עמוד 2323

תזריע  כה-כז

יֵשׁ צַדִּיק אֹבֵד בְּצִדְקוֹ

על אדם בשמחה תמיד ולעורר את הזולת ליישר דרכם.

צַדִּיק אֹבֵד בְּצִדְקוֹ כאשר לא שם לב למעשי הרשעים ואינו מוחה בידם. עליו לנסות ולהציל את החוטאים.

את הכל ראיתי בימי הבלי, יֵשׁ צַדִּיק אֹבֵד בְּצִדְקוֹ, וְיֵשׁ רָשָׁע, מַאֲרִיךְ בְּרָעָתוֹ. איך אמר שראה הכל, בזמן שהלך בחשכות העולם, בימי הבלו? שהרי כל מי שעוסק בחשכות העולם, אינו רואה כלום, ואינו יודע כלום. אלא אומר שלמה שראה את היסוד מתחבר ללבנה, כלומר שגם במצב החשכות יכול האדם להתחבר לליבו ולעבוד בשמחה. למעשה ראה שלמה את הקשר בין הברית היסוד, לבין הלבנה, כלומר רואה שנקודת החיבור מביאה את השלמות.

ובשעה שהרשעים מרובים בעולם, והלבנה נחשכה, אז צדיק, יסוד, אובד בצדקו, משום שאינו נראה בלבנה, שאינו משפיע לה, ואינו לוקח שמן ועוז ושמחה למלא אותה ולהתחבר עמה. באדם אחד, רואים שהוא לא בשמחה לעשות את עבודת המלכות, עבודת היחד, ופועל בלי שמחה.

וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים

וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וייצר ה' אלקים. וייצר כתוב עם ב' יודים, יורה שהאדם נברא בשני יצרים, ביצר הטוב וביצר הרע. שם הויה כנגד יצר הטוב אלקים כנגד יצר הרע הוא שם מלא. את האדם, כלול זכר ונקבה, כי את, רומז על הנקבה. עפר מן האדמה, זהו עפר של ארץ קדושה, שמשם נברא, מקום בית המקדש. עפר הוא מלכות. האדמה בינה, ארץ אדום. אדם הראשון נברא ממלכות הממותקת בבינה. כי עפר בית המקדש, היא בחינת מלכות הממותקת בבינה. שהבינה היא המשפיעה ועושה את האדם הבנוי מרצון לקבל, שיתכלל בהשפעה. ומאחר וכך ברא ה' את האדם, כך על האדם לבנות את עצמו, את המשכן הפנימי מהמקום של המלכות שהתמתקה בבינה, שמקבל על עצמו את מידת ההשפעה.

על האדם לפעול בתנועה נפשית להיות צדיק, שמצדיק הכל ועובד את השם בשמחה. וכשזוכה לפעול השפעה כלומר להכליל את הרצון העצמי בהשפעה, זוכה לנשמה, היינו התלבשות אור בכלי והוא נשמר מלמעלה.


שאלות חזרה דף היומי בזוהר תזריע יט-כא

1. ספר כיצד התנהלה המלחמה בין יעקב למלאכו של עשיו.
2. מדוע עלה בדעתו של יעקב להעביר את מחנהו לצד השני של הנחל בלילה?
3. מדוע מלאכו של עשיו לא יכול ליעקב שעלה השחר?
4. מדוע אמר יעקב "ברכתני" ולא "תברכני"? על מה מורה לשון עבר זה?
5. מה ההבדל עפ"י אות ס' כאשר הנקבה מעוררת תחילה הרצון ומושכת את הזכר אצלה מרוב אהבה והשתוקקות או ההיפך?

תזריע  יט-כא

שַׁלְּחֵנִי  כִּי עָלָה הַשָּׁחַר

המאבק בין יעקב לשרו של עשו הוא מאבק נפשי בין שני כוחות, בין הקו האמצעי שהוא יעקב, לבין כוח צד הרצון לקבל משמאל.

נא) רבי אבא פתח:  וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי  כִּי עָלָה הַשָּׁחַר; וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ, כִּי אִם-בֵּרַכְתָּנִי. ויאמר, שלחני. וכי אסיר היה בידו של יעקב? אשרי הם הצדיקים, שהקב"ה חס על הכבוד שלהם, ואינו עוזב אותם לעולם כמ"ש: לא יתן לעולם מוט לצדיק. והרי כתוב: וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב. עונה

נב) אלא המלאך לקח את שלו שכתוב: והוא לן בלילה ההוא במחנה. וכתוב: ויקחם ויעבירם את הנחל. מה היה דעתו של יעקב, להעבירם את הנחל בלילה? אלא ראה את המקטרג, שהולך בין המחנות שלו, אמר יעקב, אעבירם לצד האחר של הנהר, אולי לא תהיה מבוכה כפי שעבר אברהם העברי לארץ ישראל בתקווה שבה לא יוכל המקטרג.

נג) שואל מה ראה? ראה שלהבת אש לוהט הולכת ומעופפת בין מחנותיו. אמר יעקב, מוטב לקחת אותם מכאן לעבר הנהר, והנהר יפסיק ביניהם, ולא תמצא מבוכה. כי המזיקים אינם עוברים נהרות. ויקחם ויעבירם את הנחל, וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ. וכיון שיעקב הפריע אותו מלהזיק המחנות, ע"כ וַיִּגַּע, בְּכַף-יְרֵכוֹ; וַתֵּקַע כַּף-יֶרֶךְ יַעֲקֹב. כי לקח ממנו את שלו. מכאן למדנו, מי שנמצא לבדו בבית בלילה, או ביום בבית מיוחד, ומכל שכן, בלילה בבית מיוחד, שנפרד משאר בתים, או מי שהולך לבדו בלילה, יכול להינזק. ביתו של האדם הוא ליבו, ואסור לו להישאר בגאוותו בבדידות כשיש לו מבוכה בנפשו

נד) וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ. אז, ויאבק איש עמו. המלאך, מצד הדין הוא בא, וממשלתו, בצד של הלילה, שממונה להכניס את ישראל בגלות, שהוא לילה וחושך. כיון שעלה האור, נחלש כוחו, ונתגבר עליו כוחו של יעקב, כי מצד של הלילה בא. וע"כ, בזמן שהיה לילה, לא יכול לו יעקב. וכשעלה האור, נתחזק כוחו של יעקב, ואחז בו ונתגבר עליו. אז, ראה אותו יעקב, שהוא מלאך.

נה) אמר לו, המלאך שכוחו בלילה, עזוב אותי, כי איני יכול לך. לא יכול לו, משום שעלה האור ונשבר כוח שלו שכתוב: בְּרוֹן יחד כוכבי בוקר ויריעו כל בני אלקים. ויריעו, שנשברו כל אלו שמצד הדין. ויריעו, פירושו שנשברו, מלשון רועָה התרועעה הארץ. בני אלקים. אותם הבאים מצד הדין, הנקרא אלקים. אז נתחזק יעקב ואחז בו שביום יכול החסד להתחבר בדין.

נו) אמר לו, שַׁלְּחֵנִי, כִּי עָלָה הַשָּׁחַר. שהגיע הזמן להתקבץ ולשבח שבחו של הקב"ה. וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ, כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי. אם תברכני, היה צריך לומר, מהו אם ברכתני, שהוא לשון עבר? אלא אמר לו יעקב, ודאי אבי ברך אותי אלו הברכות, שרצה לברך את עשו, ואני ירא ממך, על אלו הברכות, אם אתה מודה עליהן טוב, ואם לא, אולי תהיה מקטרג עלי בשבילם.

נז) וַיֹּאמֶר, לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ. אמר לו, לא במרמה, ולא בעָקְבָה, השגת אלו הברכות, ע"כ, לא יאמר עוד שמך יעקב, שהוא כמו שאמר עשו, על כן… ויּעקבני זה פעמיים. כי לא בעָקְבָה היה. כי אם ישראל דהיינו צד שמאל, הרצון לפרטיות מסכים ונכנע בפני קו אמצעי ומכנה אותו ישראל, אותיות לי-ראש ובזה נותן לו את השליטה, שהאמונה שולטת על הרצון, ז"א, שממנו יוצאות הברכות. מודה עליך, שהברכות שלך, משום שאתה אחוז בו. וע"כ, אני וכל שאר מחנות המלאכים, מודים עליהן, שהברכות הן שלך.

נח) כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל. עם אלקים, כל אלו הבאים מצד הדין הקשה. ועם אנשים, זהו עשו והמחנות שלו. ותוכל, אתה יכולת להם, והם לא יוכלו לך. ולא עזב אותו יעקב, עד שהודה לו על אלו הברכות כמ"ש: וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם.

נט) בשעה שהאור הבינה עולה, נכנעים כל בעלי הדינים ואינם נמצאים, וכנסת ישראל מספרת עם הקב"ה. ושעה ההיא עת רצון לכל, והמלך מושיט להמלכות ולכל אלו הנמצאים עמה, שרביט, חוט של חסד, להימצא בשלמות במלך הקדוש.

ס) בשעה שהקב"ה נמצא יחד עם כנסת ישראל, המלכות, והיא מעוררת תחילה הרצון אליו שזה תפקידה, ומושכת אותו אצלה ברוב אהבה והשתוקקות, אז נתמלאה המלכות מצד ימין, חסדים דזכר. וכמה מחנות מלאכים נמצאים בצד ימין, בכל העולמות. וכשהקב"ה מעורר תחילה אהבה ורצון, והמלכות מתעוררת אח"כ, ולא בזמן שהקב"ה נתעורר, אז הכל נמצא בבחינת הנקבה, המלכות, והשמאל נתעורר, וכמה מחנות עומדים ומתעוררים בצד השמאל, בכל העולמות כמ"ש: אשה כי תזריע, וילדה זכר. אם האשה מזרעת תחילה, יולדת זכר, משום שעולם התחתון נמצא כעין עולם העליון, וזה דומה לזה. וכמו שלמעלה, אם המלכות מעוררת תחילה הרצון, נתמלאה מצד ימין, בחינת זכר, אף למטה כן. יש להקדים ולעורר רצון מלמטה.

סא) וע"כ הקב"ה גוזר זכר או נקבה, להימצא רצון תחילה בעולם, המלכות, אשר אז מתעוררת גם האשה למטה להזריע תחילה, וילדה זכר. כי הכל תלוי למעלה, ולא למטה. ובכל, צריך האדם שרצונו יתדבק למעלה, להקב"ה, שימצא רצון תחילה בעולם, המלכות, ואז גם אשתו תזריע תחילה ותלד זכר. אשרי חלקם של הצדיקים, שיודעים להדביק רצונם אל המלך הקדוש. עליהם כתוב: ואתם הדבקים בה' אלקיכם, חיים כולכם היום. כדאי לו לאדם לעורר בנפשו התעוררות רוחנית לדבקות בהשם, לפני שיכריחו אותו מלמעלה לעשות זאת, שאז קשה וארוכה יותר.

 

תזריע  יט-כא

שַׁלְּחֵנִי  כִּי עָלָה הַשָּׁחַר

המאבק בין יעקב לשרו של עשו הוא מאבק נפשי בין שני כוחות, בין הקו האמצעי שהוא יעקב, לבין כוח צד הרצון לקבל משמאל.

