתוב בישמעאל, כי שמע אלקים את קול הנער, באשר הוא שָׁם. יש אומרים, באשר הוא שם, שהיה צדיק באותה שעה, ולפיכך שמע הקב"ה את קולו. האם אכן היה צדיק באותה שעה? אמר רבי יהודה אמר רבי יצחק למה גורש ישמעאל מביתו של אברהם, ומה ראתה שרה, שאמרה, גָרש האָמה הזאת ואת בנה?

ותֵרֶא שרה את בן הָגָר המצרית אשר יָלדה לאברהם, מצַחֵק. ואין מצחק אלא בעבודה זרה. הרי שישמעאל היה באותה שעה רשע, שהיה עובד עבודה זרה. א"כ איך אנו מבארים, באשר הוא שם, שהיה צדיק באותה שעה? אלא התירוץ הוא, אין ב"ד של מעלה דנים את האדם עד שיהיה בן 20 שנה. וישמעאל באותה שעה שגורש מאברהם, לא היה בן 20 שנה, ולפיכך לא דנו אותו שעדיין הוחזקה חפותו.

אמר רב יהודה למה הדבר דומה, למלך, שהיה לו גן, יום אחד נכנס לטייל בו, וראה שושנים קטנים צומחים בתוכו, והיה עולה ריחם לפניו, שאין כמוהם בעולם. אמר המלך, אם עתה כשהם קטנים כך, כשיגדלו על אחת כמה וכמה, שיעלה ריחם הטוב.

עדיין קשה שהרי ישנם צעירים שנתנו ריח טוב, וקלקלו כשגדלו, איפה הבחירה, וצדיק ורשע לא נכתב. אלא אולי ניתן לומר שיש מי שהיגיע להגיע לגיל י"ג וסיים תפקידו בהצלחה, ויתכן והקב"ה רואה שאם ימשיך, לא יהיה לו כח, אז סיים את תפקידו בקטנותו, ולא נותן לו להזקין וליפול.

אנו רואים שעשה הקב"ה עם ירבעם בן נבט כעין זה, אשר כשהיה צעיר בימים, היה צדיק וטוב. כמ"ש, ושניהם לבדם בשדה, ירבעם ואחיה השילוני. מלמד, ששקולים היו אֲחִיה השילוני וירבעם, בצדקותם ובזכותם, מכל ישראל.

אמר רבי ברכיה באותה שעה אמר הקב"ה לפמליה של מעלה, ריחו של ירבעם עולה לפניי, ואני רוצה לסלק אותו מהעולם עתה, כשיש בו ריח. אמרו לפניו, ריבונו של עולם, אתה דיין אמת, אם עתה הוא כך, כש"כ כשיגדל.

אמר להם הקב"ה, גלוי וידוע לפניי, שיעשה הרע בעיניי. אמרו לפניו, ריבונו של עולם, אם לפניך גלוי, לפנינו ולפני כל העולם לא גלוי. הניח אותו הקב"ה בחיים. הניחו הקב"ה בחיים כדי שאחרים יראו את המעשה, שגם צדיק גדול עלול לחטוא, ולכן כל אחד יהיה נזהר בגאווה שכאילו סיים תפקידו. הקב"ה נותן לאדם דרך ישרה, אך מאפשר לו גם לחטוא כדי שיפול ומכך ילמד. למרות זאת ישנם מקרים והקב"ה לוקח את הקטן לפני שיחטא ויש ולא, אך אין אנחנו יודעים בחשבונות של מעלה.

הקב"ה ברחמנותו מנהל כך את העולם, שמאפשר גם לחטוא, נותן את הכח גם למלאכים שדרכם יוכל האדם לבחור. לנו אין שום תפיסה בחשבונות שמים, אך אנו יודעים שישנה גם תנועה כזו, שאדם נלקח לפני שמקלקל.

בראשית זוהר חדש רנג - רנו שעור 85

חנוך בן יֶרֶד

תתמה חנוך בן יֶרֶד היה צדיק וקיבל על עצמו להרשיע, שחשב לחטוא, ולקח אותו הקב"ה קודם זמנו, לעשות חסד עימו, ושייתן לו שכר טוב לעוה"ב. חשב חנוך אולי כדאי לקבל את האור בעל מנת לקבל, והקב"ה לקחו לפני שחטא כדי לתת לו שכר טוב לפני שיקלקל.

תתמו רבי אבהו אמר כתוב בישמעאל, כי שמע אלקים את קול הנער, באשר הוא שָׁם. יש אומרים, באשר הוא שם, שהיה צדיק באותה שעה, ולפיכך שמע הקב"ה את קולו.

תתמז האם אכן היה צדיק באותה שעה? אמר רבי יהודה אמר רבי יצחק למה גורש ישמעאל מביתו של אברהם, ומה ראתה שרה, שאמרה, גָרש האָמה הזאת ואת בנה?

כתוב, ותֵרֶא שרה את בן הָגָר המצרית אשר יָלדה לאברהם, מצַחֵק. ואין מצחק אלא בעבודה זרה. כי כתוב כאן, מצחק. וכתוב שם, ויקומו לצַחֵק, כמו ששם מצחק הוא עבודה זרה, אף כאן מצחק הוא עבודה זרה. הרי שישמעאל היה באותה שעה רשע, שהיה עובד עבודה זרה. א"כ איך אנו מבארים, באשר הוא שם, שהיה צדיק באותה שעה?

תתמח אלא התירוץ הוא, אין ב"ד של מעלה דנים את האדם עד שיהיה בן 20 שנה. וב"ד של מטה מ-13 שנים ומעלה. וישמעאל באותה שעה שגורש מאברהם, לא היה בן 20 שנה, ולפיכך לא דנו אותו שעדיין הוחזקה חפותו. כי היה ראוי לעונש, מחמת שהיה עובד עבודה זרה, אלא שימיו לא חייבו אותו. וזהו שכתוב, באשר הוא שם, בימים שהוא שם, שלא היה בן 20 שנה. וע׳"כ לא דנו אותו.

