מִּשְׁפָּטִים לד – לו
הַסַבָּא
בסיס מצוות היבום: ה' ברא חומר גלם הוא הרצון לקבל כאשר תפקיד האדם לתת לו צורה של השפעה בכדי להתחבר לקבלת ההטבה. כאשר נפטר אדם מהעולם מבלי שהצליח לתת צורת השפעה לרצון, דהיינו נשא אישה ולא נולד לו בן. האיש נותן צורה רוחנית והאישה את הכלי,הגוף – וכשאיש זה לא נתן את הרוח, הצורה בעל מנת להשפיע, רוח זו צריכה לבוא לידי ביטוי ומחפשת לחזור לאותו כלי, אלמנתו בה השאיר רושם ראשוני בהיותו בחיים. לאחר היבום יש בה את הרוח של האח הגואל ואת הרושם שהשאיר הראשון. את הרוח שלא בא לידי ביטוי מקבלים נשמות הגרים שנספחים לעם ישראל, ורק בתחיית המתים מתקיים האיחוד השלם.
שום דבר לא נעדר מהעולם חוץ מהגאוותנים שלא רכשו יראה והתכופפו לעליון. זהו תיקון שלא שאין לברוח ממנו.
קח) רוח ההוא היוצא מעוה"ז, שלא התגדל ולא התפשט בעוה"ז ( דהיינו ), שאין לו בנים, הולך בגלגול ואינו מוצא מנוחה, ובא בגלגול בעולם כאבן בכף הקלע, עד שימצא גואל שיגאל אותו, יָבָם שמייבֵּם את אשתו,( בד"כ זה צריך להיות אחיו שמייבם את אישתו ויוליד ממנה את בן ' והבן הזה יהיה על שמו) ומביא אותו באותו הכלי ממש, שהיה משתמש בו והיה דבוק בו תמיד רוחו ונפשו, והייתה בת זוגו רוח ברוח, באשתו. וגואל ההוא בונה אותו כבתחילה, שמביאו בבן שנולד מן היְבָמָה, שהיא אשתו, וחוזר לחיי עוה"ז כבתחילה.
אם אחיו מת ללא בנים אז מה עושה הייבם? בא על אשתו מוליד ממנה בן, והבן הוא על שם האח, שהנשמה שיצאה מהאח מגולגלת בו, היום לא נוהגים יבום כי צריך ל עשות את זה ע"ש האח,כי עלול אדם לעשות את זה לשם עצמו , ביאה ראשונה הוא יעשה ע"ש האח, אבל אם יהיה לו לזה תענוג מצד עצמו, אז הוא נחשב שבא על אשת אחיו, שהוא דבר שאסור מהתורה, ולכן בגלל שזה זהירות מהתורה , אז מאד מסוכן, ולכן פסקו חכמי הגמרא לא יעשה כך ויעשו חליצה.
אבל שורש הייבום שהוא מביא את אחיו חזרה. ופה נשאלת שאלה יותר עמוקה, מה הקשר בין הבנים לבים נשמת האב, כאשר אנו רואים שהבנים יכולים להיות שונים מאד מהאב, מה גם שאנו רואים שאם יהודי התחתן עם גויה אז ילדים שלא בכלל לא יהודים, אז זה כנראה משהו כללי שאומר פה.