רבי אבא פתח:  וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי  כִּי עָלָה הַשָּׁחַר; וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ, כִּי אִם-בֵּרַכְתָּנִי. שואל, וכי אסיר היה בידו של יעקב? אשרי הם הצדיקים, שהקב"ה חס על הכבוד שלהם, ואינו עוזב אותם לעולם. אם כך אז כיצד כתוב: וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב. עונה: אלא המלאך לקח את שלו. שכתוב: והוא לן בלילה ההוא במחנה. וכתוב: ויקחם ויעבירם את ו מה היה דעתו של יעקב להעביר את המחנות מעבר לנחל בלילה? אלא ראה את המקטרג, שהולך בין המחנות שלו, אמר יעקב, אעבירם לצד האחר של הנהר, אולי לא תהיה מבוכה כפי שעבר אברהם העברי לארץ ישראל בתקווה שבה לא יוכל המקטרג. אמר יעקב, מוטב לקחת אותם מכאן לעבר הנהר, והנהר יפסיק ביניהם, ולא תמצא מבוכה. כי המזיקים אינם עוברים נהרות. ומי שנמצא לבדו בבית בלילה, שנפרד משאר בתים, או מי שהולך לבדו בלילה, יכול להינזק. ביתו של האדם הוא ליבו, ואסור לו להישאר בגאוותו בבדידות כשיש לו מבוכה בנפשו.

וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ. אז, ויאבק איש עמו. המלאך, מצד הדין הוא בא, וממשלתו, בצד של הלילה, שממונה להכניס את ישראל בגלות.

אמר לו המלאך שכוחו בלילה, עזוב אותי, כי איני יכול לך ואמר לו, שַׁלְּחֵנִי, כִּי עָלָה הַשָּׁחַר. וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ, כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי שהוא לשון עבר. אלא אמר לו יעקב, ודאי אבי ברך אותי אלו הברכות, שרצה לברך את עשו, ואני ירא ממך, על אלו הברכות, אם אתה מודה עליהן טוב, ואם לא, אולי תהיה מקטרג עלי בשבילם.

וַיֹּאמֶר, לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ. אמר לו, לא במרמה, ולא בעָקְבָה, השגת אלו הברכות, ע"כ, לא יאמר עוד שמך יעקב, שהוא כמו שאמר עשו, על כן… ויּעקבני זה פעמיים. כי לא בעָקְבָה היה. כי אם ישראל דהיינו צד שמאל, הרצון לפרטיות מסכים ונכנע בפני קו אמצעי ומכנה אותו ישראל, אותיות לי-ראש ובזה נותן לו את השליטה, שהאמונה שולטת על הרצון.

צריך האדם שרצונו יתדבק למעלה, להקב"ה, שימצא רצון תחילה בעולם, המלכות, ואז גם אשתו תזריע תחילה ותלד זכר. אשרי חלקם של הצדיקים, שיודעים להדביק רצונם אל המלך הקדוש. עליהם כתוב: ואתם הדבקים בה' אלקיכם, חיים כולכם היום. כדאי לו לאדם לעורר בנפשו התעוררות רוחנית לדבקות בהשם, לפני שיכריחו אותו מלמעלה לעשות זאת, שאז קשה וארוכה יותר.

תזריע  טז-יח

וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו

כל מה שעושה אדם בנפשו, פועל לתיקון או חלילה להפך.

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים, לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר, כְּנֶגְדּוֹ. כל עוד לא שרואים את המשמעות ומטרת החלוקה, החלוקה לא טובה. זכר ונקבה בראם. ולמדנו, שאדם הראשון נברא ב' פרצופים זכר ונקבה, דבוקים זה בזה מאחוריהם. לא טוב היות האדם לבדו, כמו למשל שיש לאדם לב/רצון ואינו משתמש בו, אז נק' לבדו, שעובד רק עם השכל בלי הלב. כדי להשתמש בנקבה/ברצון יש לתת לה עצמאות ואז להתחבר עמה כשותפה. וכך הנברא מול הבורא, נותנים לו להתנסר, הרגשה שהוא יכול לבד בלי הבורא, וכאן עבודתו לבחור בעצמו להיכנע ולבוא כשותף אוהב.

חלוקה היא דבר חיובי כאשר המטרה להגיע לאחר מכן לבחירה מתוך שיתוף. כך את יצר הרע, הנפרדות יש להחזיר לטוב. וכך תפקיד הבריאה, שיצאה לבר, לחוץ לבורא , לחזור ולהתחבר לבורא ע"י הכוח העצמי שקבלה. בתהליך הלידה וההתפתחות, גדלים הזכר והנקבה בנפרד ומגדלים את עצמאותם, ורק אז באים ליחד מתוך בחירה, ומקבלים ברכה מכוח החיבור שבבינה.

אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר, כְּנֶגְדּוֹ. כנגדו, פירושו כנגד הפנים, כדי שיתחברו זה בזה פנים בפנים הוא הצד החשוב, כל אחד בתפקידו, הזכר כמשפיע והנקבה כמשתוקקת לא לעצמה, אלא מקדישה עצמה ליחד.

חייב באדם לדעת שכל האור והשפע שיוכל לקבל, יגיע רק בזכות הקשר עם נקבה מתוקנת. צד האישה הוא הרצון באדם, ורק כאשר יתקשר נכון לרצון, וינתב את הרצון להתחברות, יוכל להגיע לתכליתו.

גּוֹזֵל, אָבִיו וְאִמּוֹ וְאֹמֵר אֵין-פָּשַׁע. אביו, הקב"ה, אמו, כנסת ישראל. גוזל, כמ"ש: גזלת העני בביתכם. הגזלה, מי שחומד אשה אחרת שאינה בת זוגו. כבר בהרהור על האדם לעצור את הדברים, ובוודאי לא להגיע למעשה. כי מי שמתדבק באשה ליהנות ממנה לפרטיות שלו, אע"פ שהיא פנויה, ונהנה ממנה בלי שבע ברכות שמברכים את הכלה, הוא, כאלו גוזל להקב"ה וכנסת ישראל.

שאלות חזרה תזריע טז-יח

1. מדוע לא כתוב ביום השני 'כי טוב' ומה זה מרמז על אדה"ר?
2. מדוע כתוב על האדם שנברא "לא טוב היות האדם לבדו", והרי כתוב "זכר ונקבה בראם"?
3. מדוע מי שמתחבר באשת אחר, הוא כאילו משקר בהקב"ה?
4. האם מותר לבוא על פנויה?
5. על מי נאמר "חבר הוא לאיש משחיט" ומדוע?

תזריע  טז-יח

וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו

 

מב) פתח רבי אחא: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים, לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר, כְּנֶגְדּוֹ. לא כתוב: כי טוב. ביום שני, משום שיתחלק מאדם, הצלע לבנין הנוקבא. כי יום שני הוא גבורה וקו שמאל. והשלמת קו השמאל היא רק במלכות, הנבנית ממנו. וכיון שאדם, ז"א, היה לבדו, ועוד לא נִתְנסְרה ממנו המלכות, וכתוב: לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ שכל עוד לא רואים את המשמעות של החלוקה, החלוקה לא טובה ע"כ לא נאמר, כי טוב. ביום שני. כי מטרם שהמלכות נתנסרה מז"א, ונבנית לפרצוף בפני עצמה, לא נשלם קו השמאל דז"א, שהוא יום שני, ונאמר עליו, לא טוב.

מג) וכי היה לבדו? והרי כתוב: זכר ונקבה בראם. ולמדנו, שאדם הראשון נברא דו פרצופים, ב' פרצופים זכר ונקבה, דבוקים זה בזה מאחוריהם. ואתה אומר, לא טוב היות האדם לבדו? אלא שלא השתדל בנוקבתו, ולא הייתה לו, עזר כנגדו, משום שהייתה בצדו, והיו דבוקים יחד מאחוריהם, ואז היה האדם לבדו. לא טוב, כמו למשל שיש לאדם לב/רצון ואינו משתמש בו, אז נק' לבדו, שעובד רק עם השכל בלי הלב. כדי להשתמש בנקבה/ברצון יש לתת לה עצמאות ואז להתחבר עמה כשותפה. וכך הנברא מול הבורא, נותנים לו להתנסר, הרגשה שהוא יכול לבד בלי הבורא, וכאן עבודתו לבחור בעצמו להיכנע ולבוא כשותף אוהב.

חלוקה היא דבר חיובי כאשר המטרה להגיע לאחר מכן לבחירה מתוך שיתוף. כך את יצר הרע, הנפרדות יש להחזיר לטוב. וכך תפקיד הבריאה, שיצאה לבר, לחוץ לבורא , לחזור ולהתחבר לבורא ע"י הכוח העצמי שקבלה. בתהליך הלידה וההתפתחות, גדלים הזכר והנקבה בנפרד ומגדלים את עצמאותם, ורק אז באים ליחד מתוך בחירה, ומקבלים ברכה מכוח החיבור שבבינה.

כל מה שעושה אדם בנפשו, פועל לתיקון או חלילה לקלקול.

מד) אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר, כְּנֶגְדּוֹ. כנגדו, פירושו כנגד הפנים, כדי שיתחברו זה בזה פנים בפנים הוא הצד החשוב, כל אחד בתפקידו, הזכר כמשפיע והנקבה כמשתוקקת לא לעצמה, אלא מקדישה אותה ליחד. מה עשה הקב"ה? ניסר אותו ולקח הנקבה ממנו כמ"ש: ויקח אחת מצלעותיו. אחת, היא הנוקבא שלו כמ"ש: אחת היא יונתי תמתי. ויביאה אל האדם. שהתקין אותה ככלה. והביאה, שתהיה כנגד פניו, מאירים פנים בפנים. ובעוד שהייתה הנוקבא מתדבקת בצדו, היה האדם לבדו. ואח"כ עלו שניים, ונזדווגו, וקמו שבע יחד. קין עם תאומתו, והבל עם ב' תאומות, הרי חמישה, ועם אדם וחוה, הם שבעה. חייב באדם לדעת שכל האור והשפע שיוכל לקבל, יגיע רק בזכות הקשר עם נקבה מתוקנת. צד האישה הוא הרצון באדם, ורק כאשר יתקשר נכון לרצון, וינתב את הרצון להתחברות, יוכל למלא תפקידו.

מה) בשעה שחוה נתתקנה אל אדם, הקב"ה בירך אותם כמ"ש: ויברך אותם אלקים. כמו חזן המברך את הכלה בשבע ברכות שהברכות צריכות לבוא מחוץ לחתן, מבינה. מכאן למדנו, חתן וכלה, כיון שנתברכו בשבע ברכות, מתדבקים יחד. כדמיון שלמעלה, שהמלכות מתברכת בז' ברכות מחג"ת נהי"מ דז"א.

מו) וע"כ, מי שבא להתחבר באשת אחר, הוא פוגם הזווג, כי הזווג של כנסת ישראל, הוא בהקב"ה בלבד, הן בזמן שהוא ברחמים, והן בזמן שהוא בדין. מי שמתחבר באשת אחר, הוא כאילו משקר בהקב"ה ובכנסת ישראל, וע"כ הקב"ה אינו מכפר לו ע"י תשובה, והתשובה תלויה לו עד שיסתלק מן העולם כמ"ש: אם יכופר העוון הזה לכם עד תמותון. ומתכפר לו בשעה שנכנס בתשובה לעולם ההוא, ויש לו לקבל עונש שם, ואז מכופר לו. יכול לעשות תשובה בעולם הזה, אך עליו למות בתשובה ויכופר לו, בגוף אחד נלמד עד שממית עצמו באוהלה של תורה

מז) רבי אלעזר אמר: מי שמשקר בכנסת ישראל, שבא להתחבר באשת אחר, אינו מתקבל על ידו תשובה, מטרם שנדון בגיהנם. כל שכן, מי שמשקר בכנסת ישראל ובהקב"ה. וכל שכן, אם מטריח הקב"ה לעשות צורת ממזר באשת אחר, ומשקר במלך בפרהסיה, בגלוי ותשובה יוכל לעשות בגיהינום.

