א. מדוע בכל יום של סוכות מקיפים את המזבח רק פעם אחת?
ואילו הושענא רבא שבע פעמים?

ב. הסבר את הכתוב "עד עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אומללה"
וכיצד זה קשור לחג הסוכות?

ג. מהיכן למדנו שלמלכות שהיא המזבח יש מצד דין וצד רחמים וכיצד זה נראה
בד' המינים?

ד. מה ההבדל בין נפש רוח ונשמה בעניין המעל, שמועלים בה' ומה אתה לומד
מזה על דרך עבודה?

ה. מה התנאי שיקדשו את האדם מלמעלה ומהי הירושה האמיתית אגב קדושה זאת
שבגינה נקראים עם ישראל "בנים אתם לה' אלוקיכם" ?

ו. כיצד אנו לומדים מאות תכ"ה שכאשר אדם חוטא הוא פוגם לא רק בעצמו אלא
בכל אחד מישראל?

ז. מדוע לדעתך בעיות קשב וריכוז נפוצות בעולם על פי אות תכ"ה?

ח. מתי ומדוע נקראת המלכות צרור החיים?

ט. מדוע הקב"ה נקרא כתפוח בעצי היער ומה אנו לומדים מכך על ראש השנה?

וַיִּקְרָא קלט-קמא

דּ' מִינִים

תיח) רבי יהודה אמר: שבעה חלקים בהקפת המזבח, שבעה ימים הם החסדים דז"א, שני סוגי חסדים משיגים מז"א, ע"י הניענוע חסדים פנימיים, הסוכה חסדים מקיפים, ושנים פנימיים מאמא בכל יום, אע"פ שעושים רק הקפה אחת, משום שבכל יום מתברכת המלכות מכולם, כי ז"ס כלולות זו מזו, והספירה הפרטית שבכל יום כלולה מכל הז', והם ע' חלקים כנגד ע' אומות אמנם שבעה ימים, ומלמד כאן על שבעים, היות ומדובר על חסדים מצד ז"א הנספר בעשרות. ובסוף שבעת הימים בהושענא רבא מתברכת המלכות מהמקום שנמצא שמן המשחה, מבינה והרי אמר שהם מקיפים דז"א, אלא, הכוונה מקבלים מז"א שעלה לבינה ששם נמצא שפע החכמה, שנקראת שמן. וע"כ מקיפים ז' פעמים, כנגד כל אלו שבעת הימים, שהם ז"ס דז"א, כדי להמשיך ולקיים לה ברכות ממעיין הנחל הנמשך תמיד ואינו נפסק, שהוא בינה. ונמצא, מה שמתברכת בכל יום ויום של ז' ימי סוכות, עד ז' הימים, היא מתברכת ממעיין הנחל, מיסוד דז"א, שאינו נמשך תמיד, אלא שנפסק, שאינו מאיר בשלמות, ביום השמיני מקיפים כדי לקחת כוח מהכלל. ההקפה השביעית כנגד הושענא רבה לקחת כוח מהכלל, לכן אין לדבר בין ההקפות אלא לעשותם יחידה אחת , שהוא בינה אלא בשעת התפילה ובשבתות ובחגים. וכן פעם אחרת בהושענא רבא, שמקיפים את המזבח ז' פעמים, היא מתברכת ז' פעמים ביחד, ומתקיימים בה אח"כ הברכות ממקום העליון, שמעיין יוצא ואינו נפסק, שהוא בינה.

תיט) בכל יום שבימי החג, מכריזים עליה ואומרים, עַד עֲקָרָה ילדה שבעה ורבת בנים אומללה. עד עקרה ילדה שבעה, כנסת ישראל, שמתברכת מז' ספירות דז"א, בכל יום, ועולה לבסוף לחשבון העליון בבינה בה מקבלים את הכול ביום השביעי לכל הבחינות יחד. ורבת בנים אומללה, אלו הם אומות העכו"ם, שעולים ביום הראשון לחשבון גדול לי"ג פרים, ואח"כ מתמעטים והולכים בכל יום ויום עד לז' פרים. וע"כ המזבח מכפר על עוונות ישראל, המזבח מטהר אותם, ומשפיע להם ברכות ממעלה למטה. ונק' הנשמה עקרה מפני שאין בה את האמונה השלמה, היא לא יכולה ללדת היגיון בריא. אמנם קיבלה את העיבור ביום הכיפורים, והחליטה להיכנס לרחם הבורא, הוא יום הרחמים כדי להיוולד לאמינים בעלי השפעה. ביום הכיפורים לא יכלה ללדת מפני שעשתה צמצום, אך לבסוף היא זו שיולדת. אומות העולם הם כעין כוח הגוף שכל יום מת יותר, לכן בכל יום בחג הסוכות, בו רוכשים תבנית מחשבה נכונה, קונים היגיון אמוני ולא היגיון מדעי מזויף. לכן מקריבים כנגדם מידי יום פר אחד פחות, וכך הקליפות עד גמר תיקון. כוח הפרטים נגמר כשמתגלה כוח הכלל.

תכ) וענף עץ עבות. זהו המלך הקדוש, ת"ת, האחוז בב' הצדדים חסד וגבורה. כי ת"ת קו האמצעי, הכולל בתוכו ב' הקווים. משום זה הדס שלושה ענפים. וענף עץ עבות, ענף שיעשה ענף עץ עבות, שיאחז לימין ולשמאל. וערבי נחל, שני עמודים נצח והוד, שמכאן יוצא השפע לכפות תמרים, יסוד, אחוז למעלה בז"א, ואחוז למטה במלכות. אתרוג, מלכות, יוצא מתוך קוצי האילן, מן הדינים, הנקראים קוצים שבז"א, הנקרא אילן. כי היא המלכות נבנית מן הדינים מאחוריים של ז"א שהרי באצילות אין דינים, ואחוריים של ז"א הם שורש לדינים, ובאצילות אינם דינים שהרי לא יגורך רע. וכך כפות תמרים, יסוד שנאחז ג"כ בהם, בקוצי האילן, הדינים דז"א, כי היסוד נוטה לשמאל דז"א, ששם דינים. ודאי כל מה שיוצא לעולם, יוצא מד' מינים לכן ישראל מושכים את האור בצורה מסודרת.

תכא) ואבואה אל מזבח אלקים. מזבח אלקים הוא המזבח של מעלה, המלכות. יורה על דין, באר של יצחק. המלכות, שנקראת באר, ונבנית מגבורה, אלקים, הנקרא יצחק. ולפעמים היא נקראת, מזבח הויה, הרחמים  כמ"ש: קם מלפני מזבח הויה. וע"כ יורשים העולמות מהמלכות דין ורחמים, משום שהיא יונקת מצד הדין ומצד הרחמים. מקיפים את המזבח וממנו מבקשים לקחת את הכוח לעשות את התיקון, לכן גם בערבות בהם יש דינים.

נֶפֶשׁ כִּי תִמְעֹל מַעַל

תכב) לא הרוח ולא הנשמה, אלא רק החלק התחתון, מלמד על: נֶפֶשׁ כִּי תִמְעֹל מַעַל, וְחָטְאָה בִּשְׁגָגָה, מִקָּדְשֵׁי יְהוָה:  וְהֵבִיא אֶת-אֲשָׁמוֹ לַיהוָה אַיִל תָּמִים מִן-הַצֹּאן, בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף-שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל-הַקֹּדֶשׁ–לְאָשָׁם. רבי יצחק אמר: נפש ודאי, ולא הנשמה והרוח, שהם אינם חוטאים, אלא שמסתלקים מטרם החטא. כתוב: וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים, אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וכתוב: וְאֵת נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ יְקַלְּעֶנָּה, בְּתוֹךְ כַּף הַקָּלַע. הרי ששכר ועונש מגיעים בעיקר לנפש. הביטוי גלגול נשמות הוא על השם הכללי של חלקי הנשמה. ויש ורוח מתגלגלת אך יחד עם הנפש, או בצירוף לנפש אחרת.

