א. איזו ברכה יתרה נתווספה ליוצא לדרך עם זריחת האור?
ב. הסבר את הכתוב מסע דומה אלי קורא משעיר, מיהו זה שחש מסע זה ומה הוא
המשך הפסוק מה מלילה שומר מה מליל.
ג. כיצד קשורה העבודה שאסור לגלות ולחשב את גאולת הגלות הרביעית לבין
חוסר הידיעה של מקום קבורתו של משה רבנו.
ד. מהו קץ הגלות מתי הוא יגיע ובאיזה תנאי לפי רבי יהודה?
ה. מדוע הקץ האחרון הוא ברזי סתרים?
ו. במה שונים ישראל מאומות העולם בעניין הגלות והגאולה .
בראשית זוהר חדש קכז – קכט שעור 43
יהי אור
אור הוא שפע, תענוג, ידיעה, כאשר אין לנברא תפיסה בו, אלא רק כאשר נפגש האור עם הרצון. היכולת של האדם להתחבר לאור, למקור החיים, תלויה ביכולתו לבוא בביטול ולהתחבר דרך הצדיק, שהוא יסוד העולם, וגם הוא נקרא אור.
כבר היום רבים מבינים שבעולם חשוך זה, חייבים להיות כפופים לצדיק, לגדול הדור, למורה הוא המקשר בין הבריאה לבורא, הוא המקשר בינו לבין מקור החיים.
מבחינה מעשית את ההארה מקבלים דרך המלאכים שהם כוחות נפש באדם עצמו. מהבחינה האמונית מקור האור גבוה יותר, הוא כסא הכבוד. כך שישנה תפיסה באור גם מעבר למוחש, הקשורה למקור גבוה יותר בתת מודע אותה צריך לקבל באמונה.
כאשר מורגש ברצון אור קטן, זהו מקום מסוכן מחמת הפחד ולכן תפילת ערבית ניתקנה לשמירה מהמזיקים.
בראשית זוהר חדש קכד – קכו שעור 42
עולת תמיד העשויה בהר סיני
קורבן עולָה מקריבים לתיקון פגם במחשבה, ולמעשה יש לתקן את תבניות ההיגיון, דרכם מפרשים את המציאות, ודרכם מקבלים את האור. שהרי הידיעה היא האור המתקבל בכלי, ועלינו לייצר כלי נכון, כלי השפעה שמקדם אותנו לתכלית.
ישנה תבנית היגיון אמונית, וישנה תבנית מדעית השייכת להיגיון הגוף, הרוצה לקבל את האור ולהתענג בפרטיות. ההיגיון האמוני אומר שיש עליון גדול ממני, ועלי כפרט לבוא בביטול לדבקות עמו. אור לא יכול להתקבל, אלא בכלי אמוני. את האמונה בונים ע"י בחינת מוח-שב, ויתור על האגו ודחיית האור.
גילה לו רבי אליעזר לרבי עקיבא שיחת מלאכי השרת, שיחת כוכבים ומזלות, וידיעת חלוני חמה בעיתותיו ובזמניו, שיחת דקלים ועופות, שיחת הרוחות, ידיעת התקופות והעיבורים. כל סודות אלו היו אצל רבי אליעזר, אותם גילה לרבי עקיבא. אין הכוונה שהדקלים מדברים בשפה שצריך לשמוע, אלא אדם שמבין בשיחת דקלים ועופות אומר שיודע להקשיב למאורעות הדקלים, שהם הצדיקים, מבין בלב ולא רק בשכל את השפה שהקב"ה מדבר אליו.
מסרים הבאים מההשגחה העליונה, אינם יכולים להיאמר באופן ישיר, מאחר והתפיסה של הנברא היא מהחוץ לפנים, ואם היה האדם יודע איך לפרש את השיחה, אז הייתה הידיעה הופכת חלק ממנו. היכולת לפרש את העניין ולהבין בלב, זה מה שעושה את הנברא שותף לבורא. לכן לא ניתן להבין דבר מהפשט, ללא פנימיות התורה, המלמדת השבה אל הלב.
בשעה שראה רבי עקיבא את המדרגה הרוחנית העצומה של רבי אליעזר רבו, שראה שהוא מצוי בסודות כה גדולים ונשגבים,בכה רבי עקיבא ואמר, אוי לדור, שיהיו יתומים ממך, שהרי אתה הצדיק יסוד עולם שנתן הקב"ה לדור שלנו.