 

גּוֹזֵל, אָבִיו וְאִמּוֹ

 

מח) רבי חייא פתח: גּוֹזֵל, אָבִיו וְאִמּוֹ וְאֹמֵר אֵין-פָּשַׁע. אביו, הקב"ה, אמו, כנסת ישראל. גוזל, כמ"ש: גזלת העני בביתיכם. הגזילה, מי שחומד אשה אחרת שאינה בת זוגו. כבר בהרהור על האדם לעצור את הדברים, ובוודאי לא להגיע למעשה

מט) כל הנהנה מעולם הזה בלא ברכה, כאילו גוזל להקב"ה וכנסת ישראל שכתוב: וְאֹמֵר אֵין פָּשַׁע  חָבֵר הוּא לְאִישׁ מַשְׁחִית. כל הנהנה מן העולם הזה, כלל זה, שאומר כל הנהנה, הוא אשה. כי מי שמתדבק באשה להנות ממנה לפרטיות שלו, אע"פ שהיא פנויה, ונהנה ממנה בלא ברכה, בלי שבע ברכות שמברכים את הכלה, הוא, כאלו גוזל להקב"ה וכנסת ישראל. מהו הטעם, משום שהזווג שלהם, הוא בשבע ברכות. והנהנה בלי שבע ברכות, פוגם שבע ברכות שלמעלה. ומה על פנויה כך, כמ"ש: מי שמתדבק באשת אחר, שהיא עומדת בזווג בשבע ברכות ע"י בעלה, כעין של מעלה, על אחת כמה וכמה.

נ) חָבֵר הוּא לְאִישׁ מַשְׁחִית. זה ירבעם. ואמר אין פשע, שאומר, הרי פנויה היא, למה אסור? משום זה הוא גוזל אביו ואמו. ולא עוד אלא שהוא חבר לאיש משחית. מיהו איש משחית? הוא מי שפוגם הצורה והתיקון של מעלה. כל שכן, מי שחומד אשת חברו להתדבק בה, שפוגם יותר. וע"כ הוא נפגם לעולם. איש משחית, כי פוגם למעלה, ופוגם למטה, ופוגם את נפשו.

 

מתוך הדף היומי בזהר הסולם – שמיני טז-יח -שיעור השקפה. ?לעילוי נשמת חיילי צבא ההגנה לישראל ונפגעי פעולות הטרור והאיבה?
▫מהו סוד חוק האייל וכיצד הוא עובד? ▫מהו סוד עקדת יצחק? ▫האם צריך לאהוב מחבלים? האם צריך לאהוב ערבים? מדוע היה צריך לעקוד את יצחק ולא את ישמעאל?▫למה בכלל צריך לעקוד?▫מדוע למרות שהאסלאם דומה ליהדות אין בנינו חיבור?▫מדוע קליפת ישמעאל שולטת בהר הבית?▫מדוע רק תיקון של מסירות נפש הוא התיקון לשפיכות דמים והגנה על עם ישראל?▫מדוע צד הנשים חשוב מאוד בעולם ואישה צריכה להתפתח רוחנית, ובמיוחד בזמן עקבתא דמשיחא?▫ מהו התיקון של קו אמצעי? ▫ מדוע לקבל ג"ר דחכמה זה טומאה?▫ מתוך הדף היומי בזהר הסולם – שמיני טז-יח -שיעור השקפה. ?לעילוי נשמת חיילי צבא ההגנה לישראל ונפגעי פעולות הטרור והאיבה?
?עשו מנוי לזוהר הקדוש: http://join.hasulam.co.il/zohar
?אתר הזוהר היומי: http://www.zoharyomi.net

שמיני טז-יח

וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי

הכהן שבנפש, צד אמונה צריך להיות שלם.

הכהן בעבודתו צריך להראות שמחה והארת פנים, ולא יהיה נראה חסרון בראשו, ולא בלבושיו, אלא להיות שלם לגמרי כעין של מעלה, ולא יראה בו פגם כלל, כדי שלא יעשה פגם במקום אחר למעלה.

אם אלעזר ואיתמר בני אהרן היו נראים פגומים בשעה ההיא, בלבושיהם או בראשיהם, לא היו ניצולים באותה שעה, שמתו נדב ואביהוא. כי השעה עמדה לעשות דין. ועל כן למדנו, בשעה שיש מגפה בעולם דהיינו נותנים חשיבות לדעת הגוף, לא יעורר אדם עצמו לשום דבר בעולם, כדי שלא לעשות רושם, שיתעוררו עליו בעלי הדין.

עקדת יצחק זה ויתור ומיעוט האור משמאל, כדי שיתיחד עם קו ימין, שנקרא אברהם. רק ע"י הכנעת יצחק, קו שמאל יכולים לבוא להתכללות ולכן לא צריך להרוג את השמאל. הניסיון של אברהם היה האם הוא מוכן לוותר על קו שמאל, שהרי מי שמנסה למשוך אורות החוכמה בלי התיקונים, פוגם.

תזריע  יג-טו

מִילָה וְעָרְלָה רעיא מהימנא

 

לה) כל אדם צריך להקריב בן ההוא שעושים לו ברית מילה קורבן להקב"ה, בשמחה, ברצון הלב, להכניסו תחת כנפי השכינה עם הסרת העורלה, ונחשב לפני הקב"ה, שהוא קורבן שלם להתקבל ברצון.

 

לו) וקורבן הזה, הוא כמו קורבן מן הבהמה. כי זה לשמונה ימים וזה לשמונה ימים שכתוב: ומיום השמיני והלאה יֵרָצה, מפני שעברה עליו שבת אחת. כי בין שמונה ימים, מוכרחת להיות שבת אחת. כיון שעבר עליו שבת אחת, אז ירצה זה לקורבן, שהיא הבהמה. ילד הנימול זה לקורבן, משום שניתדבק ונזדמן לשבת הזו, המלכות, סוד ברית קודש, היסוד. שבשבת נמצא היסוד בכל שלמותו, ע"כ מקבל ממנו הילד הארה, לתקון ברית קודש שלו. וכן הבהמה ירצה לקורבן. כי הקורבן מייחד יסוד ומלכות. וצריך משום זה, לקבל תיקון מיסוד השלם ביום השבת. וע"כ, הכל הוא בסוד עליון. גם קורבן בהמה וגם תינוק לפני שנימול, צריך שיעבור עליהם שבת שהיא נותנת כח להיכנס לקדושה, שהשבת עצמה היא בחינת ברית.

עניין הקורבן הוא התקרבות להשם, וגם הקורבן והברית יש לעשותם בשלמות, בשמחה.

וְאֵין צוּר, כֵּאלֹהֵינוּ

אין הקב"ה צריך חומר כדי ליצור צורה.

התפיסה של הנברא היא מהחוץ לפנים, שדרך החיסרון כמו כיסוי הדיו על הנייר יכול הנברא לראות צורה. הקב"ה שלם ואינו צריך לחומר כלשהוא.

לז) אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ, וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים, כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא. רבי יהודה פתח: אֵין-קָדוֹשׁ כַּיהוָה, כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ; וְאֵין צוּר, כֵּאלֹהֵינוּ. אין קדוש כה'. משמע, שיש קדוש אחר על כל פנים, הגרוע מה'. אין צור כאלקינו. משמע, שיש צור אחר, אלא שהוא גרוע מעט מה'. וכי בכלל ניתן לעשות השוואה בין ה' לדבר אחר. ה' מצייר צורה בתוך צורה מפני שאין לו יתברך צורך בחומר כדי ליצור צורה.

לח) אלא ודאי, אין קדוש כה'. כי יש הרבה קדושים למעלה, המלאכים. וכן ישראל קדושים שכתוב: קדושים תהיו. ואינם קדושים כה', משום שכתוב: כי אין בלתך, אלא קדושתו של הקב"ה בלתי תלויה הוא בלי קדושה שלהם, של המלאכים ושל ישראל, כי הוא לא צריך לקדושה שלהם. אבל הם הנבראים אינם קדושים בלתך. וזה הוא, כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ. אין קדושה שלהם בלתך. שאין בכלל במציאות סוג קדושה כמו להשם יתברך

לט) וְאֵין צוּר, כֵּאלֹהֵינוּ. שהקב"ה צר צורה ברוחני בתוך צורה, צורת העובר בתוך צורת אמו, ומתקן אותה, ונופח בה רוח החיים, ומוציא אותה לאוויר העולם. ואין צור כאלקינו, שיש צור שהוא רק צור כ"ש הביטו אל צור חוצבתם, והכית בצור, הנני עומד לפניך בצור, וכולם נק' צור שיש לו ממשלה ומלכות על כל. הצור של הקב"ה שהוא מיוחד מעל כולם

כּוֹכָב אֶחָד שֶׁהָיָה מַכָּה שְׁלוֹשׁ פְּעָמִים בֶּכּוכָב אַחֵר

 

מ) רבי חייא ורבי אחא היו יושבים לילה אחד לפני רבי אבא. קמו בחצות לילה לעסוק בתורה. בעוד שיצאו לחוץ, ראו כוכב אחד, שהיה מכה שלוש פעמים בכוכב אחר, וסָתַם אורו. בתוך כך, שמעו ב' קולות בב' צדדים. קול אחד לצד צפון למעלה, וקול אחד למטה. וקול ההוא שלמטה מכריז ואמר, היכנסו והתאספו למקומכם, כי עתה נפתחה השמירה של הנוקבא, המלכות, כי הקב"ה נכנס לטייל בגן, להשתעשע עם הצדיקים אשר בגן. עבר קול ההוא ונשתתק.
הלילה נחלק לד' חלקים: חסד, גבורה, ת"ת, מלכות. שבחצי הלילה הראשון שולטים ב' קווים חסד וגבורה שבמלכות שאז עדיין אין הארה עד להופעת התפארת, קו אמצי. ובחצות לילה מתחיל לשלוט ת"ת, שהוא קו אמצעי, להכריע ולייחד ב' הקווים חסד וגבורה שבמלכות. שהקב"ה, ת"ת, קו האמצעי, נכנס בגן עדן, המלכות, ומייחד ימין ושמאל שבה. וכדי לייחד הימין והשמאל, מוכרח הקו האמצעי להמשיך המסך דחיריק בשתי בחינותיו, במפתח ובמנעול, שאין השמאל נכנע להתייחד עם הימין זולתם, שהמסך הזה ממעט הג"ר דקו שמאל וסותם אותו.
ואלו ב' פעולות במפתח ומנעול הנפעלים ע"י מסך דחיריק שמנעולא נועל את החוכמה ולא ניתן לקבל אלא רק חסדים מכוסים ולאחר תיקון ניתן לקבל גם בחיצוניות בחינת לאה מנעולא ורחל מפתחא, הם מכונים ב' קולות. וב' פעולות שבקו האמצעי, שהוא קול המפתח, הממותק בבינה. וקול אחד למטה, קול המנעול, קול המלכות שלמטה שלא נמתקה בבינה. וקול המנעול, שהוא פעולה א' דקו האמצעי, שהוא עיקר הכוח הממעט קו השמאל, הכריז ואמר, לאותם הדבוקים בקו שמאל, ורוצים להמשיך מג"ר דשמאל, אומר להם הקול הזה של המנעול, שיתאספו וישובו למקומם, בסוד, אם רץ לבך שוב לאחור. כי נפתחה השמירה של המלכות. ורק עתה שולט קו אמצעי כי עד חצות לא היה שמירה לקו שמאל של המלכות, והיו הרשעים יכולים לינוק מקו שמאל.
אבל עתה בחצות, שכבר שולט קו האמצעי, וגילה המנעול, הממעט קו השמאל וסותם אותו, יש שמירה, שלא יוכלו עוד הרשעים לינוק מן השמאל שבמלכות. וקו האמצעי, המלכות, מגלה קול הזה של המנעול. אחר שהשמיע הכרוז, והכול ראו שנסתם קו השמאל, אז נשתתק, נגנז, כדי שיוכל לשלוט הקול שמצד צפון, שהוא פעולה הב' שבמסך דחיריק, הבא ממלכות הממותקת בבינה, שהיא מפתח, כדי שיוכל לחזור ולהמשיך ו"ק דג"ר דקו שמאל. ולולא שנשתתק הקול של המנעול, לא היה יכול לשלוט הקול של המפתח, ולא היה אפשרות להמשיך בחינת ג"ר לגמרי. צריך להכניע את קו שמאל, בחינת חודש אייר ולכופף אותו לימין, להשפעה. אדם יכול לעשות זאת כאשר הוא מוותר לגמרי על הרצון.