ועדו קשה לנו שאומר האר"י הקדוש שהקשר בין אב לבן הוא לא קשר הכרחי,שהוא קשר נשמתי, וכך כותב בשער הגלגולים, יכול להיות שהקשר בין אב לבן הוא בכלל לא מאותו שורש נשמה מנשמת אדה"ר,ש היא עצמה התפצלה לשורש נשמות שמהם יש נשמות כאלה או אחרות
קט) ורוח שעזב הבעל אצל אשתו בביאה הראשונה, כמו שכתוב שבעלה משאיר באשתו את רוחו בביאה ראשונה את ( מתדבק אותו הרוח בכלי ההוא דהיינו באשתו( בכלי ההוא, באשתו, שאינו נעדר ממנה לעולם אפילו לאחר מיתתו, אינו נאבד. למה? יש כלל: (כי אין לך דבר בעולם אפילו קטן, שאין לו מקום ומעמד, להסתתר ולבוא שם, ואינו נאבד לעולם. ומשום זה הרוח שעזב בכלי, הוא שם ורודף אחר השורש ויסוד שלו, מי זה השורש לו? אותה נשמה שהיא לא בעולם הזה יותר, אותו בעל שמת(שמשם יצא, כלומר אחר הבעל המת בלי בנים, ואחיו מביא אותו שמייבם את אישתו(ובונה אותו במקומו, במקום הרוח שהוא בת זוגו, שיצאה עימו, באשתו, ונבנה שם כבתחילה. וזהו עתה ברייה חדשה בעולם, רוח חדש וגוף חדש. מה הוסיף פה? את הקשר שיש בתחתון(7.33
קי) ואם תאמר, רוח הזה שבבן הנולד, הוא מה שהיה, כלומר האיש עצמו, ולא הרוח שעזב אצלה בביאה הראשונה, שהוא רק חלק ממנו. אז פה נשאלת שאלה ואולי נשאל את זה באופן אחר לפי הסדר שראינו קודם:
האח בא וייבם, וכתוצאה מהייבום הוא בא על האמא וכתוצאה מזה בא על שם האח שמת א שהוא שייך לביאה ראשונה, כי באות הקודמת כתב, שאותו בעל (שמת) שבא (בחייו) על אשתו בביאה ראשונה, השאיר שם רושם, ואותו רוח אינו נעלם לעולם, ולכן הרוח ההוא שעזה בכלי ההוא, הוא שם ורודף אחרי השורש והיסוד שלו ולכן יש איזה שהיא המשכה של הרוח אלי 9.20ו
אז פה שואל: האח הזה שעכשיו בא ל אישתו של המת מיייבם אותה? האםן זה אותו רוח שהיתה בביאה ראשונה של אחיו שמת, או זה אותו רוח שהסתלק לגמרי מהעולם של האח ממש, או רק של הביאה ראשונה. אז משיב: 9.39 ( ).
( משיב: כך הוא( ודאי )., אבל לא נבנה בבן הנולד, אלא בכוח רוח האחר, שעזב באשתו. (וכן יש סוד הסודות פה של חנוך ). בניין זה שנבנה, בבן הנולד מהייבּוּם, לא נבנה אלא בכוח רוח האחר, שעזב שם בכלי ההוא( אז תחליט! פעם אתה אומר לי כך, ופעם אתה אומר לי כך ). (דהיינו ). באשתו בביאה הראשונה. וכשהתחיל להיבנות רוח זה, מושך אחריו את הרוח שהלך ערום, בלי בנים, (איזה רוח? של המת שהסתלק ). ומושך אותו אצלו. ונעשה שם (ב' רוחות שהם אחד. מה זה ב' רוחות? רשימה ואור ).שני רוחות רשימה ואור שהם אחד. לאח"כ נעשה זה רוח וזה נשמה, ושניהם אחד
( משיב: כך הוא( ודאי )., אבל לא נבנה בבן הנולד, אלא בכוח רוח האחר, שעזב באשתו. (וכן יש סוד הסודות פה של חנוך ). בניין זה שנבנה, בבן הנולד מהייבּוּם, לא נבנה אלא בכוח רוח האחר, שעזב שם בכלי ההוא( אז תחליט! פעם אתה אומר לי כך, ופעם אתה אומר לי כך ). (דהיינו ). באשתו בביאה הראשונה. וכשהתחיל להיבנות רוח זה, מושך אחריו את הרוח שהלך ערום, בלי בנים, (איזה רוח? של המת שהסתלק ). ומושך אותו אצלו. ונעשה שם (ב' רוחות שהם אחד. מה זה ב' רוחות? רשימה ואור ).שני רוחות רשימה ואור שהם אחד. לאח"כ נעשה זה רוח וזה נשמה, ושניהם אחד
אפשר לראות את זה בעקודים שכאשר האור מסתלק כתוצאה מביטוש במדרגה, אז נשארת רשימה של התלבשות במדרגה ואם הוא לא מוליד את הפרצוף הבא אחריו עדיין, אז יש לו רשימה, שהרשימה הזו רוצה להיוולד, בא אחיו, למשל ע"ב הפנימי, והוא עושה זווג כדי להוליד את ע"ב החיצון, אז הוא שואל: האם ע"ב החיצון הוא בא במקום הרשימה של ג' שהיתה אצל הקודם?, או כנגד כל מה שהסתלק מהשני?
או היינו שואלים: האם הוא למלא רק את אותה רשימה, את אותה בחינה פרטית של הרשימה של ג' של ד' שהסתלק, או בא למלא את כל ד'?
באיזה מדרגה הוא ממלא? מדרגה של ד', או מדרגה של ג' כמו בע"ב? 12.00
התשובה היא, מי שגורם לזווג דהכאה, הוא אותו ג' שהסתלק ועלה לראש, ואותו ג' שנשאר בגוף, הוא אותו זה שמושך אליו את אותו אור של ג' שעכשיו עושה זווג בראש, ואם אחיו עושה זווג על אותו ג', הוא מתחבר כשהוא מתפשט בגוף עם הג' של גלגלתא , וגם בתוך גלגלתא מתפשט האור, וע"י זה הוא משיב את הרוח של גלגלתא דהיינו פרצוף גלגלתא חוזר אליו האור ,אומנם הוא פנימי, אבל צריך לומר שיש בו פנימי וחיצון, והפנימי הזה של גלגלתא הופך להיות נשמה לבחינה השנייה שבאה בתוך פרצוף ע"ב שהוא כנגד הרוח, כי גם בע"ב בא פרצוף של בחינה ג'
אפשר לפרש את זה גם בצ"ב 13.03
בצ"ב היתה שבירת הכלים, והמת אומר שנשארה רשימה או חלק מהרשימה דהתלבשות במדרגה שזה אור הזך של הרשימה, ואור העב של הרשימה ,הניצוץ והכלי ירדו למטה בבחינת מתו. ואותה הרשימה הולכת בלי כלי, והיא צריכה כלי חדש להתבטא באותה רשימה שנשארה באצילות, ואם לא יהיה כלי שיולידו, לא יהיה איפה לפרצוף הזה להתבטא.
לאחר שנעשה זווג על אותו הכלי, אז הזווג נעשה על אותה רשימה שהיתה בעליון שהסתלק, אז גם בא פרצוף חדש, וגם הוא ממלא את מה שהיה בפרצוף הקודם.
אבל צריך להגיד שעד שלא היה גמר תיקון, זה לא היה בדיוק מה שהסתלק, כי תמיד יהיו חסרים בחינות ז' וח' של אותו ניצוץ (זה השמות של מדרגה הו')14.26
בצמצום ב' בשבירת הכלים, והמת משאיר פרצוף בלי כלי שייתן לו ביטוי. וכאשר נעשה זיווג באותו כלי, נעשה זה על פי אותה רשימה שהייתה בעליון שהסתלק.
קיא) אם זכה להיטהר כראוי דהיינו שקיים מצוות יבום לשם שמים ולא להנאת עצמו, נעשו שניהם אחד, שיתלבש בהם נשמה אחרת עליונה. כמו שיש לשאר בני העולם, רוח, שהנשמות זוכות בו אלו שמקדימות ואוחזות בו, דהיינו נשמות הגרים, ועוד רוח אחר מלמעלה, והנשמה הקדושה מתלבשת בהם בשניהם. אף כך, גם משלו ממש יש שני רוחות, רוח עצמו ורוח שעזב באשתו בביאה ראשונה, כדי שיתלבש בהם הנשמה העליונה.
קיב) שואל, הרי יש לזה גוף אחר שנבנה עתה מחדש, ע"י הייבום, מה נעשה מהגוף הראשון שעזב? או זה לריק או זה לריק? לפי שׂכלו של האדם, הגוף הראשון הזה שלא נשלם תחילה, נאבד, משום שלא זכה. לא זיכך עצמו א"כ, בחינם עסק במצוות התורה, ואפילו אם עסק רק באחת מהן. והרי אנו יודעים, שאפילו הריקים שבישראל, מלאים כולם מצוות כרימון. והגוף הזה, אע"פ שלא נשלם להתרבות ולזכות ולגדול בעולם, הרי מצוות אחרות שבתורה שמר, ולא נאבדו ממנו, האם לחינם היה? גם אם לא הוליד בנים, מצוות אחרות עשה.