תתמט והרי אנו רואים ילד, שעוד אינו בן עשרים, וטוב, וקורא ולומד, ומת. מי גרם שיסתלק מהעולם? וזה לא בעוונותיו של אביו, שהרי הוא מ - 13 ומעלה, שכבר יצא מרשות אביו, ואין בנים מתים בעוונותיהם של אביהם, אלא כשהם פחות מ-13, שאביהם אחראים למעשיהם. ואם מת בעוונותיו של עצמו, הרי אין לו עוד 20 שנה?

תתנ אמר רב יהודה למה הדבר דומה, למלך, שהיה לו גן, יום אחד נכנס לטייל בו, וראה שושנים קטנים צומחים בתוכו, והיה עולה ריחם לפניו, שאין כמוהם בעולם. אמר המלך, אם עתה כשהם קטנים כך, כשיגדלו על אחת כמה וכמה, שיעלה ריחם הטוב.

תתנא לאחר זמן נכנס באותו גן, והיה חושב שימצא אותם השושנים, שנתנו ריח בתחילה כשהיו לחים וקטנים, שעתה יעלו ריח כשהם גדולים וטובים, וייהנה מהם. כיוון שהסתכל בהם, ראה שהם יבשים בלא ריח. כעס ואמר, אילו ליקטתי אותם בתחילה, כשהיו לחים וטובים ומעלים ריח, הייתי נהנה מהם. עתה במה איהנה, הרי הם יבשים.

תתנב לשנה האחרת נכנס המלך בגן, וראה שושנים קטנים ונותנים ריח, אמר המלך, לקטו אותם עתה ואהנה מהם, קודם שיתייבשו, כמו שעשו מקודם לכן, בשנה שעברה.

תתנג כך הקב"ה רואה בני אדם קטנים ונותנים ריח. והכול גלוי לפניו, ורואה שעתידים להרשיע, ויהיו חשובים כקש יבש, ומקדים אליהם החסד, כדי שייהנה מהם בגן עדן, שמסלק אותם מהעוה"ז עתה כשהם טובים, לתת להם שכר טוב בעוה"ב. כמ"ש, אני לדודי ודודי לי הרועֶה בשושנים. המנהיג עולמו כעניין שושנים, שדרכם לתת ריח בקטנותם, וע"כ קוטפים אותם כשהם קטנים. שגם הקב"ה נוהג עם העולם כך. עדיין קשה שהרי ישנם צעירים שנתנו ריח טוב, וקלקלו כשגדלו, איפה הבחירה, וצדיק ורשע לא נכתב. אלא אולי ניתן לומר שיש מי שהיגיע להגיע לגיל י"ג וסיים תפקידו בהצלחה, ויתכן והקב"ה רואה שאם ימשיך, לא יהיה לו כח, אז סיים את תפקידו בקטנותו, ולא נותן לו להזקין וליפול.

תתנד אמר רבי אבהו, אביא רעיה לרבי יהודה, אנו רואים שעשה הקב"ה עם ירבעם בן נבט כעין זה, אשר כשהיה צעיר בימים, היה צדיק וטוב. כמ"ש, ושניהם לבדם בשדה ירבעם ואחיה השילוני. מלמד, ששקולים היו אֲחִיה השילוני וירבעם, בצדקותם ובזכותם, מכל ישראל.

תתנה אמר רבי ברכיה באותה שעה אמר הקב"ה לפמליה של מעלה, ריחו של ירבעם עולה לפניי, ואני רוצה לסלק אותו מהעולם עתה, כשיש בו ריח. אמרו לפניו, ריבונו של עולם, אתה דיין אמת, אם עתה הוא כך, כש"כ כשיגדל.

אמר להם הקב"ה, גלוי וידוע לפניי, שיעשה הרע בעיניי. אמרו לפניו, ריבונו של עולם, אם לפניך גלוי, לפנינו ולפני כל העולם לא גלוי. הניח אותו הקב"ה בחיים. הניחו הקב"ה בחיים כדי שאחרים יראו את המעשה, שגם צדיק גדול עלול לחטוא, ולכן כל אחד יהיה נזהר בגאווה שכאילו סיים תפקידו. הקב"ה נותן לאדם דרך ישרה, אך מאפשר לו גם לחטוא כדי שיפול ומכך ילמד. למרות זאת ישנם מקרים והקב"ה לוקח את הקטן לפני שיחטא ויש ולא, אך אין אנחנו יודעים בחשבונות של מעלה.

תתנו וייוועַץ המלך ויעש שני עגלי זהב. חָטא, והחטיא את הרבים. באותה שעה אמר הקב"ה למלאכי השרת, הלוא אמרתי לכם, שאני רוצה לסלק אותו מהעולם. חבל, שעשיתי כך, שהנחתי אותו בחיים. הקב"ה ברחמנותו מנהל כך את העולם, שמאפשר גם לחטוא, נותן את הכח גם למלאכים שדרכם יוכל האדם לבחור

תתנז בא אֲבייה בנו של ירבעם, והיה עושה טוב כשהיה קטן, אמר רבי יוסי אמר רבי חניניה שעולי הרגל היו עולים על ידו ומאפשר להם לעלות לבית המקדש, שלא מדעת אביו. ראה הקב"ה שהוא טוב וסילק אותו מהעולם קודם ימיו, כדי לעשות חסד עימו ולהנחיל אותו לעוה"ב, קודם שיבאיש ריחו. וזהו החסד שעושה הקב"ה עם בריותיו. לנו אין שום תפיסה בחשבונות שמים, אך אנו יודעים שישנה גם תנועה כזו, שאדם נלקח לפני שמקלקל.