אומר רבי אליעזר שכל דור צריך את הצדיק שמתאים לו כמורה דרך. הבעיה היא לא בצדיק, אלא ברמה הרוחנית של המון העם, שביכולתו להשפיע להם תלויה בדרישה פנימית שלהם להתחבר לאמת.
בראשית זוהר חדש קכא – קכג שעור 41
הנפש השכלית והנפש המדברת
כאשר אדם מוכן להקריב עצמו בשם הויה, לוותר לגמרי על גאוותו, הוא נכנס לנקודת עומק של אמונה, להפנמה שיש דבר גדול ונשגב ממנו שאינו יכול לתפוס בשכל חיצוני.
האדם עולם קטן, ויש בו חלקים בנפשו, שהם פוטנציאל הטמון בו לקשר בין העולם הזה, לעולמות העליונים. הנפש הצומחת השייכת לעולם הזה, נמצאת בכל חי. הנפש המדברת, היא עולם הצורות והתפיסה המופשטת, שמאפשרת קשר בין תפיסת העולם הזה, לעולם עליון שמעבר לזמן ומקום, אל הנפש השכלית, האלוקית.
לימוד ויגיעה נפשית פנימית, מאפשרים קשר ע"י הנפש המדברת, לנפש השכלית, היא הנפש האלוקית. ולמעשה מי שאינו משקיע ובונה את הסולם לעלות למקום נפשי זה, גם את הנפש הצומחת, דהיינו העולם הזה אין לו.
מי שמשיג בנפש השכלית, לומד את המבנה של העולם העליון, בו נמצאים החוקים העליונים, שמחייבים את העולם החשוך הגשמי. בעזרת חוקים אלו יכול האדם לבנות כראוי את ליבו. כל המדע והאקדמיה הם פרט זעיר השייך לנפש הצומחת, היינו לתחתית, ואין להישען עליהם, אלא לראות בהם רק חומר גלם לעבודת הנפש.
את רוב זמנו ומרצו צריך האדם להשקיע בנפש האמצעית המדברת. כאן עוסקים מעבר לזמן ומקום, עוסקים בסיבות ולא רק בתוצאות שנובעות מהן ונראות בעולם הגשמי. בעולם הרוחני יש סדר מופתי, ורק אדם ישר, ירא שמים העוסק בחכמת הקבלה, יכול להתחבר לקב"ה דרך הנפש השכלית, להגיע למטרה לדבקות בהשם.
טועה אדם לחשוב שהוא חי כאשר הוא עוסק רק בנפש הצומחת, בלי לפעול בנפש המדברת, שהיא דרגת המלאכים, כלומר כוחות הנפש. באדם פוטנציאל גבוה לאין ערוך מזה, ולהתחבר לנפש השכלית.
כאשר האדם גדל, ורואה ענייני העולם, ומביט בליבו, הוא מעצמו מֵריח הנפש הזאת. כלומר ההבטה שבלב מאפשרת נגיעה בנפש האלוקית, ובוודאי לא השכל המדעי שנמצא בתחתית הנפש הצומחת.
כי כל העולם כולו תלוי בכוחו, הוא משתדל בעצמו לחקור ולהשיג השגה קדושה וברה, ואז יש לו הנפש השכלית הנקודה שבלב, בחינת הנשמה, מפני שהוא משכיל לדעת לחקור בחכמה.
יש בעולם הסתר מדברים שבהם יכול לעסוק שאינו מורגל בפנימיות התורה, כמו למשל "סיפורים" חיצוניים בתורה. אל לו לאדם לדבר מהדברים הנסתרים לפני שמשיג אותם.
בראשית זוהר חדש קיח – קכ שעור 40
התורה שנבראה במ׳ (40) יום
רבי יוחנן היה הולך מקסריה ללוד עם רבי חייא. כשהגיעו לשדה אחד, אמר רבי יוחנן, שדה זה שלי היה, ומכרתי אותו, כדי שאוכל לזכות בתורה. בכה רבי חייא. אמר לו, ולמה אתה בוכה? אמר לו, משום שלא עזבת לעת זקנותך כלום. כלומר שלא דאגת לפנסיה.
מלמד רבי יוחנן שהתורה מלמדת את האדם את הדרך להתקשר לבורא, ואין לך פרנסה ושכר גבוהים מזה.
רבי יהודה אומר, לא נברא העולם, אלא בשביל היראה, שנקראת ראשית, כמ"ש, יראת ה׳ ראשית דעת. יראה היא קבלה שיש דבר גדול מאתנו, למעלה מהתפיסה וההשגה. התורה באה כדי שנוכל לקבל יראת הרוממות. מכאן שיש לחפש בעולם כיצד מגיעים ליראה.
המלחמה באדם היא על רצונות הגוף. מי שמוכן לוותר עליהם בשביל התורה יזכה בקשר. זוהי מחלוקת פנימית באדם, האם יהיה מוכן לוותר על החיצוניות, למען דבר פנימי. רק התגברות על תודעת הגוף תביא ליראת הרוממות.
אמר רבי חזקיה, "כך היא גאולתם של ישראל. בשעה שיאיר להם שמש הגאולה, תבוא להם צרה אחר צרה, וחשכות אחר חשכות". את הצרות שבאים לפני הגאולה, אפשר לעבור בעזרת אמונה והבנה של החושך שנראה, ובכך להאיר את החשך. מי שקשור להשם יתברך יראה סימן פנימי, שיש כאן נקודת אימון חזקה מאד, אימון לרכישת אמונה.
אין הזוהר מדבר מגשמיות. צרה היא למי שאינו מורגל במתן יגיעה למעבר נפשי חזק לאור הפנימיות ומתהלכים בחשך. בספורט גשמי דומה הדבר לריצה ארוכה, שתחשב צרה למי שאינו מתאמן, וברכה למי שמורגל באימון.
ישנה עוצמה חזקה להבנה שהבורא יתברך מעולם לא עזב אותנו, אלא אנו בגלות מפני שעזבנו אותו. הבנה זו תאפשר לשאוב כח בידיעה שאם אין אני לי, מי לי.
בראשית זוהר חדש קטו – קיז שעור 39
בחכמה ייבנה בית
מלמד הזוהר כיצד יבנה אדם את ביתו, היינו את ליבו, כדי שיהיה משכן ראוי, לקיים הפסוק: ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם.
שלב ראשון על האדם לדעת מיהו ומהו תפקידו. עליו לדעת מהם הכוחות הקיימים בו, איתם לפעול ולהתנהל בעולם כדי להתפרנס בעיקר ברוחניות. כאן עליו לקחת אישה, היינו ההרגשה שבלב, בעזרתה יוליד בנים ובנות, היינו הבנות ותפיסת מציאות נכונה.
השוטים פועלים הפוך, בונים הרגשה ותאוות בסביבה לא תכליתית, ואחר כך מולידים הבנות שגויות ותירוצים להשגת תאוותם לרצון לקבל לעצמם.
ללא ברית ומחויבות להכרה גבוהה, המושתת על דרך פנימיות התורה, לא ניתן להגיע לתכלית, כלומר להוריד ללב הרגשה אמיתית, שאז הוא בבחינת רשעים בחייהם נקראים מתים.
מי שרדוף אחרי תודעת והרגשת הגוף, עובד עבודה זרה בהתמכרות לתאוות הגוף, ואז כל הפרנסה שלהם באה בתירוצים להצדיק תאוותם.
בחירה בסביבה ראויה מאפשרת לאדם לראות וללמוד מהם הטבעיים והכישרונות שלו, ובעיקר מה בא לתקן בעולם. הפרנסה מיגיעה פנימית, מלמדת על הכוחות הנפשיים הזמינים לשמירה על מחויבות, לבניית כלי ראוי, כח וסבלנות כאשר התוצאה לא מתגלית מיד.
האדם נברא בצלם, ועם כח לנהל את רצונותיו כראוי. ואם אינו מתאמץ להתגבר על המקרים וההרגשות והרצונות, ומבקש תוצאה כאן ועכשיו, לא יוכל למלא תפקידו הייחודי בעולם.
לו היה מגולה לאדם תפקידו ומהי העבודה שעליו לעשות, היה הופך למזיד אם מועל בתפקידו. מרחמי שמים משגיחים לאדם באורך רוח שיוחזק כשוגג, שדינו קל יותר. גילוי מתחיל להתבאר לבא להיטהר, מסייעים בידו.
ועם כל זה, צריך האדם להשתדל בדרך ארץ, ולעשות עיתים לתורה, ולהיות עמלו בשתי הדרכים האלו, מפני שיגיעת שניהם משכיחה עוון. ללמוד אמונות כדי לפרנס עצמו, להיות יצרן, אחרת עלול ללסטם את הבריות.
בראשית זוהר חדש קיב – קיד שעור 38
למה נבראו השמיים בתבונה והארץ בחכמה
כך ישנם שתי תפיסות שונות בנפש. אם פועל ומבקש את צד העוצמה, בחינת שם אלוקים, פועל את הכוחות הנמצאים בבריאה שהאדם חלק ממנה. כך פעל פרעה שהכיר רק את שם אלקים.
מי שרוצה להתקשר להשם, לשם הויה, עליו להקריב ליחד, לכלל ולא לפרטיות, שהיא הרצון הטבעי המוטבע בו. מכאן שעליו להיות מחויב לברית עם שם הויה, הוא הסיבה הראשונית שאין עוד כוח מלבדו.
הכוח שבא יש מיש הוא החסדים, ויש את אור העצמות, החכמה, אור המתאים לרצון לקבל, שהוא מטרת הבריאה. האדם הוא הרצון אותו קיבל מהבורא, משם הויה, כאשר שם אלקים הם הכוחות הפועלים.
התורה היא הברית, בראשית לכל הבריאה, רק מי שעוסק בתורה בדבר העיקרי שכל השאר בא לשרת יגיע זו, הוא שומר הברית.
בראשית זוהר חדש קו – קח שעור 36
גן עדן, עץ החיים ועץ הדעת
לגן עדן יכול להיכנס רק מי שמכין כלי לקבלת החכמה/השפע. גן זה המלכות, האני של האדם, עדן זו חוכמה. מכאן שאדם לא יכול לקבל את ההטבה אם אינו בא בביטול ומכין כלי השפעה.
את הרשות להיכנס לגן עדן נותן הכלל שבנפש, היחד, הרצון לעשות נחת רוח לבורא יתברך. להיכנס יכול מי שיודע לנהל את האור, את התענוגות שלו בחיים, וכך מכשיר עצמו.
עץ החיים שבנפש היא התורה הקדושה, ועץ הדעת מבטא את צד הרצון הפרטי וחיפוש התענוג. עץ החיים הוא השלמות, הקשר לבורא, וצד עץ הדעת הוא המתאר את החיסרון והרצון למילוי האור. צד זה הוא האתגר החייב לבוא לידי ביטוי בקשר לעליון.
העבודה הנפשית הנכונה היא מפגש מדוד והדרגתי עם הרצון, במידה שמאפשרת לקשר את הרצון עם עץ החיים, עם השלם. כאשר האדם אינו יודע כיצד לחבר רצון מסוים לבורא, אל לו לגעת ואפילו להסתכל על עץ הדעת.
לאחר הגירוש מגן עדן, ניתן לנו זמן תיקון, בו לא ניתן לקבל ישירות מעדן, אלא עבודה בהדרגה וקבלה דרך 4 נהרות היוצאים מעדן דרך בינה, מידת ההשפעה.
מי שהולך בדרך פנימיות התורה, ממליך על עצמו את שם הויה, הרחמים. ואם פועל את הרצונות הגויים שבנפשו, בכך ממליך על עצמו את שם אלוקים, מידת הדין. לכן קורבן מעלים לשם הויה, ולא לאלוקים, לכוחות שיש גם בעבודה זרה.
הקרבן בא כדי להתקרב לאמונה בבורא. הפעולה החיצונית באה לעורר את הנקודה הפנימית, את תפיסת הבורא שבנברא.
מי שאינו משמר את הברית והאמונה השלמה, מוציא עצמו מהכלל, מגן העדן. מי שלא מנהל את רצונותיו ואת התענוגות אותם עליו להמעיט או לדחות, נק אדם מופקר. רק מי שמקבל על עצמו את החוקים העליונים, החקיקות והצמצומים שבאים מלמעלה, יוכל להיכנס לגן עדן.
שאלות חזרה בזוהר חדש בראשית קו-קח
1.כיצד מתנהל גן עדן עץ חיים עץ הדעת ושאר העצים ששם?
2.האם העולם עומד על שלושה או על שניים הסבר את המחלוקת ואת פתרונה כפי שמבאר בזוהר?
