פיקודי רמה-רמז
הֵיכַל קוֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים
ברכות יכול להשיג מי שרכש אמונה
את תפילת שמונה עשרה פותחים בלחש "אדני שפתי תפתח" כי הוא רצון הלב לכוון ולעלות הרצון ממטה למעלה ולקשר אותו בקודש הקודשים, היכל הבינה שממנה יושפעו כל הברכות.
בתפילת שמונה עשרה באמירת "ברוך" בפעם הראשונה יש לכוון למלכות דאצילות הכוללת את כל ההיכלות, וריבוי כל המלאכים וממונים שבהם, כלומר אמונה שלמה שניתן לבקש ולקבל הכל. "אתה" הם כל החסרונות מאלף עד תו עם האות ה שהיא המלכות, ואז תוכל לקבל דרך האבות משם הויה – חוכמה, ושם אלקינו – בינה.
תשצח אתה, מורה על העיטור של האותיות הסתומות, המאירות במלכות. אתה, הוא כלל של כל כ"ב (22) אותיות מא' עד ת'. וזה א"ת מן אתה. אות ה' של אתה מורה, שהאות ה', שהיא מלכות, כוללת כ"ב אותיות מלמעלה, מיסוד דז"א, ומאספת אותם בתוכה. וזהו א"ת ה' שבמילה אתה. וכשהמלכות בשלמות בנהר, יסוד דז"א, האחוז בה, היא עולה להתעטר למעלה, בז"א. כמ"ש: ובזה הנערה באה אל המלך. ובזה, ביסוד, שנקרא, זה. הנערה, מלכות. באה אל המלך, ז"א. ואז כתוב: כל אשר תאמר, יינתן לה. וזהו, ברוך אתה. וצריכים לכוון בזה, ולקשור הרצון בזה, כשאומרים, ברוך אתה. "ברוך" – כל האמונה שהתחברה עם בינה דהיינו עם כל כוחות השפע שעוזרים, "אתה" – עם כל החסרונות והבקשות – ועתה יש לחבר ביניהם, שזו בחינת השם אלוקינו דהיינו סוד האמונה – שם הויה חוכמה, אלוקינו בינה וייחוד זה יינתן לנערה שבאה אל המלך.
תשצט הוי"ה אלקינו. הכוונה לקשר ולייחוד של מלך העליון למעלה, ייחוד חו"ב, כי הוי"ה חכמה, אלקינו בינה. כשהנערה באה אל המלך, ז"א, כל אשר תאמר יינתן לה, שסובב על הארת חו"ב אלו, שיינתן לה.
תת ואלקי אבותינו. סוד האבות, חג"ת דז"א, לברך את המלכות. שזהו, אלקי אברהם, חסד, אלקי יצחק, גבורה, ואלקי יעקב, ת"ת כל אחד מהאבות הוא שורש בנשמת כל יהודי. הגדול – אברהם, הגיבור – יצחק, הנורא – יעקב, אשר כולם מתכללים במלכות הנק' אל, ואז הכל יכול להתקבל בשלמות בשלושה קווים. כמו שהנערה, המלכות, לא נעזבה מהתחתונים, כי כולם נכללו בה, אף כך לא נעזבה מאבות לעולם, חג"ת דז"א, שהיא נאחזת בהם שיעטרו אותה.
תתא משום שהמלכות התברכה מכל אחד מחג"ת דז"א, צריכים להזכירה על כל אחד ואחד. כלומר אומרים, אלקי אברהם, אלקי יצחק, ואלקי יעקב. שמזכירים השם, אלקי, שהוא מלכות, על כל אחד ואחד מהאבות. ואח"כ מתאספים כולם בחיבור אחד, ומתעטרים עימה, כשאומרים, האל הגדול הגיבור והנורא. הרי כולם יחד להעלותה למעלה, לחג"ת. האל הוא מלכות, הגדול הוא חסד, הגיבור הוא גבורה, והנורא ת"ת. והשם האל, מלכות, נאמר להעלותה אל כל חג"ת יחד. בתחילה, באלקי אברהם, אלקי יצחק, ואלקי יעקב, הייתה מקבלת מהם מלמעלה למטה, מחג"ת אל המלכות. ועתה, בהאל הגדול הגיבור והנורא, היא נכללת בהם מלמטה למעלה, לכלול אותם עימה. כי כיוון שאומרים, האל הגדול הגיבור והנורא, הרי כולם נכללים בה. ואז היא עולה עם החג"ת לבינה. ואז אומרים, אל עליון גומל חסדים טובים, קונה הכול. אשר אל עליון, קו ימין דבינה, גומל חסדים טובים לקו שמאל דבינה. וקונה הכול, הוא קו אמצעי דבינה, הקונה ב' הקווים יחד. שזהו כלל הכול. כי כל המוחין וכל המדרגות יוצאים מג' קווים אלו שבבינה.