תתנח כך חנוך, בעוד שהיה צדיק, והדור כולו חייב. ראה הקב"ה, שאם יניח לו, ילמד ממעשיהם. וסילק אותו מהעולם קודם זמנו, קודם שיבאיש ריחו. כמ"ש, ואיננו כי לקח אותו אלקים. כלומר, ואיננו בעוה"ז למלא ימיו, כי לקח אותו אלקים קודם זמנו, לעשות עימו חסד, להנחיל אותו חיי העוה"ב

 


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il

בראשית זוהר חדש רנ – רנב שעור 84

קין והבל ושֵׁת

כדי להיכנס לגן עדן, יש לעבור בפתח את מבחן להט החרב המתהפכת, כלומר, לבוא עם השתוקקות גדולה, תוך ויתור על קבלת התענוג במקום זה. כאשר החטאת אמיתי, היינו מוכן להקריב את עצמו כקורבן ראוי, אז הקרבן ייתן כוח לשלוט על התשוקה, וניתן להיכנס לגן עדן. המנעולא היא הכוח בגללו הרג קין את הבל, צדיקים דווקא משתמשים בכוח המנעולא כדי להיכנס ולקבל את האור.

הלוא אם תטיב שְׂאֵת. אם תטיב מעשיך, המנחה שלך תתנשא ותתקבל, ואם לא תטיב לַפתח חַטָאת רובץ. לאותם פתחי גן עדן, שהנשמות עוברות בו, חטאת רובץ, החַטאת שתעשה תהיה מוכנה שם, ושם תקבל עונשך, כלומר את התיקון. ואליך תשוקתו. שאם תטיב מעשיך, והחַטאת ההיא תחשוק לך שתעשה עבירות, אתה תמשול בו, שלא יוכל להתגרות עימך.

והנשמות מוכרחות ג"כ לעבור דרך להט החרב המתהפכת, שהוא פתח גן העדן. אלא להם הוא מתהפך לרחמים, שגונז המנעולא שבו ומגלה רק המפתחא שבו. מנעולא הוא בחינת דין, ומי שיש בידו מפתח יכול להתיר את הדין. כאן נדרשת עבודת נפש, שכך למשל אדם שנכשל בגניבה, התקון הוא להביא את הרצון ולהפכו במקום לפרטיות, לטובת היחד.

רבי עקיבא אמר, מגביהים ומנַשׂאים את הרמים, ומורידים התחתונים, כי הקב"ה אינו יכול להיות עם שותפים היינו עם שם אלקים אלא רק שם הויה לבדו, כלומר השליטה האמיתית אינה בשם המשותף. לכן רצתה חווה לחנך את בנה ואמרה קניתי איש את הויה, קניתי איש שילך בדרכי הויה.

אי אפשר ללמד סוד למי שאינו משפיל ראשו. כלומר המפתח הוא כן לעורר את הרצון, אך לשלוט בו לגמרי, ולבוא בהסכמה שהאמונה, שם הויה היא השולטת בכל. אמונה זו פירושה שגם אם מרגישים שהשם לא נותן כלום, עדיין מחזיקים בברית האמונה שהשם טוב ומטיב.

עד שנגלה על הרשעים להט החרב המתהפכת לדין. שאז מורידים אותם, את הגאוותנים, שלא יוכלו לינוק עוד מהקדושה. לפתח של גן עדן רובצת החטאת שבודקת את האדם האם החטאת שהפגיש אותו עם הפרטיות יתוקן על ידו.

ויישב בארץ נוֹד. שהיה נד בארץ. והוא כמו כן עשה תשובה, כשהודה על חטאתו, וקיבל עליה עונשו. כי כל המתוודה על חטאיו, ומתבייש בהם, מוחלים לו מיד על כל עוונותיו. כמ"ש, ומודה ועוזב ירוחם יהפוך מדין לרחמים.

בראשית זוהר חדש רנ - רנב שעור 84

קין והבל ושֵׁת

כדי להיכנס לגן עדן, יש לעבור בפתח את מבחן להט החרב המתהפכת, כלומר, לבוא עם השתוקקות גדולה, תוך ויתור על קבלת התענוג במקום זה. כאשר החטאת אמיתי, היינו מוכן להקריב את עצמו כקורבן ראוי, אז הקרבן ייתן כוח לשלוט על התשוקה, וניתן להיכנס לגן עדן. המנעולא היא הכוח בגללו הרג קין את הבל, צדיקים דווקא משתמשים בכוח המנעולא כדי להיכנס ולקבל את האור.

תתלו הלוא אם תטיב שְׂאֵת אם תטיב מעשיך, המנחה שלך תתנשא ותתקבל, ואם לא תטיב לַפתח חַטָאת רובץ. לאותם פתחי גן עדן, שהנשמות עוברות בו, חטאת רובץ, החַטאת שתעשה תהיה מוכנה שם, ושם תקבל עונשך את התיקון. ואליך תשוקתו. שאם תטיב מעשיך, והחַטאת ההיא תחשוק לך שתעשה עבירות, אתה תמשול בו, שלא יוכל להתגרות עימך.

כמו שיש ביציאת ג׳ הקווים יש ב׳ מצבים במדרגת ישסו"ת, ז"ת דבינה. מצב א', שבתחילה יוצא קו שמאל בשליטה גדולה בהשלמת כלים שבא אור ע"ב ס"ג מעלה את האח"פ למעלה, עד שרוצה לבטל את הימין אומר השמאל קודם שלא הייתה לי השתוקקות הקו ימין השפיע, ועתה כשיש לי רצון כזה גדול, לכאורה עלי לשלוט, שנעשית משום זה מחלוקת של ימין ושמאל והאורות נסתמים כשיש ב קווים. ומצב ב׳ שבהם, שיוצא קו האמצעי, שבכוח המסך דחיריק שבו, ממעט ג"ר דחכמה של השמאל אומר לו הימין עליך להתמעט שלא ניתן לקבל ג"ר דחכמה, אלא רק ו"ק דרך הימין, שאז נכנע השמאל ומתייחד עם הימין. ובמסך דחיריק הזה יש ב׳ דינים, דמנעולא ודמפתחא.