מא/א) חזרו ר' אחא ור' חייא לבית, ואמרו, הנה ודאי עת רצון, התעוררות כנסת ישראל להתחבר במלך הקדוש, ז"א, קו אמצעי. שלא נתחברה כנסת ישראל בהקב"ה אלא מתוך שירה, מתוך השבח שלה אליו.
מטרם החצות, שאז זמן שליטת השמאל, נבחן הארתו לבחינת חיצוניות כמ"ש: שעוד מטרם שקבלו הארה חיצוניות משמאל, כבר ראו איך שהגיע נקודת החצות והאיר קו האמצעי, בב' פעולותיו, וייחד השמאל עם הימין. ואז נחשב הארתם לפנימיות כמ"ש: שלא יצאו לחוץ, לקבל הארה מקו שמאל, אלא חזרו לפנימיות, לבית. כי כבר נתייחדו ימין ושמאל ע"י קו האמצעי, שהארתם נבחן לפנימיות.
כי בשעת שליטת השמאל שבמלכות, טרם נקודת חצות לילה. המלכות, שעיקר בנינה מקו שמאל המבקש לקבל ג"ר דכחמה, אע"פ שהיא חושך בלי החסדים דקו האמצעי, מ"מ היא מרוחקת מן הת"ת, קו האמצעי, הנוטה לחסדים ולימין. כמו הקו שמאל מטרם הכרעת קו האמצעי. ובחצות לילה, כשבא הקב"ה וייחד השמאל עם הימין בב' פעולותיו, אז הכירה המלכות בשבחו של הקב"ה, קו האמצעי, מחמת שלמות הייחוד של ימין ושמאל. ואז נתחברה עם הקב"ה. כאשר האדם פועל רק את החיצוניות, אז לא יוכל להיכנס לתוך המדרגה.

מא/ב) עד שמגיע הבוקר, והמלך מושיט לה חוט של חסד, שאז מתלבשת החכמה שבה בחסד, ונשלמת כמ"ש: ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב חוכמה מלובשת בחסדים אשר בידו. שהמלך, ז"א, ואסתר, המלכות, ושרביט הזהב, חוט של חסד, שעם התלבשות בו החכמה שבמלכות, נקרא שרביט של זהב. ואל תאמר שלה לבדה מושיט המלך השרביט של זהב, אלא לה ולכל אלו שמתחברים בה. בא ונתחבר יחד. המלך ז"א, אסתר המלכות, שרביט הזהב חוט של חסד.

 

 

תזריע  יג-טו

מִילָה וְעָרְלָה

כל אדם צריך להקריב בן ההוא שעושים לו ברית מילה קורבן להקב"ה, בשמחה, ברצון הלב, להכניסו תחת כנפי השכינה עם הסרת העורלה, ונחשב לפני הקב"ה, שהוא קורבן שלם להתקבל ברצון.

וקורבן הזה, הוא כמו קורבן מן הבהמה. כי זה לשמונה ימים וזה לשמונה ימים מפני שעברה עליו שבת אחת. שבשבת נמצא היסוד בכל שלמותו, ע"כ מקבל ממנו הילד הארה, לתקון ברית קודש שלו. צריך שיעבור עליהם שבת שהיא נותנת כח להיכנס לקדושה, שהשבת עצמה היא בחינת ברית. וכך עניין הקורבן הוא התקרבות להשם, וגם הקורבן והברית יש לעשותם בשלמות, בשמחה.

וְאֵין צוּר, כֵּאלֹהֵינוּ

אין הקב"ה צריך חומר כדי ליצור צורה.

וכי בכלל ניתן לעשות השוואה בין ה' לדבר אחר. ה' מצייר צורה בתוך צורה מפני שאין לו יתברך צורך בחומר כדי ליצור צורה. התפיסה של הנברא היא מהחוץ לפנים, שדרך החיסרון כמו כיסוי הדיו על הנייר יכול הנברא לראות צורה. הקב"ה שלם ואינו צריך לחומר כלשהוא.

תזריע  י-יב

ל"ג יוֹם תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָהֳרָה

מי שפועל עם צד העורלה, צד הגוי שבנפש, אז טועם בכל מאכל טעם עפר, טעם של אנכיות ורצון לקבל לעצמו.

אור גדול מגיע ברגע הלידה כדי לאפשר חיבור למדרגה עליונה גבוהה. כאן הרצונות גדולים, אך אסור להשתמש בהן לפרטיות, מאחר ובשעה זו מתעוררים דינים ושם ממתין הנחש שבנפש, הוא הרצון לקבל בעל מנת לקבל, ומכאן הטומאה. לכן צריך שבעה ימי טהרה מהדמים הטמאים.

אישה שיולדת נשמה, היא רק פרט המייצג את השכינה, ואחרי הלידה יש לה תיקונים, מאחר ובלידה יש לעורר את צמצום א' ואז יש דם טמא הבא מגבורות, לעומת דם המילה הבא מחסדים.
ישנו הבדל בין הולדה של זכר ונקבה מבחינת ימי הטהרה. דיני הזכר קשים יותר וכשעוברים עליהם נק' פשע, וכשעוברים על דיני הנקבה נק' עוון, דהיינו כשלא עושים את הנדרש, כלומר אי עשייה של המצוות עשה, ועשיית טוב. דיני הזכר הם השתוקקות לדברים אסורים, וכך קורה כשיולדת נקבה, דהיינו התגברות צד הרצון לקבל לעצמו.

דינים דנוקבא  נובעים ממניעה של קבלה, שהרי הקב"ה רוצה שנקבל את האור דיני הזכר זה כאשר מקבלים את האור בצורה לא נכונה, ופועלים לעשיית דברים גרועים. לכן דיני הזכר קשים יותר. כשאומר אישה כי תזריע וילדה זכר מתכוון שהימין גבר על השמאל ולאדם יש אמונה. וכשיש עדיין דמים טמאים בלידה, מתעורר קו השמאל להשתוקקות לקבל לעצמו, ולכן על היולדת לשבת שבועיים בגין הדמים הטמאים.

ונחש עפר לַחְמוֹ. וְעָפָר תֹּאכַל כָּל-יְמֵי חַיֶּיךָ. העורלה היא סוד הנחש, וכשנדבק באדם, יש לעשות סימן שכאשר נגמרו הדמים הטמאים אחרי שבעה ימים, מיד ביום השמיני יש לעשות ברית, להראות שכוח הנחש הסתלק לעפר בו טומנים את העורלה.

העורלה היא סימן לנחש, דבר טמא שיש לקבור ולא שורפים בכליה גמורה, מפני שבגמר תיקון גם אותו יתקנו. בסדר התיקון, יש לתקן קודם את הרצון להשפיע, ורק לאחר מכן את הרצון לקבל. את הרצונות מחזיק הס"א, אותם יש לתקן בהדרגה. כאשר באים לתיקון של רצון גדול הנק' גדלות כלי הקבלה, הנמצא עם העורלה, אותה יש לקבור, דהיינו נמנעים משימוש ברצון זה עד תחיית המתים, דהיינו תחיית הרצון הגדול המופרז לקבל.

שאלות חזרה דף היומי בזוהר תזריע י-יב
1. מדוע אשה שיולדת, טמאה שבעת ימים בלידת זכר ושבועיים בלידת נקבה?
2. לשם מה צריכה האשה ל"ג ימי טהרה ללידת זכר וכפול בלידת נקבה?
3. למי מודיע הקב"ה את סוד הברית ומדוע?
4. האם ברית המילה הוא סוד בינה או יסוד? הסבר ונמק.
5. מדוע נכון להשליך את הערלה בעפר? אגב כך הסבר מדוע לא שורפים את הערלה.

תזריע  י-יב

ל"ג יוֹם תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָהֳרָה

אור גדול מגיע ברגע הלידה כדי להתחבר למדרגה עליונה גבוהה, לרצונות גדולים, אך אסור להשתמש בו לפרטיות, מאחר ובשעה זו מתעוררים דינים ושם ממתין הנחש שבנפש, הרצון לקבל בעל מנת לקבל, ומכאן הטומאה. לכן צריך שבעה ימי טהרה מהדמים הטמאים.

כו) כמה אלפים ורבבות נשמות יוצאות בפעם אחת לעולם. ומיום שהוציאה אותם הנוקבא, מלכות דאצילות, אינן נקראות נפשות, שיקבלו הארתם מן המלכות עד שמתיישבים בגוף ל"ג ימים. שעד אז הגוף אינו שלם, שהנפש תתיישב ותתלבש בו. וטמאה שבעת ימים הנפש, כי כל שבעת ימים אינן נכנסות רוחות אל המלכות, להתקשר בה. וכל אלו שבעת ימים, הרוח הולך בגוף, כדי למצוא מקומו להתיישב בו. ואז כתוב: והיה שבעת ימים תחת אמו, המלכות, שהוא מתחתיה, ואינו יכול להתקשר בה. ל"ג ימים שהנפש מתיישבת בגוף, ושבע ימים שהרוח מתלבשת בנפש.

כז) וביום השמיני חוזר הרוח והגוף להראות לפני המלכה, ולהתקשר בה, ובזכר, בז"א, בגוף ורוח. ושלושים יום ושלושת ימים תשב על דמי טהרה, כדי שהרוח יתיישב בגוף. ג' ימים שלאחר המילה, שהילד סובל מכאב המילה, והרוח אין מִשכנו שורה בגוף כבשאר ימים. וע"כ, ושלושים יום ושלשת ימים תשב בדמי טהרה. חסידים נוהגים לברך ביום השלישי למילה, שבו הכאב גדול
אין האיילת יכולה להוליד את הנשמה, אלא כשנחש נושך בערייתה. ולפיכך, נטמאה הנשמה ע"י נשיכות שלו. כי נשיכת הנחש וזוהמה שלו, מעוררת נקודה דמדת הדין, שאינה משותפת בבינה, שהיא מנעול שצריכה להתעורר השתוקקות מעצם המלכות כדי להוליד. ומחמת זה אין הרוח, האור, יכול להתלבש בגוף, הכלי. וצריך הרוח לעלות חזרה אל המלכות שנמתקת בבינה, במפתחא, ולהתקשר בה במנעולא אינו יכול להתלבש אלא במפתחה. מתעורר במנעולא כאשר מלכות דצמצום א שברור שלא ניתן לקבל אהרה, אלא רק בקו אמצעי, מפתחא כשמלכות עולה לבינה. אז גם הוא מקבל המיתוק של שיתוף המלכות בבינה, ויוכל להתלבש בגוף כמ"ש: וטמאה שבעת ימים, שהם ז' ספירות חג"ת נהי"מ, שהמלכות צריכה לעלות לבינה, להתמתק בבינה. ומטרם שבאה לבינה, שזה יום השמיני, לא עולה אליה רוח להתקשר בה. אמנם עלית המלכות לבינה, אינה לצורך עצמה, אלא לצורך טהרת הנשמה, מנשיכת הנחש בערייתה, בשעת לידתה. כי אחר שהנשמה קיבלה המיתוק מבינה, נעשית ראויה להתקשר במלכות, המתוקנת במפתח. והרוח יכול להתלבש בגוף. וקוראה רוח ולא נשמה, כי ביום השמיני, כשמקבל מיתוק מבינה, בעלית המלכות לבינה, אין לה עוד בחינת ג"ר, נשמה, אלא רק הקטנות בלבד, שנקרא רוח.
מקבל רוח דנשמה היות שבמסגרת נשמה אזי נק' גם נשמה, אך רוח מבטא את גובה הקומה שיש במדרגת נשמה, שקטן מקבל רק רוח עד גיל 13
ובכדי לקבל בחינת נשמה, צריכה לשבת ל"ג ימים בדמי טהרה. כי דמים הם הדינים, המתגלים ממסך דקטנות, המונעים הג"ר. ויש דם טהור ודם טמא. כי ב' מיני מסכים הם, מסך דמנעול, מצ"א. ומסך דמפתח, מצ"ב. והדינים של מסך המנעול, נקראים דמים טמאים כי באים מהשלילה. כי כל עוד שיש שמץ מזוהמתם בהנשמה, אינה ראויה לשום אור וחייבת להתנקות מהדמים הטמאים כמ"ש: וטמאה שבעת ימים. והדינים הנמשכים ממסך דמפתח, נקראים דמים טהורים, משום שהם ראויים לקבל אור. אמנם צריכה זמן, שהמלכות תתקשר בחג"ת דז"א, שמהם מקבלת הג"ר. כמ"ש: שצריכה להשתהות על הקטנות הממותקת בבינה, הנקראת דמים טהורים, ל' יום, כדי שהרוח יקבל הג"ר שלו, אשר אז הוא מתיישב בגוף. אבל לפי זה היה מספיק שלושים יום, כנגד ג' ספירות חג"ת דז"א, שכל אחת כלולה מעשר. אבל אחר המילה צריכים ג' ימים לרפא המילה, שהם ג' קווים דקטנות, שבקבלתם מתרפאת המילה. והמלכות, תוכל לעלות להתקשר בג' קווים דגדלות, שהם שלושים יום.