תתב וזוכר חסדי אבות, שהחג"ת והמלכות התעכבו עם הבינה ונכנסו למעֵיה, שנכללו בפנימיות הבינה, המכונה מעיים, ומתברכים שם. כי, וזוכר, פירושו משפיע, שהבינה משפיעה חסדים אל האבות, חג"ת. ואח"כ מתיר אותם הבינה מן ההתכללות, ומוציאם מתוכו, כשהם מתברכים. ובהשתחוות ההיא, שאומרים, ברוך אתה ה' מגן אברהם, יוצאים כאן כולם בכלל מן הבינה למקומם. כי מגן אברהם, חסד, בימין, ובימין כולם מתברכים כראוי.
תתג ההיכל השביעי הוא מלך העליון, בינה. האבות, חג"ת, מתעטרים בו, עולים אליו, ונכללו בו. ועד עתה, מטרם שאומרים, מלך עוזר ומושיע ומגן, הם נכללים בבינה. וההיכל הזה, בינה, צריך להוציאם מתוכו, וכשמוציא אותם מהברכות, בשביל שישפיעו אותן לנערה, למלכות, אז הנערה נאחזת באבות, בכל הברכות, שקיבלו חג"ת בעודם בבינה. ואע"פ שכבר נכללו היכלות בהיכלות, וכבר המלכות נכללה בחג"ת ובבינה, עכ"ז עתה, בשעת יציאת חג"ת מהבינה, נאחזים חג"ת והמלכות יחד באלו הברכות. וכשאומרים, מלך עוזר ומושיע ומגן, אז מוציא אותם הבינה מהברכות שלה, והם באים כל אחד למקומו.
תתד ההיכל השביעי, השם הקדוש העליון, בוכ"ו, ראשי תיבות, ברכה וחסד כוח ומשפט. כלל הכול. הוא מלכות וחג"ת שבבינה. כי ברכה, מלכות. חסד, קו ימין. כוח, קו שמאל, גבורה. ומשפט, קו אמצעי, ת"ת. זהו אהי"ה, כלל כל המוחין. כי השם בוכ"ו, הוא אותיות השניות לשם אהי"ה. אחר אות א' של אהי"ה, ב' של בוכ"ו. ואחר ה' של אהי"ה, ו' של בוכ"ו. ואחר יו"ד של אהי"ה, כ' של בוכ"ו. ואחר ה"ת של אהי"ה, ו' אחרונה של בוכ"ו. אלו האותיות הן כלל הכול שמאל אמצע ומלכות, וכן העתיד כולל הכול. משום שהאותיות של השם בוכ"ו, הוציאו את היוצאים מהם, חג"ת ומלכות, כלל האבות, חסד כוח ומשפט, המרומזים בראשי תיבות שלו, וזו המתחברת עימהם, הנקראת ברכה, המרומזת בראשי תיבות שלו. ככול שהאותיות מאוחרות, רחוקות יותר הם יותר דין
תתה כיוון שאומרים, ברוך אתה ה' מגן אברהם, והאבות והמלכות יוצאים מהבינה למקומם, הנה המלכות נאחזת בברכות מהאבות. ונמשכות בהיכל החמישי, היכל האהבה, ימין, חסד, שיתקשר באהבה בברכות הימין, הנמשכות במגן אברהם, ימין. וכך צריך להתברך, כשהברכות יורדות מלמעלה למטה, ביציאתן מבינה למקומם. אשר ההיכל החמישי יקבל תחילה הברכות, קודם ההיכל השישי. בתחילה נכללו היכל בהיכל. ועתה לוקחים ברכות להימצא אלו לפני אלו. ואע"פ שההיכל השישי, היכל הרצון, נוסע תחילה לפני ההיכל החמישי, אבל כיוון שהברכות הם מימין, מחסד, הם צריכים להיאחז בהיכל החמישי, חסד, ולא בהיכל השישי, ת"ת.
תתו ואח"כ בצד שמאל, גבורה, אומרים, אתה גיבור, שזה חיבור של המילים אתה וגיבור, שהם ב' דינים. כי, אתה, המלכות, דין, וגיבור, קו שמאל, דין. וכיוון שנמשכו ברכות, ממה שקיבלו האבות בהיותם בבינה, נכלל הדין ברחמים, ונמצא הרחמים בצד ההוא הכול כאחד. וזהו שאומרים, מחיה מתים שזה דין שבא מחסד, שיצחק בא מאברהם, סומך נופלים שגם זה דין ורופא חולים, שהם רחמים יצחק שבא מצד שמאל נותן כוח לתקן את כל הבחינות האלו.
הקודם