וממש עד"ז ב׳ מצבים של המלכות: מצב א׳ דומה לשליטת קו השמאל, הרוצה לבטל את הימין, ע"כ נעשה בה קיפאון וסתימה. ומצב ב׳ דומה ליציאת קו האמצעי, הממעט את ג"ר דשמאל ומייחד אותו עם הימין. כי כן המלכות, אחר שמתמעטת מג"ר דחכמה, נכנעת ומתייחדת עם ז"א, הימין.

וכנגד המסך דחיריק, הנוהג בקו האמצעי, יש כאן במלכות התיקון של להט החרב המתהפכת, הממעט ג"ר דחכמה שבה שבמצב א׳, שזה גורם שתיכנע ותבוא למצב ב׳, לייחוד עם ז"א. וגם להט החרב המתהפכת כולל בתוכו ב׳ הכוחות מפתחא ומנעולא, כמו המסך דחיריק של קו האמצעי.

וע"כ נקראת, מתהפכת, כי מתהפכת מרחמים לדין ומדין לרחמים. כי לרשעים מתגלה המלכות דמדה"ד שבה, שנקראת מנעולא, שממנה המוות. ולצדיקים נגנזה המנעולא, ומתגלה מלכות שנמתקה במדה"ר, הנקראת מפתחא.

מצב ב׳ של מלכות הוא גן העדן. וזהו, שלהט החרב המתהפכת נמצאת על פתח גן העדן. וכמו שאי אפשר לבוא למקום זולת דרך הפתח, כך אי אפשר לבוא לגן עדן, שהוא מצב ב׳, זולת דרך התכללות בלהט החרב המתהפכת. כי מטרם שהכוח של להט החרב המתהפכת ממעט את ג"ר דחכמה שבמצב א׳, אין אפשרות שהמלכות תבוא למצב ב׳.

וע"כ נבחן זה כמו פתח לגן עדן, שהוא מצב ב'. ועד"ז גם הנשמות, אחר שקיבלו ממצב א׳ דמלכות, ורוצות לבוא לגן עדן, שהוא מצב ב׳, הן צריכות לעבור דרך להט החרב המתהפכת, הנמצאת בפתח גן עדן. ואחר שהן נכללות מהם, יכולות לבוא למצב ב', שהוא גן עדן.

לפתח חטאת רובץ. לאותם פתחי גן עדן, שהנשמות עוברות בו, חטאת רובץ, החטאת שתעשה תהיה מוכנה שם. שהוא להט החרב המתהפכת, שרובץ על פתח גן העדן, שעם התעוררות המנעולא שבו, הרג קין את הבל.

נמצא, שחטאתו של קין, שהיא הריגת הבל, נמצאת בפתח גן עדן. כמ"ש, לפתח חטאת רובץ. והנשמות העוברות ממצב א׳ למצב ב׳, מוכרחות ג"כ לעבור דרך להט החרב המתהפכת, שהוא פתח גן העדן. אלא להם הוא מתהפך לרחמים, שגונז המנעולא שבו ומגלה רק המפתחא שבו. מנעולא הוא בחינת דין, ומי שיש בידו מפתח יכול להתיר את הדין. כאן נדרשת עבודת נפש, שכך למשל אדם שנכשל בגניבה, התקון הוא להביא את הרצון ולהפכו במקום לפרטיות, לטובת היחד.

לאותם פתחי גן עדן, שהנשמות עוברות בו, חטאת רובץ. כי לא יוכלו לבוא לגן עדן זולת בכוחו. ובזה מובן יותר מה שנאמר, שהרמז שנהרג הבל, מורה על האמונה של השם המכובד העליון של המלך, כי הבל נרצח ע"י להט החרב, שאותו להט החרב הוא פתח לבוא לגן עדן, שהוא מצב ב׳. שלולא כוחו, לא הייתה המלכות וכן נשמות הצדיקים יכולות לעבור ממצב א׳ למצב ב׳.

נמצא, שהריגתו היא רמז על ייחוד מלכות עם מלכות עליונה, שהוא מצב ב׳. אותו היום רה"ש היה, כי רה"ש הוא מצב א׳, שבו נידונות הנשמות להעביר אותן למצב ב'.

תתלז מעשי צדיקים הם בחינת תורה. אמר רבי יוסי, ראיתי את רבי עקיבא שאל את רבי אליעזר סוד הכתוב, לפתח חטאת רובץ. אמר רבי אליעזר, עקיבא, הגבֵּה עיניך למעלה, ואתה שֵׁב אצלי, כי הכול מפורש.

נשא עיניו רבי עקיבא, אח"כ השפיל ראשו. אמר, הרי עשיתי כמעשה הנחש, ואיני יודע. התקרב אליו רבי אליעזר, ולחש לו.

בא רבי עקיבא ונישק ידיו, ובכה. ואמר, הכול הוא כמו שאמרת בתחילה. מגביהים ומנַשׂאים את הרמים, ומורידים התחתונים, כי הקב"ה אינו יכול להיות עם שותפים היינו עם שם אלקים אלא רק שם הויה לבדו, כלומר השליטה האמיתית אינה בשם המשותף. לכן רצתה חווה לחנך את בנה ואמרה קניתי איש את הויה, קניתי איש שילך בדרכי הויה.