כח) דמי טהרה או ימי טהרה? בדמי טהרה, דמים של המילה, דם אחר הדם הבא מן הילד. והקב"ה שומר לאלו הדמים כל אלו הימים כמ"ש: תשב בדמי טהרה. טהרה סתם, שאין בה מַפִיק ה', ואינה נזכרה בקריאה, יורה שאינו מזכיר ה"ת של הויה, המלכות. שמדובר בטהרת המלכות, אמה של הנשמה, אלא טהרה סתם, כי דמי טהרה סתם, נקראים אלו דמים הטהורים, כי המדובר הוא רק בנשמה הנולדת ממנה. וכל עליות והתקשרות שנאמר במלכות, הם במה שהמלכות היא שורש אל הנשמה.
דמי מילה בזמן הברית, שהם ביום השמיני, הם שורש דם טהור, הנמשך ממסך המפתח, והדמים הנמשכים בל"ג ימים, הם נמשכים מדם טהור של המילה כמ"ש: בדמי טהרה, שהם שורשי דם טהור. והדם הנראה בל"ג יום, דם מילה, דם טהור, ממסך המפתח. כי אם לא היו דינים אלו דקטנות, לא היה אפשר שתקבל פעם ג"ר. וע"כ צריך הקב"ה לשמור אותם, כדי להכשירה לקבל ג"ר. אישה שיולדת נשמה היא רק פרט המייצג את השכינה, ואחרי הלידה יש לה תיקונים, מאחר ובלידה יש לעורר את צמצום א ואז יש דם טמא הבא מגבורות. דם המילה בא מחסדים.
כט) בְּכָל-קֹדֶשׁ לֹא-תִגָּע, וְאֶל-הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא, עַד-מְלֹאת, יְמֵי טָהֳרָהּ. בכל יום ויום כנסת ישראל, המלכות, לוקחת מזון מבית המלך בשביל הרוחות של בני אדם, ומזינה אותם בקדושה. חוץ מאלו הרוחות, שהם ל"ג ימי טהרה, עד שאלו הרוחות מתיישבים בגוף אחר ל"ג ימים, היא משגחת עליהם בכל יום מפני שאינם מקבלים את המזון, כי אז הרוחות מתקשרים בגוף כשאר בני העולם. כמו שהמלכות אינה שורה אלא במקום שלם, כך כל מעשיה באופן הזה, כלפי הרוחות של בני אדם, עד שנשלמו כמ"ש: בכל קודש לא תיגע. שפירושו, להשגיח על הנשמות. כלומר, שאינה נוגעת בקודש לקבל מזון מן הקדוש, שהוא ז"א, בשביל הרוחות. כל ל"ג יום מפני שאותם רוחות המשויכות לאותה יולדת, ולא תוכל לקבל מזון קודש, שהם עדיין לא ראויים לבחינת המפתחא, מסך דחיריק דרכו ניתן לקבל את החוכמה.

 

וְאִם-נְקֵבָה תֵלֵד

 

ל) וְאִם-נְקֵבָה תֵלֵד, וְטָמְאָה שְׁבֻעַיִם כְּנִדָּתָהּ; וְשִׁשִּׁים יוֹם וְשֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּשֵׁב עַל-דְּמֵי טָהֳרָה. משום שהצד שמאל שלט יותר והימין נכנע אליו, וע"כ הכל, על אחד שניים, נתרחקה הנוקבא, המלכות, מז"א. וכדי להתקשר הרוח שיתלבש בגוף, כי השמאל אינו מתיישב בגוף כמו הימין, כי נמצא בתוקף הגבורות יותר. כי בימין, שהוא זכר, לא היה להמתיק אלא דינים דנוקבא, שהם דמים טמאים וטהורים. אבל הנקבה, שהשמאל גובר בה, צריכים לתקן גם דינים דשמאל, שהם דינים דדכורא. וע"כ ניכפל הכול. שהטומאה של הדמים הטמאים היא שבועיים מנשיכת הנחש, התערבות של מנעולא מצמצום א, כנגד דינים דדכורא ודינים דנוקבא. וכן ימי טוהר הם שישים ושישה ימים, ל"ג כנגד דינים דדכורא, ול"ג כנגד דינים דנוקבא.

ישנו הבדל בין הולדה של זכר ונקבה מבחינת ימי הטהרה. דיני הזכר קשים יותר וכעוברים עליהם נק' פשע, וכשעוברים על דיני הנקבה נק' עוון, דהיינו כשלא עושים את הנדרש, כלומר אי עשייה של המצוות עשה, ועשיית טוב. דיני הזכר הם השתוקקות לדברים אסורים, וכך קורה כשיולדת נקבה, דהיינו התגברות צד הרצון לקבל לעצמו.

דינים דנוקבא  נובעים ממניעה של קבלה, שהרי הקב"ה רוצה שנקבל את האור דיני הזכר זה כאשר מקבלים את האור בצורה לא נכונה, פועל לעשיית דברים גרועים. לכן דיני הזכר קשים יותר. כשאומר אישה כי תזריע וילדה זכר מתכוון שהימין גבר על השמאל ולאדם יש אמונה. וכשיש עדיין דמים טמאים בלידה, מתעורר קו השמאל להשתוקקות לקבל לעצמו, ולכן עליה לשבת שבועיים בגין הדמים הטמאים. כדי להתגבר על הדינים צריך מסך ולהפוך הדין לטוב.  

 

מִילָה וְעָרְלָה רעיא מהימנא

 

לא) וּבַיּוֹם, הַשְּׁמִינִי, יִמּוֹל, בְּשַׂר עָרְלָתוֹ. מצווה זו, לִמול לשמונת ימים מילת ברית קודש. והוא סוד עליון שכתוב: סוֹד יְהוָה, לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ, לְהוֹדִיעָם. מודיע הסוד, שהוא ברית, לאלו היראים, שהם יראי חטא מדבר כאן על ידיעה פנימית שירגיש בנפשו את מושג הברית, הקשר עם הבורא. כי סוד ברית קודש, אינו ראוי לגלות חוץ מִלהם. וסוד ברית קודש, הרי העמדנו ולמדנו בכמה מקומות.

לב) וסוד זה לשמונת ימים, הוא חיוב על העולם, לכל העם הקדוש. שכתוב: וביום השמיני יִמול בשר עורלתו. יום השמיני, זהו אות ברית קודש, ספירת היסוד, שהוא שמיני לכל המדרגות. שאם תספור המדרגות מחכמה ולמטה, נמצא היסוד מדרגה השמינית. וכתר הוא א"ס, שאינו מן המִנְין. והמילה של ברית הוא להעביר עורלה, נחש הטמא, מפני הברית, יסוד הקדוש. ואין להקשות, שפעם אומר, שיום השמיני הוא בינה, כלומר ממטה למעלה. ופעם אומר, שיום השמיני הוא יסוד, כלומר ממעלה למטה. והוא מטעם ערך ההופכי שיש בין כלים לאורות. כי באור התחתון נכנס תחילה ומתחילים מלמטה, ובכלים העליונים נגמר תחילה ומתחילים ממעלה למטה.

לג) כי בזמן שמתאספים העם הקדוש, להעביר עורלה מפני הברית, הקב"ה אוסף כל הפמליה שלו, ומתגלה להעביר העורלה למעלה מפני אות ברית קודש, שהוא היסוד. כי כל המעשים שישראל עושים למטה, מעוררים מעשה למעלה. וע"כ בזמן ההוא נדחית עורלה, שהיא נחש הטמא, מכל העם הקדוש למעלה. ולעורלה ההיא מתקנים כלי אחד עם עפר, להשרות עורלה ההיא בתוכו כמ"ש: ונחש עפר לַחְמוֹ. וְעָפָר תֹּאכַל כָּל-יְמֵי חַיֶּיךָ העורלה היא סוד הנחש, וכשנדבק באדם, יש לעשות סימן שכאשר נגמרו הדמים הטמאים אחרי שבעה ימים, מיד ביום השמיני יש לעשות ברית, להראות שכוח הנחש הסתלק לעפר בו טומנים את העורלה.

מי שפועל עם צד העורלה, צד הגוי שבו, אז כל טעם שאוכל יש בו רק טעם עפר של אנכיות ורצון לקבל לעצמו.

לד) מכאן נשמע, שאין אדם צריך לנהוג בזיון בעורלה, אע"פ שמעבירים אותו מפני הברית. ומקומו, אחר שנעבר מברית הזה, הוא בעפר שהרי אחר שנחש ההוא נעבר מפני אדם, נתן הקב"ה מישכָנו בעפר שכתוב: וְעָפָר תֹּאכַל כָּל-יְמֵי חַיֶּיךָ. וכיון שהקב"ה, כשהעביר אותו מפני אדם, שָׂם מישכנו בעפר והתקין אותו, כך באותו אופן ממש, כשאנו מעבירים את העורלה, אנו צריכים לתקן בשבילו עפר, שיהיה בו מישכנו. העורלה היא סימן לנחש, דבר טמא שיש לקבור. את העורלה לא שורפים בכליה גמורה, מפני שבגמר תיקון גם אותו יתקנו. את גדלות כלי הקבלה תקום העורלה לתיקון, גם את הרצון של צמצום א, המנעולא יש לתקן. לכן הגוי לא מוותר על הג"ר דחכמה, והיהודי מוותר, מחזיק את ברית העורלה וזוכה באיזקא דכיא, יסוד דאבא, בחינת האמונה.

בסדר התיקון, יש לתקן קודם את הרצון להשפיע, ורק לאחר מכן את הרצון לקבל. את הרצונות מחזיק הס"א, אותם יש לתקן בהדרגה. כאשר באים לתיקון של רצון גדול הנק' גדלות כלי הקבלה, נמצא עם העורלה, אותה יש לקבור, דהיינו נמנעים משימוש ברצון זה עד תחיית המתים, דהיינו תחיית הרצון הגדול המופרז לקבל.

 

שמיני יג – טז

וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי

אהבה היא התענוג מהיחד.

נישואין ברמת הרוחנית, והיחס בין נשמה לגוף בהקשר של זוגיות ואהבה.

