מרכבות יחזקאל שעור 37
הניגון של הטעמים מנתב את המובן ממה שנאמר, ויכולים להפך את המובן למרות שיש ניקוד.
והמשכילים יזהירו וגו': נאמר בעת שזו״ן מקבלים הארת כל ג׳ הקוין ע״י קו האמצעי הנקרא רקיע המיחד כל הקוין אשר זו״ן שהם אותיות נקראים משכילים ועליהם אמר והמשכילים הם האותיות.
והשכינה היינו מלכות כלולה מכלם מכל המראות כי כל הארת חכמה היא להאיר ולהשפיע כל הצורך אל השכינה בסו"ה אשרי משכיל אל דל עליה נאמר היא מתהלכת בין החיות. והן חיות עליונות המאירות בנקודות הטעמים. וחיות תחתונות המאירות בנקודות של האותיות.
מרכבות יחזקאל שעור 37
הניגון של הטעמים מנתב את המובן ממה שנאמר, ויכולים להפך את המובן למרות שיש ניקוד.
עא המשך והכתוב והמשכילים יזהירו וגו': נאמר בעת שזו״ן מקבלים הארת כל ג׳ הקוין ע״י קו האמצעי הנקרא רקיע המיחד כל הקוין אשר זו״ן שהם אותיות נקראים משכילים ועליהם אמר והמשכילים אלין אתוון. יזהירו אלין נקודין דנהרין בהון כאן מדובר במדרגת חכמה ונחשב ו"ק שיסו"ת רוצים חכמה ואין להם מפני שעומדים תחת חזה דאריך. היינו אור הנשמה מישסו"ת הנקראים נקודות בסוד משכיות כסף כזהר אלין טעמי היינו או"א עלאין באור החיה הנקרא תפוחי זהב בסוד אוירא דכיא דאתפס. עיין זהר חדש שה״ש אות תקצ״ד.
עב) ושכינתא כלילא מכולהו וכו': והשכינה היינו מלכות כלולה מכלם מכל המראות כי כל הארת חכמה היא להאיר ולהשפיע כל הצורך אל השכינה בסו"ה אשרי משכיל אל דל גם אם ז"א מקבל את החכמה זה לא בשבילו, אלא למלכות שהיא עקרת הבית היא הרצון לקבל שנברא התכללות מהנקודה האמצעית. עלה נאמר היא מתהלכת בין החיות. והן חיות עליונות המאירות בנקודות הטעמים. וחיות תחתונות המאירות בנקודות של האותיות.
עג) כגוונא דא ה׳ וכו': כעין זה ה, ואותן שלש חיות עליונות נרמזות בשלש יודין של סגולתא למעלה סגול בו הנקודה נמצאת למעלה מהצירה על ה בראשי תיבות הוי״ה הוי״ה הוי"ה. והם הוי״ה מלך, הוי״ה מלך, הוי״ה ימלוך והם הפנים של שלש חיות עליונות, שהן חסד גבורה תפארת.
עד) ולתתא סגו״ל דאינון וכו': ולמטה תחת ה׳ שלש יודין סגו״ל שהן חיות תחתונות, נרמזות בג׳ יודין של יברכך יאר ישא. והם הפנים של נצח הוד יסוד. נקודה האמצעית בחינת המלכות שעלתה לת"ת שנק חיה ששמה אדם היינו מלכות כעין זה הֶּ היא מתהלכת בין החיות שהן שלש למעלה חג״ת ושלש מלמטה נה״י כעין זה הֶ היא רביעית לכל שלשה, משלימה לחג״ת ומשלימה לנה״י. ושביעית לשש, לחג״ת נה״י יחד.
עה) ורזא דתלת חיוון וכו': וסוד של שלש חיות תחתונות, עליהן הוא מרמז הכתוב ויהי בשלשים שנה, כי כל ספירה היא כלולה מעשר. ועל נקודה האמצעית שהיא מלכות הוא מרמז ברביעי, היינו ארבעה פני אדם כמ״ש ודמות פניהם פני אדם היינו חכמה עליונה כ״ח מ״ה כי מ״ה בגימטריא אדם. שנאמר בו דמות כמראה אדם עליו מלמעלה. והכל בסוד הנקודות של אות ה'.