רבי עקיבא שאל את רבי אליעזר פירוש הכתוב, לפתח חטאת רובץ. למה נחשב להט החרב לפתח לגן עדן? והשיב לו רבי אליעזר, הגבה עיניך שהם בחינת חכמה למעלה, שתעלה החכמה, המכונה עיניים, למעלה, שתאיר רק מלמטה למעלה, כדרך מצב ב׳. ואתה שב אצלי, ואז תשיג מדרגתי.

ורבי עקיבא עשה כך, כי נשא עיניו, שעורר הארת החכמה, אח"כ השפיל ראשו, שמיעט את הג"ר, הנקרא ראש, שהמשיך הארתה מלמטה למעלה, שהיא ו"ק. אמר, הרי עשיתי כמעשה הנחש, כי מיעטתי הג"ר בכוח להט החרב, כמו הנחש, ולא ידוע לי איך באים למצב ב׳.

התקרב אליו רבי אליעזר ולחש לו בנסתר, שמסר לו איך באים למצב ב', לייחוד שבכתוב, ונשגב ה׳ לבדו. אי אפשר ללמד סוד למי שאינו משפיל ראשו. כלומר המפתח הוא כן לעורר את הרצון, אך לשלוט בו לגמרי, ולבוא בהסכמה שהאמונה, שם הויה היא השולטת בכל. אמונה זו פירושה שגם אם מרגישים שהשם לא נותן כלום, עדיין מחזיקים בברית האמונה שהשם טוב ומטיב.

אמר רבי עקיבא, הכול הוא כמו שאמרת בתחילה, שעתה הבין מה שאמר בתחילה, שהריגת הבל מורה על האמונה של השם המכובד העליון של המלך. כי ע"כ נגלה להט החרב המתהפכת, המבטל את מצב א׳, שהוא נשמת הבל, כדי שיוכל לבוא אל הייחוד של מצב ב', שהמלכות עולה ומתייחדת עם מלך עליון, הוי"ה.

עתה, שזכה בעצמו למצב ב׳, הבין זה היטב. ובזה הבין ג"כ, שלהט החרב המתהפכת נתקן בפתח לגן עדן, כי אין לבוא למצב ב׳ זולתו. כי ע"י להט החרב נמצא שמגביהים ומנַשׂאים את הרמים, שמתרוממים הנישאים. כלומר, שמלכות במצב ב׳ עם ז"א מתרוממים ומתייחדים כמ"ש, ונשגב ה׳ לבדו. בזכות הביטול שהכפיף עצמו לרבו, זכה רבי עקיבא להשיג את הסוד ולהיכנס לגן עדן

וע"י להט החרב המתהפכת לדין דמנעולא לרשעים, מורידים התחתונים, שלא יוכלו עוד להמשיך הארת החכמה מהמלכות, מלמעלה למטה, כמו שעשו אדם וקין.

כי הקב"ה אינו יכול להיות עם שותפים, כי במצב א׳ השם אלקים הוא בשיתוף, שאפילו הקליפות נקראות אלוהים אחרים, מחמת שיכולות לינוק מהשם הזה, להמשיך מלמעלה למטה, ואין הקב"ה רוצה בשיתוף התחתונים והקליפות. וע"כ אינו מגלה הייחוד השלם, עד שנגלה על הרשעים להט החרב המתהפכת לדין. שאז מורידים אותם את הגאוותנים, שלא יוכלו לינוק עוד מהקדושה. לפתח של גן עדן רובצת החטאת שבודקת את האדם האם החטאת שהפגיש אותו עם הפרטיות יתוקן על ידו

תתלח אמר רבי שמעון, חווה אמרה קניתי איש את הוי"ה. השם המיוחד, שאינו בשיתוף עם התחתונים, כמו השם אלקים. וקין קלקל מעשיו, ולא רצה לעמוד בדרך הישר לא למד מחווה אלא יצא משם הויה, אלא שהמשיך החכמה מלמעלה למטה. כמ"ש, וייצא קין מלפני הוי"ה, שיצא מאותו הכלל, שאמרה אימו, שיתדבק בשם הוי"ה.

תתלט ובגלל זה כתוב, ויישב בארץ נוֹד. שהיה נד בארץ. והוא כמו כן עשה תשובה, כשהודה על חטאתו, וקיבל עליה עונשו. כי כל המתוודה על חטאיו, ומתבייש בהם, מוחלים לו מיד על כל עוונותיו. כמ"ש, ומודה ועוזב ירוחם יהפוך מדין לרחמים.

תתמ רבי חייא אמר כתוב, והתוודה אשר חטא, ואח"כ כתוב, ונסלח לו. רבי ייסא אמר אין דבר בעולם שעומד בפני התשובה כלל. קין נגזר עליו, כמ"ש, נע ונד תהיה בארץ. וכשעשה תשובה, פקע החצי. שכתוב, ויישב בארץ נוד, אבל, נע, לא כתוב.

תתמא שנו חכמים על הכול הקב"ה מוחל, ואינו מוחל על כבוד שמו. האם אכן אינו מוחל? והרי מנשה מלך יהודה המיר כבודו של מקום בהבלים. אלא מנשה אינו דומה, כי הוא בעצמו ידע שהבל הוא, ולא שֹם לו עיקר בליבו. ואין דבר שבעולם שעומד בפני התשובה כלל.

תתמב אמר רבי יצחק, מהו שכתוב, ואחות תוּבַל קין, נעמה. שצדֶקת הייתה, ונעימה משפיעה במעשיה. רבי אבהו אמר, זהו פשוטו של הפסוק מורה על שהייתה חכמה במלאכת הברזל שהוא בחינת דין וידעה לעשות צורת השפעה בברזל שהוא הרצון לקבל, כמו אחיה, תובל קין. משמע שכתוב, לוטש כל חורש נחושת ז"א וברזל מלכות, ואחות תובל קין נעמה. הוא הוציא אומנות זו, ואחותו עימו. כמ"ש, ואחות תובל קין נעמה, שהייתה בקיאה כמותו. ו' של ואחות מוסיף על העניין של מַעְלה.