3.למי צריך לזבוח ומדוע?
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧
בראשית זוהר חדש קו – קח שעור 36
גן עדן, עץ החיים ועץ הדעת
לגן עדן יכול להיכנס רק מי שמכין כלי לקבלת החכמה/השפע. גן זה המלכות, האני של האדם, עדן זו חוכמה. מכאן שאדם לא יכול לקבל את ההטבה אם אינו בא בביטול ומכין כלי השפעה.
את הרשות להיכנס לגן עדן נותן הכלל שבנפש, היחד, הרצון לעשות נחת רוח לבורא יתברך. להיכנס יכול מי שיודע לנהל את האור, את התענוגות שלו בחיים, וכך מכשיר עצמו.
עץ החיים שבנפש היא התורה הקדושה, ועץ הדעת מבטא את צד הרצון הפרטי וחיפוש התענוג. עץ החיים הוא השלמות, הקשר לבורא, וצד עץ הדעת הוא המתאר את החיסרון והרצון למילוי האור. צד זה הוא האתגר החייב לבוא לידי ביטוי בקשר לעליון.
העבודה הנפשית הנכונה היא מפגש מדוד והדרגתי עם הרצון, במידה שמאפשרת לקשר את הרצון עם עץ החיים, עם השלם. כאשר האדם אינו יודע כיצד לחבר רצון מסוים לבורא, אל לו לגעת ואפילו להסתכל על עץ הדעת.
לאחר הגירוש מגן עדן, ניתן לנו זמן תיקון, בו לא ניתן לקבל ישירות מעדן, אלא עבודה בהדרגה וקבלה דרך 4 נהרות היוצאים מעדן דרך בינה, מידת ההשפעה.
מי שהולך בדרך פנימיות התורה, ממליך על עצמו את שם הויה, הרחמים. ואם פועל את הרצונות הגויים שבנפשו, בכך ממליך על עצמו את שם אלוקים, מידת הדין. לכן קורבן מעלים לשם הויה, ולא לאלוקים, לכוחות שיש גם בעבודה זרה.
הקרבן בא כדי להתקרב לאמונה בבורא. הפעולה החיצונית באה לעורר את הנקודה הפנימית, את תפיסת הבורא שבנברא.
מי שאינו משמר את הברית והאמונה השלמה, מוציא עצמו מהכלל, מגן העדן. מי שלא מנהל את רצונותיו ואת התענוגות אותם עליו להמעיט או לדחות, נק אדם מופקר. רק מי שמקבל על עצמו את החוקים העליונים, החקיקות והצמצומים שבאים מלמעלה, יוכל להיכנס לגן עדן.
בראשית זוהר חדש קג – קה שעור 35
התהום
ישנה אבן ממנה הושתת העולם, והאדם שהוא עולם קטן, עליה העולם עומד. התהום הוא בחינת מלכות שעלתה לבינה, עליה מושתת העולם. אין העולם מתקיים על מידת הדין, אלא שעלתה מידת הדין והתכללה בהשפעה, בבינה.
צריך אדם להתגבר ולהפעיל את הרצון, הוא החומר גלם, ולהפכו לצורת רצון להשפיע. רק כך יוכל האדם לממש את הבחירה ביתר דבקות.
אין לנברא שום אפשרות אחרת, אלא לפעול כך. את ההשתוקקות העצמית יש לחבר לאידיאה עליונה, היא הבינה שבחרה ביתר דבקות. זהו תפקיד האדם, וזה תפקיד העולם כולו.
הקליפה מנסה להשתלט על אבן השתייה, על הנקודה הפנימית הנפשית עליה מושתת עולמו של האדם. תפקידה הקליפות לבטל את אפשרות קבלת המים ללא גבול, שאז ללא כח הגבול של הקדושה, כל העולם יחזור לתוהו ובוהו.
בעבודת הנפש ישנה חלוקה לשבע כאשר העבודה היא בג' קווים. את ההארה למלכות, לאני של האדם אפשר לקבל כראוי רק דרך ל"ב נתיבות החכמה.
כשבא האדם לבנות את האני שלו, ידע שהוא בחינת אבן שתייה, כלומר כל מה שהוא מקבל, נמצא בנקודה זו עליה הוא מושתת. מאחר וישנה קליפה על האני האמיתי, עלול האדם בעצת הרצון לקבל לשטוף עצמו במבול ולטבוע.
גנז הקב"ה ברחמיו את אבן השתיה ברדל"א, ואת השמירה נתן לאומות העולם שבנפש, עד לגמר תיקון. כעת על האדם לפעול בהדרגה, תוך בלימה של רצונות פרטיים איתם אינו יכול להתמודד כדי להשפיע.
רוב בני אדם בבואם להחזיק את הרצון חושבים שאם יקבלו את ההטבה לרצון הפרטי, יהיה להם טוב. הזוהר מציע דווקא להשתית את הרצון על החסדים, שרק כך ניתן לקבל תענוג מהאמת.
שאלות חזרה בזוהר חדש בראשית ק-קב
1.בכמה מאמרות נברא העולם הראה את המחלוקת בין רבי חייא ורבי נתן למה שלמדנו בעשרה מאמרות נברא העולם ומה המחלוקת עם רבי אבא ורבי אלעזר?
2. למה א היא הראשונה באותיות על פי רבי חייא?
3. מהו המושג תהום?
4.מיהם אלף עולמות שהיו מטרם שנברא העולם ומה התיקון שנעשה לאחר שנחרבו?
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧
בראשית זוהר חדש ק – קב שעור 34
בריאת העולם
בעשרה מאמרות נברא העולם אומר שנברא בהדרגה, כאשר ישנו כלל, שכל מה שבא מלמעלה בא בבת אחת. הכן העולם נברא בבת אחת, אך הגילוי היה בהדרגה.
הבורא טוב ומטיב ורוצה לתת את ההטבה השלמה. בתחילה ברא אלף עולמות עם אור גדול כדי להראות את שלמות הרצון. לאחר שרואים את הרצון הגדול, ולומדים כיצד לבנות את הפאזל של שבירת הכלים.
כאשר הנברא פוגם, הוא אינו רואה את השלמות של העליון, ואז עליו לראות את השבירה כמקום לתיקון. כעת צריך הנברא לדעת מה לרצות, ולא לבקש אור מעבר לקיבול כלי ההשפעה שהכין.
ראשית חכמה יראת השם אומר ביטול והפנמה שאני קטן, ויש עליון גדול ממני. ללא ביטול הגאווה ירגיש נרדף, ואין רודף.
שלב ראשון בתהליך התיקון,1 אמונה שיש בורא. 2 יש אהבה שלמה שאינה מושגת כעת. 3 יראת הרוממות, ביטול האגו. 4 ביקוש ותפילה והסכמה לקבלה חלקית דרך ל"ב נתיבות החכמה. 5 וכשעולים לאו"א עשר ספירות מגיעים לאבא ואמא, שם מ"ב שהוא שלמות.
יש ללמוד איך לאהוב. כשרוצים הכל בבת אחת נשברים, הולכים לתענוגות מזויפים. הדרך היא דרך תורה ע"י שמסכים למעט את עצמו.
חכמה/תענוג ניתן לקבל רק בסדר של התפילה, דרך ל"ב נתיבות החכמה.
כאשר באנו לקבל את האור בגדלות כלי הקבלה, נשברנו. באנו לתיקון ע"י ויתור על האהבה השלמה שהיא התכלית, והסכמה לקבל בזמן תיקון רק חלק, שהוא ל"ב נתיבות חכמה, שרק היא קבלה אפשרית. לכן צריך להסכים לאהבה חלקית זו, שגם בה צריך יראה ושמירה שבאה בעשר ספירות דאו"א, היינו חסדים מכוסים.
כל שאיפה לקבלת תענוג בדרך אחרת היא עבודה זרה, שאיפה למשהו שאינו אמיתי, וממילא אור לא מגיע. כפי שצריך היה לוותר על עץ הדעת, כך יש לוותר על ההשתוקקות הגדולה לקבל לפרטיות.
אין לרצות על פי מה שמתחשק, יש לרצות את דרך האמת.
את הרצון הגדול יש לגנוז, כפי שמלכות נגנזה ברדל"א. גניזו דאו"א הוא הכוח שמציל אותנו תמיד. זה נקרא אור זך, אווירא דכיא, כח ההתגברות של מרדכי היהודי, וכל הצדיקים הגדולים, בכח זה עושים את התיקון.
הקודם