וַיִּקְרָא קמב-קמד
נֶפֶשׁ כִּי תִמְעֹל מַעַל
תכח) מצווה זו, המועל בקודש, צריך להביא קרן וחומש כמ"ש: ואת חמישיתו יוסיף עליו. קרן היא ו' דהויה, ז"א. חומש שלו ה', המלכות. כי ה' בחינות כח"ב תו"מ יש בז"א, והמלכות היא חמישית ממנו. וזהו קרן היובֵל, קרן שהוא ז"א, המקבל מיובל, בינה. קרן שהייתה במצחו של אותו פר, שהקריב אדם הראשון, שקרן זו רומזת על ז"א, שע"י הקרבן הקריב המלכות לז"א, וזה להקריב החומש אל הקרן, עיקר כל הקרבנות. הקרן, ז"א, קיימת לו לעוה"ב, בינה, שמקבל מבינה, והפירות שלו הם בעוה"ז, מלכות המקבלת מז"א. וזהו ה' ה'. ה"ר דהויה, בינה, וה"ת דהויה, מלכות, והו' ז"א, עומד ביניהם ומקבל מה"ר, הקרן הקיימת לו לבינה לעוה"ב, ומשפיע לה"ת, הפירות שבעוה"ז.
ישנן מצוות של השפעה שעושה האדם בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא. דהיינו גם מקבל מבינה, וגם אוכל הפירות בעולם הזה. לשם כך עליו להגיע למדרגה שמתחיל לוותר על הרצון לקבל, ומגדיל את הכוח החיבור להשם.
נֶפֶשׁ רוּחַ נְשָׁמָה
תכט) עֵז לקרבן. למה עֵז? אמר רבין שמעון, השם שלה גרם, ללמוד מצד הרע. שעז תורֶה על דינים עזים וקשים. עז פנים בגיהינום, ע.ז. וא"כ למה מקריבים אותה לקרבן? אלא צריכים להקריב את זו, כי אם עבר עליו רוח הטומאה או עסק בה, קרבנו הוא עז הזו, כלומר באותו אופן שחטא את זה צריך להקריב, כלומר אם פגשים תענוג גשמי, יש להקריב אותו. במקרה של תענוג אסור, יש לשרוף אותו. ויש בעז שבנפש גם צד קדושה, שעיר אחד להשם. יש להקריב גם את השעיר, ועל סערות הנפש, ועל הרצון לקבל לעצמי, עליהם לוותר.
תל) אמר רבי שמעון: יש מי שזכה בנשמה. ויש מי שזכה בהתעוררות רוח. ויש מי שלא זכה אלא בנפש. מי שלא זכה אלא בנפש, ואינו עולה יותר, לזכות לרוח ונשמה, הרי מתדבק בצד הטמא, וכשהוא ישן, אלו צדדים רעים באים ומתדבקים בו, ומודיעים לו בחלום מדברי העולם, מהם שקרים, ומהם אמת. ולפעמים צוחקים לו ומראים לו דברי שקר, ומצערים אותו בחלומו. וע"כ האומות עכו"ם, מהם שרואים בחלומם דברי אמת, משום הצד ההוא שנתדבקו בו, שמודיעם, וכולם דברים שיבואו בזמן קרוב. את החלום צריך לסנן ולראות מה האמת שבו, ולתת פירוש נכון של החלום
תלא) באלו מינים הרעים יש ג' מדרגות. מדרגה עליונה – אלו התלויים באוויר, שהם שומעים מה שנגזר למעלה, אבל הם אינם באים לעוה"ז.
המדרגה התחתונה שלהם, הם אלו המצחקים עם בני אדם ומצערים אותם בחלום משום שכולם מחוצפים כמו כלבים.
מדרגה אמצעית – שהם מעליונים ותחתונים, שומעים בחלום דברים מן העליונים, התלויים באוויר, ומודיעים הדברים לאדם בחלום, מהם שקרים ומהם אמת. ודברי אמת הם מה שיהיו לזמן קרוב. הגילוי מלמעלה הוא ע"י רמזים, אותם צריך לפרש נכון.
המדרגה התחתונה – אלו המצחקים עם בני אדם, ומצערים אותם בחלום, משום שכולם מחוצפים ככלבים.
תלב) ואותה מדרגה של אלו התלויים באוויר, יותר עליונים, הנה אותו שלא זכה אלא בנפש, ונפש ההיא רוצה להתתקן לקבל רוח, ומטרם שזכה ברוח, הנה בלילה בעת השינה, יוצא מה שיוצא מאותה הנפש, ומתפשט בעולם. כלומר שלא כל הנפש יוצאת מן האדם בשעת שנתו, אלא חלק ממנה, כי נשאר ממנה קִיסְטָא דחַיּוּתָא, ורוצה ואינה רוצה לעלות למעלה בין המלאכים אלו נדודי השינה, עד שהיא פוגשת בקליפות שבאוויר, והם מודיעים דברים שיבואו בזמן קרוב, ושיבואו בזמן יותר רחוק. ובמדרגה ההיא של התלויים באוויר, הולך ומתקשר בחלומו, עד שקונה רוח. בדרגת הנפש, קרוב האדם לפגוש בחלום הפרעות ומידע כוזב, מעורבב עם מידע אמיתי.
תלג) כיוון שקנה רוח, רוח ההוא יוצא ומשבר הרים וסלעים, שהם כוחות החיצוניים, והוא עולה ומתפשט ונכנס בין מלאכים העליונים הקדושים, כי הרוח נמשך מעולם היצירה, ששם המלאכים, ושם יודע מה שיודע ולומד מהם דברים וחוזר למקומו. אז, זה הוא קשר של האדם בקדושה, עד שזוכה בנשמה וקונה אותה. וכעת זוכה לפרש חלום רק בדברים נכונים.
תלד) כיוון שקונה נשמה, היא עולה למעלה בעולם הבריאה, שמשם נמשכת הנשמה, ושומרי הפתחים אינם מעכבים אותה, והולכת ומתפשטת ועולה יותר למעלה, בין אלו הצדיקים הצרורים בצרור החיים, המלכות דאצילות, ושם רואה עונג המלך, ונהנה מזיו העליון. טוב לתת פירוש טוב לחלום, תוך כדי החלום.
תלה) וכשמתעוררת האיילה הקדושה, המלכות, ברוח צפון, בחצות לילה, היא יורדת, ואותו צדיק שקנה נשמה, קם ומתגבר, כאריה הגיבור, בתורה, בפנימיות עד שהאיר הבוקר, ואז הולך עם אותה איילה קדושה להראות לפני המלך, לקבל ממנו חוט אחד של חסד, חוט של אברהם, אור החסד. הצדיק מפרש נכון את המציאות בתודעת החלום ובתודעה הגשמית. כדי לזכות למידת החסד הגדולה, יש לקנות אמונה בלילה, להתעורר ע"י הכוח של הנשמה בחלום, ולוותר על תענוגות הגורמות למידע שקרי בתוך החלום.
תלו) וכשבא אותו צדיק עם האיילה, המלכות, אז מתעטר עמה לפני המלך, ודוד אומר, למנצח על איילת השחר, כנסת ישראל, מלכות. איילת השחר היא שיר של כנסת ישראל. שאומרים בגלות, אלי אלי למה עזבתני. אדם צריך להיות בעל נשמה. להתעורר מהטעות שהמקרה קובע, כדי לא לבוא לצרות נפשיות.
הקודם