תתמג אימם של שדים הייתה, והולידה אותם. שאימו של אשמדאי, מלך השדים, נעמה שמה. ע"ש יופיה נקראת כך, וממנה יצאו אותן שכתוב בהן, כי טובות הֵנה, במראה וביופי.

תתמד אמר רבי יוסי, למה נאמר בשֵׁת, ויולד בדמותו כצלמו, ובקין ובהבל לא כתוב? אמר לו רבי חייא קין והבל לא היו אלא להראות רמז עליון וסוד מכובד, ולא באו שיתיישב העולם מהם. אבל שת לא בא לעולם, אלא שישתלשל העולם ממנו הוא קו אמצעי. ומשום זה כתוב, בדמותו כצלמו.

קין והבל נמשכו ממצב א׳ של המלכות, שאינו בר קיום. וע"ז באו לעולם, להראות, שהנמשך ממצב א׳ אין בו קיום שהאמין בשם אלקים במקום שבשם הויה . שת מאותה הבחינה כמו הבל, אלא שהוא ממצב ב׳. וע"כ ממנו השתלשלו כל דורות העולם, כמ"ש, הכול הָבֶל התיקון שהצליח לעבור את להב החרב המתהפכת ולהאמין בשם הויה ולבוא לבחינת שת, קו אמצעי, ממנו הושתת העולם

 

בראשית זוהר חדש רנ – רנב שעור 84

קין והבל ושֵׁת

כדי להיכנס לגן עדן, יש לעבור בפתח את מבחן להט החרב המתהפכת, כלומר, לבוא עם השתוקקות גדולה, תוך ויתור על קבלת התענוג במקום זה. כאשר החטאת אמיתי, היינו מוכן להקריב את עצמו כקורבן ראוי, אז הקרבן ייתן כוח לשלוט על התשוקה, וניתן להיכנס לגן עדן. המנעולא היא הכוח בגללו הרג קין את הבל, צדיקים דווקא משתמשים בכוח המנעולא כדי להיכנס ולקבל את האור.

הלוא אם תטיב שְׂאֵת. אם תטיב מעשיך, המנחה שלך תתנשא ותתקבל, ואם לא תטיב לַפתח חַטָאת רובץ. לאותם פתחי גן עדן, שהנשמות עוברות בו, חטאת רובץ, החַטאת שתעשה תהיה מוכנה שם, ושם תקבל עונשך, כלומר את התיקון. ואליך תשוקתו. שאם תטיב מעשיך, והחַטאת ההיא תחשוק לך שתעשה עבירות, אתה תמשול בו, שלא יוכל להתגרות עימך.

והנשמות מוכרחות ג"כ לעבור דרך להט החרב המתהפכת, שהוא פתח גן העדן. אלא להם הוא מתהפך לרחמים, שגונז המנעולא שבו ומגלה רק המפתחא שבו. מנעולא הוא בחינת דין, ומי שיש בידו מפתח יכול להתיר את הדין. כאן נדרשת עבודת נפש, שכך למשל אדם שנכשל בגניבה, התקון הוא להביא את הרצון ולהפכו במקום לפרטיות, לטובת היחד.

רבי עקיבא אמר, מגביהים ומנַשׂאים את הרמים, ומורידים התחתונים, כי הקב"ה אינו יכול להיות עם שותפים היינו עם שם אלקים אלא רק שם הויה לבדו, כלומר השליטה האמיתית אינה בשם המשותף. לכן רצתה חווה לחנך את בנה ואמרה קניתי איש את הויה, קניתי איש שילך בדרכי הויה.

אי אפשר ללמד סוד למי שאינו משפיל ראשו. כלומר המפתח הוא כן לעורר את הרצון, אך לשלוט בו לגמרי, ולבוא בהסכמה שהאמונה, שם הויה היא השולטת בכל. אמונה זו פירושה שגם אם מרגישים שהשם לא נותן כלום, עדיין מחזיקים בברית האמונה שהשם טוב ומטיב.

עד שנגלה על הרשעים להט החרב המתהפכת לדין. שאז מורידים אותם, את הגאוותנים, שלא יוכלו לינוק עוד מהקדושה. לפתח של גן עדן רובצת החטאת שבודקת את האדם האם החטאת שהפגיש אותו עם הפרטיות יתוקן על ידו.

ויישב בארץ נוֹד. שהיה נד בארץ. והוא כמו כן עשה תשובה, כשהודה על חטאתו, וקיבל עליה עונשו. כי כל המתוודה על חטאיו, ומתבייש בהם, מוחלים לו מיד על כל עוונותיו. כמ"ש, ומודה ועוזב ירוחם יהפוך מדין לרחמים.

בראשית זוהר חדש רמז – רמט שעור 83

קין והבל ושֵׁת

ותוסף ללדת את אחיו את הבל. אמר רבי אליעזר לרבי עקיבא מה שמעת בזה, א"ל על כך אני יושב לפניך, אמר לו סגור פיך ופתח עיניך ואוזנך והקשב. כלומר כאשר מתגלה השתוקקות גדולה, דבר ראשון יש לסגור את הפה, לדחות את האור, שזהו מצב מסוכן מאד בעבודה בקו שמאל. אמנם חייב האדם לעורר השתוקקות, אך אל לו לצפות לקבל את האור במקום ההשתוקקות, אלא רק בשיתוף האמונה והחסדים מימין. כלומר חייב להפנים שהכל של השם ולא של הרצון הפרטי. אחרי שהולידה את קין שהוא קו שמאל, הוסיפה והולידה מצד הקדושה את הבל שמת. רבי אליעזר במדרגה של קו אמצעי שדרכו ניתן להוליד את בחינת שת, היינו מלכות במצב ב. רבי עקיבא במצב א כלומר השורש של ההשתוקקות הגדולה. במצב זה אמר רבי עקיבא טרם שעשה תשובה, הביאו לי תלמיד חכם ואנשכהו כחמור, כלומר כל שאלה שתביאו לי, אוכל בחומריות, הרצון הגוף.

