שיעור שמע:

הורד Mp3

שאלות לחזרה ושינון בזהר יתרו טז-יח
1. מה יהיה היחס של עמים רבים שירצו לבוא תחת כנפי השכינה?
2. מה הפירוש שההר שעליו בית המקדש נקרא הפקר? מה זה אומר לגבי השלום העולמי?
3. מדוע כתוב על ביאת יתרו למשה "אל המדבר"? שהרי ברור שמשה היה במדבר.
4. ממה נגזר המושג גר צדק?
5. מהו זה ספר ומה נולד ממנו?
6. מהי שהאדם נעשה בדמות אלוקים ומדוע אומר שהצורות אינן עומדות אלא נעברות?
7. מהו אחור וקדם צרתני?

יִתְרוֹ טז-יח

וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה

מלמד כאן על תהליך הגיור. מי שלא בא אל ההרהור האלוקי דווקא במצב נפשי של מדבר, מקום בו אדם מוותר על גאוותו ומוכן להודות על האמת, לא יוכל להסתפח תחת כנפי השכינה.

גר צדק הוא מי ששם דירתו במקום שלא הכיר קודם.

נז) וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב. עתידים שאר העמים לבוא תחת כנפי השכינה. כל אלילי העולם יש להם ירידה. ומי שמתדבק בהקב"ה יש בו עלייה ע"כ כתוב: לכו ונעלה.  לכן למצרים, לעבודה זרה יורדים – ולהשם יתברך עולים.

נח) אֶל הַר ה', זה אברהם כמ"ש: אשר יאמר היום בהר ה' יראה. כי אברהם קרא לו הר. כמו הר הפקר לכל מי שרוצה בעולם, אף מקום זה הקדוש, ביהמ"ק, הוא לקבל לכל מי שרוצה בעולם. אל בית, זה יעקב, שקרא למקום הזה בית. כמ"ש: אין זה כי אם בית אלוקים.

כמו כן בית הוא בחינת הלב, בחינת עם ישראל. יש להשתחרר מהתפיסה שיש להילחם עם כל העולם על הר הבית, יש ללמד לכולם את הזוהר, שהר הבית שייך לכל מי שחפץ בהשם.

נט) הר ובית, אע"פ שהכול מדרגה אחת, עולה זה על זה. הר הוא לשאר העמים, כשבאים להיכנס תחת כנפיו. בית הוא לישראל, להיות עימהם, כאישה עם בעלה בדירה אחת בשמחה, ורובץ עליהם כאם על הבנים.

ס) כתוב: וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל מֹשֶׁה: אֶל-הַמִּדְבָּר, אֲשֶׁר-הוּא חֹנֶה שָׁם הַר הָאֱלֹהִים. כיוון שכתוב: אל משה, למה כתוב אל המדבר? אלא עיקר הכול הוא מה, שיתרו בא אל המדבר. ומי הוא? הוא הר האלוקים, שזהו המקום לגֵרים להתגייר וע"כ כתוב: אל משה אל המדבר. אל משה, לגייר אותם, ולהביאם תחת כנפי השכינה. אל המדבר, היו באים. שהוא הר האלוקים, לעשות נפשותם, לקבל משם נפש הגר.

סא) ומשום זה עומד המקום ההוא בסוד הר. שכל מי שבא זוכה בו. ונקרא גר צדק. והרי, גר נקרא אע"פ שהתדבק במקום זה העליון הקדוש. כי מפני שעזב עמו ואבותיו, נקרא גר. גר צדק נקרא, כמי ששם דירתו במקום שלא ידע מקודם לכן. כלומר, בשכינה, שנקראת צדק.

זֶה סֵפֶר

סב) כתוב: זֶה סֵפֶר, תּוֹלְדֹת אָדָם:  בְּיוֹם  בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם, בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ. הראה הקב"ה את אדה"ר, כל אלו הדורות שעתידים לבוא לעולם, וכל אלו פרנסים וכל אלו החכמים, העתידים להיות בכל דור ודור.

סג) זה ספר. יש ספר ויש ספר. יש ספר למעלה ויש ספר למטה. הספר למטה נקרא ספר הזיכרון, שפירושו, ספר של זיכרון ההוא, והוא צדיק אחד, יסוד. ונקרא זה. והמלכות היא הספר שלו. וכדי שלא להפרידם, כי הם תמיד ביחד, בייחוד אחד, ע"כ כתוב: זה ספר. שתי מדרגות שהם אחת. שהם כלל של זכר ונקבה, כי זה זכר, יסוד, וספר נקבה, מלכות.

סד) וזה הוא כלל אחד. שכל אלו הנשמות והרוחות, הפורחות בבני אדם, שהם כלל של כל התולדות, הם תולדות אדם ודאי, כלומר, תולדות אדם העליון, ז"א. כי מצדיק הזה פורחות אלו הנשמות בתשוקה אחת. וזהו השיקוי של הגן, שמשקה נהר היוצא מעדן, כמ"ש: ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, שפירושו, שהיסוד משפיע הנשמות והרוחות של הגן, המלכות. וזהו הסוד של אדם, שכתוב: תּוֹלְדֹת אָדָם.

סה) אחר כך שכתוב: בְּיוֹם, בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם. זהו אדם שלמטה. כי שני אדם כתובים במקרא הזה. אחד הוא אדם שלמעלה, ואחד הוא אדם שלמטה. אדם שלמעלה, ז"א, הוא בגניזה שגנז הכתוב בזכר ונקבה בסוד אחד, שכתוב: זה ספר, שהוא כלל זכר ונקבה ביחד. כיוון שעשו תולדות ביחד קרא להם אדם, כמ"ש: תּוֹלְדֹת אָדָם.

סו) לאחר שהדבר נגלה, מתוך הסתום העליון הראשון שבכתוב: שנגלה שזה ספר סובבים על אדם העליון, שתולדותיהם הם נשמות ורוחות בני אדם, ברא אדם שלמטה, כמ"ש: בְּיוֹם  בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם, בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ. בדמות, פירושו, שאדם הוא כמראה הזה, שהצורות נראות בו. והצורות אינן עומדות במראה ההוא בצורות של קיום, אלא עוברים ממנו. אף כאן כן הוא בדמות אלוקים.

סז) בִּדְמוּת אֱלֹהִים, פירושו, צורת האיברים זכר ונוקבא, כמ"ש: אחור וקדם. אחור, הוא שָמוֹר, הנוקבא. קדם, הוא זָכוֹר, ז"א. ובאלו תלויים כל מצוות התורה. תרי"ג (613) מצוות התורה, שהם כלל הכול. אדם נברא אחור למעשה בראשית, וקדם למעשה מרכבה. והכול תלוי זה בזה. בדמות אלוקים, בצורה זו ממש של המלכות.

האדם הנראה בחוץ הוא בבועה דרכה ניתן ללמוד על דרכי האלוקים, כאשר לומדים את הפנימיות ע"י חלק מהסימנים החיצוניים שמלמד הזוהר הקדוש.

הר השם הוא המקום להסתפח עם השכינה הקדושה.

אדם נעשה בדמות אלוקית, והצורה תלויה באדם עצמו, כמה הוא מראה נקיה המקיים את התורה ומצוות תוך ביטול לעליון, אחרת צורתו נאבדת ממנו.

תגיות: גיור, הר הבית

אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

שיעור שמע:

הורד Mp3

 יִתְרוֹ טז-יח

וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה

לֶקְדוּשָׁה עוֹלִים, לְמִצְרַיִם יוֹרְדִים.

וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב

בתהליך הגיור לא יוכל להסתפח תחת כנפי השכינה, מי שלא בא אל ההרהור האלוקי כפי שקרא אברהם להר הבית: אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם, בְּהַר יְהוָה יֵרָאֶה. יעקב קראו בית: אֵין זֶה, כִּי אִם-בֵּית אֱלֹהִים תהליך זה יש לעשות. דווקא במצב נפשי של מדבר, מקום בו אדם מוותר על גאוותו ומוכן להודות על האמת. גר צדק הוא מי ששם דירתו במקום שלא הכיר קודם, שם יוכל לבנות את הבית, את הלב הישר-אל.

יש להשתחרר מהתפיסה שיש להילחם עם כל העולם על הר הבית, יש ללמד לכולם את הזוהר, שהר הבית שייך לכל מי שחפץ בהשם, כִּי בֵיתִי, בֵּית-תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל-הָעַמִּים.

אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

שיעור שמע:

הורד Mp3

יִתְרוֹ יג-טו

וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ

לֹא הַעוֹצמָּה קוֹבָעַת אֶלָּא הָאֱמֶת.

לא קם נביא עוד בישראל כמשה, אבל באומות העולם קם וזהו בלעם.

משה היה רואה את הקדושה באור גדול, ואת הטומאה בשבבים קטנים. בלעם נחשב לנביא גדול מצד הס"א והיה גדול בדיבור מצד הטומאה.

שלושת יועצי פרעה מחזיקים את הרצונות הגדולים המפריעים לאדם. יתרו ואיוב עשו מעין תשובה, שיתרו שמע רק לאחר קריעת ים סוף, ואיוב שב אך לא מאהבה.

בלעם עודד את פרעה, ויתרו הסתלק ולא הסכים לכָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ. בלעם הרשע הוא בחינת עולם העשייה שרובו רע ומיעוטו טוב, לעומת משה שרובו טוב, אמת וקצת נגיעה של טומאה שטרם תוקנה. כאשר מתגדלים גם הצדדים של הס"א ומכירים בגדלות ה' – גם עם ישראל מתגדל.

כָּל אֶחָד צָרִיך לִמְצוֹא אֶת יִתְרוֹ שבתוכו וללמוד לִשְׁמוֹעַ,  דהיינו לְהוֹרִיד לַלֵּב למוּחש אֶת הָאֱמֶת.

כנגד ישראל הם בחינת אצילות, ישנם אומות העולם בריאה יצרה עשיה. איוב – בחינת בריאה, יתרו כנגד יצירה, נשאר בו חלק רע, ובלעם בחינת עשייה שרובו רע. בזמן תיקון רק חלק מצד הגוי שבנפש יכול להיתקן, אך חלק בלעם שהוא בחינת לב האבן, רק בגמר תיקון.

מח) בלעם לא שב ולא חזר, כי הטינוף של הס"א היה מתדבק בו. ועכ"ז, הסתכלות מרחוק היה מסתכל בתוך הטינוף ההוא והדבקות בס"א. כי בס"א יש הארה דקה אחת שמאירה מסביב כמ"ש: ונוגַה לו סביב. והסתכלות זו הקטנה היה מסתכל מרחוק, ולא בכל הדברים.

מט) וכשהיה מסתכל דבר קטן מתוך הארה ההוא, היה כמאחורי הקיר, אמר, ולא ידע מה אמר. והיה מסתכל בהארה ההוא בסתום שבעין, שמתגלגל העין, ואדם רואה אור סתום ואינו רואה. לכאורה היה מהפך עינו כמו שנראה באדם ישן, אך גם בס"א יש הארה קטנה מהקדושה, לא היה רואה את הסתום שהוא בחינת השמאל, שלא ניתן לקבל בו הארה בלי הימין, האמונה.

נ) אין ס"א שאין בה הארה דקה וקטנה מצד הקדושה. כעין רוב החלומות, שבהרבה תבן יש גרעין אחד של חיטה. חוץ מאלו צורות הקטנות, שכולם טמאים ביותר. ובהם היה בלעם יודע. חלק הקדושה כמעט ואינו ניכר בהם שזה כנגד עולם עשייה.

נא) אשרי חלקו של משה, שהוא למעלה בכל קדושות העליונות, והסתכל במה שלא ניתן רשות לאדם אחר בעולם להסתכל. וכמו שבלעם היה רואה הארה קטנה ודקה כמאחורי הקיר, מתוך ס"א ההוא, אף משה, מתוך הארה עליונה רבה וגדולה, היה רואה למטה כמאחורי הקיר, חשכות אחת דקה, שנראה לו. ולא בכל עת, כמו שבלעם, לא היה מסתכל בהארה ההוא בכל עת.

נב) אשרי חלקו של משה הנביא הנאמן. שכתוב בו, וירא מלאך ה' אליו בליבת אש מתוך הסנה. הסנה, שהוא קליפה, היה ודאי בקדושה ההיא, והתדבק בה, שהכול מתדבק זה בזה, טהור וטמא, ואין טהור אלא מתוך טמא. רק מתוך תפיסת הפרטיות ניתן להוציא את הטהור. טהור זה שלילה, יציאה מהס"א וקדוש זה חיוב – אהבה.

נג) מי ייתן טהור מִטמא. קליפה ומוחא עולים זה בזה. וקליפה זו לא תהיה נעדרת ולא תישבר, עד הזמן שיקומו המתים מעפר. אז תישבר הקליפה, והאור יאיר בעולם בלא סתימה, מן המוח. אשרי הם הצדיקים בעוה"ז ובעוה"ב. שהם מאירים גם בזמן התיקון, ובתחיית המתים אורו של משיח יכניע את כל הקליפות.

וְאֵת שְׁנֵי בָנֶיהָ

נד) וְאֵת שְׁנֵי בָנֶיהָ. אמר רבי חייא: וכי בניה היו ולא בניו של משה? אלא משום שציפורה השתדלה אחריהם בלי בעלה (עשתה להם ברית), קרא להם התורה בניה, ולא בניו. אע"פ שהיו בניו של משה, דיבר אמת, שודאי בניה היו, כי משה היה מתחבר במקום אחר קדוש עליון, ואין כבודו לקרוא להם בניו. עתה אע"פ שבניו היו, משום כבודו של מקום ההוא, שהתחבר בו, שהוא השכינה, קרא להם בניה כאן. לאחר כך, קרא להם בניו  משום שבשעה ההוא שהגיעו למשה, היה משה מדבר עם השכינה. אחר שנפרד מן השכינה ויצא לקראת חותנו, אז כתוב: וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל מֹשֶׁה. בזמן זה כבר לא היה עם השכינה. אדם גדול שיש תפקיד כלפי הכלל, יכול להשאיר אפילו את משפחתו ואת עצמו. זו בחינה השייכת לגדולי ישראל בלבד.

נה) אמר רבי שמעון: ודאי שבשביל כבוד השכינה, שהיא התחברות העליון שהתחבר בו במשה, כתוב בניה ולמה כתוב: וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל מֹשֶׁה, שקורא להם בניו? כי הכול הוא כלל אחד. ומה שאומר, בניו, כלומר, בניו של יתרו. כי לאחר שבא משה אליו, היה לו בנים.

נו) וכן היה ביעקב. כיוון שבא אצל לבן, ושם משכנו עימו, היו לו ללבן בנים. אף כאן, משה, כיוון ששם משכנו עם יתרו, היו לו בנים. וכל ביתו הביא עימו להכניס אותם תחת כנפי השכינה. ויתרו אמר למשה: אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ בָּא אֵלֶיךָ; וְאִשְׁתְּךָ וּשְׁנֵי בָנֶיהָ, עִמָּהּ

יִ

וְ

אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

שיעור שמע:

הורד Mp3

תְרוֹ יג-טו

וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ

לֹא הַעוֹצמָּה קוֹבָעַת אֶלָּא הָאֱמֶת.

לא קם נביא עוד בישראל כמשה, אבל באומות העולם קם וזהו בלעם.

משה היה רואה את הקדושה באור גדול, ואת הטומאה בשבבים קטנים. בלעם נחשב לנביא גדול מצד הס"א והיה גדול בדיבור מצד הטומאה.

שלושת יועצי פרעה מחזיקים את הרצונות הגדולים המפריעים לאדם. יתרו ואיוב עשו מעין תשובה, שיתרו שמע רק לאחר קריעת ים סוף, ואיוב שב אך לא מאהבה.

בלעם עודד את פרעה, ויתרו הסתלק ולא הסכים לכָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ. בלעם הרשע הוא בחינת עולם העשייה שרובו רע ומיעוטו טוב, לעומת משה שרובו טוב, אמת וקצת נגיעה של טומאה שטרם תוקנה. כאשר מתגדלים גם הצדדים של הס"א ומכירים בגדלות ה' – גם עם ישראל מתגדל.

הזוהר לא בא לספר סיפורים, אלא בן הוא בחינת הבנה. כשאדם בא לעשות תשובה מיראה כמו יתרו – ההבנות שלו מצד האמונה נשארות, וכך השאיר יתרו את בניו – את ההבנות שלו שהשם הוא האלוקים. בלעם נכשל בניסיון לקלל מפני שכל זמן שישראל בקדושה הקליפה אינה יכולה לפגוע בהם. בזמן תיקון רק חלק מצד הגוי שבנפש יכול להיתקן, אך חלק בלעם שהוא בחינת לב האבן, יתוקן רק בגמר תיקון.

כָּל אֶחָד צָרִיך לִמְצוֹא אֶת יִתְרוֹ שבתוכו וללמוד לִשְׁמוֹעַ, דהיינו לְהוֹרִיד לַלֵּב למוּחש אֶת הָאֱמֶת.

שיעור שמע:

הורד Mp3

תקציר:

יִתְרוֹ י-יב

וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ

הַיִרְאָה הִיא הַמַּפְתֵּחַ לֶהָשׂגָת הָשׁוְוָאת צוּרָה וּדְבֶקוּת בָּעֶלְיוֹן.

דבקות מצריכה השוואת צורה אשר יכולה להתקבל רק אם מעריכים ומכבדים את העליון, ואז לא ניתן להגיע לשלמות אותה מדרגה.

מלמד כאן על היחס בין אומות העולם לבין ישראל.

באצילות ישנו מנגנון עצירה בהתפשטות לעולמות, כדי ליחד אותו מעולמות בי"ע, ע"י המלכות, מידת הדין שעולה לעתיק.

כאשר הרעיון של הריסון עולה לאמונה הראשית, אז גם באמונה יש את גורם העצירה והשלילה. גורם זה משפיע בפועל על אריך אנפין, וזהו היחס בין אמונה לשכל, למדע. האמונה שהבורא שלם מחייבת שהנברא מוגבל וכפוף לבורא. כתר אמונה עתיק, כתר חכמה אריך אנפין, בו נמצאה ההפסק שנק' מוחא סתימאה, דהיינו גבולות דרכם מתפשטת החכמה.  אותה חלוקה נמצא באו"א עילאין (הנסתר) ובישסו"ת – מקום התבונה, ההכרה – היא המתחברת לחכמה כאשר בא ביקוש מהתחתון.

המוחין המופיעים באצילות אינם נמצאים בעולמות בי"ע אך הם יכולים לסייע להעלאת ניצוצות קדושה לתיקון בעליון. כך עם ישראל יכול לקבל תמיכה מאומות העולם, אז מתייקר שמו של הקב"ה ואז האמונה מגדילה את עם ישראל ותוכל להתפשט בגמר תיקון.

שלשה יועצים לפרעה שבנפש האדם. איוב מייצג את היראה: וְהָיָה הָאִישׁ הַהוּא, תָּם וְיָשָׁר וִירֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע – והוא כנגד עולם הבריאה. יתרו יצירה ובלעם כנגד עשייה שיתוקן בגמר תיקון.

לאיוב הספיקו הניסים במצרים בכדי להגיע ליראה. יתרו השכיל להבין רק לאחר קריאת ים סוף, ואז הודה: עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יְהוָה מִכָּל הָאֱלֹהִים, כלומר שהמשפט הוא לאלוקי ישראל.

כאשר אדם מגיע ליראה, בכך נותן הוא כוח לתפיסת הבורא שבו, משכיל הוא להתכופף, שהרי קטן מתבטל בפני גדול, ורק כך ניתן להתדבק בו.

בלעם אינו מתכופף לכן מת בחרב.

לה) הרושם ההוא רצה לכסות עצמו, ועשה לעצמו כדי להתכסות בו, היכל אחד, שהעלה חלק ממנו להתמתק בבינה, ואז נעשה הבינה להיכל (היכל זה מלכות וכשעלתה לבינה נעשתה גם היא היכל). הוציא אותו מעצמו, שהעלה חלק ממנו לבינה, ומשך אותו בהתפשטות רבה וגדולה, בהארת חכמה, המאירה לכל הצדדים. וכיבד אותו בלבוש כבוד, אור החסדים להלביש החכמה, ופתח בו חמישים שערים.

לו) לפְנַי ולפְנים שבאותו היכל, בג"ר שבו, או"א עילאין, התכסה ונגנז רושם ההוא. כיוון שנגנז בו ונכנס בתוכו, התמלאו או"א עילאין באור. מאור ההוא נובעים אורות וניצוצים, שהוא או"ח. ויוצאים מאלו השערים שבהיכל, ומאירים כולם.

לז) היכל ההוא מתכסה, כלומר שמתלבש, בשש יריעות, בחג"ת נה"י דז"א. שש יריעות הם חמישה, כי יסוד אינו ספירה מיוחדת, אלא הוא כולל של ה"ס חג"ת נ"ה בלבד. לפְנַי ולפְנים של אלו היריעות עומדת יריעה אחת מרוקמת, שהיא הג"ר של היריעות. ביריעה הזו מתכסה ומתלבש ההיכל. כלומר היא הראשונה המלבישה להיכל, לבינה, ועליה שאר שש היריעות. ממנה הוא משגיח ורואה הכול. כלומר, היא הג"ר, שנוהג בהן ראייה.

לח) היכל הזה הוא פקיחת עיניים שלא ינום. שמשגיח תמיד להאיר למטה, מתוך האור של רושם, אור החסדים. תבונה ההיא, חכמה המכוסה, ורצון הרצונות, הכתר, ג"ר שבהיכל, נקראים או"א עילאין, גנוז ומכוסה, ואינו מתגלה, נמצא ואינו נמצא. ברוך הוא ממכוסה של כל המכוסים, שהוא כתר. מסביר את סדר השתלשלות האצילות מעתיק ומקור הכל המסך דמלכות שצד הגבורה, חוכמה סתימאה מתלבשת על גבורה דעתיק ועוצרת שם את החוכמה מלהתקבל. חלק מבחינת מלכות זו מתמתק בבינה, כשהיא עצמה נגנזה ברדלא שלא ניתן עדיין להתקן. שם נמצאים ישראל ולא אומות העולם.

לט) יתרו, הוא שנתן עצה למשה על תיקון הדינים. וכך צריך להיות. הוא שהודה להקב"ה, וסידר לפניו תיקון דיניו. להורות מה שכתוב: כי המשפט לאלוקים הוא, ולא לס"א. והדינים ניתנו לישראל ולא לאחר. כמ"ש: חוקיו ומשפטיו לישראל. לא ינהג אדם ביזיון באחר, ודבר מהדיוט, הוא דבר. שהרי במשה כתוב: וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה, לְקוֹל חֹתְנוֹ. לכאורה מה יש למשה ללמוד מיתרו, אלא שיתרו נתן עצה למשה על תיקון הדינים, שאמר לו לבנות היררכיה שיפוטית כאשר הוא משה יושב בראש. כלומר הוא מקבל את זה שישראל מעל אומות העולם. מסר זה קיבל משה דרך יתרו שהיה צריך תיקון מיוחד.

מ) ע"כ כתוב: אודך בגויים ה' ולשמך אזמרה. דוד המלך אמר זה ברוח הקודש, בשעה שראה, שכבוד הקב"ה אינו עולה בהתעלות, ואינו מכובד בעולם, אלא מצד שאר העמים. והלוא הקב"ה אינו מכובד בעולם, אלא בזכות ישראל? כן הוא ודאי, שהרי ישראל הם היסוד של הנר להאיר. אבל כאשר שאר העמים באים ומודים לו בשעבוד אל הכבוד של הקב"ה, אז נתווסף יסודו של הנר, ומתחזק על כל מעשיו בחיבור אחד, ושולט הקב"ה לבדו למעלה ולמטה.

הגויים באים ומודים לישראל שהם עם השם, בזה מתייקר שמו של הקב"ה, מפני שעם ישראל הוא היסוד, בחינת נשמה שכאשר מתגלה בפרטיה היא מתגדלת.

מא) על כל העולם נפל פחד ואימה לפני הקב"ה, בעת ששמעו הניסים של יציאת מצרים. וכיוון שבא יתרו, שהוא כומר עליון של כל אלוהים אחרים, אז התחזק ושלט כבוד הקב"ה על כל. האם הקב"ה צריך את העמים ובכלל שיודו לו? אלא מדובר מצד תפיסת התחתון שכאשר גם אומות העולם שבאדם יבואו לעבוד את השם, צד ישראל יתחזק.

מב) משום שכל העולם כששמעו שמע גבורתו של הקב"ה זעו, וכולם היו מסתכלים ביתרו, שהוא חכם וממונה הגדול על כל אלילי העולם. כיוון שראו שהוא בא ועובד להקב"ה, ואמר: עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי-גָדוֹל יְהוָה מִכָּל-הָאֱלֹהִים (עשה תיקון לבחינת פרעה שאמר מי השם אשר אשמע בקולו). אז התרחקו כולם מעבודתם, וידעו שאין בהם ממש. אז התכבד כבודו של השם הקדוש של הקב"ה בכל הצדדים. וע"כ נרשם פרשה זו בתורה ותחילת הפרשה הוא ביתרו.

מג) יתרו היה אחד מחכמי פרעה. שלושה חכמים היו לפרעה: יתרו, איוב ובלעם. יתרו, שלא היה עבודה וממונה ושמש וכוכב השולט על ממשלתו, שלא היה יודע העבודה הראויה לו והשימוש שלו. בלעם היה מכשף בכל מיני כישוף בין במעשה ובין בדיבור.

מד) איוב היה ירא ביראה, וביראה ההיא היה עיקר כוחו. משום, שמילה שלמעלה, בין של הקדושה ובין של הס"א, אינו יכול האדם להמשיך רוח שלמעלה למטה ולקרב אליו, אלא ביראה. שיכוון ליבו ורצונו ביראה ושבירת הלב, ואז ימשיך למטה רוח שלמעלה, והרצון שצריך.

מה) ואם לא ישים ליבו ורצונו ביראה לאותו הצד, רצונו אינו יכול להתדבק בו. חוץ מאלו צורות הדקות, ולא בכולם, משום שיש בהם שליטים, שצריכים אֲליהם רצון הלב ויראה. כש"כ אלו דברים עליונים, שצריכים יראה ואימה ורצון ביותר.

מו) יתרו היה צריך לעבודה לאותו הצד תמיד, בין בזמן שאדם היה צריך לו, ובין בזמן שלא היה צריך לו, כדי שהצד ההוא יהיה דבוק בו בשעה שיהיה צריך לו. בלעם נתדבק באלו הכשפים, כמו שאמרנו.

יתרו לא יכול היה להשתמש גם בכוח הס"א, אלא רק לאחר שהיה מוכשר בו בידע קודם.

מז) איוב, חזר במצרים לירא את הקב"ה, כשראה אלו הגבורות והניסים שעשה הקב"ה במצרים. יתרו, לא חזר להקב"ה בכל זה, עד שיצאו ישראל ממצרים, שכל הקשרים והצורות שקשרו מצרים, לא היו כלום, ויצאו, ואחר שהטביע אותם בים, אז שב וחזר לעבודת הקב"ה.

תגיות: יראה, השוואת צורה

שאלות לחזרה ושינון זהר יתרו
1. מה שמע יתרו? הבא ד' תשבות.
2. מה ההבדל בין שמיעת יתרו שעליו כתוב "ישמע יתרו" לבין שמיעת שאר עמים שעליהם כתוב "ישמעו עמים"?
3. מדוע אין דבר בעולם שהאדם צריך לדחותו ולנהוג בו בזיון? הדגם דרך משל במעשה רבי אלעזר ורבי חזקיה?
4. הסבר הפסוק "וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד".
5. כיצד מתבטא הטוב מאד דרך פרצופים עתיק וא"א ושאר הפרצופים?

שאלות לחזרה ושינון בזהר יתרו י-יב
1. כיצד מתאר בהמשך התוספתא את הסדר של פרצופי אצילות?
2. כיצד מתייקר שמו של הקב"ה מצד שאר העמים? אם כל מה שהוא מתייקר בעולם זה בשביל ישראל?
3. מי היו שלושת החכמים שהיו לפרעה? מה היה התפקיד והתיקון של כל אחד מהם?

אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

שיעור שמע:

הורד Mp3

תקציר:

יִתְרוֹ י-יב
וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ
הַיִרְאָה הִיא הַמַּפְתֵּחַ לֶהָשׂגָת הָשׁוְוָאת צוּרָה וּדְבֶקוּת בָּעֶלְיוֹן.
דבקות מצריכה השוואת צורה אשר יכולה להתקבל רק אם מעריכים ומכבדים את העליון, ואז לא ניתן להגיע לשלמות אותה מדרגה.
שלשה יועצים לפרעה שבנפש האדם. איוב מייצג את היראה: וְהָיָה הָאִישׁ הַהוּא, תָּם וְיָשָׁר וִירֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע – והוא כנגד עולם הבריאה. יתרו יצירה ובלעם כנגד עשייה שיתוקן בגמר תיקון.
לאיוב הספיקו הניסים במצרים בכדי להגיע ליראה. יתרו השכיל להבין רק לאחר קריאת ים סוף, ואז הודה: עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יְהוָה מִכָּל הָאֱלֹהִים, כלומר שהמשפט הוא לאלוקי ישראל.
כאשר אדם מגיע ליראה, בכך נותן הוא כוח לתפיסת הבורא שבו, משכיל הוא להתכופף, שהרי קטן מתבטל בפני גדול, ורק כך ניתן להתדבק בו.

בלעם אינו מתכופף לכן מת בחרב.
לכאורה מה יש למשה ללמוד מיתרו, אלא שיתרו נתן עצה למשה על תיקון הדינים, שאמר לו לבנות היררכיה שיפוטית כאשר הוא משה יושב בראש. כלומר הוא מקבל את זה שישראל מעל אומות העולם. מסר זה קיבל משה דרך יתרו שהיה צריך תיקון מיוחד.
הגויים באים ומודים לישראל שהם עַם השם, בזה מתייקר שמו של הקב"ה, מפני שעם ישראל הוא היסוד, בחינת נשמה שכאשר מתגלה בפרטיה היא מתגדלת.

האם הקב"ה צריך את העמים ובכלל שיודו לו? אלא מדובר מצד תפיסת התחתון שכאשר גם אומות העולם שבאדם יבואו לעבוד את השם, צד ישראל יתחזק.

שיעור שמע:

הורד Mp3

שאלות לחזרה ושינון זהר יתרו
1. מה שמע יתרו? הבא ד' תשבות.
2. מה ההבדל בין שמיעת יתרו שעליו כתוב "ישמע יתרו" לבין שמיעת שאר עמים שעליהם כתוב "ישמעו עמים"?
3. מדוע אין דבר בעולם שהאדם צריך לדחותו ולנהוג בו בזיון? הדגם דרך משל במעשה רבי אלעזר ורבי חזקיה?
4. הסבר הפסוק "וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד".
5. כיצד מתבטא הטוב מאד דרך פרצופים עתיק וא"א ושאר הפרצופים?
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

יִתְרוֹ ז-ט

וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ

בִּכְדִי לְהַבְחִין בֵּין-טוֹב לְרָע צָרִיך לֵב שֹׁמֵעַ.

ובכדי לזכות לשמיעה כזו, צריך להעריך את מי שמשמיע לאוזן, לייקר את נותן המתנה. ישנה תכונה תכונה נפשית שהיא בחינת  – כהן און, שמוכנה לעבוד כדי להשיג שיהיה לו טוב בחיים, נוח, קל, מיסטיקה כתחליף לרוחניות אמיתית, כבוד וכדומה. היכולת להתעורר לשמיעה אמיתית, לְהָבִין בֵּין-טוֹב לְרָע, דהיינו שמיעת הלב שהשם הוא האלוקים, תלויה ביכולת לחבר את הפרטים, את המקרים לכלל, לפירוש אחד: שהקב"ה אחראי על כל הקורה, משגיח ומציל אותנו מכל הסכנות. את זה שמע יתרו בלב, שכל מה שעושה הקב"ה הכול הוא אמת ופעולתו אמת. ואין לך דבר בעולם, שהאדם צריך לדחותו ולנהוג בו בביזיון, כי כולם פעולות אמת הם, והַכּוֹל נִצְרָך בָּעוֹלָם, גם יצר הרע, ויֵש לְהוֹרִיד לַלֵּב אֶת הָהַרְגּשָׁה שֶׁאֵין מַה לְהִתְלוֹנֵן. את המציאות יש לפרש רק במסגרת האמונה, ואז ניתן להבחין בין טוֹב לְטוֹב מְאֹד.

כד) רבי חייא אמר: וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן, חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה, וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ:  כִּי הוֹצִיא יְהוָה אֶת-יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם. בתחילה כתוב: את כל אשר עשה אלוקים למשה. ואח"כ כתוב: כי הוציא ה'. עשה אלוקים, המלכות, זהו השם שהגן על משה ועל ישראל ולא סר מהם בגלות. ואח"כ שם העליון, יובֵל, בינה, הוציא אותם ממצרים.

כה) כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה. כשנשלך לנהר, וכשהצילו מחרב פרעה. ולישראל עמו, כמ"ש: וישמע אלוקים את נאקתם. וכתוב: וכאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ. ראה יתרו שהקב"ה עוזר לישראל בסכנות שהיו בהם.

כו) רבי יוסי פתח: פְּדוּת שָׁלַח לְעַמּוֹ, צִוָּה לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ קָדוֹשׁ וְנוֹרָא שְׁמוֹ.  למה בכל הפסוקים בפרק זה בתהילים יש שתי תיבות מא"ב, ובפסוק הזה ובפסוק שלאחריו יש שלוש תיבות? כדי להשלים שש בחינות בא"ב, שהם ג' גאולות, ותורה נביאים וכתובים. מקרא הזה הוא כנגד ג' גאולות של ישראל: בבל יוון אֶדום. חוץ מגאולה הראשונה של מצרים, שכבר הייתה. וכנגד תורה נביאים כתובים.

כז) פְּדוּת שָׁלַח לְעַמּוֹ, כשהוציא את ישראל ממצרים ועשה להם ניסים וגבורות, ציווה לעולם בריתו. כלומר, כשבא יתרו, וקיבל אותו הקב"ה, וקירב אותו לעבודתו. משם התקרבו כל אלו הגֵרים תחת כנפי השכינה. משם ולהלאה, קָדוֹשׁ וְנוֹרָא שְׁמוֹ. כי אז התקדש שמו של הקב"ה, כשנשבר ונכנע הס"א.

כח) וישמע יתרו. היתכן שיתרו שמע, וכל העולם לא שמעו? אלא כל העולם שמעו, ולא נשברו, וע"כ אין שמיעתם שמיעה. והוא שמע, ונשבר, ונכנע לפני הקב"ה, והתקרב ליראתו. ע"כ שמיעתו שמיעה.

כט) רבי אבא אמר: כל מה שעושה הקב"ה למעלה ולמטה, הכול הוא אמת ופעולתו אמת. ואין לך דבר בעולם, שהאדם צריך לדחותו ולנהוג בו בביזיון, כי כולם פעולות אמת הם, והכול נצרך בעולם.

ל) כי פעם אחת היה רבי אלעזר הולך בדרך עם רבי חזקיה. ראו נחש אחד. קם רבי חזקיה להרגו, אמר לו רבי אלעזר: עזוב אותו אל תהרגהו. אמר לו והרי דבר רע הוא שהורג בני אדם? אמר לו והרי כתוב: אִם יִשֹּׁךְ הַנָּחָשׁ, בְּלוֹא לָחַשׁ. אין הנחש נושך בני אדם, עד שלוחשים לו מלמעלה, ואומרים, לך הרוג את פלוני.

לא) ולפעמים כמו שעושה זה, כן מציל את האדם מדברים אחרים. ועל ידו עושה הקב"ה נס לבני אדם. והכול בידי הקב"ה תלוי, והכול הוא מעשה ידיו. והעולם צריך להם. ואם לא היה העולם צריך להם, לא עשה אותם הקב"ה. וע"כ אין האדם צריך לנהוג בביזיון בדברי העולם. בדבריו ובמעשה הקב"ה על אחת כמה וכמה.

לב) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד. וירא אלוקים, זה אלוקים חיים, בינה. וירא, שהסתכל להאיר להם ולהשגיח עליהם. את כל אשר עשה, הכול בכלל אחד, למעלה ולמטה. והנה טוב, צד ימין. מאוד, צד שמאל. טוב, מלאך חיים. מאוד, מלאך המוות. והכול עניין אחד, לאלו שמסתכלים בסוד החכמה.

לג) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה. בכל מעשה בראשית כתוב: וירא אלוקים כי טוב. וכאן, וירא אלוקים את כל אשר עשה. אלוקים למטה, המלכות, שולט על תחתונים. אלוקים למעלה, בינה, שולט על העליונים. אלוקים למעלה השולט על עליונים, זהו אלוקים חיים, בינה. שזהו, וירא אלוקים את כל אשר עשה, כי האיר והדליק כל אלו הנרות העליונים והתחתונים, ומשם יוצאים כל אלו האורות להאיר.

לד) במכוסה מכל המכוסים, בעתיק, נרשם רושם של מסך המלכות דמדה"ד המשתמשת בעתיק, שלא נראה ואינו מתגלה. רושם פרצוף שני, א"א, רושם ואינו רושם, כי לא נרשם ממנו. בעלי התבונה ועיניים פקוחות, שהם בעלי החכמה, אינם יכולים לעמוד עליו. הוא קיום הכול. רושם שבא"א הוא קטן, אינו נראה ואינו מתגלה, עומד שם ברצון לקיים הכול. שמציאותו מורגש רק ברצון שיהיה. כי בגללה מתקיים הכול. לקבל מה שמקבל ממה שאין בו רשימו ולא רצון, ואינו נראה, שהוא א"ס. ולולא הרושם ההוא, לא יכלו לקבל מא"ס.  הזוהר מבאר סדר האצילות של פרצופי אצילות: עתיק, א"א, או"א, ז"א. ואיך מקור הכול, מסך המלכות של מדה"ד, משתמשת בפרצוף עתיק, ופועלת בא"א, לסתום שָם החכמה. ואיך חלק ממנה נמתק בבינה, הנקרא היכל. והיא עצמה נגנזה בג"ר של היכל, שהם או"א עילאין (באמונה, גניזו דאבא ואמא חסדים מכוסים). ואח"כ מבאר ו"ק דז"א בעניין שישה יריעות. ויריעה המרוקמת, ג"ר דז"א.

הרושם שמקבל אריך אנפין הוא של צמצום ב' עתיק אינו משפיע ישירות אלא דרך אריך אנפין שנעשה בו מיעוט, ודרך המיעוט מנהל ה' את העולם.

תגיות: לב שומע, היצר הרע טוב מאד

שיעור שמע:

הורד Mp3

יִתְרוֹ ז-ט

וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ

בִּכְדִי לְהַבְחִין בֵּין-טוֹב לְרָע צָרִיך לֵב שֹׁמֵעַ.

ובכדי לזכות לשמיעה כזו, צריך להעריך את מי שמשמיע לאוזן, לייקר את נותן המתנה. ישנה תכונה תכונה נפשית שהיא בחינת  – כהן און, שמוכנה לעבוד כדי להשיג שיהיה לו טוב בחיים, נוח, קל, מיסטיקה כתחליף לרוחניות אמיתית, כבוד וכדומה. היכולת להתעורר לשמיעה אמיתית, לְהָבִין בֵּין-טוֹב לְרָע, דהיינו שמיעת הלב שהשם הוא האלוקים, תלויה ביכולת לחבר את הפרטים, את המקרים לכלל, לפירוש אחד: שהקב"ה אחראי על כל הקורה, משגיח ומציל אותנו מכל הסכנות. את זה שמע יתרו בלב, שכל מה שעושה הקב"ה הכול הוא אמת ופעולתו אמת. ואין לך דבר בעולם, שהאדם צריך לדחותו ולנהוג בו בביזיון, כי כולם פעולות אמת הם, והַכּוֹל נִצְרָך בָּעוֹלָם, גם יצר הרע, ויֵש לְהוֹרִיד לַלֵּב אֶת הָהַרְגּשָׁה שֶׁאֵין מַה לְהִתְלוֹנֵן. את המציאות יש לפרש רק במסגרת האמונה, ואז ניתן להבחין בין טוֹב לְטוֹב מְאֹד.

שיעור שמע:

הורד Mp3

שאלות לחזרה ושינון זהר יתרו ד-ו
1. מדוע שיבר הקב"ה את פרעה הנקרא מלך זקן וכסיל?
2. מדוע רוצה הקב"ה להתייקר גם ע"י פרעה וגם ע"י יתרו?
3. מה אתה למד מכך שבשל העובדה שהודו לפניו פרעה ויתרו על גדלות ה' בעולם, קיבלו עם ישראל תורה? מה זה אומר בגוף אחד?
4. כיצד שבח דוד המלך את הקב"ה בחצות לילה? כיצד זה קשור למאמר?
5. כיצד מכבדים רבי אלעזר ורבי אבא את רשב"י? ומה הדבר החשוב שאומר רבי אבא על תורתו של רשב"י?

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

יִתְרוֹ ד-ו

וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ

חָיַיב אָדָם לֶיָיקֶּר תָּדִיר אֶת שְׁמוֹ שֶׁל הַשֵּׁם בָּעוֹלָם.

הקב"ה רוצה שאנשים ילמדו להעריך את המתנה שהוא נותן ולא יזלזלו בה, לטובתם הם, כדי שיזכו להיות שותפים לקבלת ההטבה.  אנשים שהקב"ה אינו חשוב בעיניהם, מאבדים את הערכים שלהם מתוך אנוכיות וגאווה, רק בכדי למלא תאוותם ולא להיכנס למסגרת. גאוותן ותאוותן אינם רוצים את הקב"ה, כך עובדים אומות העולם, במקום לחפש מדריך שיאמן אותם להתמודד, הם מחפשים יועץ שיתאים לעצלות והאנוכיות שלהם.

ישראל צריכים באופן תדיר לייקר את השם יתברך, להגיע לשיעור ולתפילה בזמן ולשמוח במצוות. אפילו מבחינה אנוכית כדאי לשמור על מסגרת התורה והמצוות. "תרבות" הפנאי היא זו שמביאה את האנשים לריקנות ודכאון.

מי שאינו מרגיש בשכל ובלב חשיבות של ספר – לא ייקח ממנו עצה. וכך מי שאינו מעריך כראוי את התורה, סימן שאינו מייקר מספיק את המלך. לייקר אומר שיש לַחֲשׁוֹב, לְהַגְדִּיל, לְפַרְסֵם, לְשַׁלֵּם עֲבוּר הַדָּבָר,  וּכְּשֶׁמָגִיע הָאוֹר/הָשֶׁפַע – מֶוָותּרִים עָלָיו כּסִיבָּה. לא משמשים את הרב על מנת לקבל פרס.

ההבדל בין כהן און המרים ידו לבקשות פרטיות, נק' יצר הרע, לבין כהן דקדושה, אהרן שיד ימינו גוברת. המשליט את צד הכהן שבו, הימין, האמונה, אז מתחבר הוא להשם.

יג) כעין סוד הזה ממש, עשה הקב"ה בארץ, ששבר מלך זקן וכסיל, וזהו פרעה. בשעה שבא משה לפרעה ואמר: וַיֹּאמְרוּ, אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ, פתח פרעה ואמר: לא ידעתי את ה'. ורצה הקב"ה, שיתכבד שמו בארץ, כמו שהוא מכובד למעלה, והכה אותו עשר מכות. כיוון שהכה אותו ואת עמו, בא והודה להקב"ה. השם מכה את הרשעים כדי לייקר שמו בעולם, וכמובן אין הקב"ה עושה זאת בשבילו, אלא כדי לקרבם לטובתם להשפיע להם באהבה.

יד) ואחר (עשר המכות) נשבר ונכנע כהן האון ההוא, יתרו, שמשמש תחתיו (שהיה יועץ לפרעה), עד שבא והודה להקב"ה. ואמר: בָּרוּךְ יְהוָה, אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה:  אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם, מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם  עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי-גָדוֹל יְהוָה מִכָּל-הָאֱלֹהִים. וזהו כהן און, צד אחר, צד שמאל. כמו שרחל, כשראתה שהיא מתה, אמרה: בן אוני. ומשום זה מיהר יעקב ואמר: בן ימין ולא בן אוני, צד ימין ולא שמאל. יעקב תיקן אותה שלא נולד צד שמאל, שאין הוא בחינת נקבה, אלא נולד כאור חוזר ליוסף שהוא אור ישר, ולכן התעקש יוסף שבנימין ירד למצרים.

טו) כיוון שהמלך (פרעה) והכהן ההוא (יתרו), מודים להקב"ה ונשברים לפניו, אז עולה הקב"ה בכבודו על כולם למעלה ולמטה. ומטרם שעלה הקב"ה בכבודו, כשאלו הודו לפניו, לא ניתנה התורה. עד לאחר שבא יתרו, והודה ואמר: עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי גָדוֹל יְהוָה מִכָּל הָאֱלֹהִים. בָּרוּךְ יְהוָה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם. אז עלה הקב"ה בכבודו למעלה ולמטה, ואח"כ נתן התורה בשלמות ממשלתו על הכול.

טז) רבי אלעזר פתח: יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדוּךָ, עַמִּים כֻּלָּם. דוד המלך קם ושיבח והודה למלך הקדוש. ועסק בתורה בשעה שהתעורר רוח צפון, והיה מכה בנימים של הכינור, והכינור היה מנגן ואמר שירה. ואיזה שירה היה אומר? זו הדרך של דוד, שלא משנים המקרים, מה הולך בחוץ – הוא צמוד להקב"ה. כשאדם תופס שיש את השגחת הבורא, ומייקר אותו, מתחיל להרגיש את תחושת הביטחון.

יז) בשעה שהקב"ה מתעורר אל כל אלו המרכבות לתת להם טרף, שכתוב: וַתָּקָם, בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרֹתֶיהָ, אז כולם פתחו ואמרו בשמחה: אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה. כשרוח צפון התעורר וירד לעולם, נושב ואומר: לָדַעַת בָּאָרֶץ דַּרְכֶּךָ בְּכָל גּוֹיִם יְשׁוּעָתֶךָ.

הכינור, בשעה שמנגן על ידי רוח, פתח ואמר: יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם. דוד כשהיה קם והתעורר עליו רוח הקודש, פתח ואמר: אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ יְבָרְכֵנוּ, אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ, יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים וְיִירְאוּ אוֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ. כדי להמשיך את הטוב של הקב"ה מלמעלה למטה. אח"כ בא דוד ברוח הקודש וסידר אותם יחד, ככתוב: יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים. הסתכל בכל המקרא הזה של הכינור, יודוך עמים כולם, כי שלמות כבוד הקב"ה הוא למעלה ולמטה, כמ"ש: וְיִירְאוּ אוֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ. השבח של הקב"ה התייקר בעיני כל אומות העולם, ובזכות שמייקרים את ה' ניתן לקבל את התורה. בכדי להשיג תורה, שהיא הדרכה, יש לראות את החשיבות והכבוד של המלך. אין מצב שתלמיד לא ימצא מורה שידריך אותו, אלא אם כן הוא מזלזל. כשאדם מוכן, המדריך מגיע.

יח) בשעה ששאר עמים נכנעים ובאים ומודים להקב"ה, כיוון שהם נכנעים ומודים לו, נשלם אז כבוד הקב"ה למעלה ולמטה.

בשעה שבא משה לפרעה, ואמר לו: אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ, פתח פרעה ואמר: לֹא יָדַעְתִּי אֶת יְהוָה. פרעה מכיר רק את השם אלקים, את הדין, וכך כל אדם שמנהל שיחה עם הרצון לקבל שבו. פרעה שבאדם אינו מבין מה זה למעלה מהדעת, זהו מלך זקן וכסיל. הרוצה להתקדם בדרך השם חייב לפעול למעלה מהדעת. צריך שהמצב יהיה כפוף להתייחסות הראויה.

יט) ורצה הקב"ה שיתכבד שמו בארץ, כמו שהוא מכובד למעלה. כיוון שהכה אותו ועמו, בא והודה להקב"ה, כמ"ש: יְהוָה, הַצַּדִּיק, וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים. הוא שהיה מלך חשוב בכל העולם, כיוון שהוא הודה, הודו כל שאר המלכים, כמ"ש: אז נבהלו אלופי אדום.

כ) בא יתרו, כומר עליון וגדול, שר ממונה של כל אלילים האחרים, והודה להקב"ה, ואמר: עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי גָדוֹל יְהוָה מִכָּל-הָאֱלֹהִים. אז התעלה והתכבד הקב"ה בכבודו למעלה ולמטה. ואח"כ נתן התורה בשלמות שליטתו על הכול.

כא) אמר רבי שמעון לרבי אלעזר בנו: ע"ז כתוב: יוֹדוּךָ עמים אלוקים, יודוך עמים כולם. בא רבי אלעזר ונשק ידיו של אביו. בכה רבי אבא ואמר: כרחם אב על בנים, מי ירחם על רבי אלעזר וישלים את דבריו חוץ מאהבתו של אדוני. אשרי חלקנו שזכינו לשמוע דברים אלו לפניו, שלא נתבייש בהם לעולם הבא. התלמידים הבינו שרשב"י מסביר להם כאן על גמר תיקון, שכל העולם יקיר בגדולת המלך. כל הרצונות של האדם כולם יבואו להודות להשם יתברך, ואז נוכל לקבל תורה אמיתית ויגיע משיח.

כב) אמר רבי אבא: הרי כהן און לא כתוב ביתרו, כהן מדין כתוב. אלא הכול הוא אחד, מתחילה היה נקרא כהן און, חותנו של יוסף, ואח"כ נקרא חותנו של משה, כהן מדין. והכול הוא אחד, שכהן מדין הוא כמו כהן און. כי אלו השניים משה ויוסף נמצאים במדרגה אחת של אות ו' שבמלך, היא ו"ו, שתי ווים ביחד. אשר ו' ראשונה משה, ת"ת, ו' שנייה יוסף, יסוד. ומה שנאמר כהן מדין, הוא עניין אשת מדיָנים. משה פנימיות ת"ת ויוסף יסוד מבחוץ.

כג) הרים רבי אבא ידיו על ראשו, בכה ואמר: אור התורה עולה עתה עד רום הרקיע של הכיסא העליון. אחר שיסתלק אדוני מן העולם, מי יאיר אור התורה. אוי לעולם שיישאר יתום ממך. אבל הדברים של אדוני יאירו בעולם עד שיבוא מלך המשיח. ואז כתוב: ומלאה הארץ דעה את ה'.

תגיות: לייקר, להעריך, להגדיל את השם

שיעור שמע:

הורד Mp3

יִתְרוֹ ד-ו

וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ

חָיַיב אָדָם לֶיָיקֶּר תָּדִיר אֶת שְׁמוֹ שֶׁל הַשֵּׁם בָּעוֹלָם.

הקב"ה רוצה שאנשים ילמדו להעריך את המתנה שהוא נותן ולא יזלזלו בה, לטובתם הם, כדי שיזכו להיות שותפים לקבלת ההטבה.  אנשים שהקב"ה אינו חשוב בעיניהם, מאבדים את הערכים שלהם מתוך אנוכיות וגאווה, רק בכדי למלא תאוותם ולא להיכנס למסגרת. גאוותן ותאוותן אינם רוצים את הקב"ה, כך עובדים אומות העולם, במקום לחפש מדריך שיאמן אותם להתמודד, הם מחפשים יועץ שיתאים לעצלות והאנוכיות שלהם.

ישראל צריכים באופן תדיר לייקר את השם יתברך, להגיע לשיעור ולתפילה בזמן ולשמוח במצוות. אפילו מבחינה אנוכית כדאי לשמור על מסגרת התורה והמצוות. "תרבות" הפנאי היא זו שמביאה את האנשים לריקנות ודכאון.

מי שאינו מרגיש בשכל ובלב חשיבות של ספר – לא ייקח ממנו עצה. וכך מי שאינו מעריך כראוי את התורה, סימן שאינו מייקר מספיק את המלך. לייקר אומר שיש לַחֲשׁוֹב, לְהַגְדִּיל, לְפַרְסֵם, לְשַׁלֵּם עֲבוּר הַדָּבָר,  וּכְּשֶׁמָגִיע הָאוֹר/הָשֶׁפַע – מֶוָותּרִים עָלָיו כּסִיבָּה. לא משמשים את הרב על מנת לקבל פרס.

שיעור שמע:

הורד Mp3

יִתְרוֹ א-ג

וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ

תַּפְקִיד הָאָדָם לִהְיוֹת המַנְכָּ"ל עַל רֶצוֹנוֹתָּיו.

ההולך בדרך קדושה אינו צריך לפחד מקללות. קללה גורמת פגם, שכאשר מגיע האור, הופך הוא לרועץ ודבר רע עבור המקבל. והפוך, מצאנו בבלעם הרשע שבא לקלל עם יושב אוהלים, לא זו בלבד שהקללה לא פעלה עליהם, אלא התברכו. לכן בדרך בזמן תיקון, עלול אדם להיות פגיע במקומות בהם אינו מקפיד לנהל את כל רצונותיו, ולכוון את כולם אל עבר התכלית. חוסר שליטה ומתן חופש לרצונות לזרום מעליהם בספונטאניות מזויפת – היא הסכנה והמקום הנפשי המועד להיפגע מהקללות, הבאות בגלל בקשה ותפילה לא ראויים.

בשביל זה, ישמור עצמו בן אדם, בשעה שמרים ידיו בתפילה או בברכה או בבקשה, לא ירים ידו בחינם – דהיינו שרוצה את השכר בעולם הזה. מותר וראוי לבקש בתפילה מהשם, אך לא לפרטיות, לא לעוצמה אישית, אלא לבקש כוח כדי להתקשר, להתדבק.

בזאת נבחן האדם, את מה הוא רוצה לתדלק, האם את הקדושה, או את רצונותיו הפרטיים שהם הקליפות.

א וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן, חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה, וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ. רבי חזקיה פתח: וישא אהרן את ידו, כתוב ידו חסר יוד, שהמשמעות יד אחת משום שצריך להרים הימין על השמאל.

הימין שהוא האמונה חשוב יותר מהשמאל. ישנו הכהן מצד הקדושה ויש את כהן מדיין הוא מצד הדין דהיינו שמתגבר השמאל, וכהן הבא בחינת ימין, עליו לשלוט בנפש.

ב מצאתי בספר של שלמה המלך שכל מי שמרים ידיו למעלה, ואין הן בתפילות ובקשות, זהו אדם שמתקלל מעשרה שליטים, אשר היו בעיר. אלו הם עשרה שממונים על הפורשׂים ידיהם למעלה, לקבל התפילה ההיא או הברכה ההיא, ונותנים בו כוח לכבד את השם הקדוש, ומתברך למטה. כיוון שמתברך למטה מפרישׂת ידיו למעלה, אז מתברך למעלה וגדל מכל הצדדים. למעלה זו החשיבות, לכן אם אתה מרים ידיים למעלה, חייב להיות הדבר בתפילה להשם, אחרת נותנים את החשיבות בכלי המעשה לארציות. צריך לפעול ממטה למעלה, בחינת אור חוזר, להשפיע – שרק כך ניתן לקבל את הברכות.

ג) ואלו עשרה ממונים מזומנים לקבל הברכות שלמעלה ולשפוך אותם למטה, ולברך לההוא שמברך לו. כמ"ש:  ואני אברכם.

ד) בשביל זה, ישמור עצמו בן אדם, בשעה שמרים ידיו למעלה, שיהיו בתפילה או בברכה או בבקשה, ולא ירים ידו בחינם (דהיינו שרוצה את השכר בעולם הזה). משום שאלו עשרה ממונים הם מזומנים, ומתעוררים אל פרישׂת ידים. ואם הוא בחינם, עשרה האלו מקללים אותו ברמ"ח (248) קללות, שכתוב: וַיֶּאֱהַב קְלָלָה וַתְּבוֹאֵהוּ.

ה) ואז רוח הטומאה שורה על אלו הידיים, שדרכו לשרות על מקום ריק. והברכה אינו שורה במקום ריק. וע"כ כתוב: הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל-יְהוָה אֵל עֶלְיוֹן, שמתרגם בצילו, כלומר בתפילה. בצילו – באמונה. וכן במסך, באור חוזר שרק כך ניתן לקבל אור אמיתי.

ו) ובפרישׂת ידיים יש סודות עליונים. בשעה שנפרשו ונזדקפו למעלה, מכבד האדם את הקב"ה בכמה סודות עליונים, והוא ראוי לייחד עשרה מאמרות (עשר ספירות המייצגות דבר שלם), כדי לייחד הכול ולברך את השם הקדוש כראוי. וראוי לייחד המרכבות הפנימיות דאצילות, ומרכבות חיצוניות לחוץ מאצילות, כדי שיתברך השם הקדוש מכל הצדדים ויתייחד הכול כאחד, למעלה ולמטה.

ז) כתוב: וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם. זהו עניין של זקיפת האצבעות, שכאשר האדם זוקף אותם למעלה, צריך שלא יזקוף ריקם (מבלי לתת משהו מעצמו), אלא בתפילה ובבקשות ובברכות. כשבא לקיים מצוות ראיה בשלוש הרגלים, לא יבוא ריקם עם ידיים ריקות. לכאורה אין לאדם שהוא למעשה אורח בעולם מה לתת לבעל הבית, אך לפחות יכול הוא לתת הרגשה טובה ולהודות. אורח טוב אומר כל מה שעשה בעל הבית בשבילי עשה. וכל תפקידך כאורח הוא לגלות את שם השם בעולם.

ח) עשרה שליטים הם למטה עשרה מאמרות, כמו אותיות הרשומות כעין שלמעלה. ואלו עומדים בתחילה על זקיפת האצבעות ההוא. ובזה כל צד הקדושה מתאחד למעלה. אזי כל הס"א נכנעים כולם, ומודים למלך הקדוש. ע"י שזוקף אצבעותיו שהן לכאורה חלוקות, למעלה מהדעת, ושיוצאות שתי הידיים מהלב – כך מודה כראוי באחדות להשם.

ט) בסוד הקדושה יש מלך, וכהן המשמש תחתיו, בין למעלה ובין למטה. יש מלך למעלה, שהוא קודש הקודשים, בינה, והוא מלך עליון. ותחתיו יש כהן, אור הראשון, המשמש לפניו, ספירת החסד. וזהו כהן, שנקרא גדול, צד הימין. מצד עתיק השליח הכוהן זה או"א עילעין בחסדים מכוסים. חסדים מגולים בישסו"ת נק' כהן אדיוט.

י) יש מלך למטה, מלכות, כעין מלך העליון, והוא מלך על כל שלמטה, בי"ע. ותחתיו יש כהן המשמש אותו, מיכאל הכהן הגדול, שהוא לימין, חסד, האמונה השלמה, צד הקדושה. בקדושה הסדר הוא מלך, עם ישראל וביניהם מקשר הכהן שבא בהתבטלות גמורה. הימין, מידת ההשפעה היא המקשרת לעליון. לעומת הס"א בה מחפשים את הכוח והעוצמה העצמיים, ואין תיקון לגאוותן אלא בשבירה.

יא) בס"א שאינו צד קדושה, יש מלך שנקרא מלך זקן וכסיל, שהוא יצה"ר. ותחתיו יש כהן אוֹן. כמ"ש: ויאמר אפרים, אך עָשַׁרתי מצאתי אוֹן (כח) לי. כלומר, הכהן דס"א. משום שכוח הזה, און, שולט על מעשה שעשה ירבעם. ואם לא היה נמצא כוח הזה, לא היה יכול להצליח במעשה ההוא.

יב) בשעה שמלך הזה וכהן הזה דס"א, נכנעים ונשברים, אז כל צדדים האחרים נכנעים ומודים להקב"ה, אז הקב"ה מושל לבדו למעלה ולמטה. כמ"ש: וְנִשְׂגַּב יְהוָה לְבַדּוֹ, בַּיּוֹם הַהוּא.

תגיות: קללה, שליטה ברצונות, כהן עליון

 שיעור שמע:

הורד Mp3

יִתְרוֹ א-ג

וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ

תַּפְקִיד הָאָדָם לִהְיוֹת המַנְכָּ"ל עַל רֶצוֹנוֹתָּיו.

ההולך בדרך קדושה אינו צריך לפחד מקללות. קללה גורמת פגם, שכאשר מגיע האור, הופך הוא לרועץ ודבר רע עבור המקבל. והפוך, מצאנו בבלעם הרשע שבא לקלל עם יושב אוהלים, לא זו בלבד שהקללה לא פעלה עליהם, אלא התברכו. לכן בדרך בזמן תיקון, עלול אדם להיות פגיע במקומות בהם אינו מקפיד לנהל את כל רצונותיו, ולכוון את כולם אל עבר התכלית. חוסר שליטה ומתן חופש לרצונות לזרום מעליהם בספונטאניות מזויפת – היא הסכנה והמקום הנפשי המועד להיפגע מהקללות, הבאות בגלל בקשה ותפילה לא ראויים.

בשביל זה, ישמור עצמו בן אדם, בשעה שמרים ידיו בתפילה או בברכה או בבקשה, לא ירים ידו בחינם – דהיינו שרוצה את השכר בעולם הזה.

וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם. זהו עניין של זקיפת האצבעות, שכאשר האדם זוקף אותם למעלה, צריך שלא יזקוף ריקם (מבלי לתת משהו מעצמו), אלא בתפילה ובבקשות ובברכות. כשבא לקיים מצוות ראיה בשלוש הרגלים, לא יבוא ריקם עם ידיים ריקות. לכאורה אין לאדם שהוא למעשה אורח בעולם מה לתת לבעל הבית, אך לפחות יכול הוא לתת הרגשה טובה ולהודות. אורח טוב אומר: כל מה שטרח בעל הבית, לא טרח אלא בשבילי.

מותר וראוי לבקש בתפילה מהשם, אך לא לפרטיות, לא לעוצמה אישית, אלא לבקש כוח כדי להתקשר, להתדבק. בזאת נבחן האדם, את מה הוא רוצה לתדלק, האם את הקדושה, או את רצונותיו הפרטיים שהם הקליפות.

שיעור שמע:

שאלות לחזרה ושינון זהר בשלח קכז-קכט
1. מדוע לקח משה את יהושע להילחם בעמלק אם היו גיבורים אחרים גדולים ממנו בעם ישראל?
2. איזו מלחמה עשה משה ואיזו מלחמה עשה יהושע ומדוע הם משלימים זה את זה?
3. מיה הם אהרון וחור בנפש האדם התומכים את האמונה?
4. מדוע כתוב 'ויהי ידיו אמונה' ולא ויהיו 'ידיו אמונה' בלשון רבים?
5. מדוע צריך לכתוב על יהושע במלחמתו בעמלק ויחלוש ולא ויהרוג? כיצד נעשה ההרג בעמלק?
6. מי מוחה את עמלק? כתוב 'מחה אמחה' דהיינו ה' ית' ומאידך כתוב 'תמחה' שזה עם ישראל.
7. על מה מצביעה עשיית המזבח שבנה משה וקרא לו ה' נסי?
8. מה הקשר בין ברית מילה למזבח לכפר עליו?
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

בְּשַׁלַּח קכז-קכט

וַיָּבֹא עֲמָלֵק.

לְלֹא תְּמִיכָה אֵין קִיּוּם לֶאֱמוּנָה.

אמונה זה אימון מתמשך שיש לתמוך בו תדיר במעשה ובוודאי במחשבה. אי אפשר לטעון: אני אדם מאמין כמצב סטאטי בלי תמיכה רצופה של ימין ושמאל, חסד ובקורת עצמית. לכן צריך אדם לבנות בנפשו מנגנון תומך אמונה, וסביבה חיצונית ראויה שתומכת בה.

מנגנון זה אומר יכולת ללכת למעלה מהדעת בחסדים מכוסים, וזכירה מתמדת שהפגם שיש בחיסרון הנפשי הוא קשה, מעיק, ומפיל את המחשבות למקום זר. מחשבה שלילית מביאה לדיכאון, ומכאן לאמונה בדברים לא אמיתיים וטפלים.

כלומר יש לקבל למעלה מהדעת את האמת שמורים לנו חכמים גם אם הגוף לא מרגיש כך, תוך ראיה והרגשה כמה רע החיסרון ברצון לקבל לפרטיות.  ועד אשר מגיעים לדרגה שמרגישים בלב את האמת, יש לקבל

הַחְלָטָה אֳמּוּנִית שׁזוֹ הָאֱמֶת. למשל החלטה שקמים בלילה ללמוד פנימיות התורה – זו החלטה אמיתית שאינה מורגשת, לכן יש לקבלה ולבצעה מעל הדעת כהחלטה.

כאשר ידי המעשה עולים מעל הראש, מעל טעם ודעת, אז האמונה משתלטת על השלילה במחשבות הגופניות, אז מנצחים.

בזאת נבחן האדם, בעמידה בברית, בשליטה על המחשבות, בשמירה על מסגרת ההחלטות האמוניות הנכונות. וכך נשמר הוא מהספק, מעמלק שבנפש שמזין תדיר מחשבות שליליות. וכל מחשבה שאינה תואמת את הברית היא עורלה שיש להסיר היא ההיגיון המדעי והחיפוש מה ייצא לי מזה. לכן אין להתענג אפילו במחשבה מדבר אסור.

עמלק בא אל אדם שחורש בשור וחמור יחדיו, דהיינו מחפש בראש ובגוף את בחינת הדעת במקום לפעול מעל הדעת ובגוף מחליט לפי התענוג.

חיפוש ידיעה במקום אמונה, ותענוג במקום אהבה מפילים את האדם לקליפת הכלב הוא עמלק.

תס) יֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ. למה ליהושע ולא לאחר? והרי בזמן ההוא היה נער כמ"ש: ויהושע בן נון נער. וכמה היו בישראל חזקים ממנו. אלא משה הסתכל בחכמה וידע (לא הסתכל בבינה שהיא נבואה, אלא בחוכמה, שחכם גדול מנביא. בחכמה האור והכלי באים כאחד, ובה כל השלמות, זו ראיה פנימית בהכרה הגבוהה שמעל השכל). ראה את ס"מ (שרו של עשיו – ההיגיון הגופני), שהיה יורד בצד של מעלה, לעזור את עמלק למטה. אמר משה, ודאי מלחמה חזקה נראה כאן. לא שולח משה גנרל גדול אלא את יהושע שהוא קשור ישירות לשכינה.

תסא) יהושע בזמן ההוא היה נמצא במדרגה עליונה ביותר. אלא, שלא נמצא בשכינה בזמן ההוא, כי במשה נלקחה והתאחדה. נמצא שיהושע התאחד למטה מהשכינה, במקום שנקרא נער, שהוא מט"ט. יש לעשות מלחמה למעלה (ע"י בחינת האמונה – משה, ולמטה מהפרסא ע"י יהשוע.

תסב) אמר רבי יהודה כמ"ש:  עיניך תראינה ירושלים נווה שאנן (בית המקדש) אוהל בַּל יִצְעָן. ירושלים, כלומר ירושלים של מעלה, שנקרא אוהל בל יצען, שפירושו, שלא תמצא יותר ללכת בגלות וזהו סוד: ויהושע בן נון נער, נער ודאי, להיותו דבוק בנער העליון, מט"ט. לא ימיש מתוך האוהל (התורה), מההוא שנקרא אוהל בל יצען, שהוא השכינה. שבכל יום ויום היה יונק מן השכינה, כמו שנער ההוא העליון, לא ימיש מתוך האוהל ויונק ממנה תמיד. כך ההוא נער שלמטה, שהוא יהושע, לא ימיש מתוך האוהל ויונק ממנו תמיד.

תסג) משום זה, כאשר ראה משה את ס"מ, שיורד לעזור לעמלק, אמר משה: ודאי נער הזה יקום כנגדו, וישלוט עליו לנצח אותו. מיד: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים, וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק. שלך הוא מלחמה הזו שלמטה, ואני אזדרז למלחמה שלמעלה. בחר לנו אנשים, צדיקים בני צדיקים, שיהיו ראויים ללכת עימך. משה צריך לנצח את ס"מ בעליונים ויהושע את עמלק בתחתונים וחייבים כוח משותף.

תסד) אמר רבי שמעון: בשעה שיצא יהושע נער, התעורר נער העליון, מט"ט, והתתקן בכמה תיקונים בכמה כלי זין, שהתקינה לו אימו, השכינה, למלחמה זו, לנקום נקם ברית כמ"ש: חרב נוקמת נְקַם ברית. וכתוב:  ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב. לפי חרב ודאי, ולא לפי רמחים וכלי זין, אלא בחרב ודאי היא. זו שנקרא, חרב נוקמת נקם ברית. זו החרב שקיבל מהשכינה הקדושה, שנוקמת במי שהולך נגד הברית.

תסה) ומשה התתקן למלחמה של מעלה. שכתוב: וידי משה כבדים. כבדים ממש, מכובדים קדושים לא נטמאו לעולם. מכובדים, שראויים לעשות בהם מלחמה שלמעלה. ויקחו אבן, וישימו תחתיו (כדרך האבלים), וישב עליה, משום שישראל שרויים בצער, ויהיה עימהם בצער שלהם. יודע משה שלב האבן (אחד משמות היצר) בא למלחמה על ישראל.

תסו) וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו, מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד, וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה, עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ. הכל בחכמה עשה משה. אהרון מצד ימין. וחור מצד שמאל. והיו אוחזים בידיו מכאן ומכאן, כדי שתימצא עזרה של מעלה. וידיו של משה באמצע, בקו אמצעי. וע"כ כתוב:  ויהי ידיו אמונה, נאמנים.

זהו מקום של איזקא דכיה, חסדים מכוסים שיהושע בחינת כהן גדול החסד, וחור בחינת השמאל שרואה את החיסרון.

תסז) הָיָה  כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל. כאשר ירים, פירושו שהרים ימין על שמאל, והיה מתכוון בזה, כשפרש את ידיו, ואז וגבר ישראל. ישראל של מעלה , ז"א. וכאשר יניח ידו, וגבר עמלק. בשעה שישראל שלמטה משתככים מתפילה, לא יכלו ידי משה לקום ולהיות זקופים, וגבר עמלק. מכאן, אע"פ שהכהן פורש ידיו בקרבן לתקן עצמו בכל, צריכים ישראל להימצא עימו בתפילתו. לא מספיק שהצדיק יעשה את עבודותו, העם צריך להיות איתו.

תסח) במלחמה זו של עמלק, נמצאו עליונים ותחתונים. וע"כ כתוב:  וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה, באמונה כראוי. כתוב:  ויהי ידיו אמונה, הלוא, ויהיו ידיו, היה צריך לומר? אלא משום שהכל תלוי ביד ימין, ע"כ כתוב:  ויהי. וכתוב ידיו, ללמד שהימין הוא עיקר הכל. וכתוב:  ימינך ה' נֶאְדָרי בכוח, ימינך ה' תרעץ אויב.

תסט) וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת-עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ, לְפִי-חָרֶב. כתוב:  ויחלוש, הלוא, ויהרוג היה צריך לומר? אלא ויחלוש, הוא כמו חולש על גויים. יהושע היה חולש עליהם, וההיא חרב נוקמת נקם ברית הרג אותם. שכתוב:  לפי חרב.

תע) ויאמר ה' אל משה, כתוב זאת (זאת היא בחינת האמונה) זיכרון (רשימות) בספר (בנפש), ושים באוזני יהושוע. זאת, המלכות. ושים באוזני יהושע. כי הוא עתיד להרוג מלכים אחרים, ל"א (31) מלכים כמ"ש: כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק. מָחֹה, הוא למעלה, אֶמְחֶה למטה. זכר, היינו זכר שלמעלה ושלמטה.

תעא) אמר רבי יצחק על הכתוב: כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם, שמשמע שהקב"ה ימחה. וכתוב:  תמחה את זכר עמלק. שמשמע, שאנו צריכים למחות אותו? אלא אמר הקב"ה, אתם תמחו את זכר עמלק שלמטה, ואני אמחה את זכר עמלק שלמעלה.

תעב) עמלק, עמים אחרים באו עימו, וכולם היו מתייראים לקרב אל ישראל חוץ ממנו. ומשום זה, היה חולש עליהם יהושע. ויחלוש יהושע, ששבר כוחם מלמעלה.

תעג) וַיִּבֶן מֹשֶׁה מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יְהוָה נִסִּי. וייבן משה מזבח, כנגד מזבח העליון. ויקרא שמו של מזבח העליון, ה' ניסי. משום שנקם נקמת רושם הקדוש ההוא של ישראל. ובזמן ההוא היה נקרא, חרב נוקמת נקם ברית ומשה קרא לו ה' ניסי.

תעד) וַיִּבֶן מֹשֶׁה, מִזְבֵּחַ לכפר על ישראל. ויקרא שמו של מזבח ה' ניסי כמ"ש: ושם ניסהו, שפירושו התעלות, שהתעלו על שהתפרעו ישראל, ונגלה בהם אות ברית ההוא, רושם הקדוש. מכאן, כיוון שנימול בנו של אדם ונגלה בו אות ברית רושם הקדוש, בן ההוא נקרא מזבח לכפר עליו. ושמו ה' ניסי.

תעה) כעין זה יעקב בנה מזבח כמ"ש: ויצב שם מזבח, ויקרא לו, אל אלקי ישראל. למי קרא? לאותו מקום שנקרא מזבח, המלכות. ומה שמו? אל אלקי ישראל.

תגיות: קיום האמונה, הליכה מעל טעם ודעת, עמלק

שיעור שמע:

שאלות לחזרה ושינון זהר בשלח קכד-קכו
1. מהי חולה רעה ומה הדוגמא על הקמצן שנותן לנו הזוהר הקדוש?
2. מהו שכתוב "אשר יתן לו האלוקים אושר נכסים וכבוד… ולא ישליטנו האלקים לאכול ממנו" אם כך למה נתן לו?
3. אושר שמור לבעליו לרעתו- לרעתו של מי ומיהו בעליו?
4. מה הפירוש הנוסף ליש רעה חולה על פי אות תנב? ומהי הדוגמא על ישראל באות תנג?
5. כיצד קשורה חולה רעה לעמלק?בְּשַׁלַּח קכד-קכו
וַיָּבֹא עֲמָלֵק.

בְּשַׁלַּח קכד-קכו

וַיָּבֹא עֲמָלֵק.

יֶשְׁנוֹ כִּישָׁרוֹן הַשַׁמּוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ – וְזוּ רָעָה חוֹלָה.

ברחוב אומרים שלכל אחד יש תחליף, אך ברוחניות אין זה כך. מהפועל השלם, הקב"ה, יוצאות רק פעולות שלמות. ומי שאינו פועל את הכישרון שקיבל כפיקדון, כתפקיד למעשה מועל באמון. זוהי הקמצנות בה חושב בטעות החולה שעליו לשמור את הכישרון לפרטיותו.

לכל אחד יש פוטנציאל אותו עליו להוציא לפועל כראוי, וישנם שבאופן קיצוני אינם מממשים את הפוטנציאל הפנימי שהקב"ה נתן להם. כאן הקמצנות הזו הולכת לקליפה. חולים אלו נקברים עם הכישרון במקום לממש אותו במקום הנכון.

מחלת קמצנות זו מתמקמת בנפשו של מי שחורש בשור וחמור, כנגד האמונה וכנגד האהבה, ואז העמלק שבתוכו יוצא כנגדו, מכניס בו ספיקות ומביאו להשתמש "בהנאות" קטנות ומזוייפות.

כך ניתנה לנו היום מתנה מבעל הסולם, בעזרתה יש למצות ולנצל ולכוון באמונה את כל הכישרון והעבודה הנפשית בהתאם, אחרת זו רעה חולה.

סָפֵק בָּאֱמוּנָה הִיא רָעָה חוֹלָה בְּנֶפֶשׁ

לא תחרוש בשור וחמור יחדיו – שאז יוצאת קליפת כלב. השור כנגד האמונה והחמור כנגד הגוף, כנגד גאווה ואנוכיות ושאלות המים הזדונים.

תמז) רעה חולה, למה היא חולה? כשהיא שורה על בני אדם, עושה אותם קמצנים מכספם. באים גבאי צדקה אליו, היא מוחה בידו, אומרת לו, אל תוציא כלום משלך. באים עניים, היא מוחה בידו, בא לאכול מכספו, היא מוחה בידו, כדי לשמור הכסף לאחר. ומיום שהיא שורה על האדם, היא חולה, כמו שוכב מחמת חוליו, שאינו אוכל ואינו שותה. וע"כ היא רעה חולה.

תמח) ושלמה המלך צעק בחכמה ואמר: אִישׁ אֲשֶׁר יִתֶּן לוֹ הָאֱלֹהִים עֹשֶׁר וּנְכָסִים וְכָבוֹד וְאֵינֶנּוּ חָסֵר לְנַפְשׁוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יִתְאַוֶּה,  וְלֹא יַשְׁלִיטֶנּוּ הָאֱלֹהִים לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ כִּי אִישׁ נָכְרִי, יֹאכְלֶנּוּ:  זֶה הֶבֶל וָחֳלִי רָע, הוּא. מקרא זה, אין ראשו סופו ואין סופו ראשו. שכתוב:  איש אשר ייתן לו האלקים עושר. א"כ, מהו ולא ישליטנו האלקים לאכול ממנו. א"כ, אינו ברשותו של אדם ולא נתן לו האלקים כלום.

תמט) לא כתוב:  ולא יעזבנו האלקים לאכול ממנו, שפירושו, שלא נתן לו כלום. אלא כתוב: ולא ישליטנו, שהיא משום שהאמין לרעה ההיא ונאחז בה. א"כ הוא עצמו גרם לו זה. הקב"ה לא השליט אותה, שהאדם יהיה נברא תחת שליטתה, אלא שהוא עצמו רצה בה ואחז בה.

תנ) וכל דרכיו הוא כשוכב מחמת חוליו, שאינו אוכל, ואינו שותה, אינו קרב לכספו, ואינו מוציא ממנו, ושומר אותו, עד שנפטר מן העולם. ובא אחר ולוקח אותו שהוא בעליו. אל לו לאדם לבוא בטענות לאף אחד, אם הוא עצמו לא יפגום, אז עושר וכבוד שניתנים לו מלמעלה לא יפגעו בו.

תנא) ושלמה המלך צעק ואמר: עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו, לְרָעָתוֹ. מי הוא בעליו? הוא האחר שירש אותו. ולמה זכה האחר להיות בעליו של אותו עושר. הוא משום שזה האמין לרעה הזו ורצה בה, והתדבק בה. משום זה האחר שלא התדבק ברעה הזו, זכה להיות בעליו של אותו עושר כמ"ש: לרעתו, כלומר, משום רעתו שהתדבק בה, הרוויח אותו האחר.

תנב) מי שיושב בחלק טוב בבית אביו, והוא הולך כנגד אביו בעלילות דברים, הוא מתדבק ברעה חולה הזו, כאדם השוכב מחמת חוליו, שכל דרכיו בעלילה, שאומר, זה אני רוצה וזה איני רוצה. ומשום עושר הזה, התדבק האדם ברעה חולה, ונענש בעוה"ז ובעוה"ב. וזהו, עושר שמור לבעליו לרעתו. ההולך כנגד אביו בעלילות דברים, ואל ילך אדם נגד חז"ל מהם אנו יונקים.

תנג) כך ישראל. הקב"ה לקחם על כנפי נשרים, והקיף אותם בענני כבוד, השכינה נסעה לפניהם, הוריד להם את המן לאכול, הוציא להם מים מתוקים, והם הלכו עימו בעלילה. מיד, ויבוא עמלק. כך פתאום נכנס ספק בעם והתחילו להאשים את הקב"ה. טבע האדם שחי את הרגע ושוכח את הטובות, בגידה זו עושה את האדם חולה נפש.

תנד) אמר רבי שמעון: סוד החכמה (חוכמת ההשגחה) כאן. מגזרת דין הקשה באה מלחמה זו, ומלחמה זו נמצא למעלה ולמטה. ואין לך דבר בתורה, שלא יהיה בו סודות עליונים של החכמה, שמתקשרים בשם הקדוש. כביכול, אמר הקב"ה, כשישראל הם צדיקים למטה, מתגבר כוחי על כל. וכשאינם נמצאים צדיקים, כביכול, מתישים כוח שלמעלה, ומתגבר הכוח של דין הקשה. הדין הקשה שאנו רואים בחוץ בא בגלל שאיננו צדיקים להודות להשם.

תנה) בשעה שחטאו ישראל למטה כתוב: וַיָּבֹא  עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם-יִשְׂרָאֵל, בִּרְפִידִם. בא לקטרג דין על רחמים. שהוא המלחמה שלו למעלה. כי הכל נמצא למעלה ולמטה. ברפידים, פירושו ברפיון ידיים. שרָפו ידיהם מתורת הקב"ה. בשתי פעמים עשה עמלק מלחמה בישראל. כשישראל הולכים נגד הקב"ה ומסרבים לקבל את השגחתו, הקב"ה מתרחק והדין שורה עליהם.

תנו) אמר רבי שמעון: למעלה ולמטה הייתה מלחמת עמלק. למעלה היה הקטרוג על הקב"ה. למטה ג"כ היה בהקב"ה, שהיו לוקחים אנשים וחותכים להם העורלה של הרושם הקדוש. ולקחו אותם וזרקו למעלה, ואמרו, קח לך מה שרצית. ועל כל פנים כלפי הקב"ה הייתה כל המלחמה.

תנז) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים, וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק. וכי מה ראה משה, שסילק את עצמו ממלחמה הראשונה הזו של הקב"ה? אלא משה, אשרי חלקו, שהסתכל וידע שורש הדבר, אמר: אני אזמין את עצמי למלחמה זו שלמעלה, ואתה יהושע, זמֵן אותך למלחמה שלמטה. אני כנגד הנשמה ואתה כנגד הגוף.

תנח) וכתוב: וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל; וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ, וְגָבַר עֲמָלֵק. (יָדוֹ האחת – יד ימין דהיינו האמונה) כלומר ישראל של מעלה, ז"א. ומשום זה סילק משה את עצמו ממלחמה שלמטה, כדי להזדרז במלחמה שלמעלה, ותהיה מנוצחת על ידו.

תנט) וכי קלה היא בעיניך מלחמה זו של עמלק? מיום שנברא העולם עד זמן ההוא, ומזמן ההוא עד שיבוא מלך המשיח, ואפילו בימי גוג ומגוג, לא תהיה נמצא כמוה. ולא משום שהיו חיילים גיבורים ומרובים, אלא משום שבכל הצדדים של הקב"ה הייתה. מלחמה זו היא חמורה ביותר מפני שהיא זו המכניסה ספק באמונה, וזו הגרועה שבכל הקליפות.

תגיות: עושר השמור לבעליו לרעתו.

שיעור שמע:

בְּשַׁלַּח קכז-קכט

וַיָּבֹא עֲמָלֵק.

לְלֹא תְּמִיכָה אֵין קִיּוּם לֶאֱמוּנָה.

אמונה זה אימון מתמשך בו יש לתמוך תדיר במעשה, ובוודאי במחשבה. אי אפשר לטעון: אני אדם מאמין כמצב סטאטי בלי תמיכה רצופה של ימין ושמאל, חסד ובקורת עצמית. לכן צריך אדם לבנות בנפשו מנגנון תומך אמונה, וסביבה חיצונית ראויה שתומכת בה.

מנגנון זה אומר יכולת ללכת למעלה מהדעת בחסדים מכוסים, וזכירה מתמדת שהפגם שיש בחיסרון הנפשי הוא קשה, מעיק, ומפיל את המחשבות למקום זר. מחשבה שלילית מביאה לדיכאון, ומכאן לאמונה בדברים לא אמיתיים וטפלים.

כלומר יש לקבל למעלה מהדע%T7 את האמת שמורים לנו חכמים גם אם הגוף לא מרגיש כך, תוך ראיה והרגשה כמה רע החיסרון ברצון לקבל לפרטיות.  ועד אשר מגיעים לדרגה שמרגישים בלב את האמת, יש לקבל

הַחְלָטָה אֳמּוּנִית שׁזוֹ הָאֱמֶת. למשל החלטה שקמים בלילה ללמוד פנימיות התורה – זו החלטה אמיתית שאינה מורגשת, לכן יש לקבלה ולבצעה מעל הדעת כהחלטה.

כאשר ידי המעשה עולים מעל הראש, מעל טעם ודעת, אז הא5D7ונה משתלטת על השלילה במחשבות הגופניות וניתן לנצח.

בזאת נבחן האדם, בעמידה בברית, בשליטה על המחשבות, בשמירה על מסגרת ההחלטות האמוניות הנכונות. וכך נשמר הוא מהספק, מעמלק שבנפש שמזין תדיר במחשבות שליליות. וכל מחשבה שאינה תואמת את הברית היא עורלה שיש להסיר, היא ההיגיון המדעי וחיפוש מה ייצא לי מזה. לכן אין להתענג אפילו במחשבה מדבר אסור.

עמלק בא אל אדם שחורש בשור וחמור יחדיו, דהיינו מחפש בראש את בחינת הדעת במקום לפעול מעל הדעת ובגוף מחליט לפי התענוג.

חיפוש ידיעה במקום אמונה, ותענוג במקום אהבה מפילים את האדם לקליפת הכלב הוא עמלק.

שיעור שמע:

וַ

בְּשַׁלַּח קכד-קכו

וַיָּבֹא עֲמָלֵק.

יֶשְׁנוֹ כִּישָׁרוֹן הַשַׁמּוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ – וְזוּ רָעָה חוֹלָה.

ברחוב אומרים שלכל אחד יש תחליף, אך ברוחניות אין זה כך. מהפועל השלם, הקב"ה, יוצאות רק פעולות שלמות. ומי שאינו פועל את הכישרון שקיבל כפיקדון, כתפקיד למעשה מועל באמון. זוהי הקמצנות בה חושב בטעות החולה שעליו לשמור את הכישרון לפרטיותו.

לכל אחד יש פוטנציאל אותו עליו להוציא לפועל כראוי, וישנם שבאופן קיצוני אינם מממשים את הפוטנציאל הפנימי שהקב"ה נתן להם. כאן הקמצנות הזו הולכת לקליפה. חולים אלו נקברים עם הכישרון במקום לממש אותו במקום הנכון.

מחלת קמצנות זו מתמקמת בנפשו של מי שחורש בשור וחמור, כנגד האמונה וכנגד האהבה, ואז העמלק שבתוכו יוצא כנגדו, מכניס בו ספיקות ומביאו להשתמש "בהנאות" קטנות ומזוייפות.

כך ניתנה לנו היום מתנה מבעל הסולם, בעזרתה יש למצות ולנצל ולכוון באמונה את כל הכישרון והעבודה הנפשית בהתאם, אחרת זו רעה חולה. סָפֵק בָּאֱמוּנָה הִיא רָעָה חוֹלָה בְּנֶפֶשׁ.