עו) בחמשה לחודש דא וכו': בחמשה לחודש שנאמר בפסוק הוא אות ה׳ ולא הנקוד שהיא רומזת לה׳ אותיות של שם אלקים כנוי לשם הוי״ה. והיא כסא לז׳׳א. כי כן עולה חשבון הכסא כחשבון אלקים. והיא כתר עליון, לבי״ע חמישית לארבע חיות עליונות. וחמישית לארבע חיות תחתונות. והיא כסא לרבון הכל, אדון על הכל אשר הוא סתור וגנוז. היינו אור א״ס ב״ה אשר אורו מגיע עד סוף האצילות.
ביאור המאמר. הנה צריכים להבין מקור ההבחן אשר בין טעמים לנקודות. והענין כי טעמים הם בחינת או״א עלאין שהם תרין ריעין דלא מתפרשין וזווגם לא פסיק לעלמין הזיווג לא תלוי בתחתונים לכן הזיווג קבוע, שבאצילות בקביעות הוא תדיר ולא פסיק כי הם בחינת ע״ב דס״ג המקבלים מבחינה שכנגדם מטעמים דס״ג דא״ק הקודמים לצמצום ב', וע״כ אין עיקר ותוספות נוהג בהם כי כל ענין הפסק הזווג והסתלקות המוחין הם נוהגים רק במוחין דתוספות, וכיון שאין להם חלק במוחין אלו דצמצום ב׳ ע״כ אין מעשה התחתונים פוגמים בהם כלל ואינם מתפרשים לעולם. מלבד הטעם אשר המוחין דאו״א הם בחינת תיקון של ג״ר דבינה אשר חשקם בחסדים ולא בחכמה, וכל הצמצום היה רק כלפי אור החכמה. ע״כ אין שום דין ושום אחיזה לקליפות במוחין דאו״א שהם טעמים ואדרבה הקליפות נדחים ומתעוורים מפני אורותיהם וע״כ לא יארע בהם לעולם שום פגם ומיעוט מפני שאין עליהם צמצום, ואו"א מאירים בחסדים, בנשמה.
משא״כ ישסו״ת להיותם מבחינת ס"ג דס״ג המקבלים מבחינה שכנגדם בא״ק מנקודות דס״ג דא״ק אשר בהם נשרש ענין צמצום ב׳ הרי ענין עיקר ותוספות נוהג בהם, אשר במוחין דתוספות נאחזים התחתונים להיותם נמשכים ע״י מעשיהם הטובים של הצדיקים, והם מסתלקים ע״י עבירות של הרשעים, כאשר יש עבירות הם מסתלקים, וכשיש תפילות ומעשים טובים מתקיימים ולפיכך זווגם נפסק בסבת הרשעים ונשארים רק בו״ק שהם בחינת עיקר שעיקר ישסו"ת ו"ק. וכש״כ זו״ן שהם בחינות הממעלה למטה של ישסו״ת אשר יש בהם אחיזה אל התחתונים הגדלים ע״י מעש״ט של הצדיקים ומסתלקים ע״י עבירות הרשעים וזווגם נפסק. מטעם כי מוחין דו״ק הנשארים בהם שהם בחינת עיקר לבד אין בהם בחינת זווג. ומכאן ההבחן בין חג״ת עד החזה שהם חיות עליונות אשר מאיר בהם חסדים מכוסים אור הטעמים מאו״א, לבין נה״י אשר הם למטה מחזה שהם חיות תחתונות, אשר שם מאיר אור הנקודות מישסו״ת. רק בחינת ו"ק
והנה ב׳ כסאות הם באצילות, הכסא העליון הוא בינה הנעשית כסא לחכמה, וחכמה היא האדם היושב על הכסא שפירושו שאין החכמה מתגלית אלא על ידיה. הכסא התחתון הוא הנוקבא שהיא כסא לז״א, וז״א הוא האדם היושב על הכסא שפירושו שאין מוחין דז״א מתגלים אלא ע״י הנוקבא. וארבע רגלים אשר הכסא העליון עומד עליהן הן חג״ת ומלכות. וארבע רגלים אשר הכסא התחתון עומד עליהן הן נהי״מ.
והנה המלכות כשהיא בזווג עם ז״א במוחין דגדלות גם היא נקראת אדם בסוד הכתוב זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם, אבל איננה ראויה לקבל את המוחין דגדלות אלא אחר שהיא מעלה את נהי״מ שלה מבי״ע ונשלמת בעשרה כלים. אם אין לה השלמת כלים, גדלות שלה, אז לא יכולה להיקרא אדם, מפני שקטנה לא באה בזיווג.
