פיקודי קכב-קכד

וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן

כשמתחזקת הטומאה, נחלשת הקדושה

בַּיּוֹם הַהוּא, אָקִים אֶת-סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת; וְגָדַרְתִּי אֶת-פִּרְצֵיהֶן, וַהֲרִסֹתָיו אָקִים, וּבְנִיתִיהָ, כִּימֵי עוֹלָם. סוכת דוד זה הרצון השלם של גמר תיקון, דהיינו כשיבולע המוות לנצח, המלכות, הסוכה תוכל למשוך את כל האור באמונה, לכן בזמן תיקון היא נופלת ובגמר תיקון תקום.

וכדי לזכור סוכה נסתרת זו, שמות הנשים כחל על העיניים, שזו בחינת הלימוד בלילה, כחל המיוצר מאבן הפוך שהיא מסך שבמלכות היכול ליצר אמונה, בחינת המנעולא, הסתרה הבונה אמונה. הכחל, הצבע השחור שהיו שמות הנשים בעיניים לא היה רק ליופי אלא לרמז שיש משהו שמכסה ניסתר שניתן לגלות מקצתו ע"י הכחל.

ביום ההוא, ביום שהקב"ה יעשה דין בעולם, ויפקוד על רשעי עולם, כמעשיהם. לצדיקים אור זה יהיה מרפא  שהם בעלי אמונה לבעל ומצד שני גורמת נזק למחוסר אמונה. וְגָדַרְתִּי אֶת-פִּרְצֵיהֶן, וַהֲרִסֹתָיו אָקִים, וּבְנִיתִיהָ, כִּימֵי עוֹלָם. הפריצות הגדולה היא משיכת חכמה/שפע שלא במסגרת חסדים, אלא רק לפי רצון הגוף, כלומר שלא מפעילים שום התנגדות לתענוגות שאינם קשורים לקדושה.

פיקודי קיט-קכא

וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן

המשכן הנפשי הפרטי הוא המקום הקדוש בלב למשכן הקב"ה. בניה זו נעשית על ידי בחינת משה שבנפש, היא האמונה הבונה את מקום האהבה הנצחית. כאשר התאווה והסיפוק האישי בונים מעין אהבה, זה קיים רק למטה וכמובן באופן לא ראוי, וזמני.

שע בזמן שנבנה ביהמ"ק ונעשה, נכנע הס"א והסתלק מהעולם. וכשהסתלק מהעולם ונבנה המשכן ע"י משה, אז הוקם למעלה ולמטה. כמ"ש: ויקם משה את המשכן, את המלכות. ויקם, שתתעלה למעלה. מי שהיה שפל הקים, כמי שמקים את מי שנפל. כמ"ש לעת"ל, אקים את סוכת דוד הנופלת. כך גם אצל אדם המקים את המשכן בליבו, הס"א נכנעת. בית המקדש הנפשי זו מדרגת ההוד שדרכה נמשך אור החוכמה למדרגה, דרך מידת הנצח שהיא בחינת התורה. וכך לעתיד לבוא תקום סוכת דוד, דהיינו בחינת המשיח ובחינת האמונה הנותנת את כוח המסך המאפשר לאור להתפשט לגוף. לכן אז נקבל את כוח המשיח, אור היחידה.

שעא כתוב: נָפְלָה לֹא-תוֹסִיף קוּם, בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל (שהיא השכינה הקדושה); נִטְּשָׁה עַל-אַדְמָתָהּ, אֵין מְקִימָהּ. לא תוסיף קום, בזמן אחר קמה, שקמה מעצמה ולא הקים אותה הקב"ה. כי בגלות מצרים הקים אותה הקב"ה, ועשה כמה ניסים כדי להקימה. ובגלות בבל הקב"ה לא הקים אותה, כי לא עשה להם ניסים, שגרם החטא, אלא שמלכות קמה מעצמה, ועלו בני הגולה לירושלים, כאילו לא הייתה להם גאולה, ולא הייתה עליהם השתוקקות הקב"ה, משום שגרם החטא של נשים נוכריות. האשה צריכה להיות מקום הקדושה של האדם, ונשים נוכריות אומר שאדם לוקח רצונות המנוכרים לאמת. לכאורה כל עניין העליה מהגלות בבבל הייתה בחינת נס לאחר ניצחון מרדכי ואסתר בשושן, שאז כורש אפשר לבנות את הבית, אך לא היה הנס על עצם העליה כמו ביציאת מצרים. ישנם המפרשים את הפסוק כך: נָפְלָה –  לֹא-תוֹסִיף. קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל. דהיינו שלא תוסיף ליפול אלא תקום. אלא שהאדם צריך לעשות מצד עצמו. יש עיבור א שבא לצורך הקיום, הלידה, ועיבור ב לצורך גדלות בו התחתון מעצמו צריך להעלות ביקוש.

מכאן שני פירושים – לֹא-תוֹסִיף קוּם ללא פעולת התחתון, ופירוש שני לעתיד לבוא לא תוסיף קום, אלא ע"י הקב"ה.

שעב וע"כ הקב"ה לא הקים את כנ"י ולא עשה לה ניסים וגבורות כראוי בזמן ההוא, שחזרו מבבל. אבל לעת"ל כתוב: לֹא-תוֹסִיף קוּם, שלא תוסיף קום מעצמה, כמו אחר גלות בבל, אלא הקב"ה יקים אותה כמ"ש: אקים את סוכת דוד הנופלת. וכתוב: ואת דוד מלכם אשר אקים להם. ומשום זה כתוב כאן, ויקם משה את המשכן, שהקב"ה הקים את המשכן. כי משה מרכבה לז"א. וכמו שמשה הקים את המשכן למטה, כן הקים הקב"ה את המשכן, המלכות, למעלה.

שעג כשהקים משה את המשכן, הוקם משכן אחר עימו, המלכות, ומשכן העליון, בינה, מקים ותומך הכול. משום שמשכן העליון סתום וגנוז למעלה. ומשכן המלכות, הוקם על המשכן שלמטה, שעשה משה, ועומד עליו בכוח משכן העליון, בינה. וכמו שהוקם המשכן שלמטה בידי משה, אף כך למעלה, המלכות, הוקם ע"י מדרגת משה, ז"א. כמ"ש: ויקם משה את המשכן. אֶת, להראות ששני משכנות ניתקנו במשה. המשכן שלמטה והמשכן שלמעלה, המלכות, שניתקן ג"כ ע"י מדרגת משה, ז"א. אמנם כאשר עושה אדם תנועה למטה הוא פועל גם את העולמות העליונים, אך לא בשלמות כפי שיכול היה משה לעשות שהיה שלם בעצמו. משה הקים את המשכן בדרך של ג קווים שזו שלמות וזו הדרך להתעסק במלכות תוך הכנעת הס"א.

בצמצום א הפעולה היא בקו אחד, בנקודות דס"ג ב קווים, ומתחת לטבור יש לבנות את המשכן ב – ג קיים, הכנעה הבדלה המתקה.

שעד מהו, ויקם משה? הרי עוד לא ניתקן הכול, כי אח"כ כתוב: וייתן את אדָניו. ואין קימה שהיא מדרגת גדלות אלא אחר שנשלם הכול ונכנס איבר באיבר. א"כ מהו, ויקם? בשלושה צדדים הקים משה את המשכן. כתוב: ויקם משה את המשכן, קו האמצעי, שנקרא משה. וייתן את אדניו, קו שמאל, שאדניו לשון דין, הנוהג בשמאל. ויָשֶׂם את קרשיו, זהו קו ימין. בשלושה צדדים אלו הקים משה את המשכן, והתעלה המשכן, מלכות, ונכנע הס"א. וע"כ כשהקים משה צד הזה של קדושה, נכנע צד האחר של טומאה. משום זה משה הקים אותו ולא אחר.