תכג) אשרי הם הצדיקים, שיש להם חלק עליון בהקב"ה, בהחלק הקדוש, בקדושות של המלך, משום שהם מקדשים את עצמם בקדושות אדונם. וכל מי שמתקדש, הקב"ה מקדש אותו, שכתוב: והתקדשתם והייתם קדושים. אדם מקדש את עצמו מלמטה, מקדשים אותו מלמעלה. וכשמתקדש האדם בקדושת אדונו, מלבישים אותו נשמה קדושה, שהיא ירושת הקב"ה וכנסת ישראל, שהנשמה היא תולדה מזו"ן. ואז יורש הכל. ואלו הם הנקראים בנים להקב"ה  כמ"ש: בנים אתם לה' אלקיכם. תכד) כתוב: תוצא הארץ נפש חיה. ומחלק ההוא ירש דוד המלך ונקשר בקשר העליון, וירש המלכות. ומשום זה, והייתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים. הנפש נקשרת ברוח, והרוח בנשמה, והנשמה בהקב"ה. שע"כ נקראים צרור החיים. אשרי חלקו, מי שיורש ירושה עליונה זו.

התענוג מהאמת הוא החיבור להשם.

אי אפשר להתקשר לקב"ה רק מצד המעשה שזו בחינת הנפש. מצד שני גם לא ניתן להתקשר רק מצד הכוונה שהיא בחינת הרוח, אלא יש לצרור אותם. בנים להשם הם אלו היורשים את בחינת הנשמה, שהיא התענוג העליון מהאמת.

כדי להתחבר לצרור החיים, לאמת, צריך כל אחד לעורר הנפשו ולרכוש אמונה, ואז ממילא הרוח והנשמה מתחברים.

תכה) אוי לאלו הרשעים, שנפשותיהם אינן זוכות בעוה"ז, כש"כ בעוה"ב. עליהם כתוב: וְאֵת נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ יְקַלְּעֶנָּה, בְּתוֹךְ כַּף הַקָּלַע. שהולכות ומשוטטות בעולם, ואינן מוצאות מקום לנוח להתקשר בו.

כשכף הקלע מתחזק למעלה, כוח הפירוד בעולם מתחזק, ישנן בעיות קשב, קשה לאנשים לשמר זוגיות ונאמנות בכל התחומים. כוח מתגבר זה דורש מאמץ גדול יותר להתגבר עליו, בעיקר ע"י הקדושה שהיא המגן לפורענות זו. ונטמאות בצד הטמא. וכרוז קורא ואומר, נפש כי תמעול מעל בה'. מקדש ה' טמא, הנפש שלו. ואין לומר מקדש ה' ממש, שהרי לא נכנס בקדושה, ולא נכלל בה. ואיך יטמא אותה. והם מזיקי העולם, נפשות הרשעים, משום שמתדבקים בס"א ונטמאות.

תכו) נפש, כשמתעטרת כנסת ישראל, מלכות, מתעטרת במלך הקדוש, ז"א, ונקראת המלכות צרור החיים, משום שבה נקשר הכל. הנפש נקשרת בה מלמטה וז"א מלמעלה. כשנוסעת השכינה, מלכות, נוסעת עם האבות, חג"ת דז"א  כמ"ש: ויסע מלאך האלקים ההולך, שהם ג' פסוקים, ויסע ויבוא ויט, המורים על ג' קווים חג"ת דז"א ומהם יוצאים ע"ב שמות, שהשכינה מקבלת מהם ונוסעת עימהם. וע"כ נקראת השכינה צרור החיים, שג' קווים חג"ת צרורים בה. כאשר השכינה נוסעת עם האמונה שזו בחינת האבות הקדושים, היא הרגל הרביעית. לכן כשאומרים תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים, הכוונה למלכות שתתקשר באמונה. רק בהשבה אל הלב בדרך השפעה, ניתן לרכוש את המרכבה, בדרך ישר אל המטרה. אך קודם להיטהר ולהתקדש, ולעלות בסולם.

תכז) רבי אמא אמר: הכל, ג' הקווים חג"ת והשכינה, נעשו עטרה אחת, כדי שיתעטרו יחד. והשם הקדוש, השם ע"ב הנובע מ ג' הפסוקים שבכל אחד מהם יש ע"ב אותיות. נראה בתוכם. בשעה ההיא נקרא ז"א כתפוח בעצי היער, כן דודי בין הבנים. כי ג' קווים חג"ת, הם ג' גוונים, לבן אדום ירוק, הנראים בתפוח. והיו רואים אז ישראל על הים, זיו יקר העליון נוסע לפניהם. ויוציאך בפניו בכוחו הגדול ממצרים, אלו הם האבות, חג"ת, ג' קווים, ויסע ויבוא ויט. ומשום זה שֵם זה, מלכות, משבר הרים ומשבר סלעים, ויש בו לטוב ולרע. אשרי חלקם של ישראל.

וַיִּקְרָא קלו-קלח

דּ' מִינִים

על האדם להסכים לכפות עצמו לברית.

מלמד כאן על ד' המנים בנפש האדם. בחינת האישה שבאדם היא הרצון לקבל, וסביבה ישנם קליפות. תפקידנו להביא גם את הרצון לקבל לעבודת השם, לאגד ולחבר את צד הזכר והנקבה, מוח ולב יחד לדבקות בהשם.

וַיִּבֶן יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הַצֵּלָע אֲשֶׁר-לָקַח מִן-הָאָדָם, לְאִשָּׁה; וַיְבִאֶהָ, אֶל-הָאָדָם וכתוב: עצם מעצָמַי ובשר מבשרי שהיא המשלימה אותי. וזה הוא, פרי עץ הדר בחינת הנוקבה שנובעת מהזכר.

אומר האר"י הקדוש בשער הכוונות שאתרוג זה לא המלכות הכללית שננסרה, אלא המלכות האמיתית היא ליבו של האדם, ובכל המינים נובעת מצד המשפיע. בדומה למחשבה הפרקטית שיכולה לרדת ללב, אך אין היא הלב עצמו. לכן מאגדים את המינים ומושכים אותם בנענוע ללב. זאת כדי לומר לעצמנו שהמחשבה לא באה כמשהו ספונטני אלא ישנה תודעה עליונה המאגדת את ההרגשה בברית נאמנה של ג' הדסים, ב' ערבות, לולב ואתרוג שהוא חלק מהכלל, הכל מוצמד ליסוד, ללוב, לברית.

האדם נבחן, האם מוכן הוא להיקשר בברית מחייבת. לכן ניקרא כפות תמרים, שאדם כופה את רצונותיו לברית שתביאו לאהבה, שמחה ואמונה. ולמרות שאין כפיה ברוחניות, כאשר מגיעים לרוחניות אמיתית, רואים שזו התחייבות לכפות על עצמך דרך.

וַיִּקְרָא קכז-קכט

כָּל זְמַן שֶׁמְשֶׁה קיים 

הגאווה מביאה לידי חטא.

בזכות משה/האמונה, היו דור המדבר צדיקים גדולים, ורק כשיבוא מלך המשיח יבוא הגילוי הגדול. וכך האמונה באדם שומרת שרצונותיו לא יחטיאו את המטרה, ומכאן החשיבות להגדיל ולהחזיק את האמונה, ולמחות על כל מכשול בדרך למטרה. ומי שחלילה מזלזל ברבו, או אין לו את רבי שמעון בליבו, מאבד את דרכו.

את הדור שלפני הגאולה מזהיר הזוהר: "שלא יהיה נמצא מי שידע לגלות עמקות התורה ודרכיה. אוי לאלו הדורות, שיימצאו אז בעולם". שעמקות התורה ופנימיותה הם החשובים. הגילוי מחייב לימוד מעבר לזמן ומקום, תוך חדירה לעומק ולא הסתפקות ברדידות חיצונית בה הדברים כלליים יותר, וזו סכנה לטעויות בהבנה. לכן זכינו בתלמוד עשר ספירות, שהוא המפתח להבנה ויישום הוראות התורה והפירוש הנכון למציאות.

כשהידע נמצא בעולם ובני אדם מתנהגים על פי האמת, אז וודאי טוב יותר וישנה אהבה. ידע יש, וכעת יש לדעת את השם יתברך דהיינו להיות מחובר לאמונה האלוקית.

אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא

אמר הקב"ה, יבואו הנשיאים שליבם גאה עליהם, ויביאו אבנים אלה, הנמצאות על לב הכהן, ויתכפרו מגאות ליבם. אבן היא בחינת הבנה, וכאשר האבן/ההבנה של שמירת הברית על ליבו, אז הוא נשמר וחפץ בקשר והדבקות בקב"ה. וכל בעל שררה ששומעים בקולו, יזהר לא להתגאות ולא לחטוא, שמאד קשה להחזיק בנפש שני הפכים, דהיינו בעל שררה מצד אחד ושפל רוח כלפי השם. בזהירות מכוח השררה צריך אדם לפעול גם בביתו.

וַיִּקְרָא קלו-קלח

דּ' מִינִים

מלמד כאן על ד' המנים בנפש האדם. בחינת האישה שבאדם היא הרצון לקבל, וסביבה ישנם קליפות. תפקידנו להביא גם את הרצון לקבל לעבודת השם, לאגד ולחבר את צד הזכר והנקבה, מוח ולב יחד לדבקות בהשם.

תיב) רבי יהודה פתח: פרי עץ הדר כפות תמרים. פרי עץ הדר זהו אתרוג. וכי אתרוג הוא מעץ הדר, שכמה קוצים שהם קליפה יש באילן האתרוג מסביב לו? אלא כתוב: וַיִּבֶן יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הַצֵּלָע אֲשֶׁר-לָקַח מִן-הָאָדָם, לְאִשָּׁה; וַיְבִאֶהָ, אֶל-הָאָדָם וכתוב: עצם מעצָמַי ובשר מבשרי שהיא המשלימה אותי. וזה הוא, פרי עץ הדר בחינת הנוקבא שנובעת מהזכר. שאדם נקרא עץ. פנימיות הכתובים של וייבן ה' אלקים את הצלע, סובבים על ז"א ומלכות, שנאצלו דו פרצופים כמו תיאומים סיאמים. ואח"כ ניסרם המאציל זה מזה. ונמצאה המלכות צלע מז"א. וז"א נקרא עץ החיים. והמלכות הפרי של עץ זה, האתרוג, הרומז על המלכות. וע"כ קראוֹ התורה פרי עץ הדר, להיותו פרי של עץ הדר, ז"א.

וזה קשה, שאומר האר"י הקדוש בשער הכוונות שאתרוג זה לא המלכות הכללית שננסרה מז"א. המלכות האמיתית היא ליבו של האדם, ובכל המינים היא של ז"א. באתרוג מכוונים שיש משהו בז"א שנפרד ממנו, ושייך לו. כלומר אין זו מלכות הנפרדת אלא שייך לז"א.  בדומה למחשבה הפרקטית שיכולה לרדת ללב, אך אין היא הלב עצמו. לכן מאגדים את המינים ומושכים אותם בנענוע ללב. זאת כדי לומר לעצמנו שהמחשבה לא באה כמשהו ספונטני אלא ישנה תודעה עליונה המאגדת את ההרגשה בברית נאמנה של ג' הדסים, ב' ערבות, לולב ואתרוג שהוא חלק מהכלל, הכל מוצמד ליסוד, ללוב, לברית.

תיג) כפות תמרים. התמר עולה לע' שנה, הפרי יוצא לאחר שבעים שנה בדומה לחייו של האדם, שמוציא פרי לעולם הבא, רמז על יסוד דז"א, שבו נשתכללו שבעים שנים עליונות, חג"ת נהי"ם, שכל אחת כוללת עשר, והן שבעים. וזה ניכפת, נתקשר למעלה בז"א ולמטה במלכות. וע"כ נקרא כפות  כמ"ש: כפיתו, שפירושו שנקשרו. וזהו מבחן האדם, האם מוכן הוא להיקשר בברית מחייבת. לכן ניקרא כפות תמרים, שאדם כופה את רצונותיו לברית שתביאו לאהבה, שמחה ואמונה. ולמרות שאין כפיה ברוחניות, כאשר מגיעים לרוחניות אמיתית, רואים שזו התחייבות לכפות על עצמך דרך. כי היסוד עולה לז"א ולמלכות וכתוב: כי כל בשמַים ובארץ. היסוד נקרא כל, והוא קשור בשמים, ז"א, ובארץ, המלכות.

תיד) רבי יוסי אמר: פרי עץ הדר זהו מזבח, מלכות, שעושה פירות ומוציא פירות לכל הצדדים. ונקרא פרי עץ הדר, משום שכל ע' שנה, חג"ת נהי"מ דז"א, שכל אחת כוללת עשר, שהם ע', נותנים למלכות חלק והיא מתברכת מכולם. וז"א נקרא עץ הדר. ומי שחוטא ופוגם במזבח, מלכות, חוטא ופוגם בכל ז"ס דז"א, כי המלכות קשורה כנגד אותו שכפות וקשור למעלה, יסוד דז"א, וע"כ נתקשרו מלכות בז"ס דז"א. וע"כ כתוב: פרי עץ הדר כפות תמרים, להורות שכפותים זה בזה. על האדם להסכים לכפות עצמו לברית.

הביאור של רבי יוסי שלא עץ ההדר הוא אתרוג, אלא הוא פרי הנובע מעץ הדר. האתרוג הוא הלב של צד הזכר שבי, אותו להשפיע ללב הרוצה לקבל, וכך להגיע לשלמות.

תטו) כתוב: זאת מִשחַת אהרון ומשחת בניו. זאת, המזבח, המלכות, שנמשח ע"י אהרון, חסד דז"א, שכתוב ומָשַחתָ את מזבח העולָה ואת כל כליו. ומשחת בניו, הם שאר הספירות דז"א, המשתלשלים מן החסד. כי המזבח, שהוא המלכות, מכולם נמשח, ונתגדל, ונתברך, ונטהר. מכאן לומדים שכולם קשורים למלכות, לאתרוג שהוא כנגד המזבח, לכן אין לקחת אתרוג פסול.

תטז) בחג הסוכות סובבים את המזבח פעם אחת בכל יום הקפות בחסדים המקיפים לז"א, ולבסוף ז' פעמים. מלך המזמן אורחים ועוסק בהם, והייתה למלך בת יחידה, אמרה לו, אדוני המלך, בשביל האושפיזין אינך משגיח עלי. אמר לה, חייך בתי, מתנה אחת אעלה לך בכל יום ששווה ככולם.

תיז) כך בכל יום ויום שבחג, היו ישראל מקריבים כנגד ע' אומות העולם ע' פרים. אמר המזבח, המלכות, למלך הקדוש, ז"א, בשביל כל האומות נמצאים מנות וחלקים ולי מה אתה נותן? שהרי היא בחינת הכלל, וכל ששת ימי המעשה מקבלים הפרטים כוח, ומה יהיה עם הכלל אמר לה, בכל יום ויום יסבבו אותך שבעת הימים העליונים, שהם ז"ס דז"א, כי כל אחד כלול מכולם לברך אותך, ויתנו לך ע' חלקים בכל יום, כי כל אחת כלולה מעשר, נגד ע' פרים המתקרבים בחג נגד ע' אומות. נמצא שבכל יום מקריבים ישראל כנגד כל אומות העולם. היא מקבלת את האור כנגד כולם, וכל יום מסבבים כנגד המלכות וכל העבודה על הפרטים באים למען הכלל.

שאלות חזרה הדף היומי הזהר הקדוש פרשת ויקרא קלג-קלה

1. מה קורה שאדם שב בתשובה מחטאו ומה קורה שאינו שב?
2. כיצד מתגלה שבועת הקב"ה אלינו?
3. הסבר בפירוט את ג' החלוקות בענין גילוי המלכות דמידת הדין שמכניע קו שמאל שיכלול בימין באופן שלא יוכל עוד להתגבר עוד על הימין לעולם.

וַיִּקְרָא קלג-קלה

נִשְׁבַּע יְהוָה בִּימִינוֹ

תט) רבי יוסי פתח: נִשְׁבַּע יְהוָה בִּימִינוֹ וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ. כל זמן שאדם חוטא לפני הקב"ה, יש מדרגה הנודעת למעלה כנגד חטא הזה, לדון את האדם, ולהסתכל עליו כלומר ישנה השלכה לחטא גם בעולם העליון, ובפנימיות האדם שהיא כנגד העולם העליון. אם שב בתשובה שלמה לפני אדונו, נעבר החטא, והדין אינו שולט עליו, ואינו מגיע אליו. ואם לא שב, נרשם החטא במדרגה ההיא. ואם מוסיף לחטוא, הרי מדרגה אחרת מוכנה כנגדו, ומסכמת אל הדין שבמדרגה הראשונה, אז הוא צריך תשובה יותר גדולה. ואם מוסיף לחטוא, מוסיף מדרגה על מדרגה, עד שמשלים לחמש מדרגות שכנגד צד הימין, אך עולה בצד שמאל. ככל שאדם חוטא ושונה, התשובה תהיה קשה יותר. כל החטאים הם התרחקות מהשם, תוך סירוב להמליך את השם. יש להקדים ולחזור בתשובה אפילו כבר בשלב ההרהור, מפני שעבירה גוררת עבירה. הדין הקשה נראה באדם שמשלב אצבעות ימין בשמאל, דהיינו כבר ישנה הסכמה שהשמאל בחטא גדול, לכן אין לשלב באצבעות.

תי) כיוון שהימין נתתקן כנגדו של האדם, והסכים עליו, לדין, הרי השמאל מוכן להסכים עם הימין ולהיכלל בו. כיוון שהשמאל הסכים לימין, אז אינו תלוי עוד בתשובה. ואז הכל מסכימים על האדם בדין, והדין שורה עליו. ישנה מחלוקת בין הימין לשמאל, בין הפנימיות, הכלל, העליון, לבין השמאל הוא הפרטיות. השמאל מוכן לקבל את האמונה של הימין, אך שתהיה תחת שליטתו.

תיא) וכשהדין נשלם ושורה על האדם, אז נשלם ונתקנו האצבעות, חמש כנגד חמש, ימין בשמאל, להראות שכולם הסכימו עליו בדין, וידיו מתיישרות. שהאצבעות משתלבות אלו באלו, להראות דבר בלא כוונת האדם, שלא נתכוון בו. וע"כ כתוב: ימינך ה' נאדרִי בַכוח ימינך ה' תירעַץ אויב. שנכלל השמאל בימין ונשלם הדין. ואז הוא קיום הכל. וע"כ כשרוצה הקב"ה לקיים הכל כתוב: נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו, אם אתן את דגנֵך עוד מאכל לאויבַיִךְ. מאמר זה בא לבאר את שבועת השם איך נעשית שבועת ה'? כי ודאי דיברה תורה כלשון בני אדם, אמנם פנימיות הדברים מה היא? שכל גילויי הקב"ה לתחתונים, המוגדרים בקריאה ודיבור, הם ע"י פעולות ממנו הקב"ה עושה פעולות ומהן עלינו להבין מה נדרש מאתנו, ממעשיך הכרנוך. וע"כ גם השבועה הוא גילוי פעולה כזו, המוגדרת בביטחונה המחויב, כמו שבועה, שאי אפשר לשנות עוד, כמו כל דבר קבוע בטבע, למשל שיש לאדם שתי ידיים, זו אינדיקציה שהקביעות היא מעין שבועה. ולזה מבואר לנו ב' עניינים:

א. שיש גבול לחטאים ולדינים, שאחר שהחוטא מגיע לגבול הזה, אינו יכול לחטוא עוד, ומשום זה אין עוד דינים.

ב. שמבחינת כללות העולם, נבחן גבול הזה לשבועה, מחמת שהרשעים הם כאילו מתו, שאינם יכולים עוד לחטוא, ואין עוד דינים בארץ  כמ"ש: נשבע ה' בימינו ובזרוע קודשו, אם אתן את דגנך עוד מאכל לאויביך. שזה יהיה קודם גמר התיקון.

שורש כל החטאים בהגברת השמאל על הימין בגלל שאדם אינו מתגבר ומאפשר לשמאל, לרצון הפרטי ולחיצוניות להתגבר על הימין. לכל אדם יש שורשו למעלה, ואדם החוטא מגביר את השמאל ומפרידו מהימין ועושה מחלוקת בין ימין לשמאל, כמו שהייתה מחלוקת ביניהם מטרם שקו אמצעי כלל אותם. וכל זה עושה החוטא בשורש נשמתו למעלה. והדינים, הנמשכים מהמחלוקת הזאת, הם העונשים/התיקונים שלו. ואם ממשיך וחוטא ואינו עושה תשובה, הנה מתגלה עליו מידת הדין הקשה מהמלכות דצ"א שלא נמתקה בבינה. ואז מסתלקים כל האורות משורשו למעלה, והוא מת. יש גבול כמה יכול אדם לחטוא, מעבר לגבול מסתלקים כל אורות השמאל, וקו ימין ההשפעה נשאר. וכל זמן שלא התגלה בחוטא המידה הקשה של הדין, עדיין יוכל לעשות תשובה, אחרי שמתגלה מידת הדין יאלץ לחזור בגלגול. עיקר שבועת השם, שבכל מקרה יהיה תיקון בדרך תורה או חלילה בדרך ייסורים.

אמנם מידת הדין הזו שמתגלה עליו, אינה נשלמת בפעם אחת, וע"י ריבוי חטאים הולכת ונאחזת בכל מ                                                                                                                                                                 דרגה ומדרגה מה' מדרגות חג"ת נ"ה. וכשמגעת לראש הספירות, חסד, אז נשלמת צורתה בכל השיעור, ואין עוד דינים יותר. ומה שאומרים, שמידת הדין הקשה של המלכות דצ"א, בכל מקום שנוגעת מבריחה את האורות משם, הוא רק בבחינת קו השמאל, שמשם נמשכת חכמה.

משא"כ בקו ימין, שמשם נמשכים חסדים, אין מידת הדין פוגמת כלום, מפני שעל אור החסדים לא היה צמצום אי אפשר לפגום בג"ר דחסדים. ואחר שמידת הדין הקשה נאחזת בכל ה' מדרגות חג"ת נ"ה, מסתלקים כל האורות דחג"ת נ"ה דקו שמאל בלבד, וקו ימין לא רק לא נפגם אלא עוד מתחזק, כי ניצח את המחלוקת, שהרי קו השמאל נתבטל ומוכרח להיכלל עתה בקו ימין. אמנם החוטא, שכבר נתדבק בשמאל מחמת חטאיו, אינו יכול לקבל כלום מקו ימין, וע"כ הוא מת.

אבל ממלכות דצ"א, דמידת הדין, אין העולם יכול להתקיים, משום שהכלים שלה אינם ראויים לקבל אור החיים, שתחילה נברא העולם במידת הדין, ראה שאין העולם מתקיים, שיתף עימו מידת הרחמים שאין העולם יכול להתקיים בצמצום א, שהעלה המלכות לבינה, מידת הרחמים, ונמתקה שם. ואז, הכלים של בני העולם, הנמשכים ממלכות, ראויים לקבל אור החיים וכל המוחין ויכולים להתקיים.

ולפיכך נתקנה המלכות מב' נקודות אלה, אשר נקודה דמידת הדין שבה היא בהסתר ואינה נודעת. ונקודה הממותקת ברחמי הבינה היא בגלוי זהו מצב טוב בו מקבלים השפע, כדי שהנמשכים ממנה יהיו ראויים לקבל אורות ומוחין. והיא נקראת משום ב' נקודות אלה, עצה"ד טוב ורע:

שאם בני אדם זוכים, נמצאת מידת הדין בגניזו בהסתר, וראויים לקבל ממנה טוב. ואם אינם זוכים, מתגלה עליהם מידת הדין שבה, וכל הנמשכים ממנה נפגמים הכלים שלהם, ואינם ראויים לקבל אור, והיא רע להם. דבר קבוע בעולם זאת שבועת השם. לחטאים יש גבול שאי אפשר לעבור, וכן גם בכללות העולם יגיע מצב כזה שאי אפשר יותר לחטוא.

ואדם החוטא, כל זמן שלא נגלתה עליו נקודה דמידת הדין, מועילה תשובה ויוכל לקבל רפואה מלמעלה, דהיינו חיבור מחדש לנותן החיות, מחמת שכליו עוד ראויים לקבל אור. משא"כ אחר שנגלתה עליו נקודה דמידת הדין, אין מועילה לו תשובה. כי כליו אינם ראויים עוד לקבל שום אור.

גם ידעת, שאין לך דבר שאין בו ע"ס, ה' שהם בחינות כח"ב תו"מ, כי ת"ת בלבדו כולל שש ספירות, והן עשר. ומבחינת ז"ת הן נקראות חג"ת נ"ה, שחג"ת הם כח"ב ונ"ה הם תו"מ. ואדם החוטא, שנגלתה עליו נקודה דמידת הדין, הולך ופוגם בכל ע"ס משורש נשמתו. תחילה בהוד, ואח"כ בנצח, עד שפוגם בחסד, ואז נשלם גילוי הנקודה דמידת הדין, ושוב אין מועילה תשובה.

בחטאו אדה"ר פוגם במדרגה למעלה בשורש נשמתו, ונעשית מחלוקת בין ב' קווים שמאל וימין, שזה מביא לגילוי מידת הדין, שהמדרגה הנפגמת מורידה עליו דינים, ומסתכלת עליו. אם שב בתשובה, כי כל זמן שלא פגם בע"ס שלו עד החסד, עוד לא קלקל הכלים שלו, וראוי לעשות תשובה. ויכול לחטוא עוד, להמשיך מקו שמאל למטה. ואם מוסיף לחטוא, הרי מדרגה אחרת מוכנה כנגדו, כשפוגם במדרגה יותר גבוהה שבשורש נשמתו, ואם מוסיף לחטוא, מוסיף מדרגה על מדרגה, עד שמשלים לחמש מדרגות, שהם כל הע"ס של שורש נשמתו, אז נתרוקן קו השמאל למעלה מכל אור, וכבר אינו יכול לחטוא, שאין לו עוד מה לינוק משמאל, ונפסקה המחלוקת בין שמאל וימין לכאורה מצב טוב שכבר לא נישאר לשמאל מה לינוק, כבר אין רצון לקבל. כי אחר שנגלתה מידת הדין בספירת החסד דשורש נשמתו, אין קו השמאל ראוי לקבל עוד אור, וקו הימין נתתקן ונתחזק כי ניצח המחלוקת. אם מלמעלה מענישים אותו כך שהשמאל כבר לא קיים, הוא בתחתית, עליו להגיע לייאוש מוחלט מהשמאל, אך זו דרך ייסורים וכמובן שעדיף ללכת בדרך תורה.

הימין נתתקן כנגדו של האדם, שניצח את המחלוקת ונתתקן, והסכים על הדינים שנגלו בקו שמאל, ובאדם החוטא, הרי השמאל מוכן להסכים עם הימין ולהיכלל בו, כי מחמת שנתרוקן מאורותיו נתבטלה המחלוקת שלו עם הימין, ומוכן להיכלל כולו בימין, וליהנות מאורות הימין. כיוון שהשמאל הסכים לימין, אז אינו תלוי עוד בתשובה. כי אין השמאל מסכים להיכלל בימין, אלא אחר שנגלתה המלכות דמידת הדין בכל המדרגות עד החסד. ואז כבר אין מועילה תשובה, כי נתקלקלו כליו ואין ראוי עוד לקבל אור אפילו אם יעשה תשובה.

וכשהדין נשלם, שמידת הדין נגלתה בכל המדרגות ואין לו לפגום יותר, אז אז נשלם, שנשלמה המחלוקת בין ימין ושמאל, ואין עוד דינים, כי אינו יכול עוד לחטוא, והשמאל נכנע ונכלל כולו בימין. ונתקנו האצבעות, חמש כנגד חמש, ימין בשמאל, שכל חמש בחינות של השמאל באו בתוך חמש של הימין. וידיו מתיישרות, להראות דבר בלא כוונת האדם, שאחר שנשלם ונסתיים עליו הדין, משלב האדם החוטא את אצבעות ידיו אלה באלה, בלי שיתכוון לזה, שזה מראה שחמש אצבעות, שהן ע"ס דשמאל של שורש נשמתו למעלה, נשתלבו ונכללו בימין, והחוטא, שאינו יכול לקבל כלום מימין, נגזר עליו המוות. ומעשיו למטה, אע"פ שעושה אותם בלי כוונה כלל, הם מורים על גזר הדין שעליו למעלה.

ועד כאן המדובר בהפרט של אדם החוטא. אמנם בכללות ישראל יש צדיקים הנאחזים בימין, ויש רשעים המגבירים בחטאם את קו השמאל. כלל ישראל נידון אחר רובו. ואם הרוב הם הרשעים, אז מתגבר קו השמאל ורוצה לבטל את קו הימין. ואז האומות, הנמשכים מקו השמאל, מקבלים כוח לרדות בישראל ולענותם, שהם מקו ימין. שזה כל הגלויות וגלות מצרים.

אמנם אחר שהרשעים הגבירו בחטאם, עד שגילו מידת הדין בכל ה' המדרגות עד החסד, אז נתרוקן קו השמאל, ואין לו כוח לעמוד בפני עצמו, והוא נכלל בקו ימין. וכיוון שנתבטל קו השמאל, נתבטלו העונשים, ונתבטל כוח המצרים לענות את ישראל  כמ"ש: ימינך ה' נאדרִי בַכוח ימינך ה' תירעַץ אויב. שנכלל השמאל בימין ונשלם הדין. כי אחר שנגלתה מידת הדין ונתבטל כוח השמאל ונכלל בימין, אז נתבטל כוח הרשעים וכוח המצרים הנאחזים בשמאל, והימין נתחזק כי ניצח את המחלוקת, ואז נאמר, ימינך ה' נאדרי בכוח. מחמת שניצח את השמאל. וע"כ ימינך ה' תירעַץ אויב, שהוא המצרים, שנמשכים משמאל.

וכמו שהיה בגלות מצרים, כן יהיה לעתיד. בשעה שיגאל אותנו מכל האומות שבעולם, שגם אז תהיה זאת ע"י פעולת הגילוי של מלכות דמידת הדין בכל המדרגות, המבטלת את כוח השמאל, שלא יוכל עוד לעולם להתגבר על הימין, שפעולה זו נבחנת כמו שבועה, ששום אומה שבעולם לא תשעבד עוד את ישראל הנמשכים מימין. על האדם להגיע לייאוש גמור מהפרטיות שלו. לכך יוכל להגיע אם יפעל גם את צד ישראל שבו, הימין. וכך רואים גם בכאלו שממלאים כריסם בגשמיות, אך הם מרגישים ריקנות נפשית.

וע"כ כשרוצה הקב"ה לקיים הכל באופן, ששום אומה ולשון לא תוכלנה עוד לשעבד את ישראל, כתוב נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו. שע"י פעולת גילוי המלכות דמידת הדין בכל המדרגות שבעולמות, שהיא השבועה וההבטחה, שקו השמאל לא יוכל עוד להתגבר על הימין לעולם. וע"כ נשבע ה' בימינו, בהתגברות כוח הימין שניצח את המחלוקת. ובזרוע עוזו, בשמאל שכבר נכלל בימין, אם אתן את דגנך עוד מאכל לאויביך ואם ישתו בני נכר תירושֵך אשר יָגַעַתְ בו.

ונתבארו כאן ג' חלוקות בעניין גילוי המלכות דמידת הדין בכל המדרגות, המכניע את קו השמאל, שיכלול בימין, באופן שלא יוכל עוד להתגבר על הימין לעולם:

א. גילוי מידת הדין בשורש אדם פרטי החוטא, שכבר אפסה ממנו כל תקוה, ואינו יכול להוסיף חטא, גם אינו יכול עוד לחזור בתשובה.

ב. גילוי מידת הדין בשורש פרטי של אומה אחת, כמו שהיה במצרים שירדו עד מ"ט שערי טומאה, שנאמר אז, ימינך ה' נאדרי בכוח. אשר פעולת גילוי מידת הדין על המצרים, כעין שבועה, שלא יוכלו עוד המצרִים לשעבד את ישראל לעולם  כמ"ש: כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם. שכבר עשיתם את התיקון והבריחה מעבודה זרה.

ג. פעולת גילוי המלכות דמידת הדין בכללות כל העולם, שזה פוגע בכל ע' אומות, ואז נשבע ה' בכללות, שלא יתגבר עוד קו השמאל על הימין בכללות כל העולם  כמ"ש: נשבע ה' בימינו.

וַיִּקְרָא קל-קלב

שַׁלְהֶבֶת תַּחַת כַּנְפֵי הַתַּרְנְגוֹל  [שלהובא – תחות גדפוי דתינגולא]

שצד) רבי יהודה ורבי יוסי היו יושבים לילה אחד ועוסקים בתורה. אמר רבי יהודה לרבי יוסף: אני רואה שהתורה, שלומדים אותה בלילה, היא יותר צחה מהתורה שלומדים אותה ביום, משום שצחות התורה שבכתב ז"א היא בתורה שבעל פה, במלכות הנקראת לילה. ותורה שבעל פה, המלכות, שולטת בלילה ומתעוררת יותר מאשר ביום. ובזמן שהמלכות שולטת, אז היא הצחות שבתורה. כשאומר תורה שבעל פה, הכוונה היא לחוכמת הקבלה, והרבדים הפנימיים של הגמרא, שהם מאירים יותר. פשט התורה ניתן מפני שתפיסת האדם אפשרית מהחוץ לפנים, מהפרטים לכלל, לכן צריכים לשניהם.

שצה) פתח רבי יוסי: ולא אמר וְלֹא  אָמַר אַיֵּה, אֱלוֹהַּ עֹשָׂי נֹתֵן זְמִרוֹת בַּלָּיְלָה. כשנתעורר רוח צפון, רוח הגבורה להשלמת כלים, התעוררות ההשתוקקות ונחלק הלילה, חצות, קו אמצעי, שלהבת אחת יוצאת ומכה תחת כנפיו של התרנגול, והוא דופק בכנפיו וקורא. ושלהבת ההיא כשמגיעה אליו ומתעוררת כנגדו, מביט בה ומזדעזע וקורא, שמביט ומסתכל בשביל כבוד אדוניו, לעשות רצונו, וקורא לבני אדם לקום ולעבוד להקב"ה.

הַנוֹתֵן לַשֶּׂכְוִי בִינָה לְהַבְחִין בֵּין יוֹם וּבֵין לָיְלָה שהם בחינת אמת ושקר, וזהו צד התרנגול שבנפש, המאפשר לאדם להבחין בין אמת לשקר. וכן ההבחנה הברורה הדורשת גבורה בין השימוש ברצון שיקרי לפרטיות, או רצון אמיתי המבקש את היחד, את הכלל. וזהו כוח הגבורה לקום וללמוד בלילה.

שצו) וע"כ נקרא שֶׂכְוִי, לשון הבטה כוח החוכמה שהוא עניין של יופי, כמה ישכה, היא שרה. ונקרא גבר, משום שמתעורר בשלהבת הגבורה, ובצד הגבורה בא לעורר בעולם. אז אלו בני האמונה עומדים, ונותנים גבורה וכוח לכנסת ישראל, המלכות. וזה נקרא רינה של התורה. וע"ז שקם בחצות לילה, זכה דוד במלכות, הוא ובניו לעולמים ולדורי דורות. בניו הם ההבנות הרוחניות שלו

שצז) וכשהתרנגול קורא, ובני אדם ישנים במיטותיהם ואינם מתעוררים, קורא התרנגול, מכה בכנפיו ואומר, אוי לפלוני, מגודף מאודונו, עזוב מאדונו, שלא נתעורר רוחו, ולא הביט לכבוד המלך.

שצח) כשהאיר היום, כרוז קורא עליו ואומר. וְלֹא  אָמַר אַיֵּה, אֱלוֹהַּ עֹשָׂי נֹתֵן זְמִרוֹת בַּלָּיְלָה, כדי לעזור אותו באלו התשבחות, שיהיה הכל בעזרה אחת. שהמלכות נותנת זמירות בלילה, לז"א, כדי לעזור האדם, שיתעורר גם הוא באלו התשבחות. וכשהאדם משבח ועוסק בתורה, היא מעלה מ"ן, ועוזר את המלכות, ונמצאים שניהם בעזרה אחת. מהו עושי? אלא בשעה שאדם קם בחצות לילה, ועוסק ברינה של תורה, כי רינה של תורה אינה נקראת אלא בלילה, כשהוא נמצא בעסק התורה. כשהאיר היום, הקב"ה וכנסת ישראל מתקנים אותו בחוט אחד של חסד שניצל מכל, ולהאיר אותו בין העליונים והתחתונים. את האמונה רוכשים בלימוד הלילה וניתן להרגיש בה כשמאיר היום

שצט) איה אלוה עושָׂי. עושה לי, היה צריך לומר. מהו עושָׂי? אלא בשעה שקם בחצות לילה ועוסק בתורה, כשהאיר היום, מתעורר אברהם בחוט של חסד שלו. והקב"ה וכנסת ישראל מתקנים אותו, ועושים אותו בכל יום בריה חדשה  כמ"ש: אלוה עושי. אומר אברהם למלך סדום איננו רוצה לקבל ממנו משרוך ועד חוט נעל, שנעל היא בחינת המנעולא, דהיינו נעילת כל המקרים וצד החסד הנובע מהם, ומכן לקבל אותם רק מהקב"ה.

ת) רבי יהודה אמר: אלוה אותיות א"ל ו"ה. אל בחינת חסד אברהם, שכתוב בו, האל הגדול. ו' זהו הקב"ה, ז"א. ה' כנסת ישראל, מלכות. וזהו אלוה. שרומז, לחסד ולז"א ולמלכות. והם עושים את האדם ומתקנים אותו בכל יום. וע"כ כתוב: עושי, כמו ישמח ישראל בעושיו, שסובב על הקב"ה.

אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ

בהמשך לפסוק: אשר נשיא יחטא, בא ללמד על כפרתו.

תא) אמר רבי יהודה: אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ, הקב"ה פקד לכנסת ישראל, שתודיע לאדם את החטא, שהוא חטא. ומודיעה לו עם הדינים שלה  כמ"ש: יגלו שמים ז"א עוונו וארץ מתקוממה לו. הודע אליו, כמי שמצוּוה לאחר שיודיעו. שהודע הוא לשון ציווי, שמצוֶוה את המלכות להודיעו. יש צד במלכות שמים בה יש דין, וכשאדם אינו נוהג כראוי מראה לו המלכות את האמת. הכלל מורה לאדם מהי הדרך, ומוקיע אותו אם לא ילך בה.

תב) בשעה שאדם חטא לפני הקב"ה, ואינו משגיח בחטאו לחזור בתשובה לפני הקב"ה, ומשליכו מאחורי כתפיו, נשמתו ממש עולה ומעידה לפני הקב"ה. אז מצווה המלך לכנסת ישראל, ואמר, או הודע אליו חטאתו אשר חטא, הושיטי לו דינים, והודיעי לו חטאתו  כמ"ש: הודע את ירושלים את תועבותיה. אשר הודע הוא לשון ציווי.

תג) בדרך ייסורים אחר שהגיע עליו הדין, אז נתעורר רוחו לחזור בתשובה לפני אדונו, ונכנע להקריב קרבן. כי מי שליבו גאה עליו, הוא חוטא ושוכח חטאו, ואינו מביט עליו. וע"כ הקב"ה מוכן כנגדו, ומצווה להודיעו חטאו, שלא ישכח ממנו. שום דבר אינו נסתר מהקב"ה, לכן יש והודיעים לאדם את חטאו ברמז, ויש שמעקלים את נפשו ועליו לשלם קנס.

תד) אמר רבי יוסי: כך הוא ודאי וכן מצאנו בדוד, למרות שלא חטא, אך כיוון שעשה אותו מעשה של בת שבע, לא השגיח בזה. אמר לו הקב"ה, אתה שכחת אותו, אני אזכיר לך. מיד כתוב: אתה האיש כה אמר ה'. אתה האיש שלא זכרת החטא, אתה האיש ששכחת אותו. והודיעו בדין. על האדם לפתח הקשבה טובה, לראות היכן הוא טועה.

תה) אף כאן, הקב"ה אמר: אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא. ויפה הדבר, כי לא כתוב: או נודע אליו  כמ"ש: או נודע כי שור נוגח הוא. ומי שקם בלילה לעסוק בתורה, התורה מודיעה לו חטאו, ולא בדרך דין, אלא כאם המודיעה לבנה במילות רכות, והוא אינו שוכח, ושב בתשובה לפני אדונו. שיש דרך תורה ודרך ייסורים. כשלומד בלילה שמח הוא שמראים לו את הפגמים שעליו לתקן.

תו) ואם תאמר, דוד, שהיה קם בחצות לילה, למה נתעוררו עליו, להזכיר עוונו, בדין. שונה דוד, כי חטא במה שנקשר, במלכות, וצריך דין, ובמה שחטא נידון. כי חטא כנגד המלכות הקדושה, שהיה נקשר בה, שהיה מרכבה אליה. ולירושלים הקדושה, שהיא נגד המלכות. וע"כ גורש מירושלים, והוסרה המלכות ממנו, עד שנתתקן ועשה תשובה. שונה דוד המלך בזה שהוא המרכבה למלכות והיה עליו לתקן למרות שהיה קם בחצות ללמוד.

תז) אמר רבי יהודה: מהו, שהקב"ה העניש את דוד ע"י בנו, שכתוב: הנני מקים עליך רעה מביתך? משום, שאם יקום עליו אדם אחר, לא ירחם עליו. אמר לו, והרי אבשלום רצה להרוג את אביו בכמה עצות רעות עליו, עוד יותר מאדם אחר?

תח) דוד חטא בבת שבע סתם, המלכות. אמר הקב"ה, יבוא בן של בת אל נכר, וינקום נקמה. והוא אבשלום, שהיה בן יפת תואר, שנשבית במלחמה. שמי שלוקח אישה במלחמה וחומד אותה, לסוף יוצא ממנה בן סורר ומורה, משום שעד עתה עוד לא נפסקה ממנו הזוהמה.

הס"א לקחה את הרצונות הגדולים,  וכאשר אתה רוצה לתקן אותם, ואתה רואה אשת יפת תואר, יש שם ניצוץ אמיתי למרות שהוא מכוסה בקליפות. ולאחר שעושה תיקונים כמו גילוח השער, עדיין את לב האבן לא ניתן לתקן, ויוצא הבן סורר ומורה.

שאלות חזרה הדף היומי הזהר הקדוש פרשת ויקרא קל-קלב

1. מדוע התורה שלומדים בלילה היא יותר צחה מהתורה שלומדים ביום?

2. מדוע כתוב "איה אלוה עושי" ולא כתוב "יעשה"?

3. מהו שכבי ומדוע הוא זה שמעורר את העולם ללימוד בחצות לילה?

4. מה קורה עם אדם שאינו קם בלילה ללמוד תורה לפי אותיות שצז-שצח?

5. מהו שאמר אברהם אבינו "מחוט ועד שרוך נעל"?

6. מדוע כתוב "הודע אליו חטאתו" ולא כתוב "ידע"?

7. כיצד מודים לאדם את חטאיו ומה אדם צריך לעשות כדי לשוב מחטאו?

8. מדוע דוד המלך שקם כל חצות לילה ללמוד תורה בא נתן הנביא להודיע לו חטאו?

9. מדוה הקב"ה העניש את דוד ע"י בנו אבשלום?

וַיִּקְרָא קל-קלב

שַׁלְהֶבֶת תַּחַת כַּנְפֵי הַתַּרְנְגוֹל  

על האדם לפתח הקשבה טובה, לראות היכן הוא טועה.

רבי יהודה ורבי יוסי היו יושבים לילה אחד ועוסקים בתורה. אמר רבי יהודה לרבי יוסף: אני רואה שהתורה, שלומדים אותה בלילה, היא יותר צחה מהתורה שלומדים אותה ביום, משום שצחות התורה שבכתב ז"א היא בתורה שבעל פה, במלכות הנקראת לילה. כשאומר תורה שבעל פה, הכוונה היא לחוכמת הקבלה, והרבדים הפנימיים של הגמרא, שהם מאירים יותר. פשט התורה ניתן מפני שתפיסת האדם אפשרית מהחוץ לפנים, מהפרטים לכלל, לכן צריכים לשניהם.

הַנוֹתֵן לַשֶּׂכְוִי בִינָה לְהַבְחִין בֵּין יוֹם וּבֵין לָיְלָה שהם בחינת אמת ושקר, וזהו צד התרנגול שבנפש, המאפשר לאדם להבחין בין אמת לשקר. וכן ההבחנה הברורה הדורשת גבורה בין השימוש ברצון שיקרי לפרטיות, או רצון אמיתי המבקש את היחד, את הכלל. וזהו כוח הגבורה לקום וללמוד בלילה.

וע"כ נקרא שֶׂכְוִי, לשון הבטה כוח החוכמה ונקרא גבר, משום שמתעורר בשלהבת הגבורה, וע"ז שקם בחצות לילה, זכה דוד במלכות, הוא ובניו לעולמים ולדורי דורות. בניו הם ההבנות הרוחניות שלו.

וכשהתרנגול קורא, ובני אדם ישנים במיטותיהם ואינם מתעוררים, קורא התרנגול, מכה בכנפיו ואומר, אוי לפלוני, מגודף מאודונו, עזוב מאדונו, שלא נתעורר רוחו, ולא הביט לכבוד המלך.

את האמונה רוכשים בלימוד הלילה וניתן להרגיש בה כשמאיר היום.

בהמשך לפסוק: אשר נשיא יחטא, בא ללמד על כפרתו. אמר רבי יהודה: אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ, הקב"ה פקד לכנסת ישראל, שתודיע לאדם את החטא, שהוא חטא. ומודיעה לו עם הדינים שלה. יש צד במלכות שמים בה יש דין, וכשאדם אינו נוהג כראוי מראה לו המלכות את האמת. הכלל מורה לאדם מהי הדרך, ומוקיע אותו אם לא ילך בה.

אף כאן, הקב"ה אמר: אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא. ומי שקם בלילה לעסוק בתורה, התורה מודיעה לו חטאו, ולא בדרך דין, אלא כאם המודיעה לבנה במילות רכות, והוא אינו שוכח, ושב בתשובה לפני אדונו. שיש דרך תורה ודרך ייסורים. כשלומד בלילה שמח הוא שמראים לו את הפגמים שעליו לתקן.

וַיִּקְרָא קכז-קכט

כָּל זְמַן שֶׁמְשֶׁה קיים  [כל זמנא דמשה קיים]

הגאווה מביאה לידי חטא.

שפה) פתח רבי חייא: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם-אֲבֹתֶיךָ; וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר הוּא בָא-שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ, וַעֲזָבַנִי, וְהֵפֵר אֶת-בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ. כל זמן שמשה שהוא בחינת האמונה היה חי בעולם, היה מוחה בידיהם של ישראל, שלא ימצאו בחטא לפני הקב"ה. ומשום שמשה נמצא ביניהם, לא יהיה כדור ההוא עד הדור שיבוא מלך המשיח, שיראו כבוד הקב"ה כמותם, שהם השיגו מה שלא השיגו דורות אחרים. בזכות משה/האמונה, היו דור המדבר צדיקים גדולים, ורק כשיבוא מלך המשיח יבוא הגילוי הגדול. וכך האמונה באדם שומרת שרצונותיו לא יחטיאו את המטרה, ומכאן החשיבות להגדיל ולהחזיק את האמונה, ולמחות על כל מכשול בדרך למטרה. ומי שחלילה מזלזל ברבו, או אין לו את רבי שמעון בליבו, מאבד את דרכו.

שפו) ראתה שפחה על הים מה שלא ראתה עין יחזקאל הנביא. אם השפחות השיגו כל כך, נשיהם של ישראל לא כש"כ, ובניהם לא כש"כ, והאנשים לא כש"כ, וסנהדרין לא כש"כ, והנשיאים לא כש"כ, ולא כש"כ נביא העליון הנאמן משה, שהוא על כולם. לכאורה נראה שהנשים פחותות מהבנים. ועתה, הסוחרים שבמדבר, היו דובבים חכמה כל כך, כש"כ חכמי הדור. וכש"כ אלו, הנמצאים לפני רבי שמעון, ולומדים ממנו בכל יום. וכש"כ וכש"כ רבי שמעון עצמו, שהוא עליון על כולם. שבח עצום על מציאות הצדיק בעולם, המחזיק את העם שלא יחטאו, והגילוי הוא במדרג, כל אחד לפי מדרגתו.

שפז) אחר שמת משה כתוב: וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה. כך אוי לעולם כשיסתלק ממנו רבי שמעון, שמעיינות החכמה יסתמו בעולם, ויבקש אדם דבר חכמה ולא ימצא מי שיאמר, וישגה כל העולם בתורה, ולא ימצא מי שיעוררו בחכמה. על זמן ההוא כתוב: ואם כל עדת ישראל ישגו. שאם ישגו בתורה, שלא ידעו דרכיה, במה הם, משום, ונעלם דבר מעיני הקהל, שלא יהיה נמצא מי שידע לגלות עמקות התורה ודרכיה. אוי לאלו הדורות, שיימצאו אז בעולם. שעמקות התורה ופנימיותה הם החשובים. הגילוי מחייב לימוד מעבר לזמן ומקום, תוך חדירה לעומק ולא הסתפקות ברדידות חיצונית בה הדברים כלליים יותר, וזו סכנה לטעויות בהבנה. לכן זכינו בתלמוד עשר ספירות, שהוא המפתח להבנה ויישום הוראות התורה והפירוש הנכון למציאות.  

שפח) אמר רבי יהודה: עתיד הקב"ה לגלות סודות עמוקים בתורה בזמן מלך המשיח, משום, שמלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים וכתוב: וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד, אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת-אָחִיו לֵאמֹר, דְּעוּ, אֶת-יְהוָה:  כִּי-כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְּטַנָּם וְעַד-גְּדוֹלָם.

כשהידע נמצא בעולם ובני אדם מתנהגים על פי האמת, אז וודאי טוב יותר וישנה אהבה. ידע יש, וכעת יש לדעת את השם יתברך דהיינו להיות מחובר לאמונה האלוקית.

אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא

שפט) אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא וְעָשָׂה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ה' אֱלֹקָיו אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה בִּשְׁגָגָה וְאָשֵׁם. למד רבי יצחק. מה ההפרש שבכל מקום כתוב ואם  כמ"ש: אם כהן המשיח יחטא. וכמ"ש: ואם כל עדת ישראל ישגו. וכאן כתוב: אשר נשיא יחטא, ולא כתוב: ואם נשיא יחטא?

שצ) אלו הכהנים אינם נמצאים כל כך בחטא, כי הכהן שומר את עצמו תמיד, משום שמשאו של אדוניו עליו בכל יום, ומשאם של ישראל כולם, והמשא של כל אחד ואחד. וע"כ פליאה היא אם יחטא. וע"כ כתוב: ואם. וכן ואם כל עדת ישראל ישגו, כי פליאה שכולם ימצאו בחטא אחד. שהרי אם אלו חוטאים, אלו אינם חוטאים. ומשום זה כתוב: ואם. אבל כאן, אשר נשיא יחטא, ודאי יחטא, משום שליבו גאה בו, כי העם הולך אחריו, ומתמנה תחתיו. וע"כ אומר, אשר נשיא יחטא, שעבר על מצוות לא תעשה, ועשה אחת מהן, וע"כ לא כתוב בו, ואם, כי דברי חטאו אינם בספק. לכן כל בעל שררה ששומעים בקולו, יזהר לא להתגאות ולא לחטוא, שמאד קשה להחזיק בנפש שני הפכים, דהיינו בעל שררה מצד אחד ושפל רוח כלפי השם. בזהירות מכוח השררה צריך אדם לפעול גם בביתו.

שצא) רבי יהודה פתח: וְהַנְּשִׂאִם הֵבִיאוּ אֵת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם, וְאֵת אַבְנֵי הַמִּלֻּאִים:  לָאֵפוֹד, וְלַחֹשֶׁן. מה השינוי, שדברים אלו הקריבו הנשיאים ולא אדם אחר, והרי כתוב: כל נדיב ליבו יביאה את תרומת ה', וכתוב: ואבני שוהם ואבני מילואים לאיפוד ולחושן, הרי שהיא מצווה לכל אדם?

שצב) אלא אמר הקב"ה, אע"פ שבכולם תלויה נדבה זו, יביאו את אלה האבנים הנשיאים, משום שהאבנים נמצאות על לב הכהן, אמר הקב"ה, יבואו הנשיאים שליבם גאה עליהם, ויביאו אבנים אלה, הנמצאות על לב הכהן, ויתכפרו מגאות ליבם וכתוב: והיו על לב אהרון בבואו לפני ה'. וע"כ והנשיאים הביאו את אבני השוהם, לכפר עליהם.

שצג) ומשום זה כתוב: אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא וְעָשָׂה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ה' אֱלֹקָיו אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה בִּשְׁגָגָה וְאָשֵׁם, הוא כמו שעבר על מצוות לא תעשה וכתוב: או הודע אליו חטאתו. כי משום שליבו גאה עליו, אינו משגיח בחטאיו. ורק אח"כ נודע לו, ועשה עליו תשובה. אבן היא בחינת הבנה, וכאשר האבן/ההבנה של שמירת הברית על ליבו, אז הוא נשמר וחפץ בקשר והדבקות בקב"ה.

ש.ב

א. כיצד משה השפיע על העם לא לחטוא?

ב. מהו המדרג של השגה ובמי זה תלוי בכל דור ודור ומדוע?

ג. ממה אדם צריך לחשוש כאשר לומד תורה?

ד. מדוע בכהן ועדת ישראל יש התניה לחטא מלשון ואם?
ואילו בנשיא כתוב אשר נשיא אחר, ללא התניה? מה זה מלמדנו על כל אחד מאיתנו

ה. מדוע דווקא הנשיאים הביאו את אבני השוהם ואת אבני המילואים לאפוד ולחושן?

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/gZKcpW
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/Ki4gQE
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps
אתר הבית- http://hasulam.co.il אתר ספר הרב: http://parasha.pw
מועדי ישראל האדם ומה שביניהם: http://moadim.co
פייס הרב: http://adamsinay.net הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams