יוד דהויה ​​ י - יב ​​ שעור 4

באות יוד ג מדרגות. כך באות א יש יוד עליונה, אלכסון ויוד תחתונה. באות א כל שלושת הבחינות הם אחד, ובאות י היא השורש לאות א ישנם ג בחינות שהם או"א עילאין, ישסו"ת א וישסו"ת ב.

כמו האגוז באות א, הפרסה המפרידה, כך ישנה מדרגה בשורש, שהיא אבא ואמא עילאין שיכולים לקבל חכמה, אך אינם משתמשים בה לעולם עד גמר תיקון.

בעולם אצילות ג"ר דבינה היא שלמות, וישסו"ת מקבל חכמה בעולה ויורד, אך לא הוא נותן את האור לתחתונים, אלא דרך ישסו"ת ב' שממנה מושפע האור לתחתונים.

חסדים של ג"ר שהם שלמות וחסדים של ו"ק שאינם נותנים שלמות.

כאשר מנסה אדם להעביר ידיעה לחברו, ישנם דברים סתומים שהם סוג של השראה שאפילו לא ניתן להגדיר אותם. במדרגת ישסו"ת ב כבר יש לאדם הבנה, אך כדי להעביר לחבר עליו לעבד ולמסור לפני יכולת סידור דרך ההסבר.

תהליך מחשבה זה ניקרא עיבור, יניקה ומוחין. שלב ראשון עיבוד עצמי של הידיעה שהוא עיבור, יניקה היא בחינת היכול להעביר לאחר והוספת קצת נפח כדי שיהיה מובן לחבר, ורק לאחר מכן הוצאת הדברים באופן שלם. ​​ 

יח והיא המרכבה הג' יוצאת מהתנוצצות הנר כשמדד מדה תחת קשר הראשון. והיא התנוצצות אחת. כשהמדה נמצאת מאירה זו ועולה ויורדת ונסמכת תחת האות י והיא נקודה אחת לאחר זה התנוצצות מתפשטת ומוציאה שלשה ניצוצות אחרים ונסמכים תחת קוץ התחתון של י

יט ואח"כ יוצאת התנוצצות אחרת מתוך קשר השני המאירה ועולה ויורדת ונסמכת תחת האות י בבחינה אחרת.

הקשרים הם בחינת פרצופים חב"ד חג"ת נה"י מצד האורות, והפוך מצד הכלים. מסך דחיריק עוצר את האור ויוצא זיווג דהכאה. המסך הוא באות ה תתאה, בבינה, בנקבה עינים הוא בקטנות. ​​ 

יש ג"ר מצד בינה וג"ר מצד חכמה וגם מצד יחידה.

קוץ י התחתון הוא ישסו"ת א. ישסו"ת הב' מלביש מחזה ולמטה של ישסו"ת א.

פרצוף החג"ת הוא פרצוף היניקה, של ישסו"ת ב

כפי שבזו"ן 3 בחינות, כך בשורשים שלהם שהם או"א וישסו"ת יש 3 בחינות, שנקראים או"א אילעין שבהם יוד לא יוצאת מאויר ונשארת בחינת אמונה, איזכא דחייא. יש את מדרגת ישסו"ת כמו ל דצלם בה יש ירידה ועליה, ואז יוד יוצאת או נכנסת באוויר, בה כבר יש חכמה אך לא בשבילה. מדרגה נוספת ישסו"ת ב שעושה זיווג בשביל זו"ן, עליה מלמד כאן, וגם בה יש עיבור יניקה וגדלות.

כ נמצא שיש לאות י שהיא נקודה עליונה תשעה עמודים שהם נה"י חג"ת חב"ד שבישסו"ת הב', על מה היא נסמכת עליהם וכולם הם מרכבה אל האות הזו י אז י מאירה ונסמכת על תשעה עמודים אלו ואז מאירים מתוכה שמונה אחרים וכולם עומדים בסוד אות י שהיא נקודה עליונה נסתרת.

כאשר מדבר מצד האורות נה"י זה פרצוף העיבור, חג"ת יניקה חב"ד מוחין והפוך מצד הכלים

העלמות החוכמה זה תיקון כדי שלא תהיה שוב שבירה.

כא תשעה סומכים אלו שלמטה מן יוד עולם בשם ואינם עולים. כי שם פירושו השגה שכל מה שלא נשיג לא נגדירהו בשם ולפיכך הם נבחנים שעולים בשם כלפי עצמם. ואינם עולם בשם כלפי אחרים כי אחרים אינם משיגים אותם שאז גם התחתון לא יכול להשיגם.

משום שתשעה האלו נק אין סוף מכח החכמה סתימאה דא"א המאירה בפנימיות י וע"ה הם נבחנים שנמצאים ואינם נמצאים, כי כפי עצמם נמצאים וכלפי אחרים אינם נמצאים, ואינם נודעים לאחרים ונקראים בשם ואינם ידועים כלל. ואלו עולים בשם ואינם עולים.

כב וזה סוד וקראתי בשם ה' לפניך וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם. שכתוב הזה סובב על השגת ט סומכים אלו שבישסו"ת הב' של יוד כי אין מי שיעמוד בהם ובשמות שלהם ואינם מתקלים לעמוד על דרכיהם. כי המה אינם מגולים לחאחרים מחמת החכמה סתימאה המאירה בפנימיות י שה"ס א"ס.

וע"כ לא עמד משה עליהם ומשום זה היו לפני מדרגה שלו, כי הוא התנוצצות הראשונה שה"ס י כלומר שמדרגת משה היא בינה כי משה זכה לבינה וט' סומכים הם מהתנוצצות הקודמת לבינה שה"ס י שהיא מחכמה עצמה. על כן כתוב לפניך כלומר לפני המדרגה שלך קראתי בשם ולא במדרגתך כי במדרגתך אינה נק בשם וכן כל הסומכים התשעה הנמשכים מיוד הם הקדימו למדרגת משה ומשום שהם נמשכים מיוד שהיא חכמה. ועל כלן לא עמד על דרכיו של הקב"ה משום שכולם עולים בתוך המחשבה היי שהם חכמה ומשם מתפשטים דרכיו של הקב"ה לכמה בחינות ברצונו של הקב"ה ולא נודעו כלל כי החכמה אינה נודעת.

יוד דהויה ​​ ז - ט ​​ שעור 3

מלמד כאן על החלק הנסתר שבאותיות.

השלמות נמצאת בהסתרה כדי לאפשר לנו לגלות אותה. אותיות התורה מסתירים שלמות, וכך בכל מפגש עם החיים יש לגלות את הבורא שמדבר איתנו דרך הבריאה, למרות שראייתנו חלקית, ואין אנו מסוגלים לפרש כל מציאות כראוי.

​​ 

היצר הרע מתערב ומבלבל לנו את האותיות שהן חסרונות, ועלינו לפרש את המציאות באמונה מעל טעם ודעת. צדיק מפרש נכון את סודות התורה הפנימיים, ואת המציאות, מאחר והוא מצדיק תמיד את הבורא.

בלימוד על האות א, מראה שישנה הפרדה בין היוד התחתונה לבין היוד שמעל האלכסון. ובמצב קטנות י תחתונה אינה יכולה לקבל אור. באצילות, עולם התיקון, ניתן החיבור בין עליון לתחתון בצורה מתוקנת.

בזמן תיקון, האות א מצביעה על שלמות חלקית, היינו שלמות שבדרך. כאן ישנה שמירה שלא להיכנס לגאווה, מאחר וכן מקבלים חלק מהאור.

ישנם חסרונות באדם אותם יש למלא ע"י המחשבה. במחשבה יש צד ניסתר, מעין תת מודע עליון ואת החוקים העליונים יש לקבל באמונה בלי הבנה.

יג ר"ח היה יושב לפני ר שמעון אמר לו, אור הזה יצא ביום הראשון וביום השני יצא החשך היי קו שמאל שמטרם שנכלל בימין הוא חשך וכן נעשתה בו התחלקות המים והיתה בו מחלוקת. למה לא נשלם כל זה ביום הראשון אלא ביום השלישי, הרי יום ראשון שהוא ימין כולל את השמאל, כלומר כיון שאור הימין יצא קודם השמאל, נמצא שאור הימין הוא שורש ואור שמאל הוא ענף, וכל שורש כולל בתוכו הענפים שלו ומתקן אום וא"כ היה לו ליום א שהוא ימין לתקן את אור השמאל שביום ב. אמר לו ר שמעון, הלא על זה היתה המחלוקת, כלומר שיום ב שהוא שמאל לא נכנע ליום ראשון כענף לשורש, אלא היה חולק עליו ורצה לבטלו, עד שיום השלישי שהוא קו אמצעי היה צריך להכניס את עצמו ביניהם להכריע המחלוקת ולהרבות בהם השלום.

סתרי תורה י דהויה ז - ט שעור 3

יד ר שמעון פתח, מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו וגו' מי לא יראך מלך הגוים כי לך יאתה וגו' באותיות הרשומות כמו אותיות שבשמות הקדושים וכדומה. הנכתבות על צד הסתר השלמות היי שרומזות על סודות העליונים שכל לבוש מסתיר וגם מגלה כפי שהאות מסתירה את הרקע הלבן שבספר, ובכך מגלה, עולות לתוכן מרכבות במרכבות הקדושות. כל מרכבה ומרכבה עולה לתוך אות ידועה כשנרשמת האות על בוריה היי שהמרכבה שלה עלתה ובאה בתוכה. כל אות ואות עומדת על שלמותה של המרכבה הראויה אליה. מכאן יצא הדבר, לבאר כל אות ואות בסוד המרכבה הקדושה שלה שהיא בסוד ד רוחות העולם שהם חו"ג תו"מ. אות היא חיסרון, ובלימוד באים לבדוק כל חיסרון כיצד הוא מקשר לרעיון שבעולם העליון.

טו הסוד של האות הראשונה של אלף בית שהיא א עולה בהארת אור חוזר ויורדת בהארת אור ישר ומקבלת ו"ק שהם חג"ת נה"י ואח"כ עולה האות לקבל העטרות שלה, היי הג"ר שהם חב"ד ועולה אל מאה עולמות היי שעולה לבינה שספירותיה הן בחשבון מאה ומשם מקבלת את הג"ר שלה כנגד א הזו. היא אות י שבתחילת השם הויה שהיא עולה ברצון המחשבה היי לחכמה ונסתמת ואינה נודעת.

נודע שב' זמנים קטנות וגדלות נתקנו בסבת עלית המלכות לבינה, ומתחילה בעת שהמלכות עלתה לבינה, סיימה המדרגה תחת החכמה, וסיום הזה שנתתקן תחת החכמה נקרא פרסא. ומשום זה נשארו במדרגה רק כתר וחכמה ובינה ותו"מ יצאו ממדרגה למדרגה שתחתיה. וכיון שאין שם אל ב כלים במצב הקטנות כו"ח אן שם רק ב אורות רוח נפש וחסרה ג"ר שהם נשמה חיה יחידה, מטעם חסרון ג הכלים בינה ותו"מ. וזהו זמן הקטנות ואח"כ בזמן הגדלות יורדת המלכות ממקום בינה כמו אלכסון א היי מהפרסא למקומה עצמה ואז עולים ג הכלים אח"פ דעליה בצמצום ב בינה ותו"מ ומתברים במדרגה וכיון שבר יש ה כלים חוזרים ומתלבשים כל ה האורות נרנח"י ואז יש ג"ר במדרגה.

ועל זה רומזת צורת האות א כי י עליונה של א ה"ס כתר וחכמה שנשארו במדרגה בזמן הקטנות וקו שמתחת י העליונה ה"ס הפרסא המסיימת המדרגה תחת כתר וחכמה. וזהו זמן הקטנות ובזמן הגדלות שהמלכות יורדת מפרסא למקומה ובינה ותו"מ חוזרים ומתדבקים במדרגה, אז מתחברת י התחתונה אל א שהיא מורה על בינה ותו"מ שחזרו והתדבקו באפן י העליונה רומזת על כו"ח ואות י תחתונה רומזת על בינה ותו"מ והקו שבינהם רומז על הפרסה שה"ס הסיום שנעשה בעת הקטנות תחת הכתר וחכמה. עדיין נשארת השאלה למה הקו המפריד באות א שהרי אור ע"ב ס"ג הוריד ה תתאה.

פרצוף עתיק מחבר בין קטנות לגדלות שנק גדלות של אח"פ דעליה. ס"ג ראש השערות מחבר בין צמצום א לצמצום ב.

טז ​​ נתכסה תחתיה דהינו שהופרש תחת האות י אגוז אחד שמכזה בהסתר שבהסתר והיא מרכבה העומדת תחת סוד ההסתר וגו

אות א בנויה מיוד עליונה אלכסון ויוד תחתונה.

האלכסון הוא בחינת האגוז, לשון אקצוץ, שקוצץ את המדרגה.

הפרסה אינה מתבטלת לגמרי, אלא מאפשרת שיהיה אח"פ דעליה, ולא חוזרת למקומה ממש. וגם אם מקבלים ג"ר, זה למעשה ו"ק של אותו ג"ר.

האות א דומה לאגוז שיש י ואגוז אלכסון תחתיה, ופרסה זו מאפשרת שישמר צמצום ב וגדלות המדרגה תהיה ו"ק, ואותה י שהיא כמו מלכות עולה לבינה ולא מאפשרת לצאת כחוכמה גלויה.

יש תת מודע שלא ניתן לחדור אליו, ואין אפשרות להגיע לשם לטובתנו כדי שלא נקבל וניזוק.  ​​​​ 

יז ​​ מצד אות י זו יוצאת מרכבה אחת קדושה והיא מרכבה נעלמת ואינה מגולה, לבד בשעה שמאירה ההארה של אגוז ההוא הנסתר, אז מתגלה מרכבה ההיא ולפיכך מרכבה ההיא היא נעלמת וגלויה שמטרם הארת האגוז היא נעלמת ואחר הארת האגוז היא גלויה.

כאן מתאר את האות י שתחת האלכסון באות א. על הפרסה לא מקבלים ג"ר, אך יוד זו כן מקבלת מעין שלמות שבדרך, ג"ר המתאים לתחתון. השמירה על צמצום ב נשמרת תמיד.

למרות שנעשתה פרסה, כרומה דאיתכפיא, שלא נותנת לחכמה לרדת מהמדרגה, מאחר והבינה שעלתה ממילא אינה רוצה חוכמה, שחפץ חסד הוא, ולא מפריע לה, אלא ז"ת דבינה מרגישה חיסרון ורוצה חכמה.

לאו"א יש חכמה שאינה מאירה, והתענוג שלהם דווקא מחסדים.

בראשית זוהר חדש

ויהי אור ​​ ד - ו ​​ שעור 2

אור/שפע ניתן לקבל רק ממטה למעלה, כלומר שיראה הנברא שהוא מטה בחשיבות, והבורא מעלה בחשיבות, ואז קבלת האור תהיה רק מטעם שהוא משפיע. זו צורת קבלה של קו אמצעי, היינו הכפפת הרצון לקבל משמאל, לימין, לאמונה.

השמאל מופיע בערב, החסד הימין בבוקר והם מתאחדים שכתוב יום אחד. שואל רבי יהודה מדוע כתוב כל פעם במעשה בראשית ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד, אלא בא ללמד שגם בכל יום יש הארה מיוחדת, ובכל מקרה כלולים מימין ושמאל.

הגיהנום בנפש הוא הרגשת הנפרדות מהבורא, זהו חופש הפרט המבקש להיות נבדל מהכלל.

ה בוא וראה, הארה העליונה של קו אמצעי היא שיאיר אותו אור חכמה שנגנז, כי מהארה הזו של החכמה נמצא בו שמחת הכל. והקו האמצעי הוא ימין שחקוקי חקוקות היי הארת השמאל המלאה עם דינים המכונים חקיקות מתעטרות בכתרים עמו כלומר שעיקר קו אמצעי הוא בהארת החסדים שבימין. אלא שדם החכמה שבשמאל כלולה בו וע"כ יש בו שמחת הכל. בין ימין ובין משמאל. ולמדנו זה ממה שכתוב, מה רב טובך אשר צפנת ליראיך שזהו אור הראשון שגנזו הקב"ה לצדיקים, לאותם יראי חטא. ויהי ערב הוא מצד החשך ויהי בקר הוא מצד האור ומתוך שהם מתחברים יחד כתוב יום אחד. וזו השלמות לאחר שנעשית הבדלה וכל צד יודע את תפקידו, השמאל מאיר ממטה למעלה, וימין ממעלה למטה ופועלים יחד

אע"פ שאור הראשון נגנז על ידי קו אמצעי עכ"ז לא התכוון לגנזו לגמרי אלא להיפך שהתכוין שע"י הגניזה יוכל אור ההוא להאיר לצדיקים יראי חטא מתום שהם זהירים לקבל אור ההוא ממטה למעלה והוא מטעם כי אין שלמות אלא ע"י הארת החסדים שבימין עם החכמה שבשמאל יחד, ואז שמחת הכל בקו אמצעי המיחדם יחד. וזה שמסיים ויהי ערב מצד החשך היי קו שמאל הנקרא חשך. ויהי בקר היי קו ימין הנקרא אור שמתחברים יחד על ידי קו אמצעי כתוב יום אחד שהוא השלמות והאחדות.

ו רבי יהודה אומר מהו הטעם שבכל יום ויום כתוב ויהי ערב ויהי בקר, ומשיב שהוא לדעת שאין יום בלי לילה ואין לילה בלי יום ולא ניתן להפריד ביניהם. ​​ כי קו ימין בלי שמאל נבחן לו"ק בלי ג"ר וקו שמאל בלי ימין נבחן לחשך כי אין אור החכמה שבשמאל יכול להאיר בלי חסדים, הרי שהן בקו ימין שה"ס יום והן בקו שמאל שה"ס לילה אין בהם שלמות וכל שלמותם תלויה בהיחדם יחד אז נשלם אחד מחבירו שהימין נשלם מג"ר ע"י התכללות השמאל והשמאל יכול להאיר ע"י התכללות החסדים שבימין. כי בלי לילה שהוא קו שמאל נמצא הימין שהוא יום בחסרון ג"ר, כי קו שמאל בלי ימין אינו יכול להאיר כלום. ולפיכך הם צריכים תמיד להכלל יחד כי אם מפרידים ביניהם שניהם אינם יכולים להאיר.

ז א"ר יוסי אותו יום שיצא בו אור הראשון התפשט בכל ימי בראשית כי כתוב יום בכולם, כלומר שהתפשטות אור הראשון נק יום ומתוך שהיתה התפשטות האור הזה בכל ימי בראשית ע"כ נאמר בכולם יום. אמר ר אלעזר, זה נשמע משכתוב בכל ימי בראשית בקר ואין בקר אלא מצד אור הראשון הכלול בו כלומר השם בקר מורה על התחלת ביאת האור היי אור הראשון. ר שמעון אמר יום הראשון שהוא רומז על חסד דז"א הולם עם כולם וכולם נכללים בו כדי להראות שאין פירוד בששת ימי המעשה שה"ס חג"ת נה"י דז"א וכולם אחד. כל הימים מקבלים מאור היום הראשון כך שאין בהם פירוד, ומכח יום הראשון שהוא חסד נובעים כוחות לשאר הימים ולמלאכים.

ח ויאמר אלקים יהי אור פירושו שהתפשטותו של האור הזה תמשך למטה ואלא הם המלאכים שנבראו ביום הראשון שיש להם קיום להתקים בצד ימין.

ט וירא אלקים את האור, המילה את שבכתוב את האור באה לכלול המראה שאינה מאירה שהיא המלכות עם המראה המאירה שהיא ז"א שכתוב בו כי טוב. כלומר המלה את באה לרבות שגם המלכות נכללה בכתוב כי טוב, הנאמר בז"א א"ר אלעזר, את בא לכלול ולרבות אלו המלאכים הבאים מצד אור הזה שגם עליהם נאמר כי טוב וכולם מאירים בראשון היי מהאור של היום הראשון בקיום שלם.

י ויהי רקיע בתוך המים א"ר יהודה בזה נפרדו מים עליונים ממים תחתונים רקיע פירושו התפשטות של מים וזה שנאמר ויהי מבדיל בין מים למים היי שיבדיל בין מים עליונים למים תחתונים. הרקיע הוא המסך המייצר את ההפרדה ולכן לא נאמר ביום שני יום טוב, שהפרדה זו אינה טובה כשעומדת בפני עצמה, וביום השלישי מגיעה ההפרדה לתכלית הטובה של קו אמצעי

שואל מדוע לא תוקן הכל כבר ביום הראשון שבו כלול הכל, ולמעשה זו שאלה למה כבר באין סוף עוד לפני הצמצום לא נתקן הרצון, כלומר הכלים דעיגולים, והיה יוצא הכל מתוקן, לדלג על יום שני, על השמאל שיעמוד לבד, לכאורה יכול היה יכול לתקן ישר קו אמצעי. על זה עונה רבי שמעון, שצריך קודם כל לתת לשמאל, לכלים עמדה משלהם, כדי ליצור מחלוקת כדי שתהיה הבדלה וכל אחד יעשה את תפקידו.

בנפש השאלה היא מדוע לא הולכים ישר לאהבה, למה יש לבנות קודם את האנוכיות, לבוא ביראה לאהבה. זה טוב שנותנים לכל צד את הפרטיות שלו, שיביא עצמו ליחד, לקשר.

יא ויעש אלקים את הרקיע, שעשה בו ברקיע פעולה בגדלות עליונה היי שהמשיך על ידו מוחין דגדלות מהבינה אל הזו"ן כי ויהי רקיע אינו כתוב אל ויעש שזה מורה שהרבה אותו בגדלות רבה.

כי סוד הרקיע ה"ס סיום החדש שנעשה תחת החכמה מכח עלית המלכות מקום בינה שסיימה המדרגה תחת החכמה שמחמת זה נשארו ב כלים כו"ח וב אורות נפש רוח וסיום הזה נק רקיע וזה נבחן לזמן קטנות ולעת גדלות מוריד המלכות ממקום בינה שבסיום נק רקיע שאז חוזרים בינה ותו"מ למדרגה ויוצאים ג"ר שהם הגדלות.

וז"ס יהי רקיע וג' שנאמר על זמן הקטנות. ויעש אלקים את הרקיע לא כתוב על דרך שנאמר יהי רקיע אלא ויעש דאסגי ליה ברבו סגיא כי ע"כ שינה הכתוב לומר ויעש משום שמורה על מוחין דגדלות הנמשכים מהרקיע ע"י ירידת המלכות ממקום הסיום הזה למקומה עצמה. שעל ידי זה חוזר מקטנות לגדלות. כשעשה הבדלה בין גלגלתא ועניים ואח"פ, וכשבאה הגדלות הוריד ה תתאה וחיבר מים עליונים ותחתונים לבחינת גדלות.

יב א"ר יצחק ביום השני שה"ס קו שמאל כי ג ימי בראשית ראשונים ה"ס ג קווים חג"ת נברא בו גיהנם לרשעי העולם. בשני נבראה בו מחלוקת כי כשיצא קו שמאל נעשתה מחלוקת בינו לבין הימין. בשני לא נשלמה בו המלאכה כי מפני המחלוקת שנעשתה לא יכלו להאיר עד יום ג שאז בא קו אמצעי ומיעט את השמאל וכלל אותו עם הימין משם זה לא כתוב כי טוב עד שבא יום השלישי שבו נשלמה המלאכה, על ידי קו אמצעי וע"כ כתוב ביום ג פעמים כי טוב. א על השלמת המלאכה של יום שני שהוא קו שמאל, ב ליום שלישי עצמו שהוא קו אמצעי. כי יום השני נתקן ביום שלישי שהוא קו אמצעי נתישבה בו המחלוקת, כי עשה שלום ביניהם וקיים הארת שניהם.

ובו ביום ג נשלמו הרחמים על חייבי גיהנם, ביום שלישי נשתככו שביבי איש הגיהנם כי הגיהנם נמשך מקו שמאל וכיון שקו שמאל קבל תקנו ביום ג ע"כ שככה אם הגיהנם משום זה נכלל יום השני ביום שלישי ונשלם בו. זו מחלוקת טובה לשם שמים שסופה להתקיים. אדם הרוצה לבטל את הגיהנום בנפשו, צריך לעשות שלום פנימי כדי לסדר את המחלוקות. גם בין שני אנשים אפשר לעשות שלום כאשר מצליחים לזכך את דעת הזולת ולבוא למקום המשותף, גם אם לא ניתן הדבר לבוא לידי ביטוי בשלב ראשון.