זו הבעיה של בעלי ההשתוקקות שאינם מוכנים לשלם, אלא רק לקבל את החכמה. חוטאים הרבה בני אדם כאשר הם מרגישים השתוקקות גדולה ועליהם לוותר על הקבלה לפרטיות, לבוא בהכנעה והם לא רוצים.

שורש רבי עקיבא מצד שמאל, והיות נוכנע תחת רבו שהוא קו אמצעי, לכן יכול היה להיכנס ולצאת בשלום. האמונה במצב א היא שהבורא נתן את ההשתוקקות והבריאה באמת קיימת כהשתוקקות. אדם הנשאר במציאות זו מאמין שהבורא גדול והוא צריך לתת לי, וזו הסכנה שלא שואל הנברא מה עליו לשלם כדי להיות שותף ולעשות נחת רוח לבורא.

בראשית זוהר חדש רמז - רמט שעור 83

קין והבל ושֵׁת

תתלא ​​ כתוב, ותוסף ללדת את אחיו את הבל. אמר רבי אליעזר לרבי עקיבא מה שמעת בזה, א"ל על כך אני יושב לפניך, אמר לו סגור פיך ופתח עיניך ואוזנך והקשב. כלומר כאשר מתגלה השתוקקות גדולה, דבר ראשון יש לסגור את הפה, לדחות את האור, שזהו מצב מסוכן מאד בעבודה בקו שמאל. אמנם חייב האדם לעורר השתוקקות, אך אל לו לצפות לקבל את האור במקום ההשתוקקות, אלא רק בשיתוף האמונה והחסדים מימין. כלומר חייב להפנים שהכל של השם ולא של הרצון הפרטי. אחרי שהולידה את קין שהוא קו שמאל, הוסיפה והולידה מצד הקדושה את הבל שמת. רבי אליעזר במדרגה של קו אמצעי שדרכו ניתן להוליד את בחינת שת, היינו מלכות במצב ב. רבי עקיבא במצב א כלומר השורש של ההשתוקקות הגדולה. במצב זה אמר רבי עקיבא טרם שעשה תשובה, הביאו לי תלמיד חכם ואנשכהו כחמור, כלומר כל שאלה שתביאו לי, אוכל בחומריות, הרצון הגוף. ​​ 

תתלב רמז על אותו שם קטן שהוא המלכות, שנאצלת מהשם הקדוש, בינה, שהיא ענף של הבינה בזמן הנסירה כמו ביום א של ראש השנה. ובשם הזה חוטאים הרבה בני אדם. והוא רמז אמונה למי שמסתכל בחכמה.

יש ב׳ מצבים במלכות: שני מצבים עיקריים, א שיש בה השתוקקות גדולה, ב כשמוכנה להיות כפופה תחת ז"א ומקבלת ממנו חסדים ובאה לקו אמצעי שזו מדרגת שת

א. כשהיא עם ז"א הם ב׳ המאורות הגדולים, שמקבלת מבינה בשווה עם ז"א, והיא ענף של הבינה. שהמלכות מקבלת מקו שמאל דבינה, שהוא חכמה בלי חסדים. וז"א מקבל מקו ימין דבינה, שהוא חסדים. ובמצב הזה האורות שלה קפואים וסתומים, ואינה יכולה להאיר. וזו הבעיה של בעלי ההשתוקקות שאינם מוכנים לשלם, אלא רק לקבל את החכמה

ב. כשהיא מתמעטת עד לנקודה, וחוזרת ונבנית מתחת לז"א, ונעשית ענף לז"א שהוא נותן את החסדים. ובמצב הזה אין לה מעצמה כלום, שאינה יכולה עוד לקבל מבינה, אלא מז"א.

נשמת הבל נמשכת ממצב א׳ של המלכות, שאז אורותיה סתומים וקפואים, שאז הם נבחנים להבל, כמו הבל הבלים. ולפיכך גם הוא נקרא הבל.

ותוסף ללדת את אחיו את הבל. רמז על המלכות, הנקראת שֵׁם קטן, בעת שנאצלה מהבינה, והיא גדולה כמו ז"א. שמלכות במצב א׳, אורותיה נסתמים ונעשים הבל. ומבחינה זו שבמלכות הייתה נשמתו של הבל.

ובשם הזה חוטאים הרבה בני אדם כאן הם מרגישים השתוקקות גדולה ועליהם לוותר על הקבלה לפרטיות, לבוא בהכנעה והם לא רוצים, כי ממצב זה דמלכות, אפשר להמשיך החכמה מלמעלה למטה, שהוא חטא עצה"ד, והרבה אנשים חטאו בזה החטא של עץ הדעת הוליד אחרי קין את הבל, שהיה קו שמאל בעולם ממנה נמשכה המציאות של הבל שזו המלכות, ההשתוקקות העצמית. והוא רמז אמונה למי שמסתכל בחכמה. המלכות נקראת אמונה, ומרומזת במצב א' שלה, שמקבלת חכמה. המלכות המסתכלת בהשתוקקות בחכמה, היא המלכות של מצב א'. כי במצב ב׳ כבר נכללת בייחוד עם ז"א, שאז מקבלת חסדים, ולא חכמה. שאמר לרבי עקיבא פתח עיניך ואזניך – אור ע"ב ס"ג שיכוון מצב א של המלכות. עיניים רומזות לחכמה ואזניים לבינה.

תתלג עוד אמר רבי אליעזר, עקיבא הרמז שנהרג הבל, מורה על האמונה של השם המכובד העליון של המלך, ז"א. שכתוב, ונשגב ה׳ לבדו שזה נק אדם, קו אמצעי. אמר רבי עקיבא לרבי אליעזר, הוי לעולם כאשר תצא ממנו. עתה אני מסתכל בחכמה רבה. אמר לו הרי אמרתי לך סתום הפה, ראית אבל אל תקבל עד שתגיע להתבטלות גמורה. אני רואה שדי לי ולך בעולם שורש רבי עקיבא מצד שמאל, והיות נוכנע תחת רבו שהוא קו אמצעי, לכן יכול היה להיכנס ולצאת בשלום.

הבל נמשך ממצב א׳ של המלכות, מעת שהיא ענף דבינה הבינה יוצאת מלמעלה את ההשתוקקות ונותנת לה הרגשה של עצמאות. המצב הזה מתבטל, והמלכות חוזרת לנקודה ונבנית במצב ב', להיות ענף של ז"א. לפיכך, גם הבל הנמשך ממצב זה של המלכות במצב א, מתבטל, וע"כ נהרג. האמונה במצב א היא שהבורא נתן את ההשתוקקות והבריאה באמת קיימת כהשתוקקות. אדם הנשאר במציאות זו מאמין שהבורא גדול והוא צריך לתת לי, וזו הסכנה שלא שואל הנברא מה עליו לשלם.

ובמקומו בא שת, שגם הוא מסתימה של מצב א׳, אלא אחר שסתימה זו נתקנה במצב ב׳, לכן מתקיים, וכל הנשמות שבעולם נמשכות ממנה, כמ"ש, הכול הָבֶל. וכתוב, כי שָׁת לי אלקים זרע אחר תחת הבל תחת המלכות ממצב א. כי שֵׁת הוא ממש כצורת נשמת הבל.

וכל ההפרש הוא, שהבל נמשך ממצב א׳, שאינו מתקיים, ולפיכך גם הבל לא התקיים ונהרג. ושת נמשך ג"כ מאותו ההבל, אלא אחר שבא ונתקן במצב ב׳, שאז נעשה שורש כל הקיום. כמ"ש, תחת הבל שבא מאותו שורש של מלכות, אבל מתוקנת.

הריגת הבל מורה, שמדרגת הבל, שנמשכה ממצב א׳ של מלכות בעת שהיא ענף של הבינה, אין לה קיום, אלא שהמלכות צריכה להיות ענף של ז"א, שזהו במצב ב׳, ואז יש לה קיום מכים אותה עד שאומרת רוצה אני שתסכים להיות כנועה לא להשתקקות שלה, אלא כפופה לחוקים העליונים מעל טעם ודעת. ולכן הריגת הבל מורה על האמונה של השם המכובד העליון של המלך, ז"א, שמלכות אז ענף דז"א, שהיא נשמת שת. שכתוב ונשגב השם הויה לבדו

המלכות היא שם אלקים, שהוא בשיתוף, שאפילו הקליפות נקראות בשם אלוהים אחרים. כשהמלכות במצב א', יכולות הקליפות להסית בני אדם, שימשכו החכמה מלמעלה למטה. ובשם הזה חוטאים הרבה בני אדם. שאז נקראות הקליפות אלוהים אחרים, להיותן יונקות אז מהשם אלקים.

משא"כ במצב ב', השם אלקים השמאל מתייחד בהוי"ה, להיות כמו שם הוי"ה, ז"א, וכל השליטה לשם הוי"ה, כמ"ש, ונשגב הוי"ה לבדו, בלי שיתוף, שאין ממנו יניקה לקליפות.

כששמע רבי עקיבא את זה, הכיר אז מדרגת רבי אליעזר, שהיא מלכות במצב ב׳. לכן אמר, אוי לעולם כשתצא ממנו. שלא תהיה בעולם מדרגתך השלמה כשצדיק יוצא מהעולם, המדרגה שלו יוצאת. ובתוך כך הדגיש מעלת עצמו אחר שהמשיך מצב א׳, ואמר, עתה אני מסתכל בחכמה רבה. אמר לו רבי אליעזר, ראיתי שיהיה יפה לעולם, אם אני אהיה במצב ב', ואתה במצב א׳. ראיתי שצריך את שני המצבים. המצב א לעורר ההשתוקקות, אבל להיות נכנע לרבי אליעזר, לכן לפני הסתלקותו ביקש רבי אליעזר את רבי עקיבא.

תתלד אמר רבי יהודה הוחזר קין להיות עובד אדמה, והבל רועה צאן. זה הביא קורבן וזה הביא קורבן. קין בא בגסות רוח, והבל בשפלות רוח. כמ"ש, זבחֵי אלקים רוח נִשבָּרה. כתוב, ויישע ה׳ אל הבל ואל מנחתו. ואל קין ואל מנחתו לא שעה, וייחר לקין מאוד וייפלו פניו. למה נפלו פניו? הרי על שלא התקבלה מנחתו, נפלו פניו.

תתלה אותו היום היה רה"ש, יום שדין כל הנשמות עובר לפניו. לא שאלה שאל אותו הקב"ה, שכתוב, למה חרה לך ולמה נפלו פניך, אלא שזה היה דין, שנשמתו של קין נידונה לפני הקב"ה על מעשיו. ונאמר לו, למה חרה לך ולמה נפלו פניך, הלוא מעשיך גרמו לך את זה. ואתה צריך להטיב מעשיך לפעול ממטה למעלה כלומר לוותר על ההשתוקקות הפרטית, ואז תתנשא, ומנחתך תתקבל.

 


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il