שעה כתוב וייתן את אדניו. בשעה ההיא הזדעזע ס"מ ממקומו, וארבעים מרכבות שעימו, וברח 400 פרסאות לתוך ההסתר של נקב העפר. הביא משה אלו האדנים, והתחזק הצד הזה, נפלו אז אלו האדנים של הס"א ונחלשו זז הס"א וישנה אדנות אחרת בעולם. אין גילוי חכמה אלא בעת שנגלים הדינים של קו השמאל, שהם הדינים של הרשעים, הנאחזים בקו שמאל בלי ימין, וממשיכים החכמה מלמעלה למטה, כדרך ס"מ וכל צד הטומאה. ותיקון אלו הדינים שיתגלו, הוא האדנים שנתן משה. וע"כ בעת שנתן משה האדנים, ברחו ס"מ וכל הכת שלו מפחד הדינים הללו, שאין להם עוד כוח להסית הבריות להיאחז בקו שמאל לבד, כדרכם, מחמת העונשים והדינים שנגלו לרשעים אלו. וארבעים המרכבות שעם ס"מ, חו"ג תו"מ שלו, כל אחד כלול עשר, שממשיך מקו שמאל בלי ימין. ו-400 פרסאות, הוא גבול הקדושה, שהם חו"ב תו"מ מבינה, שכל אחת כוללת מאה. כשאדם נותן לקדושה לשלוט הוא מכניע את הס"א, ואנשים אינם נוהגים כך מפני שזה פחות מהנה אותם באופן מידי בגלל המרדף אחרי השקר של התענוג המזויף. את החוכמה/השפע, יש לפעול ממטה למעלה, דהיינו שאומר לעצמו אני מטה בחשיבות, הקב"ה הוא מעלה בחשיבות. לכן כשמופיע רצון על האדם לבדוק מה חשוב יותר. וכך לא תמיד הרצון העצמי חשוב מהשפעה לזולת ולא פועלים את הרגע אלא בוחנים את השימוש ברצון לטווח. הארוך. כדי שאדם יוכל לעמוד נגד הס"א עליו לבנות אדנים נפשיים חזקים כפי שגילה מרדכי היהודי, כוח אמוני לפעול למעלה מהדעת, ולא לבוא כעלה נידף ברוח כדרך הרגשנים.

כ

אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

פיקודי קי-קיב

וַיָּבִיאוּ אֶת-הַמִּשְׁכָּן אֶל-מֹשֶׁה

ה' שומע תפילת כל פה שמייחד כראוי.

את רצונות הלב מביאים לבדיקה אל בחינת משה שבנפש. תפילת הצדיקים היא העלאת ביקוש כדי לייצר את קשרי האמונה. כאן לא נבחנת עוצמת הרצון, אלא האם ההשתוקקות מבטאת רצון אמוני לקשר.

ישנם אמצעים לעלות וליישר את הלב, את ההרגשה לכיוון הקב"ה, ע"י הבתולות שהן בחינות האמונה והחידוש. בחינת משה רבינו נק' אדם, וכאן התיקון הוא להעלות את ההרגשה לדרגת אדם ולא לבוא עם הרגשת בהמה שכל מה שמעניין אותה זה לאכול ולקבל לעצמה עולם הזה. וכאמור לפני שמתקנים יש להעלות את ההשתוקקות למקום של קדושה וכך ניתן לפעול כראוי מפני שבמקום החשק ישנה אחיזה לטומאה.

על האדם להביא את רצונותיו לקשר עם העליון. ומי שמביא את הרצונות הללו לקשר, אלו בחינות הצדיקות שבאדם שמעלים את התפילה בכוונה וסדר כראוי, תוך כדי לימוד הייחודים הראויים.

פיקודי קיג-קטו

תּוֹרַת הָעֹלָה

אין האהבה נתינה ללא קבלה.

אדם הוא בחינת אהבה אשר ללא השתוקקות מקו שמאל לא יכול להמשך את אור האהבה. אהבה היא קו אמצעי ולכן צריך גם קו שמאל להשתוקקות וגם קו ימין להשפעה. אדם שלם פועל שלשה קווים: ימין שהוא צד החסד הכהן שבנפש, שמאל הלוי שבו וקו אמצעי ישראל שבו. כדי להגיע לאהבת השם קודם כל צריך ויתור גמור על הדעת והתפיסה הגופנית, על האגו, ונק' בשפת הקבלה אור חוזר הנדחה, או עבודה בחסדים מכוסים. זהו תיקון על המחשבה כדי להביא את האדם לשמחה ואמונה שלמה בעליון.

אמר רבי שמעון כתוב: אדם ובהמה תושיע ה'. היות ואדם ראשון חטא והתחבר עם הנחש, יש להושיע גם את צד הבהמה אותו יש לתקן. עולֶה אדם מצד האדם ע"י תורה ותפילה. בהמה מצד הבהמה ע"י הקרבה למזבח. וע"כ כתוב: אדם כי יקריב מכם קורבן.

פיקודי קי-קיב

וַיָּבִיאוּ אֶת-הַמִּשְׁכָּן אֶל-מֹשֶׁה

ה' שומע תפילת כל פה שמייחד כראוי.

את רצונות הלב מביאים לבדיקה אל בחינת משה שבנפש. תפילת הצדיקים היא העלאת ביקוש כדי לייצר את קשרי האמונה. כאן לא נבחנת עוצמת הרצון, אלא האם ההשתוקקות מבטאת רצון אמוני לקשר.

שמ כשהאוויר של המלכות מכה על ארבע החיות, מעלה אלו ארבע החיות שמתחת חיה זו, המלכות, והן מעלות את החיה, עד שמביאים אותה לזוהר העליון, ז"א, לאצילות וכך מתקנים אותה כמ"ש: בתולות אחריה רֵעותיה מובאות לךְ. כי ארבע החיות נקראות כך. ואינן זזות מהחיה, מהכיסא, המלכות, לעולם. ומעלות המלכות מלמטה למעלה לתקן את הכיסא, המלכות, לגבי מעלה, ז"א. כמ"ש: ויישאו את התיבה (המלכות, הנק' משכן) ותָרום מעל הארץ. וכשהמלכות עולה למעלה, לז"א, ואלו ארבע החיות מעלות אותה, אז כתוב: ויביאו את המשכן אל משה. המלכות נקראת משכן, ומשה ז"א, וארבע החיות הן המביאות אותה. ישנם אמצעים לעלות וליישר את הלב, את ההרגשה לכיוון הקב"ה לבחינת ז"א ע"י הבתולות שהן בחינות האמונה והחידוש. ז"א הוא השורש, וגם בחינת משה רבינו, וגם נק' אדם. כאן התיקון הוא להעלות את ההרגשה לדרגת אדם ולא לבוא עם הרגשת בהמה שכל מה שמעניין אותה זה לאכול ולקבל לעצמה עולם הזה. כוחות החידוש, נק' בתולות.   

ארבע חיות הן נהי"מ דנוקבא דז"א, שנפלו לבריאה בעת מיעוטה. וכל עוד שאינן חוזרות אליה, אין הנוקבא ראויה לזיווג עם ז"א, כי כשחסרה נהי"מ של הכלים, שהם ד' החיות, היא חסרה ג"ר דאורות. ועליית נהי"מ דמלכות נעשית ע"י הורדת המלכות מבינה למקומה. ואז יוצא רוח מנוקבא דז"א ומעלה את ד' הכלים נהי"מ שלה, ד' החיות, ואז היא ראויה לזיווג. ונבחן, שד' החיות נושאות את הכיסא, המלכות, שמשלימות אותה לזיווג עם ז"א. מרימות אותה לזיווג היות וגורמות לגדלות המלכות ורק כאשר היא גדולה היא ראויה לזיווג

כשהרוח דנוקבא דז"א בוטש בד' חיות, היא מעלה את ד' החיות, שמתחת החיה, הנוקבא דז"א. שמעלה אותן ומחברת אותן אליה, להשלים ע"ס של הכלים שלה. והן מעלות את החיה, עד שמביאים אותה לזוהר העליון, ז"א, שמכוח שמשלימים ע"ס דכלים שלה, מתלבשים בה ג"ר, וראויה לזיווג עם ז"א. ונחשב כאילו החיות העלו את הנוקבא דז"א. וכשהמלכות עולה למעלה, אז כתוב: ויביאו את המשכן אל משה, כי ד' החיות מביאות את המשכן, נוקבא דז"א, אל משה, ז"א. ויביאו את המשכן למשה, זו בחינת עליית המלכות לז"א ע"י הרצונות התחתונים של האדם, הם ד' החיות. ולא מספיק שאדם יעלה רצונות כאלו, אלא עליו להתכוון ליצור בכך קשר של אמונה, של יחד, ולא לצורך המאווים שלו.

ואע"פ שהמלכות המסיימת יורדת מבינה למקומה צמצום ב', מ"מ לא מתבטל משום זה הסיום שנעשה על ידה אלא אח"פ דעליה. וסיום הזה שאינו מתבטל, נקרא רקיע. זהו הרקיע העומד על ארבע חיות. וכשהן מתעלות, אינן זוקפות ראשן למעלה, כי הרקיע שעליהם, הסיום דצ"ב, שלא התבטל, גורם, שאע"פ שהתעלו והתחברו אל הנוקבא דז"א, מ"מ אינם מתחברים לגמרי. באופן שיתבטל הרקיע שעל ראשם. לפני שמתקנים יש להעלות את ההשתוקקות למקום של קדושה וכך ניתן לפעול כראוי מפני שבמקום החשק ישנה אחיזה לטומאה.

שמא ויביאו את המשכן. החיות מביאות את המלכות  כתוב: ויישאו את התיבה, שהחיות נושאות את המלכות אל משה כמ"ש: דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, שהוא ז"א. משה נקרא אדם, כמ"ש: לא ידון רוחי באדם לעולם בְּשַׁגַם הוא בשׂר. שהוא משה. כי בשגם הוא אותיות משה. ומשום זה על הכיסא, המלכות, עומדת דמות אדם, משה, ז"א. וע"כ כתוב: וממעל לרקיע אשר על ראשם, של ארבע חיות. כמראה אבן ספיר דמות כיסא, המלכות. ועל דמות הכיסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, ז"א, הוי"ה דמ"ה, שבגי' אדם (45). כי ארבע החיות נושאות ומביאות המלכות לזיווג עם ז"א.

שמב ויביאו את המשכן. אלו ארבע חיות המביאות המלכות כשעולות לאצילות. אלו כל איברי הגוף, הספירות דז"א, שכולם בהשתוקקות קדושה, וכולם אוחזים במשכן, המלכות, שיתחבר זכר ונוקבא יחד. ויביאו את המשכן, פירושו להביא את הכלה, המלכות, לחופה, לזיווג המכונה חופה. בתחילה הם צריכים להעלותה ולהביאה אליו, ואח"כ הוא יבוא אליה תמיד. הרצונות הן המביאות את הכלה לגדלות ומאפשרות לז"א שהוא צד האדם לבוא אליה. על האדם להביא את רצונותיו לקשר עם העליון. ומי שמביא את הרצונות הללו לקשר, אלו בחינות הצדיקות שבאדם שמעלים את התפילה בכוונה וסדר כראוי, תוך כדי לימוד הייחודים הראויים.

שמג כל הצדיקים, שקושרים קשרי הייחוד, ומייחדים בכל יום הייחוד של האמונה, המלכות, שנקראת משכן, הם מעלים הכיסא, המלכות, עד שמביאים אותה אל משה, ז"א. עליהם כתוב: ויביאו את המשכן אל משה. וכיוון שהצדיקים מחברים אותה עם משה, הם מרוויחים ברכות ממקור החיים בזכות קשרי הייחוד שקושרים, כשקושרים הייחוד כראוי שכל מה שהתחתון מביא לעליון גם הוא מקבל מזה כמ"ש: ויַרְא משה את כל המלאכה. כלומר ייחוד הכול, ואז, ויברך אותם משה. שהרוויחו הברכות ממקום שמדרגת משה עומדת בו, ז"א. והם החכמים העושים את כל מלאכת הקודש, משום שיודעים לסדר מלאכת הקודש, ע"י הייחודים שעושים.

שמד כל מי שמתפלל תפילה וקושר הייחוד אפילו אומר לשם ייחוד קודש אבריך הוא ושכינתה, מסתכלים בו. אם התפילה והקשר כראוי, אז הוא מתברך תחילה ממקום שכל הברכות יוצאות. כמ"ש: והנה עשו אותה, כאשר ציווה ה' כן עשו. מיד, ויברך אותם משה.

שמה משום זה כתוב: ויביאו את המשכן אל משה, ז"א, בעל הבית, שיראה בתיקון הבית, המלכות. וצריך לראות התיקונים שלה, שלא ניתנו לאחר להסתכל ולראות בה, באלו הנסתרות והסודות שלה, חוץ ממשה לבדו.

שמו וע"כ, ויביאו את המשכן אל משה, את האוהל, ואת כל כליו. וכשהביאו למשה הכול, הביאו לו איברים לתקנם, כל אחד ואחד, ולהכניס איבר באיבר, זה בזה. וכשרצו בעצמם לתקן זה בזה ולהכניס זה בזה, לא היה עולה בידם. וכיוון שהביאו אל משה, מיד הכול עלה בידו. וכל איבר היה עולה ונכנס במקומו. כמ"ש: ויקֵם משה את המשכן מאחר והוא ידע את הכלל, לכן הצליח עם כל הפרטים הנובעים מהכלל.

שמז בשעה שהתחיל משה להקים את המשכן, והתחיל להתקין תיקון האיברים, להכניסם זה בזה, אז נחלשו כל האיברים וכל התיקונים של הס"א הטמא. כשהתחיל להתחזק הצד הקדוש, נחלש הצד הטמא. זה מתחזק וזה נחלש. כל זמן שהקדושה חזקה, נחלשים כל האיברים של צד האחר. זה מלא וזה חרב. וזהו ירושלים וצוֹר הרשעה. כשזו מלאה, נחרבת זו. וע"כ כשמתחזקת הקדושה, נחלש הס"א.

שמח משום זה, ויקם משה את המשכן, כדי להתחזק מלמעלה, מז"א, כי משה מרכבה לז"א, ולא יקבל חיזוק מלמטה. וע"כ משה, שהיה מתוך המראה המאירה, ז"א, היה צריך להקים המשכן, שיאיר ממנו ולא מאחר. שהלבנה, המלכות, צריכה להאיר מהשמש ולא מאחר. כנ"י, המלכות, צריכה לעלות למעלה ולהתדבק בשמש, ז"א. לכן צריכה היא חסדים, ואמר לה לכי מעטי את עצמך. בקדושה הזכר צריך להוביל את הנקבה, ובטומאה הנקבה רוצה לעלות על הזכר.  

פיקודי קד-קו

פָרָה אֲדֻמָּה

על השׂה, שהמצרים עבדו אליו שהיה אליל שלהם כתוב: אַל-תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא, וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם:  כִּי אִם-צְלִי-אֵשׁ, רֹאשׁוֹ עַל-כְּרָעָיו וְעַל-קִרְבּוֹ. כדי שיעלה ריחו נודף וכתוב: ראשו על כרעיו, כדי לשבור אותו ולהכניע אותו. כך משווה הזוהר הפרה האדומה למרות שהיא קדושה, ויש בה עניין שכולה בחסדים מכוסים, וכך האדם הפועל בחסדים מכוסים מכניע את הטומאה.

הפרה אדומה קדושה כאשר עושים אותה קדושה בשריפתה כראוי, כמו השה שמקריבים בפסח והופכים אותו קדוש, לעומת האליל של מצרים שעושים אותו טמא,  אלא שכאן הופכים את טבעו ע"י השריפה שמזככת אותו. אין דבר שאין בו שורש לקדושה.

רוח הטומאה בורחת מפני שפוחדת שע"י שריפתה יהפכוה לקדושה. מכאן ששלילת השלילה, עשיית דין ע"י דין, הופכת השלילה לקדושה, בדומה ליריעות העיזים במשכן שהן בחינת דין, באו כנגד הדין והקליפות החיצוניות, וכך מותר להיות אכזרי כנגד האכזריים.

א. מדוע הקריבו את השה צלי אש ולא מבושל?
ב. במה דומה פרה אדומה תמימה לשה שהקריבו במצריים
ג. מהיכן לומד שהפרה היא בחינת טומאה ולמי משווה אותה?
ד. מה הם ג' התנאים לפרה אדומה כדי שתהיה מטהרת ולא מטמאת?
ה. מה אנחנו לומדים ככלל, כיצד להפוך דין שישלוט עליו רוח הקודש?

פיקודי קד-קו

פָרָה אֲדֻמָּה

שכג אמר רבי אבא: במצרים, בצד השׂה, שהמצרים עבדו אליו שהיה אליל שלהם כתוב: אַל-תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא, וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם:  כִּי אִם-צְלִי-אֵשׁ, רֹאשׁוֹ עַל-כְּרָעָיו וְעַל-קִרְבּוֹ. כדי שיעלה ריחו נודף וכתוב: ראשו על כרעיו, כדי לשבור אותו ולהכניע אותו. ואז כל הבאים מצידו לא יוכלו לשלוט. כעין זה, פרה אדומה תמימה. כדי להכניע כל אלו צדדי הטומאה שלא ישלטו. כך הפרה האדומה יש בה עניין שכולה בחסדים מכוסים, וכך האדם הפועל בחסדים מכוסים מכניע את הטומאה.

שכד הפרה הקדושה טהורה. ולמה משווה אותה לעגל ולשׂה שהמצרים עבדו אליו? ולמה שריפתה תכניע צדדי הטומאה? הפרה הייתה כלל ד' מלכויות. פרה, כמ"ש: כי כְּפרה סוררה סרר ישראל. אדומה, מלכות בבל. תמימה, מלכות מָדַי. אשר אין בה מום, מלכות יוון. אשר לא עלה עליה עול, מלכות אֱדום. הפרה אדומה קדושה כאשר עושים אותה קדושה בשריפתה כראוי, כמו השה שמקריבים בפסח והופכים אותו קדוש, לעומת האליל של מצרים שעושים אותו טמא.

שכה כתוב: מי ייתן טהור מטמא? פרה אדומה היא, טהור היוצא מטמא. כי מתחילה הייתה טמא, כלל ד' מלכויות, ועתה שנעשה בה דין, וניתנה לשריפת אש באש בוער, ונעשית עפר, היא טהור שיצא מטמא. וכיצד זה אפשרי שהרי אין נותן מה שאין בו, אלא שכאן הופכים את טבעו ע"י השריפה שמזככת אותו. אין דבר שאין בו שורש לקדושה.

שכו משום שהפרה לפני שריפתה/תיקונה טמאה שהיא בחינת ארבע המלכויות, כל אלו שעסקו בה כולם נטמאים, כי היא טמאה, וכיוון שנעשית אפר, אז מטרם שתיאסף ותעלה משם, מטמאה כולם. האפר שהיא צריכה להיעשות, הוא כמ"ש: ועַסותֶם רשעים, כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם. וכיוון שניתן על האפר הזה מים, אז הוא טהור מטמא.

שכז חטאת, כמ"ש: לַפֶּתח חטאת רובֵץ. כך הפרה היא לפתח חטאת רובץ, ע"כ כתוב בתחילה, והוציא אותה אל מחוץ למחנה, כי ניתנה עשייתה לסגן ולא לכוהן גדול. וזו טהור מטמא. מתחילה טמא ועתה טהור. וכל צד רוח הטומאה, כיוון שרואה זה, הוא בורח, ואינו יושב במקום זה. וע"כ מטהרת הטמאים מפני שרואה שאם יתואר יצטרך להיעלם, שרוח הטומאה בורחת מפני שפוחדת שע"י שריפתה יהפכוה לקדושה. מכאן ששלילת השלילה, עשיית דין ע"י דין, הופכת השלילה לקדושה, בדומה ליריעות העיזים במשכן שהן בחינת דין, באו כנגד הדין והקליפות החיצוניות, וכך מותר להיות אכזרי כנגד האכזריים.

שכח ע"כ היא מֵי חטאת ודאי, מי נידה, הכול טומאה. וע"כ, אחר שנעשה בה דין, שולט רוח הקודש, ורוח הטומאה נכנע ואינו שולט כלל. ודין זה שנעשה ברוח הטומאה, הוא מחוץ למחנה. משום שהיא רוח הטומאה, וכתוב: והיה מחנֶיך קדוש.

אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

פיקודי צח-ק

וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל

התורה לא באה לספר סיפורים ומשלים, אלא תפקיד האדם ללמוד וליישם את הנמשל.

שא כתוב: וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת-עֵינֶיהָ, וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק; וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל  וַתֹּאמֶר אֶל-הָעֶבֶד, מִי-הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ, וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד, הוּא אֲדֹנִי; וַתִּקַּח הַצָּעִיף, וַתִּתְכָּס. מקרא זה למה כתוב בתורה? האם משום שראתה יופיו של יצחק נשמטה מעל הגמל?

שב אלא בשעה שהגיעה רבקה אל יצחק, שעת תפילת המנחה הייתה, שמתעורר הדין בעולם, וראתה אותו ברוגז דין קשה, וראתה שהסיום של דין קשה למטה הוא גמל, המוות. משום זה ירדה והשמיטה את עצמה מהגמל. כי כשהדין הקשה מסתכל, מתחזק הגמל, ומשום זה השמיטה עצמה ממנו, ולא ישבה שם. הגמל הוא בחינת הדין הקשה, לכן ירדה ממנו ממידת הדין שבשמאל ובאה למידת הרחמים. וכבר ידועה שרבקה הצדקת היא מידת קו ימין כלפי יצחק.

שג גמל זה הוא כמ"ש: וגמולו ישלם לו. כי גמל לשון גְמוּל, גמול של הרשעים. כמ"ש: אוֹי, לְרָשָׁע רָע  כִּי-גְמוּל יָדָיו, יֵעָשֶׂה לּוֹ. וזהו גמל, העומד לאכול הכול ולכלות הכול. ומוכן תמיד נגד בני אדם. משום זה, מי שראה בחלומו גמל, הראו לו, שנגזר עליו המוות, וניצל ממנו. הגמל עליו רכב ס"מ הפך להיות הנחש שפיתה לחווה. גְמוּל לשון עונש

שד צד הטומאה נקרא גמל, שגרם מוות לכל העולם. וזה שהסית אדם ואשתו לעצה"ד. רכב עליו ס"מ, שבא להטעות את העולם, וגרם מוות לכל. ומשום זה בא ושלט על כל. אדם משך אותו אליו, וכיוון שמשך אותו אליו, אז נמשך אחריהם, עד שהסית אותם. משום זה אמר שלמה: וְאַל-תִּקְרַב, אֶל פֶּתַח בֵּיתָהּ. כי כל מי שקרב לביתה, היא יוצאת ומתקשרת ונמשכת אחריו. אישה זרה זה הרצון באדם שרחוק מהאמת. אין אפילו להתקרב לפתח ואז אין אתה בא לידי חטא, אפילו לא לידית של החטא. הפתח הוא המחשבה, הרהורי העבירה ממנה יש להתרחק. יצחק שמאל שנפרד מאברהם שהוא בחינת ההשפעה שהוא בחינת "מי" משם אלקים לכן הפילה עצמה מדין הגמל כדי להוות עזר כנגדו מצד ימין, ופעלה את קו שמאל בדחיה ממטה למעלה כדרך הקדושה. הגמל והנחש הזכר והנקבה של הטומאה נק' בלשון רבים "אלה" משם אלקים. השם אלקים מתחלק ל"מי" ול"אלה". כשיש קטנות במדרגה בחינות "אלה" יורדות משם אלקים. לעת גדלות, בחינת לידת יצחק, יש לו מילוי ס"ג. הערב רב לא רצו לחכות למשה, לבחינת האמונה ובאו להתחבר לבחינת "אלה" שזו הסכנה בהשתוקקות שאינה מתחברת לקדושה.

שה רבקה, שראתה את יצחק בדין קשה, וראתה שמהצד ההוא יוצא דין אחר חזק מזוהמה של זהב, מיד, ותיפול מעל הגמל, כדי להתרפות מהדין של הזוהמה ההיא. כתוב: קול ה' משלם גמול לאויביו, מזוהמה.

שו כשעשו ישראל המעשה וגרמו חטא, מה הטעם עגל? הם לא בחרו בעגל, אלא אמרו: וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ. ואהרון, היה רצונו לעכבם. וא"כ, מי בחר בעגל?

שז אלא ודאי העבודה נעשתה כראוי. בעת שנִברר הזהב, קו שמאל, יוצאת פסולת ונבדלת לכמה בחינות שמאל. לאלו שיש להן צבע אדום, שהוא מראה הזהב הנמצא בהרים, בעת שהשמש בכוחו, כי כוח השמש מראה הזהב ומוליד אותו בארץ. והממונה על כוח השמש, המראה שלו כעגל, ונקרא, קֶטב יָשׁוּד צהריים. ההיתוך האדום הזה של זהב, יוצא מתוך העגל, וכן כל אלו שבאים מצד האדום, מרוח הטומאה, ומתפשטים בעולם. ע"כ נעשה עגל מהיתוך הזהב שהשליך אהרון באש. חו"ב תו"מ שבשמאל, שור פרה עגל עגלה. ת"ת שבשמאל, עגל. משם נמשך הס"א ועגל הזהב. העגל נעשה מההיתוך באש, ואז חלק הולך לקדושה והפסולת לטומאה. העגל הוא הממונה על הטומאה.

פְּסוֹלֶת הַזָּהָב  [סוספיתא דדהבא]

שח רוח הטומאה הוא נחש הרע. רוכב עליו ס"מ. והם זכר ונוקבא, ונקראים אלה. מזדמנים בעולם בכל הבחינות שלהם. רוח הקודש נקרא, זאת, שהיא הברית, הרושם הקדוש, הנמצא תמיד עם האדם, עטרת יסוד. וכן נקרא, זה כמ"ש: זה ה'. וכתוב: זה אלי. אבל אלו נקראים אלה, כמ"ש: אלה אלוהיך ישראל. וכתוב: גם אלה תשְכחנה, הסובב על מעשה העגל. ואנוכי, שהוא זאת, לא אשכחךְ. כתוב: עַל-אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה. כי חטא העגל, שנקרא אלה, גרם להם לבכות. חטא העגל נקרא אלה, כי אותיות אלה הם בינה ותו"מ, שנפלו מכל מדרגה למדרגה שמתחתיה, שכו"ח שנשארו במדרגה הם מ"י דאלקים, ובינה ותו"מ, שנפלו, הם אל"ה דאלקים. אמנם אח"כ חזרו למדרגה ונעשו לקו שמאל. ואח"כ ע"י קו האמצעי חזרו והתחברו אותיות אל"ה עם אותיות מ"י, ונשלם השם אלקים. אבל חטא העגל היה, שהתדבקו בקו שמאל לבדו, ולא רצו בקו האמצעי.

נמצא, שאותיות אל"ה, שהן שמאל, לא התחברו עם אותיות מ"י שבימין, שיושלם שם אלקים, אלא עשו פירוד בשם אלקים, מחמת שלקחו את קו השמאל לבדו, שהוא אלה. הרי שכל חטא העגל היה מחמת שהפרידו אותיות אל"ה מן אלקים ולקחו אותם לעצמם שמאל בלי ימין, צד הבריאה בלי הבורא, קבלה בלי השפעה כמ"ש: אלה אלוהיך ישראל. וזה גם החטא של עצה"ד, שס"מ והנחש פיתו אותה, להפריד אלה מן אלקים. וע"כ הם נקראים אלה.

רבקה שרכבה על הגמל, שבא מצד שמאל של הטומאה וכשרואה את יצחק שהוא קו שמאל, מפילה עצמה. שלו הייתה מחברת אליו גם את צד הגמל, הייתה מפרידה ועושה כמו בחטא העגל. לכן יורדת היא מצד השמאל, מבחינת "אלה" שרצו את הפירוד מהימין, וברדתה מהגמל אומר שרוצה דווקא להתחבר לימין, לאמונה, למשה שבנפש.

פיקודי צח-ק

וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל

וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת-עֵינֶיהָ, וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק; וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל.

התורה לא באה לספר סיפורים ומשלים, אלא תפקיד האדם ללמוד וליישם את הנמשל. הגמל הוא בחינת הדין הקשה, לכן ירדה רבקה ממנו ממידת הדין שבשמאל ובאה למידת הרחמים. וכבר ידועה שרבקה הצדקת היא מידת קו ימין כלפי יצחק.

צד הטומאה נקרא גמל, שגרם מוות לכל העולם. וזה שהסית אדם ואשתו לעצה"ד. גמל לשון גְמוּל, גמול של הרשעים. כמ"ש: אוֹי לְרָשָׁע רָע  כִּי-גְמוּל יָדָיו, יֵעָשֶׂה לּוֹ. וזהו גמל, העומד לאכול הכול ולכלות הכול. ומוכן תמיד נגד בני אדם.

על הגמל רכב ס"מ, שבא להטעות את העולם, וגרם מוות לכל. ומשום זה בא ושלט על כל. אדם משך אותו אליו, וכיוון שמשך אותו אליו, אז נמשך אחריהם, עד שהסית אותם. משום זה אמר שלמה: וְאַל-תִּקְרַב, אֶל פֶּתַח בֵּיתָהּ. כי כל מי שקרב לביתה, היא יוצאת ומתקשרת ונמשכת אחריו. אישה זרה זה הרצון באדם שרחוק מהאמת. אין אפילו להתקרב לפתח ואז אין אתה בא לידי חטא, אפילו לא לידית של החטא. הפתח הוא המחשבה, הרהורי העבירה ממנה יש להתרחק. יצחק שמאל שנפרד מאברהם שהוא בחינת ההשפעה שהוא בחינת "מי" משם אלקים לכן הפילה עצמה מדין הגמל כדי להוות עזר כנגדו מצד ימין, ופעלה את קו שמאל בדחיה ממטה למעלה כדרך הקדושה. הגמל והנחש הזכר והנקבה של הטומאה נק' בלשון רבים "אלה" משם אלקים אשר מתחלק ל"מי" ול"אלה". הערב רב לא רצו לחכות למשה, לבחינת האמונה ובאו להתחבר לבחינת "אלה" שזו הסכנה בהשתוקקות שאינה מתחברת לקדושה.

פיקודי צח-ק

וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל

התורה לא באה לספר סיפורים ומשלים, אלא תפקיד האדם ללמוד וליישם את הנמשל.

שא כתוב: וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת-עֵינֶיהָ, וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק; וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל  וַתֹּאמֶר אֶל-הָעֶבֶד, מִי-הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ, וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד, הוּא אֲדֹנִי; וַתִּקַּח הַצָּעִיף, וַתִּתְכָּס. מקרא זה למה כתוב בתורה? האם משום שראתה יופיו של יצחק נשמטה מעל הגמל?

שב אלא בשעה שהגיעה רבקה אל יצחק, שעת תפילת המנחה הייתה, שמתעורר הדין בעולם, וראתה אותו ברוגז דין קשה, וראתה שהסיום של דין קשה למטה הוא גמל, המוות. משום זה ירדה והשמיטה את עצמה מהגמל. כי כשהדין הקשה מסתכל, מתחזק הגמל, ומשום זה השמיטה עצמה ממנו, ולא ישבה שם. הגמל הוא בחינת הדין הקשה, לכן ירדה ממנו ממידת הדין שבשמאל ובאה למידת הרחמים. וכבר ידועה שרבקה הצדקת היא מידת קו ימין כלפי יצחק.

שג גמל זה הוא כמ"ש: וגמולו ישלם לו. כי גמל לשון גְמוּל, גמול של הרשעים. כמ"ש: אוֹי, לְרָשָׁע רָע  כִּי-גְמוּל יָדָיו, יֵעָשֶׂה לּוֹ. וזהו גמל, העומד לאכול הכול ולכלות הכול. ומוכן תמיד נגד בני אדם. משום זה, מי שראה בחלומו גמל, הראו לו, שנגזר עליו המוות, וניצל ממנו. הגמל עליו רכב ס"מ הפך להיות הנחש שפיתה לחווה. גְמוּל לשון עונש

שד צד הטומאה נקרא גמל, שגרם מוות לכל העולם. וזה שהסית אדם ואשתו לעצה"ד. רכב עליו ס"מ, שבא להטעות את העולם, וגרם מוות לכל. ומשום זה בא ושלט על כל. אדם משך אותו אליו, וכיוון שמשך אותו אליו, אז נמשך אחריהם, עד שהסית אותם. משום זה אמר שלמה: וְאַל-תִּקְרַב, אֶל פֶּתַח בֵּיתָהּ. כי כל מי שקרב לביתה, היא יוצאת ומתקשרת ונמשכת אחריו. אישה זרה זה הרצון באדם שרחוק מהאמת. אין אפילו להתקרב לפתח ואז אין אתה בא לידי חטא, אפילו לא לידית של החטא. הפתח הוא המחשבה, הרהורי העבירה ממנה יש להתרחק. יצחק שמאל שנפרד מאברהם שהוא בחינת ההשפעה שהוא בחינת "מי" משם אלקים לכן הפילה עצמה מדין הגמל כדי להוות עזר כנגדו מצד ימין, ופעלה את קו שמאל בדחיה ממטה למעלה כדרך הקדושה. הגמל והנחש הזכר והנקבה של הטומאה נק' בלשון רבים "אלה" משם אלקים. השם אלקים מתחלק ל"מי" ול"אלה". כשיש קטנות במדרגה בחינות "אלה" יורדות משם אלקים. לעת גדלות, בחינת לידת יצחק, יש לו מילוי ס"ג. הערב רב לא רצו לחכות למשה, לבחינת האמונה ובאו להתחבר לבחינת "אלה" שזו הסכנה בהשתוקקות שאינה מתחברת לקדושה.

שה רבקה, שראתה את יצחק בדין קשה, וראתה שמהצד ההוא יוצא דין אחר חזק מזוהמה של זהב, מיד, ותיפול מעל הגמל, כדי להתרפות מהדין של הזוהמה ההיא. כתוב: קול ה' משלם גמול לאויביו, מזוהמה.

שו כשעשו ישראל המעשה וגרמו חטא, מה הטעם עגל? הם לא בחרו בעגל, אלא אמרו: וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ. ואהרון, היה רצונו לעכבם. וא"כ, מי בחר בעגל?

שז אלא ודאי העבודה נעשתה כראוי. בעת שנִברר הזהב, קו שמאל, יוצאת פסולת ונבדלת לכמה בחינות שמאל. לאלו שיש להן צבע אדום, שהוא מראה הזהב הנמצא בהרים, בעת שהשמש בכוחו, כי כוח השמש מראה הזהב ומוליד אותו בארץ. והממונה על כוח השמש, המראה שלו כעגל, ונקרא, קֶטב יָשׁוּד צהריים. ההיתוך האדום הזה של זהב, יוצא מתוך העגל, וכן כל אלו שבאים מצד האדום, מרוח הטומאה, ומתפשטים בעולם. ע"כ נעשה עגל מהיתוך הזהב שהשליך אהרון באש. חו"ב תו"מ שבשמאל, שור פרה עגל עגלה. ת"ת שבשמאל, עגל. משם נמשך הס"א ועגל הזהב. העגל נעשה מההיתוך באש, ואז חלק הולך לקדושה והפסולת לטומאה. העגל הוא הממונה על הטומאה.

פְּסוֹלֶת הַזָּהָב  [סוספיתא דדהבא]

שח רוח הטומאה הוא נחש הרע. רוכב עליו ס"מ. והם זכר ונוקבא, ונקראים אלה. מזדמנים בעולם בכל הבחינות שלהם. רוח הקודש נקרא, זאת, שהיא הברית, הרושם הקדוש, הנמצא תמיד עם האדם, עטרת יסוד. וכן נקרא, זה כמ"ש: זה ה'. וכתוב: זה אלי. אבל אלו נקראים אלה, כמ"ש: אלה אלוהיך ישראל. וכתוב: גם אלה תשְכחנה, הסובב על מעשה העגל. ואנוכי, שהוא זאת, לא אשכחךְ. כתוב: עַל-אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה. כי חטא העגל, שנקרא אלה, גרם להם לבכות. חטא העגל נקרא אלה, כי אותיות אלה הם בינה ותו"מ, שנפלו מכל מדרגה למדרגה שמתחתיה, שכו"ח שנשארו במדרגה הם מ"י דאלקים, ובינה ותו"מ, שנפלו, הם אל"ה דאלקים. אמנם אח"כ חזרו למדרגה ונעשו לקו שמאל. ואח"כ ע"י קו האמצעי חזרו והתחברו אותיות אל"ה עם אותיות מ"י, ונשלם השם אלקים. אבל חטא העגל היה, שהתדבקו בקו שמאל לבדו, ולא רצו בקו האמצעי.

נמצא, שאותיות אל"ה, שהן שמאל, לא התחברו עם אותיות מ"י שבימין, שיושלם שם אלקים, אלא עשו פירוד בשם אלקים, מחמת שלקחו את קו השמאל לבדו, שהוא אלה. הרי שכל חטא העגל היה מחמת שהפרידו אותיות אל"ה מן אלקים ולקחו אותם לעצמם שמאל בלי ימין, צד הבריאה בלי הבורא, קבלה בלי השפעה כמ"ש: אלה אלוהיך ישראל. וזה גם החטא של עצה"ד, שס"מ והנחש פיתו אותה, להפריד אלה מן אלקים. וע"כ הם נקראים אלה.

רבקה שרכבה על הגמל, שבא מצד שמאל של הטומאה וכשרואה את יצחק שהוא קו שמאל, מפילה עצמה. שלו הייתה מחברת אליו גם את צד הגמל, הייתה מפרידה ועושה כמו בחטא העגל. לכן יורדת היא מצד השמאל, מבחינת "אלה" שרצו את הפירוד מהימין, וברדתה מהגמל אומר שרוצה דווקא להתחבר לימין, לאמונה, למשה שבנפש.

פיקודי צה-צז

מְצוּדוֹת לֹוכּדּוֹת נִמְצָאוֹת  [טסקורי קמיטין שכיחין]

רפח בסיבוב שמסובבים המדבריות, שליטת הקליטה של החכמה בתוכם. גלגל אחד יש בהם, שמסובב ואינו מסובב, עומד ב- 12000 עולמות. נמצא בין הגלגלים, עולה ונוסע בתוכם. העולם נחלק ליישוב ולמדבריות. קו ימין מיוחס ליישוב, קו שמאל מיוחס למדבריות. בסיבוב שמסובבים המדבריות, קו שמאל, שליטת הקליטה, השגת החכמה, בתוכם. כי מסיבובים דקו שמאל נמשכת החכמה. הגלגל הרביעי, מלכות, אינו נחשב לקו מיוחד, אלא שמקבל מג' הקווים, ויש גם בו ג' קווים. והוא מסובב ואינו מסובב, כי מבחינת ג' קווים שמקבל נחשב למסובב, אבל מבחינת עצמו אין בו סיבוב, ע"כ נחשב שאינו מסובב. עומד ב-12000 עולמות, כי ג' קווים שבו מאירים בחו"ג תו"מ שבו, וג"פ ד' הם 12, והארת החכמה שבהם מכונה אלפים, וע"כ הם 12000 עולמות, שגלגל הרביעי עומד עליהם. משום שנמצא בין ג' קווים, הוא עולה ונוסע בתוכם, וסיבובו בא לו מטעם שמצא בג' קווין, אבל מבחינת מה שהוא 12000 עולמות ולא 16000, נחשב שאינו מסובב, שהרי בחינתה עצמה חסרה. כי אפילו במלכות אין יותר מג' קווים, ולא בחינת מלכות.

רפט תחת הגלגל הרביעי שלעיתים מסתובב כאשר מתכלל בג"ר ולעיתים לא מסתובב כשאינו מתכלל עומד עמוד אחד, התקוע עד תהום הגדול, שבתהום הגדול מתגלגלים אבנים, בתוך התהומות הם עולים ויורדים. העמוד ההוא עומד עליהם, נוסע ואינו נוסע, תקוע מלמעלה למטה. מסובבים ר"כ (220) גלגלים אחרים מסביב העמוד ההוא. תהום הגדול, מלכות הממותקת בבינה. העמוד התקוע, היסוד דז"א. תחת הגלגל הרביעי, מלכות שמחזה ולמעלה דז"א, כלומר, מחזה ולמטה דז"א, עומד עמוד אחד, יסוד דז"א, התקוע עד תהום הגדול, המלכות הממותקת. בתהום הגדול מתגלגלים אבנים, מסכים, בתוך התהומות, בתוך המלכויות, הם עולים, שהמסָכים מעלים או"ח, ויורדים, ויורד או"י, כדרך הזיווג של אור העליון על המסך שבכלי מלכות. העמוד ההוא עומד עליהם, שאור העליון נמשך דרך היסוד אל האבנים האלו. היסוד מקבל כל הבחינות שבפרצוף הז"א, והוא עצמו קו האמצעי שמחזה ולמטה דז"א. ולפי זה גם הוא נחשב בין ג' קווים הנוסעים. שמצד אחד נחשב לנוסע, להיותו קו האמצעי, וגם מקבל חו"ג תו"מ אותם גלגלים של מעלה, וא"כ הוא נוסע כמוהם ומקבל מפני שמתכלל בקו אמצעי. ומצד אחד נחשב שאינו נוסע, כי במקום שמחזה ולמטה אין נסיעת הקווים, אלא ממה שמאירים עליהם הגלגלים שלמעלה מחזה. ששם המלכות גנוזה ברדלא אלא רק בסוד האמונה, תקוע מלמעלה למטה, שממשיך כל מה שיש מלמעלה לחזה דז"א, למקום שלמטה מחזה דז"א מחזה ולמעלה נק' יראה שבלעדיה לא ניתן להגיע לאהבה. היסוד כלול מחכמה ומחסדים, ונקרא אברך, אותיות אב רך, מחכמה אב, מבחינת חסדים רך. אמנם השליטה שבו לחסדים, והחכמה בהתכללות בלבד. ונאמר, מסובבים ר"כ גלגלים אחרים מסביב העמוד ההוא, לא כגלגל הרביעי, שהשליטה שבו לחכמה, אלא הגלגלים המסובבים ומאירים מסביב היסוד, ר"כ גלגלים, הם חסדים בלבד, הנקראים רך ודווקא בשל כך נתקבלים חסדים. ועוד, ר"כ מורה על הארה כללית של כל כ"ב אותיות, שכל אות יש בה ע"ס ועשר פעמים כ"ב הם ר"כ. וכשקו שמאל שולט חייבים לעשות תיקון ולא לקבל חוכמה

רצ הגלגל האחר שעל העמוד התקוע, הגלגל הרביעי, העומד ב

12000 עולמות, מסובב בתוך המשכן, שהוא נוקבא דז"א, מסובב ואינו מסובב, ומשכן עומד על 12000 עולמות. במשכן נמצא כרוז הקורא, הישמרו מהגלגל המסובב מפני שצריך זהירות בגלגל המלכות, שהוא מחזה ולמעלה שיכול להיות בחינת דין קשה, או מתכללת בעליון. כיש לאדם רצון, עליו לבדוק האם הוא תואם את הרצון בעולמות העליונים. וכשמסתכל על המשכן הפנימי יבדוק כפי שבדק משה בכלי המשכן שעליהם להיות בבחינת התכלת, השמים.

רצא מי שהוא בעל עיניים בתבונה, יידע ויסתכל בחכמת אדונו, ויידע אלו דברים עליונים, שמפתחות ריבונו נמצאים שם שזו הדרך להתקשר לקב"ה, אשר הם צפונים בתוך המשכן הקדוש, אשריהם בעוה"ז, ואשריהם בעוה"ב. עליהם כתוב: אשרי אדם, עוז לו בךְ, מסילות בלבבם. אשרי תבחר ותקָרֵב ישכון חצריך, נשׂבעה בטוּב ביתֶךָ, קְדוש היכלֶךָ.

אְוֹתִיּוֹת הוֹיָה כאותיות אֲדֹנָי  [אתוון דהוי"ה כאתוון דאדנ"י]

רצב במשכן נמצאים סודות עליונים, השם הקדוש אדנ"י. זהו סוד המשכן. כעין סוד העליון, סוד הארון כמ"ש: הנה ארון הברית, אדון כל הארץ. אדון כל הארץ, סוד הקדוש של השם, אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד. כעין השם הקדוש הוי"ה. כי אותיות של אדנ"י הם כאותיות הוי"ה. ואיך יכול להיות שתי ההשגחות של שם א-ד-נ-י שהוא דין, הוא כמו שם הויה – רחמים

רצג א' דאדנ"י כמו יוד דהוי"ה, אבא. יו"ד במילואה, הוא כמו א'. כי צורת א' הוא י' מלמעלה, ו' באמצע, ד' למטה. כלומר יו"ד. ד' דאדנ"י, הוא ה' דהוי"ה, אמא. כי בעת שהמלכות מלבישה קו שמאל דאמא היא נקראת ד' מפני שהיא דלה ולא יכולה להאיר, שמאל דבינה. וזו כעין זו. נ' דאדנ"י, הוא ו' דהוי"ה, ת"ת, קו האמצעי. אע"פ שו' זכר, ונ' נוקבא, אבל זו התכללה בזו, ת"ת דאדנ"י, המלכות, נ', התכללה בת"ת דהוי"ה, ז"א, ו'. נו"ן וא"ו באמצע. כי נו"ן באמצע אותיות העשיריות: יוד כ' ל' מ' נ' ס' ע' פ' צ'. ו' באמצע אותיות היחידות: א' ב' ג' ד' ה' ו ' ז' ח' ט' יוד. נ', נקבה, במחצית הראשונה. ו', זכר, במחצית השנייה. משום שהן כלל אחד. ה' דהוי"ה היא י' דאדנ"י, מלכות, משום שהי' שכאן היא חכמה קטנה, הנקראת חכמת שלמה, הארת החכמה המתגלה במלכות.

רצד  ונכללו האותיות אלו באלו, ד' אותיות אדנ"י נכללו בד' אותיות הוי"ה. כלולים אלו באלו והכול אחד. משכן שלמטה בארץ, נמצא במשכן העליון, מלכות, הנקראת אדנ"י, ומשכן העליון נמצא במשכן אחר העליון על כל, בינה. והכול הוא כלול זה בזה להיות אחד. וע"כ כתוב: והיה המשכן אחד. וזהו הסוד שהפעולות הראויות שלנו בארץ תואמות את הפעולות שלמעלה וכך ניתן להגיע להשוואת צורה ודבקות בהשם

וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת-הַמִּשְׁכָּן

רצה רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק, וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד שעמלק הוא הראש לבחינת בעל מנת לקבל, ומכניס ספק אמוני בלב ביום שהוקם המשכן ע"י משה שהוא צד האמונה שבנפש האדם, שלא יכלו להקים אותו, עד שהקים אותו משה. בדומה למלכה, שאין רשות לאדם אחר להקימה חוץ מבעלה. אף כאן, כל האומנים כולם באו להקים את המשכן, ולא יכול להקים על ידיהם, עד שבא משה, שהוא מרכבה לז"א, בעלה של מטרוניתא, והקים אותו, משום שהוא בעל הבית. אין אפשרות להגיע לאהבה ללא אמונה. הקשר האמיתי הוא בחינת משה שבנפש, הוא המאפשר את הקשר ובניית האהבה. מכאן שבעל הבית הוא לא הכוח, השכל אלא האדם המאמין. השימוש הנכון בשכל הוא רק כדי להגדיל את האמונה. אדם שעושה בתום לב פעולה חיצונית גשמית באמונה, הדבר מפעים גם נקודה פנימית.

רצו כיוון שהקים משה את המשכן למטה הוקם משכן אחר למעלה. כתוב: הוקם המשכן, ואינו מפרש ע"י מי, כי הוקם מעולם העליון הסתום והגנוז, ע"י משה, ז"א, כדי להיתקן עימו.

רצז כתוב: וַיָּבֹאוּ, כָּל-הַחֲכָמִים, הָעֹשִׂים, אֵת כָּל-מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ אִישׁ-אִישׁ מִמְּלַאכְתּוֹ, אֲשֶׁר-הֵמָּה עֹשִׂים. אם המדובר במשכן של מעלה, מי הם החכמים העושים שם מלאכת הקודש? הם ימין ושמאל וכל שאר הקצוות דז"א, שהם אורָחות ושבילים להיכנס אל הים, המלכות, המשכן, ולמלא אותו. והם שעשו את המשכן למעלה והתקינו אותו התקינו אבל לא הקימו אלא רק משה ולא עושי המלאכה שעשו רק את ההכנה ומשה את הזיווג.

רצח כעין זה במשכן של מטה. כתוב: ועשה בצלאל ואהוליאב, בצלאל בצד ימין, חסדים, ואהוליאב בצד שמאל, חכמה. זה מיהודה, מלכות מימין, וזה מדן, שמאל. שהם כנגד ימין ושמאל דז"א. ואח"כ כתוב: וכל איש חכם לב. ויבואו כל החכמים העושים את כל מלאכת הקודש, שהם כנגד שאר צדדים דז"א. והכול במשכן של מטה כעין המשכן של מעלה.

רצט ביום שהוקם המשכן התבטל המוות מהעולם. אל תאמר התבטל, אלא שהסתלק המוות מהעולם ולא יכול לשלוט שהרי לא הגענו לגמר תיקון. הרי לא יתבטל מהעולם היצה"ר, שהוא מלאך המוות, עד שיבוא מלך המשיח, והקב"ה ישמח במעשיו, ואז כתוב: בילע המוות לנצח. כאשר הוקם המשכן ע"י משה, אז נפרד כוח היצה"ר, ונכנע, ולא היה יכול לשלוט. בשעה ההיא הפריד ס"מ כוח רוגז השמאל מעל כוחו של נחש הרע, וע"כ לא יכול הנחש הרע לשלוט על העולם, ולא יכול להתחבר בבן אדם ולהסית אותו. כשאדם מקים את המשכן הפנימי, את הלב הנאמן, נאמנות פנימית זו לחוקי העליון מכניעים את היצר הרע ואין הוא יכול להסיט מדרך האמת.

ש רבי יהודה אמר: כשעשו ישראל את העגל, כתוב: וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת-הָאֹהֶל וְנָטָה-לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. משום שראה את יצה"ר, שהיה הולך ביניהם. אמר משה, צד הקדושה לא ישרה בתוך צד הטומאה. כל זמן שצד הקדושה שולט, צד הטומאה אינו יכול לשלוט, ונכנע לפני הקדושה. וע"כ, כל זמן שירושלים תהיה מלאה, צוֹר הרשעה תהיה חרבה. כל זמן שאדם פועל בנאמנות של צד המשכן, יצר הרע חרב ולא יכול לשלוט.