קיג) חברים! פיקחו עיניכם, אתם סבורים ויודעים, שכל אלו הגופים מצוינים הם בציונים בחינם, שאין להם קיום לעולם. ואינו כן, וחלילה לנו להסתכל בדברים כאלו. אין מדובר מגשמיות, ואין העדר ברוחני גם אם נראה בעין גשמית. כלומר הגוף הרוחני נשאר. גם ברוחני השאלה האם הרצון לקבל נעדר או לא.
קיד) פתח הזקן: מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת יְהוָה יַשְׁמִיעַ כָּל-תְּהִלָּתוֹ. מי הוא בעולם שיוכל לדבר, הגבורות שעושה הקב"ה תמיד בעולם. הגוף הראשון שעזב, אינו נאבד, ולעת"ל יהיה לו קיום. כי כבר קיבל עונשו בכמה אופנים, והקב"ה אינו מקפח שכר כל ברייה שברא, חוץ מאלו שיצאו מאמונה שלו, ולא היה בהם טוב מעולם. וחוץ מאלו שלא כרעו במודים שיצאו לתרבות רעה, שהרי כריעה במודים היא מדרגת נשמה, ואם אין להם קשר ואינם כורעים בפני החלק הרוחני והולכים רק לפרטיות שלהם בלי להודות, בתפילת שמונה עשרה, שהקב"ה עושה מהם בריות אחרות, משום שלא ייבנה גוף ההוא בצורת בן אדם, ולא יקום לעולם. אבל אלו שמתו בלי בנים, אינו כן שאין זה אומר שלא עשה שום מצווה. רצון לקבל שלא עשה שום דבר טוב, לא שמר על הברית עם השם, ממילא יש עונש כרת והרצון הזה יתפרק. הבריאה מתחדשת והפרטים פושטים ולובשים צורה.
קטו) מה עושה הקב"ה? אם רוח ההוא זכה להיתקן בעוה"ז בגוף האחר, מה עושה הקב"ה? הגואל שגאל אותו, היָבָם, רוח ההוא שלו שהכניס שם, ושיתף ועירב באותו רוח שהיה בכלי ההוא, שעזב בה אחיו בביאה הראשונה, ודאי אינו נאבד. שהרי שלושה רוחות שם. ראשון, רוח שהיה בכלי ההוא ונשאר שם, שעזב בה אחיו המת, בביאה ראשונה. שני, רוח של אחיו המת עצמו שנמשך לשם, שהיה ערום בלי בנים. ושלישי, רוח שהכניס שם אותו הגואל, היבם, והתערב בהם. להיות בשלושה רוחות אי אפשר, ומה נעשה?
קטז) אלא כך הם גבורות עליונות שעושה הקב"ה. רוח שהכניס שמה אותו הגואל, בו מתלבשת הנשמה, במקום הלבוש מנשמות הגרים. ורוח של המת, הערום בלי בנים, שחזר שמה להיבנות מחדש, יהיה לבוש לנשמה העליונה. ורוח שהיה מתחילה, שנשאר בכלי, הרוח שעזב בה בעלה המת, בביאה הראשונה, פרח משם, והקב"ה מזמין מקום בתוך החלון שבסלע, שלאחר כתפיו של הגן עדן, ורוח ההוא נסתר שמה, והוא עולה לגוף הראשון של המת בלי בנים, שהיה לו מתחילה. וברוח ההוא יקום גוף לתחיית המתים. וזהו אחד שהם שניים. רוח המת בא לבן הנולד, והנשמה מביאה ראשונה מחכה לתחיית המתים ואז מתאחדים עם נשמת הגואל.
תגיות: אין העדר ברוחני
שאלות חזרה – זוהר משפטים עמודים לד-לו
1. מדוע מי שהולך בגלגול זה בלי בנים אינו מוצא מנוחה?
2. מה התפקיד הגואל – היבם שמיבם את אשתו?
3. אלו ג' בחינות של רוח יש ביבום ומה היחס ביניהן?
4. מי זוכה בנשמה של היבם אם הבן הנולד מהיבום מקבל את הרוח של המת?
5. אלו בריות מקפח הקב"ה עד כדי שאין להן קיום גם אחרי הסתלקות רוחם?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
צור קשר: http://goo.gl/81NR6h
פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams
הקודם