מי שנשא אשה, צריך לשבח להקב"ה, ולשבח לכנסת ישראל. כי בכל מצוה צריכים להראות אהבה במעשה. וגם כשאדם מקיים את המצווה ונושא אישה כדת משה וישראל, כעת חובה עליו לפעול ולטפח את האהבה, דהיינו את התענוג מהיחד. עונג הוא אור חוכמה, ושמחה היא אור נשמה. וכאשר באים לבנות את כלי האהבה, תוך ויתור על הגאווה, באים לעונג מהיחד מהישות המשותפת שבונים, ואז שורה אהבה, וכך גורמים לאהבה גם בעולמות העליונים. על האדם לשמוח שהוא יכול לייצר אהבה למרות הכאוס שרואה סביבו, שאם למרות הקושי שבניסיון הוא מעלה את הניסיון לדרגת של אהבה, מעיד הדבר שיש בו ריח טוב של רוחניות.

ומי שאין לו רצון חזק והשתוקקות, אינו יכול באמת לאהוב. הברכה שהיא השפעה של אור מעליון לתחתון, מגיעה למי שנמצא במציאות של השפעה. וכך אדם הלוקח תכונות אישיות שלו שהיו במצב של קליפה, במצב של העלם, וזוכה להעלותם, יוכל לזכות להגנה, ע"י שמייצר קשר בין הרצונות שהיו בקליפה, לבין רצונות של השראה. וכך למשל שימוש בדיבור, שלעיתים מדברים דברי חולין, וכשלוקחים דיבורים אלו לדברי תורה, מביאים את החיבור לקדושה.

כשברא הקב"ה את העולם במדת הדין, ראה שאין הדין יכול לעמוד לבדו. כמובן שלא עולה על הדעת שהקב"ה צריך היה לעשות תיקון על מעשיו, אלא לפי תפיסת הנברא, חייב הוא לתפוס קודם את הפרטים, את הגשמיות, ורק לאחר מכן את הפנימיות. בקו שמאל, רק בדין, רק בפרטיות לא יכול להתקיים העולם, אלא רק כאשר אדם יודע לשתף את מידת הרחמים.

תזריע  ז-ט

אַךְ בְּצֶלֶם יִתְהַלֶּךְ אִישׁ

ערך הנשמה צריך להיות גבוה מערך תודעת הגוף

האדם לא יכול להתהלך, לחיות ללא צלם. כשיורדת נשמה לעולם מזדמן לה צלם, סוג של היגיון וכשמסתלק הצלם נפטר האדם.

הנשמה יורדת לעולם זכר ונקבה ואז מתפצלת, ובסדר הנכון לאחר החתונה הופכים לרוח וגוף אחד. ללא השקפה אמונית והורדה ללב, תקבל בנקבה זכר אחר ומולידים בנים שלא ראויים.

בשעה שהנשמה יורדת להכניסה בעולם הזה, יורדת תחילה לגן עדן הארץ, ורואה כבוד הרוחות של הצדיקים העומדים ונהנים מזיו השכינה. ואח"כ הולכת לגיהנם, ורואה את הרשעים, שצועקים אוי אוי, ואין מרחם עליהם. ואותו הצלם הקדוש עומד עליה. עד שהיא יוצאת ומקבלת תודעה של עולם הזה. וכאן עליו לזכור מה שהראו לו לפני שבא לעולם, והכל מוסתר ממנו. הסתרה פירושה שחסרה לאדם אמונה, מפני שבעולם הזה נותנים לו תודעה גשמית, היינו תחת זמן ומקום, רק כאשר נותן אדם לעצמו ערך גבוה לתודעה הגבוה באמונה, בניגוד לתודעת הגוף, יוכל להתחבר לנשמה. הסיבה להסתרה היא מתן מקום לבחירה.

התחתונים בעוונותיהם גורמים למלכות שהנשמות אינן מתחברות זכר ונקבה, כפי שמלמעלה הם יוצאים זוגות זוגות. מי שזוכה המחשבה המופשטת יכולה להתחבר ללב, אם הלב סגור מחמת החטאים אז לא יגיע החיבור מזכר ונקבה כי שיוצאים מהעולמות העליונים.

את המחשבה יש לחזק באמונה ובהשקפה נכונה כדי שתוכל לרדת ללב.

בס"א שולטת הנקבה,  השמאל, בקדושה שולט הימין הזכר. אין מדובר על גבר ואשה, אלא על איזה צד שולט ביחד, במקום המשותף. אם יולדת צד נקבה, הכוונה שהרצון עצמי שולט, זכר אומר השפעה.

כל הרגשה שבאים להוליד בתודעה הגשמית, קשורה לעולמות הרוחניים אותם יש לתפוס. החוטא תופס את הצד השמאלי, ואדם ישר מפרש את ההרגשה והחוויה בצורה אמונית.

תזריע  ז-ט

אַךְ בְּצֶלֶם יִתְהַלֶּךְ אִישׁ

ערך הנשמה צריך להיות גבוה מערך תודעת הגוף

האדם לא יכול להתהלך, לחיות ללא צלם. כשיורדת נשמה לעולם מזדמן לה צלם, סוג של היגיון שבלעדיו אין היא יכולה לחיות. כשמסתלק הצלם נפטר האדם.

הנשמה יורדת לעולם זכר ונקבה ואז מתפצלת, ובסדר הנכון לאחר החתונה הופכים לרוח וגוף אחד. ללא השקפה אמונית והורדה ללב, תקבל בנקבה זכר אחר ומולידים בנים שלא ראויים.

כל הרגשה שבאים להוליד בתודעה הגשמית, קשורה לעולמות הרוחניים אותם יש לתפוס. החוטא תופס את הצד השמאלי, ואדם ישר מפרש את ההרגשה והחוויה בצורה אמונית..

כ) בשעה שהנשמה יורדת להכניסה בעולם הזה, יורדת תחילה לגן עדן הארץ, ורואה כבוד הרוחות של הצדיקים העומדים טורים טורים ונהנים מזיו השכינה. ואח"כ הולכת לגיהנם, ורואה את הרשעים, שצועקים אוי אוי, ואין מרחם עליהם. ובכל דבר מעידים לה עדות. שהרשעים מעידים, איך נענשים על כל חטא. והצדיקים מעידים על שכרם הטוב, שמקבלים בעד כל מצווה. ואותו הצלם הקדוש עומד עליה. עד שהיא יוצאת ומקבלת תודעה של עולם הזה. וכאן עליו לזכור מה שהראו לו לפני שבא לעולם, והכל מוסתר ממנו. הסתרה פירושה שחסרה לאדם אמונה, מפני שבעולם הזה נותנים לו תודעה גשמית, שאינה כמו התודעה הרוחנית, ורק השקפה נכונה ואמונה יכולים לחבר אותן.

רק כאשר נותן אדם לעצמו ערך גבוה לתודעה הגבוה באמונה, בניגוד לתודעת הגוף, יוכל להתחבר לנשמה. הסיבה להסתרה היא מתן מקום לבחירה.

כא) כשיוצאת לעולם, מזדמן לה אותו הצלם, ומשתתף עמה, וגדל עמה כמ"ש: אך בצלם יתהלך איש. ובצלם ההוא משתתפים ימיו של האדם ותלויים בו. שאם הוא מסתלק, נפטר האדם מן העולם כמ"ש: כִּי-תְמוֹל אֲנַחְנוּ, וְלֹא נֵדָע כִּי צֵל יָמֵינוּ עֲלֵי-אָרֶץ. כי צל ימינו, שימינו תלויים בצל הזה. ומיום שהאשה מתעברת עד היום שיולדת, אין בני אדם יודעים, כמה גדולים וכמה עליונים מעשיו של הקב"ה כמ"ש: מה רבו מעשיך ה'. כלומר יש הסתרה ואין הם יודעים כמה הם גדולים, לכן יש לפתח את האמונה. כולם בחכמה עשית, חוכמה זהו המקום הנסתר, והאדם מתחיל להרגיש רק ממדרגת הבינה ומטה.

 

וְיָלְדָה זָכָר

כב) כל הרוחות שבעולם כלולים מזכר ונקבה. וכשיוצאים לעולם הזה, יוצאים זכר ונקבה. ואח"כ מתחלקים כפי דרכם. הרוח של זכר, מתלבש בזכר, והרוח של נקבה, בנקבה. ואח"כ, אם האדם זוכה, מזדווגים יחד, בת זוגו, ומתחברים בזווג אחד, בכל, ברוח ובגוף. שכתוב: תוצא הארץ נפש חיה לְמִינה. לְמִינָה, הוא אותו הרוח של האדם, היוצא עם זוגו הדומה אליו.

כג) תוצא הארץ כמ"ש: רקמתי בתחתיות ארץ, שהיא המלכות, ממנה יוצאת נפש חיה, שזה רוחו של אדם הראשון, שיצא ונולד מן המלכות כמ"ש: ומפרי העץ אשר בתוך הגן. ומפרי העץ, זה הקב"ה, ז"א, הנקרא עץ החיים, שהפרי שלו, הוא רוחו של אדם הראשון. אשר בתוך הגן. אשר בתוך האשה, ומכונה גן ומלכות. כי רוחו של אדם הראשון יצא מזווג ז"א ומלכות.
אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ, וְיָלְדָה זָכָר. שאשה, מלכות, יולדת הנשמות. וילדה זכר. ולא כלול זכר ונקבה, כפי דרך העולם, שהנשמות נולדות זכר ונקבה. כי הם, התחתונים בעוונותיהם, גורמים למלכות, שהנשמות אינן מתחברות זכר ונקבה, כמו שיוצאים מלמעלה זוגות זוגות, זכר ונקבה. וע"כ כתוב: וילדה זכר, שלא נגלה לעולם הזה, רק זכר שאינו כלול בנקבה. התחתונים בעוונותיהם גורמים למלכות שהנשמות אינן מתחברות זכר ונקבה, שמלמעלה הם יוצאים זוגות זוגות. מי שזוכה המחשבה המופשטת יכולה להתחבר ללב, אם הלב סגור מחמת החטאים אז לא יגיע החיבור מזכר ונקבה כי שיוצאים מהעולמות העליונים. את המחשבה יש לחזק באמונה ובהשקפה נכונה כדי שתוכל לרדת ללב.

כד) משום שאדם הראשון וחוה חטאו להקב"ה ולא המתינו לשבת, לא התקבל אור החיה במדרגה, וע"כ מתחלקים זכר ונקבה, כשיוצאים מלמעלה, לעולם הזה, שנשמת זכר נולד בפני עצמו, ונשמת נקבה נולדת בפני עצמה. עד שיהיה רצון לפני הקב"ה, אם זכה האדם, נותנים לו זוגתו, נשמת הנקבה, שהייתה כלולה עמו למעלה. ואם לא, מפרידים אותה ממנו, ונותנים אותה לאחר. ואז מולידים בנים שאינם כראוי.
וע"כ כתוב: לא יָדוֹן רוחי באדם. מהו רוחי? רוחו היה צריך לומר, רוחו של האדם, אלא שהם ב' רוחות, שיוצאים זוגות, כי אל תקרא רוחי, עם ח' חרוקה, אלא עם ח' פתוחה, שהוא לשון רבים. ואומר הכתוב: שלא יִדונו יחד. כי יוצאים בפירוד זה מזה. וע"כ כתוב: וילדה זכר, ולא כלל זכר ונקבה יחד, כפי דרך העולם שלמעלה, כי הם גרמו.
כה) רבי אלעזר אמר: וילדה זכר, שנולד מן המלכות לעולם הזה זכר בלי נקבה. שהרי הכול באים זכר ונקבה כלולים יחד, ואחר כך מתחלקים, ובאים בזכר בפני עצמו, ובנקבה בפני עצמה. אבל, וילדה זכר, פירושו, שזכר ונקבה כלולים יחד מצד ימין, שהוא בחינת זכר. ואם נקבה תלד, פירושו, שכלולים יחד נקבה וזכר מצד שמאל, שהוא בחינת נקבה. והצד שמאל שולט ביותר על צד ימין, והזכר שבימין נכנע שאינו שולט, ואז זכר ההוא, שיוצא מן הנוקבא, המלכות, מצד שמאלה, כל דרכיו כנקבה, וע"כ נקרא נקבה. אבל זכר היוצא מצד ימין של המלכות, הוא השולט, והנקבה היוצאת עמו נכנעת, כי הצד שמאל אינו שולט, וע"כ כתוב עליו, וילדה זכר.

בס"א שולטת הנקבה השמאל, בקדושה שולט הימין הזכר. אין מדובר על גבר ואשה, אלא על איזה צד שולט ביחד, במקום המשותף. אם יולדת צד נקבה, הכוונה שהרצון עצמי שולט, זכר אומר השפעה.

 

[sociallocker id="17431"]

צו מתקדמים


[/sociallocker]

[sociallocker id="17431"]

צו השקפה


[/sociallocker]

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/gZKcpW
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/Ki4gQE
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps
אתר הבית- http://hasulam.co.il אתר ספר הרב: http://parasha.pw
מועדי ישראל האדם ומה שביניהם: http://moadim.co
פייס הרב: http://adamsinay.net הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

ש.ב תזריע – ד-ו
א. מהיכן כתוב שהקב"ה גוזר על הטיפה אם תהיה זכר או נקבה? ומאידך תלוי הדבר בכך שהאישה
תזריע תחילה, כיצד ניתן לבאר סתירה זאת?

ב. מי הם ג' שותפים באדם, ומהו הצד שנותן הקב"ה לאדם?

ג. מדוע הכישוף גורם לאדם לא רק לוותר על צלם אלוקים, אלא גם לתתו לסטרא אחרא?

 

 

תזריע  ד-ו

אִשָּׁה מָּזְרָעַת תְּחִילָה יוֹלֶדֶת זָכָר

תחילת הפעולה של האדם היא ויתור על הרצון, על צד הנקבה שבו.

ט) אשה מזרעת תחילה יולדת זכר. רבי אחא אמר: הקב"ה גוזר על הטיפה, אם הוא זכר או נקבה. ואתה אומר, אשה מזרעת תחילה יולדת זכר. א"כ, לא צריכים לגזירת הקב"ה. אלא ודאי שהקב"ה מבחין בין טיפה של זכר ובין טיפה של נקבה, ומשום שהבחין בה, גזר עליה, אם תהיה זכר או נקבה.
ג' שותפים באדם. הקב"ה, ואביו, ואמו. שאביו נותן הלובן שבו, ואמו האדום שבו, והקב"ה נותן הנשמה כסימן רואים שאדם בנוי מאות א שהיא היסוד האלוקי, דם = 44 שם אב + אם. ואם הטיפה היא זכר, נותן הקב"ה נשמה של זכר. ואם נקבה, נותן הקב"ה נשמה של נקבה. ונמצא, שבזה שאשה הזריעה תחילה, עוד לא הייתה הטיפה בסופה לזכר, אם הקב"ה לא שלח בה נשמה של זכר. והבחנה זו שהקב"ה מבחין בהטיפה, שהיא ראויה לנשמה של זכר או של נקבה, נחשבת לגזירה של הקב"ה. שאם לא הבחין בזה, ולא שלח נשמה של זכר, לא הייתה נגמרת הטיפה להיות זכר. ונמצא, שב' המאמרים אינם סותרים זה את זה.

י) אמר רבי אחא: וילדה זכר, וכי כיון שמזרעת יולדת? הלא בהריון תלוי הדבר. היה צריך לומר, אשה כי תהר וילדה זכר. מהו, כי תזריע וילדה? אשה, מיום שהִזריעה ונִתעברה עד יום שיולדת, אין מילה בפיה, אלא הולד שלה, אם יהיה זכר. וע"כ כתוב: אשה כי תזריע וילדה זכר. והרי ישנן נשים החושבות ורוצות ללדת נקבה.

יא) אשה כי תזריע. רבי חזקיה פתח: מה רבו מעשיך ה'. כמה מרובים מעשיו של המלך הקדוש בעולם. משל, לאדם שלקח בידיו כמה מיני זרעים ביחד, וזורע אותם בזמן אחד, ואח"כ יוצא כל מין ומין בפני עצמו. כך הקב"ה עושה מעשיו בחכמה, ובחכמה לוקח הכול ביחד וזורע אותם, ואח"כ יוצא כל אחד ואחד בזמנו כמ"ש: כולם בחכמה עשית. במדרגת החכמה שהאור והכלי באים כאחד, עדיין את ההפרדה לפרטים של הבינה. מה רבו מעשיך השם, שנראה שהשם עשה דבר אחד, אך הוא מכיל פרטים רבים.  

יב) אמר רבי אבא: מָה-רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ, יְהוָה. כמה מרובים הם מעשיו של המלך הקדוש. וכולם, כל המציאות שבעולמות, סתומים בחכמה כמ"ש: כולם בחכמה עשית. כולם כלולים בחכמה, ואינם יוצאים לחוץ, אלא בשבילים, שהם ל"ב נתיבות החכמה, אל הבינה. ומבינה נעשה הכל ומיתתקן כמ"ש: ובתבונה יתכונן. וע"כ אומר, כולם בחכמה עשית, בבינה. ע"י הבינה. בתבונה, שע"י הבינה הם באים לידי קיום בכך שהחכמה מתפשטת דרך ל"ב נתיבות.

 

מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ

 

יג) מלאה הארץ. הארץ, זו כנסת ישראל, המלכות. מן הבינה היא מתמלאת כמ"ש: כל הנחלים הולכים אל הים. קנינך. המלכות, הוציאה אותם אח"כ כמ"ש: אלה תולדות השמים והארץ בהִבראם. בה' בְּראם, שהיא המלכות, ה"ת דהויה שעלתה לבינה. משום זה, מלאה הארץ קנינך.

יד) בשעה שהאדם בא להתקדש ולהזדווג בנוקבתו, ברצון הקדוש שלו, מתעורר עליו רוח קודש, הכלול מזכר ונקבה. משום שנולד ונמשך מז"א ומלכות, שהם זכר ונקבה. ורומז הקב"ה לשליח אחד, הממונה על עיבור בני אדם, ומוסר בידו רוח ההוא, ומודיע לו, לאיזה מקום יתן אותו כמ"ש: והלילה אמר. הורָה גָבֶר. שהלילה. המלכות, אמר לממונה ההוא, הורֶה גבר מפלוני, כדי שיתן שם את הרוח. והקב"ה מצווה את הרוח ההוא, שמשביע שיהיה צדיק. מכאן רואים שמדובר על מה מוליד האדם, האם זכר דיינו צד של השפעה או צד של קבלה עצמית. הרב"ש מלמד שכל הזרעה מתחילה בזאת שההעדר קודם להויה. וכשזורעים את הדומם שנרקב באדמה, מזה נולד דבר חדש, דרגת צומח. האדם נבחן במה הוא זורע באדמה. אם זורע את הרצון לקבל, צד הנקבה, ומוכן שירקב, דהיינו יוותר עליו, מתוך זה יכול להוליד כוח של השפעה.

וגם כשאדם דוחה את האור, אין זה מספיק והוא נבחן על הכוונה. האם זה מתוך האידיאל של היחד, של יתר דבקות, יוכל לקבל נשמה של משפיע. אם רצונו לקבל לעצמו, הדחייה לא תועיל.

 

אַךְ בְּצֶלֶם יִתְהַלֶּךְ-אִישׁ

 

טו) אז יורד הרוח, וצלם אחד עמו צלם נק' לבושי מוחין, סוג של היגיון. צלם העומד בצורה של מעלה נקרא צלם אלקים. בצלם הזה הוא נברא, בצלם הזה הולך בעולם הזה כמ"ש: אך בצלם יתהלך איש. בעוד שהצלם הזה נמצא עמו, האדם מתקיים בעולם הזה. ואם הצלם מסתלק ממנו, הוא מת. ושני צלמים הם שמתחברים יחד. ושלמה המלך הזהיר לבני אדם ואמר, עד שיָּפוח היום ונסו הצללים. שניים. הצלם מורכב מצללים, כאשר צל = 120=מסך=120 צירופי השם אלקים, מידות הדין אשר צריך מסך שיפרש כל דין למקום חיובי, היינו לקשר עם הבורא. האדם הולך בחייו על פי המסכים שבנה.

צלם הוא בחינת צורת המחשבה של הבורא שכולו השפעה. אז כאשר אדם בונה לעצמו צורה של רצונות השפעה, יכול הוא להתחבר למקור החיים, ואם חלילה כל מה שמעניין אותו זה כמה הוא נהנה בפרטיות, זהו כישוף והולכים כל הכוחות לטומאה, הוא בחינת וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ, שהוא רחוק מפנימיות התורה ונמכר לס"א.

טז) בסִפרם של המכשפים של אשמדאי מצאתי, שאלו הרוצים לעשות כשפים מצד שמאל, ולהתדבק בהם, יקום לאור הנר, או במקום שנראים הצלמים שלו, לאור הלבנה, ויאמר, אלו המילים המתוקנות לאלו הכשפים, ויקרא לאלו צדדי הטומאה בשמות הטומאה שלהם, ויזמין הצלמים שלו לאלו שמות הטומאה שקרא. ויאמר, שהוא מתתקן להם ברצונו לרשותם ולמצוותם. ואז יוצא אדם ההוא מרשות אדונו והפיקדון של אדונו. כלומר, הנשמה שניתנה לו בפיקדון מאדונו, הוא נותן לְצד הטומאה. כישוף הוא צד הנקבה של האדם שרוצה לקחת כח רק מצד השטן, מצד הבריאה מנותק מהבורא, שזה תפקיד הס"א. במקום לדחות, להזריע את צד ההשתוקקות, הוא מבקש להחיות אותה. זהו כוח השתוקקות עצמית גדולה המעוררת ע"י קריאה לכוחות אלו, אנרגיה פנימית שמניעה אותו. זו הדרך בה הצללים מתנתקים ממנו והופך להיות אדם מת בחינת רשעים בחייהם נק' מתים מבחינה רוחנית, מבחינת הצלם, ההיגיון האמוני.

יז) וע"י אלו דברי הכשפים שאמר, ושהזמין אותם לצלמים שלו, נראים שני רוחות, ומיתתקנים באלו הצלמים שלו, להיות תואר בני אדם, ומודיעים לו לזמנים ידועים, דברים להרע לו, ודברים להיטיב לו. ואלו שני רוחות, שלא נכללו בכלל גוף, שלא הספיק לעשות להם גופים עד שקידש השבת לאדם הראשון היה תפקיד לעשות גוף היינו רצון, לכל האורות, הדינים שבאו אליו, אך היו נשמות שלא הספיק לעשות להם גוף טרם השבת. עתה נכללו באלו הצלמים שנתן להם האדם, והם מיתתקנים בהם, ומודיעים אל האדם דברים להזיק לו. וזהו שיצא מרשות אדונו, והפיקדון שלו, הנפש, נתן לצד הטומאה.

יח) אסור לו לאדם בכעסו, לזרוק כלי ביתו או דבר אחר שכמותו, כלי הכוונה בחינת קשר לשאת ברכה ולמסור אותם בידי הס"א. שלא צריך לעשות כן, כי כמה חוקרי דין ומשפט מוכנים לקבל דבר ההוא. ומזמן ההוא, אינן שורות עליו ברכות, כי מס"א הוא. כל שכן, מי שמזמין מרצונו על הטוב ההוא העליון, על הצלם שלו, לאחֵר ולס"א. זה מחמת שהזמין אותם לצלמים שלו.

יט) וכשימיו של האדם קרובים לצאת מעולם הזה ונזרק מהמקום של העבודה, מאותו צלם העליון שנתנו לו. בא אותו רוח הרע, שהיה מיתדבק בו בכל יום, ולוקח ממנו אותו היגיון, הצלם, ומיתתקן בו והולך לו. והצלם לא יחזור לאדם לעולם. אז יֵדע האדם, שהוא נדחה מכל וכבר נלקח כולו לצד האחר.

 

תזריע  ד-ו

אִשָּׁה מָּזְרָעַת תְּחִילָה יוֹלֶדֶת זָכָר

תחילת הפעולה של האדם היא ויתור על הרצון, על צד הנקבה שבו.

ג' שותפים באדם. הקב"ה, ואביו, ואמו. שאביו נותן הלובן שבו, ואמו האדום שבו, והקב"ה נותן הנשמה כסימן רואים שאדם בנוי מאות א שהיא היסוד האלוקי, דם = 44 שם אב + אם.

מכאן רואים שמדובר על מה מוליד האדם, האם זכר דהיינו צד של השפעה או צד של קבלה עצמית. הרב"ש מלמד שכל הזרעה מתחילה בזאת שההעדר קודם להויה. וכשזורעים את הדומם שנרקב באדמה, מזה נולד דבר חדש, דרגת צומח. האדם נבחן במה הוא זורע באדמה. אם זורע את הרצון לקבל, צד הנקבה, ומוכן שירקב, דהיינו יוותר עליו, מתוך זה יכול להוליד כוח של השפעה.

וגם כשאדם דוחה את האור, אין זה מספיק והוא נבחן על הכוונה. האם זה מתוך האידיאל של היחד, של יתר דבקות, יוכל לקבל נשמה של משפיע. אם רצונו לקבל לעצמו, הדחייה לא תועיל.

אַךְ בְּצֶלֶם יִתְהַלֶּךְ-אִישׁ

הצלם מורכב מצללים, כאשר צל = 120=מסך=120 צירופי השם אלקים, מידות הדין אשר צריך מסך שיפרש כל דין למקום חיובי, היינו לקשר עם הבורא. האדם הולך בחייו על פי המסכים שבנה.

צלם הוא בחינת צורת המחשבה של הבורא שכולו השפעה. אז כאשר אדם בונה לעצמו צורה של רצונות השפעה, יכול הוא להתחבר למקור החיים, ואם חלילה כל מה שמעניין אותו זה כמה הוא נהנה בפרטיות, זהו כישוף והולכים כל הכוחות לטומאה, הוא בחינת וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ, שהוא רחוק מפנימיות התורה ונמכר לס"א.

תזריע  א-ג

עַל מִשְׁכָּבִי, בַּלֵּילוֹת

 

א) אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ, וְיָלְדָה זָכָר–וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים, כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא. רבי אלעזר פתח: עַל-מִשְׁכָּבִי, בַּלֵּילוֹת, בִּקַּשְׁתִּי, אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי; בִּקַּשְׁתִּי, אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי. שואל במשכבי צריך היה לומר, אלא כנסת ישראל אמרה לפני הקב"ה, וביקשה ממנו על הגלות, משום שהיא יושבת בין שאר העמים עם בניה, ושוכבת לעפר כמו הנחש, היינו שכל התענוג נמשך לרצון לקבל. ועל שהיא שוכבת בארץ אחרת, הטמאה, אמרה, על משכבי אני מבקשת, שאני שוכבת בגלות, והגלות מכונה לילות. וע"כ, בִּקַּשְׁתִּי, אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, שיוציאני ממנה. הגלות היא בחינה של שהייה בין אומות העולם, כלומר בתוך רצונות של נפרדות, במקום להיות במקום היחד הנפשי

ב) בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי. כי אין דרכו להזדווג בי, אלא רק בהיכלו ולא בגלות. קראתיו ולא ענני. כי ישבתי בין עמים אחרים ששם אין זיווג, אין קשר עם הקב"ה, אין מי שיעלה מ"ן, וקולו אינם שומעים, אלא רק בניו. שכתוב: הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ, כַּאֲשֶׁר-שָׁמַעְתָּ אַתָּה וַיֶּחִי.

ג) רבי יצחק אמר: על משכבי בלילות. אמרה כנסת ישראל, השכינה, על משכבי התרעמתי לפניו, שביקשתיו: שיזדווג עמי לשמח אותי, מקו שמאל, ולברך אותי, מקו ימין, בשמחה שלימה, מקו האמצעי. שמזווג המלך, ז"א, עם כנסת ישראל, יורשים כמה צדיקים ירושת נחלה קדושה, מוחין עליונים, וכמה ברכות נמצאות בעולם.

 

ד) רבי אבא היה הולך לכפר קניא, למערה של לוד לקטנות במוחין של הולדה, והיו עמו רבי יוסי ורבי חייא. אמר רבי יוסי: אֵשֶׁת-חַיִל, עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ וּכְרָקָב בְּעַצְמוֹתָיו מְבִישָׁה. אשת חיל, כנסת ישראל, השכינה. וּכְרָקָב בעצמותיו מבישה, אלו הם עמים עכו"ם, שהקב"ה אינו יכול לסובלם בעולם כמ"ש: ואקוץ בם. כאלו קוצים ודרדרים, שמֵצרים לאדם ואינו יכול לסובלם. אשת חיל, כנסת ישראל, גוברת על כמה צבאות ומחנות מלאכים הנמצאים בעולם, כל דרי בי"ע המתפשטים ממנה. אשת חיל, פירושו גברת ואדון. עטרת בעלה, עטרת תפארת, כי התפארת, בעלה של השכינה. כנסת ישראל בגלות והיא המבכה על מצבה. על משכבי, ששוכנת בעפר.

אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא

ה) רבי אבא אמר: אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא זו כנסת ישראל שהיא אשת חיל. מי מדרגת ישסו"ת ימצא, כמו שאמר אֵת אֲשֶׁר-יִקְרָא אֶתְכֶם, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים פירושו אשר ישיג אתכם. מי ימצא. פירושו, מי יזכה וישיגה להיות בה בשלמות, ולהימצא עמה תמיד.

 

ו) וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ  בָּטַח בָּהּ, לֵב בַּעְלָהּ וְשָׁלָל, לֹא יֶחְסָר. מִכְרָהּ? מִקחה היה צריך לומר, שקשה לקנותה יותר מפנינים. מהו מִכְרָהּ?, אלא שכל אלו שאינם מתדבקים בה בשלמות, ואינם שלמים עמה, היא מוכרת אותם ומסגירה אותם בידי עמים אחרים כמ"ש: ויעזבו בני ישראל את ה', וימכור אותם ביד סיסרא. ואז כולם רחוקים מאלו פנינים העליונים הקדושים, שהם סודות ופנימיות התורה, שלא יהיה להם חלק בהם. לכן מי שלא שואף לשכינה הקדושה, שעוזב את הרצון לכלל, אין הוא יכול להשיג את השלל, את הפנינים הנמצאים בפנימיות התורה. וכך יבבה אם סיסרא כשהובס ואמרה: הֲלֹא יִמְצְאוּ יְחַלְּקוּ שָׁלָל.

ז) רבי חייא פתח: בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ וְשָׁלָל, לֹא יֶחְסָר. בטח בה לב בעלה זהו הקב"ה, ז"א, שמשום זה הפקיד אותה את השכינה על העולם שיתנהג על ידה, כל הנשק שלו הפקיד בידה, וכל אלו עושי מלחמה. וע"כ, ושלל לא יחסר. שכל הכוחות לעשות מלחמה ולהכניע הס"א, נתן בידיה, שעי"ז מוציאה הניצוצים הקדושים, שנפלו לחיצונים בסיבת החטא, ומחזרת אותם לקדושה. ואלו ניצוצים קדושים, מכונים שלל, שלל המלחמה. כשאדם מרגיש קושי שאינו יכול להתגבר, עליו להבין שהכוחות ניתנו ליחד, לשכינה הקדושה, ורק אם יעזוב את פרטיותו יוכל להתחבר לכלל, לשכינה. וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ  אומר שמי שאינו רוצה להיות ולהרגיש חלק מהיחד, נמכר לאומות העולם, לרצונות נוכריים, וכך סודות התורה לא ידברו אליהם.

ח) רבי יוסי פתח: גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא-רָע כֹּל, יְמֵי חַיֶּיהָ. גמלתהו טוב, שנותנת טוב לעולם ונותנת טוב להיכל המלך ולבני היכלו. ולא רע, היה צריך לומר זה, משום שכתוב: ועץ הדעת טוב ורע, שהמלכות נקראת עץ הדעת טוב ורע, מטעם, זכה, הוא טוב, לא זכה, הוא רע. וע"כ אומר, ולא רע. טוב ולא רע, בזמן שימי השמים, הספירות דז"א, מאירים עליה, ומזדווגים עמה כראוי. הוא טוב כאשר שימי השמים הם ימי חייה ויש קשר עם הקב"ה. לכן כשישראל מתפללים, מבקשים הם ייחוד, ואומרים לשם ייחוד קודש אבריך הוא ושכינתה. משום שעץ החיים, ז"א, שולח לה חיים, המוחין מבינה, ומאיר לה. ובזמן ההוא, גמלתהו טוב ולא רע. וכל הכתובים האלו, בכנסת ישראל נאמרו.

 

תזריע  א-ג

עַל מִשְׁכָּבִי, בַּלֵּילוֹת

רבי אלעזר פתח: עַל-מִשְׁכָּבִי, בַּלֵּילוֹת, בִּקַּשְׁתִּי, אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי; בִּקַּשְׁתִּי, אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי. שואל במשכבי צריך היה לומר, אלא כנסת ישראל אמרה לפני הקב"ה, וביקשה ממנו על הגלות, משום שהיא יושבת בין שאר העמים עם בניה, ושוכבת לעפר כמו הנחש, היינו שכל התענוג נמשך לרצון לקבל. הגלות היא בחינה של שהייה בין אומות העולם, כלומר בתוך רצונות של נפרדות, במקום להיות במקום היחד הנפשי בקשר עם הקב"ה.

אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא

אֵשֶׁת חַיִל זו כנסת ישראל. וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ  בָּטַח בָּהּ, לֵב בַּעְלָהּ וְשָׁלָל, לֹא יֶחְסָר. בעלה זהו הקב"ה, שמשום זה הפקיד אותה את השכינה על העולם שיתנהג על ידה, כל הנשק שלו הפקיד בידה. וע"כ, ושלל לא יחסר. שכל הכוחות לעשות מלחמה ולהכניע הס"א, נתן בידיה, שעי"ז מוציאה הניצוצים הקדושים, שנפלו לחיצונים בסיבת החטא, ומחזרת אותם לקדושה. ואלו ניצוצים קדושים, מכונים שלל, שלל המלחמה. כשאדם מרגיש קושי שאינו יכול להתגבר, עליו לחפש במקום שהכוחות ניתנו ליחד, לשכינה הקדושה, ורק אם יעזוב את פרטיותו יוכל להתחבר לכלל, לשכינה. וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ  אומר שמי שאינו רוצה להיות ולהרגיש חלק מהיחד, נמכר לאומות העולם, לרצונות נוכריים, וכך סודות התורה לא ידברו אליהם.

וְשָׁלָל, לֹא יֶחְסָר – לכן מי שלא שואף לשכינה הקדושה, שעוזב את הרצון לכלל, אין הוא יכול להשיג את השלל, את הפנינים הנמצאים בפנימיות התורה. וכך יבבה אםסיסרא כשהובס ואמרה: הֲלֹא יִמְצְאוּ יְחַלְּקוּ שָׁלָל.

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/gZKcpW
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/Ki4gQE
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps
אתר הבית- http://hasulam.co.il אתר ספר הרב: http://parasha.pw
מועדי ישראל האדם ומה שביניהם: http://moadim.co
פייס הרב: http://adamsinay.net הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/gZKcpW
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/Ki4gQE
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps
אתר הבית- http://hasulam.co.il אתר ספר הרב: http://parasha.pw
מועדי ישראל האדם ומה שביניהם: http://moadim.co
פייס הרב: http://adamsinay.net הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams