מרכבות יחזקאל שעור 39
הווה מצד ג הקווים, השם מלך מנוקד בסגול, מלמעלה למטה שיכול להתפשט עד העולם הזה, והגשמיים לא נוגעים בעבר ולא בעתיד, אלא רק במה שמתפשט בהשתוקקות העצמית. קו שמאל בקמץ מרומז בעבר, אינו מתפשט בהווה והארתו סתומה. השם ימלוך בעתיד לעולם ועד, קו אמצעי בו ההתפשטות ממעלה למטה כפי התכלית, הקו המכריע שמובטח שיגיע לעולם הזה בגמר תיקון.
בששת ימי המעשה המדרגה סתומה, וכשחסרה המלכות דכלים, אין את הג"ר דאורות. בשבת כל המדרגה מאירה.
גילוי פני אדם שהוא הארת החכמה, מתגלית בכל החיות כי לכן נקראות חיות, ע״ש אור החכמה שהוא חיה. ואדם הרוכב על הכסא העליון שהוא בינה, הוא חכמה עליונה. ועל הכסא התחתון שהוא מלכות הוא ז״א, שהוא הוי״ה דאלפין בגימטריא אדם.
מוחין דחכמה המאירים רק באצילות, משא״כ האות ה משם הויה לבדה בלי הניקוד היא כבר מאירה לבי״ע בסוד מרכבת מטטרון כמו שיתבאר להלן בסוד רכב אלקים. האור כן מתפשט בעזרת המלאך מט"ט שהוא שר בכיר של בי"ע.
המוחין שמדבר כאן על חכמה עליונה של ז"א, ורק במצב גדלות מבטא את צד האדם שעליו להיות במצב עליה ולא במקומו. לכן רק בעולם אצילות יכולה להתקבל הארה. אמנם תחת הפרסה ישנה הארה, אך של חסדים בסוד מט"ט
בחמשה לחודש זו אות ה שהיא שם אלקים בו מכוונים לשם הויה.
מרכבת מטטרו״ן דבי״ע היא ד׳ מלאכים, מיכאל ה״ס קו ימין גבריאל ה״ס קו שמאל. אוריאל קו האמצע. ורפאל הוא בחינת מלכות המקבלת הארת ג׳ הקוין. והנה ד׳ אלו של המרכבה ה״ס המשכת חכמה. אך לפני שמלכות מתבררת לצדיק המשפיע, ומטרם שמלכות נתדבקה בקו האמצע, היתה מרכבה שלה תחת שליטת החכמה, וקו השמאל לא היה מתחבר עם קו הימין לא היה עדיין חיבור בין חכמה לחסדים, וע״כ היתה דלה ועניה משום שלא יכלה להאיר בלי חסדים, ועל שם זה היא נקראת אז ד׳ מלשון דלות.
בחמשה לחודש זו אות ה בשם הויה, שהיא שם אלקים בו מכוונים לשם הויה כדי לומר שהמלכות מקבלת את הכח אחרי שהחכמה מתלבשת בחסדים, היא נעשית נקודה חמישית ששורה על בי"ע ויכולה להיקרא אות ה, ובלי חיבור זה היא רק דלה.
את הגדלות אפשר לקבל רק כאשר יש זיווג בעולם האצילות על מלכות בימים טובים, וכאן מלמד על חג הסוכות, ששם יש אות ה על אות י שזה סוד ט"ו של חודש תשרי.
כאן גם הלבנה יכולה להיות מוארת ע"י הזיווג בין זכר לנקבה. בין מוח ללב.
כל מדרגת האדם היא סוד זכר ונקבה בראהם, וזה מתקיים ע"י תהליך של ימין שמאל ואמצע. תחילה הימין שהוא צד הזכר, לאחר מכן השלמת כלים מבחינת הנקבה, ואז מתחילה מחלוקת גדולה. עד שבאים לבחינת קו אמצעי, וכאן יכול אדם לפגוש בנפש את בחינת האדם.
פתרון ראוי במחלוקת, מביאה לבחינת אדם.
הקו האמצעי בו ניתן להתחבר לבחינת העתיד, השם ימלוך, שזו בחינת האידאה של האדם שאותה צריך לחיות.
ואם אדם לא חי את האידאה שלו, אלא את מה שהוא מרגיש עכשיו, הוא חי בקטנות.
ואם הוא מנסה בדימיונו לחיות את הדרגה שהיה בה בעבר, הוא לא מיישם את זה ולא מתחבר מפני שהעבר שהוא הוא רק סוג של השתוקקות, אותה אותה אי אפשר לחיות בהווה, לכן הוא מרבה לדבר על העבר. עליו לדבר על העתיד, אך זה מחייב ליישם את האידאלים.
היצר עורב, וכשמפסיק לחפש את הריגושים מהעבר, הוא פוגש את הרצון לקבל שלו, שמחזיר אותו לדבר על העבר.
בסיפורים הוא מדבר על נקודות של כמה מסכן הוא היה, בחינת האות ד, או מספר כמה "כבוד" גדול היה לו, ורוצה לחזור ולחוות את מה שהיה בעבר.
בקטנות הוא מרבה לדבר על העבר ולהדגיש נקודות בהן הרגיש חזק את הרצון לקבל שבו.
כדי להתקדם ברוחניות, כדי להחבר לאידיאל העליון, עליו להפסיק לחיות את הפרט(י) אלא לחיות את הכלל.
כאן העבר הופך בנפש לנקודה פרטית, ולמרות ההתפרסות על ריגושי העבר, אתה נאלץ לחיות את הווה.
כדי לחבר את העבר לאידיה, למשל אם אתה מאד מתרגש מסעודת מלכים בה חווית ריגוש חזק, חבר אותו בכוונה אל האידיה, אל התכלית, לעשות נחת רוח ליוצרנו, כדי לצאת מהקטנות. זאת הארה אמיתית.
מרכבת יחזקאל לא היתה, אלא רק דמות של אותן החיות. "והנה דמות" הוא אומר". ולא שראה החיות ממש. אלא משל למלך ששלח שטר בחותמו, וצורת המלך רשומה על שעוה מחותמו של המלך. כמו חותם ונחתם, אך זה לא הדבר עצמו. דמות היא כמו השתקפות במראה, וכאשר אתה רואה את ההשתקפות, אל תחשב שזה הדבר עצמו.
לראות את המרכבות זה עניין גבוה מאד. ואם אתה רואה את דמות המרכבות, זה לשון דמיון, כלומר מה שאתה רואה, אתה מפרש את פרי דמיונך.
יחזקאל התנבא בגולה, שזו מדרגה מאד גבוהה, אך לא כמו נבואה שנמסרה בארץ ישראל, למשל ישעיה או ירמיה שהיו נבואות גדולות יותר.
בנבואת יחזקאל בגלות, מדבר על דמות החיות, מדבר מעולמות בי"ע. אם היה מתנבא באצילות, היה רואה את החיות עצמן שוודאי אינן נמצאות תחת הפרסא.
יחזקאל מדבר ממדרגה שהיא תחת הפרסה, דמות ולא העצם.
ומשום זה נאמר במראות יחזקאל, דמות כמראה אדם. ודמות החיות, ולא החיות ממש. ומשל למי שכל ימיו לא ראה את המלך, והוא בן כפר, ושואל על המלך לדעת אותו ורושמים לו צורת המלך על טבלט או על נייר.
בן הכפר יכול לראות רק את המרכבה של המלך, וזה בשונה מזה שהמלך בהיכלו. מלך יושב על הכסא בהיכלו זו מדרגה נפשית של חיה. אך כאשר הוא יורד לעולם הבריאה, אפשר לראות לפרקים ולא באופן תדיר, ניתן לראות רק את הרושם שנשאר לבני הכפר, ממה שהמלך יצא במרכבה מחוץ להיכל.
בסדר הספירות בשם הויה, הנה יש ב׳ מיני חותמות, א׳ חותם אשר אותיותיו בולטות נקרא בליט, כמו יסוד דזכר. ב׳ חותם אשר אותיותיו שקועות ניקרא שקיע כמו יסוד הנקבה. ופירוש בולט ברוחניות הוא אשר ספירותיו מרובות בשפע באופן ניכר ובולט כלפי הרואה. שרוצה להשפיע ממנו והלאה, זהו כח הבליטה.
והיפוך הוא בחינת שקיעה שפירושה אשר חסרון השפע שבספירות ניכר שם יותר. וזו גם החלוקה בין יסוד דאבא ליסוד דאמא, בין יסוד זכר ליסוד הנקבה. נמצא היות אשר ספירות דאצילות הן בולטות בשפע מרובה אשר בריאה הנחתמת מהן היא חותם שקוע. בסוד ובורא חושך. ויצירה הנחתמת מחותם השקוע של הבריאה נעשה לחותם בולט בסוד יוצר אור. ועשיה הנחתמת מן יצירה אשר חותמה בולט נעשה לשקוע.
שזה כנגד ב התפשטויות וב' התגברויות. אצילות הוא כנגד האות יוד משם הויה, שזה זכר.
בריאה כנגד אות ה ראשונה, יצירה כנגד אות וו משם הויה, שוב בחינה של זכר, שהוא בולט, יוצר אור.
עולם העשיה כנגד האות ה אחרונה בשם הויה.
הסדר הוא בחינת בליט שקיע בליט שקיע.
כשבאים ללמוד את מרכבת יחזקאל, יש לזכור שהיא מתארת ממדרגת עולם היצירה, כאן בחינת אות ו שזה בליט, אך לא בליט של המלך עצמו שנמצא באצילות, הכל אצלו.
הקודם