ואלו הנהי״מ נקראים ד׳ חיות הנושאות את הכסא אל הזווג. ומתוך שזולתן לא היתה ראויה לזווג ע״כ נבחן שהנוקבא רוכבת על ד׳ חיות אלו והן נעשו למרכבה אליה. אמנם יש ב׳ מרכבות דהיינו לב׳ זווגים, המכונות מרכבה עלאה ומרכבה תתאה. ויש הפרש גדול ביניהן כי במרכבה עלאה יש ד׳ חיות, אדם, אריה, שור ונשר. ובמרכבה תתאה יש רק ג׳ חיות, שור, נשר ואריה, ואדם אין בהן בפרטות רק בדרך התכללות. ויש להבין למה נתחלקו החיות לב׳ מרכבות לב׳ זווגים ולמה לא מספיק זווג אחד, וכן למה חסר פני אדם פרטי במרכבה תתאה. והענין הוא כי נודע שאין באריך אנפין דאצילות רק תשע ספירות וכן לאחריו בכל פרצופי אבי״ע כי המלכות חסרה מטעם שנגנזה בראש של פרצוף עתיק ולא נמשכה לא״א, אשר זה הוא אחד מראשי התקונים שנעשו בעולם התיקון באצילות. אמנם אין הפירוש שכל עשר הספירות שבמלכות חסרות כי הרי אין זווג רק במסך שבמלכות בלבד, אלא רק מלכות דמלכות היא חסרה וט״ס ראשונות שלה נשארו בפרצופים רק התכללות ולא עצם, ויש הפרש גדול, שעיקר האור נמצא במלכות. ולפיכך כשנתבררה ועלתה אל הנוקבא המלכות שלה מבי״ע שהיא פני אדם, לא עלו אליה רק ט״ס ראשונות של המלכות בלבדן. והנה הט״ס הראשונות שבכל פרצוף נמצאות למעלה מחזה שלו ומחזה ולמטה נבחן למלכות של הפרצוף.
ולפי זה נמצא שאין פני אדם שהוא המלכות העולה מבי״ע רק בבחינת מחזה ולמעלה, אבל מן החזה ולמטה ששם מלכות דמלכות אין שם פני אדם. ונודע שכל בחינה עולה אל הבחינה אשר כנגדה בעליון ממנה ולפיכך עלה המחזה ולמעלה של פני אדם לבחינת מחזה ולמעלה של זו״ן ונעשה זווג שלם של פני אדם רק מחזה ולמעלה שלהם. והחיות אשר מחזה ולמעלה הן הנקראות מרכבה עלאה להיותן נושאות את הנוקבא לזווג העליון אשר מחזה ולמעלה ששם מאירים הטעמים. ומה זה עוזר לה שאינה מקבלת את מה שרוצה אלא רק חסדים מכוסים, ולכן אינה בשלמות אלא מקבלת רק ו"ק
אמנם ג׳ העולמות בי״ע וכן נר״ן של הצדיקים אינם יכולים לקבל שפעם מן הזווג אשר מחזה ולמעלה כי הם מתיחסים אל הספירות אשר מחזה ולמטה דזו״ן. ולכן, אחר שנעשה הזווג השלם דזו"ן בבחינת מחזה ולמעלה בסוד מרכבה עלאה, עולה אח״כ גם בחינת מחזה ולמטה של ג׳ החיות, אריה, שור, ונשר, והן נכללות בזווג העליון אשר מחזה ולמעלה, ע״ד ישסו״ת שנכללים באו"א, והחיות מקבלות השפע מפני אדם אשר שם, ויורדות ומשפיעות לבני ג׳ עולמות בי״ע. וג' חיות אלו מכונות מרכבה תתאה, להיותן בחינת מחזה ולמטה לבד.
במדרגת חכמה צריך שמלכות מחזה ולמטה תתחבר למחזה ולמעלה כמו רחל ולאה. כאשר ישסו"ת מתחברת לאו"א אז או"א הם העיקר, והם אחראים למדרגת החכמה. מה שאין כן ברחל ולאה דווקא רחל היא העיקר. ישסו"ת הם רק ז"ת דבינה, התכללות, לעומת בלאה ורחל, רחל המלכות היא העיקר, היא מדרגת חכמה.
הקודם